האם קלנועית היא רכב מנועי ? זו השאלה העומדת להכרעה בפסק דין זה . במוקד המחלוקת שבפני נסובה שאלת סיווגה של "קלנועית" כרכב מנועי כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן:"חוק הפיצויים או חוק הפלת"ד "] אם לאו . ייאמר כבר עתה כי לצורך סימון תחומיה של "אדמת המחלוקת" די לציין את השתלשלות המאורעות בקצירת האומר בטענות המתייחסות לשאלת סיווג הקלנועית אף מבלי להידרש בשלב זה לדון בכל יריעת המחלוקות כעולה מכתבי הטענות של הצדדים . רקע עובדתי התובעת ילידת 1933, הגישה כתב תביעה תחילה ביום 20/9/04 כנגד הנתבעים 1 ו 2 ו 3 בעילה של תאונת דרכים נטענת שאירעה לה ביום 26/8/03 עת חצתה את הכביש במעבר חציה, ונפגעה לפתע מרכב נהוג בידי הנתבע 1. וביום 14.6.2007 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך מחיקת אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (נתבע 3 בכתב התביעה המקורי) והוספת נתבעים 4 ו 5 בגין תאונה נוספת נשוא ההחלטה שאירעה לה לטענתה ביום 16.5.2006 וכך נטען , האירוע : "ביום 16/5/06 בשעה 12:30 לערך (להלן:"תאונה ב") נסעה התובעת בקלנועית דגם VICTORY XL נהוגה בידי בעלה יוסף ,כשלפתע ארעה התנגשות עם רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 4 ,בצומת הרחובות רש"י - הגליל בקרית מלאכי והיא נפגעה (להלן:"התאונה")" . לכתב התביעה צירפה התובעת : · תמונה של הקלנועית מלפנים ומאחור . · חשבונית רכישה . · תעודת אחריות . · המפרט הטכני של הקלנועית . · מדריך למשתמש . הנתבעים 4-5 טוענים בכתב ההגנה שהגישו ובטענותיהם במהלך קדם המשפט , כי הקלנועית עליה רכבה התובעת יחד עם בעלה, הנה רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, וכי מכוח יחוד העילה בסעיף 8 לחוק, לתובעת אמורה להיות עילת תביעה כנגד מבטחי הקלנועית, ובהעדר ביטוח, כנגד קרנית. התובעת טוענת כי אין מדובר ברכב מנועי על פי ההגדרה בחוק הנ"ל , ועל כן עילת התביעה של התובעת הינה על פי פקודת הנזיקין כנגד הנתבע 4 כמי שנהג ברכב שפגע בקלנועית ובתובעת, וכנגד מבטחתו הנתבעת 5 . השאלה האם קלנועית הינה רכב מנועי אם לאו, אינה פשוטה שכן יש לבדוק האם היא עונה על הביטוי "רכב" לא כמשמעות דיבור זה בלשון היומיום אלא באספקלריה של חוק הפיצויים . רוצה לומר, הדיון יערך בכל אחד ממרכיבי ההגדרה לרבות בשאלה האם קלנועית נכללת בהגדרה הבסיסית של ההיגד "רכב מנועי" בחוק , ואם לאו האם היא כלולה במצבי הריבוי או שמא בחזקה הממעטת; באין אינדיקציה ברורה, אל איזו קבוצה אפשר לשייך את הכלי הקרוי "קלנועית" , יש לדון האם ניתן לשייך אותה אל הכלים שהוצאו במפורש מן ההגדרה (חזקה ממעטת) או אל הקבוצה של הכלים אשר הוכרו ע"י החוק או הפסיקה כ"כלי רכב" . ודוק!בסעיף 1 לחוק הפיצויים אין אזכור מפורש לכלי הקרוי קלנועית , ועל כן בית המשפט יתור אחר הגדרתו וסיווגו של הכלי, תוך הסתייעות בסביבה הכללית והטבעית של החוק, כוונותיו ,מטרותיו והפסיקה ,ויבחן את השאלה האם לקבוע כי מדובר ב"כלי רכב" כהגדרתו בחוק אם לאו . התשתית הנורמטיבית תאונת דרכים מהי ? סעיף ההגדרות בחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים כ : "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ..... " . רכב מנועי מהו ? " רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות ". פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] , תש"ל - 1970 . מגדירה רכב מנועי על דרך ההפניה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 . פקודת התעבורה סעיף 1 מגדיר , "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב כזה או על ידי בהמה ,וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור,לרבות אופניים ותלת - אופן,ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן. "רכב מנוע" - רכב המונע מכוח מיכני מכל צורה שהיא , ולרבות תלת אופנוע ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם , ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי. תקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 קלנועית הוגדרה בתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן:"תקנות התעבורה") בתיקון מספר 6, התשס"ו 2006 (להלן:"תיקון מספר 6") . התיקון הגדיר את הקלנועית וביטל את ההגדרה של "כסא גלגלים לנכה":" רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי. שנתקיימו בו כל אלה : (1) רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד . (2) ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד , (3) הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד, (4) מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינו עולה על 12 קילומטר לשעה, (5) הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כיסאות גלגלים : כיסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם, (6) הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל הועמד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד . סימן ב'1 לתקנות התעבורה: קלנועית 39ח. פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשס"ו(6)] בעל קלנועית והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה . 