המערערים, עובדי בנק, הצטרפו אל המשיבה (להלן - הקרן) בשנת 1965 במסגרת "פנסיה מקיפה". הקרן היא אגודה שיתופית וקופת גמל. בעת הצטרפותם התחייבו המערערים בהסכם הפנסיה המקיפה לעובדי הבנק (להלן - הסכם 1965 או ההסכם). להסכם צורפו תקנות הקרן, ונקבע בו, בין היתר, כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות ההסכם לבין התקנות - יחייבו הוראות ההסכם. שיטת תשלום הפנסיה שנקבעה בהסכם 1965 הייתה "שיטת השכר האחרון", ולפיה תחושב הפנסיה על בסיס המשכורת החודשית הממוצעת בשנת עבודתו האחרונה של העובד. שיטה זו תאמה את בסיס השיטה שנקבע בתקנות הקרן משנת 1963 שצורפו להסכם. בשנת 1988 תוקנו תקנות הקרן ונקבע בהן כי "שיטת הממוצעים" תהיה השיטה היחידה לחישוב הפנסיה של הפורשים לקיצבה. על-פי "שיטת הממוצעים", מחושב שיעור הפנסיה לכל חברי הקרן על-פי רמת השכר המשקפת את רוב תקופת עבודתו של החבר, והשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה שווה למכפלת השכר היחסי הממוצע של העובד בשנות עבודתו בשכר הממוצע במשק בשלושת החודשים שקדמו לפרישת החבר. המערערים פרשו לקיצבה בשנים 1993 ו-1994. בעת פרישתם היו בתוקף תקנות הקרן משנת 1988, שבהן נקבעה "שיטת הממוצעים" כשיטה היחידה לחישוב הפנסיה. המערערים הגישו תביעה לבית-הדין האזורי לקבל את הפנסיה שלהם על-פי "שיטת השכר האחרון" שנקבעה בהסכם 1965, שיטה שלטענתם מקנה להם פנסיה בשיעור גבוה יותר מ"שיטת הממוצעים". בית-הדין האזורי דחה את תביעתם, ומכאן הערעור. הדיון עסק בעקרונות דיני הפנסיה ובהתפתחותם ההיסטורית, ובעיקר נסב סביב סוגיות אלה: (א) מועד התגבשות זכויות הפנסיה; (ב) האם הקרן הייתה רשאית, כקרן פנסיה חברתית, להתקשר עם קבוצת עובדים מסוימת בהסכם המעניק עדיפות לתנאי ההסכם על פני התנאים שנקבעו בתקנות הקרן, ואם מנע הסכם 1965 מן הקרן לבצע שינויים בתנאי תכנית הפנסיה המוצעת על-ידיה. בית-הדין הארצי לעבודה פסק: א. (1) מערך הביטוח הפנסיוני במדינת ישראל מורכב משלושה רבדים: (א) הרובד הסטטוטורי של ביטוח חובה ממלכתי על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, המבטיח קיצבת זקנה לכל תושב; (ב) רובד המוסדר במערכת מקיפה של הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, ועיקרו קרנות הפנסיה החברתיות, שעמן נמנית גם המשיבה; (ג) רובד וולונטרי של ביטוח מסחרי (קופות גמל או ביטוח מנהלים) (773ה-ז). (2) שיטת הפנסיה הצוברת שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי, שאשיותיו הם עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן (774ד-ה). (3) להבדיל מהסדרי ביטוח מסחריים, הביטוח באמצעות קרנות הפנסיה הוא דינמי, וה"חוזה" בין הקרנות לעמיתיהן עשוי להשתנות מפעם לפעם. מי שמצטרף לקרן עושה זאת לפי התקנות שבתוקף בעת ההצטרפות, וחייב לזכור כי התקנות עשויות להשתנות במשך הזמן, וכי הקובע הוא התקנון ביום מימוש הזכויות (776ה-ו). (4) קרנות הפנסיה פועלות על בסיס של הדדיות ולא על בסיס אישי. משמעות הדבר, שהתמורה שאדם מקבל מהתכנית אינה זהה