##(1) מהם דמי עזיבה לחבר קיבוץ ?## דמי העזיבה הם סכום הכסף אותו זכאי לקבל מי שחברותו בקיבוץ נפסקה. חישוב שיעורם של דמי העזיבה מתבסס על "הסכום הבסיסי" ועל הוותק של הזכאי בקיבוץ. תכליתם של דמי העזיבה היא לסייע לחברים העוזבים את הקיבוץ לפתוח בחיים חדשים מחוץ לקיבוץ (ר' ע"א 7966/08 קיבוץ מענית נ' רוכמן (ניתן ביום 3.8.2011). ##(2) מה אומר החוק לגבי דמי עזיבה לחבר קיבוץ ?## סעיף 2 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ד – 1973, קובע זכותה של התובעת לקבלת דמי עזיבה: "עוזב זכאי לקבל מהקיבוץ דמי עזיבה בהתאם לכללים אלה". חישוב דמי העזיבה קבוע בסעיף 3 לכללים הנ"ל. בנוסף, בסעיף 7 לכללי העזיבה קבועה זכאותה של התובעת לקבלת קצבה פנסיונית נוסף לדמי העזיבה כאשר חישוב זכות זו קבוע בסעיף 8 לכללים. מכוח סעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות הותקנו תקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973. סעיף 19(א) לתקנות, שכותרתו "זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ" הורה בשעתו כי תנועה קיבוצית רשאית לקבוע לגבי קיבוצים החברים בה, כללים בדבר זכויותיו של חבר קיבוץ היוצא או מוצא מהקיבוץ. כללי העזיבה הרלוונטיים שהיו בתוקף במועד הפסקת חברותו של התובע הם "כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ג-1993 (נספח 12 לכתב ההגנה). פרק ב' לכללים, שכותרתו "דמי עזיבה", קובע כך: "2. זכות לדמי עזיבה עוזב זכאי לקבל מהקיבוץ מענק עזיבה, תוספת בעד ילדים והשלמת תקציבים כאמור בסעיף 6 (להלן – דמי עזיבה) בהתאם לכללים אלה. 3. חישוב מענק עזיבה (א) עוזב זכאי לקבל מענק עזיבה בסכום המתקבל ממכפלת הסכום הבסיסי במספר שנות הוותק. (ב) עוזב שוותקו שש שנים או יותר, זכאי לתוספת באחוזים מדמי העזיבה, בשל וותקו, על פי האמור בתוספת השנייה. (ג) עוזב שגילו מעל 30 שנים ואינו חי חיי משפחה עם זוג בקיבוץ או מחוצה לו, זכאי לתוספת של שליש על האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)". על פי פרק א' לכללי העזיבה (שכותרתו "פרשנות"): "1. הגדרות (א) בכללים אלה – "עוזב" – חבר יוצא או מוצא מקיבוץ; "עזיבה" – יציאה או הוצאה מקיבוץ; "ותק" – תקופת חברות רצופה של חבר בקיבוץ וכל תקופה קודמת לחברותו בקיבוץ, שלפי כללים אלה יש לכלול אותה בחישוב הותק בקיבוץ... "סכום בסיסי" – ההוצאה החודשית לחבר, לפי החישוב בתוספת הראשונה, בצירוף הפרשי הצמדה מהמדד הידוע בסופה של שנת הכספים האחרונה שקדמה לעזיבה ועד המדד הידוע בעת כל תשלום על פי כללים אלה". בתוספת הראשונה לכללי העזיבה לא נקוב "הסכום הבסיסי" כמספר מוחלט, אלא מצוינים שני הפרמטרים לחישוב הסכום הבסיסי – TC ו- TM. ההגדרה של TC היא " הסך של הוצאות המחייה של כל הקיבוצים החברים בתנועות החתומות על כללים אלה כפי שנרשמו במאזן האחרון של כל קיבוץ בתוספת הפרשי הצמדה מהמדד הידוע בסופה של שנת הכספים שאליה מתייחס אותו מאזן ועד המדד הידוע בסופה של שנת הכספים האחרונה שקדמה לעזיבה". TM מוגדר כ" מספר החברים והמועמדים בכל הקיבוצים החברים בתנועות החתומות על כללים אלה, כפי שנרשם במאזן המאושר האחרון של כל קיבוץ". כלומר, הסכום הבסיסי מבטא את הוצאות המחייה של חבר קיבוץ באופן ממוצע, על פי המאזנים של כלל הקיבוצים בתנועה. ##(3) האם הפסקת חברות בקיבוץ כשלעצמה מזכה בדמי עזיבה ?## בת.א. (מחוזי נצרת) 534/05 פרחה ואח' נ. קיבוץ גבת, נקבע כי "בכללי 1993 נשמטת הבהרה זו ואולם בסעיף ההגדרות מוגדר "עוזב" כחבר היוצא או מוצא מקיבוץ, ו"עזיבה" מוגדרת "יציאה או הוצאה מהקיבוץ". הגדרות אלה אינן מדברות על "הפסקת חברות" כי אם על עזיבת הקיבוץ, ובכך מחזקות את הפרשנות לפיה אין הכוונה למקרה פטירה." קרי לשיטתו של בית משפט המחוזי הפסקת חברות כשלעצמה אינה מזכה בדמי עזיבה אלא דרוש יציאה פיזית מהקיבוץ. פסיקה זו מתיישבת עם פסיקה של בית משפט השלום בת.