39ט. פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשס"ו(6)] הנוהג בקלנועית פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה. 39י. נהיגת קלנועית [תיקון: תשס"ו(6)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה. (ב) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן מצבו הגופני והנפשי מאפשר לו להפעילה בבטחה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתה. 39יא. תנועת הקלנועית [תיקון: תשס"ו(6)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג בקלנועית בכביש שהוא בתחומי מושב או קיבוץ, או אם התקיים אחד מאלה: (1) אין לצד הכביש מדרכה; (2) לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה; (3) לא ניתן בנסיעה בקלנועית, לעלות על המדרכה או לרדת ממנה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה. (ד) בתקנה זו - נהיגה לרבות דחיפת הקלנועית. עתה על בסיס המתווה הנורמטיבי שתואר תיגזר המסקנה בדבר סיווג הקלנועית, בראי של תקנות התעבורה; אך בל נשכח כי השאלה היא אם קלנועית הנה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. ההבחנה איננה מלאכותית, אין חפיפה בין הגדרת מונח מסוים בחוק הפיצויים ובתקנות התעבורה. הבדיקה חייבת להיעשות בראי של חוק הפיצויים . מהי קלנועית ? שאלת סיווגה של הקלנועית כרכב מנועי אם לאו, עוד לא זכתה לליבון בפסיקה ,ולמעט שתי מקרים שנדונו אחד בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופטת כ. ג'דעון , שם נדונה השאלה באור חוק הפיצויים ,והשני בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפני כב' השופט אברהם נ. טננבוים, שדן בשאלה בהיבט של תקנות התעבורה,למעשה טרם זכתה הסוגיה לליבון . להלן נסקור פסיקת בית המשפט בנושא : ת"ת (ירושלים) 9849/06 מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם נ' הובר אדם , תק- של 2006 (3) 1472 ( מיום 6.7.2006). כאמור המקרה הובא בפני כב' השופט טננבוים שם דובר על נהג קלנועית שהואשם בעבירה על תקנות התעבורה בכך שלא ציית לתמרור אין כניסה. הנאשם טען להגנתו כי דין הרכב מסוג קלנועית כדין הולך רגל המותר בנסיעה מעין זו . וכך פותח כב' השופט טננבוים את פסק דינו: "...נדגיש רק כאן כי על פי ההסדר החדש הרי ככלל מנחה ניתן לומר כי נוהג בקלנועית דינו כהולך רגל. קרי מה שמותר להולך רגל מותר בדרך כלל לנוהג בקלנועית ומה שאסור להולך רגל אסור לנוהג בקלנועית ..." . ... הקלנועית היא רכב חשמלי שקט יחסית שבו יש מקומות לאדם אחד או מקסימום שני אנשים הנוסע בדרך כלל במהירות איטית. בעבר היה השימוש בו כלי לשימוש בידי אנשים מבוגרים ו/או המתקשים בהליכה, אולם היום יש דגמים מהירים יותר שגם אנשים בריאים משתמשים בהם רבות. ככלל מדובר בכלי רכב צעיר יחסית לימים שדומני שרק בעשור האחרון ירד מחירו והוא ניתן לשימוש על ידי אוכלוסייה רבה ומגוונת יותר . ... עוד נקבע :"לא יתכן להעלות על הדעת כי ברגע שקלנועית יורדת לכביש מחוסר ברירה, יחולו עליה פתאום דינים הקשורים לרכב מנועי. פיתוח שכזה יפגע קשות בכוונת המחוקק ובמשתמשי הקלנועית עצמם. ושוב , צריך לזכור שמטרת המחוקק הייתה להשוות את מצבם להולכי הרגל . התוצאה הסופית היא שכיום אסורה הנסיעה בקלנועית על הכביש אלא במקום שאין מנוס מכך ובמקרה שכזה יהיו ההוראות החלות עליהן כדין ההוראות החלות על הולכי רגל . לסיכומו של דבר, כב' השופט טננבוים החליט לזכות את הנאשם, תוך קביעה שהנאשם לא נהג ברכב מנועי שחוקי התעבורה החלים על רכב מנועי חלים גם עליו . מקרה נוסף - ת.א 5151/06 (חיפה) בש"א 18560/06 - קרנית -קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' טובול יוסף ואח'. תק-של 2007(2), 311 ,עמ' 313. נדונה השאלה האם יש לחייב את קרנית לפצות את התובעים בגין אירוע בו נפגעו כתוצאה מהתהפכות קלנועית על יושביה . וכך קובעת כב' השופטת ג'דעון = , "עיון בהגדרה הכללית של קלנועית ובמיוחד בסיווגה כרכב מנועי, אמורה היתה להוביל לכאורה לידי מסקנה כי קלנועית אכן נכללת בהגדרת רכב מנועי על פי חוק הפיצויים ובמיוחד בשל העובדה כי עיקר ייעודה הוא לתחבורה יבשתית .ברם, לאור המצב התחיקתי הקיים היום, התגלה קושי לא מבוטל בלהכיר בקלנועית כרכב מנועי לצורך החלת חוק הפיצויים , וזאת בשל הטעמים להלן. א. אין חולק כי המחוקק הוציא במפורש מכלל הגדרת רכב מנועי על פי חוק הפיצויים "כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". חיקוי אחרי הליכי תיקון תקנות התעבורה משנת 2005 שבמסגרתו הוסדר עניינה של הקלנועית, מוביל למסקנה כי מחוקק המשנה התכוון להשוות בין הקלנועית לבין כסא גלגלים ( ראה דברי מר עוזי יצחקי, עמ' 3 לפרוטוקול מס' 574 מישיבת ועדת הכלכלה מיום 20.12.05, באתר הכנסת), ובמסגרת תיקון זה אף בוטלה הגדרת "כסא גלגלים לנכה" שכן מחוקק המשנה סבר כי מהות הכסא תהיה משולבת בהגדרת הקלנועית...