רקע כללי 1.א.בת.א. 2496/97 הגיש בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) תביעה בסדר דין מקוצר כנגד שלושה נתבעים . הנתבעים יחדיו יקראו להלן: הנתבעים. ב.תביעת הבנק נגד הנתבעים הינה בסכום של 105,238.57 ₪ כערכם ליום 16.12.97.תביעת הבנק נגד הנתבעים תקרא להלן: תביעת הבנק. על פי הנטען בכתב תביעה זה, הבנק נתן לחברה אשראים בחשבונה שהתנהל בסניף אשדוד (להלן: הסניף) . אלעזר ופורטונה ערבו לחובות החברה. לפיכך חייבים הנתבעים לבנק הסכומים הנתבעים . 2.א.בת.א. 1643/00 הגישו הנתבעים תביעה נגד הבנק ונגד אופק ניירות ערך והשקעות בע"מ (להלן: אופק). ב.תביעת הנתבעים נגד הבנק הינה בסכום של 359,920 ₪ כערכם ביום 21.3.00.תביעת הנתבעים נגד הבנק תקרא להלן: תביעת הנתבעים. ג.על פי הנטען בכתב תביעה זה, החברה ניהלה בסניף הבנק חשבון חח"ד שמספרו 342800/70 (להלן: החשבון העיסקי).אלעזר ופורטונה ניהלו בסניף הבנק חשבון חש"ק שמספרו 25955/39 (להלן: החשבון הפרטי). בין החשבונות נעשתה הפרדה על ידי הנתבעים למעט העברות כספים ו/או משיכות שיקים שנעשו בהוראות אלעזר ופורטונה, לצרכיהם בניהול השוטף . ד.החשבונות נפתחו בשנות ה-80 אך בחשבון העיסקי לא היתה פעילות עניפה של החברה ועיקר פעילותה התנהל בחשבונה בבנק הפועלים, עד שנת 1993. ה.על פי הנטען בכתב התביעה בתביעת הנתבעים, בחודש דצמבר 1992 או בסמוך לכך הופיעו במשרדי החברה מנהל הסניף ומנהל בכיר אחר בסניף והציעו לאלעזר להעביר את כל הפעילות העיסקית של החברה לחשבון החברה בסניף . באותה פגישה הוצע לאלעזר כי הבנק יתן לחברה מסגרת אשראי של 200,000 ₪ בריבית נמוכה מזו הנגבית מהחברה בחשבונותיה בבנק הפועלים. ו.באותה עת החזיקו החברה ואלעזר בבנק תוכניות חסכון בסכום כולל של כ-370,000 ₪ . ז.לטענת הנתבעים, במועד כלשהו הוחתם אלעזר על "בקשה לניהול חליפת קרנות נאמנות", ללא תאריך, מבלי שהוסבר לו על מה הוא חותם ומבלי שידע לאיזו תכלית . ח.הבנק ביצע עבור הנתבעים פעולות בחשבונות לרבות מתן הלוואות והעמדת אשראים לצורך רכישת קרנות נאמנות מבלי שהנתבעים או מי מהם ביקשו או הורו לבנק לעשות כן . הבנק רכש בהלוואות ובאשראים אלה אך ורק קרנות נאמנות של הבנק . ט.הנתבעים טוענים כי בכך פעל הבנק שלא כדין תוך הפרות חובותיו כלפיהם כמפורט בהרחבה בכתב התביעה, התנהגות שהסבה לנתבעים נזקים כספיים ניכרים . י.הנתבעים צירפו חוות דעת שבה נערך חישוב מחדש של חשבונותיהם תוך ביטול העמדת האשראים לרכישת ניירות הערך וקרנות הנאמנות על ידי הבנק . 3.הדיון בשתי התובענות הנ"ל אוחד . 4.קודם להגשת תביעת הבנק כנגד הנתבעים, בת.א. 2496/97, הגישו הנתבעים תביעה נגד הבנק לצו עשה לחייבו להמציא להם מסמכים, לאחר שפניות אל הבנק לקבלת מסמכים לא נענו . התביעה הוגשה בת.א. 2755/96 ביום 23.6.96 . תביעת הנתבעים נגד הבנק למתן צו עשה לקבלת מסמכים בת.א. 2755/96 תקרא להלן: תביעת המסמכים . בתובענה זו התקיים הליך ארוך ומייגע, בסופו ניתן פסק דין ע"י כב' השופט דן מור ביום 12.1.99, אשר חייב את הבנק להמציא לנתבעים את המסמכים שנתבקשו על ידם . בפסק הדין קבע כב' השופט מור:- "10. א. ראשית לא היה כל מקום כי התובעים (הנתבעים) יאלצו לפנות לבית משפט ולבזבז זמן שיפוטי רב ומאמצים רבים, על מנת לקבל את המגיע להם מהנתבע (מהבנק) על פי דין. ב. הנתבע (הבנק) עשה כל מאמץ כדי להאריך את הדיון במקום להענות מיד ובתום לב לבקשת התובעים (הנתבעים). ב"כ התובעים נאלץ להגיש שתי בקשות לבזיון בית המשפט ועוד. ג. נראה לבית המשפט כי הנתבע (הבנק) אף ניסה להתחמק, בניסוחים כללים מעורפלים, בתצהיר שהוגש מטעמו וזאת כדי לאפשר לנתבע יד חופשית, לענין השימוש במסמכי הבנק, בהליך העיקרי שבין בעלי הדין - תביעת הנתבע (הבנק) כנגד התובעים בגין יתרות חובה בחשבונותיהם". 5.בתביעת הבנק הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. בבקשה זו טענו הנתבעים טענות כדלקמן:- א.הבנק העלים מבית המשפט קיומה של תביעת המסמכים. ב.אלעזר התרצה לאחר פניית נציגי הבנק אליו להעביר את הפעילות העיסקית של החברה לבנק . ג.במהלך התקופה שמשנת 1993 ועד שנת 1995 גילה אלעזר שמחשבונותיו נעלמו כספים במאות אלפי ₪. כשהחל לבדוק את החשבונות גילה שבחשבונותיו בוצעו פעולות קניה ומכירה של ניירות ערך ללא הרשאה וללא ידיעתו, העברות כספים מהחשבון הפרטי לחשבון העיסקי, הזרמת הלוואות קצרות מועד לקניה ומכירה של ניירות ערך, ופעולות נוספות ללא הרשאה . 6.א.בעת שהוגשה הבקשה המקורית לרשות להגן לא הומצאו עדיין המסמכים נשוא תביעת המסמכים. לאחר המצאת המסמכים הגיש אלעזר תצהיר משלים בתמיכה לבקשתו לרשות להגן . ב.בתצהיר זה טען אלעזר, בין השאר, כי הבנק עשה בחשבונותיו כבתוך שלו. בתצהיר זה העלה אלעזר את אותן טענות שהועלו, מאוחר יותר, בתביעת הנתבעים, כפי שנסקרו בתמציתיות בסעיף 2 לעיל וכפי שיפורטו בהמשך. 7.אסקור תחילה את טענות הנתבעים ולאחר מכן את טענות הבנק שניתנו בתשובה לטענות אלה . טענות הנתבעים בהרחבה 8.א.לטענת הנתבעים, בתחילת חודש ינואר 1993, כאמור, הופיעו במשרדי החברה מר שאול רוסמן, מנהל הסניף (להלן: רוסמן) וסגנו מר פליקס שמואל (להלן: פליקס) אשר שימש גם בתפקיד מנהל מחלקת השקעות בסניף . ב.מטרת הפגישה היתה לשכנע את אלעזר לגרום לכך שהחברה תעביר את פעילותה העיקרית המתנהלת בבנק הפועלים, לסניף הבנק . ג.לטענת אלעזר בפגישה הוצע לו להגדיל את מסגרת האשראי של החברה מסכום של 90,000 ₪, כפי שהיה באותה עת, ל- 200,000 ₪ בריבית נמוכה מזו שנדרשה על ידי בנק הפועלים. ד.