א. (בית שאן) 2780/04 חן נ. קיבוץ תל קציר. ##(4) הגדרת "עזיבה" של חבר קיבוץ:## בשנת 2009 חל תיקון בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ד – 1973. סעיף 19 לתקנות קובע לאחר תיקונו כדלקמן: "זכויותיו של חבר קיבוץ היוצא או המוצא מהקיבוץ יהיו כמפורט בתוספת הראשונה; במקרה של סתירה בין הוראות התוספת ובין הוראות כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ג-1993, או כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ד-1994, יחולו ההוראות הקבועות בתוספת." בהתאם לתוספת הגדרת "עזיבה" השתנתה. בעוד שבעבר הוגדרה עזיבה כ- "יציאה או הוצאה מקיבוץ" כיום מוגדרת "עזיבה" כ- "הפסקת החברות בקיבוץ, למעט עקב פטירה". לדעתי המחוקק ביקש להתמודד בדיוק עם סיטואציה לפיה חבר הקיבוץ מפסיק את חברותו באגודה אך ממשיך להתגורר בקיבוץ כתושב. בעבר הקיבוץ לא איפשר לאחרים להתגורר בו אלא אם כן היו אלו חברי האגודה. עם הזמן ומטעמים כלכליים אפשר הקיבוץ לאנשים זרים לשכור נכסים בקיבוץ ללא שהיו חברים בו (לסיקרה מאלפת אודות השינויים והתמורות שחלו במבנה הקיבוץ ראה: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ. קיבוץ איילת השחר). שינוי זה לא גרר במיידי שינוי בתחיקה אשר הייתה קיימת בעת השינוי ולא הייתה מותאמת לשינוי זה. יתרה מכך, התנאי לקבלת דמי העזיבה העזיבה פיזית של הקיבוץ נועד לדעתי לתת תמריץ לחבר הקיבוץ העוזב לפנות את הכס אותו החזיק בעת העזיבה ושלא יווצר מצב בו הוא מחזיק נכס מנכסי הקיבוץ שלא כדין ומצד שני מקבל דמי עזיבה. סעיף זה לא יחול כאשר החבר העוזב נותר להתגורר בקיבוץ כתושב בהסכמת הקיבוץ כאשר הוא נושא בכל ההוצאות בהן הוא מחוייב. דינו של חבר עוזב במצב כזה לא צריך להיות שונה מחבר שעזב פיזית את הקיבוץ. ##(5) דמי עזיבה לפי תקנון הקיבוץ:## תקנון הקיבוץ הנו הסכם סטטוטורי מיוחד, בין הקיבוץ לחבריו ובין חברי הקיבוץ בינם לבין עצמם, המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם, והפועל במסגרת הנורמטיבית של פקודת האגודות השיתופיות ותקנותיה. מכאן, בענייננו, תקנון הקיבוץ, הינו בעל מעמד של חוזה מחייב בין הקיבוץ לחבריו. להלן דוגמא לסעיף בתקנון קיבוץ העוסק בדמי עזיבה: "החבר יעביר לקיבוץ את מלוא זכויותיו בחשבון ובקרה זה יהיה החבר זכאי לקבל את הסכומים המגיעים לו עפ"י הכללים כדמי עזיבה וגימלה בלבד, במועד ובתנאים המקובלים בקיבוץ לגבי תשלום דמי עזיבה לעוזבי הקיבוץ. כל זכויות החבר בחשבון ישארו בידי החבר ובמקרה זה ינהגו הצדדים לגבי ההפרש בין זכויות החבר בחשבון לבין הסכום המגיע לו בגין דמי עזיבה ו/או גימלה, אם יהיה הפרש כזה." ##(6) כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ:## סעיף 7 לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצָא מהקיבוץ, התשנ"ג - 1993, קובע כדלקמן: "(א) דמי העזיבה ישולמו לעוזב, בידי הקיבוץ, בסמוך לאחר יציאתו ויציאת התלויים בו מן המקרקעין שבתחום הקיבוץ. (ב) אם לא ישלם הקיבוץ את דמי העזיבה כאמור לעיל ולא יגיע להסכמה עם העוזב בדבר תנאים לתשלום דמי העזיבה, יועבר העניין לבורר אשר יקבע את תנאי התשלום. (ג) עד שינתן פסק הבורר ישולם לעוזב, עד ה- 10 בכל חודש קלנדרי, על חשבון דמי העזיבה, סכום שלא יפחת מהסכום הבסיסי. (ד) על אף האמור בסעיפים הקטנים (א) עד (ג), רשאי הקיבוץ, בהחלטת אסיפה, לקבוע כי דמי העזיבה ישולמו לשיעורין בתשלומים חודשיים צמודי מדד, ובלבד שעד ה- 10 בכל חודש קלנדרי, ישולם על חשבון דמי העזיבה סכום אשר לא יפחת מסכום דמי העזיבה, צמוד למדד, מחולק במספר שנות הותק של העוזב וכן שהסכום כולו ישולם תוך תקופה שלא תארך מ- 30 חודשים, החלטה כאמור לא תשונה אלא לאחר חלוף שנה מיום קבלתה". ##(7) ניכוי חובות חברת קיבוץ מדמי העזיבה:## סעיף 12 עוסק בניכוי וקיזוז הכנסות וחובות, והוא קובע במפורש כי הקיבוץ רשאי לנכות מכל תשלום המגיע לעוזב על פי כללים אלה כל סכום כסף, או שווה כסף, שהיה על העוזב להעביר לקיבוץ או שהעוזב חייב לקיבוץ. סעיף 12 (ב) קובע כי הקיבוץ רשאי לנכות "זכות עתידה" שמגיעה לו ואשר לא הומחתה: "היתה לעוזב, ביום העזיבה, זכות עתידה, וזו, או חלקה, לא הומחתה לקיבוץ או לא הועברה לו באופן אחר, רשאי הקיבוץ לנכות את ערכה הנוכחי של הזכות העתידה שלא הומחתה או הועברה, ואשר יחושב כקבוע בנספח ג', מכל תשלום, לרבות קצבה, המגיע לעוזה על פי כללים אלה; העוזב ימציא לידי הקיבוץ אסמכתאות מעודכנות בדבר היקף הזכות העתידה ופרטיה, וינקוט כל צעד הנדרש לצורך בירור זה". מכאן, זכותו של הקיבוץ לנכות את ערך הפנסיה התקציבית כזכות עתידה הינה בהתאם לדין ולכללי העזיבה, לתקנון הקיבוץ והחלטותיו. ##(8) האם יש חשיבות לכך שה"עזיבה" אינה ביוזמת חבר הקיבוץ ?