בהכרח לסכומי הכסף שהפקיד בה ולסיכונים שהקרן נשאה בגינו. בתכנית על בסיס עזרה הדדית דואגים לכך שסך כל התקבולים יספיק לכסות את סך כל התשלומים (776ז). (5) במהלך השנים נעשו שינויים בתכניות הפנסיה בקרנות הפנסיה החברתיות בכפוף להסכם בין הארגון היציג של העובדים לבין המעסיקים ולתכלית הראויה של הגנה על הביטוח הפנסיוני של כלל מבוטחי הקרנות, שכללה, בין היתר, את הצורך לאזן את מצבן האקטוארי של הקרנות. המעבר מ"שיטת השכר האחרון" ל"שיטת הממוצעים" נעשה בהסכמת ההסתדרות, אשר ייצגה את כלל העובדים המאורגנים. חזקה על מוסדות ההסתדרות השונים כי פעלו לטובת כלל המבוטחים, וכי למבוטחים עניין בכך שהקרן תיוותר מאוזנת פיננסית בטווח הארוך (781ה-ז). ב. (1) שיטת הפנסיה ההדדית והשיתופית מבוססת על עקרון הביטוח הדינמי, שעיגונו מצוי בסמכותה של הקרן לשנות מעת לעת את תכנית הפנסיה, כלומר את תקנותיה. הטעמים שביסוד עקרון הביטוח הדינמי הם מגוון המשתנים שאינם בשליטת קרנות הפנסיה, כגון העלייה בתוחלת החיים של האוכלוסיה, השינויים בשיעור היחסי של חברי הקרן הצעירים לעומת המבוגרים, התמורות במצב המשק וכיו"ב (782א-ד). (2) כשם שחבר הקרן אינו רשאי להגדיל את חבותה של הקרן בניגוד לתקנות ו/או לעקרונות הביטוח הסוציאלי, כך גם הקרן אינה רשאית לעשות כן, ובפרט תוך הפרת עקרונות השוויון, תום-הלב והביטוח החברתי (783ב-ג). (3) כוחה של קרן פנסיה לשנות את תקנותיה כפוף לפיקוח של הגורמים האלה: (א) הנהלת הקרן; (ב) האגף לביטחון סוציאלי בהסתדרות; (ג) הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר; (ד) נציב מס הכנסה. אל גורמים אלה מצטרפת הביקורת השיפוטית שמפעילים בתי-המשפט ובתי-הדין לעבודה, שבמסגרתה רשאים בתי-הדין לעבודה, מכוח עקרונות תום-הלב והשוויון ומכוח תקנת הציבור, לבטל הוראה בתקנות הקרן (בדומה לנהוג לגבי הוראות בהסכמים קיבוציים) (783ג-ו). (4) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): אף כי הסכם בין קרן פנסיה לעובדים נכרת זמן רב לפני שמתגבשת הזכות, אין הוא דינמי ופלקסיבילי. זכויותיהם של המערערים גובשו כזכויות מוקנות עם כריתת ההסכם בשנת 1965. הוסכם אז שבקרות אירוע פרישה תשולם להם פנסיה בדרך חישוב מסוימת, על-כן אין כל דינמיות ואין כל פלקסיביליות ביחסים שבין הקרן למערערים (759א-ב). ג. (1) הבסיס החוזי לעקרון הביטוח הדינמי הוא תקנון הקרן. התקנון הוא המסמך הקובע את מערכת הזכויות והחובות בין הקרן לעמיתיה. מדובר בחוזה רב-צדדי, שהצדדים לו הם העמית האינדיווידואלי, הקרן, כלל העמיתים והמדינה. התקנון הוא חוזה ארוך טווח, שמעצם טיבו נתון לשינויים שמקורם בתמורות במשק ובחברה ובצורך לשמור על יציבותה הפיננסית של הקרן (784א, ב, ד). (2) (בעקבות ע"א 524/88 [11]): הקרן היא אגודה שיתופית. עם היותו של אדם חבר באגודה שיתופית הוא נותן הסכמתו לכך כי התקנון - המהווה את החוזה שלו עם האגודה ועם החברים האחרים - ישונה בהליך מסוים שאינו דורש הסכמה פה אחד. הסכמה של חבר להוראות התקנון כוללת בחובה גם הסכמה לכך כי התקנון ישונה