לפנינו תביעתה של התובעת לקבל מעם הנתבעת 1 החזרים כספיים בגין כספים, שלטענתה, נגבו ממנה על ידי הנתבעת 1 שלא בהתאם להסכם הפרישה המוקדמת שנכרת בין השתיים. התובעת עותרת לקבל מהנתבעת 1 סעד בגין העילות הבאות: החזר כספי בגין תיקון חישוב ריבית הוון שגויה - בסך 1,929,671 ₪. החזר כספי בגין תיקון מימון הפרישה עקב העלאת גיל הפרישה - בסך 1,245,331 ₪. החזר כספי בגין חיוב בכפל דמי ניהול - בסך 115,512 ₪. החזר כספי בגין הוצאות ניהול שנגבו בשיעור 0.55% - בסך 67,369 ₪. החזר תשלומים שנגבו בשל חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי נכון: בגין פרמטר של מצב משפחתי - בסך 108,203 ₪. בגין פרמטר של שחיקה אינפלציונית - בסך 250,250 ₪. בגין פרמטר שחיקת הקצבאות במנגנון האיזון האקטוארי -בסך 241,546 ₪. סה"כ עותרת התובעת לסעד לפיו תחויב מבטחים להשיב לחברה סך של 3,957,882 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 31/8/03 - וזאת בגין חיוב ביתר של התובעת. העובדות התובעת היא חברה המייצרת חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה והפטרוכימיה. התובעת חברה בהתאחדות התעשיינים. התובעת ביטחה את עובדיה בנתבעת 1, שהיא קרן פנסיה (להלן: "מבטחים" או "הקרן"). בשנת 1998 נכרת הסכם בין התובעת ומבטחים בעניין פרישה מוקדמת של עובדי התובעת, דהיינו - פרישה בטרם הגיע העובד לגיל הפרישה הקבוע בחוק ובתקנון הקרן (להלן: "הסכם הפרישה הקודם", הסכם זה לא הוגש לבית הדין). בהתאם להסכם הפרישה הקודם ועל פי תנאיו פרשו עובדים של התובעת לפרישה מוקדמת בין השנים 1998- 2003. הפרישה המוקדמת של עובדי התובעת בוצעה באמצעות רכישת זכויות בסכום חד פעמי ע"י התובעת מאת מבטחים ובפיקוח משרד האוצר - כפי שיפורט בהמשך. הרפורמה בתחום הפנסיה בתקופה הרלוונטית מבטחים היא מבטח בענף ביטוח פנסיה וכן קופת גמל לקצבה ועל כן חלות עליה הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א -1981 (להלן:"חוק הפיקוח") וכן תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד -1964. בראשית שנות התשעים נקלעו קרנות הפנסיה הותיקות, ובהן מבטחים, לגירעונות עצומים וזאת לאחר שבמשך שנים פעלו הקרנות שלא על פי עקרונות של איזון אקטוארי - עקרונות המבטיחים כי הכנסותיה של הקרן יכסו את התחייבויותיה הפיננסיות. על מנת לחלץ את הקרנות מהגרעון ולאפשר את המשך תפקודן ותשלום הגמלאות לחבריהן, תוקן בתאריך 1/6/03 חוק הפיקוח תוך הוספת פרק ז1 לחוק אשר כותרתו "קרנות פנסיה ותיקות - מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי". התיקון הסדיר את הרפורמה בתחום קרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, ובין היתר קבע מינוי מנהלים מיוחדים לקרנות, כניסתו לתוקף של תקנון אחיד החל מיום 1/10/03 (במקום התקנונים הקודמים של הקרנות) וכן סיוע ממשלתי רחב היקף שהוענק לקרנות. בכל הנוגע לנושא הפרישות המוקדמות עוד בטרם הרפורמה, היו הקרנות כפופות בנושא זה להנחיות משרד האוצר כפי שפורסמו מעת לעת. בחוזרי האוצר נקבעו עקרונות החישוב, ההנחות האקטואריות וריבית ההיוון לצורך חישוב העלות שעל המעסיק לשלם לקרן בגין הפרישה המוקדמת. הרפורמה כללה שינויי תקנון ושינוי בכללי ההשקעה של הקרנות הותיקות ועל כן, בין היתר, עמל האוצר על גיבוש הנחיות חדשות לגבי פרישות מוקדמות. במהלך חודש יוני 2003 הורה האוצר לקרנות הותיקות שלא להתקשר בהסכמים לפרישות מוקדמות עם מעסיקים וזאת עד לפרסומן של הנחיות חדשות בנושא (ראה סעיף 5 לתצהירו של מר גפני מטעם המדינה). בתאריך 18/1/04 נחקק חוק גיל פרישה התשס"ד - 2004 (להלן:"חוק גיל פרישה"), אשר דחה את גילאי הפרישה לפנסיה כפי שמפורט בחוק (להלן:"גיל הפרישה החדש"). בסעיף התחולה בחוק נקבע, כי החוק יחול החל מתאריך 1/4/04. בהמשך לחקיקת החוק הוקמה ועדה ציבורית בראשות כב' השופט בדימוס מנחם גולדברג ז"ל (להלן:"ועדת גולדברג או "הועדה") אשר מטרתה היתה לפתור קשיים שנוצרו עקב העלאת גיל הפרישה. אחת הבעיות שהתעוררה היתה מצבם של עובדים אשר פרשו לפרישה מוקדמת בטרם נכנס החוק לתוקפו ולנוכח החוק נותרו ללא מענה לגבי תקופת הפער - התקופה שבין גיל הפרישה הקודם לגיל הפרישה החדש (להלן: "תקופת הפער"). בהמשך למסקנותיה של הועדה גובשו הסכמות בין המדינה והתאחדות התעשיינים (להלן:" עסקת החבילה", נספח ת/4 לתצהיר מר גטניו מטעם התביעה). בעסקת החבילה נקבע כי לגבי מי שהוגדרו כ'פורשים מוקדמים' על פי עסקת החבילה, תשא המדינה בעלות הפנסיה בגין תקופת הפער שנוצרה עקב חקיקת חוק גיל פרישה, וזאת כפי שיפורט בהמשך. ההסכם בין התובעת ומבטחים - מתאריך 29/9/03 במהלך חודש יוני 2003 ביקשה התובעת להוציא לפרישה מוקדמת 14 עובדים, על פי הסכם הפרישה הקודם וכפי שנעשה בעבר. לאור הנחיות האוצר מחודש 06/03 שלא להתקשר בהסכמי פרישה מוקדמת עד לפרסום הנחיות חדשות, סירבה מבטחים להמשיך ולבצע פרישות מוקדמות ע"פ הסכם הפרישה הקודם (ראה תצהירו של מר וולך מטעם מבטחים). עקב זאת פנתה התובעת לעו"ד גטניו מהתאחדות התעשיינים וביקשה את סיועו לכריתת הסכם פרישה מוקדמת עם מבטחים. התובעת הייתה מעוניינת לכרות את ההסכם בטרם ייכנס התקנון האחיד לתוקפו, בתאריך 1/10/03 . בהמשך לכך נערכה פגישה בהשתתפות רו"ח רמי דיין ממשרד האוצר, אשר באותה תקופה שימש סגן בכיר לממונה על שוק ההון (להלן: "רו"ח דיין") וכן בהשתתפות עו"ד גטניו ונציגי התובעת. הפגישה לא נשאה פרי משרו"ח דיין סרב לאפשר פרישה מוקדמת לפי הסכמי העבר, וזאת לנוכח השינויים המסתמנים. בתאריך 10/7/03, פורסם חוזר נוסף של האוצר, עליו חתום רו"ח דיין (להלן:" חוזר יולי 2003", נספח ד' לסיכומי מבטחים). בחוזר צוין כי האוצר מתיר למבטחים להתקשר בהסכמי פרישה מוקדמת בהתאם להוראות חוזר 2001/6 (חוזר אשר לא הוגש לתיק בית הדין) ובלבד שהמעביד יתחייב לשאת בעלויות נוספות, אם תהיינה, עקב גיבוש ההנחיות החדשות שתפורסמנה ע"י האוצר. עקב זאת יזמה התובעת פגישה נוספת בעניין הפרישה המוקדמת, פגישה אשר התקיימה בחודש אוגוסט 2003 ולקחו בה חלק הגורמים המעורבים. בתאריך 1/9/03 נשלח מכתב מאת עו"ד חנה גרבל, יועמ"ש מבטחים, לרו"ח דיין בו פרטה את תנאי הסכם הפרישה החדש אשר גובשו במשא ומתן עם התובעת (נספח ה' לסיכומי מבטחים). תנאי ההסכם כללו את התנאי שהתווה רו"ח דיין בחוזר יולי 2003 - דהיינו, כי המעביד מתחייב לשאת בעלויות נוספות, ככל שתהיינה, עקב גיבוש ההנחיות החדשות שתפורסמנה ע"י האוצר. בתאריך 29/9/03 נחתם הסכם בין התובעת ומבטחים המסדיר את פרישתם המוקדמת של 14 מעובדי התובעת (להלן: "ההסכם", נספח ת/1 לסיכומי התובעת). אין מחלוקת כי מועד הפרישה של 14 עובדים אלו היה - 31/8/03 (להלן:" מועד הפרישה"; ראה ע' 1 ש' 16). בתאריך 30/9/03 שילמה התובעת למבטחים מקדמה בסך 11,555,715 ₪ והעמידה לטובת מבטחים ערבות בנקאית על מחצית מהסכום הנ"ל (ס' 19 לתצהיר וולך), והכל לפי תנאי ההסכם וכפי שיפורט בהמשך בהרחבה. הפורשים חתמו עם התובעת ומבטחים על הסכמי פרישה אישיים ומבטחים החלה לשלם להם פנסיה החל מחודש 9/03. החל מחודש אפריל 2004 פורסמו שורה של הנחיות חדשות מטעם משרד האוצר, בעניין פרישה מוקדמת - וכפי שתפורטנה בהמשך. בין החודשים מרץ - נובמבר 2005 התנהלו מגעים בין התובעת למבטחים - מגעים הנוגעים להפרשים אשר דרשה מבטחים מהתובעת בגין ההסכם, לפי חישוב שערכה על פי ההנחיות החדשות. בין היתר, נערכו שינויים בגובה הסכום שנדרש מהתובעת לאור השגות שהעלתה התובעת. ביום 17/11/05 חולט מתוך סכום הערבות הבנקאית שנתנה התובעת למבטחים סכום של 4,730,813 ₪ אשר הועבר למבטחים. הנחיות האוצר הרלוונטיות כאמור לעיל, מבטחים התקשרה בהסכמי פרישה מוקדמת עם מעסיקים בהתאם לחוזרי האוצר ולהלן החוזרים אשר הוצגו בפני בית הדין והנוגעים לענייננו: חוזרי האוצר שפורסמו בטרם הסכם הפרישה מיום 29/9/03 בתאריך 24/11/99 נשלח למבטחים מכתב של רו"ח דיין מהאוצר אשר כותרתו "רכישת זכויות עתיד בסכום חד פעמי במסגרת הסכמי פרישה מוקדמת בקרנות פנסיה ותיקות" (להלן: "חוזר האוצר 1999", נספח א' לתצהיר צימרמן מטעם מבטחים). בחוזר הוגדרו התנאים בהם תותר פרישה מוקדמת ע"י רכישת זכויות עתיד בסכום חד פעמי ע"י המעסיק וכן נקבעו עקרונות החישוב לפיהם תחושב העלות למעסיק. בחוזר 1999 נקבע כי הוא חל לגבי הסכמים שייחתמו ממועד זה והלאה. בתאריך 29/2/00 פורסם חוזר האוצר בדבר הוראות דווח אקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות והוותיקות (להלן: חוזר 2000/1, נספח 1 לחוו"ד האקטואר אליגון המצורפת לכתב התביעה). במסגרת החוזר נקבעו הנחות אשר תעמודנה בבסיס חישוב המאזן האקטוארי של הקרן בנושאים כגון שיעורי תמותה, יציאה לנכות, שיעורי נשואים ועוד. בין היתר נקבע בחוזר זה כי השיעור המרבי של הריבית להיוון לא יעלה על 5.57% (וכפי שיפורט בהמשך). חוזרי האוצר שפורסמו לאחר הסכם הפרישה מיום 29/9/03 בתאריך 1/4/04 פורסם חוזר פנסיה מספר 2004/8 בעניין פרישה מוקדמת במימון המעביד בקרנות פנסיה ותיקות (להלן: "חוזר 2004/8, נספח א' לתצהיר גבריאל מטעם מבטחים). חוזר