## מבחינת ההתחשבות הכספית על פי כללי העזיבה, אין משמעות מעשית לשאלה אם התובע הוצא מהקיבוץ או יצא ביוזמתו. גם אם יימצא שחבר הקיבוץ הוצא מהקיבוץ, אין לכך השלכות לעניין הזכויות העומדות לו בעת הפסקת החברות. המילה "גירוש", בה השתמש התובע בכל כתבי טענותיו, עניינה הדרך שבה התובע הסתיימה החברות בקיבוץ. התנהגות הקיבוץ כלפי התובע, שעל פי הנטען היתה התנהגות פוגענית, יש לה משמעות ככל שהיא מקימה עילת תביעה נפרדת מההתחשבנות הכספית, בבחינת עוולה נזיקית המזכה אותו בפיצויים מעבר לדמי עזיבה. ##(9) דמי עזיבה - קיצבה חודשית## פרק ג' לכללי העזיבה מסדיר את סוגיית תשלומי הקיצבה: "8. זכות לקיצבה עוזב שגילו מעל 30 שנים זכאי לקבל מהקיבוץ, בנוסף לדמי עזיבה, קיצבה. 9. תשלום קיצבה הקיבוץ ישלם לעוזב, למן הגיעו לגיל פרישה, מידי חודש קלנדרי, עד ה-10 באותו חודש, בשל החודש שחלף, קיצבה בשיעור של 2.3% ממכפלת הסכום הבסיסי במספר שנות הוותק הפנסיוני שלו". על פי פרק א' לכללים, שכותרתו "פרשנות", גיל פרישה נחשב "גיל 65 שנים" וותק פנסיוני מוגדר "הותק של העוזב שנצבר מגיל 30". ##(10) סירוב חבר קיבוץ לקבל דמי עזיבה:## בת"א 3115-09 זרובבלי נ' עלומים, בית המשפט פסק כי, הסירוב של התובע לקבלת הכספים אינו מהווה, לטעמי, הצדקה לכך שהקיבוץ לא שילם את הכספים במועדם, כפי הקבוע בכללי העזיבה. כאמור, יכול היה הקיבוץ להעביר את הכספים ישירות לחשבונו של התובע או להעזר באשתו של התובע להעברת הכספים לתובע. מעבר לכך, חובת תשלום הקיצבה החודשית קמה לאחר הגשת תביעה זו ומשהתנהלו הצדדים בין כותלי בית המשפט היה הקיבוץ יכול לבקש את סיועו של בית המשפט על מנת להימנע מעיכוב בתשלום הקיצבה, אם לעניין חתימת התובע על מסמכים ואם בכל ענין אחר הזכויות של חבר בעת עזיבת הקיבוץ קבועות בכללים ואין לחרוג מכך. מי שחברותו בקיבוץ מופסקת אינו זכאי לכספים או רכוש מעבר לאמור בכללי העזיבה. ##(11) המועד לתשלום דמי עזיבה:## בסעיף 7 לכללי העזיבה נקבע המועד לתשלום דמי עזיבה: (א) דמי העזיבה ישולמו לעוזב, בידי הקיבוץ, בסמוך לאחר יציאתו ויציאת התלויים בו מן המקרקעין שבתחום הקיבוץ. (ב) אם לא ישלם הקיבוץ את דמי העזיבה כאמור לעיל ולא יגיע להסכמה עם העוזב בדבר התנאים לתשלום דמי העזיבה, יועבר העניין לבורר אשר יקבע את תנאי התשלום. (ג) עד שיינתן פסק הבורר ישולם לעוזב, עד ה-10 בכל חודש קלנדרי, על חשבון דמי העזיבה סכום שלא ייפחת מהסכום הבסיסי". ##(12) דוגמא לחישוב דמי עזיבה: ## בת"א 3115-09 זרובבלי נ' עלומים, הקיבוץ הסביר כי החישוב של דמי העזיבה (מענק) מתבצע ע"י הכפלת הסכום הבסיסי בשנות הוותק של התובע בתוספת מקדם הוותק (המופיע בתוספת השנייה לכללי העזיבה). הסכום הבסיסי מחושב על ידי התנועה הקיבוצית ומפורסם על ידה מעת לעת. ל טענת הקיבוץ, הסכום הבסיסי בחודש יולי 2006 (החודש בו עזב התובע את הקיבוץ) עמד על סך 2,908 ₪. נטען כי הוותק של התובע לצרכי דמי עזיבה עומד על 26 שנים, שכן התובע התקבל לחברות בהחלטה של האסיפה הכללית ביום 8.6.1979 ויצא לחופשה חד צדדית בחודש מאי 2005. לפיכך טוען הקיבוץ כי הכפלת שנות הוותק של התובע בסכום הבסיסי והוספת מקדם הוותק על פי התוספת השנייה לכללי העזיבה (1.96) מביאה את סכום דמי העזיבה של התובע לסך של 148,191 ₪ בלבד. הקיבוץ טען כי עשה עם התובע חסד בכך שחישב את שנות הוותק של התובע מיום הגעתו של התובע לקיבוץ בפועל, באוגוסט 1977, ואף החשיב לתובע את שנת ההיעדרות שלו מן הקיבוץ ממאי 2005 עדלעזיבתו הרשמית בחודש יולי 2006. בכך הועמד הוותק הפנסיוני של התובע על 29 שנים ואף הסכום הבסיסי הוגדל ב-140 