1. בכתב התביעה שהוגש לביה"ד ביום 13.3.88 - תובע מר יעקב קוצר (להלן "התובע") מאת חב' שמיר ליבוביץ בע"מ (להלן "הנתבעת") בגין תקופת עבודתו אצלה; פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי מחלה, דמי הבראה, בגדי עבודה קרן פנסיה - (תגמולים) בסך של -.22,023 ש"ח (קרן בלבד). 2. ב"כ התובע בסיכומה הקטינה את סכום הקרן בתביעה לסך של -.16,647 ש"ח (קרן בלבד), ובתוספת פיצויי הלנה, הצמדה וריבית עד ליום הגשת הסיכום בסך של - .400,280 ש"ח - הוגדל סכום התביעה לסכום של -.416,927 ש"ח. הרקע והעובדות הרלבנטיות לענייננו 3. התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבעת, במקצוע הנגרות ומסגור תמונות מיום 8.5.82. 4. מתאריך 23.1.87 עד תאריך 30.4.87 נעדר התובע מעבודתו עקב מחלה ואישפוז בביה"ח. (להלן - "תקופת מחלה ‎.)"I 5. ביום 1.5.87 חזר התובע לעבודה עד ל - 24.5.87, ביום בו הודיע לנתבעת שעליו להתאשפז שנית בביה"ח לניתוח שבר חוזר. הניתוח התקיים ביום 26.6.97, והתובע קיבל תעודת מחלה עד תאריך 1.8.87. (להלן "תקופת מחלה ‎.)"II 6. בתאריך 19.6.87 נשלח לתובע מכתב מהנתבעת, ומפאת חשיבותו לדיוננו הננו מצטטים אותו כלשונו: (נספח ד' לתצהיר התובע). "הנדון: הפסקת עבודתך" "א.נ. "מאחר ותאריך 25/5/87 הודעת לנו כי הנך נכנס לאשפוז לביה"ח לצורך ניתוח שבר והובהר לנו כי לא אושפזת כלל ומאז ועד היום (כחודש לערך) הזה לא מצאת לנכון להודיע לנו על נסיבות העדרותך מהעבודה. אי לכך הנני רואה אותך כמי שהפסיק את עבודתך מרצונך. ברצוני לציין כי הפסקת עבודתך הפתאומית וללא כל הודעה מוקדמת גרמה לי נזק רב כאשר אנו נמצאים בלחץ עבודה במסגרת תערוכות שמתקיימות. שלחתי לך בתאריך 15.6.87 בדואר רשום את יתרת התשלום עבור שכר עבודתך עד ליום עזיבתך 25.5.87". 7. ביום 25.7.87 הגיע התובע למשרד הנתבעת והציג תעודת מחלה עד 1.8.87. מנהל הנתבעת הציע לו לחזור לעבודה בתום תקופת המחלה. אולם התובע סירב לכך, בטענה כי לאחר שפוטר, אין הוא מסכים לחזור בתנאים של הנתבעת ודרש פיצויי פיטורים. 8. הנתבעת מסרה לתובע המחאה על סך -.681 ש"ח, לדבריה הפרשים וגמר חשבון, אולם התובע במכתבו לנתבעת מיום 2.8.87 (נ/4) מביא לתשומת ליבה, כי קבלת תשלום זה אינו מהווה ויתור על יתרת החשבון ואין הוא רואה בזה גמר חשבון. 9. ביום 4.8.87 פנה התובע באמצעות ב"כ עו"ד חלד לנתבעת בדרישה לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצלה ופיטוריו, ולאחר שלא נענה הגיש את התביעה נשוא דיוננו. 10. בדיונים שהתקיימו הופיעו והעידו: מטעם התובע: התובע בעצמו, ד"ר ס. ורסנו ומר אבי סופר ב"כ התאחדות בעלי מלאכה. מטעם הנתבעת: מר נחום ליבוביץ מנהל הנתבעת. טענות הצדדים 11. בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו לפנינו טוען התובע: א. הנתבעת פיטרה אותו במכתב מיום 19.6.87, בעת היותו בתקופת מחלה, לפי אישור רפואי - עד 1.8.87. לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. ב. לדעתו, חל על הצדדים הסכם עבודה קיבוצי כללי בענפי העץ, נגרות בנין, או לחילופין צו הרחבה בענף העץ להסכם הנ"ל, המחייב את הנתבעת לבטח אותו בביטוח דמי מחלה במבטחים, וכן להפריש עבורו בתכנית פנסית יסוד (תגמולים). היות והנתבעת לא עשתה זאת זכאי הוא (התובע): 1. לקבל תשלום דמי מחלה מהנתבעת לפי "תקנות מבטחים" בדבר ימי מחלה". 