זה החליף, בין היתר, את החוזר מיום 24/11/99. בתאריך 20/5/04 פורסם חוזר פנסיה מספר 2004/11 שעניינו "הוראות דווח כספי לקרנות פנסיה וותיקות להן מונו מנהלים מיוחדים" (להלן: "חוזר פנסיה 2004/11", נספח ד' לתצהיר גבריאל מטעם מבטחים). בחוזר נקבע כי הוא יחול על הדוחות הכספיים לשנת 2003 ואילך. בין היתר, נקבע בחוזר זה כי הריבית המאזנית לשנת 2003 תהיה 4% (וכפי שיפורט בהמשך). בתאריך 7/9/04 פורסם חוזר פנסיה מספר 2004/13 אשר עסק בתיקון סעיף 5 כפי שזה מופיע בחוזר פנסיה 2004/8 (להלן:"חוזר התיקון 2004/13", נספח ב' לתצהיר גבריאל מטעם מבטחים). ההנחיות החדשות, כפי שבאות לידי ביטוי בחוזר 2004/8 ובחוזר 2004/13 (חוזר התיקון) - קובעות עקרונות לחישוב עלות הפרישה המוקדמת על בסיס איזון אקטוארי המביא בחשבון את השינוי בתקנוני הקרנות, העלאת גיל הפרישה, שינוי בריבית ההיוון המתחייב מביטול הנפקת אגרות חוב מיועדות מסוג מירון לקרנות ושינויים נוספים (סעיף 28 לתצהיר גפני מטעם המדינה). חוזר 2004/11 דן בהנחות אקטואריות אשר תעמודנה בבסיס הכנת המאזן האקטוארי. בתאריך 6/4/05 פורסם חוזר פנסיה מספר 2005-3-11 בעניין פרישה מוקדמת במימון המעביד בקרנות פנסיה ותיקות (להלן: "חוזר 2005", נספח ג' לתצהיר גבריאל ממבטחים) . חוזר זה החליף את חוזרים 2004/8 ו- 2004/13. חוזר זה החיל את ההוראות גם על מבוטחים מקפיאי זכויות (ראה סעיף 17 לכתב ההגנה המתוקן). טענות הצדדים בדיון מיום 17/12/07 נקבעו הפלוגתאות בתיק (ע' 6 לפרוט'), ולהלן יובאו עיקרי טענות הצדדים. טענות התובעת בקליפת אגוז - טענת התובעת היא כי חוזר האוצר 2004/8 יושם ע"י מבטחים בצורה שגויה. לעניין גיל הפרישה טוענת התובעת כי עסקת החבילה שהתגבשה בעקבות ועדת גולדברג חלה עליה והיה על מבטחים ליישמה בעניינה. ריבית ההיוון לטענת התובעת, בהסכם הפרישה אימצו הצדדים חוזר עתידי אחד ולא מספר חוזרים עתידיים וכן לא הסכימו על אפשרות בלתי מוגדרת להחיל את החוזר העתידי כפי שיתוקן מעת לעת. מכאן שהחוזר שאומץ בהסכם הפרישה הוא החוזר הראשון שפורסם ביום 1/4/04 (חוזר 2004/8) וכן התיקון לחוזר זה מיום 7.9.04 (חוזר 2004/13; ראה ס' 20 לתצהיר וולך מטעם התובעת וכן סעיף 3 לסיכומי התובעת). עם זאת, ההסכם לא אימץ את חוזר 2004/11 (מתאריך 20/5/04) הקובע ריבית של 4%, לפיו חישבה מבטחים את הריבית. החוזר שהיה בתוקף במועד הפרישה הוא חוזר 2000/1 הקובע ריבית היוון בגובה 5.57% ועל פיו היה צריך לחשב את ריבית ההיוון. מוסיפה התובעת וטוענת כי במועד הפרישה החזיקה מבטחים אגרות חוב המניבות תשואה של 5.57% (מסוג מירון) ואף מטעם זה ריבית ההיוון הנכונה למועד זה היא 5.57%. כן נטען כי הפחתה בשיעור של 1% מתוך ריבית ההיוון אינה סבירה, באשר אף ללא ההפחתה קיים איזון אקטוארי. העלאת גיל הפרישה עסקת החבילה חלה על הסכם הפרישה בין הצדדים ועל כן על מבטחים לשאת בעלות בגין תקופת הפער בהתאם לסיוע שמעניקה המדינה בעניין זה. מבטחים חטאה לחובת הנאמנות שלה כלפי התובעת עת לא עשתה מאמצים להחיל את עסקת החבילה על התובעת ועת לא פנתה למדינה בעניין. משלא עשתה כן עליה לפצות את התובעת בגובה סכום ההחזר. כפל דמי ניהול מבטחים גבתה כפל דמי ניהול שלא כדין - מבטחים גבתה דמי ניהול במסגרת העלות שנגבתה מהתובעת ודמי ניהול מהפורשים עצמם, מתוך הקצבה המשולמת להם. כמו כן, סך דמי הניהול הכפולים עולה על התקרה המותרת. הוצאות ניהול בגובה 0.55% חרף פניות התובעת, מבטחים לא פרטה מהו התחשיב על פיו הגיעה לסכום הוצאות הניהול שגבתה והסתפקה באמירה לקונית לפיה אקטואר מבטחים הגיע לסכום זה. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - מצב משפחתי מבטחים חישבה את העלות כאילו כל הפורשים היו נשואים - נתון שאינו נכון, ומכאן שלא פעלה על פי הלוחות המתאימים בעניין. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקה אינפלציונית בעת חישוב העלות בה תישא התובעת, מבטחים לא לקחה בחשבון ששיטת עדכון הפנסיה לפורשים מביאה לשחיקת הפנסיה בשיעור של 2% לשנה. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקת הקצבאות באמצעות מנגנון איזון אקטוארי בעת חישוב העלות בה תישא התובעת, מבטחים התעלמה משחיקת הקצבאות המובנית באמצעות מנגנון האיזון האקטוארי. טענות מבטחים לטענת מבטחים, ככל שלתובעת טענות נגד עצם האמור בהנחיות האוצר אין מקומן בהליך זה, וזאת להבדיל מטענתה כי מבטחים לא יישמה נכון את החוזר. תקיפה ישירה של הוראות האוצר ופרשנותן - אין מקומן בבית הדין. האוצר הוא שקובע את הפרשנות הנכונה של החוזרים שהוציא ועל כן מקום בו מבטחים פעלה בהתאם לפרשנות זו, היא פעלה כדין. ריבית ההיוון לטענת מבטחים, ריבית ההיוון חושבה נכון ליום 1/9/03 לפי ריבית של 3% ( 4% ומתוכה הפחתה של 1%), וזאת לאור חוזר 2004/11 מיום 20/5/04 הקובע ריבית זו. חוזר 2004/11 מהווה חלק מהחוזרים החדשים החלים על התובעת על פי הסכם הפרישה ומבטחים פעלה כדין על פיו. ריבית ההיוון בגובה 5.57% היא ריבית מקסימאלית, מה גם שזו הייתה הריבית בתקופה בה מבטחים השקיעה באג"ח מירון - אג"ח אשר המדינה הפסיקה להנפיקה בחודש 09/03. הפחתה בשיעור של 1% היא סבירה, מה גם שבתקופות הקודמות לרפורמה הייתה הפחתה של 2% ועל כן הפחתה של 1% לאחר הרפורמה היא סבירה. העלאת גיל הפרישה השיפוי הוא מהמדינה למעסיקים ואינו קשור למבטחים ועל כן לזו האחרונה אין כל אחריות בעניין כלפי התובעת. ועדת גולדברג והתיקון לעסקת החבילה קבעו כי הזכאים לשיפוי מהמדינה בגין העלאת גיל הפרישה יהיו רק מי שפרשו לפנסיה מוקדמת בתשלום חודשי שוטף במימון המעסיק ("הסדר שלמות") ולא ברכישת זכויות בתשלום חד פעמי, כפי שהיה בעניינה של התובעת. משכך התובעת אינה זכאית לשיפוי. במהלך המשא ומתן בטרם הסכם הפרישה, הובהר ע"י רו"ח דיין מהאוצר כי במסגרת החוזר החדש יהיה על התובעת לממן גם את השינוי עקב העלאת גיל הפרישה. כפל דמי ניהול מבטחים פעלה בעניין זה בהתאם להנחיות חוזרי האוצר. קיימות הוראות שונות לעניין גביית דמי ניהול מהמעביד ולעניין גביית דמי ניהול מהפנסיונרים עצמם - ולא מדובר בכפל גבייה. הוצאות ניהול בגובה 0.55% מבטחים גבתה את הוצאות הניהול לפי חוזרי האוצר. חישוב הוצאות הניהול נערך ע"י תמחירני מבטחים ונקבע כי הוא יהווה סכום של 0.55% מעלות המעביד. סכום זה משקף את ההוצאות הממוצעות לפרישות המוקדמות בקרן. לאור הזמן הרב שהושקע בעריכת הסכם הפרישה הנדון ההוצאות שנגבו מהתובעת אף היו בחסר מבחינת מבטחים. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - מצב משפחתי מבטחים פעלה כדין עת חישבה שכל הפורשים נשואים, באשר לגבי כל פורש תיתכן אפשרות כי מצבו המשפחתי ישתנה בעתיד. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקה אינפלציונית אין וודאות כי תהיה שחיקה בשיעור 2%, כנטען ע"י אקטואר התובעת. בפגישה באוצר עם האקטואר הראשי אלן פפרמן ומנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון דאז דודי לידנר התקבלה עמדת הקרנות כי אין להקטין את החבות האקטוארית בגין שחיקת האינפלציה (השניים לא העידו). חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקת הקצבאות באמצעות מנגנון איזון אקטוארי החישובים נעשים בהתאם להנחיות האוצר ובאלו אין הנחיה להקטין את ההתחייבויות בגין מנגנון האיזון האקטוארי. הקטנת סכום העלות בפרישות המוקדמות בגין מנגנון האיזון עשוי לכשעצמו להביא את הקרן לגירעון ולכן אינו נכון. טענות המדינה ריבית היוון לטענת המדינה, אין בסיס לטענת התובעת לפיה ריבית ההיוון הרלוונטית היא 5.57%. ריבית המאזן האקטוארי של קרן פנסיה נקבעת על פי הוראות האוצר. לאור מועד הפרישה המוקדמת, שיעור ריבית ההיוון לצורך המאזן האקטוארי לשנת 2003 היא הרלוונטית לענייננו וזו קבועה בחוזר האוצר 2004/11 - ריבית היוון בגובה 4%. ריבית המאזן האקטוארי נקבעת בהתאם להנחיות האוצר. בחודש מאי 03' נקבע בתקנות כי החל מחודש 1/1/04 לא יונפקו לקרנות הותיקות אגרות חוב מסוג מירון הנושאות תשואה של 5.57% אלא אגרות חוב מסוג ערד הנושאות תשואה של 4.8%. בכל הנוגע לטענה החלופית כי הפחתה בשיעור של 1% אינה סבירה - הטעם בהפחתה הוא צמצום הסיכונים לקרן, על מנת שהאחריות לא תיפול על כתפי כלל עמיתי הקרן. מה גם שלפי חוזר 1999 ההפחתה הייתה 2% בעוד שהיום ההפחתה עומדת רק על 1% . העלאת גיל הפרישה התובעת ידעה במועד ההסכם על השינויים הצפויים בכל הנוגע לגיל הפרישה והתחייבה לשאת בכך. תביעתה היום היא ניסיון להתנער מהתחייבותה. לעניין שיפוי המדינה אשר ניתן למעסיקים בעבור תקופת הפער - זה ניתן למעסיקים אשר עובדיהם פרשו במסגרת הסדר שלמות ולא ע"י רכישת זכויות בסכום חד פעמי, כפי שהיה בעניינה של התובעת. דמי ניהול והוצאות ניהול מבטחים פעלה כדין עת גבתה דמי ניהול והוצאות ניהול לפי חוזרי האוצר. דמי הניהול הנגבים מהפורשים הם לפי חוק הפיקוח ומהווה השתתפות של הפורשים בנטל להבראת הקרנות ודמי הניהול הנגבים כחלק מעלות המעסיק מעוגנים בחוזרי האוצר. לעניין הוצאות הניהול - אלו נגבו בהתאם לחוזרי האוצר לפיהם גובה הוצאות