לדברי אלעזר באותה פגישה לא דובר כלל על פעילות בניירות ערך . 9.בעקבות הפגישה הגיע אלעזר לסניף הבנק וחתם על מסמכים שונים להגדלת מסגרת האשראי . ואכן ביום 25.1.93 חתם אלעזר על בקשה להקצאת אשראי בסך 200,000 ₪ (נספח ג' לתצהירו) . 10.מספר חודשים מאוחר יותר הבחין אלעזר כי למרות שהוסכם על הגדלת האשראי, הבנק הזרים לחשבון העיסקי סך 200,000 ₪ ובאותו מועד יצא סכום זה מחשבונו "ליעד אחר". כשביקש הסבר מפליקס לפעולות אלה, נאמר לו שעדיף לחברה לקחת הלוואה ולהחזירה בתשלומים על פני העמדת אשראי, שכן העמדת הלוואה, זולה יותר מבחינת שעורי הריבית . כמו כן נאמר לאלעזר כי סכום ההלוואה יישמר בחשבון חסכון חדש צמוד ונושא ריבית בשיעור 4.5% לשנה . 11.בדיעבד הסתבר לאלעזר כי "תוכנית החסכון" שנפתחה עבורו לא היתה תוכנית חסכון כלל וכספי ההלוואה בסך 200,000 ₪ הנ"ל שמשו לרכישת קרן נאמנות של הבנק, לאחר שההלוואה אשר ניתנה בחשבון העיסקי הועברה לחשבון הפרטי ומשם לחשבון ניירות ערך מס' 25955/69, בו נרכשה קרן נאמנות של הבנק, "פיא עולמית" . 12.לדברי אלעזר בסוף שנת 1993 ולקראת הכנת המאזן השנתי של החברה נמסר לו ע"י מתמחה ממשרד רואה החשבון של החברה, כי הריבית על הלוואה זו בסך 200,000 ₪ לא תחשב כהוצאה בספרי החברה מאחר וכספי ההלוואה הועברו לחשבון הפרטי . בתחילת חודש ינואר 1994 הגיע אל הסניף יחד עם המתמחה הנ"ל ובעקבות שיחה עם פקיד הבנק מר אלי בללתי (להלן: בללתי) נאמר לו שכספי ההלוואה (שלטענתו נמסר לו שמופקדים בתוכנית חסכון) יחזרו לחשבון העיסקי. באותו מעמד הוחתם, לדבריו, על מספר מסמכים שמטרתם היתה לשעבד את תוכניות החסכון לטובת האובליגו בחשבון העיסקי. בדיעבד הסתבר לאלעזר כי באותה פגישה הוחתם על מסמכים נוספים שלא היה מודע למשמעותם . 13.לדברי אלעזר רק לאחר שנתקבלו מסמכי הבנק, בעקבות הגשת תביעת המסמכים, נתגלה לו כי קרן הנאמנות שנרכשה ביום 25.1.93 בסכום של 200,000 ₪ נמכרה ביום 14.4.93 בסכום של 195,358 ₪ ובמקומה נרכשו קרנות נאמנות אחרות של בנק לאומי בשם "פיא קלע" ו"פיא מכלול" . 14.עוד התברר בדיעבד, לטענת אלעזר, כי בחודש דצמבר נעשו פעולות רבות של קניה ומכירה של קרנות נאמנות של הבנק, כמפורט בסעיף 70 לתצהיר עדותו הראשית, כשפעולות אלה נעשו שלא בהוראותיו או ידיעתו או הסכמתו.המקור הכספי לפעולות אלה היה הלוואות שהועמדו בחשבונותיו אף הן מבלי שידע על כך, בסכום כולל של 500,000 ₪ . 15.לדבריו אינו מבין בשוק ההון ובניירות ערך, לא ידע מהי "קרן נאמנות" ומעולם לפני כן לא פעל בבורסה במישרין או באמצעות אחרים. כל השקעותיו עד חודש ינואר 1993 נעשו בתוכניות חסכון בלבד. (סעיף 72 לתצהיר). 16.ההלוואות שהועמדו על ידי הבנק, הועמדו לחשבון העיסקי ולחשבון הפרטי, ללא בטחונות למעט קרנות הנאמנות עצמם, אשר שימשו בטחונות להלוואות אלה. ( ראה סעיף 76 לתצהיר עדות ראשית של אלעזר). 17.לטענת אלעזר לא הוסבר לו מעולם כי הבורסה התנהלה "על בסיס פיקטיבי", כשתוצאה מכך, העמדת ההלוואות לצורך רכישת ניירות ערך, העמידה הנתבעים בסיכון שהבנק ידע על קיומו אך לא הביא הדבר לידיעתם (סעיף 76 הנ"ל). 18.עוד טוען אלעזר כי הבנק ביצע פעולות בניירות ערך על סמך "הוראה טלפונית", למרות שלא הורשה לעשות כן . אמנם החברה חתמה על הסכמה לביצוע פעולות על פי פניה טלפונית, אך הוא או אשתו לא חתמו על מסמך כזה בנוגע לחשבון הפרטי והבנק ביצע פעולות רבות של מכירה וקניה של ניירות ערך וקרנות נאמנות מהחשבון הפרטי, על סמך "הוראה טלפונית" כביכול, מבלי שהיה בידיו מסמך המתיר לו לעשות כן . אלעזר הכחיש שניתנו על ידו "הוראות טלפוניות", כאמור. 19.עוד טוען אלעזר כי מהמסמכים שהומצאו לו בדיעבד עולה כי חתם על מסמכי פתיחה של שני חשבונות פקדון ניירות ערך. (ת/4 ו-ת/5 לתצהירים מטעם הבנק) . האחד בחשבון פקדון 25955/69 מחודש ינואר 1993.השני חשבון פקדון מס' 358968/06 מחודש דצמבר 1993 . עוד עולה כי חתם על בקשה לניהול "חליפת קרנות נאמנות" והרשאה לאופק לפעול בפקדון מס' 358968/06. (להלן: מסמך החליפה ו/או חשבון החליפה), מסמך שאינו נושא תאריך. (ת/6 לתצהירי הבנק) לדבריו איש מאנשי הבנק לא דיבר עמו על רכישת ניירות ערך או קרנות נאמנות והוא לא הסכים לכך. חתימתו על המסמכים הנ"ל (שבתחילה הכחיש כי חתם עליהם) נעשתה תוך הטעיה שגרמה לו לחשוב שחותם על מסמכים אחרים, שונים במהותם ולא היה מודע לכך שמדובר במסמכים הנוגעים לניירות ערך וקרנות נאמנות . 20.לטענת אלעזר גם בחודש ינואר 1994 הועמדו לנתבעים הלוואות לרכישת קרנות נאמנות של הבנק, כמפורט בסעיף 93 לתצהירו . 21.בשנת 1994 המשיך הבנק בביצוע פעולות של מכירות וקניות של קרנות נאמנות של הבנק כמפורט בסעיף 116 לתצהירו . 22.מהמסמכים שהומצאו לנתבעים עולה כי ביום 17.1.95 חתמה החברה על "תנאי ניהול פקדון ניירות ערך", מסמך שאלעזר אינו מבין את מהותו ואינו ברור לו מדוע נעשה הדבר, ולאיזה צורך . כמו כן ביום 2.3.95 הוחתמה החברה על הסכם תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי, המשנה הסכם דומה שנחתם ע"י החברה בעת שפתחה החשבון לראשונה ב- 5.4.89. 23.בשנת 1995 הועמדו הלוואות נוספות על ידי הבנק, הממחזרות הלוואות קודמות, כמפורט בסעיף 125 לתצהירו . 24.בסוף שנת 1995 החל אלעזר, לדבריו, לחשוד באי סדרים בחשבונותיו ובניהול פעילות פיקטיבית שנעשתה ע"י הבנק, לצד הפעילות האמיתית בחשבון העיסקי ובחשבון הפרטי. לפיכך פנה אל הבנק לקבלת מסמכים, תחילה בע"פ ואח"כ, ביום 17.1.96, בכתב . 