שקלים נוספים. הוספת 3 שנות וותק גם הקפיצה את מקדם הוותק הקבוע בתוספת השנייה לכללי העזיבה מ-19.6 ל-2.14 ומכאן התקבל, לטענת הקיבוץ, סכום גבוה יותר של דמי עזיבה, בסך 189,167 ₪. לשיטתו של התובע, היה על הקיבוץ לשלם לו קצבה חודשית בהתאם לסעיף 8 לכללי העזיבה של הקיבוץ. על פי סעיף 9 לכללים אלו, היה על הקיבוץ לשלם לתובע קצבה חודשית בהגיעו לגיל פרישה (המוגדר כגיל 65 על פי כללי העזיבה) לפי 2.3% ממכפלת הסכום הבסיסי במספר שנות הוותק הפנסיוני. הטענה היא כי עד לגירושו מהקיבוץ צבר התובע וותק פנסיוני של 36 שנים אותם יש להכפיל בסכום הבסיסי העומד , לשיטתו, על 15, 000 ₪ כאמור וכן ב- 2.35 על פי כללי העזיבה לעיל – כך שהסכום שמתקבל הוא 12,420 ₪ לחודש. התובע העלה חלופה נוספת לפיה החישוב ייעשה על פי הסכום של 12,564 ₪ [הממוצע בין "ה שכר הממוצע במשק" (10,128 ₪) ו"הסכום הבסיסי" שמשולם לחברי הקיבוץ (15,000 ₪)] כך שהכפלתו ב- 36 שנות הוותק הפנסיוני של התובע וב2.3% כמתחייב מסעיף 9 לכללי העזיבה, תביא לתשלום של 10,404 ₪ לחודש. נטען כי חרף זאת, התובע קיבל מהקיבוץ (באמצעות קרן הפנסיה "עתודות") סכום פעוט של 2,582 ₪ לחודש. עוד נטען כי התובע הגיע לגיל 65 ביום 15.11.2010 אך בשל מחדלים של הקיבוץ, הפנסיה הפעוטה הנ"ל התקבלה אך בחודש אוקטובר 2013. התובע היה מוכן להסתפק בכך שהקיבוץ ישלם לו קיצבה חודשית על סך 9,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וזאת החל מיום שהגיע לגיל 65, דהיינו מיום 15.11.2010 (ותוך הפחתה של הפנסיה הזעומה ששולמה לו עד כה). בית המשפט פסק כי בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לכללים, כי יש להכפיל את 29 שנות הוותק של התובע בסכום הבסיסי, העומד על 2,956 ₪, כך שסכום מענק העזיבה המתקבל הוא 85,724 ₪ . לסכום זה יש להוסיף, בהתאם לקבוע בסעיף 3(ב) לכללי העזיבה, תוספת באחוזים מדמי העזיבה על בסיס הוותק של העוזב, וזו על פי האמור בתוספת השנייה. ה תוספת השנייה לכללי העזיבה קובעת כי חבר העוזב את הקיבוץ כשהוא בעל וותק של 29 שנים, זכאי לתוספת 114% מדמי העזיבה (ובלשון הקיבוץ – מקדם 2.14). לפיכך זכאי התובע לתוספת של 97,725.36 ₪. לאור כל האמור לעיל, זכאי התובע לדמי עזיבה בסך 183,449.36 ₪. עוד נפסק כי היה על הקיבוץ לשלם לתובע את מענק העזיבה לו היה זכאי, בסכום של 183,449.36 ₪, בתוספת ריבית והצמדה החל מיולי 2006 ועד לחודש ינואר 2010 (אז הושלם התשלום) , הסכום המתקבל, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, הוא 232,314.46 ₪. מסכום זה יש להפחית את דמי העזיבה ששולמו לתובע (בשנים 2009-2010), היינו 181,087.76 ₪. היתרה המתקבלת היא 51,226.7 ₪. לטעמי, זו יתרת החוב של הקיבוץ לתובע בגין דמי העזיבה. סכום זה, ליום פסק הדין (היינו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה) עומד על 60,509 ₪. ##(13) להלן דוגמא לפסק דין בנושא תביעה של חבר קיבוץ לתשלום דמי עזיבה:## כללי 1.לפניי תביעת יורשיה של הגב' X ז"ל (להלן - המנוחה), שהייתה חברת קיבוץ גבת (להלן - הקיבוץ) עד ליום מותה בשנת 2002. 2.בתביעתם ביקשו התובעים שבית-המשפט יצהיר כי על הקיבוץ לשלם לעיזבון המנוחה כספים המגיעים לו מכוח זכויות המנוחה ובהם דמי עזיבה, שווי תרומתה של המנוחה לקיבוץ, שווי דירת המגורים שבה התגוררה המנוחה ושווי תכולתה. 3.בדיון מיום 19.6.2005 הסכים הקיבוץ כי העיזבון זכאי למטלטלין שהיו בדירת המנוחה. באותו מעמד הסכימו התובעים להעמיד את תביעתם על זכותם לקבל דמי עזיבה בלבד וזנחו את יתר טענותיהם. 4.משכך, נותרה להכרעתי השאלה אם זכאים יורשי המנוחה לקבל דמי עזיבה מהקיבוץ. 5.הצדדים ויתרו על הגשת תצהירים וראיות ומסרו הודעה בדבר העובדות המוסכמות עליהם, כדלקמן: (א) המנוחה הייתה חברת הקיבוץ משנת 1947 ועד מותה בשנת 2002. התובעים הם יורשיה. (ב) הקיבוץ מסרב לשלם לעיזבון המנוחה כל סכום שהוא. (ג) הצדדים אינם מכירים מקרה שבו יורשים של חבר שנפטר ביקשו וקיבלו דמי עזיבה. (ד) תקנון הקיבוץ והשינויים שנערכו בו הם אלה שצורפו לכתב-התביעה. טענות התובעים 6.