הניהול ייקבע ע"י אקטואר הקרן ובנסיבות אלו עמדתה העקרונית של המדינה היא שאין מקום להתערב בשיקול דעתו של אקטואר הקרן. ההנחות בבסיס התחשיב האקטוארי - הטענה בדבר חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי לטענת המדינה, אין לקבל את עמדת התובעת לפיה ההנחות בבסיס התחשיב האקטוארי שערכה מבטחים היו מוטעות. לצורך חישוב עלות הפרישה יש להתבסס על ההנחות המפורטות בחוזר פנסיה 2000/1 וכך עשתה מבטחים. הליכים מקדמיים בדיון מיום 1/5/07 הובהר ע"י התובעת כי בכל הנוגע לעילת התביעה הנוגעת ליישום חוזרי האוצר ע"י מבטחים אין לתובעת כל עילת תביעה נגד המדינה. בהחלטת בית הדין מיום זה נקבע כי חרף זאת המדינה תמשיך להיות בעל דין בהליך, זאת לאור היותה צד הדרוש לבירור המחלוקות בין הצדדים ובמיוחד מחלוקות הנוגעות לפרשנות וסבירות חוזרי האוצר (ראה ע' 3 לפרוט' מיום 1/5/07). בתאריך 27/6/07 הוגשה לבית הדין הודעה על הסדר דיוני בין התובעת למדינה, לפיו התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן שאינו כולל סעדים ישירים נגד המדינה - וזאת גם בעילת התביעה שעניינה הפרשי עלות בגין דחיית גיל הפרישה ועסקת החבילה. עם זאת, התובעת תהא רשאית לנקוט בכל הליך אחר הנוגע לעילות תביעה אלו בסייגים שנקבעו בהסדר. להסדר ניתן תוקף של החלטה. לאור האמור לעיל, כל סעדיה של התובעת מופנים כלפי מבטחים ואין היא עותרת לכל סעד מהמדינה. העדים לפני בית הדין נשמעו העדויות הבאות: מטעם התובעת: עדותו של מר אברהם וולך - סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל בתובעת. מר וולך אף חתום על הסכם הפרישה. עדותו של עו"ד יוסף גטניו - אשר שימש בתקופה הרלוונטית ראש אגף העבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים וכן כמרכז ענייני עבודה בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים. עו"ד גטניו לקח חלק במשא ומתן שנערך בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים ובין המדינה, לקראת גיבוש עסקת החבילה. הוגשה חוות הדעת של האקטואר מר גיורא אליגון , חוות דעת מיום 31/5/06 (אשר צורפה לכתב התביעה) והמומחה נחקר בחקירה נגדית. מטעם מבטחים: עדותו של מר אלון גבריאל - אשר שימש בתקופה הרלוונטית כאקטואר במבטחים וכיום משמש אקטואר בחטיבת הפנסיה של מנהלת הקרנות הותיקות. עדותה של גב' כמי צימרמן - אשר שימשה בתקופה הרלוונטית מנהלת אגף הפנסיה במבטחים ובמועד מתן תצהירה שימשה סגנית מנהל חטיבת הפנסיה של הקרנות הותיקות (כיום פנסיונרית). מטעם המדינה: עדותו של מר יואב גפני - מנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון החל מיום 1/12/07. דיון והכרעה משהצדדים הסדירו את נושא הפרישה המוקדמת שבענייננו בחוזה, בו עיגנו את התחייבויותיהם וזכויותיהם - הרי שהציר המרכזי העומד בבסיס הכרעה במחלוקת שנפלה בין הצדדים הוא הסכם הפרישה מיום 29/9/03. פרשנות חוזים סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 בנוסחו במועד בו נכרת הסכם הפרישה קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". לאחרונה תוקן הסעיף ולשונו נכון להיום הינה: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בפסק הדין בעניין ג'אלב יונס התייחס ביה"ד הארצי לכללי הפרשנות בהתאם לסעיף 25(א) לחוק החוזים כפי שנקבעו בפסיקה: בפרשנות חוזה על בית הדין להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים. לשם כך ייעזר בית הדין בכלים אובייקטיבים שהניחו בפניו הצדדים ובכלל זאת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לחוזה. ככל שלא ניתן להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, החוזה יפורש לפי אמות מידה אובייקטיביות, כלומר - על פי האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג זה נועד להגשים ובהתאם לתכלית המשרתת את העסקה ואשר צדדים סבירים היו מבקשים להשיג. ללשון החוזה משמעות ראשונה במעלה בכל הנוגע לקביעת אומד דעת הצדדים. ראוי שחוזה יובן כפשוטו ואף אם אותה לשון ניתנת בדוחק לשני פירושים, יאמץ ביה"ד את הפירוש הסביר העולה מהלשון וידחה פירוש דחוק. וראה בעניין זה גם את פסק הדין י.ב.מ ישראל בע"מ. נוסח הסכם הפרישה מפאת חשיבותו, להלן החלקים העיקריים מתוך הסכם הפרישה (ההדגשות אינן במקור): מתוך המבוא להסכם - "והואיל: והחברה מבקשת לרכוש עבור הפורשים זכויות פנסיה בהתאם לקבוע בהסכם זה והוראות אגף שוק ההון לעניין רכישת זכויות עתיד בקרנות פנסיה וותיקות מתאריך 24/11/99 ומתאריך 6/12/01 ומתאריך 10/7/03 (להלן -"חוזר האוצר"), חוזרי האוצר מצורפים כנספח ב' להסכם זה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו". "והואיל: ובמעמד חתימת ההסכם אגף שוק ההון טרם פרסם חוזר אוצר חדש הקובע חישוב רכישת זכויות עתיד בעקבות הרפורמה בקרנות הפנסיה הותיקות (להלן - החוזר החדש). סעיף 4 בהסכם הפרישה מסדיר את עניין התשלום וקובע כדלקמן: "החברה תשלם למבטחים, את עלות הפרישה לפנסיה מוקדמת, לרבות עלות הפנסיה שתשולם עד גיל הפרישה הקבוע בתקנות, על פי חוזר האוצר והוצאות ניהול בשיעור 1.5%. התשלום כאמור יהווה מקדמה בידי מבטחים (להלן -המקדמה) וישולם בסכום חד פעמי לפני שמבטחים תוסיף חתימתה על ההסכמים. החברה מתחייבת לשלם למבטחים, ככל שיהיה צורך בכך, את ההפרש בין המקדמה ששלמה למבטחים בגין העובדים הפורשים, לפי חוזר האוצר לבין התחשיב שייעשה על פי החוזר החדש ולא יותר מהסכום הנקוב בערבות שלהלן (להלן - ההפרשים). היה ויסתבר כי המקדמה ששולמה על ידי החברה גבוהה מהסכום שהחברה תהיה חייבת לשלם למבטחים על פי החוזר החדש, תחזיר מבטחים לחברה את ההפרש (להלן - העודפים). ההפרשים או העודפים, לפי העניין, ישולמו תוך 14 ימים מיום הגשת תחשיב מעודכן על פי החוזר החדש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בהתאם לאמור להלן: מבטחים תפנה אל החברה בכתב בדואר רשום בצרוף תחשיב מפורט של העודפים או ההפרשים המתחייבים ע"פ החוזר החדש... להבטחת התחייבות החברה כאמור בסעיף 4.2 לעיל תמסור החברה למבטחים ערבות בנקאית בגובה 50% מהמקדמה (להלן - הערבות), לפני שמבטחים תוסיף חתימתה על ההסכמים. על אף האמור לעיל מוסכם כי כל שינוי בחוזר החדש בכולו או בחלקו כתוצאה מפסק דין סופי של בימ"ש מוסמך שיחול גם על מבטחים, יחול על הצדדים... והתחשיבים יתואמו על פי הקביעות בפסק הדין ... " כאמור במבוא להסכם הפרישה, שלשה מחוזרי האוצר אומצו כחלק מההסכם ואלו הם: חוזר האוצר מתאריך 10/7/03, אשר נכתב ע"י רו"ח דיין מהאוצר והופנה למנכ"ל מבטחים (להלן:" חוזר יולי 2003", נספח ד' לסיכומי מבטחים). בחוזר צוין כי עד למועד בו תגובשנה הנחיות חדשות בנושא, בעקבות הרפורמה, הוא מתיר למבטחים להתקשר בהסכמי פרישה מוקדמת בהתאם להוראות חוזר 2001/6 (חוזר אשר לא הוגש לבית הדין) ובלבד - "שהמעביד שעובדיו פורשים בפרישה המוקדמת התחייב במסגרת ההסכם כי במידה ויהיה צורך בהעברת סכום חד פעמי גבוה מזה שחושב לפי חוזר פנסיה 2001/6, עבור רכישת זכויות עתיד, יעביר לקרן הפנסיה את ההפרש במלואו, וכי חישוב ההפרש יעשה בהתאם להנחיות העדכניות של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, שתפורסמנה בתום בחינתן מחדש של ההוראות כאמור" (ההדגשות אינן במקור). חוזר האוצר מתאריך 24/11/99 ("חוזר 1999", נספח א' לתצהיר צימרמן): החוזר מסדיר את התנאים בהם תותר רכישת זכויות עתיד בסכום חד פעמי ואת עקרונות החישוב. בסעיף 2(ה) לחוזר נקבע כי ריבית ההיוון תהיה בשיעור של 3.5%. חוזר האוצר מתאריך 6/12/01: חוזר זה לא הוגש לתיק בית הדין. תכליתו הכללית של הסכם הפרישה בטרם נבחן כל רכיב תביעה לגופו נבקש לעמוד על תכליתו הכללית של הסכם הפרישה, כפי שזו משתמעת מתוך ההסכם עצמו, מחוזרי האוצר המהווים חלק מההסכם, מהמשא ומתן שקדם להסכם וכן מהנסיבות שעמדו ברקע כריתתו. אנו סבורים כי ראשית לכל ניתן להתחקות אחר אומד דעת הצדדים מלשון ההסכם עצמו ומנספחיו. בענייננו, הצדדים נתנו את דעתם באופן מפורש להשפעת הרפורמה וההנחיות החדשות בדבר הסכמי הפרישה המוקדמים, על העלות ואופן חישובה - ומשכך ניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי. הרפורמה בשוק הפנסיה מצאה את ביטויה בתיקון לחוק הפיקוח (מתאריך 1/6/03) ומכאן כי במועד המשא ומתן ובמועד כריתת ההסכם היה ידוע לכל הצדדים אודות הרפורמה וכפי שהעניין אף בא לידי ביטוי בהסכם עצמו. למקרא ההסכם עולה כי אומד דעת הצדדים היה, מחד - לאפשר לעובדים לפרוש פרישה מוקדמת ומאידך - כי מבטחים לא תחויב לפעול על פי הנחיות האוצר שהיו תקפות במועד כריתת ההסכם אלא לפי הנחיות עתידיות שתפורסמנה - הנחיות שתגלמנה בתוכן את השינויים בשוק הפנסיה. מההסכם עולה ברורות כי אומד דעת הצדדים היה שההנחיות שהיו בתוקף במועד כריתתו היו בבחינת 'אמות מידה' רק לצורך חישוב המקדמה שתשולם למבטחים אך החישוב הסופי ייערך לפי הנחיות חדשות ובמידת הצורך התובעת היא שתישא בעלות נוספת שתנבע מההוראות החדשות. הדבר עולה בקנה אחד עם תכלית הרפורמה שעמדה ברקע כריתת ההסכם לפיה הקרן לא תיקח על