יוצא איפוא כי הקלנועית החליפה את הגדרת "כסא גלגלים לנכה", ומשכך, היא נכללת בחריג של רכב מנועי שנקבע בחוק הפיצויים. ב. כפי שצויין לעיל, המחוקק לא מצא לנכון להטיל חובת רישוי ורישום וחובת הצטיידות ברישיון נהיגה לגבי השימוש בקלנועית. ממצב דברים זה ניתן להסיק כי המחוקק לא ראה בקלנועית כלי הגורם לסיכון תחבורתי ואשר בגינו יש מקום להטיל חובות רישום ורישוי בכדי להבטיח את שלום המשתמשים בו ואת שלום הציבור בכלל, משמע שהמחוקק לא ראה בקלנועית כלי הטומן בחובו סיכונים המעוגנים מטבע הדברים בשימוש ברכב מנועי. ג. תנועת הקלנועית על הכביש הוגבלה בכפוף למספר מצומצם של חריגים כמצוין בתקנה 39יא לתקנות התעבורה שהוזכרה לעיל, דבר המעיד על העדר כשירותה לנוע על הכביש. על יסוד כל המקובץ בפסק דינה של כב' השופטת ג'דעון נדחתה התביעה כנגד קרנית שכן לא הוכח כי הקלנועית הינה רכב מנועי . טענות הצדדים לשיטת התובע , אין בחוק הפיצויים הוראת "קליטה "או "הפנייה" לדיני תעבורה, כאשר המונחים יתפרשו באופן שתוגשם תכלית חוק הפיצויים. בהקשר זה מפנה התובעת לדברים שנאמרו ב : ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' מחמוד חובז פ"ד נ(3) 639 .ולדברים שנאמרו ברע"א 3534/97 איטליס נ' ישראלי פ"ד נג (4) 780. הביטוי "כסא גלגלים" יכול להתפרש ככולל "קלנועית".המאפיין הפיזי העיקרי של "כסא גלגלים" ו "קלנועית" בכלל זה היא המהירות הנמוכה של הכלי.העובדה שאפשר שמושב הקלנועית יהיה רחב דיו כדי לשאת שני נוסעים אינה משנה את מהותו של הכלי כ"כסא גלגלים". חוק הפיצויים בא להתמודד עם הסיכון של תאונות דרכים, כלי הנעדר סיכון תעבורתי, בטלה ההצדקה לכלול אותו במסגרת דיני התעבורה וחוק הפיצויים. בעניין זה ניתן לומר, כי קיימת השקה (שלילית - של מה שלא ייכלל) בין התכליות של דיני התעבורה וחוק הפיצויים. מול התכלית הכללית של חוק הפיצויים - תכלית סוציאלית שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים, עומדת התכלית הספציפית של החריג בעניין "כסא גלגלים" - אף היא סוציאלית , שלא להכביד את הנטל הכלכלי של הביטוח על אוכלוסיה חלשה ולהטילו דווקא על ציבור הנהגים ב"רכב מנועי" בכבישים . הפטור מחובת רישוי, רישום ורישיון נהיגה ל" קלנועית" עפ"י תקנות 39ח ו 39 ט לתקנות התעבורה, תוך מתן תוקף רטרואקטיבי לפטור זה ,בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 הינה ראיה לכך שהכלי נעדר סיכון תעבורתי ולכן אינו נכלל בקטגוריה של "רכב מנועי".תקנות התעבורה עושות שימוש במונח "רכב מנועי",כחלק מהגדרתה של "קלנועית",רק כדי לקבוע בהמשך,כי חלים עליה הפטורים מהוראות פקודת - התעבורה ומכאן , שנשלל מעמדה כ"רכב מנועי" . יש לפרש את המונח "כסא גלגלים" שבהגדרה הממעטת של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים כחל על קלנועית ומכאן שדינה כדין "כסא גלגלים המוחרג באופן מפורש מההגדרה " . לסיום נטען כי, הקלנועית ,באה לספק צורך חברתי - סוציאלי של ציבור הנכים, תוך ניסיון להקל על סבלם על ידי מתן אמצעי שיקל על תנועתם. ביטוח חובה - יעמיס דרישה כלכלית ,אשר עלולה לגרום לויתור על כלי חיוני זה. קלנועית - נעדרת סיכון תעבורתי - ומשום מהירותה הנמוכה הוגבלה כשירותה הנורמטיבית לנוע על הכביש, תנועתה מוגבלת למקום גיאוגרפי אחד - מדרכות ,ורק בהתקיים החריגים ,היא רשאית לנוע על הכביש (כמו הולך רגל). מכאן שניתן לומר,כי תכלית החקיקה חוק הפיצויים תומכת בפרשנות לפיה ,ה" קלנועית" איננה ממלאת אחר הדרישה "ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". תמצית טענות הנתבעת, לשיטת הנתבעים 4-5 ,התובעת הקדימה אחרית לראשית בכך שבדקה תחילה האם קלנועית נכללת בהגדרה הממעטת ורק אח"כ בדקה האם הקלנועית נכללת בהגדרה הבסיסית. לטענת הנתבעת יש לדון תחילה בשאלה האם הקלנועית עונה על ההגדרה הבסיסית לפיה עסקינן ברכב מנועי, קרי האם מדובר: " ברכב הנע בכח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעוד לשמש לתחבורה יבשתית " . מחוקק המשנה הגדיר בתקנות התעבורה (תיקון מס' 6) התשס"ו -2006 את המושג קלנועית כ"רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי ..". בעשותו כך, ניתן ביטוי לעמדתו לפיה הקלנועית אינה אלא "רכב מנועי". בניגוד לעמדת התובעת ,טוענת הנתבעת כי יש לראות בקלנועית כרכב מנועי שעיקר יעודו לשמש תחבורה יבשתית, גם אם התקנות הגבילו את נסיעתה למדרכות, שכן הוכרו מצבים רבים בהם לא יתאפשר לקלנועית לנסוע רק על המדרכה ,זאת ועוד ניתן אף היתר מוחלט ובלתי מסוייג לנהוג בקלנועית בכביש בתחומי מושב או קיבוץ. הנתבעת מוסיפה כי מאחר והוברר כי קיימים מצבים רבים ומרובים בהם יאלצו נהגי קלנועיות לעשות שימוש בכביש, הרי שמתבקשת המסקנה לפיה לא ניתן לראות בהוראות המוגבלת בתקנות התעבורה לנהוג בקלנועיות במדרכות משום הוראה השוללת את יעודה של הקלנועית לשמש לתחבורה יבשתית . ההיגיון אף לשיטתה של הנתבעת אינו סובל כי השאלה האם השימוש בקלנועית טעון ביטוח יקבע בהתאם למצב המדרכות במקום הנסיעה .