25.מהמסמכים שנתקבלו בדיעבד נתברר כי סמוך למועד דרישתו למסמכים מכר הבנק את תיקי ניירות הערך בחשבון העיסקי ובחשבון הפרטי, ללא ידיעתו וללא הסכמתו ולאחר מכן פדה הבנק, באורח חד צדדי, תוכניות חסכון והעביר כספים מהחשבון הפרטי לחשבון העסקי כמפורט בסעיפים 141-135 לתצהירו . 26.לאור זאת הנחה אלעזר מומחה מטעמו לבטל את כל ההלוואות שהועמדו לרכישת ניירות ערך ואת הרכישות של קרנות הנאמנות בכספי ההלוואות הנ"ל ולחשב מחדש את היתרה בחשבון העיסקי ובחשבון הפרטי כאילו לא הועמדו ההלוואות וכאילו לא נרכשו או נמכרו אותן קרנות נאמנות . 27.לתצהירו של אלעזר צורפו מסמכים רבים של המפקח על הבנקים וגורמים אחרים המצויים בשוק ההון, שיש בהם כדי להצביע על כך שהבנק ידע, החל מחודש ינואר 1993 ואילך, שמדינותו בהענקת הלוואות לרכישת קרנות נאמנות שלו הינה בעייתית, מסוכנת, פקטיבית ומועדת לקריסה . טענות הבנק 28.מתצהירם של רוסמן ופליקס עולה כי אכן בשנת 1993 יזמו פגישה עם אלעזר במפעלה של החברה "לצורך יזום עסקי ועידוד פעילות הלקוח מול הסניף".בניגוד לטענות אלעזר, הצהירו השניים כי מטרת הפגישה היתה לעודד פעילות הלקוח גם בתחום ההשקעות . השניים לא זכרו את מועד הפגישה אך העידו בתצהירם כי הציעו לאלעזר באותה פגישה לרכוש קרנות נאמנות של הבנק באמצעות "חליפת קרנות" שתנוהל על ידי אופק, חברה הקשורה לבנק . 29.בתצהירו של פליקס הצהיר כי בעקבות אותה פגישה הגיע אלעזר לבנק וביצע "הפעולות הטכניות לצורך רכישת ניירות ערך דהיינו חתימה על הטפסים המתאימים", הגם שאלה לא נחתמו בפניו . 30.פליקס הכחיש בתצהירו את טענת אלעזר לפיה לאחר שהוזרמו לחשבונו סך 200,000 ₪ בחודש ינואר 1993, שוחח עמו והכחיש כי אמר לאלעזר כי קרן נאמנות היא תוכנית חיסכון. 31.בתצהירו של רוסמן הצהיר כי ביום 24.1.93 הורה לבללתי להעמיד הלוואה בחשבון החברה ע"ס 200,000 ₪ ל-12 חודשים, להעביר הסכום לחשבון הפרטי ולרכוש עבור אלעזר קרן נאמנות פיא עולמית ולשעבד את תיק נירות הערך . לדבריו הדבר נעשה בתיאום מלא עם אלעזר והוא חתם על המסמכים לצורך ביצוע הפעולות . לתצהירו צורף מזכר נושא תאריך 24.1.93 ובו ההוראה לבללתי, כאמור. (ראה ת/11). 32.בתצהירו של רוסמן הצהיר כי ביום 28.11.93 בתאום עם אלעזר ובהסכמתו הורה להעמיד לו הלוואה בסך 200,000 ₪ ולרכוש תמורתה קרנות נאמנות של הבנק . לתצהירו צורף מזכר נושא תאריך 28.11.93 ובו הוראה לבללתי לבצע פעולות אלה (ראה ת/12). לדבריו כל הפעולות שבוצעו בחשבון העסקי ובחשבון הפרטי בוצעו לבקשתו, בהסכמתו ובידיעתו של אלעזר. אף פעם אלעזר לא טען אחרת, גם לאחר המפולת בשוק ההון בחודש פברואר 1994 ועד לסיום תפקידו של רוסמן בסניף, בשנת 1994 . 33.מתצהירו של בללתי עולה כי בינואר 1993 חתם אלעזר על תנאי ניהול פקדון ניירות ערך בחשבון הפרטי, הרשאה לפעולות בחשבון ושטר משכון ניירות ערך . כמו כן החתים בללתי את אלעזר על מסמך החליפה, שכאמור, אינו נושא תאריך. (ת/6) . עוד עולה כי בחודש דצמבר 1993 החתים את מר אלעזר על מסמכים המתייחסים לחשבון החליפה . 34.ביום 25.1.93 הועמדה לחברה הלוואה בסך 200,000 ₪ לחשבון החברה. כספי ההלוואה הועברו לחשבון הפרטי . ביום 25.1.93 נרכשו קרנות נאמנות של הבנק בכספים אלה, בחשבון ניירות הערך הפרטי.הפעולות נעשו על פי הנחייתו של רוסמן . קרן הנאמנות שנרכשה כאמור נמכרה ביום 14.4.93 בהפסד ותמורתה נרכשו קרנות נאמנות אחרות של הבנק 35.על פי תצהירו של בללתי ביום 28.11.93, על פי הוראת רוסמן, הועמדה הלוואה לצורך רכישת קרנות נאמנות בחשבון החליפה.בללתי פעל על פי ההוראה . 36.על פי תצהירו של בללתי, מתוך דפי החשבון עולה כי ביום 5.12.93 הועמדה לחברה הלוואה בסך 200,000 ₪ שמחציתה שימשה לרכישת ני"ע. . 37.מר בללתי הצהיר כי כל העברות הכספים בין חשבון החברה לחשבון אלעזר בוצעו על פי הוראות שניתנו בד"כ בטלפון וכי הפעולות בניירות ערך בוצעו על פי הוראותיו של אלעזר. כמו כן דפי החשבון נשלחו באופן שוטף לאלעזר ולחברה ובהם פורטו כל הפעולות שנעשו בחשבונות . 38.לדבריו במשך הזמן מיחזר הבנק הלוואות שהעמיד לחברה ולאלעזר בעיקר לאחר המפולת בתחילת 1994, בהתאם למדיניות הבנק באותה עת. 39.כאמור הנתבעים תבעו בתביעתם את הבנק ואת אופק. בתחילה הגישה אופק תצהיר עדות ראשית מטעמה . בשלב ההוכחות החליט בא כוחה למשוך את התצהיר מטעמה מתיק בית המשפט . דיון בטענות הצדדים 40.א.בפתחו של פרק זה אציין כי לא מצאתי לדון בפסק דין זה בכל טענות הצדדים אלא רק באלה שנמצאו על ידי דרושות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים . ב.יצויין כי מצאתי סתירות לא מעטות בעדותו של אלעזר כמו גם בעדויות עדי הבנק. בפסק הדין קיימת התייחסות רק לאותן סתירות שמצאתי כי יש להן השלכה על תוצאת פסק הדין . ג.יוסף כי סבורה אני שהתוצאה של פסק דין זה לא נתקבלה, בסופו של דבר, על סמך מהיימנות שייחסתי לאמרה זו או אחרת של עד זה או אחר, אלא על סמך מכלול הראיות ובעיקר המסמכים שהובאו בפני והמסקנה שניתן להסיק מראיות אלה . ד.עוד יוסף כי הצדדים טענו בסיכומיהם לענין נטל הראיה, כשכל צד טוען שהנטל מוטל על כתפי חברו . בסופו של דבר לא מצאתי שיש צורך להכריע בשאלה זו משמצאתי כי אפילו נטל הראיה על הנתבעים, הרי שאלה עמדו בנטל זה, בהתייחס לחלק מטענותיהם שנתקבלו על ידי . מה היה בפגישה שהתקיימה בינואר 93? 41.הבנק והנתבעים מסכימים שהפגישה נתקיימה ביוזמת הבנק . 42.