התובע, הינו מפיק במחלקת מורשת ישראל ברשות השידור. הנתבעת, רשות השידור, הינה תאגיד הפועל מכוח חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק רשות השידור") (ולהלן: "הנתבעת"). התובע הגיש תביעה זו (ביום 1.11.11) למתן סעדים הצהרתיים כדלהלן: "כי ימי המחלה הבלתי מנוצלים אשר נצברו מיום תחילת העסקתי בנתבעת ביום 11.08.1984 ושנמחקו בעת מעברי למעמד עובד מן המניין ביום 1.1.2007 יוחזרו וייכללו במאגר ימי המחלה הבלתי מנוצלים העומדים לרשותי. כי הנתבעת חייבת, למפרע, לנהוג על פי הוראות התקשי"ר, שעל פיו, לאחר תאונת עבודה היא חייבת לחשב את ערכם הכספי של ימי המחלה, בתקופה שלאחר 13 השבועות הראשונים, בהתאם להוראות שבסעיפים 33.655 וכן 33.656, דהיינו שהמשכורת הקובעת לחישוב ימי המחלה היא המשכורת החודשית הכוללת את כל הרכיבים החייבים בדמי ביטוח לאומי, ולא רק את הרכיבים הפנסיונים." העובדות התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בחודש אוגוסט 1984, כעובד ארעי. התובע עבד במעמד עובד ארעי עד ליום 31.12.06 והחל מיום 1.1.07, בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין (בתיק עב' 1278/06), נקלט התובע כעובד קבוע בשכר חודשי. התובע נפגע בשתי תאונות עבודה בעקבותיהן הוא נעדר מעבודתו לתקופות שונות כמפורט להלן: תאונת עבודה מיום 5.11.09, כתוצאה ממנה נעדר התובע מעבודתו מיום 6.11.09 עד ליום 16.12.09 (להלן: "התאונה הראשונה"). בגין היעדרות זו קיבל התובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי והנתבעת שילמה לתובע הפרשים בין משכורתו החודשית הממוצעת בשלושה החודשים שקדמו למועד הפגיעה לבין דמי הפגיעה. התובע שב לעבודה סדירה ביום 16.12.09 ובהמשך נעדר לסירוגין במועדים שונים ובלתי רצופים בגינם קיבל דמי נכות מהמוסד לביטוח לאומי, בין היתר עבור התקופה שמיום 30.6.10 עד ליום 12.8.10 (להלן: "התקופה הנוספת עקב התאונה הראשונה") בגינה שילמה הנתבעת לתובע הפרשים בין משכורתו החודשית הרגילה לבין דמי הנכות, כנגד זקיפת ימי מחלה שצבר. תאונת עבודה מיום 31.3.11, כתוצאה ממנה נעדר התובע מעבודתו מיום 1.4.11 עד ליום 1.9.11. בגין התקופה מיום 1.4.11 עד ליום 30.6.11 (13 שבועות ראשונים) קיבל התובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי והנתבעת שילמה לתובע הפרשים בין משכורתו החודשית הממוצעת בשלושה החודשים שקדמו לפגיעה לבין דמי הפגיעה. בגין התקופה מיום 1.7.11 ועד ליום 31.8.11 (להלן: "התקופה הנוספת עקב התאונה השניה")-קיבל התובע דמי נכות חודשיים מהמוסד לביטוח לאומי והנתבעת שילמה לתובע הפרשים בין משכורתו החודשית הרגילה לבין דמי הנכות, כנגד זקיפת ימי מחלה שצבר. הסכומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי והנתבעת פורטו בתלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין בסיס השכר שלפיו יש לחשב את הפרשי השכר שקיבל מהנתבעת עבור מחלתו בתקופות הנוספות בהן נעדר מעבודתו עקב שתי תאונות העבודה בהן היה מעורב. התובע פנה בעניין זה לגורמים רבים אצל הנתבעת וכן לנציבות שירות המדינה ומשלא התרצה מהתשובות שניתנו לו הגיש ביום 20.2.11 בקשה למתן צו שיורה לנתבעת להבהיר מהו הנוהל עליו היא מסתמכת לעניין תשלום בגין ימי מחלה בתום התקופה בגינה משולמים דמי פגיעה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (התקופה שלאחר 13 השבועות הראשונים). בתגובתה לבקשה, טענה הנתבעת כי היא פועלת בהתאם להוראות התקשי"ר (סעיפים 33.655 ו-33.656) וכך פעלה בעניינו של התובע וכי הדבר הובהר לתובע בפניותיו הרבות אליה. ביום 25.9.11 התקיים דיון בנוכחות הצדדים במסגרתו הבהיר בית הדין לתובע כי "תביעתו אינה כספית וכי הוא קיבל תשובה מאוד ברורה לבקשתו בכתב התשובה". בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין נמחקה הבקשה תוך שמירת הזכות לתובע להגיש תביעה כספית נגד הנתבעת (תיק ס"ע 35703-02-11). ההליכים התובע הגיש תביעה זו לסעדים הצהרתיים ביום 1.11.11. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף (מחמת מעשה בית דין והתיישנות) שנדחתה בהחלטת בית הדין מיום 15.4.12, בכפוף להגשת תביעה מתוקנת המפרטת את תביעתו הכספית של התובע בתוך 14 יום. תביעה מתוקנת (בה פורט סעד כספי) הוגשה ולאחר שהוגש כתב הגנה התקיים דיון מוקדם בו ביקשו הצדדים לנהל את התיק בדרך של סיכומים בכתב ומתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק. המחלוקות להלן הפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו: מהו שכרו הקובע של התובע בגין חופשת מחלתו בשתי התקופות הנוספות בהן נעדר עקב שתי תאונות העבודה? האם כטענת התובע היה על הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר בין דמי הנכות ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי לבין שכרו החודשי הממוצע בשלושה החודשים שקדמו לפגיעה (הכולל עבודה נוספת), או שמא נכונה טענת הנתבעת לפיה התובע היה זכאי להשלמת שכר לשכרו הרגיל בלבד? האם היה על הנתבעת לנהל מאזן ימי מחלה של התובע בתקופת עבודתו במעמד ארעי (עד ליום 1.1.07), והאם נכונה טענתו לפיה הנתבעת "מחקה" את ימי המחלה שצבר בעת מעברו למעמד של עובד קבוע? כפוף לכך, האם התובע זכאי לסעד הצהרתי שיורה לנתבעת לעדכן את ימי המחלה שצבר עד למועד מעברו למעמד קבוע ביום 1.1.07, ובכמה ימי מחלה מדובר? דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. חוק רשות השידור (סעיף 24) משווה, בין היתר, את ההוראות הנוגעות לקבלת עובדים, תנאי עבודתם ושכרם של עובדי רשות השידור לאלו של עובדי המדינה למקצועותיהם: "24. (א) קבלת עובדי הרשות ומינוייהם ייעשו על ידי הרשות ויהיו כשל עובדי המדינה בתיאומים שקבע הוועד המנהל בכללים על פי סעיף 33. (ב) התפקוד של עובדי הרשות, התקן, השכר, הגימלאות ותנאי העבודה יהיו כשל עובדי המדינה למקצועותיהם - בהתחשב באופיים המיוחד של תפקידים המיוחדים לרשות בלבד; ובשים לב לכך הם ייקבעו על ידי הוועד המנהל. (ג)..." כידוע, תנאי עבודתם של עובדי המדינה, מוסדרים, בין היתר, בתקנון שירות המדינה (להלן: "התקשי"ר"). בפרק 33.6 לתקשי"ר מפורטות ההוראות הרלוונטיות העוסקות בהיעדרות של עובד לרגל תאונת עבודה. סימן 33.655 לתקשי"ר קובע כי עובד הנעדר מעבודתו לרגל תאונת עבודה ומקבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה בשיעור נמוך ממשכורתו, זכאי לקבל מהמשרד את ההפרש בין דמי הפגיעה ששולמו לו לבין שכרו הממוצע בשלושה החודשים שקדמו למועד הפגיעה, עד לתקופה של 13 שבועות (התקופה המקסימאלית בגינה משולמים דמי פגיעה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ולהלן: "חוק הביטוח הלאומי"): "עובד, שנפגע בעבודה וזכאי לפי חוק הביטוח הלאומי לדמי פגיעה בשיעור נמוך ממשכורתו, יקבל ממשרדו את ההפרש בין משכורתו החודשית הממוצעת- היינו: משכורת משלובת הכוללת את כל הרכיבים החייבים בדמי ביטוח לאומי, כגון: תשלום בעד עבודה בשעות נוספות, תוספת מאמץ, גמול חיפוש וכדומה ששולמה ב-3 החודשים האחרונים שלפני הפגיעה, מחולקת ב-3 לבין דמי הפגיעה שיקבל מהמוסד, עד ל-13 שבועות; הפרש זה ישולם לעובד אחרי שימציא למנהל היחידה אישור מהמוסד לביטוח לאומי על התשלומים שניתנו לו. לאחר 13 שבועות, לא יהיה העובד זכאי לכל תשלום מהמשרד. לגבי עובד שנפגע בעבודה לפני יום י"ט בשבט התשס"ב (1.2.2002), תחושב התקופה עד ל-26 שבועות (ולא 13 שבועות, כמצוין בפסקה)." סימן 33.656 לתקשי"ר קובע כי ככל שבתום תקופת