הגבלתן, המסוייגת והמוגבלת כשלעצמה, של קלנועיות לנסיעה במדרכה איננה שוללת את היותן רכב שנועד לשמש לתחבורה יבשתית , שכן תחבורה יבשתית תתכן אף על המדרכות ואין כל יתדות לסברה לפיה תחבורה יבשתית מוגבלת לכבישים דווקא ורק להם, מה גם שלא ניתן בשום דרך לראות במדרכות משום מקום גיאוגרפי אחד ( כדוגמת מסלולה של המעלית) . מסבירה הנתבעת , הגדרת רכב מנועי כלל אינה קובעת כי שימוש בכביש בלבד יהווה תנאי בלעדיו אין לבחינתו של הרכב, ואף הפסיקה לא קבעה זאת כתנאי. באם נסיעה בכביש דווקא היתה מהווה רכיב הכרחי בהגדרה , הרי שלא היה כל צורך להוציא מכלל התחולה כסאות גלגלים או מדרגות נעות שאין להן קשר לכבישים . עוד לשיטתה התנאי "ועיקר יעודו לשמש תחבורה יבשתית" , נועד להוציא כלי הרכב שעיקר יעודם כלי עבודה כגון " טרקטורון" ," יעה אופני זעיר" ,"מכבש " "בולדוזר", "קומביין" וכיוצ"ב . עוד נטען,יש להחיל דין דומה לדין החל על המלגזה המוכרת כרכב מנועי, שכן כשם שמלגזה נועדה להוביל מטענים בחצרים בתחום גיאוגרפי מוגבל שספק אם יש בו כבישים כך יש לקבוע לגבי קלנועית שעל אחת כמה וכמה אינה מוגבלת בנסיעתה למקום גיאוגרפי אחד. באשר לטענת התובעת ולפיה הקלנועית נעדרת סיכון תעבורתי ,טוענת הנתבעת כי הנוהג בקלנועית עלול להיות מעורב באין ספור תאונות עצמאיות (להתהפך, להיתקל ,להחליק, להידרדר לתהום , להיפגע כתוצאה מהתלקחות ועוד) וכן לפגוע בהולכי רגל . מתכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים מתחייבת המסקנה כי מקום בו השימוש מקים סיכון תעברותי כי אז חלה על עושה השימוש חובת הביטוח .והטענה כי חובת הביטוח עלולה להוות נטל כלכלי על אוכלוסיה חלשה דווקא אינה יכולה להוות סיבה לפתור מחובת ביטוח,חובה שכזו נועדה בראש ובראשונה לדאוג לאותה שכבה חלשה, למקרה של תאונה עצמית שלא יעמדו בפני שוקת שבורה , באופן שיצא שכרם בהפסדם. עוד לשיטתה כי באם נותר ספק כלשהו כי הקלנועית עונה על ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי הרי כי הקלנועית אף נכללת בחזקה המרבה לפיה יראו כרכב מנועי גם מכונה ניידת הכשירה לנוע בכח מכני בכביש . האם הקלנועית הוצאה מתחולת חוק הפיצויים,קרי האם על קלנועית תחול החזקה הממעטת ולפיה ,כסא גלגלים, עגלות נכים ומדרגות נעות לא יחשבו לרכב מנועי ? לשיטת הנתבעת כסא גלגלים אשר כשמו כן הוא , כסא המונח על גלגלים, וברגיל מופעל בכוח ידיו של היושב בו ולעיתים מופעל באמצעות מנוע עזר חשמלי. זהו כסא הגלגלים אשר המחוקק חשש שמא יחשב לרכב מנועי וביקש להוציאו מכלל תחולת חוק הפיצויים . זאת ועוד, בתקנות התעבורה בעוד הגדרתו של כסא גלגלים לנכה מפנה למושג "כסא" הגדרת המושג קלנועית מפנה למושג "רכב מנועי" .לתפיסתו של המחוקק כסא גלגלים הינו בראש ובראשונה כסא המונח על גלגלים .יתרה מזו , בהתייחסו לכסא הגלגלים נקט מחוקק המשנה בלשון "יסיע " בעוד בהתייחסו לקלנועית נקט בלשון "ינהג". מכאן מתבקשת המסקנה כי אין לראות בקלנועית מושג זהה או נרדף לאותו כסא גלגלים לנכה . עד היום לא תוקן חוק הפיצויים,למרות שנעשה הליך חקיקה להסדיר את השימוש בקלנועיות מבחינת דיני התעבורה,וכל אימת שעדין עומדת ההגדרה לפיה לא יחשב לרכב מנועי כסא גלגלים או עגלת נכים,אין לקרוא אל תוך החוק תיקון מכללא לפיה במקום "כסא גלגלים" תבוא "קלנועית" . ביום 12.2.2008 ,הגישה התובעת תוספת לסיכומיה ובה טענה, הסייג בעניין "כסא גלגלים" נחקק בתיקון מס' 4 לחוק , אשר נכנס לתוקף ביום 31/1/1983 ,תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים מיום 30/9/90 לעניין הגדרת " תאונת - דרכים" השלים את תיקון מס' 4 ,וזאת במסגרת התכלית החקיקתית של חוק הפיצויים להתמודד עם סיכונים תעבורתיים, המהווה את ההצדקה היחידה. מכאן שההנחה בדבר שינוי טכנולוגי, אותו לא צפה המחוקק - אינה נכונה. נכון יותר לומר כי הקלנועית שינתה את העיצוב של כסא גלגלים ממונע" בבחינת שיפור תדמיתי אך לא שינתה את המהות .ומכאן שההגדרה של כסא גלגלים כיסתה גם את הקלנועית ( עד 12 קמ"ש ) . מנגד , הגישה הנתבעת ביום 13.2.2008 השלמה לסיכומים ובה נטען , חוק הפיצויים, בנוסחו המקורי הגדיר את המונח "רכב מנועי" כרכב המונע בכח מיכני, לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע ,אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי. אילו היו קלנועיות מיוצרות בתקופה בה נחקק החוק , בוודאי היו עונות על ההגדרה הבסיסית של רכב המונע בכוח מיכני , וללא ספק היו עונות לחזקה המרבה, אשר כללה בהגדרה גם " תלת אופן עם מנוע עזר " . בשנת 1983 , תוקן חוק הפיצויים ( תיקון מס' 4) , והגדרתו של המונח "רכב מנועי" שונתה ומאז הינה " רכב הנע בכח מיכני על פני הקרקע ועיקור יעוד לשמש לתחבורה יבשתית ... ולמעט כסא גלגלים , עגלת נכים ומדרגות נעות ". ייצורן של הקלנועיות בתאם לבירור שנעשה על ידי ב"כ התובעת החל משנות ה- 1981, ובכל זאת מצא המחוקק לנכון להוציא מכלל תחולה באורח המפורש כסאות גלגלים אך לא קלנועית . לסיום ,בדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד כי העובדה לפיה הושמט הריבוי בדבר "אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר " נעשה לאחר שהמחוקק הגיע למסקנה כי שוב אין צורך בריבוי זה, נוכח ההגדרה הרחבה של "רכב ". מכאן שיש לראות בקלנועית לפחות " תלת אופן עם מנוע עזר" אשר תחולת חוק הפיצויים עליו שרירה וקיימת גם לאחר תיקון החוק . ביום 19.2.2008 שוב הוגשה בקשה מטעם התובעת להשלמה לסיכומים מטעם הנתבעים ובה נטען , התובעת ביקשה להגיב על טענת הנתבעים ולפיה הקלנועית הינה תלת אופן עם מנוע עזר ועל כן הינה רכב לכל דבר ועניין , וטענה כי אין כל חשיבות לשאלה האם קלנועית טרם הפטור , נחשבה לרכב , משום שענתה על ההגדרה של "תלת אופן עם מנוע עזר ". השאלה הופכת להיות סמנטית חסרת נפקות משפטית וכל זאת מבלי לפגוע בטענתה הראשונה של התובעת, כי הקלנועית הינה "כסא גלגלים". עוד נטען ,"תלת אופן" אינו בא להכליל את כל סוגי הרכב בעלי שלושה גלגלים, כפי שמציעה הנתבעת. במונח " אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר" הכוונה לאותה משפחה של כלים, בעלי דוושות, שבהם מותקן מנוע עזר קטן , המסייע לנהג בהם . דיון בפסק דין מקיף עמד בית המשפט העליון בע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והפסקה נ' מוחמד סובח .פ"ד נ(3)819 (להלן:"פרשת חברה ישראלית לקירור"),על ההיסטוריה החקיקתית לחוק הפיצויים בקובעו : חוק הפיצויים המקורי (סעיף 1) הגדיר "רכב מנועי" או "רכב " בזו הלשון : "רכב המונע בכוח מיכני לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת- אופנוע , אופניים ותלת- אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי" . בפרשו הוראה זו הדגיש בית המשפט העליון כי הוא נמנע מלקבוע הגדרה מקיפה למונח "רכב המונע בכוח מיכני", תוך שבחר בגישה פרגמטית הבוחנת כל מקרה לגופו (ראה ע"א 133/79 בוכמן נ' אלנסארה, פ"ד לה (2) 64, 68; ע"א 680/80 עזבון המנוח צבי פריימן ז"ל נ' חברת קו צינור הנפט אילת- אשקלון בע"מ, פ"ד לו (2) 578, 586; ע"א 674/85 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' ז'ק, פ"ד מג (1) 356, 361. על יסוד בחינה זו נקבע כי רכבת היא "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים (המקורי) (ע"א 133/79 הנ"ל). הוא הדין בטרקטור המשמש לעבודה חקלאית (ע"א 326/80 סואעד נ' טאהא, פ"ד לה(3) 197. לעומת זאת נקבע כי כלי תחבורה ימי או אווירי אינו "רכב מנועי" כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים, שכן "כלי רכב" לעניין חוק הפיצויים הוא כל כלי הנע על פני היבשה (ע"א 680/80 הנ"ל). כלי עבודה, המשמשים בתעשיה או בחקלאות והנעים על פסים או על גלגלים והמונעים על ידי כוח מיכני, נתפסו על ידי ההגדרה של "רכב מנועי" (ראה ע"א 81/82 לה נסיונל, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לז (1) 807. כמו כן צויין כי "כלי רכב, שנועד לנוע בשדות, או בהרים, או על שפת הים, או בחצרות בית החרושת, ושלא נועד כלל לנוע בכביש, כלול בוודאי במסגרת חוק הפיצויים". בית המשפט הוסיף וציין כי יתכן וגם "הכרמלית החיפאית (שנעה מתחת לפני האדמה) ורכבל (הנע באוויר בין שתי נקודות על הקרקע) אף הם בגדר 'רכב מנועי' אף שאין הם נעים, ולא נועדו לנוע, על הכביש" (ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 67; ראה גם: ת.א. (נצרת) 897/81 דובינסקי נ' חברת סקי החרמון, צלטנר 187). בצריך עיון הושארה השאלה, אם מעלית או מדרגות נעות הן "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים (ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 68). בספרות המשפטית צויין כי כסא גלגלים חשמלי כלול בהגדרת "רכב מנועי". לעומת זאת, ספק אם מכוניות ורכבות קטנות בלונה פארק כלולות בו (ראה י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 1978) 10)). פרשנות זו קובע בית המשפט העליון הינה על רקע הפירוש שניתן לדיבור "שימוש" ואשר עליו עמד ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ - הובילו להצעות לצמצום היקף פריסתו של חוק הפיצויים. הממשלה הגישה לכנסת את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"א-1981 (ה"ח 1550, התשמ"א, עמ' 453). הצעה זו ביקשה לקבוע את המבחן התחבורתי כמבחן העיקרי לאחריות על פי חוק הפיצויים. לשם הגשמת מטרה זו הוצעו שני תיקונים עיקריים: האחד, בהגדרת הדיבור "תאונת דרכים", הוצע לקבוע כי תאונת דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה"; התיקון השני הוצע בהגדרת הדיבור "רכב מנועי" או "רכב". הוצעה הגדרה חדשה בזו הלשון: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות טרקטור ומכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש, ולמעט רכבת, כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; כלי נגרר או נתמך על ידי רכב אחר אינו רכב בפני עצמו, אולם אם הוא מחובר לרכב, דינו כחלק מאותו רכב". בדברי ההסבר להצעה זו - שפורסמה בטרם נפסק כי כלי תחבורה ימיים ואוויריים אינם בגדר "רכב" לעניין חוק הפיצויים (ע"א 680/80) - נאמר: "חוק הפיצויים יוצא מן ההנחה כי משמעותו של המונח 'רכב' גלויה וידועה לכל, אולם מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דווקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. ... מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב' ולמעט מההגדרה כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. תרופתו של מי שנפגע באחד מאלה אינה מצויה