2. לקבל את דמי התגמולים (חלקו של המעביד) אשר על הנתבעת היתה חובה להפריש עבורו ב "מבטחים". 12. יש לציין כי התובע דרש בכתב התביעה ובתצהירו גם תשלום דמי הבראה וביגוד, אולם ב"כ התובע, בסיכומה , לא העלתה טענה זו וכבר נפסק: "טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה בפני בית משפט בסיכומיה, דינה כדין טענה שנזנחה, והשופט אינו חייב לדון בה". (סדרי הדין בבית הדין לעבודה, מאת כב' השופט לובוצקי דף 180, והאסמכתאות שם). לדעתנו, טוב עשתה ב"כ התובע שזנחה את הטענות האמורות, היות שלפי הפסיקה בתקופה ההיא לפני 10.10.91, (פס"ד זדה-לוד פד"ע כ"א 478), לא ניתן היה "לפדות" דמי הבראה לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, ובאשר לתשלום עבור בגדי עבודה - אין העובד זכאי לפדיונם אחרי ניתוק יחסי עובד ומעביד - גם היום, אם לא הוסכם אחרת. 13. לעומת זאת, טוענת הנתבעת בכתב הטענות: א. התובע לא פוטר על ידה ואיננו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. המכתב מיום 19.6.87 נשלח לתובע לאחר היעדרותו מהעבודה מיום 25.5.87 (כ - 25 יום) בלי להודיע לה (לנתבעת) על נסיבות ההיעדרות זו. לגירסת הנתבעת, ביקר מנהל הנתבעת בביה"ח ביום 28.5.87, כדי לברר מה מצבו של התובע, אולם התברר לו כי התובע כלל לא אושפז, גם נסיון ליצור קשר איתו בביתו לא הצליח "התובע פשוט נעלם" (סעיף 8 לתצהירו). הנתבעת טוענת, כי התובע אף לא טרח כלל להשיב לה על המכתב הזה. ורק לקראת סוף יולי הופיע התובע בפניה וטען כי היעדרותו היתה בגלל התמשכות המחלה ולא מתוך כוונה לעזוב את העבודה. התובע הציג אז לראשונה בפני הנתבעת תעודת מחלה עד 1.8.87, ובאותו מעמד הציעה לו הנתבעת לחזור לעבודה, אך התובע סירב. ב. התובע לא הוכיח כי על הנתבעת חל בזמן הרלבנטי לתביעה הסכם קיבוצי כללי בענף העבודה בו הועסק. כמו כן לא הצביע על צו הרחבה המתייחס לסיווג של הנתבעת, אשר עליו ניתן לבסס את התביעה בגין דמי מחלה והפרשות בגין פנסיית זיקנה. 14. ב"כ הנתבעת בסיכומו מרחיב את הידיעה בענין אי זכותו של התובע לפנסיה ולדמי מחלה בדרישתו, ומעלה טענות שונות, אליהן נתייחס בהמשך. הדיון והכרעה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 15. האם פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת, או לא? הלכה פסוקה היא, והיא נפסקה בהרבה פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה כי: היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר". "היעדרות מהעבודה, יכול ותהא ביטוי לסיים יחסי עובד-מעביד על ידי העובד, דהיינו ביטוי להתפטרות. לעיתים יהא בה הפרת משמעת, הכל תלוי בנסיבות המקרה". "האבחנה בין מקרה שבו היעדרות מעבודה תהווה רק "הפרת משמעת" על כל הנובע מכך, ובין מקרה שבו העדרות תהווה "זניחת העבודה" על כל הנובע מכך אינה קלה, והכל תלוי במכלול הנסיבות". "מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פוטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "יחשב" בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעת ונפקות". (ראה הספר "דיני עבודה" מאת גולדברג והאוזמן. דפים 2-3, 2.4, 2-5 והאסמכתאות שם). 