עצמה התחייבויות שאינה יכולה לעמוד בהן או התחייבויות שתיפולנה על כתפי כלל המבוטחים ותגרומנה לגירעונות נוספים בקרן. משהסכם הפרישה אימץ את החוזר מיום 10/7/03 אשר מתיר התקשרות בהסכמי פרישה בתנאי לכפיפות להנחיות העתידיות - הרי שהתובעת ידעה, כבר במועד כריתת ההסכם, כי הכוונה האמיתית של מבטחים היא להתקשר עם התובעת בהסכם פרישה מוקדמת - אך זאת רק בתנאי שהצדדים יעמדו בתנאי האוצר לפעול לפי הנחיות עתידיות. מהסכם הפרישה עולה כי התובעת, בהתקשרה בהסכם זה, לקחה סיכון הנובע מאי וודאות לגבי פרמטרים שונים בחישובי העלות וזאת לאור התחייבותה לשלם ע"פ חוזרי אוצר עתידיים. התובעת יכלה לחכות עד אשר יפורסמו החוזרים החדשים ולפעול בוודאות. משבחרה לא לעשות כן וכרתה את ההסכם תוך לקיחת סיכון אין באפשרותה להלין על כך בדיעבד בבחינת אחיזת החבל בשני קצותיו. ודוק, התובעת אינה מכחישה כי לקחה סיכון במסגרת ההסכם אלא מלינה על גובה הסכומים שנקבעו בסופו של יום (לעניין אופן יישום החוזר החדש נידרש בהמשך). כאן יצוין כי לפי הסכם הפרישה הצדדים אף לקחו בחשבון אפשרות כי התובעת תצא נשכרת מהחישוב לפי העלויות החדשות ואף עיגנו בהסכם השבת סכומים עודפים לתובעת, אם יהיו כאלה. בסעיף 4.4 להסכם נקבע כי אם בית משפט יקבע בפסק דין חלוט שיש להכניס שינוי בתחשיבים המופיעים בחוזרי האוצר הרי ששינויים אלו יחולו גם על ההסכם בין הצדדים. מסעיף זה עולה כי הצדדים נתנו את דעתם לנושא סופיות החישוב - מבחינה זו שהחישוב כפי שיופיע בחוזר החדש יחייב אותם והסטייה היחידה מחישוב זה היא רק על סמך פסק דין שיקבע כי יש להכניס שינוי בתחשיבים המופיעים בחוזרי האוצר. למרות שהצדדים נתנו את דעתם לנושא הרי שלא נקבע מנגנון למקרה בו התובעת תבקש לערער על התחשיב לפי החוזר החדש. בהקשר זה יצוין כי בענייננו התובעת אינה מבקשת מבית הדין להכניס שינויים בחוזרי האוצר אלא לקבוע כי על פי ההסכם היה על מבטחים ליישם חוזר מסוים של האוצר ולא חוזרים נוספים. מעבר ללשון ההסכם עצמו הרי שאף מהראיות שהובאו לעניין המשא ומתן אשר קדם לכריתת ההסכם עולה, כי התובעת ידעה על כוונותיה של מבטחים לפעול לפי ההנחיות העתידיות ועל אפשרות של עלויות נוספות, וכפי שיפורט. מעדותו של סמנכ"ל התובעת מר וולך עולה, כי רו"ח דיין אישר את כריתת הסכם הפרישה בתנאי שלאחר שהאוצר יגבש הנחיות חדשות במסגרת 'חוזר עתידי' הצדדים יתחשבנו ביניהם בהתאם לחישוב המעודכן (ס' 15 -16 לתצהירו). כעולה מתצהירו של עד התובעת, עו"ד גטניו (אשר שימש בזמנו בתפקיד בהתאחדות התעשיינים) - התובעת מיהרה לכרות את הסכם הפרישה במועד בו נכרת לאור חקיקתו של חוק הפיקוח הקובע כי החל מתאריך 1/10/03 ייכנס לתוקפו התקנון האחיד ויחליף את התקנונים הקיימים. עו"ד גטניו מציין כי "מכאן לוח הזמנים הצפוף במסגרת חלון הזמנים שנוצר" (ס' 4 לתצהירו). עו"ד גטניו העיד כי התובעת העלתה בפניו את הבעייתיות עקב סירובה של מבטחים לכרות הסכם פרישה מוקדמת על פי הסכם העבר וזאת לאור הנחיות האוצר. אף פגישה שנערכה עם דיין מהאוצר, בה לקחו חלק עו"ד גטניו ונציגי התובעת לא העלתה פרי בשלב זה ודיין סרב לאפשר פרישה מוקדמת לפי הסכמי העבר. מכאן, כי היה ניסיון מצד התובעת לכרות הסכם פרישה ע"פ התנאים של ההסכם הישן אך הובהר להם הן ע"י מבטחים והן ע"י האוצר כי הדבר לא יתאפשר לנוכח הרפורמה. מכאן עולה כי אומד דעת הצדדים, כפי שאף היה ידוע לתובעת, היה כי האוצר אינו מוכן לקחת על עצמו סיכונים או עלויות שינבעו עקב הרפורמה ורק לאחר שהמעביד התחייב לשאת בעלויות עתידיות אלו ניתנה ההסכמה לכרות את הסכם הפרישה. בעניין זה אנו מפנים גם למכתבה של יועמ"ש מבטחים לרו"ח דיין, מיום 1/9/03 (נספח ה' לסיכומי הנתבעת) בו סוכמו עיקרי הישיבה שנערכה בהשתתפות רו"ח דיין, נציגי התובעת ומבטחים. מכתב זה נכתב כחודש לפני מועד כריתת ההסכם ועותק ממנו נשלח לב"כ התובעת. בסעיף 3.2 מצוין כי התובעת מתחייבת לשלם למבטחים את מלוא ההשלמה המתחייבת לפי החוזר החדש שיתפרסם לרבות רכישת העלות העודפת בין זכויות העובדים על פי תקנות קרן הפנסיה דהיום לזכויות על פי התקנון האחיד. ממכתב זה יש באפשרותנו ללמוד על אומד דעת הצדדים הסובייקטיבי באופן זה שכוונה זו של מבטחים הייתה ידועה לתובעת עוד בטרם כריתת ההסכם. גם אם נידרש לבחינת התכלית האובייקטיבית של ההסכם נגיע לאותה מסקנה: הסכם הפרישה היה קשור בקשר עבותות עם הרפורמה שנערכה באותה תקופה ולא בכדי האוצר לא אישר למבטחים להתקשר בהסכמי פרישה מוקדמת לפי התנאים הקודמים. חלק מהסכמי הפרישה המוקדמת בעבר תרמו לגרעון אליו נקלעו הקרנות, באשר פרישה מוקדמת מיטיבה עם חלק מהחברים בעוד שהנטל נופל על כלל החברים. מהראיות עולה כי התובעת עשתה מאמצים לשכנע את האוצר להתיר לה להתקשר בהסכמי פרישה מוקדמת ולבסוף האוצר נעתר לכך בסייג שכל עלות שתנבע מחוזרים עתידיים תשולם ע"י המעביד. סייג זה מבטא את תכליתה של הרפורמה בכללה ואת אחת מתכליותיו של ההסכם הנדון שבוצע על רקע אקלים זה - תכלית כי ההסכם לא יטיל על הקרן מחויבויות שלא תוכל לשאת בהן ותכלית לפיה הסכם הפרישה המוקדמת לא יפגע בהליכי הבראתה של הקרן. על רקע זאת לא סביר היה כי מבטחים תיקח על עצמה לשלם את פער העלויות, רק משום שהתובעת ביקשה להקדים את מועד פרישת עובדיה. אם התובעת לא הייתה מתחייבת כפי שהתחייבה סביר להניח כי מבטחים הייתה מסרבת להתקשר בהסכם וממתינה להנחיות החדשות. מה גם שמהראיות עולה כי מבטחים פעלה בקשר הדוק עם האוצר וכרתה את ההסכם רק לאחר אישור האוצר מיום 10/7/03 וע"פ הסייגים המופיעים בחוזר. ריבית ההיוון לטענת התובעת במועד הפרישה היה בתוקף חוזר 2000/1 הקובע ריבית היוון של 5.57% (חוזר מיום 29/2/00), ובעניין זה הפנתה, בין היתר, לחוות דעתו של המומחה מטעמה. התובעת אינה חולקת על כך שבהסכם הפרישה היא התחייבה לשלם למבטחים הפרש בין המקדמה לבין התחשיב לפי החוזר החדש. אלא שלטענת התובעת - רק חוזר 2004/8 (מתאריך 1/4/04) הוא 'החוזר החדש' וחוזר 2004/11 הקובע ריבית של 4% לא אומץ במסגרת ההסכם (חוזר מתאריך 20/5/04). לטענת מבטחים הסכם הפרישה אימץ את מכלול ההנחיות העתידיות של האוצר ובין היתר את חוזר 2004/11 הקובע ריבית של 4%. לטענת המדינה, השינוי בריבית ההיוון היה פועל יוצא של שינוי באפיקי ההשקעה של הקרנות הותיקות, עת חדלו להנפיק לקרנות אלו אגרות חוב המשיאות תשואה של 5.57% (אגרות חוב מסוג מירון). הצדדים מסכימים כי הסעיף הרלוונטי הדן בריבית ההיוון הוא סעיף 4(ג) לחוזר הפנסיה 2004/8, אשר לשונו: "ריבית ההיוון תהיה הריבית לפיה היה מחושב המאזן האקטוארי של הקרן אילו היה נערך במועד הפרישה המוקדמת בניכוי נקודת אחוז אחת (לדוגמא - אם המאזן האקטוארי מחושב לפי ריבית היוון בשיעור 4%, אזי תהיה ריבית ההיוון לעניין חוזר זה בשיעור 3%)". סעיף 4(ב) לחוזר הפנסיה 2004/8 קובע כדלקמן: "חישוב עלות הפרישה המוקדמת תיעשה על בסיס איזון אקטוארי, תוך שימוש בהנחות אקטואריות ולוחות תמותה כפי שנקבעו בחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29/2/00, שעניינו הוראות דיווח אקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות והותיקות, בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת, או כפי שייקבעו בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור" (ההדגשה אינה במקור - א.ש.ב.). בתאריך 20/5/04 פורסם חוזר 2004/11 העוסק בהוראות דווח כספי ודן, בין היתר, בשיעורי ריבית להיוון להכנת המאזן האקטוארי. סעיפים 12 ו- 13 לחוזר זה קובעים כי הוראות החוזר יחולו על קרנות פנסיה וותיקות להן מונו מנהלים מיוחדים וכי החוזר יחול על הדוחות הכספיים לשנת 2003 ואילך. סעיף 2(א) לחוזר 2004/11 דן בהוראות כלליות בעניין הנחות אקטואריות וקובע כדלקמן: "קרן הפנסיה תעריך את התחייבויותיה ביום המאזן בהתאם לחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29 בפברואר 2000, שעניינו הוראות דיווח אקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות והותיקות, או כל חוזר אחר שיבוא במקומו, פרט לשינויים ותוספות כמפורט בחוזר זה" (ההדגשה אינה במקור - א.ש.