בהתאם לסעיף 77 לתקנון הקיבוץ, על הקיבוץ לשלם דמי עזיבה לכל חבר קיבוץ שחברותו בו נפסקה, מכל סיבה שהיא. פטירתה של המנוחה מהווה הפסקת חברות המקנה לה ולעזבונה במקומה, זכות לתשלום "דמי עזיבה". 7.על המקרים המהווים "הפסקת חברות" ניתן ללמוד מסעיף 35 לתקנון הקובע מתי פוקעת חברות בקיבוץ. פקיעת חברות כמוה כהפסקת חברות, ועל-כן מזכה בדמי עזיבה. מוות הוא אחד המקרים המנויים בסעיף 35 הנ"ל, ולכן מזכה (את העיזבון) בדמי עזיבה. 8.סירובו של הקיבוץ לשלם דמי עזיבה ליורשי הנפטר יוצר עיוות כלכלי. לו היה החבר הנפטר "מתחכם" ומודיע על עזיבה עובר לפטירתו, אזי היו זכויותיו עוברות לעזבונו. המנוחה, שפעלה בתום-לב ולא התחכמה, נפגעת מהתנהגותה זו. 9.מתיקוני התקנון שנערכו בסעיפים אחרים, ניתן להסיק על מעבר להשקפה קפיטליסטית של חלוקת רכוש בין חברים, לעומת הגישה הקודמת שלפיה רכוש הקיבוץ נועד למטרות הכלל בלבד. לאחר שינוי זה ולאורו, העשרת חברי הקיבוץ על חשבון עזבונו של החבר שנפטר היא בלתי סבירה ובלתי צודקת. 10.שלילת דמי עזיבה מהמנוחה פוגעת בשוויון ומהווה העדפה של חברים אחרים על פניה, תוך פגיעה בקניינה. 11.יש לפרש את סעיף 77 לתקנון כך שהזכאות לדמי עזיבה היא רחבה ביותר, ואינה קשורה כלל לנסיבות עזיבת הקיבוץ. לשון התקנון חד-משמעית בעניין זה ואילו סבר הנתבע כי לשון התקנון אינה תואמת את כוונת הצדדים לו, היה עליו להביא עדות על נסיבות כריתתו, דבר שלא עשה. 12.דמי עזיבה לא נועדו רק כדי לסייע לחבר העוזב בדרכו החדשה, אלא נועדו לתגמל את החבר על תרומתו לקיבוץ, כאשר מסתיים הקשר החוזי בינו לבין הקיבוץ. טענות הנתבע 13.דמי עזיבה משולמים רק במקרים שבהם מסתיימת חברותו של בן קיבוץ בקיבוץ, בעודו בחיים, ואינם משולמים עקב פטירה. סעיף 77(ג) לתקנון מפנה בכל הנוגע לדמי עזיבה לכללים שנקבעו על-ידי התנועה הקיבוצית ומאמץ אותם. מכללים אלה עולה כי דמי העזיבה נועדו לחברים העוזבים את הקיבוץ בעודם בחיים. 14.הקיבוץ הוא אגודה שיתופית וככזה חלים עליו דיני האגודות השיתופיות. הוראות תקנה 19 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 מורה כי תנועה קיבוצית רשאית לקבוע כללים בדבר זכויותיו של חבר קיבוץ היוצא או מוצא מהקיבוץ. בהתאם לסעיף זה קבעה התנועה הקיבוצית אליה שייך הקיבוץ כללים בדבר מנגנון הפיצוי לחברים שהחליטו לעזוב את הקיבוץ או שהקיבוץ הפסיק את חברותם. הכללים אינם מאפשרים תשלום דמי עזיבה לחבר שנפטר. הקיבוץ הוא תאגיד שאין לו הון מניות ושלחבריו אין חלק בהונו. הרעיון של השתתפות בהון אינו קיים באגודה שהיא קיבוץ. מכאן שאף ליורשי חבר קיבוץ שנפטר אין זכות השתתפות בהון הקיבוץ. 15.מניסוחו של סעיף 77 לתקנון עולה כי אין ולא הייתה כוונה להעניק דמי עזיבה לחבר שנפטר שכן הוא אינו זקוק להם עוד. מכך שהסעיף קובע כי בעת העזיבה זכאי החבר גם למלבושיו האישיים ולמטלטליו נלמד כי מדובר על חברים העוזבים את הקיבוץ בחיים וצריכים להתחיל חיים חדשים מחוצה לו. 16.מסעיף 7 לכללים נלמד כי המועד לתשלום דמי העזיבה הוא בסמוך לאחר יציאת החבר ממקרקעי הקיבוץ, דבר המלמד שהכוונה היא לעזיבה של החבר בעודו בחיים. 17.לא שולמו מעולם דמי עזיבה ליורשיו של בן קיבוץ שנפטר בעודו חבר קיבוץ ומכך נלמד קיומו של נוהג, שלפיו אין מגיע תשלום במקרה זה. דיון 18.סעיף 35 לתקנון הקיבוץ קובע: "חברותו של חבר פוקעת בקרות אחד מאלה: (א) מותו; (ב) בעקרו את מקום מגוריו הקבוע מתחום היישוב הקיבוצי שלא בהסכמת הקיבוץ; (ג) עם מתן הודעת החבר בדבר יציאתו מהקיבוץ; (ד) עם הוצאתו מהקיבוץ; (ה) אם הוכרז כפושט רגל" (ההדגשה שלי - ד' מ'). 19.