16. הבאנו לעיל (בסעיף 13) את דברי מנהל הנתבעת כי לא הצליח לקשור קשר עם התובע - עד למפגש ביניהם ביום 25.7.87 "התובע פשוט נעלם", אולם התובע בעדותו לפנינו מכחיש זאת: "לייבוביץ היה מודע לזה שאני חולה, גם מאבי, גם מאחי, ולכן הוא היה מודע לנושא הזה שאני כן חולה". (פ' 8 ש' 18-20). לכן אף אם נקבל כנכונה את העובדה כי התובע מיוזמתו לא יצר קשר עם הנתבעת ולא העביר אליו תעודת מחלה, כנדרש, הרי הדבר הזה, כשלעצמו, עדיין אינו מצביע על זניחת העבודה מצד התובע. = 4 = יתרה מזו, מנהל הנתבעת בתצהירו (סעיף 6) טוען כי גם בתקופת מחלתו הראשונה של התובע נעלם התובע לחודשיים ימים. וכאשר בעדותו לפנינו בח"נ נשאל למה קיבל אותו בחזרה לעבודה, למרות שנעלם, ענה: "קיבלתי אותו כי הוא ביקש להתקבל בחזרה והציג ימי מחלה. לכן קיבלתי אותו. כעסתי עליו כי לא הודיע לי שום דבר עד 26.4.87, אבל קיבלתי אותו לעבודה כי היה חיוני". (פ' 30 שורות 12-16). סביר להניח כי גישתו ה"סלחנית" של הנתבעת להתנהגותו הראשונה של התובע הביאה לכך שגם בפעם השניה לא יצר התובע קשר עם הנתבעת, אולם ללא כוונה על התפטרות מהעבודה. 17. מכל האמור, ניתן לקבוע כי הנתבעת, אשר נטל ההוכחה עליה, לא הוכיחה כי "בהעדרותו" של התובע ובאי יצירת קשר איתה, היה משום אקט של התפטרות, לפיכך הקביעה של הנתבעת במכתבה לתובע מיום 19.6.87, כי היא רואה את התובע כמי שהפסיק את עבודתו מרצונו - היא חסרת משמעות ואין לה נפקות. ואכן, אם הנתבעת היתה מסרבת לקבל את התובע בחזרה לעבודה עם תום תקופת המחלה ה - - II היה הסירוב הזה מבחינה "סוף מעשה במחשבה תחילה", והיה מצביע כי כוונתה של הנתבעת במכתב האמור היה לפטר את התובע, אקט של פיטורים על כל המשתמע מכך. 18. לא כך פני הדברים בענין לפנינו. כבר במפגש הראשון בין התובע לבין הנתבעת ביום 25.7.87, כאשר התובע הציג בפני מנהל הנתבעת לראשונה תעודת מחלה - הציע לו לחזור לעבודה בתום תקופת המחלה. והיה זה התובע אשר סירב לכך. עובדה זו מסבירה ומבהירה כי מלכתחילה לא היתה כוונת הנתבעת במכתבה לתובע מיום 19.6.87 לפטר את התובע אלא לברר את עובדת היעדרותו מהעבודה ללא כל הודעה וללא קשר עם הנתבעת במשך ימים ושבועות. 19. בתצהירו (סעיף 12) אומר התובע: "הייתי אצל הנתבעת פעמיים מאמצע יולי ואילך והוא ביקש ממני לחזור לעבודה לאחר שפיטר אותי. אך אני לא הייתי מוכן לחזור לעבודה בתנאים שלו וביקשתי את הפיצויים שלי וכל מה שמגיע לי לגמר חשבון." (ההדגשה הוספה). ובעדותו לפנינו חוזר התובע ומאשר: "ברגע שבאתי אליו ישבנו, הוא בא אלי ואמר לי שכך וכך המצב. אמר לי בוא תחזור לעבודה ואני אמרתי שקודם כל נגמור את ענין דמי המחלה ובאותם תנאים אני לא מוכן להמשיך לעבוד. יש דמי מחלה, יש ביטוח שלא שילמו לי ועוד". (פ' 8 שורה 19-23). 