ב.). סעיף 3(א) לחוזר 2004/11 קובע כי: "שיעורי התשואה חסרת הסיכון - המאזן האקטוארי יוכן לפי הנחת שיעורי תשואה ריאליות שייגזרו מהתשואות לפדיון על סדרות ספציפיות של אג"ח ממשלתיות סחירות אשר ישמשו כ-benchmark" " (להלן:" שיעורי התשואה חסרת סיכון"). הנחת שיעור התשואה האמורה תפורסם ע"י הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (להלן:"הממונה") או ע"י חברה המספקת ציטוט ריביות שנקבעה לכך ע"י הממונה (להלן:"החברה המצטטת"). פרק ב' לחוזר 2004/11 הנ"ל, הדן בהוראות מעבר, קובע בסעיף 8 כי "שיעור התשואה חסרת סיכון לצורך הכנת המאזן האקטוארי לפרסום בדוחות הכספיים של הקרן לשנת 2003 יהיה 4%". הצדדים חלוקים בדבר האופן בו יש ליישם את סעיף 4 (ב) לחוזר 2004/8, שצוטט לעיל. לטענת התובעת יש לפעול על פי הרישא של הסעיף לפיה חישוב העלות יבוצע ע"פ ריבית ההיוון הקבועה בחוזר 2000/1 (5.57%). מאידך, מבטחים טוענת כי יש לפעול ע"פ הסיפא של סעיף 4(ב) הנ"ל- לפיה ריבית ההיוון תיקבע ע"פ חוזר 2000/1 או ע"פ הוראה אחרת שתחליף אותו. בעניין זה, טוענת מבטחים, חוזר 2004/11 החליף את חוזר 2000/1 בכל הנוגע לקביעת ריבית ההיוון ועל כן יש לפעול ע"פ ריבית ההיוון הקבועה בחוזר 2004/11 (4%). בעניין זה יש לקבל את טענת מבטחים. סעיף 4(ב) לחוזר 2004/8 (עליו מסתמכת גם התובעת) קובע כי האיזון האקטוארי - לפיו תקבע ריבית ההיוון - יהיה תוך שימוש בהנחות אשר נקבעו בחוזר 2000/1 בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת או כפי שייקבעו בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור. מכאן, שאף לשיטת התובעת - כל חוזר המחליף את חוזר 2000/1 יחול גם על התובעת. ובכלל זאת חוזר 2004/11 אשר קובע ריבית של 4%. כעולה מהסעיפים שהובאו לעיל, חוזר 2004/11 מחליף חלק מהוראותיו של חוזר 2000/1, ובין היתר בנושא ריבית ההיוון ועל כן יש לחשב את העלות ע"פ ריבית היוון של 4%, כמופיע בחוזר 2004/11. ריבית ההיוון אשר נלקחה בחשבון ע"י מבטחים במסגרת התחשיב הסופי היא 4% וממנה הופחת 1%, כנדרש ע"פ סעיף 4(ג) להסכם 2004/8. כאן יצוין כי לטענת המדינה מבטחים פעלה כדין על פי חוזרי האוצר, בכל הנוגע לרכיבי התביעה. יש לתת משקל לעמדה זו של המדינה לנוכח העובדה כי היא אשר פרסמה את החוזרים. הסכם הפרישה אינו נוקב בגובה ריבית ההיוון אשר תילקח בחשבון בעת חישוב העלות. מעיון בהסכם עולה כי, למעשה, מרבית הפרמטרים העומדים בבסיס החישוב לא פורטו בו וזאת מאחר והצדדים הסכימו - כעולה מההסכם - כי העלות לעניין המקדמה תיקבע על פי חוזרי האוצר הקיימים (סעיף 4.1) וכי התחשיב הסופי ייקבע לפי חוזר האוצר החדש שיפורסם (סעיף 4.2). חזקה כי אם הצדדים היו מבקשים לפעול לפי ריבית היוון מסוימת היה הדבר נזכר בהסכם ברחל בתך הקטנה. מה גם, שהחוזר לפיו מבקשת התובעת לקבוע את ריבית ההיוון, חוזר 2000/1, היה קיים במועד כריתת ההסכם וכן קדם למועד הפרישה עצמו. סביר להניח כי אם אומד דעת הצדדים היה להחיל ריבית זו על מועד הפרישה הם היו מעגנים זאת בהסכם. ודוק, לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים הייתה להחיל את הריבית על פי חוזר 2000/1. הדבר מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה כי ההסכם כולו 'צופה פני עתיד' בכל הנוגע לחישוב העלות. מכאן, כי אם הצדדים היו מבקשים להחריג את נושא ריבית ההיוון ולקבוע כי בעניין זה תחול ריבית מחוזר שכבר קיים הרי שיש להניח כי הדבר היה מוצא את ביטויו בהסכם. יצוין, כי התובעת אף לא העלתה טענה כזו ולא הובאו ראיות בעניין. טענת התובעת כי לאור לשון סעיף 4(ג) לחוזר 2004/8 ריבית ההיוון הייתה צריכה להיות מחושבת לפי 'ריבית תיאורטית, לפי התשובה לשאלה מה הייתה הריבית של המאזן האקטוארי של מבטחים לו נערך המאזן האקטוארי של מבטחים ביום 31/8/03 " (סעיף 5 לסיכומי התובעת) חוטאת לתכלית ההסכם אשר מבקשת להתבסס על חישובים עתידיים להבדיל מחישובי עבר, אשר אינם רלוונטיים עוד לנוכח הרפורמה. האם רק חוזר 2004/8 נכלל בגדר המושג 'חוזר חדש' כמשמעו בהסכם? טוענת התובעת כי במסגרת הסכם הפרישה הצדדים התכוונו לאמץ רק את החוזר החדש שיפורסם לאחר ההסכם, הוא חוזר 2004/8 וכן התיקון לחוזר זה - חוזר 2004/13. לא היה בכוונת הצדדים לאמץ חוזרים נוספים כגון חוזר 2004/11 הנוקב בריבית של 4%. אנו סבורים שיש לדחות את הטענה וזאת מהטעמים הבאים: חוזר 2004/8 הוא חוזר אחד מתוך שורה של חוזרים המהווים חלק מההנחיות החדשות של האוצר. מדובר במכלול חוזרים המהווים מקשה אחת וניתוקו של חוזר 2004/8 מיתר החוזרים שפורסמו בסמוך למועד פרסומו, והם פועל יוצא של הרפורמה, הוא מלאכותי וחוטא לתכלית ההסכם, כפי שפורטה לעיל. יש להדגיש כי חוזר 2004/11 הקובע ריבית של 4%, הוא החוזר הראשון שפורסם לאחר ההסכם - בו צוינה ריבית ההיוון. בחוזר 2004/8 אותו מאמצת התובעת אין כל אזכור של גובה ריבית ההיוון ולמעשה עולה כי מדובר בחוזרים המשלימים זה את זה. בעובדה כי ריבית ההיוון פורסמה בחוזר נפרד אין כדי להוציאו מהגדרת 'החוזר החדש' בהסכם הפרישה. אם נלך בדרך זו ונסתפק אך בחוזר 2004/8 הרי שלמעשה תיווצר לאקונה לעניין ריבית ההיוון. אין זה סביר שהצדדים יקבעו בהסכם כי הם יאמצו חוזר חדש, עת המדובר בחוזר חלקי. זאת ועוד - אם אומד דעת הצדדים היה להגביל את ה'חוזר החדש' לחוזר הראשון שיתפרסם היה ניתן לצפות כי הדבר יצוין בהסכם. מבחינת אומד דעת הצדדים עולה כי הם התכוונו לשורה של חוזרים המשלימים זה את זה ולא לחוזר יחיד חסר, כשאבן הבוחן לחוזר אשר ייושם הוא מקרי - בבחינת החוזר הראשון שיראה אור. חוזר 2004/11 פורסם אך חודש אחד לאחר פרסום חוזר 2004/8 והעד מטעם מבטחים, מר גבריאל, העיד כי הטיוטה של חוזר 2004/11 עמדה לפניו עת יישמו את חוזר 2004/8 בעניינה של התובעת (ע' 12 לפרוט'). יצוין, כי אף בסעיף 4(ג) לחוזר 2004/8 ניתנת דוגמא של ריבית היוון בגובה 4% וייתכן כי הדבר נובע מכך. סעיף 5 לחוזר 2004/8, עליו מסתמכת התובעת (הסעיף הדן בדמי ניהול), תוקן בתאריך 7/9/04 ע"י חוזר 2004/13 והתובעת עצמה טוענת כי החוזר המתקן מהווה חלק מה'חוזר החדש' לפי ההסכם, החל על עניינה (ראה סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן). חוזר 2004/11 פורסם ביום 20/5/04 - דהיינו בטרם פורסם חוזר התיקון, מס' 2004/13. אם כך, אין זה מתקבל על הדעת כי חוזר אשר ניתן בתווך לא יחול בעוד שחוזר מאוחר יותר יחול כחלק מהגדרת ה'חוזר החדש'. הנחיות חדשות מטבען דורשות זמן הסתגלות והתאמה וכל עוד החוזרים אותם יישמה מבטחים פורסמו במסגרת תקופת זמן סבירה, וכפועל יוצא מהרפורמה, הרי שאותם חוזרים מהווים חלק ממכלול 'החוזר החדש' כמצוין בהסכם ומבטחים פעלה נכון עת יישמה אותם. בהסכם הפרישה מוגדר המושג 'חוזר האוצר' (אשר היה תקף בעת ההסכם) כשורה של חוזרים, למרות שלכאורה המושג 'חוזר האוצר' הוא בלשון יחיד - ומכאן יש ללמוד כי אף המושג 'חוזר אוצר חדש' אינו מוגבל לחוזר יחיד. בהסכם הפרישה נקבע כי חוזר יולי 2003 הוא נספח להסכם ומהווה חלק ממנו. חוזר זה קובע מפורשות כי האוצר מתיר הסכמי פרישה מוקדמת בתנאי שחישוב ההפרש יעשה בהתאם להנחיות העדכניות של הממונה אשר תפורסמנה בתום הבחינה המחודשת. אף מהוראה זו - שכאמור מהווה חלק מההסכם עצמו - עולה כי תכלית ההסכם היא לחשב את העלות על פי הנחיות האוצר שתינתנה לאחר בחינת הנושא, ואשר יקיפו את הנושא מכל היבטיו המהותיים, וללא הגבלה לחוזר אחד ויחיד. פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 5 לחוק הפרשנות התשמ"א -1981, החל בענייננו מכח סעיף 25(ד) לחוק החוזים, לפיה "האמור בלשון יחיד — אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך". לאור האמור לעיל אנו קובעים כי תכלית ההסכם היא שריבית ההיוון תחושב על פי חוזרי האוצר שפורסמו לאחר כריתת ההסכם, ובין היתר על פי חוזר 2004/11 ובעניין זה מבטחים פעלה כדין על פי ההסכם. משהכרענו כי התובעת התחייבה במסגרת ההסכם לשלם למבטחים על פי החוזר החדש, הרי שהדבר מתייחס אף להפחתה בגובה 1% ומשכך אין לתובעת אפשרות להלין כיום על גובה ההפחתה. מעבר לאמור לעיל - טענה של העדר סבירות לגבי גובה ההפחתה היא טענה המופנית לגבי סבירותו של חוזר האוצר, ולא טענה כלפי מבטחים המחויבת לפעול לפי חוזר זה. משכך, טענה זו חורגת מההסדר הדיוני אליו הגיעו התובעת והמדינה ואין מקומה של הטענה בהליך שלפנינו. דחיית גיל הפרישה כמפורט לעיל, התובעת טוענת כי עסקת החבילה חלה בעניינה וכי מבטחים לא פעלה כנדרש על מנת לזכות מהמדינה בשיפוי עבור התובעת. זאת ועוד, בכך שמבטחים לא גילתה לתובעת על אופציית השיפוי - היא חטאה לחובת הנאמנות בה היא חבה. מאידך, לטענת מבטחים והמדינה עסקת החבילה אינה חלה על התובעת, אשר רכשה זכויות בסכום חד פעמי ולא בתשלום שוטף; התובעת הייתה מודעת במהלך המשא ומתן לכך שיהא עליה לשאת בעלות בגין תקופת הפער וכי ממילא מבטחים אינה צד לנושא השיפוי אלא המדינה. אין מחלוקת כי במועד כריתת ההסכם התובעת הייתה מודעת לעובדה כי ייתכנו שינויים בכל הנוגע לגיל הזכאות לפנסיה (מוסכמות הצדדים - ע' 1 לפרוט' מיום 17/11/08). בסוגיה הנדונה עלינו להכריע בשאלה אם התיקון לעסקת החבילה חל על התובעת. אם התשובה לשאלה זו חיובית - יש לבחון אם מבטחים לא פעלה כראוי על מנת ליישם את הוראות עסקת החבילה בעניינה של התובעת ובכך חטאה לחובת הנאמנות שלה. מנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון, מר גפני, הסביר בתצהירו כי קיימות שתי דרכים לביצוע פרישה מוקדמת (סעיף 19 לתצהיר): הסדר שלמות חודשי - תשלום פנסיה חודשית בו נושא המעביד מדי חודש בחודשו, בין מועד הפרישה המוקדמת ובין גיל הפרישה על פי חוק. תשלום זה מועבר מהמעביד ישירות לעובד או באמצעות קרן פנסיה המשמשת במקרה זה כצינור לתשלום. במקרה זה - זכויות העמית בקרן יתגבשו רק בהגיעו לגיל פרישה על פי חוק. לאור זאת, שינויים שיחולו בתקנון הקרן עובר להגיע העובד לגיל הפרישה החוקי - יחולו על המעביד. רכישת זכויות בסכום חד פעמי - המעביד מממן את