בהסדר שלפי חוק פיצויים זה" (שם, עמ' 454). הצעה זו - לאחר שהוצעה מחדש בהצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982 (ה"ח 1556, התשמ"ב, עמ' 81) - התקבלה רק בחלקה בתיקון מס' 4. הכנסת לא שינתה מההגדרה של "תאונת דרכים" ולא קבעה כי השימוש ברכב מנועי צריך להיות "למטרות תחבורה". שינוי זה התרחש אך שבע שנים, לאחר מכן, בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א-1990 (להלן - תיקון מס' 8). לעומת זאת, הכנסת קיבלה את הצעת הממשלה, כי רכב מנועי הוא רכב הנע על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית. עם זאת, הצעת הממשלה התקבלה אך בחלקה. כך, למשל, הממשלה הציעה כי רכבת לא תיכלל בהגדרת "רכב מנועי", ואילו הכנסת קבעה במפורש כי רכבת נכללת במסגרת ההגדרה. כן חל שינוי בהצעת הממשלה בעניין "רכב נגרר או נתמך". ההגדרה החדשה של "רכב מנועי" או "רכב" קובעת לאמור: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". ניתוח פרטי הגדרה זו כפי שנקבע בפרשת "חברה ישראלית לקירור ". "רכב" בתיקון מס' 4 ניתוח ההגדרה של "רכב מנועי" או "רכב" בתיקון מס' 4 מצביע על כך, שההגדרה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בהגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" או "רכב". על פי הגדרה זו רכב מנועי הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". החלק השני עוסק במספר מצבים מיוחדים המתווספים להגדרה הבסיסית ("מצבי הריבוי"). החלק השלישי עוסק בשלושה מצבים מיוחדים הבאים למעט מההגדרה הבסיסית ("מצבי המיעוט") (ראה ע"א 149/89 עזבון המנוח הרצל בורנשטיין ז"ל נ' יעקבי, פ"ד מז (2) 630. "מצבי הריבוי" הם מצבים שמטעם זה או אחר החוק ביקש להבטיח כי יראו בהם "רכב מנועי" אף אם על פי ההגדרה הבסיסית אין הם כאלה .. ניתוח מדוקדק עשוי היה להוביל למסקנה כי חלק מהם כלולים ממילא בהגדרה הבסיסית, כגון: רכבת (ראה ע"א 133/79 הנ"ל) או טרקטור (ראה ע"א 326/80 הנ"ל). משנקבעו מצבים אלה "כמצבי ריבוי", אין עוד צורך לערוך בדיקה זו. גם אם אין הם ממלאים את יסודותיה של ההגדרה הבסיסית, יש לראותם כ"רכב מנועי". כך, למשל, "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" תהווה "רכב מנועי". גם אם עיקר יעודה אינו לשמש לתחבורה יבשתית. עמד על כך השופט מצא, בציינו (ע"א 149/89 הנ"ל, בעמ' 636): "חלקה השני של ההגדרה מוסיף לכלל, על דרך ה'לרבות', סוגי רכב נוספים, כ'טרקטור' וכ'מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש...'. עיקר ייעודם של אלה אינו 'לשמש לתחבורה יבשתית', ואלמלא צויינו במפורש לא היו נכללים. כן מוסיף הוא סוגי רכב, כ'רכבת' וכ'רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי', שאלמלא צויינו במפורש ספק אם היו נכללים" (ע"א 149/89 הנ"ל, בעמ' .(636 "מצבי המיעוט" הם מצבים שמטעם זה או אחר החוק ביקש להבטיח כי לא יראו בהם "רכב מנועי". יתכן כי ניתוח ענייני עשוי היה להוביל ממילא למסקנה, כי מצבים אלה אינם נופלים להגדרה הבסיסית או למצבי הריבוי; אך יתכן והשאלה היתה פתוחה, תוך אפשרות לפתרונות נוגדים. כדי למנוע מחלוקת פרשנית, נקבע הדבר במפורש. על כן, ממעט החוק כלים (כגון: "כסא גלגלים" או "עגלת נכים") אשר יתכן ולולא המיעוט, היו נכללים בהגדרה הבסיסית. עמד על כך השופט מצא, בציינו (שם, שם): "בחלקה השלישי של ההגדרה מוצאים מן הכלל, על דרך ה'למעט' 'כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות'. אלמלא הוצאו שלושת אלה במפורש, אפשר שהיו נכללים, אם כחלק מן הכלל שבחלק הראשון (ככל שמתקיימים בהם שני יסודותיו של הכלל) ואם כחלק מן הנוספים לכלל על פי החלק השני. כך, למשל, כסא גלגלים המונע בכוח מכאני והכשיר לנוע בכביש, עשוי היה להתפרש כ'מכונה ניידת'" (שם, שם). נעבור עתה לבחינת חלקיה השונים של ההגדרה, ונתחיל בהגדרה הבסיסית. ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" ההגדרה הבסיסית קובעת, כפי שראינו, כי "רכב מנועי" או "רכב" הוא: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". הגדרה זו מבוססת על ארבעה מרכיבים: (א) "רכב"; (ב) "הנע בכוח מיכני"; (ג) "על פני הקרקע"; (ד) "ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". נעמוד בקצרה על מרכיבים אלה. "רכב" המרכיב הראשון של הגדרת "רכב מנועי" או "רכב" הוא הביטוי "רכב". לפנינו, איפוא, הגדרה שאינה שלמה, שכן היא כוללת בחובה את האובייקט אותו היא מבקשת להגדיר (ראה ע"א 680/80 הנ"ל, בעמ' 585). את הדיבור "רכב" בהגדרה הבסיסית יצטרך בית המשפט למלא תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים. אין תועלת רבה בהגדרות שניתן למצוא בדברי חקיקה אחרים (בישראל או מחוצה לה) לדיבור "רכב". אין גם תבונה בניסיון לתת מראש הגדרה מקיפה לדיבור "רכב",העשוי להשתנות במשך השנים עם השינויים הטכנולוגיים (ראה ע"א 133/79 הנ"ל, בעמ' 68). בוודאי שכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום, נופל לגדר "רכב" כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים (ראה ע"א 81/82 הנ"ל, בעמ' 809), בין אם הוא נע על כביש, בשדה