סעיף 77 לתקנון הקיבוץ קובע: "נפסקה חברותו של חבר בקיבוץ מסיבה כלשהי, זכאי החבר שנפסקה חברותו כאמור לקבל - (א) את המלבושים האישיים שהוקצו לו על-ידי הקיבוץ, וכן המלבושים האישיים של ילדיו, ובמקרה שאין מלבושים אישיים לילדים - מלבושים לילדים לפי הרמה הנהוגה בקיבוץ לילדי החברים בגיל דומה לגיל הילדים העוזבים. (ב) את הריהוט והציוד המטלטל שהוקצו לו או שנמסרו להחזקתו הקבועה ולשימושו הבלעדיים, המצויים במקום מגוריו ביישוב הקיבוצי, וכן ציוד וריהוט מתאים לילדים או תמורתם הכספית לפי הרמה הנהוגה בקיבוץ לילדי החברים בגיל דומה. (ג) דמי עזיבה בסכום שנקבע בהתאם להחלטות התנועה והנחיותיה שאומצו על-ידי הקיבוץ. (ד)..." (ההדגשות שלי - ד' מ'). פרשנות סעיף 77 לתקנון היא סלע המחלוקת בין הצדדים. התובעים טוענים שחברות המנוחה בקיבוץ נפסקה עם מותה, בהתאם לסעיף 35(א) לתקנון ולפיכך, בהתאם לסעיף 77(ג), הם כיורשיה זכאים לדמי עזיבה. ואילו הנתבע כאמור כופר בדרך פרשנות זו. 20.בהתאם לתקנה 119 לתקנון הקיבוץ, התקנון הוא מסמך חוזי בין הקיבוץ לבין חבריו ובינו לבין התנועה שבה הוא חבר (שהיא "הקיבוץ המאוחד - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ", להלן - התנועה). 21.הלכה היא שתקנון קיבוץ הוא הסכם בין האגודה לבין חבריה, אך הוא אינו חוזה רגיל כי אם "חוזה סטטוטורי", הכפוף להוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנותיה. הצדדים חופשיים לקבוע את הוראות התקנון כרצונם, בכפוף לדין (ע"א 4245/00 חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית; בעמ' 33; ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, בעמ' 547-546). 22.חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כהוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. על אומד דעת זה ניתן לעמוד הן מלשון החוזה והן מנסיבות חיצוניות לו. כדברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק: "אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכניות אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המשא ומתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ממקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו. שני המקורות - לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו - הם 'קבילים'. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, בעמ' 312-311; ע"א 8567/02 גליק נ' מיוסט, בעמ' 523-522; ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, בעמ' 304). 23.מהבחינה הלשונית, התובעים מבקשים לקשור בין סעיף 35 לתקנון, הקובע מתי פוקעת חברותו של חבר הקיבוץ, לבין סעיף 77 ולהסיק כי כל המקרים המנויים בסעיף 35 נכללים בגדר המקרים אליהם מתייחס סעיף 77. 24.כאמור, פרשנות סעיף 77 אינה מלאכת בלשנות בלבד. יש לבחון את משמעותו ותכליתו ולקבוע האם לאור תכלית זו מן הראוי להחילו על חבר קיבוץ שנפטר. על תכלית הסעיף ניתן ללמוד מתכליתו של התקנון, מהוראות סעיפים אחרים בתקנון, מכללים אחרים המתייחסים לדמי עזיבה ומאופן ישומו של הסעיף במשך השנים. כל אלה יכולים להצביע על תכלית הסעיף ומטרתו. פקודת האגודות השיתופיות והתקנות 25.סעיף 31 לפקודת האגודות השיתופיות שכותרתו "חברים שמתו", קובע: "(1) במות חבר האגודה, תוכל האגודה להעביר את מנייתו או את מידת ההשתתפות שלו, בתוך שנה אחת מיום מותו, לאדם שיוצע בהתאם לתקנותיה של אותה האגודה, אם נתקבל אותו אדם כהלכה כחבר לאגודה בהתאם לתקנות ולתקנותיה של האגודה; ואם לא הוצע אדם, תעביר לאדם שהועד יראה בו את יורשו או בא-כוחו החוקי של החבר שמת, הכל לפי הענין, סכום השווה לשוויה של מנייתו של אותו החבר שמת או של מידת ההשתתפות, כפי שיוברר בהתאם לתקנות ולתקנות האגודה: בתנאי שהאיש המוצע, או היורש, או בא-כוחו החוקי, הכל לפי הענין, רשאי לדרוש שהאגודה תשלם בתוך שנה אחת מיום מות החבר את שוויה של המניה או של מידת ההשתתפות של החבר ההוא, אשר יוברר כאמור לעיל". 26.הנתבע טוען שכוח ההורשה של חבר האגודה תלוי ב"מידת ההשתתפות" שלו באגודה, ולפיכך ברור שחבר קיבוץ אינו יכול להוריש שכן אין לו מניה או מידת השתתפות בהון הקיבוץ. ואילו התובעים טוענים שדמי העזיבה מבטאים את השתתפות החבר באגודה, או, בלשונם, "תרומתו". התובעים לומדים זאת בין השאר מכך ש"דמי העזיבה אינם מתחשבים בצרכיו של העוזב. הם נקבעים באופן שוויוני לכל העוזבים כפונקציה של תקופת החברות. אדם שחברותו בקיבוץ ממושכת יותר זכאי לדמי עזיבה גבוהים מאדם שחברותו בקיבוץ קצרה יותר, בלי קשר לצרכיו של העוזב" (סעיף 12(ד) לסיכומי התובעים). 