מלוא עלות הפרישה בתשלום חד פעמי המועבר לקרן ומאותו מועד ואילך האחריות הביטוחית עוברת לכתפי הקרן והמעביד 'יוצא מהתמונה'. התשלום מהמעביד לקרן מגלם את מלוא העלות האקטוארית של הפרישה המוקדמת. בפרישה מוקדמת מסוג זה, העובד הופך להיות עמית בקרן מיד במועד הפרישה המוקדמת. לאור זאת, שינויים עתידיים שיחולו בתקנון הקרן, לאחר מועד הפרישה - לא יחולו על העובד. בעסקת החבילה הוגדר כי פורשים מוקדמים אשר עסקת החבילה תחול עליהם, הם - "עובדים שפרשו לפרישה מוקדמת עד יום 31/12/03 ומעבידם מממן את עלות הפרישה המוקדמת באופן שוטף" . בהמשך מובהר כי מדובר על "פורשים מוקדמים שתשלומי הפרישה המוקדמת שולמו להם, לפני הגיעם לגיל האמור, ישירות ממי שהיה מעבידם, והן לעניין פורשים מוקדמים שאותם תשלומים שולמו להם כאמור מקרן הפנסיה או מגורם אחר, במסגרת הסדר שלמות במימון מלא של המעביד" (נספח ת/4 לסיכומי התובעת, ההדגשות לא במקור). מעסקת החבילה עולה כי היא חלה על מעבידים המשלמים פנסיות מוקדמות באופן שוטף על דרך של הסדר שלמות בלבד. בעניין זה אנו מפנים גם לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין תנובה. בטרם גיבוש עסקת החבילה ישבה על המדוכה וועדת גולדברג. מהודעת הועדה לציבור עולה כי החלטת הועדה היא כי - "הועדה תעביר מקדמות על חשבון הסיוע למעבידים אשר ימשיכו לשלם פנסיות חודשיות, עד הגעת העובדים לגיל הפרישה שנקבע עבורם בחוק גיל פרישה. בהודעה פונה הועדה לאותם מעסיקים וקוראת להם להמשיך ולשלם את הפנסיות המוקדמות לעובדים, גם לאחר הגיעם לגילאי הפרישה לפי החוק הקודם. כן מזמינה הוועדה את המעסיקים הללו לפנות אליה על מנת לקבל מקדמות בגובה השיפוי האמור (נספח י"ג לתצהיר צימרמן מטעם מבטחים). אף מהודעה זו עולה כי השיפוי הוא כלפי מעסיקים אשר משלמים פנסיות מוקדמות באופן חודשי. בהמשך להחלטת הועדה, ביום 12/7/04, נשלח מכתבו של מר יוסי גורדון, סגן הממונה על התקציבים באוצר למר ירון ארבל, יו"ר מינהלת הסדר קרנות הפנסיה. במכתב צוין כי בימים אלו מודיעה הועדה הציבורית באמצעי התקשורת על מתן השיפוי ומזמינה מעבידים לפנות אליה. במסגרת המכתב פונה מר גורדון למר ארבל בבקשה כי המנהלים המיוחדים של קרנות הפנסיה יידעו את כלל המעבידים אשר עסקת החבילה חלה עליהם אודות ההחלטה. כן התבקש מר ארבל להודיע לאוצר על בצוע הפניות למעבידים. לטענת גב' צימרמן, העדה מטעם מבטחים, בכל הנוגע לועדת גולדברג, הקרן התבקשה להעביר למדינה את רשימת המעבידים המשלמים פנסיות מוקדמות, מדי חודש בחודשו, באמצעות הקרן המשמשת כצינור תשלום בלבד (ע' 6 לתצהירה). גב' צימרמן, מנהלת אגף הפנסיה במבטחים בתקופה הרלוונטית, העידה כי מבטחים קיבלה הוראות חד משמעיות מהאוצר, בעל פה ובכתב, שלא להעביר שמות של פורשים מוקדמים לאוצר, לצורך שיפוי, על דרך של רכישת זכויות חד פעמית (ע' 18 ש' 20, ע' 19 ש' 18 לפרוט'). יצוין, כי התובעת לא חלקה על משמעותם של המושגים 'באופן שוטף' או 'הסדר שלמות', כפי שהובאו לעיל, ומעבר לטענה כללית כי עסקת החבילה חלה עליה, התובעת לא הסבירה מדוע, לטעמה, יש לכלול את הסכם הפרישה הנדון במסגרת מושגים אלו וכיצד טענתה זו עולה בקנה אחד עם לשון עסקת החבילה. בעניין זה הפנתה התובעת לתצהירו של עו"ד יוסף גטניו אשר מתוקף תפקידו בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובהתאחדות התעשיינים לקח חלק במשא ומתן עם האוצר. עו"ד גטניו העיד כי לפי ההבנות שהושגו במסגרת המשא ומתן ולפי ניסוח עסקת החבילה - השיפוי של המדינה היה אמור לחול על כל סוגי ההסדרים של פרישה מוקדמת ובכלל זאת על הפרישה המוקדמת של עובדי התובעת. עם זאת, מעבר לאמירה כללית, עו"ד גטניו לא פרט כיצד הגיע למסקנה זו ולא הסביר כיצד דבריו עולים בקנה אחד עם הלשון בה נוקטת עסקת החבילה. כך, אף לא נטען כי הצדדים למשא ומתן התייחסו לנושא רכישת זכויות בתשלום חד פעמי ולא הובאו כל ראיות בעניין. כמפורט לעיל, ועדת גולדברג פרסמה את מסקנותיה בתקשורת תוך פנייה למעסיקים הזכאים לשיפוי לפנות אליה. מכאן, כי לתובעת עמדה הזכות, כמו לכל מעסיק אחר, לפנות באופן עצמאי למדינה ולהעלות את טענתה כי היא זכאית לשיפוי. מעבר לכך יצוין כי התובעת היא חברה בהתאחדות התעשיינים המהווה חלק מלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים החתומה על עסקת החבילה ואף מתצהירו של עו"ד גטניו עולה כי התובעת עמדה בקשר עם התאחדות התעשיינים. מכאן, כי יש להניח שדבר השיפוי נודע לה אף מכח חברותה זו. גב' צימרמן ממבטחים העידה כי לתובעת עדיין קיימת אפשרות לפנות למדינה ולבקש את השיפוי. בעניין זה אנו מפנים גם למכתבים שנשלחו מאת התובעת למבטחים, מהם עולה כי התובעת הייתה מודעת לתוכנה של עסקת החבילה ועם זאת לא פנתה בעצמה אל האוצר, למרות שמבטחים הציעה לה לעשות כן (ראה נספחים ת/6, ת/11 ו-ת/13 לכתב התביעה המתוקן). מכאן - כי מבטחים לא הפרה את חובת הנאמנות בה היא חבה כלפי התובעת וזאת משני טעמים: ראשית, לא הוכח לפנינו כי עסקת החבילה חלה על התובעת ומהראיות עולה כי על פי הנחיות האוצר היה על מבטחים ליידע רק מעסיקים אשר משלמים פנסיה מוקדמת בהסדר שלמות ולא ברכישת זכויות בסכום חד פעמי. אין לקבל טענה כי היה על מבטחים ליידע את התובעת אודות השיפוי לו אינה זכאית ובייחוד על רקע הוראות משרד האוצר. שנית - החלטת ועדת גולדברג הופצה למעסיקים ופורסמה בתקשורת כך שהתובעת לא הייתה תלויה במבטחים לצורך פניה וקבלת שיפוי. למעשה, נושא השיפוי נוגע למישור היחסים בין המעסיקים ובין המדינה ומבטחים אינה צד בעניין, להוציא סיוע שהגישה למדינה ביידוע מעסיקים והעברת פרטים בעניין מעסיקים אשר עסקת החבילה חלה עליהם. הגם שהטענה לא נטענה במפורש בסיכומי התובעת, נבקש להוסיף מספר מילים לגבי אומד דעת הצדדים אודות מי יישא בנטל בגין תקופת הפער. משהצפי להעלאת גיל הפרישה היה קיים בעת כריתת ההסכם אנו סבורים כי אם אומד דעת הצדדים היה כי מבטחים תישא בעלות דחיית גיל הפרישה, היה הדבר מוצא ביטוי בהסכם וחזקה על התובעת כי לא הייתה מותירה נושא זה בעלטה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי מבטחים פעלה כיאות בכל הנוגע להחלטת ועדת גולדברג ועסקת החבילה ובכל הנוגע לדרישת התשלום מהתובעת בגין תקופת הפער. כפל דמי ניהול אין מחלוקת שמבטחים ניכתה דמי ניהול הן מהתובעת - כחלק מתשלום עלות הפרישה המוקדמת ששולמה על ידה (להלן:"דמי ניהול מעסיק"), והן מהפנסיונרים - מתוך הקצבאות המשולמות לפורשים המוקדמים (להלן: "דמי ניהול פנסיונרים"; ראה מוסכמות הצדדים - ע' 2 לפרוט' מיום 17/11/08). לטענת התובעת, גביית דמי ניהול כחלק מעלות המעסיק ובנוסף לכך גביית דמי ניהול מתשלומי הפנסיה לפנסיונרים הם בבחינת גבייה ביתר שלא כדין. לאור זאת, טוענת התובעת, שיעורי דמי הניהול שנגבו עולים על התקרה המותרת ע"פ חוזרי האוצר. לטענת מבטחים, היא פעלה כדין באשר דמי ניהול הנגבים מהתובעת הם בגין הפיכת הפנסיונרים לפורשים מוקדמים בעוד שדמי הניהול הנגבים מקצבאות הפורשים הם לפי חוק הפיקוח ומהווים השתתפות של הפנסיונרים בהגדלת נכסי הקרנות לצורך כיסוי הגירעונות. מכאן כי אין המדובר בתשלום כפול אלא בתשלום בעל תכליות שונות, גם אם הכינוי שניתן לו זהה. המדינה, אשר הוציאה את חוזרי האוצר, תומכת בעמדת מבטחים ולטענתה מבטחים פעלה כדין עת יישמה את חוזרי האוצר. בהסכם הפרישה מופיע רכיב דמי הניהול בסעיף 4.1 בו נקבע כי התובעת תשלם למבטחים את עלות הפרישה על פי חוזר האוצר וכן הוצאות ניהול בשיעור 1.5% (חרף המונח 'הוצאות ניהול' מהראיות עולה כי כאן הכוונה לדמי ניהול). אין מחלוקת בין הצדדים כי 1.5% הוא השיעור המרבי שמבטחים רשאית לגבות כדמי ניהול והשאלה היא אם תקרה זו מתייחסת רק לדמי ניהול המעסיק שנגבים מהתובעת כחלק מעלות המעסיק (כטענת מבטחים) או לסכום דמי ניהול המעסיק ודמי ניהול הפנסיונרים - יחדיו (כטענת התובעת). כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי חל בעניינם חוזר 2004/8 וכי הסעיף המסדיר את נושא דמי הניהול בחוזר 2004/8 הוא סעיף 5. כן אין מחלוקת כי סעיף 5 הנ"ל תוקן במסגרת "החוזר המתקן" - חוזר 2004/13 וכי אף חוזר זה חל בענייננו (נספח ב' לתצהיר צימרמן). סעיף 5 לחוזר המתקן, הדן בדמי ניהול, קובע כדלקמן: "5. הוצאות ודמי ניהול לתשלומים שעל המעביד לשלם לקרן לפי הוראות חוזר פנסיה 2004/8 יווספו תשלומי הוצאות ניהול ודמי ניהול כמפורט להלן: א. הוצאות הנובעות מפרישה מוקדמת על פי חוזר פנסיה 244/8 (עריכת ההסכם, חישובים אקטואריים וכד'). ב. מתוך הסכום שעל המעביד לשלם בשל התחייבויות הקרן בגין תקופת הפרישה המוקדמת כאמור בסעיף3(1) לחוזר פנסיה 2004/8 יווספו תשלומי דמי ניהול בשיעור המרבי שהקרן רשאית לגבות מתשלומי הפנסיה המשולמים לפנסיונרים לפי הוראות חוזר פנסיה 2002/8 מיום 30/4/02 דמי ניהול והוצאות ניהול בקרנות פנסיה ותיקות (להלן - חוזר דמי ניהול), בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת, או כפי שייקבע בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור;" ג. מתוך הסכום שעל המעביד לשלם בשל התחייבות הקרן בגין התקופה שמגיל הפרישה ואילך כאמור בסעיף 3(2) לחוזר פנסיה 2004/8 - ככל שישולם סכום כאמור - יווספו תשלומי דמי ניהול בשיעור המרבי שהקרן רשאית לגבות מדמי הגמולים, לפי הוראות חוזר דמי ניהול, בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת, או כפי שייקבע בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור" (ההדגשות אינן במקור - א.