כדין ללא הסכמתו, וזכויות החבר ישונו בהתאם לכך (785ב). (3) גם מן המאפיינים הבאים של התקנות עולה כי לקרן זכות לערוך בהן שינויים: (א) בחוזה שנכרת בין העמית לבין הקרן כלולה תניה מפורשת בעניין סמכותה של הקרן לשנות את תנאי הפנסיה, ומכאן את תקנונה; (ב) החוזה בין העמית לקרן הוא חוזה מיוחד הנובע מחוזים נוספים, דוגמת ההסכם הקיבוצי בין ארגון העובדים לבין המעסיקים; (ג) החוזה נתון לבקרה ציבורית מכוח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), תשכ"ד-1964 (784ג, 785ג-ה). (4) בתקנות הקרן משנת 1963, שהיו בתוקף בעת הצטרפותם של המערערים לקרן, נקבעה סמכותה של הקרן לשנות את התקנות. המערערים, בדומה לכלל עמיתי הקרן, הסכימו עם הצטרפותם לקרן לעקרונות המייחדים את קרנות הפנסיה החברתיות, לרבות עקרון התגבשות הזכות לפנסיה על-פי המצב המשפטי במועד הפרישה (794ה, ז - 795א). (5) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): אין לראות במערערים כמסכימים לשינוי הפוגע בזכויות מוקנות שהוקנו להם בשנת 1965, באשר הסכמה זו היא פיקטיבית. סמכות האגודה לשנות את תקנונה אינה בלתי מוגבלת. אין זו סמכות לפגוע בזכויות המיעוט. הדבר נכון פי כמה כאשר מדובר באגודה שיתופית מסוג מיוחד (751א, 753ב). ד. (1) עקרון הביטוח הדינמי מעוגן גם בפסיקת בית-המשפט העליון ובפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה שלפיה זכויות העמית בקרן הפנסיה החברתית מתגבשות על-פי המצב המשפטי במועד הפרישה (786א). (2) זכויות המערערים שעניינן שיטת חישוב הפנסיה התגבשו במועד פרישתם של המערערים. משכך, עד לאותו מועד הייתה הקרן רשאית לשנות את שיטת חישוב הגימלה בלי שיהיה בדבר כדי לפגוע בקניינם או בכבודם. זכותו המוקנית של העמית בקרן נוגעת לעצם חברותו בה, ולא לתנאי תכנית הפנסיה המסוימת, ועל- כן שינוי תנאי תכנית הפנסיה איננו שינוי למפרע של זכות מוקנית (788א-ב, ו). (3) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): המערערים רכשו זכויות מוקנות מכוח הסכם ההצטרפות שלהם לקרן, ואין הקרן רשאית לסטות מאותו הסכם, אלא אם כן התנאים משתנים לטובתם של המערערים. הסכם ההצטרפות של המערערים אל הקרן לא יצר אך ציפייה אצלם כי תנאיו יקוימו, אלא הוא הקנה למערערים זכויות מוקנות אשר המשיבה לא הייתה רשאית לפגוע בהן חד-צדדית (745ה, ז). ה. (1) שיטת קרנות הפנסיה החברתיות תואמת את ההלכות בנוגע לאגודות שיתופיות. הקרן היא אגודה שיתופית המפעילה קרן חברתית. פקודת האגודות השיתופיות מייחסת חשיבות לתקנות האגודה בקובעה, בין היתר, בסעיף 39(1) כי אין לחלק בין החברים כספי אגודה רשומה בשיעור העולה על זה שנקבע בתקנות (790א, ד). (2) גם על-פי תקנה 41כו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, שהותקנו במסגרת פיקוח המדינה על קרנות הפנסיה, אין הקרן רשאית להעניק לחבריה זכויות מעבר לאלה שנקבעו בתקנונה (791א - ב). ו. (1) תקנות הקרן אינן חוזה אחיד מטעמים אלה: (א) החוזה של עמיתי הקרן הינו רב-צדדי, והעמית אינו ניצב בגפו מול הקרן, אלא הוא