לפי תצהירי העדות של רוסמן ופליקס, באותה פגישה הציעו לאלעזר לרכוש קרנות נאמנות של הבנק באמצעות "חליפת קרנות" שתנוהל על ידי אופק . ראה סעיף 4 לתצהיר רוסמן סעיף 6 לתצהיר פליקס. 43.אלא שמעדותו של בללתי מסתבר כי מסמך החליפה נחתם בחודש דצמבר 1993 ולא בחודש ינואר 1993 . (ראה עדותו של בללתי עמ' 20 שורה 19 ואילך).הדבר אף עולה מת/5 - תנאי ניהול פקדון ני"ע בחשבון החליפה ושטר מישכון ני"ע בחשבון זה, אשר נחתמו בדצמבר 1993 ומדף חשבון 2/94 של ת/8 לתצהירי הבנק - בו מופיע לראשונה "עמלת ניהול ח. קרנות" ביום 5.1.94. גם רוסמן בחקירה נגדית כבר לא היה בטוח שבפגישה בחודש ינואר דובר על "חליפת קרנות": - "ש. האם נושא חליפת הקרנות עלה במפגש עם פליקס בינואר 1993 ת. לא זכור לי" (עמ' 17 שורה 24). 44.אם כך, יש לדחות גרסתם של רוסמן ופליקס כי בפגישה דובר על ניהול קרנות נאמנות של הבנק, באמצעות אופק . לו היה מדובר על כך בינואר 1993, היה הדבר מתבצע סמוך לאחר מכן.אין זה סביר בעיני שהנושא עלה בפגישה בינואר 1993 ובוצע כשנה לאחר מכן . ומשבוצע הדבר בחודש דצמבר 1993 לא עומדת עוד עדותו של פליקס שהעיד כי הסביר לאלעזר מהי "חליפת קרנות נאמנות" והציע לו את האפשרות ליפות את כוחה של אופק, חברת השקעות של הבנק, לנהל עבורו קניות/מכירות של יחידות השתתפות בקרנות נאמנות של הבנק . 45.אין בידי לקבל את גרסת פליקס לפיה אם מסמך החליפה, ת/6, נחתם בדצמבר 1993, כי אז הפגישה התקיימה בסמוך למועד זה . דבר זה עומד בסתירה לפעילות שהחלה להתנהל בחשבונות הנתבעים החל מינואר 1993, אשר היתה שונה במהותה מזו שהתנהלה קודם לאותו מועד . שוכנעתי שאכן הפגישה בעסקו של אלעזר התקיימה בחודש ינואר 1993 ובפגישה לא עלה, כאמור, נושא "חליפת הקרנות". 46.אם לא דובר על חליפת קרנות באמצעות אופק בפגישה, האם דובר על השקעה בקרנות נאמנות של הבנק, באמצעות הבנק. אלעזר טוען שנושא זה לא עלה כלל בפגישה . לדבריו הוצע לו להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון העיסקי מ- 90,000 ₪ ל- 200,000 ₪, בריבית טובה מזו שהחברה מחויבת בה בבנק הפועלים וכי בעקבות זאת הגיע לסניף סמוך לאחר מכן וחתם על מספר מסמכים, להגדלת האשראי כאמור . 47.המסמך העיקרי שנחתם בעקבות אותה פגישה "בקשה להקצאת אשראי" בסכום של 200,000 ₪ יכול, לכאורה, לתמוך בטענת אלעזר שדובר על הגדלת אשראי בלבד. כותרתו של המסמך אינה מלמדת על מתן הלוואה ואין מדובר בהסכם הלוואה. ראה עדותו של בללתי בעניין זה: "ש. בהוראה של מנהל הסניף להעמיד את ההוראה (צ"ל ההלוואה) הוא אומר להעמיד הלוואה. בת/11 המסמך הזה המילה הלוואה לא מוזכרת בה אפילו פעם אחת (ת/10). ת. במסמך ת/10 כנראה פספסו בכותרת. המהות של המסמך הוא הלוואה". (עמ' 24 שורה 13 ואילך). אלא שהמזכר שנכתב בכתב ידו של רוסמן בעקבות הפגישה נושא תאריך 24.1.93 (ת/11) ניתן ללמוד אחרת. במזכר זה נכתב: - "הנדון: סופר ציפס הלוואה 200 אלף ₪ ע"ש החברה ל-12 חודש צמוד + 3%. פקדון ע"ש יצחק אלעזר פיא עולמית - לשעבד להכין מסמכים - יגיע בצהריים לחתימה - נא למעקב". 48.מת/11 הנ"ל ניתן ללמוד מה היה בפגישה.ניתן ללמוד כי הוצע לאלעזר לקחת הלוואה לשם רכישת ני"ע וכי אלעזר הסכים לכך ואף תיאם מועד בו יגיע לסניף לחתום על המסמכים הנדרשים. 49.גם מהמסמכים שנחתמו בעקבות הפגישה ניתן ללמוד שנושא השקעה בני"ע עלה בפגישה, שכן ביום בו חתם אלעזר על הבקשה לקבלת אשראי (ת/10), נחתמו גם תנאי ניהול פקדון ניירות ערך (ת/1/4) הרשאה לפעולות בחשבון (ת/2/4) הודעת מישכון ני"ע ושטר מישכון (ת/3/4). 50.לו אכן נכונה היתה גרסת אלעזר לפיה כל שהיה בפגישה התייחס להגדלת האשראי, מדוע חתם באותו מעמד על מסמכים נוספים שעניינם פקדון ניירות ערך ומישכון ניירות ערך? אלעזר מוחזק כמי שידע על מה הוא חותם ולא שוכנעתי שהבנק הטעה אותו בכך שהחתים אותו על המסמכים, שכלל לא הבין שעניינם פעילות בניירות ערך. 51.המסקנה העולה עד כאן הינה כי נושא רכישת ניירות ערך כנגד העמדת אשראי או הלוואה, עלה בפגישה בינואר 1993. 52.אלעזר העיד בתצהיר עדותו הראשית כי אף פעם לא הוסבר לו כי הבורסה התנהלה "על בסיס פיקטיבי" שכתוצאה מכך הועמדו הנתבעים בסיכון שהבנק לא הביאו לידיעתם.בכך למעשה טוען אלעזר כי לא הוסבר לו שהפעילות בניירות ערך הינה השקעה בקרנות נאמנות של הבנק, אשר לבנק יש אינטרס כלכלי בקידומה, שמטרתו היתה ליצור ביקושים מלאכותיים בבורסה שיעלו את ערכם של קרנות אלה, כשהמימון לרכישה זו נעשה בהלוואות שהעמיד הבנק ללקוחותיו, ללא בטחונות של ממש. הקונסטרוקציה הזו טמנה בחובה סכנת התמוטטות, בשל "הבסיס הפקטיבי" עליו הועמדה . 53.עוד העיד אלעזר בתצהירו כי לא ידע כלל מה משמעותה של קרן נאמנות. (סעיף 72 לתצהיר). 54.ומה משיבים עדי הבנק לטענה זו? האם לטענתם, נאמר לאלעזר שמדובר בקרנות נאמנות של הבנק והוסבר לו משמעות ההשקעה בקרנות אלה? האם נאמר לאלעזר שלבנק אינטרס כלכלי נכבד בשווק קרנות אלה? האם נאמר לאלעזר שקיים סיכון באותן השקעות? העדים שתקו בענין זה ולא אמרו דבר . 55.עוד יצויין כי מבין המסמכים שהבנק צירף לתצהיריו נעדר המסמך המתעד את רכישת "פיא העולמית" בכספי ההלוואה מיום 25.1.93. מסמכים בדבר העמדת האשראי או ההלוואה - יש. מסמכים בדבר תנאי ניהול פקדון ניירות ערך -יש. מסמכים בדבר הרשאה לפעולות בחשבון - יש. מסמכים בדבר שיעבוד ניירות ערך - יש . והיכן המסמך בדבר רכישת "פיא העולמית"? המסקנה המתבקשת הינה כי אין בידי הבנק מסמך, בחתימת אלעזר, המורה לבנק לבצע רכישה זו, הגם שכל המסמכים שצויינו, היו אמורים להחתם באותו מעמד והוו מסכת אחת של התקשרות. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעים לפיה בפגישה לא נאמר לאלעזר שכספי ההלוואה ישמשו לרכישת קרנות נאמנות של הבנק והוא הסכים לכך . מה קרה בחשבונות הנתבעים לאחר ינואר 1993? 56.כאמור, לדברי אלעזר כשגילה שבחודש ינואר 1993 הוזרם לחשבונו סך 200,000 ₪ ומיד לאחר מכן יצא סכום זה מהחשבון, ביקש הסבר לכך מפליקס שכן ידע על הגדלת מסגרת האשראי של החברה אך לא ציפה להזרמה בפועל של סכום זה לחשבון . לדבריו, פליקס הסביר לו שהעמדת הלוואה זולה יותר מבחינת שיעורי ריבית וכי הכספים יצאו מהחשבון לחשבון חסכון חדש . 57.פליקס הכחיש קיומה של שיחה כאמור והכחיש כי אמר לאלעזר שהכספים מצויים בתכנית חיסכון . 58.בנקודה זו אין בידי לקבל את גרסתו של אלעזר, הן בשל היותה עומדת בסתירה למסמכים שנחתמו על ידו והן בשל חוסר ההגיון שבה.מה טעם יש ליטול הלוואות בשיעורי ריבית גבוהים ולהפקיד כספי ההלוואות בתוכנית חסכון, שריבית הזכות הנזקפת בגינם נמוכה יותר? כמו כן מתקשה לתת אמון בגרסת אלעזר כפי שפורטה בסעיפים 10 ו-12 לעיל. לגרסה שהועלתה בסעיף 12 לעיל לא הובאה תמיכה, אותה ניתן היה להביא ע"י העדת המתמחה ממשרד רואה החשבון של החברה . 59.הגם שאין בידי לקבל גרסת אלעזר כי סבר שכספי ההלוואה יופקדו בתוכניות חסכון, בחינת מסמכי הבנק מצביעה על כך שהבנק אכן פעל בחשבונות הנתבעים, כבתוך שלו.לא בכדי סירב הבנק, בכל דרך, להמציא לנתבעים את המסמכים שנתבקשו על ידו וראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט מור בתביעת המסמכים כמצוטט בסעיף 4 לעיל. מסמכי הבנק לוקים בחסר, בלשון המעטה. 60.בחשבונות הנתבעים בוצעו אין ספור פעולות ללא מסמכים חתומים על ידי הנתבעים או מי מהם. א.רק לגבי חלק מההלוואות נחתמו הסכמי הלוואה על ידי הנתבעים או מי מהם. מתוך 22 הלוואות בסכומים נכבדים, הוחתמו הנתבעים או מי מהם על 4 הסכמי הלוואה בלבד. (ראה נספח ג' לחוות דעת המומחה וכן ראה "הודעה לכב' בית המשפט" מטעם הבנק שהוגשה ביום 12.5.98 בת.א. 2496/97). היעלה על הדעת שהבנק יעמיד לנתבעים הלוואות במאות אלפי שקלים מבלי שיש בידיו הסכמי הלוואה חתומים ע"י הנתבעים? אמנם, מרבית ההלוואות שהועמדו לנתבעים, ללא הסכמי הלוואה חתומים, מהווים מיחזור הלוואות קודמות שהגיע מועד פרעונן, אך אין בכך לפטור הבנק מהחובה להציע ללקוחו אפשרות זו ואפשרויות אחרות, קודם העמדת ההלוואות, להסביר לו טיבן של האפשרויות העומדות בפניו ולאחר מכן לדאוג לחתימת הלקוח על המסמכים הנדרשים, בהתאם להסכמות המתקבלות. ב.עשרות פעולות של קניה ומכירה של קרנות נאמנות נעדרות מסמכים בחתימת הנתבעים או מי מהם . למעשה אין אפילו פעולה אחת של מכירה/רכישה של קרנות נאמנות, בחתימת הנתבעים או מי מהם . ג.שבע הוראות של רכישה/מכירה בבורסה, מתוך עשרות פעולות כאלה, תועדו במסמכים שאינם חתומים ע"י הנתבעים או מי מהם וצויין בהן כי בוצעו על פי הוראה טלפונית. (נספח ו' לתצהיר אלעזר). פעולות אלה נעשו בחשבון הפרטי, לגביו לא נחתם מסמך של "הסכמה לביצוע פעולות בנקאיות על פי פניה טלפונית", כפי שנחתם לגבי החשבון העיסקי (ראה מב/1 בתיק המוצגים). ד.כשנשאל רוסמן על העדר מסמכים בחתימתו של אלעזר העיד בענין זה:- "ת. ...אני כמנהל סניף לא מחתים על מסמכים. אלי בללתי היה צריך לבדוק אם הלקוח חתום על מסמך המאפשר לו על הוראה טלפונית או להחתים אותו על הטפסים של מכירת או רכישת הקרנות . ש. איך אתה יכול לדעת מת/12 אם הרקע להוראה שנתת לו היה בשיחה טלפון בינך לבין הלקוח ת. תשאל את אלי. אין לי תשובה . דיברתי עם הלקוח והעברתי לאלי ואני מניח שהשלב הבא שאלי פנה אל הלקוח לתאם איתו מה לעשות ואיך . ש. האם היו נוהלים באותה תקופה שאיפשרו לבצע פעולה על פי הוראה טלפונית רק אם יש מסמך אישור הלקוח על כך ת. שיש בתיק מסמך אישור הוראה טלפונית. אפשר לבצע גם אם לא היה בתיק מסמך והלקוח אישית דיבר ולא ב"כ ולא מי שחותם על מסמכים, אני מניח שיעשו את הפעולה הזאת . אחרי יומיים הוא היה צריך לבוא (לחתום ) על המסמכים . ש. ואם אני אגיד לך שזה לא פעולה אחת זה עשרות ומאות ת. אין לי תשובה לזה. אני מנהל סניף אבל אני לא יכול לעקוב אחרי אלפי לקוחות". (עמ' 15 שורה 13 ואילך). ואילו העד בללתי העיד בענין העדר המסמכים:- "ש. למה לא החתמת אותו? ת. שתעבוד מול אלפי לקוחות ועשרות אלפי פקודות תחתים את כולם". (עמ' 20 שורה 3) . 61.זאת ועוד. פקידי הבנק שהעידו בפני בית המשפט גלגלו זה לפתחו של זה את האחריות להעדר המסמכים . מר פליקס, ששימש בתקופה הרלבנטית מנהל מחלקת השקעות העיד:- "אני הייתי אצלו פעם אחת עם שאול. באותה פגישה העלנו את הנושא של חליפת קרנות ובזה הסתיים כל הקטע שלי....". (עמ' 4 שורות 16 ואילך) ובהמשך:- "ש. אלי בללתי הוא מבין במסמכים כאלה, ת/6, (מסמך החליפה) הוא אמור להבין הוא מוסמך לכך ת. הסברים אני נתתי ללא המסמך ועובדה שכתבו כאן חליפה גמישה . ש. האם אלי (בללתי) היה מוסמך בזמן שהוא הציג בפני הלקוח את הטופס הזה לנהל איתו דו שיח בענין זה" ת. לא יודע". (עמ' 5 שורה 4). ולפני כן:- "ש. למה זה נחתם אצלו, (ת/6) זה קשור להשקעות וזה באחריותך? ת. כל המסמכים המשפטיים של ניהול חשבון התנהלו במחלקה המסחרית". (עמ' 4 שורה 8). ובהמשך:- "ש. איך אתה מסביר תופעה שהועמדו כאן הלוואות של מאות אלפי שקלים של החברה אבל באותו יום בהוראת יומן זה עבר לחשבון הפרטי של