היעדרות של 13 שבועות העובד אינו יכול לחזור לעבודה, והוא מקבל דמי נכות מהמוסד לביטוח לאומי, הוא רשאי לבקש ממנהל משאבי אנוש לנצל את ימי המחלה שצבר להשלמת ההפרש דמי הנכות שקיבל לבין "משכורתו החודשית הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד". כך קובע סימן 33.656 לתקשי"ר: "תמו 13 שבועות להיעדרו של עובד שנפגע בעבודה, ואין הוא זכאי עוד לתשלומים מן המשרד (ראה פסקה 33.655) והעובד אינו יכול עדיין לחזור לעבודה, רשאי הוא לבקש ממנהל משאבי אנוש-אם עומדים לרשותו ימי חופשת מחלה צבורה - שיינתן לו לנצל את ימי חופשת המחלה העומדים לרשותו להשלמת משכורתו. במקרה כזה יגיש העובד בסוף כל חודש אישור מהמוסד לביטוח לאומי על תשלומים שניתנו לו באותו חודש בתור דמי נכות וישולם לו, על חשבון ימי חופשת המחלה הצבורה, ההפרש בין משכורתו החודשית הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד לבין דמי הנכות. מועסק עובד, בעקבות תאונה בעבודה, רק בחלק מיום העבודה (בין אם לא חזר לעבודה מלאה ובין אם חזר לעבודה מלאה לתקופה מסוימת ולאחר מכן נאלץ לעבוד לעבודה חלקית) ישולם לו על חשבון ימי חופשת המחלה הצבורה שלו ההפרש בין משכורתו החודשית הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד לבין דמי הנכות בצירוף המשכורת החלקית שהוא מקבל בעד עבודתו החלקית. חישוב ימי המחלה שינוכו מחשבון חופשת המחלה ייעשה לפי הנוסחה הבאה: סכום ההשלמה X 30 סכום המשכורת החודשית הכוללת מספר הימים המתקבל לפי נוסחה זו יעוגל למספר השלם הקרוב ביותר (חצי יום או פחות לא ייחשב כלל, יותר מחצי יום ייחשב כיום שלם). לגבי עובד שנפגע בעבודה לפני יום י"ט בשבט התשס"ב (1.2.2002), תחל התקופה בה יוכל לנצל ימי חופשה מחלה העומדים לרשותו, לאחר 26 שבועות (ולא 13 שבועות, כמצוין בפסקה)." סעיף 92 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכאותו של העובד לקבלת דמי פגיעה בגין התקופה בה הוא אינו מסוגל לעבוד בשל פגיעה בעבודה. סעיף 92(ב) לחוק הביטוח הלאומי מגביל את תקופת הזכאות לדמי פגיעה בקשר לפגיעה אחת, לשלושה עשר שבועות (להלן: "התקופה המוגנת"). בהתאם לסעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי, דמי הפגיעה שישולמו לעובד בגין התקופה המוגנת הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של העובד. סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את "שכר העבודה הרגיל" של העובד המחושב לפי "הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים" ("הכנסה" לעניין זה הנה "ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח"). סימן 33.655 לתקשי"ר מוסיף על הוראות חוק הביטוח הלאומי ומיטיב עם עובדי המדינה בכך שהוא קובע כי המדינה תשלם לעובד שנעדר מעבודתו עקב תאונת עבודה את ההפרש בין דמי הפגיעה ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח הלאומי לבין משכורתו הממוצעת החודשית בשלושה החודשים שקדמו למועד הפגיעה, וזאת עד לתום התקופה המוגנת בת 13 השבועות ממועד הפגיעה. תאונת העבודה הראשונה אירעה לתובע ביום 5.11.09, כך שהתקופה "המוגנת" היא עד ליום 4.2.10. בגין התקופה שמיום 6.11.09 - 16.12.09 שילמה הנתבעת לתובע את ההפרש בין דמי הפגיעה ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי לבין שכרו הממוצע החודשי בשלושה החודשים שקדמו למועד הפגיעה כאמור בסימן 33.655 לתקשי"ר. על כך התובע אינו חולק. לטענת התובע, כפי שאנו מבינים אותה, על הנתבעת להמשיך ולשלם לו את הפרשי השכר בין דמי הנכות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי לבין שכרו החודשי הממוצע בשלושה חודשים שקדמו לפגיעה גם בתקופה שלאחר תום 13 השבועות ממועד הפגיעה. לטענתו, אין