או על מסילה. על כן קטר של רכבת הוא בוודאי "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים. "הנע בכוח מיכני" חוק הפיצויים קובע משטר חדש של אחריות מוחלטת לנזק גוף הנגרם על ידי רכב "הנע בכוח מיכני". בכך מבחין החוק בין רכב הנע בכוח פיסי (כגון אופניים או עגלה הרתומה לסוס) לבין רכב הנע בכוח מיכני (כגון מכונית נוסעים, טרקטור או קטר) (ראה י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 18 (מהדורה שניה, התש"ן)). ודוק: השאלה אינה אם בשעת התאונה הונע הרכב בכוח מיכני. השאלה הינה אם בשעת התאונה ניתן היה לעשות שימוש בכוח המיכני של הרכב. עמד על כך השופט ריבלין בציינו: "המבחן הרלוונטי לעניין חוק הפיצויים לרכיב 'ההנעה' בהגדרת 'הרכב המנועי', אינו השימוש שנעשה בפועל ברכב בשעת המקרה, אלא אפשרות השימוש בכוח, שניתן היה לעשות באותו רכב באותה שעה" (ריבלין, תאונות הדרכים (מהדורה שניה מורחבת 1995), עמ' .(56 "על פני הקרקע" מרכיב נוסף בהגדרת "רכב מנועי" הוא שהרכב נע "על פני הקרקע". למסקנה זו הגיע בית המשפט העליון לפני תיקון מס' 4, שעה שמרכיב זה ("נע על פני הקרקע") לא היווה חלק מההגדרה. הנשיא שמגר ציין כי המשמעות הלשונית הרגילה והמקובלת לדיבור "רכב" או "רכב מנועי" היא "כלי, הנע על גבי היבשה" (ע"א 680/80 הנ"ל, בעמ' 586). משמעות זו - כך נפסק - מתבקשת מתכליתו של חוק הפיצויים, שנועד לחול על כלי תחבורה יבשתיים ולא על כלי תחבורה ימיים או אוויריים. עתה תוקנה ההגדרה, ועל פי תיקון מס' 4, ייחשב כ"רכב מנועי" רק רכב הנע "על פני הקרקע". בכך אומץ, בדרך החקיקה, הפירוש ההלכתי לדיבור "רכב". "מיקומו הגיאומטרי" הוזז, עם זאת, מהדיבור "רכב" אל המרכיב הנוסף שעניינו תנועה "על פני הקרקע". הדיבור "על פני הקרקע" מבקש, בראש וראשונה, להוציא מכלל הדיבור "רכב מנועי", כלים המשמשים לתנועה אווירית או ימית. תכליתו של חוק הפיצויים לא היתה לחול על הסיכונים שכלים אלה יוצרים. עם זאת, הדיבור נע "על פני הקרקע" אין משמעותו שתנועת הרכב צריכה להיות צמודה כל העת לקרקע (ראה אנגלרד, שם, עמ' 21). על כן ניתן לשער - אך נשאיר עניין זה בצריך עיון - כי רכבל - המחבר שתי נקודות על הקרקע והנתמך בעמודים המוצבים על הקרקע - מקיים את הדרישה כי הרכב נע "על פני הקרקע" (ראה ת.א. (נצרת) דובינסקי נ' חברת סקי חרמון בע"מ, צלטנר .(187 "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" הוספת רכיב זה להגדרה "רכב מנועי" היא אחד החידושים העיקריים בתיקון מס' 4. על פי הדין הקודם, די היה בכך שהרכב מונע בכוח מיכני, כדי לקיים את ההגדרה של "רכב מנועי". על כן מכבש, בולדוזר, קומביין וכיוצא בהם כלים המונעים בכוח מיכני והמשמשים בחקלאות, בתעשיה או בבניין, נפלו לגדר ההגדרה הישנה של "רכב מנועי". לאחר תיקון מס' 4 - ובעקבות הדרישה כי עיקר יעודו של הרכב הוא לשמש לתחבורה יבשתית - שוב אין כלים אלה מהווים "רכב מנועי" כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים. על כן, עגורן, הנע על מסילה, ותפקידו העיקרי פריקה וטעינה, אינו "כלי רכב", שכן "אין עיקר יעודו לשמש תחבורה יבשתית" (השופט אור בע"א 81/82 הנ"ל, בעמ' 811). מכאן גם שכלי שעשוע - כגון מכוניות המתנגשות בלונה פארק - אינם "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים, שכן עיקר יעודם אינו לשמש לתחבורה יבשתית. הדרישה "לתחבורה יבשתית" קיבלה את השלמתה הרעיונית בתיקון מס' 8, אשר קבע בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כי הרכב המנועי שימש "למטרות תחבורה". שתי דרישות אלה מהוות את הבסיס לשינוי העיקרי שהוכנס בחוק הפיצויים, ושהביא בעיקרו של דבר - וכפוף למקרים מיוחדים בהם החוק מרחיב תחולתו על סיכונים שאינם תעבורתיים (ראה רע"א 8061/95 הנ"ל) - להחלפת המבחן היעודי להתרחשותה של "תאונת דרכים" במבחן התעבורתי. על פי המבחן התעבורתי, תאונת דרכים מתרחשת כאשר נוצר סיכון תעבורתי. לא די בכך שהרכב שימש לייעודו הטבעי והרגיל. הדרישה הינה כי הרכב משמש ליעוד תעבורתי. כפי שציינו, תיקון מס' 8 התקבל מספר שנים לאחר תיקון מס' 4. כל עוד תיקון מס' 4 עמד בבדידותו נוצר מצב דברים בלתי מאוזן, בו המבחן התעבורתי הוגבל לזיהוי ה"רכב המנועי", אך משזה נקבע על פיו, הוחל החוק גם על סיכון שאינו תעבורתי. בכך נוצרה - כלשונו של פרופ' אנגלרד - "בריאה חקיקתית משונה, הדומה לאדם הצולע על רגל אחת. בהגדרה החדשה של רכב מנועי מופיע יסוד של ייעוד תחבורתי, יסוד הנעדר במקום המכריע בהגדרה של תאונת דרכים" (אנגלרד, שם, עמ' 16). עם זאת, גם בתקופה שבין שני התיקונים, מבטאת הדרישה בדבר "תחבורה יבשתית" את הרעיון של "למטרות תחבורה", כאשר תחום הפריסה של רעיון זה מוגבל להגדרת הדיבור "רכב מנועי" ולא להגדרת הדיבור "תאונת דרכים". הדרישה כי "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" משמעותה, כי התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית - אם כי לא הבלעדית - של הרכב. על כן מכונית משא ועליה מנוף לפריקה ולטעינה של מטען לצורכי הובלתו ממלאת דרישה זו, שכן עיקר יעודה של המשאית הוא לתחבורה יבשתית. הפריקה והטעינה