27.מכוח פקודת האגודה השיתופית הותקנו תקנות האגודות השיתופיות (חברות). תקנה 9 לתקנות הנ"ל, שכותרתה "פדיון מניות" קובעת: "פקעה חברותו של אדם באגודה, שלא לרגל מותו, תפדה האגודה את מנייתו, לרבות כל צורת השותפות בהון האגודה, תוך המועד הנקוב בתקנותיה, אולם לא יאוחר משנתיים מיום פקיעת החברות; הרשם רשאי להאריך את המועד האמור לשלוש שנם נוספות לגבי אגודות מרכזיות" (ההדגשה שלי - ד' מ'). תקנות 18-10 עוסקות בכללים לחישוב ערך הפדיון וכד'. תקנה 19 שכותרתה "זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ" קובעת: "19. (א) תנועה קיבוצית רשאית לקבוע, לגבי קיבוצים החברים בה, כללים בדבר זכויותיו של חבר קיבוץ היוצא או המוצא מהקיבוץ; כללים שנקבעו כאמור יוגשו לרשם והוא יפרסמם ברשומות; קבעו תנועות קיבוציות אחדות כללים זהים, רשאי הרשם לפרסם ברשומות נוסח אחד של הכללים מטעם אותן התנועות הקיבוציות ביחד". 28.ממיקומה של תקנה 19 בין התקנות ניתן ללמוד שהיא מגלמת את ההסדר הספציפי לגבי חברי קיבוץ, שהוא ההסדר החלופי להסדר הקבוע בתקנות 18-9. ניתן ללמוד ממיקום זה שהרעיון של השתתפות חברי האגודה בהונה, הומר ביחס לחברי קיבוץ ברעיון של דמי העזיבה. מדובר כאמור בהסדר ספציפי לחברי קיבוץ. מכל מקום, ממיקומה של תקנה 19 ניתן ללמוד שאין היא מתייחסת לחבר קיבוץ שנפטר: כאמור תקנה 19 מכילה את ההסדר החלופי להסדר הקבוע בתקנות 18-9. תקנה 9, שבה מצויה ההוראה הכללית לגבי העניין הנדון (פדיון השתתפות חבר שחברותו פקעה) קובעת בפירוש שאין ההסדר חל על מי שחברותו פקעה עקב מותו. מכאן יש ללמוד, שגם ההסדר הספציפי לגבי חברי קיבוץ בתקנה 19 - תשלום דמי עזיבה - אינו מתייחס לחבר קיבוץ שחברותו פקעה עקב מותו. 29.מכוח סעיף 19 הותקנו "תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 כללים לפי תקנה 19 בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ" (להלן - כללי 1973), עליהם חתומה התנועה. כללים אלה בוטלו בהמשך במסגרת תקנות האגודות השיתופיות (חברות) (זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ), תשנ"ג-1993 (להלן - כללי 1993), שהחליפו אותם לגבי התנועות החתומות עליהם. 30.הצדדים מסכימים כי כללי 1993 חלים על עניינם (ראה סעיף 18 לכתב-התביעה), אם כי עיון בכללי 1993 מעלה שלא חתומה עליהם התנועה כי אם "התנועה הקיבוצית המאוחדת אגודה שיתופית מרכזית בע"מ", שלא הובהר הקשר בינה לבין התנועה, ואם חד הן. עם זאת בין אם כללי 1993 ובין אם כללי 1973 חלים על ענייננו, הן לאור לשונם של אלה הן לאור לשונם של אלה, נראה כי אין יסוד לפרשנות אותה מבקשים התובעים לייחס לסעיף 77(ג). 31.במבוא לכללי 1973 נאמר מפורשות: "זכותו של חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ לקבל דמי עזיבה בהתאם להוראות כללים אלה. דמי העזיבה, מטרתם לעזור לחבר העוזב את הקיבוץ בצעדיו הראשונים מחוץ לקיבוץ". בכללי 1993 נשמטת הבהרה זו ואולם בסעיף ההגדרות מוגדר "עוזב" כחבר היוצא או מוצא מקיבוץ, ו"עזיבה" מוגדרת "יציאה או הוצאה מהקיבוץ". הגדרות אלה אינן מדברות על "הפסקת חברות" כי אם על עזיבת הקיבוץ, ובכך מחזקות את הפרשנות לפיה אין הכוונה למקרה פטירה. 32.בהיותם מודעים לקושי זה, התובעים טוענים כי הזכות לקבל דמי עזיבה קבועה בסעיף 77 לתקנון, וההפניה שבו לכללים נועדה לצורך חישוב גובהם בלבד. אין באפשרותי לקבל פרשנות זו. הן כללי 1973 הן כללי 1993 מתייחסים לעניינים שונים הנוגעים לתשלום דמי עזיבה ובהם אופן חישובם, חישוב הוותק לצורך חישובם, תשלומם במקרה מעבר חבר בין קיבוצים, עזיבת משפחת חברים, קיזוזי זכויות אחרות המגיעות לחבר מדמי העזיבה ועוד. פרשנות שלפיה מכל האמור בכללים אלה, ביקש סעיף 77(ג) לתקנון לאמץ אך ורק את דרך חישוב סכום דמי העזיבה, אינה סבירה. מלשון הסעיף נראה כי ההפניה להחלטת התנועה מתייחסת לנושא דמי העזיבה בכלל וכל אשר נקבע לגביהם בהחלטת התנועה. הוראות נוספות של התקנון 33.