הפעלת הממשלה את סמכותה השיורית מקור הסמכות להחלטה כזו של הממשלה אינו יכול להיות מעוגן אלא בסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה. הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. הממשלה היא האמונה על ניהול ענייני המדינה (ראה ע"פ 131/67 קמיאר נ' מדינת ישראל [5], בעמ' 97). הממשלה ושריה שואבים סמכויותיהם מחיקוקים שונים. עם זאת, אין אפשרות לפרט בחוק את כלל התחומים ואת כלל הסמכויות הנדרשות לממשלה כרשות המבצעת על-מנת לעמוד בתפקידה כמנהלת המדינה. חובותיה וסמכויותיה של הממשלה חובקות הרבה תחומי פעולה שבהם נדרשת פעולתה. חלק מסמכויותיה ומחובותיה אלה אינן מוענקות לה בדבר חקיקה (ראה בג"ץ "לשון אחר, הרשות המופקדת על ביצוע תפקידיה של המדינה במישורים אין ספור, מפעילה - לצורך קיום תפקידיה ומטלותיה - סמכויות שלא פורטו בחוק" (שם, בעמ' 651). סמכות הממשלה לפעול שלא על-פי הסמכה מפורשת בחוק, כאשר פעולתה נדרשת בתחום זה או אחר, מעוגנת בסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה, הקובע: "סמכויות 40. הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל הממשלה דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת". סמכותה זו של הממשלה הינה סמכות שיורית. על סמכות רחבה זו של הממשלה מוטלות שתי מגבלות: ראשית, הסמכות לפעול היא "בכפוף לכל דין". שנית, הסמכות מוגבלת לפעולות אשר עשייתן "אינה מוטלת בדין על רשות אחרת" (ראה בג"ץ 2918/93 עיריית קרית גת נ' מדינת ישראל [7], בעמ' 842). סמכות שיוריתהממשלה