הלקוח? ת. אז לא נתתי על זה את הדעת כי לא עסקתי באשראים. לא יודע. תשאל את החח"ד. במקרה של התובע זה לא עבר למח' השקעות כי כל החשבונות היו קשורים לאובליגו אחד". (עמ' 9 שורה 15). ואילו העד בללתי נשאל על כך והשיב:- " ש. יצא לך שקנית ניירות ערך ת. אני לא ביצעתי. הייתי פקיד עסקי . לא היה לי תואר נוסף. הייתי פקיד בסניף". ....... ש. שאתה קנית ניירות ערך על סמך הוראה של מנהל הסניף ת. אני לא עשיתי את זה. מח' השקעות ביצעה את זה. פליקס היה מנהל מחלקת השקעות". (עמ' 21 שורה 19 ואילך). ובהמשך:- "ש. אני מפנה את העד לנספח ו' א 1 לתצהירו של יצחק, בסעיף 16, האם הטופס הזה מוכר לך, אתה מילאת אותו (ביצוע פעולות מכירה של ני"ע ע"ס הוראה טלפונית) ת. לא התעסקתי עם ביצוע פעולות בניירות ערך . ש. האם אפשר לראות עפ"י הטופס באיזה מחלקה מולא הטופס ת. על פניו נראה שזה מולא בניירות ערך. פקודות מהסוג הזה ניתנו במחלקת השקעות. כנ"ל לגבי נספח ו' על כל חלקיו (הוראות מכירה נוספות) ש. חזרנו ל- 5.12 בו/3, את הטופס הזה מי מילא ת. לא יודע מי מילא את נספח ו' 3 בתצהירו של יצחק,זה לא אני, גם הטופס הזה מולא במחלקת השקעות . ש. איך אתה רואה את זה ת. הם מילאו טפסים מהסוג הזה, אצלי במחלקה לא היו טפסים כאלה, אני לא מילאתי טפסים כאלה . (עמ' 22 שורה 25 ואילך). ובהמשך:- "ש. מי ביצע את ההוראות של המכירה והקניה של נירות ערך באפריל 93 ת. מחלקת השקעות". ולגבי מסמך החליפה העיד מר רוסמן:- "ש. הטופס הזה (מסמך החליפה ת/6) שייך למח' השקעות למה אלי מילא את זה, הוא מבין בזה... ת. אני לא יודע". 62.עיניינו הרואות, מנהל מחלקת השקעות מתנער מאחריות להעדר המסמכים המתעדים פעולות של רכישה/מכירה של ניירות ערך ומפנה למחלקת החח"ד . הפקיד במחלקת החח"ד מגלגל האחריות למחלקת ההשקעות ומנהל הסניף לא ממש נותן תשובות לשאלות בדבר העדר המסמכים . 63.מכל האמור לעיל עולה כי לא שוכנעתי שאכן אלעזר נתן הוראות לרכישה/מכירה של ניירות ערך. לו הייתי מוצאת במסמכי הבנק תמיכה לטענה זו של הבנק, ייתכן והייתי מוצאת להכיר בפעולות שבוצעו על סמך הוראה טלפונית, אף בהעדר הרשאה מפורשת לכך. אלא שהבנק לא הציג ולו מסמך אחד חתום על ידי אלעזר המעיד על מתן הוראה לביצוע פעולות כאלה או מסמך שיכול להצביע על ידיעתו של אלעזר בדבר ביצוע רכישה/מכירה של ני"ע, כאמור . זאת ועוד. נציג אופק שיכול היה לתמוך בגרסתם הפתלתלה של פקידי הבנק, בדבר מתן הוראות טלפוניות על ידי אלעזר, לא הובא כעד מטעם הבנק ואופק ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט. גם בעובדה זו יש כדי לחזק את גרסת אלעזר שלא ניתנו על ידו הוראות לביצוע פעולות בניירות ערך . 64.על פי עדותו של אלעזר, שלא נסתרה, עבר בשנת 1993 מספר כתובות ולא קיבל לידיו את המסמכים המתעדים את הפעולות הרבות שנעשו בחשבונותיו בתחום זה. בענין זה העיד בללתי כי מבחינתו כתובת החברה היתה תמיד אותה כתובת . (עמ' 25 שורה 11) . מה גם שפעילות זו בני"ע ובקרנות נאמנות אמנם עברה דרך החשבון העיסקי והחשבון הפרטי אך הפעולות עצמן לא מצאו ביטויו בחשבונות הנ"ל אלא בפקדונות וחשבונות נפרדים.עיון בדפי החשבון של החשבון העיסקי והחשבון הפרטי אין בו כדי להצביע על היקף הפעילות בקרנות הנאמנות שהתבצעה בעיקרה בחשבון ני"ע של החשבון הפרטי ובחשבון החליפה. 65.אפילו הייתי מקבלת את טענת הבנק לפיה אלעזר קיבל את כל המסמכים בדבר הפעילות העניפה בחשבונותיו, דבר שלא הוכח על ידי הבנק, ספק רב אם היה בכך להכשיר הפעולות שנעשו על ידי הבנק ללא מסמכים בחתימת אלעזר, קודם לביצוע פעולות אלה, או אפילו בדיעבד . 66.ובאשר למסמך החליפה, יוצא כי איש לא הסביר לאלעזר מהותו של המסמך, אשר חורג מהמסמכים הרגילים שהבנק נוהג להחתים עליהם את לקוחותיו.מסמך החליפה מהווה יפוי כח והרשאה לאופק לפעול באופן עצמאי, לפי שיקול דעתו המקצועי ולבצע פעולות של רכישה ומכירה של יחידות השתתפות בקרנות נאמנות המנוהלת על ידי חברות בנות של הבנק, בכספי הלקוח . מי הסביר לאלעזר מהות המסמך? דחיתי כאמור עדות פליקס ורוסמן כי הנושא עלה בפגישה מינואר 1993.אם כך, מה נאמר לאלעזר בדצמבר 1993, כשחתם על המסמך? אלעזר טוען כי לא הוסבר לו מהותו של מסמך זה . איש מעדי הבנק לא נתן כל גרסה בשאלה מה הוסבר לאלעזר בחודש דצמבר 1993, בעת חתימת מסמך החליפה, על מהותו של המסמך . בללתי העיד שהחתים את אלעזר על המסמך אך לא העיד ולו ברמז, שהסביר לו מהות המסמך. נהפוך הוא. בללתי חזר והעיד שכל נושא ניירות הערך לא היה בתחום תפקידו או התמחותו אלא במחלקת השקעות . העד רוסמן, מנהל הסניף והעד פליקס, מנהל מחלקת השקעות השיבו "לא יודע" לשאלה האם בללתי היה מוסמך להסביר לאלעזר מהותו של מסמך החליפה.ומה עם נציג אופק? האם היה בקשר כלשהו עם אלעזר? האם שוחח עמו? האם נתן לו הסברים? האם קיבל ממנו הוראות? תצהירו של נציג אופק נמשך, כאמור, מתיק בית המשפט ואין בפנינו כל גרסה מטעם אופק, בענין זה . לכך יש להוסיף את העובדה כי הבנק לא הציג מסמכי פתיחת חשבון החליפה, אשר נפתח בד בבד עם חתימת אלעזר על מסמך החליפה ונראה כי אין בידיו מסמכי פתיחת חשבון החליפה. בענין זה העיד בללתי:- "ש. הלקוח חתם על דפי פתיחה של חשבון החליפה. ת/6 זה ההוראות של חשבון החליפה. האם בזמן שהחתמת אותו על ת/6 החתמת אותו על טפסים של פתיחת חשבון? ת. אני לא זוכר. אמור להיות גם טופס פתיחת חשבון של ניירות ערך". (עמ' 21 שורה 16 ואילך). 67.