ש.ב.). אין מחלוקת כי סעיף 5(א) הנ"ל דן בהוצאות ניהול שהינו רכיב נפרד מדמי ניהול. רכיב הוצאות הניהול יידון על ידנו בפרק הבא ומשכך סעיף קטן 5(א) אינו רלוונטי לרכיב התביעה של דמי ניהול, הנדון בפרק זה. למקרא סעיפים 5(ב) ו - 5(ג) הנ"ל עולה כי הם מתייחסים לדמי הניהול שעל המעסיק לשלם לקרן, דמי ניהול שיתווספו לעלות המעסיק - כלומר הסעיף מתייחס לדמי ניהול שייגבו מעם המעסיק ולא מעם הפנסיונרים. סעיף 5(ב) מתייחס לעלות המעסיק בגין תקופת הפרישה המוקדמת וסעיף 5(ג) מתייחס לעלות המעסיק בגין התקופה שלאחר גיל הפרישה. מהסעיף ברור כי מדובר בשני סוגים של תשלומים המגיעים לקרן, הגם שיש להם שם זהה, ועל כן התקרה של 1.5% לא מתייחסת לשניהם אלא רק לדמי ניהול מעסיק. על כך שדמי הניהול הקבועים בסעיף 5 לחוזר המתקן לא כוללים את דמי הניהול הנגבים מהפנסיונרים ניתן ללמוד ממקור נוסף: סעיף 78ט(ב)(6) לחוק הפיקוח דן בגביית דמי ניהול מפנסיונרים (חוקק במסגרת תיקון מס' 12 - מיום 4/4/04). הסעיף קובע כדלקמן: "78ט(ב) - התקנון האחיד יוכן על פי עקרונות והוראות אלה: ... (6) הקרן תנכה דמי ניהול בשיעורים כמפורט להלן, מתוך תשלומים שהיא משלמת על פי התקנון האחיד, בין שהם קצבאות ובין שהם תשלומים חד פעמיים: (1) בשנת 2004 - 1/3%; (2) בשנת 2005 - 1%; (3) בשנת 2006 - 1.5%; (4) משנת 2007 ואילך - 1.75%." סעיף 6(ד) לחוזר 2004/8 (אשר אין מחלוקת כי חל על הצדדים) קובע כי - "לעניין סעיף 3 בחוזר זה (הסעיף העוסק בעלות המעסיק - א.ש.ב.) יובאו בחשבון התחייבויות ללא ניכוי דמי ניהול לפי הוראות סעיף 78ט(ב)(6) בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א -1981". מסעיף 6(ד) עולה כי העלות שהמעסיק צריך לשלם לקרן כוללת את אותם סכומים שבבוא היום ינוכו כדמי ניהול מהפנסיונרים. אין בחוזרים הוראה שקובעת כי לנוכח זאת שהמעסיק משלם לקרן עבור הסכומים שינוכו כדמי ניהול מהפנסיונרים בבוא היום, כדי לפטור מתשלום דמי ניהול מעסיק. ההיפך הוא הנכון: כפי שציינו לעיל, סעיף 5 לחוזר המתקן קובע כי לעלות המעסיק מתווסף סכום נוסף בו על המעסיק לשאת - והוא דמי ניהול המעסיק. התקרה לגבי דמי ניהול המעסיק היא 1.5%. מכאן, שאין המדובר בכפל תשלום של דמי ניהול ויש לקבל את טענת מבטחים בעניין זה. מעבר להוראות הנורמטיביות הרי שניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים בעניין דמי הניהול גם ממכתבה של עו"ד גרבל, יועמ"ש מבטחים, מכתב מתאריך 1/9/03, אשר מוען למר דיין מהאוצר. יועמ"ש מבטחים העלתה על הכתב את סיכום הישיבה שנערכה במשרדו של דיין בהשתתפות נציגי התובעת ומבטחים - ישיבה בה נדונה הפרישה המוקדמת (נספח ה' לסיכומי מבטחים). יצוין כי עותק מהמכתב נשלח לב"כ התובעת. מכתב זה נכתב חודש לפני כריתת הסכם הפרישה, אשר עיקריו מובאים בגוף המכתב. במכתב קיימת התייחסות לשני סוגים של דמי ניהול: בסעיף 2 יועמ"ש מבטחים מזכירה את ההסכמה בין הצדדים לפיה דינם של הפורשים המוקדמים מהתובעת יהיה כדין - "פנסיונרים של קרן הפנסיה לכל דבר ועניין לרבות לעניין חיובם בתשלום דמי ניהול בשיעור 2%" . בסעיף 4 למכתב צוינה ההסכמה כי "דמי הניהול יקבעו על פי חוזר האוצר בשיעור 1.5%", כאשר הסעיף הקודם - סעיף 3 - עוסק בעלות המעסיק שתשולם למבטחים. מהאמור עולה כי אומד דעת הצדדים בהסכם הפרישה היה כי השיעור המרבי של דמי ניהול בגובה 1.5% נוגע רק לדמי ניהול הנגבים מהמעסיק בעוד שלגבי דמי הניהול מהפנסיונרים הייתה התייחסות נפרדת. מכאן כי אף תקרת דמי הניהול בגובה 1.5%, כפי שמצוינת בסעיף 4.1 להסכם הפרישה, מתייחסת לדמי הניהול הנגבים מהמעסיק ולא מהפנסיונרים. מהאמור לעיל עולה כי מבטחים הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה והראתה כי דמי הניהול נגבו כדין. מאידך, התובעת לא הוכיחה את טענתה כי מדובר בכפל דמי ניהול וכי דמי הניהול שנגבו עלו על התקרה המותרת ולא הצביעה על בסיס משפטי לטענתה זו. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי מבטחים גבתה דמי ניהול על פי חוזרי האוצר ובהתאם לקבוע בהסכם הפרישה. הוצאות ניהול בגובה 0.55% לטענת התובעת, מבטחים גבתה הוצאות ניהול ביתר, לא פרטה מהו התחשיב על פיו הגיעה לסכום זה והסתפקה באמירה לקונית כי החישוב נערך ע"פ אקטואר מבטחים. לטענת מבטחים, היא גבתה סכום זה בהתאם לחוזרי האוצר. חישוב הוצאות הניהול נערך ע"י תמחירני מבטחים ונקבע שיעור של 0.55% מתוך התשלום החד פעמי ששילמה התובעת למבטחים. סכום זה משקף את ההוצאות הממוצעות לפרישות המוקדמות בקרן והוא סביר. כמפורט בפרק הדן בדמי ניהול, סעיף סעיף 5(א) לחוזר 2004/13 (החוזר המתקן של חוזר 2004/8 , אשר אין מחלוקת כי הוא חל על הצדדים) - קובע כי על המעביד לשלם למבטחים "הוצאות הנובעות מפרישה מוקדמת על פי חוזר זה (עריכת ההסכם, חישובים אקטואריים, הפקת תלושים וכד'" - זאת בנוסף לעלות הפרישה שנקבעה בסעיפים 3 ו-4 לחוזר. בסעיף 15 לחוזר 2000/1 מיום 29/2/00 נקבע כי "הנחת הוצאות ניהול תהיה בהתאם לשיקול הדעת של אקטואר הקרן. אקטואר הקרן יצדיק את בחירתו בדו"ח האקטוארי". למעשה, מבטחים לא הציגה בפנינו את בחירתו של האקטואר ואת הצדקת בחירתו כפי שקובע חוזר 2000/1. כן לא ברור מדוע מבטחים לא מסרה לתובעת את פירוט התחשיב על פיו הגיעה לגובה הוצאות הניהול מה גם שלא הוצג מטעמה כל טעם שלא להציג נתונים אלו לתובעת וב"כ מבטחים אף הצהיר לפרוטוקול כי אין כל מניעה לעשות כן (ע' 14 ש' 7 לפרוט'). לאור זאת אנו קובעים כי מבטחים לא הציגה את הראיות מהן ניתן ללמוד כי היא פעלה בהתאם לחוזרי האוצר בכל הנוגע להצדקת בחירתו של אקטואר הקרן לגבי הוצאות הניהול ומשלא הונחו בפנינו הסברים המניחים את הדעת לעניין הצדקת שיעור ההוצאות אנו מקבלים את טענת התובעת ברכיב תביעה זה וקובעים כי על מבטחים להשיב לתובעת סך של 67,369 ₪ בגין גביית הוצאות הניהול, סכום אשר ישא ריבית והצמדה מיום 31/8/03 ועד מועד התשלום. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי לטענת התובעת, מבטחים לא התבססה על הנחות אקטואריות נכונות. בעניין זה מפנה התובעת לסעיף 4(ב) לחוזר 2004/8 (אשר צוטט בפרק הקודם) הקובע כי עלות הפרישה המוקדמת תחושב על פי "איזון אקטוארי, תוך שימוש בהנחות אקטואריות ולוחות תמותה, כפי שנקבעו בחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29/2/00". בעניין זה הפנתה התובעת, בין היתר, לחוות דעתו של המומחה מטעמה (סעיף 9.8 והלאה לחוות הדעת). מצב משפחתי בחוזר 2004/8, אשר אין מחלוקת כי חל על ענייננו, נקבע בסעיף 4(ב) כי: "חישוב עלות הפרישה המוקדמת תיעשה על בסיס איזון אקטוארי, תוך שימוש בהנחות אקטואריות ולוחות תמותה כפי שנקבעו בחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29/2/00, שעניינו הוראות דיווח אקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות והותיקות, בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת, או כפי שייקבעו בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור". בנספחים לחוזר 2000/1 נקבע כי שיעור הנשואים ייקבע לפי טבלה אקטוארית העוסקת בנושא זה והמצורפת לחוזר. יצוין כי לא נטען וממילא לא הובאה כל ראיה לפיה הוראה זו שונתה באחד החוזרים החדשים שפורסמו בעקבות הרפורמה. וראה לעניין זה גם עדותו של המומחה מטעם התובעת, מר אליגון - בע' 7 ש' 13 לפרוט'. לטענת התובעת, מבטחים חישבה את העלות כאילו כל הפורשים היו נשואים - נתון שאינו נכון ולא על פי ההנחות האקטואריות הקבועות בחוזר האוצר 2000/1. בסיכומיה טענה מבטחים כי היא פעלה כדין עת חישבה שכל הפורשים נשואים, באשר לגבי כל פורש תיתכן אפשרות כי מצבו המשפחתי ישתנה. לטענת המדינה ההנחות האקטואריות עליהן יש להתבסס הן אלו המופיעות בחוזר 2000/1. כן נטען כי העובדה שהפורשים לא היו נשואים במועד הפרישה המוקדמת אינה מלמדת על כך שלא יהיו נשואים בעתיד וכי הנחות בדבר שיעורי הנישואים אינן זהות להנחות בדבר שיעורי הזכאים לקצבת שאירים (כך, למשל ידועה בציבור או ילד שנולד מחוץ לנישואים הם שאירים). אשר על כן, נטען, כי כל התחשבות בהסתברות העתידית של התגבשות הזכאות לקצבת שאירים אינה מתבססת על מידע קיים אלא על הנחה אקטוארית ועל כן המאזן האקטוארי אמור להתבסס על ההנחה לפיה לכל הפורשים תהיה זכאות לקצבת שאירים וזאת לאור היעדרה של הנחייה מפורשת הקובעת הנחה אקטוארית אחרת שעל בסיסה ניתן לערוך את המאזן (סעיפים 55 - 57 לסיכומי המדינה). יצוין, כי בשלב הבאת הראיות לא הביאה המדינה ראיות או חוות דעת התומכות בטענתה זו. בתצהירו של מר גבריאל, אשר שימש בזמנו כאקטואר מטעם מבטחים והעיד מטעמה - ציין העד כי בכל הפרישות המוקדמות של הקרן, שיעורי הנישואין והפרשי הגיל בין בני הזוג נקבעו בהתאם לטבלאות והנחות שנקבעו בחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29/2/00 וחוזר פנסיה 2007-3-6 מיום 17/5/07. בפתח חקירתו הנגדית הבהיר מר גבריאל, כי חרף המשתמע מתצהירו, הרי "שהחישוב כאמור נעשה ע"י מקדמים שהעביר האקטואר דוד נצר ז"ל. בבדיקה שעשיתי - צודקת התובעת בטענתה כי נלקח בחשבון כאילו כל התובעים נשואים וזה לא נעשה לפי טבלאות". כן אישר מר גבריאל כי פרישה של אדם נשוי יקרה מפרישת אדם שאינו נשוי (החל בע' 11 ש' 21 לפרוט'). טענות המדינה ומבטחים בסיכומיהן תמוהות לאור עדות זו של מר גבריאל. עוד יצוין, כי מסיבה לא ברורה לא נמצאה התייחסות בסיכומי מבטחים ובסיכומי המדינה לעדות זו, חרף חשיבותה. לאור האמור בחוזרי האוצר ובטבלאות המצורפות לו, אשר מבטחים אמורה לפעול על פיהם, ולאור עדותו של מר גבריאל, אנו קובעים כי היה על מבטחים לפעול על פי הנחות אקטואריות המבוססות על הטבלאות המצורפות לחוזר 2000/1. מבטחים לא חלקה על החישוב שערך אקטואר התובעת בעניין זה ועל כן אנו מקבלים את התביעה ברכיב הנדון, וקובעים כי מבטחים תשלם לתובעת פיצוי כספי בגובה 108,203 ₪, סכום אשר ישא ריבית והצמדה מיום 1/9/03 ועד מועד התשלום. בכל הנוגע לטענת מבטחים בסעיף 46 לסיכומיה - לפיה יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעת סכום כסף (שלא כומת) בשל טעות שנפלה בחישוב שערכה מבטחים עת אחד הפורשים נלקח בחשבון כאשה ולא כגבר - איננו מקבלים את הטענה משום שלהוציא אזכור קצר בעניין שהועלה ע"י ב"כ מבטחים לא הובאו ראיות בעניין (ראה ע' 11 ש' 10 לפרוט'). חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקה אינפלציונית בגובה 2% לטענת התובעת, בעת חישוב עלות הפרישה המוקדמת מבטחים לא לקחה בחשבון ששיטת עדכון הפנסיה לפורשים מביאה לשחיקת הפנסיה בשיעור של 2% לשנה. בעניין זה מפנה התובעת לחוות הדעת של המומחה מטעמה, מר אליגון, לפיו קיימת שחיקה אינפלציונית בפנסיות עקב מנגנון עדכון הפנסיות שיוצר היעדר הצמדה שוטפת למדד. לטענת מבטחים, אין וודאות כי תהיה שחיקה בשיעור 2%, כנטען ע"י אקטואר התובעת ובכל אופן היא פעלה על פי חוזרי האוצר. לטענת המדינה, חוזר פנסיה 2000/1, אשר עלות המעביד נקבעת על פי ההנחות הכלולות בו, אינו מתייחס לשחיקת פנסיה בגין אינפלציה. בחוות דעתו, מפנה המומחה מטעם התובעת, מר אליגון, לסעיף 4(ב) לחוזר הפנסיה 2004/8 הקובע כי חישוב עלות הפרישה המוקדמת ייעשה - "על בסיס איזון אקטוארי, תוך שימוש בהנחות אקטואריות ולוחות תמותה, כפי שנקבעו בחוזר פנסיה 2000/1 מיום 29/2/00, שעניינו הוראות דיווח אקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות והוותיקות, בנוסחו כפי שיהיה מעת לעת, או כפי שייקבעו בכל הוראה שתחליף את החוזר האמור" (ההדגשה אינה במקור). חוזר 2000/1 קובע כי קרן הפנסיה תתבסס על ההנחות האקטואריות הכלולות בחוזר. יצוין כי החוזר מפרט דרך חישוב חלופית בה ניתן לחשב את המאזן האקטוארי שלא על פי ההנחות שבחוזר, אך משלא הובאו בפנינו כל ראיות (ואף לא נטען) כי מבטחים פעלה על פי הליך חלופי זה, אין אנו נדרשים לעניין (סעיף ב' לחוזר). חוזר 2000/1 כולל, בין היתר, הנחות אקטואריות בדבר תמותה, יציאה לנכות, נשואים, ריבית היוון, עליית השכר הממוצע במשק, הצמדת הפנסיה ועוד. כאמור לעיל, הצדדים אינם חלוקים על כך שחוזר 2000/1 חל על ענייננו. על פי חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, סעיף 17 לחוזר 2000/1 קובע כי יש להביא בחשבון את השחיקה בפנסיה עקב העדר הצמדה שוטפת למדד (סעיף 9.11 לחוות הדעת). לשונו של סעיף 17 היא כדלקמן: "17. הצמדת פנסיה תקנוני קרן הפנסיה בנושא הצמדת הפנסיה יתבטאו בתחשיב ההתחייבויות האקטואריות על פי הנחה של שיעור גידול של 3% לשנה במדד המחירים לצרכן, יחד עם ההנחה הנוספת שישלמו תוספת יוקר פעם אחת בכל שנה. על אקטואר הקרן להביא בחשבון את השפעת האינפלציה: על שחיקת הפנסיות על שחיקת דמי הגמולים כתוצאה מהפיגורים הקבועים בתשלומים בקרן". המומחה חיווה את דעתו כי משמעות השחיקה האינפלציונית בפנסיות היא 2.03% מכלל ההתחייבות הפנסיונית, וזאת על פי הפרוט בחוות דעתו. משכך, על פי חוות הדעת, יש לשפות את התובעת בגובה ההפרש בין עריכת החישוב ע"י מבטחים (שלא לקחה בחשבון שחיקה זו) ובין החישוב הנכון. העד מטעם מבטחים, מר גבריאל, העיד כדלקמן בחקירתו הנגדית: "ש: בסעיף 10 לתצהירך, אתה טוען שאין וודאות שתהיה שחיקה בשיעור של 2% כפי שטוען האקטואר של התובעת. אבל אני אומר לך שאין ויכוח שתהיה שחיקה, אולי יש ויכוח לעניין גובה השחיקה, אבל לעניין עצם השחיקה, אין ויכוח. זה נכון? ת: נכון שאין ויכוח לגבי עצם השחיקה. ש: לפי מה שכתוב בסעיף 10 לתצהירך, השחיקה הזאת יהיה גובהה אשר יהיה, לא נלקחה בחשבון? ת: נכון" (ע' 14 ש' 14 לפרוט'). בתצהירו ציין מר גבריאל כי בפגישה שהתקיימה באוצר עם האקטואר הראשי מר אלן פפרמן ועם מנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון דאז מר דודי לידנר, התקבלה עמדת הקרנות שאין להקטין את החבות האקטוארית בגין שחיקת האינפלציה. לא ברור אם העד נכח בפגישה וכן לא הוצג כל מסמך בנושא. כמו כן, המשתתפים בפגישה לא הובאו לעדות. לא הייתה התייחסות מטעם המדינה לעניין זה, הגם שבהתייחסות כזו היה כדי לשפוך אור על הנושא. יצוין כי הגם שמבטחים והמדינה אינן חולקות על כך כי ההנחות האקטואריות בחוזר 2000/1 מחייבות אותן, הרי שאף אחת מהן לא מצאה לנכון להתייחס בסיכומיה לטענת התובעת בכל הנוגע להנחה הקבועה בסעיף 17 לחוזר, אשר אוזכרה גם על ידי המומחה מטעם התובעת (ראה סעיף 47 לסיכומי מבטחים וסעיף 58 לסיכומי המדינה). מהאמור עולה כי אף על פי עדות העד מטעם מבטחים הייתה שחיקה בפנסיות של העובדים וכי שחיקה זו לא נלקחה בחשבון. כן עולה כי מעבר לעדותו של מר גבריאל לא הובאה כל ראיה אודות אותה פגישה בה לכאורה נדון הנושא והתקבלה החלטה בשיתוף עם האוצר. לאור האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה - זאת לנוכח הראיות לפיהן במועד הרלוונטי הייתה שחיקה אינפלציונית ולפיהן קיימת הוראה בחוזרי האוצר הקובעת שיש לקחת בחשבון נתון זה במסגרת חישוב העלות. משהנתבעות לא הציגו כל ראיות מהן ניתן להבין מדוע הנתון לא נלקח בחשבון ולא הוצגו עדות ישירה או מסמכים לגבי הפגישה באוצר בה לכאורה נדון הנושא - לאור כל אלה אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה. מבטחים לא חלקה על החישוב שערך אקטואר התובעת בעניין ועל כן אנו מקבלים את התביעה ברכיב הנדון וקובעים כי מבטחים תשלם לתובעת פיצוי כספי בגובה 250,250 ₪, סכום אשר ישא ריבית והצמדה מיום 1/9/03 ועד מועד התשלום. חישוב עלות הפרישה שלא ע"פ תחשיב אקטוארי - שחיקת הקצבאות באמצעות מנגנון איזון אקטוארי לטענת התובעת, בעת חישוב עלות הפרישה המוקדמת, מבטחים התעלמה משחיקת הקצבאות המובנית באמצעות מנגנון האיזון האקטוארי. גם בעניין זה הפנתה התובעת לחוות דעתו של המומחה מטעמה (סעיף 9.12 לחוות הדעת). לטענת מבטחים, החישובים נעשים בהתאם להנחיות האוצר ובאלו אין הנחיה להקטין את ההתחייבויות בגין מנגנון האיזון האקטוארי. הקטנת סכום העלות בפרישות המוקדמות בגין מנגנון האיזון עשוי לכשעצמו להביא את הקרן לגירעון ולכן אינו נכון. לטענת המדינה, גם בעניין זה המאזן האקטוארי נערך על בסיס ההנחות הקבועות בחוזר 2000/1. החוזר אינו מתייחס להנחה בדבר שחיקת הפנסיה בגין מנגנון האיזון האקטוארי, כפי שאף עולה מחקירתו הנגדית של מומחה התובעת. בחקירתו הנגדית העיד המומחה מטעם התובעת, מר אליגון, כי הגם שחוזרי האוצר אינם קובעים ברחל בתך הקטנה כאחת ההנחות שהקצבאות נשחקות באמצעות מנגנון האיזון האקטוארי, הרי שחוזר 2004/8 קובע כי חישוב העלות ייעשה על פי חישוב אקטוארי והסביר כי - "היות ויש לזה ערך אקטוארי כי זה מפחית את הסכומים שמבטחים תשלם לפנסיונרים, יש לזה חשיבות אקטוארית וזה מפחית את החבות" (ע' 6 ש' 23 לפרוט'). איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה באשר אין כל אזכור בחוזרי האוצר לכך שיש להביא בחשבון בחישוב העלות את שחיקת הקצבאות המובנית באמצעות מנגנון האיזון האקטוארי ולא הובאו לפנינו ראיות מהן עולה כי חרף זאת עדיין יש לקחת נתון זה בחשבון ובאיזה אופן . הסברו הכללי של המומחה בעניין אינו מעוגן בחוזרי האוצר או בראיות אחרות שיש בהן כדי ללמד על כך שמבטחים פעלה בניגוד למחויבותה ועל כן נטל הראיה לא הורם ע"י התובעת בעניין זה. סיכום לאור האמור לעיל אנו פוסקים כדלקמן: על מבטחים לשלם לתובעת סך של 67,369 ₪ - בגין הוצאות הניהול. על מבטחים לשלם לתובעת סך של 108,203 ₪ - בגין פרמטר המצב משפחתי. על מבטחים לשלם לתובעת סך של 250,250 ₪ - בגין פרמטר של שחיקה אינפלציונית. סה"כ תשלם מבטחים לתובעת סך של 425,822 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה החל מיום 1/9/03. מבטחים תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. דמי ניהולפנסיה