מדובר בתשלום בגין ימי מחלה "רגילים" אלא בימי מחלה שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה, ולפיכך לכאורה שיעור התשלום בגינם עולה על שיעור תשלום בגין ימי מחלה "רגילים". טענה זו אינה מקובלת עלינו. היא אינה מעוגנת בהוראות התקשי"ר או חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי מכוחו הנו זכאי לקבל מהנתבעת לאחר התקופה המוגנת (13 השבועות ממועד הפגיעה) הפרשי שכר בין משכורתו החודשית הממוצעת בשלושה החודשים שקדמו לפגיעה (הכוללת עבודה בשעות נוספות) לבין דמי הנכות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי והפרשנות שהוא מציע אינה מתיישבת עם סימנים 33.655 ו-33.656 לתקשי"ר שפורטו לעיל). את סימנים 33.655 ו-33.656 לתקשי"ר יש לפרש בזיקה להוראות הביטוח הלאומי העוסקות בתשלום דמי פגיעה לעובד שנפגע בתאונת עבודה ולפרשנות שניתנה בפסיקה להוראות אלה, בהתאמה. אמנם, בהתאם לפסיקה הקיימת לעניין תשלום דמי פגיעה על פי חוק הביטוח הלאומי, אין מניעה כי אלה ישולמו "טיפין טיפין" ולאוו דווקא ברציפות ואולם התקופה של 13 השבועות היא קלנדרית, כך שבחלוף 13 השבועות מיום הפגיעה, אין המבוטח זכאי עוד לדמי פגיעה, אף אם לא מיצה את כל דמי הפגיעה, ואם נגרם לו אי כושר לעבודה בגין התאונה, עליו לפעול לקבלת קצבת נכות (דב"ע מט/0-26 המוסד לביטוח לאומי נ' הלל אהרון, פד"ע כ 354). בהיקש לכך, משחלפו 13 השבועות ממועד פגיעתו של התובע בתאונת העבודה הראשונה (מיום 5.11.09), אין הוא זכאי להטבה הקבועה בסימן 33.655 לתקשי"ר, אפילו לא מיצה אותה במלואה. בחלוף התקופה המוגנת זכאי התובע מכוח סעיף 33.656 לתקשי"ר כי "ישולם לו, על חשבון ימי חופשת המחלה הצבורה, ההפרש בין משכורתו החודשית הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד לבין דמי הנכות." הדיבור "משכורתו החודשית הממוצעת" שבסימן 33.655 לתקשי"ר הינו שונה מהדיבור "משכורתו החודשית הכוללת" שבסימן 33.656 לתקשי"ר. את הדיבור "משכורתו החודשית הכוללת שהייתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד" שבסימן 33.656 לתקשי"ר יש לפרש כמשכורתו הרגילה של העובד הכוללת את כל התוספות הקבועות המשולמות לו בשכר (שאינן מותנות בתנאי) והיו משולמות לו אילו המשיך לעבוד. בהתאם לכך, אנו דוחים את תביעתו של התובע לקבלת הפרשי שכר בגין התקופה הנוספת בשל תאונת העבודה הראשונה (מיום 30.6.10 - 12.8.10). מהטעמים שפורטו לעיל אנו דוחים גם את תביעתו של התובע להפרשי שכר בגין התקופה הנוספת עקב תאונת העבודה השניה, שאף היא מתייחסת לתקופה שלאחר התקופה המוגנת ומבוססת על תחשיב שגוי מטעם התובע. אנו סבורים כי יש לדחות גם את הסעד ההצהרתי לו עתר התובע "לעדכון" ימי מחלה שצבר לכאורה עד למועד מעברו למעמד קבוע ביום 1.1.07. אין מחלוקת שבתקופה בה הועסק התובע במעמד ארעי הוא בוטח על ידי הנתבעת בביטוח מחלה בחברת הביטוח "מבטחים". בהתאם לכך, התובע קיבל חלף דמי מחלה תגמולי ביטוח בגין מחלותיו ממבטחים, בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק דמי מחלה, תשל"ו -1976 ולכללי הקרן, והנתבעת לא הייתה מחויבת לנהל רישום של מאזן ימי המחלה בגין תקופה זו. מדובר בהסדר חלופי להבטחת תשלום בגין מחלה, שאינו כרוך בצבירת ימי מחלה. בהתאם לכך התובע לא צבר 600 ימי מחלה ומכל מקום הוא לא עמד בנטל להוכיח את טענתו לפיה בתקופת העסקתו במעמד ארעי הוא צבר "כ- 600" ימי מחלה ואלו "נמחקו" בעת מעברו למעמד קבוע. כך למשל, התובע לא הציג תלושי שכר בגין התקופה שקדמה למועד מעברו למעמד קבוע מהם ניתן היה ללמוד על מאזן צבירת ימי מחלה כטענתו. אשר על כן, תביעתו לסעד הצהרתי בעניין זה נדחית. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. נכות