לחתימתו של אלעזר על מסמך החליפה חשיבות רבה מאחר ובמסמך זה צויין מפורשות שההשקעות תתבצענה בקרנות נאמנות של הבנק ובמסמך זה ניתנת הרשאה לאופק לפעול באופן עצמאי בביצוע השקעות, כאמור . 68.מסקנתי לגבי מסמך החליפה הינה כי איש מאנשי הבנק לא הסביר לאלעזר מהותו של המסמך ת/6 שהוא המסמך היחיד שבו נותן אלעזר הוראה מפורשת לרכישה/מכירה של קרנות נאמנות של הבנק ומסמך זה נחתם על ידי אלעזר כחלק ממסכת מסמכים עליהם הוחתם בחודש דצמבר 1993, מבלי שהיה מודע לעובדה שמסמך זה מעניק יפוי כח לאופק, לנהל באופן עצמאי, פעולות בקרנות נאמנות, עבורו . 69.הבנק טען כי יש לדחות את טענת אלעזר לפיה בעבר, לא השקיע בני"ע ולא היה מצוי כלל בתחום זה . לצורך כך הוגשו כראיה דפי חשבון החברה בבנק הפועלים, ת/17א.מעיון במסמכים אלה עולה כי גם אם קיימים חיובים ב"דמי ניהול ניירות ערך" במקרים ספורים או קיימות פעולות של קניית ני"ע (ראה לדוגמא דף 620 ליום 31.3.92) בחשבון בבנק הפועלים, אין בכך כדי להצביע על כך שאלעזר נהג לבצע השקעות בניירות ערך או שהבין בתחום זה . מעיון כולל בדפי החשבון הנ"ל עולה כי פעולות אלה אינן מהותיות והן בטלות בשישים ביחס להיקף הפעילות שבוצעה בחשבון. אין בהן כדי להצביע על בקיאות או התמצאות בשוק ההון. 70.אלעזר טען לגבי חלק ממסמכי הבנק שנחתמו על ידו, כי חתם עליהם "בלנקו" במועד מוקדם למועד הנקוב בהם וכי הוחתם על חלק מהם תוך הטעייתו, עד כדי תרמית . אין בידי לקבל טענה זו של אלעזר, הן בשל הסתירות בגרסותיו בענין זה והן בשל טענות הבנק לענין מועד הווצרות המסמכים שנחתמו ע"י הנתבעים, התואם את המועדים המצוינים במסמכים . כיצד יש לישם את המסקנות עד כאן 71.הבנק העלה טענה מרכזית מבחינתו לפיה אם דוחה בית המשפט את גרסת אלעזר לפיה לא ידע כלל שנעשו בחשבונותיו פעולות בניירות ערך וכי סבר שההשקעה הינה בתוכניות חסכון, נחרץ גורל כל טענותיו של אלעזר להדחות. זאת מן הטעם שאלעזר לא טען טענות אחרות.לפיכך די בכך שהבנק הוכיח שאלעזר ידע על הפעולות הנ"ל, על מנת להדוף את כל טענות אלעזר. 72.אין דעתי כדעתו של הבנק . אלעזר טען כי לא ידע שנעשית בחשבונות פעילות בניירות ערך אך אין זו הטענה היחידה של אלעזר. אלעזר טען עוד כי הבנק עשה בחשבונותיו כבתוך שלו, שהפעולות של קנייה ומכירה של קרנות נאמנות של הבנק נעשו שלא בהוראותו או בהסכמתו, שהבנק יצר פעילות פיקטיבית שנועדה לקדם את האינטרסים של הבנק ולא של לקוחו, כי אף פעם לא הוסבר לו כי הבורסה מתנהלת על "בסיס פיקטיבי" ומעמידה אותו בסיכון בלתי סביר . עוד טען אלעזר כי הבנק עשה כן בזמן שידע שפעילותו זו מעלה חשש לניגוד עניינים ולאחר שקיבל התראות המורות לו לחדול מהמדיניות של פעילות יזומה של הענקת הלוואות לרכישת קרנות נאמנות של הבנק. 73.הגם שדחיתי את טענתו של אלעזר כי לא ידע כלל על פעילות בני"ע בחשבונותיו, מקבלת אני טענות אחרות של אלעזר ואלה הן:- א.פעולות רבות, רבות מדי, נעשו בחשבונותיו על ידי הבנק, מבלי שהבנק הצליח להראות שאלעזר ביקש לבצע פעולות אלה, הסכים להן, או חתם על הרשאה לבצען . העדר המסמכים לגבי הפעילות שנעשתה, בחתימת הנתבעים או מי מהם, מצביע על כך שעיקר הפעילות נעשה על ידי הבנק, ביוזמת הבנק ועל דעת עצמו והוכח שהבנק השקיע את כספי ההלוואות שהועמדו בחשבונות הנתבעים, אך ורק בקרנות נאמנות של הבנק . שוכנעתי כי אכן הבנק עשה בחשבונות הנתבעים כבתוך שלו, בכל הנוגע להעמדת ההלוואות ולרכישה ומכירה של קרנות הנאמנות . ב.מהעדר המסמכים בחתימת הנתבעים מתבקשת המסקנה שהבנק פעל לקידום האינטרסים שלו עצמו ולא של לקוחותיו שכן אם היה פועל לקידום ענייני הלקוח היה דואג להביא לידיעת הלקוח, טרם ביצוע כל פעולה, על המהלכים שהוא מציע ללקוח לעשות תוך ציון טובות ההנאה שתצמחנה ללקוח מפעולות אלה והסיכונים הקיימים . עצם העובדה שהפעילות שנעשתה בקרנות הנאמנות, נעשתה ללא תיעוד ומסמכים ומבלי לקבל הסכמת הלקוח על ידי חתימתו על מסמכים אלה, מצביעה על כך שלא טובת ענייני הלקוח עמדה לנגד עיני הבנק אלא האינטרס הכלכלי של הבנק . ג.הבנק ביצע את הפעילות העניפה בחשבונות הנתבעים בזמן בו ידע שקיים חשש ממשי לניגוד אינטרסים, בפעולותיו אלה . ד.הבנק ביצע את הפעילות בחשבונות הנתבעים בזמן שידע שהוא מעמיד את הנתבעים בסיכון בשל "הבסיס הפקטיבי" על פיו התנהלה הבורסה לניירות ערך, בשל אותה פעילות פסולה . משמעות "הבסיס הפיקטיבי" הינה הנעת פעילות רחבת היקף, יזומה על ידי הבנק, לפיה הועמדו הלוואות, שבגינן עשה הבנק רווחים, לצורך רכישת קרנות נאמנות של הבנק, שיצרו ביקושים בבורסה אשר העלו את ערכן של קרנות אלה וזאת ללא בטחונות מהותיים, לבד מקרנות הנאמנות עצמם . ה.בכך הפר הבנק את חובותיו כלפי הנתבעים . 74.הבנק לא נתן מענה לטענות אלה של אלעזר . מהם החובות המוטלים על הבנק 75.הוכח בפני שהבנק ידע או היה עליו לדעת, החל מחודש ינואר 1993 שמדיניותו בשווק קרנות נאמנות בניהול הבנק כנגד מתן הלוואות, שהבטחון היחיד להן הוא שעבוד ניירות הערך שנקנו בכספי הלוואות אלה, הינה בעייתית ונגועה בניגוד עניינים . (ראה נספח ב' לתצהיר אלעזר) . עוד הוכח שביום 9.1.94 הונחו מנהלי הבנקים להפסיק את מבצעי השווק של ניירות ערך באשראי . (ראה נספח ז' לתצהיר אלעזר) . מהמסמכים שהובאו בפני עולה כי הבנק לא שעה להתראות אלה ולא שינה במשהו מפעילותו, בחשבונות הנתבעים, אף לאחר 9.1.94 . אפילו הייתי מקבל טענת הבנק כי אין לקבל מסמכים אלה כראיה, די במעשיו ו/או מחדליו של הבנק המצביעים באופן ברור על הפרת חובות הבנק כלפי הנתבעים . 