עיון בסעיפים אחרים בתקנון יכול אף הוא לסייע בפרשנות סעיף 77 וכוונתו. סעיף 64 לתקנון קובע: "נפסקה חברותו של חבר בקיבוץ, מסיבה כלשהי, חייב אותו חבר לשעבר לפנות מקרקעין המוחזקים על ידיו או על-ידי התלויים בו בקיבוץ... ולעזוב את תחום היישוב הקיבוצי עם התלויים בו, תוך 60 יום מקבלת הודעה בכתב מהקיבוץ הדורשת ממנו לפנות את המקרקעין האמורים, מבלי שיהיה זכאי לקבל או לתבוע פיצויים או תשלום או תמורה אחרת כלשהי בכסף או בעין, פרט לאמור בסעיף 77". 34.נראה כי במקרה פטירתו של חבר ביקש התקנון דווקא להבטיח כי כל הרכוש שנותר לחבר, יועבר לקיבוץ, ככל שהחוק מאפשר, וכי זכויותיו אינן ניתנות להורשה. כך, למשל סעיף 65 לתקנון קובע: "במידה ועל פי חוק מוקנה או יוקנה תוקף חוקי להוראה שבסעיף זה, הרי במות חבר הקיבוץ רואים כאילו ציווה את כל עזבונו וכל טובת הנאה שיש לקבל מעזבונו, לקיבוץ בלבד". נוהג 35.זאת ועוד: הצדדים מסכימים, שבפועל מעולם לא התבקש הקיבוץ לשלם ולא שילם דמי עזיבה ליורשיו של חבר שנפטר. עובדה זו מלמדת על הפרשנות שנתנו חברי הקיבוץ לדורותיהם לתקנונו ולזכויות שהוקנו מכוחו, ככאלה שאינם מקנים זכויות ליורשי חבר שנפטר. נוהג עשוי ללמד על תכלית התקנון ואף להשלים חסר בו. בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, בעמ' 622. התנהגות צדדים לחוזה היא נסיבה חשובה ממנה ניתן ללמוד על תוכן החוזה. רע"א 8060/95 הנהלת בתי-המשפט, משרד המשפטים נ' אב-חן אחסנה בע"מ, בעמ' 368-367. כן ראה ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ג), בעמ' 241. שונות 36.לשיטת התובעים תיקוני התקנון שנערכו בשנת 2001 מלמדים על מעבר לדרך חיים "קפיטליסטית" וויתור על עקרונות היסוד של שוויון ושיתוף עליהם הושת הקיבוץ מלכתחילה. איני סבורה כי יש בתיקונים אלה להשליך על פרשנותו של הסעיף נשוא הדיון, אשר לא שונה כלל. אף התיקונים עצמם אינם מרחיקי לכת עד לאימוץ "השקפה קפיטליסטית" ואינם מבטלים את מטרות הקיבוץ ועקרונותיו, הקבועים בסעיפים 3, 4, 6 ו-66 לתקנון. מרבית התיקונים נוגע להשמטת אגודת "ניר שיתופי" מהוראות התקנון שהתייחסו אליה. 37.טענת התובעים שלפיה לו הייתה המנוחה עוזבת את הקיבוץ טרם פטירתה, הייתה זכאית לדמי עזיבה ומאחר והם נפגעים מאחר ולא "התחכמה" ועשתה כן, אף היא אינה יכולה לסייע בידיהם. לעזיבת קיבוץ השלכות מרחיקות לכת בכל מישורי החיים והיא כרוכה בעזיבת המסגרת החברתית, הביטחון הכלכלי והעזרה ההדדית של חברי הקיבוץ. עוזב קיבוץ אינו יכול לדעת אם הוא עוזב לתקופה קצרה או למספר שנים, אם מצבו ישתפר או יתדרדר עקב העזיבה. בפועל המנוחה בחרה להישאר בקיבוץ, ואיני רואה כיצד פגעה בה בחירתה זו. ככל שקיים פער שמקורו בכך שמי שאינו חי בקיבוץ מסוגל לצבור רכוש פרטי שיוותר לדורות הבאים אחריו, לעומת חבר קיבוץ שלכאורה אינו מסוגל לכך, הרי הדבר נעוץ בהשקפת העולם המסורתית של הקיבוץ השוללת רכוש פרטי ואף מניחה שצאצאי החבר ימשיכו אף הם לנהל חייהם במסגרת הקיבוצית. העובדה שלאחרונה חל שינוי בהשקפת עולם זו, המתבטאת בהפרטה ובמעבר להקנייה של רכוש פרטי, אין בכך כדי להשליך על פרשנות התקנון שנוסח בטרם חל שינוי זה. שינוי ממשי בנורמות ובכללים מן הראוי שייעשה בדרך של שינוי מפורש של הוראות התקנון. 38.שני הצדדים בסיכומיהם הסתמכו על פסקי-דין שונים אשר דנו בתקנונים של קיבוצים אחרים וביקשוני לאמץ קביעותיהם. משאיש מהצדדים לא הגיש ראיות, ולא הוצגו התקנונים נושא פסקי-דין אלה, אין באפשרותי להסתמך על איזה מפסקי-הדין אלא כקובעים הלכה משפטית בלבד, אך לא לכך כיוונו הצדדים. סיכום 39.מכל האמור לעיל עולה, שבסעיף 77(ג) לתקנון הקיבוץ ביקש הקיבוץ לקבוע תשלום דמי עזיבה לחבר קיבוץ אשר עזב את הקיבוץ ופתח בחיים חדשים מחוצה לו, כפי שנקבע בתקנות ובכללי התנועה. הפרשנות המתיישבת עם המכלול היא זו שלפיה לא התכוונו מנסחי התקנון לזכות את יורשיו של חבר שנפטר בדמי עזיבה. מסקנה זו נתמכת באופן ברור ביותר בנוהג רב השנים שלפיו לא שולמו דמי עזיבה ליורשיו של חבר קיבוץ שנפטר. 40.התביעה נדחית. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. דמי עזיבה לחבר קיבוץקיבוץחברות בקיבוץ