מיוצג על-ידי ארגון עובדים, האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות וגופים נוספים מתוך ההסתדרות; (ב) סעיף 23(א)(4) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 קובע כי חוק החוזים האחידים אינו חל על הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. הקרן הוקמה מכוח הסכם קיבוצי, ומשכך אין מקום להחיל עליה את חוק החוזים האחידים; (ג) את מעמד החוזה בין העמית לבין הקרן יש לבחון גם על-פי הילכות משפט העבודה שעניינן קרנות הפנסיה החברתיות, המשקפות את ההכרה ברצונם של ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים להבטיח את עתידם של העובדים המאורגנים לאחר פרישתם מהעבודה בקרנות פנסיה חברתיות מאוזנות ויציבות. זאת ועוד, הביקורת השיפוטית שמפעילים בתי- הדין לעבודה על פעילות הקרנות יש בה כדי לאמץ חלק מעקרונות דיני החוזים האחידים בלי ליישם את אותם המנגנונים שאינם נוגעים למשפט העבודה (792א-ה). (2) גם אילו נקבע כי חוק החוזים האחידים חל על תקנון הקרן, לא הייתה לכך נפקות: הוראת התקנון המסמיכה את הקרן לשנותו לא הייתה נפסלת מאחר שאין מדובר בתניה בלתי סבירה או מקפחת, כי אם בביטוי לכיבוד עקרונות הביטוח הדינמי, ההדדי והשיתופי, שיש בהם כדי לאזן בין זכויות כלל העמיתים בקרן לבין זכויות הפרט. ביטול או הגבלה של סמכות הקרן לשנות את תקנותיה עלולים לקפח את כלל העמיתים ולפגוע בציפייתם הלגיטימית לשמירה על חוסנה הכלכלי של הקרן (792ז - 793ב). ז. (1) המסגרת הנורמטיבית הבסיסית שלאורה יש להכריע בערעור נעוצה בעקרונות לפירוש הסכמי פנסיה חברתית. ככלל, הסכמי פנסיה יש לפרש בהתאם לעקרונות הפירוש החלים על הסכמים לטווח ארוך (798ד, ה). (2) מאחר שלהסכמי פנסיה ולהסכמים קיבוציים הרבה מן המשותף, מן הראוי להקיש מכללי הפרשנות של הסכמים קיבוציים לצורך פירוש הסכמי הפנסיה (799ג). (3) (בעקבות דב"ע נא/7 - 6 [32]): קיימים כללי פירוש לתקנות קרנות פנסיה: (א) כאשר קיים ספק בעניין הוראה או הלכה בתחום הביטחון הסוציאלי, יש לפרשו לטובת המבוטח ושאיריו; (ב) יש לפרש תקנות קרן פנסיה, ככל מסמך משפטי אחר, בשלמותן ועל-פי מטרתן, ויש להתחשב במהות הקרן כמוסד לקידום הביטחון הסוציאלי של חבריו; (ג) יש להתחשב בשיטת הגימלאות, שהיא שיטה המחייבת את עקרונות השוויון, ההדדיות והמטרה הסוציאלית; (ד) יש לפרש הסכם קיבוצי המעניק ביטחון סוציאלי לקבוצת עובדים גדולה כמאזן את טובת כלל החברים וטובת הפרט. על-כן אם הפירוש מתייחס לאינטרסים של הפרט והכלל, אין לדבר על פירוש "לטובת" מישהו אלא פירוש המתחשב באיזון שנקבע בתקנות בין טובת הכלל לטובת הפרט (798ו - 799ב). ח. (1) במקרה דנן ראוי לפרש את תקנות הקרן ואת הסכם 1965 כמכלול אחד (798ד). (2) במקרה דנן מתעוררת בעיית פרשנות חריגה בשל הסעיף בהסכם 1965 הקובע כי הוראות ההסכם גוברות על הוראות התקנות. פירוש ההסכם ותקנות הקרן כמכלול אחד מעלה כי אין לפרש את הסכם 1965 בניגוד לתכליתו העיקרית, שהיא צירוף עובדי הבנק לקרן פנסיה חברתית. בהיות תקנות הקרן הסכם לטווח ארוך, הרי