76.חובות הגילוי של הבנק כלפי לקוחו מוצאים ביטויים בסעיף 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981 ומכוחו בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות למסירת מסמכים) התשנ"ב - 1992 וכן בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (יעוץ להשקעות) התשמ"ו - 1986, המחייבים, בין השאר, לגלות ללקוח ניגוד עניינים, מקום בו הבנק הינו בעל ענין בניירות הערך.הבנק בענייננו פעל בניגוד לחובות אלה . בע"א 5893/91 בנק טפחות נ' צבאח פד"י מ"ח (2) 573 נקבע ע"י הנשיא (כתוארו אז) שמגר כי מערכת יחסים בין הבנק ללקוח היא מערכת יחסים המטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים. היקף החובה ומידתה ישתנו על פי הנסיבות, בהתאם למהות היחסים ודרך פעולתו של הבנק . "כך לדוגמא כאשר הבנק מיעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסויימת שיש לבנק אינטרס בה, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה בו הבנק מעניק הלוואה ללקוח ואין הוא יודע כלל לאיזו מטרה נלקחה הלוואה זו". ראה סעיף 20 לפסק הדין. בענין צבאח נקבע כי על הבנק לגלות ללקוחו כשהוא נמצא במצב של ניגוד עניינים. 77.עוד לענין חובות הבנק כלפי לקוחו נקבע בע"א 122/84 מנצור נ' מדינת ישראל פד"י לח(4) 94:- "הבנק ופקידיו אמור לפעול בכל מה שקשור בכספי לקוחותיו המצויים בידיו, כשהם מונחים על ידי שיקול, של טובת הלקוח. יחסי הבנק והלקוח הם יחסי תלות של הלקוח בבנק. זאת ועוד "הנאמנות הכפולה" העשויה להתעורר באיזון האינטרסים של טובת הלקוח מחד גיסא ושל רווחיות הבנק מאידך גיסא מצריכה מידה רבה של טוהר מידות יושר והגינות". לא כך נהג הבנק כלפי הנתבעים, הן בסירובו להמציא מסמכים לגבי הנעשה בחשבונות הנתבעים, באותה עת והן בסיבות שהניעו את הבנק לסרב בכל דרך להמציא המסמכים המבוקשים . 78.ובאשר לטענת אלעזר לפיה הבנק לא הביא לידיעתו שפעילותו מתנהלת על "בסיס פיקטיבי" שנועדה להעשיר את הבנק והעמידה אותו בסיכון גבוה, שהבנק ידע עליו, בהקשר זה נקבע ע"י כב' השופט אוקון בת.א. 60373/96 (שלום ת"א) בנק איגוד נ' וינטרוב דינים שלום כרך טו' 238:- "בנק החפץ למכור ניירות ערך לצורך קידום עסקיו והוא פונה אל לקוחו, חייב לציין כי המניע לפעולה נעוץ בטובתו שלו, של הבנק. הוא חייב להדגיש כי הבנק אינו יכול לחוות דעה על עצם טיבה של העסקה משום שהוא נגוע בניגוד עניינים". (סעיף 36 לפסק הדין). 79.מוצאת אני לקבוע כי הבנק הפר את חובות האמון המוטלות עליו כלפי הנתבעים. הפרה זו הסבה לנתבעים נזקים כספיים. 80.סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981 קובע כי דין נזק שנגרם לאדם על ידי עבירה על הוראות חוק זה או תקנה שהותקנה על פיו כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 81.עוד מוצאת אני לקבוע כי לנתבעים אשם תורם בגרימת נזקיהם אשר "עצמו עיניהם" נוכח הפעילות העניפה בניירות ערך שהתנהלה בחשבונותיהם . הגם שמצאתי שהנתבעים לא היו מודעים להיקף הפעילות הנרחב בחשבונותיהם, ולא נתנו הסכמתם לכל פעולה שנתבצעה, שוכנעתי שהנתבעים ידעו על השקעות בניירות ערך, שמומנו בהלוואות, שניירות הערך שימשו להם בטוחה. כך עולה מהמסמכים עליהם חתמו הנתבעים . 82.גם סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 קובע את עיקרון הסיבתיות, דהיינו המפר אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מפעולותיו.אם שניים גרמו סיבתית לנזק, יש לחלק את האחריות בינהם באופן שכל צד ישא בחלקו בנזק, הן במישור הנזיקי והן במישור החוזי . ראה בענין זה ע"א 3912/90 EXIMIN תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנהלה פד"י מ"ז (4) 64, המחיל את תורת האשם התורם גם בדיני חוזים . 83.חלוקת האחריות במקרה זה תהא כזו שעיקרה יוטל על הבנק.חלקו של כל צד מהצדדים בהשתלשלות הארועים שהובילה לנזק שנגרם לנתבעים, תואר בהרחבה בפסק דין זה . לפיכך, קובעת אני כי הבנק אחראי ל- 75% מנזקי הנתבעים ואילו לנתבעים אשם תורם בשיעור של 25% מסכום נזקיהם . נזקי הנתבעים 84.הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם לענין הנזק. חוות הדעת נערכה על סמך ההנחיה שניתנה למומחה לבטל את העמדת ההלוואות לצורך רכישת קרנות הנאמנות, לבטל את פעולות הרכישה/מכירה של קרנות הנאמנות, לבטל פעולות נוספות הקשורותלניהול חשבון ני"ע כמו "עמלת ניהול ני"ע", פעולה בני"ע ו"דמי ניהול ני"ע" . כמו כן ניתנה הנחייה להעמיד את מסגרת האשראי בחשבון העיסקי בגובה 30,000 ₪ לאורך כל תקופת החישוב . 85.התוצאה אליה הגיע המומחה לאחר ביצוע פעולות אלה הינה:- בחשבון העיסקי יתרה ליום 2.10.96 סך 59,604.16 ₪ בזכות . בחשבון הפרטי יתרה ליום 1.9.96 סך 201,437.51 ₪ בזכות . 86.הבנק לא הגיש חוות דעת מטעמו ובחקירתו הנגדית של המומחה בבית המשפט לא נתערערו הבסיס והעקרונות על פיהם נערכה חוות הדעת . 87.לפיכך זכאים התובעים לשיפוי של 75% מנזקיהם בכל אחד מחשבונות אלה . התוצאה 88.התוצאה היא כדלקמן:- א.התביעה בת.א. 2496/97 נדחית. ב.בתביעה בת.א. 1643/00 ישלמו הנתבעים הסכומים כדלקמן:- לתובעת מס' 1 סך 44,703 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.10.96 ועד ליום התשלום המלא בפועל . לתובעים 2 ו-3 סך 151,078 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.96 ועד ליום התשלום המלא בפועל . ג.הנתבעים בת.א. 1643/00 ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ . דמי ניהולנאמנות