20. מנהל הנתבעת מתאר את הפגישה הזו בעדותו לפנינו ואומר: "הוא הציג לי תעודת מחלה עד 1.8.87. אני זוכר את הפגישה, הוא הופיע אחה"צ. . . שאלתיו אם הוא חוזר לעבודה ב - 1.8, והוא אמר שהמכתב ששלחתי לו היה מכתב פיטורים, אמרתי לו שאם תעיין בו תראה שמאחר ונעדרת מעבודתך אני רואה עצמך כמתפטר כי לא הודעת שום דבר, והוא ביקש ממני שאשלם לו פיצויים, נדמה לי, אמרתי לו שיחזור לעבודה והוא סירב, אמר שהוא לא חוזר לעבודה ורואה בזה מכתב פיטורים. שוב הסברתי לו שמכיוון שלא הופיע ראיתו אותו כמתפטר אבל הצעתו לו לחזור לעבודה". 21. מן הראוי להביא כאן מדברי בית הדין הארצי לעבודה: "כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה". (דב"ע ל/3-18 נח בנצלוביץ - את"א בע"מ פד"ע ב' 41) (דיני עבודה /גולדברג והאוזמן 2-5). 22. לאור כל האמור לעיל הגענו למסנקה לקבל את גירסת הנתבעת, ובנסיבות המקרה שלפנינו הננו קובעים כי הנתבעת לא פיטרה את התובע. ואין במכתב הנתבעת לתובע מיום 19.6.87 משום מכתב פיטורים. התובע, בהודעתו לנתבעת ביום 25.7.87 כי הוא מסרב לחזור לעבודה ביום 1.8.97 - התפטר, למעשה, מרצונו. אי לכך אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת ותביעתו בענין זה נדחית. דמי מחלה, ותשלום עבור אי הפרשות לקרן פנסיה (יסוד). האם חל על הצדדים צו הרחבה, אותו הפרה הנתבעת? 23. הנתבעת הינה "בי"ח למסגרות לתמונות", לפי הכותרת במכתבה לתובע מיום 19.6.87 (ראה גם סעיפים 2-4 לתצהירו של מנהל הנתבעת). במבוא לצו הרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה נאמר: "וכי ההוראות האמורות המפורטות בתוספת הראשונה יחולו מיום י"ז בתמוז תש"ם (1 ביולי 1980) על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ - 20 עובדים בענפי המלאכה והתעשיה הזעירים המפורטים בתוספת השניה...". ובתוספת השניה לצו ההרחבה, בין סוגי המלאכות והתעשיות נכללת המלאכה, או התעשיה הזעירה, "מסגרות לתמונות" (מס' 22). (ראה פסטרנק/וינטרוב "הסכמים קיבוציים" פרק 29, 994 ע' 1-6). בעדותו לפנינו אומר התובע "היו תקופות שהיו 5 או 6 עובדים" (פ' 3 שורה 8). מכאן שצודקת ב"כ התובע בסיכומה (דף 2, סעיפים 1-4), ובתשובה לסיכומי הנתבעת (סעיפים 3-7), כי בתקופה הרלבנטית חלו על הצדדים ההוראות בצו ההרחבה האמור. 24. לפי סעיף ה' לפרק רביעי בצו חייבת היתה הנתבעת לבטח את התובע "ביטוח מחלה" ב"מבטחים בשיעור %.2.5 משכרו הכולל "על מנת להקנות לעובדים דמי מחלה בהתאם לתקנות "מבטחים". לפי סעיף ו לפרק רביעי בצו (ובהסבר שוליים סעיף 10 כפי שמופיע בספר פסטרנק וינטרוב "הסכמים קיבוציים 994.2.9 דף 4) חייבת היתה הנתבעת להפריש לקרן פנסיה (יסוד) של מבטחים על חשבון התובע 5% משכרו הכולל. 25. מאחר שאין חולקין כי הנתבעת לא מילאה אחרי הוראות הצו זכאי התובע לקבל מהנתבעת: א. דמי מחלה עבור ימי מחלה בהתאם לתקנות - "מבטחים". ב. סכום כסף בגובה ההפרשות שהנתבעת היתה חייבת לשלם לקרן פנסיה, כפי שיוסבר בהמשך. דמי מחלה 26. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומו (סעיפים 31-38) לדחיית התביעה לדמי מחלה בעיקר מהנימוקים הבאים: א. התובע מיצה את זכויותיו לדמי מחלה, לפי סעיף 4 לחוק דמי מחלה. ב. התובע לא הוכיח שהוא היה זכאי לדמי מחלה על פי ההסכם, שאותו הוא טוען כאילו הופר. ג. התובע לא הגיש את תעודות המחלה בזמן, כנדרש על פי ההוראות בפרק הרביעי לתקנות "מבטחים". ד. התובע לא ניסה ולא פנה ישירות למבטחים לקבלת דמי מחלה, ולא תבע אותם במישרין לפי סעיף 19 (ב), 19 (ג) לחוק הגנת השכר. ה. התובע לא היה חולה במחלה המוגדרת כמחלה לפי תקנות "מבטחים". 27. הכלל הוא, כי פסיקה צריכה להיות מנומקת, אולם: "בית - דין איננו חייב להתייחס בפסק-דינו לכל טענה וטענה שנטענה לפניו, וברגיל אפשר לראות אי-התייחסות לטענה פלונית, כדחייתה". (דב"ע לט/2-31 הודיה מושב עובדים בע"מ-שרעבי, פד"ע יב' 391, 402). בכל זאת, ואף על פי כן, החלטנו להיזקק ולהתייחס אליהן, כדלהלן: 28. נעלם מב"כ הנתבעת כי "הוראות חוק דמי מחלה אינן חלות על עובד שהתשלום לתקופת מחלה הוסדר לגביו בהסכם קיבוצי, שעה ש"הסכם קיבוצי" כולל, לענין אותו חוק אף צו הרחבה" (ראה דב"ע נב/40 - 3 פדידה -וייז פד"ע כה' 890). 29. קבענו לעיל (סעיפים 21-23) כי אכן הוראות צו ההרחבה חייבו את הנתבעת לבטח את התובע ביטוח מחלה ב - "מבטחים" ואם הנתבעת היתה פועלת לפי ההוראות - התובע היה איפוא זכאי לדמי מחלה "ממבטחים" על פי התקנות. 30. מתמיהה מאוד הטענה שהתובע לא מילא אחרי הוראות תקנות "מבטחים", בעוד אשר פועל לא היה מבוטח בה, וזאת בעטיה של הנתבעת. 31. סעיף 19 ב' וסעיף 19 ג' לחוק הגנת השכר, אליהם מפנה ב"כ הנתבעת את התובע - אינם מתייחסים לביטוח מחלה אלא לקופות גמל, ואינם קובעים בענין זכויות עובד כלפי מבטחים, או כלפי חב' ביטוח אחרת, בגין הפרת חובת מעבידו לבטחו בביטוח מחלה. 32. יתרה מזו, אף אם נניח שכוונת ב"כ הנתבעת היתה לסעיף א (רבתי) סעיפים קטנים (ג) עד (י) לחוק, וגם אם נניח שניתן להקיש מענין קופת גמל לענין ביטוח מחלה, ונטען כי לפי סעיף 19 א (ד) "סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א) יראו לענין זכויות העובד או חילופו כלפי קופת הגמל וכאילו שילם במעדו", לכן יש, כביכול זכות התובע לדרוש מ"מבטחים" דמי מחלה - הרי בא סעיף 19 א' (י) (1) לחוק ומסייג: "עובד שחל עליו הסכם קיבוצי או צו הרחבה כמשמעותו בגין הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 המחייב מעביד לשלם בעדו סכום לקופות גמל, כאמור בסעיף קטן (א), והמעביד לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהוא בשל העובד, לא יחולו על העובד סעיפים קטנים (ד) עד (ש)". (ראה לענין זה, בהרחבה בדב"ע נג/8 - 6, טלמור מדינת ישראל פד"ע כ"ו 535). משלא ביטחה הנתבעת את התובע ב"מבטחים" לא מסרה לה פרטים על התובע - אין איפוא, כל יריבות, מעשית ומשפטית, בין התובע לבין מבטחים. 