שעם חלוף הזמן הן הופכות להסכם הקובע (799ה-ז, 800ג - ד). (3) יתרה מזו, מכיוון שתכנית הפנסיה שנקבעה בתקנות הקרן, לרבות נושא שיטת חישוב הפנסיה, הייתה זאת שבהסכם 1965, סביר לפרש את ההסכם כמחיל את השינויים שייעשו בתקנות בנושא זה. כמו כן תכלית ההסכם לא כללה מניעת שינויים לטובת כלל חברי הקרן, שכן גורלם של עובדי הבנק קשור לגורלם של כלל החברים (800ד). (4) לעומת כל אלה ניתן גם לומר כי תכלית משנה של ההסכם הייתה להעניק לעובדי הבנק תנאים שצוינו בהסכם אשר ישמרו את זכויותיהם מהסדר הפנסיה שהיה להם בטרם הצטרפו לקרן. כמו כן הובטח לעובדי הבנק כי ככל שקבוצה אחרת תקבל תנאים עודפים, גם עובדי הבנק ייהנו מהם. על-כן ניתן לפרש את הסכם 1965 גם כסותר את תקנות הקרן ואת עקרון העליונות של תקנותיה (800ו). (5) משהסכם 1965 נתון לפירושים שונים, יש לאמץ את הפירוש התואם את הוראות החקיקה שבתוקף בעת האירוע הביטוחי (פרישת החבר לגמלאות), את עקרונות הביטוח החברתי ואת אופי הסכם הפנסיה כהסכם ארוך טווח (800ז). (6) על-פי תקנות הקרן, אין להנהלת הקרן סמכות לחתום על הסכם הנוגד את התקנות, וחתימה כזו היא פעולה החורגת מסמכות, היינו - ‎.ULTRA VIRES תקנות הקרן ותקנונה מסמיכים את הנהלת הקרן לפעול על-פיהם ולא מחוץ להם (801א). (7) מתן תוקף להסכם פרטני בעת פרישתם של המערערים משמעותו מתן היתר לפעולה בלתי חוקית של הקרן, שכן המערערים פרשו לגימלאות כאשר תקנה 41 כז לתקנות מס הכנסה הייתה בתוקף, ולפיכך במועד פרישתם אסור היה לקרן להעניק להם זכויות בניגוד להוראות תקנה 41כז לתקנות מס הכנסה. ביצוע הסכם 1965 כשיטת המערערים יחייב את הקרן להפר את החוק ולכך לא ייתן בית-הדין את ידו (801ב, ה-ו). (8) הוראות חקיקה, כגון תקנות מס הכנסה, חלות על כל אירוע ואינן מבחינות בין חברים שהצטרפו לפני התקנת התקנות לבין חברים שהצטרפו אחרי התקנת התקנות, אלא אם נקבע אחרת בתקנות (801ז). (9) חזקה על הצדדים להסכם 1965 כי התכוונו לכך שגם בעת פרישת עובד הבנק לפנסיה, תכנית הפנסיה החלה עליו תתאם את הוראות החקיקה. מכאן כי בעת פרישתם של המערערים לגימלאות, בעת שחלה תקנה 41כז לתקנות מס הכנסה, יש לפרש את הסכם 1965 בדרך שאינה נוגדת תקנה זו (802א). (10) לעומת זאת ככל שקיימת סתירה בין הוראות הסכם 1965 לבין תקנות הקרן, יש לפרש את סעיף ההסכם הקובע את עדיפות ההסכם על התקנות כך שבמקרה של סתירה בין הוראות ההסכם לבין הוראות תקנות הקרן יחייבו הוראות ההסכם בכפוף לכך בלבד שאינן נוגדות הוראות שנקבעו בחקיקה באותו עניין. מכאן, כי ממועד התקנת תקנה 41כז לתקנות מס הכנסה חדלו להיות בתוקף אותן הוראות בהסכם 1965 המקנות עדיפות להוראות ההסכם על פני תקנות הקרן (802ב-ג). (11) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): כוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מהלשון המפורשת המצביעה על אומד-דעתם, הייתה כי תניות הסכם 1965 הן שתקבענה את תנאי הפנסיה שיחולו על המערערים עם פרישתם. אף כי נעשתה אינקורפורציה של התקנות להסכם, ההסכם עם המערערים היה כי בכל מקרה תגברנה הוראות הסכם 1965 על האמור בתקנות קרן הפנסיה (744ד, 745א, ג). (12) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): לאור העובדה כי המערערים רכשו זכויות מוקנות, וכי תנאי פרישתם נקבעים על-פי התנאים שלפיהם התקבלו לקרן הפנסיה עם כניסתם לקרן, יש לקבוע כי תקנות מס הכנסה אינן חלות רטרוספקטיבית ואינן פוגעות בזכויות מוקנות. גם אם לתקנות מס הכנסה תחולה רטרוספקטיבית, מה שאין כן בעניינם של המערערים, הרי שאין להחיל את התיקון לתקנות הקרן שנעשה לאחר מכן על המערערים, באשר מבחינת המערערים הוא נעשה בחוסר תום-לב (755ג, ז, 757ו). ט. (1) עקרונות השוויון והצדק החברתי העומדים בלב שיטת הביטוח של קרנות הפנסיה החברתיות ומעוגנים, בין היתר, ב"תקנת הציבור", מונעים מקבוצה אחת מבין חברי קרן פנסיה חברתית להתעשר על חשבון כלל החברים (803א). (2) על-כן הוראות בהסכם 1965, ככל שפורשו כמעניקות למערערים זכויות-יתר על פני שאר חברי הקרן, נוגדות את תקנת הציבור, ולפיכך הן בטלות. הצדק החברתי, שהוא מן היסודות המכוננים את תקנת הציבור, אינו סובל מצב שבו קרן פנסיה חברתית מאפשרת לקבוצות עובדים חזקות ליהנות מזכויות עדיפות על אלה המוענקות לקבוצות עובדים חלשות (803א-ב). (3) התנהלות שכזו מצד הקרן אף מפרה את חובתה להוציא אל הפועל את תקנות הקרן בתום-לב, ולפיכך בחתימה על הוראות אלה בהסכם 1965 פעלה הנהלת הקרן מחוץ לסמכותה (803ב-ג). (4) לאור כל אלה אין ליתן נפקות לתניות ההסכם המעניקות תנאים עודפים על אלה שנקבעו בתקנות הקרן. הסכם כזה מפר את עקרון השוויון ועקרונות הביטוח ההדדי ואת הנאמנות של הנהלת הקרן כלפי כלל עמיתיה (803ז). (5) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק): עובדים מצטרפים לקרן בתקופות שונות ובתנאים שונים בהסכמים קיבוציים הנחתמים בין הארגון היציג שלהם למעבידיהם השונים ומחייבים את הקרן. לעובדים זכויות שונות מכוח הסכמיהם, ודרך חישוב הפנסיה שונה מקבוצת עובדים אחת לאחרת בהתאם לטיב הזכויות שרכשה. אין לראות בכך הפליה פסולה (753ג-ה). י. (1) מן הראיות עולה כי המערערים מבקשים לנצל את "שיטת השכר האחרון" על-מנת לקבל פנסיה על בסיס משכורת גבוהה בהרבה מזו שעבורה הפרישו כספים משך רוב שנות עבודתם. אין זה הוגן כי קבוצת חברים תיהנה מכל השינויים בתקנות הקרן לטובתה, אך לא יחולו עליה השינויים לרעת חלק מחבריה (804ב). (2) הערכת עתירתם של המערערים צריכה להיעשות לא רק באספקלריה של היחסים בין הקרן לבין העמית האינדיווידואלי, אלא באספקלריה של היחסים בין העמית לכלל העמיתים. עקרונות הביטוח השיתופי וההדדי מבקשים למנוע מהעמית להתעשר על חשבון העמיתים האחרים (805ב). יא. (1) מכל האמור לעיל עולה כי יש לפרש את הסכם 1965 כך שחבר, עובד בנק הפורש בשנת 1993 ו-1994, זכאי לתנאי הפנסיה שנקבעו בתקנות הקרן. על-כן יש לדחות את הערעור (76ז, 805ב-ג, 807ד). (2) (אליבא דסגנית הנשיא א' ברק ונציג עובדים ד' יעקובסון): יש לקבל את הערעור ולחשב את הפנסיה של המערערים על-פי "שיטת השכר האחרון" (807ז).פנסיהביטוח לאומי