33. אנו דוחים את טענת ב"כ הנתבעת בענין "מחלה או תאונה", אין בעדותה של ד"ר ורסנו משום ראייה כלשהיא, כי מדובר ב"תאונה": 34. אי לכך הננו מקבלים את טענתו של התובע, וכאמור לעיל (סעיף 23) הננו קובעים כי הוא (התובע) זכאי לתשלום דמי מחלה מהנתבעת בשיעור שהיה משתלם לו על ידי "מבטחים", בהתאם לתקנות, אילו בוטח בה, על ידי הנתבעת, כנדרש. חישוב דמי מחלה 35. לפי סעיפים (16-22 (א) בפרק החמישי לתקנות "מבטחים", שיעור דמי מחלה הוא 80% משכרו של העובד בגין כל יום מחלה, ובמקרה הנדון, כוול היום הראשון למחלה. משכורתו האחרונה של התובע (בחודש 12/86)= -.1,200 ש"ח, אולם מחודש מרץ 1987, בהתאם להסכם תוספת היוקר והסכם תוספת שכר לעובדים (נספחים ד 1, ד 2 לכתב התביעה) יש להוסיף לשכרו של התובע 58 ש"ח לחודש, היינו -.1,258 ש"ח משכורת חודשית. תקופת מחלתו הראשונה של התובע היא מ - 23.1.87 - 30.4.87 = 82 יום מזה בחודשים ינואר-פברואר 32 יום , ובחודשים מרץ אפריל 50 יום. החישוב לחודשים ינואר פברואר -.1,200 ש"ח X80% X 32 יום = 1,228.80 ש"ח 25 החישוב לחודשים מרץ אפריל 1,258 ש"ח X 80% X50 יום = 2,013 ש"ח 25 סה"כ עבור תקופה ראשונה 3,241.80 שולם ע"י הנתבעת סך של 681 סה"כ מגיע לתובע עבור תקופה זו (הראשונה) 2,560.80 2,560.80 ש"ח. תקופת מחלתו השניה של התובע היא; 25.5.87 - 1.8.87 = 55 יום. החישוב לתקופה זו (השניה). 1,258 ש"ח X 80% X 55 יום = 2,214.30 ש"ח 2,214.30 25 סה"כ מגיע לתובע דמי מחלה 4,775.10 ש"ח דמי פנסיה 36. אנו דוחים מכל וכל את כל טענות ב"כ הנתבעת בסיכומו בענין זה. כפי שקבענו לעיל (סעיפים 23-25) חייבת היתה הנתבעת להפריש לקרן פנסיה (יסוד) של מבטחים על חשבון התובע 5% משכרו הכולל, ומשלא עשתה כן, חייבת היא, בהתאם לפסיקה, בנסיבות שלפנינו, לשלם לתובע סכום כסף בגובה ההפרשות שהנתבעת היתה חייבת לשלם לקרן זו. (ראה דב"ע נב/40 - 3 פדידה וייז, פד"ע 87, 92), וכן (דב"ע תש"ן/66 - 3 נאדר-רחמים, פד"ע כ"ב 13,16). 37. כך גם נפסק בדב"ע נו/125 - 3, מוניטין כ"א אבטחה ושירותים בע"מ - משה בוטח (לא פורסם) שם קובע בית הדין הארצי, כי לאור תשובת ב"כ מבטחים כי בהתאם לתקנות קרן פנסיה לעובדים חדשים מנועה "מבטחים" מקבלת דמי גמולים חד פעמיים להבטחת זכויות ריטרואקטביות , ולאור האמור בדב"ע תש"ן 3-68 ודב"ע נא/3 - 2 הנ"ל: "כי הסכומים שהמערערת חוייבה לשלם ל "מבטחים" .... ואשר לא ניתן לשלמם לידיה, ישולמו ישירות לידי המשיב", (ההדגשה הוספה). חישוב דמי פנסיה 38. תקופת העבודה של התובע אצל הנתבעת היא מ - 8.5.82 - 1.8.87 = 63 חודשי עבודה. משכורתו החודשית האחרונה של התובע = 1,258 ש"ח. החישוב הוא: 1,258 ש"ח X 63 חודשי עבודה X 5% = 3,962.70 ש"ח. לסיכום 39. אנו דוחים את התביעה לתשלום בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ומקבלים את התביעה לתשלום דמי מחלה ופנסיה בסיכומים הבאים: א. הנתבעת תשלם לתובע בגין דמי מחלה סך של 4,775.10 ש"ח. ב. הנתבעת תשלם לתובע בגין דמי פנסיה סל של 3,962.70 ש"ח ובסה"כ 8,737.80 ש"ח ג. לסיכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.87 עד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת. הנתבעת תשלם לתובע סך של -.3,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומו בפועל. עקב לו"ז עמוס נתמהמה - נתעכבה ההחלטה בתיק זה, מן הראוי להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק דין. פנסיה