הם שימוש לוואי. (ראה ברע"א 8061/95 הנ"ל). לעומת זאת, כלי אשר עיקר תפקידו הוא פריקה וטעינה אינו מקיים את הדרישה של שימוש לתחבורה יבשתית גם אם הוא נע ממקום למקום. הוא הדין בכלי טיס הנע על פני הקרקע. עיקר יעודו של כלי הטיס הוא לשמש לתחבורה אווירית, ועל כן אין לראות בו "רכב מנועי" גם אם הוא עשוי לנוע על הקרקע. ביסוד הגדרת הדיבור "רכב מנועי" או "רכב" עומדת הדרישה כי עיקר יעודו של הרכב לשמש לתחבורה יבשתית. בהקשר זה מתעוררת השאלה - "תחבורה יבשתית" מהי? דומה כי התשובה הינה כי תחבורה היא יבשתית, כאשר ענינה הובלת אנשים או מטען ("תחבורה") ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר. בכך באה לידי ביטוי תכליתו של תיקון מס' 4 להעמיד ביסוד החוק את המבחן התעבורתי, הבא לקבוע אחריות מוחלטת בגין סיכון תעבורתי. בהקשר זה ניתן לטעון כי הובלת אנשים או מטען בחלקיו השונים של מקום אחד - כגון העברת מטען מחלק אחד של מבנה תעשייתי לחלקו האחר של אותו מבנה - אינו "לתחבורה יבשתית". למושג "תחבורה יבשתית" - על רקע התכלית התעבורתית שהוא נועד להגשים - יש היבט "גיאוגרפי" שעניינו העברת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי שני. אין לדבר על "תחבורה יבשתית" ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד. הגדרתו של "מקום גיאוגרפי" וקביעת גבולותיו היא בעיה פרשנית קשה. כך, למשל, לעתים "מקום גיאוגרפי" הוא כה ניכר וגדול, עד כי ניתן לדבר על מקומות גיאוגרפיים שונים בגדריו. התשובה לשאלות השונות תימצא לא בהבחנות ארכיטקטוניות או גיאוגרפיות, אלא בפנייה למטרת החוק ותכליתו. עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לשני יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד. "מצבי הריבוי" החלק השני של הגדרת "רכב מנועי" מוסיף מספר "כלים" - אם להשתמש בביטוי נייטרלי, שאינו חוזר על הדיבור "רכב" - אשר תיקון מס' 4 ביקש לראות בהם "רכב מנועי" או "רכב" גם אם מטעם זה או אחר אין הם נכללים בהגדרה הבסיסית. כן נכללים בקטיגוריה זו "כלים" אשר יתכן ויועלה לגביהם הספק, שמא אין הם נכללים בהגדרה הבסיסית. למניעת אותו ספק נקבעה רשימה ממצה אשר החוק ביקש לראות בה "רכב מנועי", תהא עמדתה של ההגדרה הבסיסית אשר תהא. תיקון מס' 4 קובע, איפוא, כי "רכב מנועי" או "רכב" - "לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". אכן, רכבת נכללה בהגדרה המקורית של "רכב מנועי" (ראה ע"א 133/77 הנ"ל). היא מקיימת גם את דרישותיה של ההגדרה הבסיסית. הוספתה למצבי הריבוי היא, איפוא, מיותרת. היא באה כנראה בתגובה להצעת תיקון מס' 4 אשר ביקשה למעט את הרכבת. אשר לטרקטור: דומה שסוגים מסויימים של טרקטור - אלה שעיקר יעודם הובלת מטענים או אנשים - נכללים בהגדרה הבסיסית. סוגים אחרים של טרקטור - אלה שעיקר יעודם לשמש מקור כוח למכשירים חקלאיים, או תעשייתיים - אינם נכללים בהגדרה הבסיסית. החוק ביקש לכלול את כל סוגי הטרקטורים - בין אלה שיעודם העיקרי לשמש לתחבורה יבשתית ובין אלה שיעודם התחבורתי הוא משני - בדיבור "רכב מנועי". מגמה זו מתיישבת עם תיקון מס' 8 אשר קבע חזקה חלוטה מרבה, לפיה יראו כתאונת דרכים "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". טרקטור הוא רכב אשר יעודו המקורי עשוי להיות דו (או רב) תכליתי, כאשר תכליתו האחת - שאינה בהכרח עיקר יעודו - היא תעבורתית ותכליתו האחרת - בין אם זו תכליתו העיקרית ובין אם היא תכליתו המשנית - אינה תעבורתית. שני סוגים נוספים של כלים הנכללים במצבי הריבוי הם "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" ו"רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". כל אחד משני הסוגים הללו מעורר בעיות פרשניות קשות. אין לנו צורך לדון בהן במסגרת דיון זה. "מצבי המיעוט" החלק השלישי של הגדרת "רכב מנועי" כולל שלושה כלים אותם ביקש תיקון מס' 4 שלא לראות כ"רכב מנועי" או "רכב"; תיקון מס' 4 קובע: "ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". יתכן שחלקם של כלים אלה לא היו נכללים מאליהם בהגדרה הבסיסית (כגון, מדרגות נעות). יתכן שחלקם של הכלים היו נכללים בהגדרה הבסיסית - או במצבי הריבוי - והחוק ביקש להבהיר כי אין הוא רואה בהם "רכב מנועי" או "רכב" (כגון, כסא גלגלים). מן הכלל אל הפרט , על בסיס המתווה לעיל אדון להלן האם קלנועית היא רכב ? במפרט הטכני שצורף לכתב התביעה המתוקן צוין כי הקלנועית מורכבת מ- : גלגלים - 4 פנאומטיים 6/400 . מיתלים - מיתלים נפרדים עם קפיצים . הגה - מתכוון לפי הצורך . כסא - אורטופדי , מתכוון ומסתובב . הפעלה - ע"י בקר מהירות משתנה אלקטרוני . יחידת הנעה - מנוע, גיר, דפרינציאל (יחידה סגורה) , הנעה ישירה לגלגלים, ללא שרשרת . מצברים - 12 V X 2 = 24 V . טווח נסיעה - עד 45 ק"מ לטעינה . כושר טיפוס - מעל 22 % . מעצור - אוטומטי אלקטרומגנטי . מטען מצברים - אוטומטי אלקטרוני . אורך כללי - 145 ס"מ. רוחב כללי - 70 ס"מ . מהירות - מבוקרת עד 12 קמ"ש . "רכב" בית המשפט העליון קבע בע"א 81/82 - לה נסיונל נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות. פ"ד לז(1) 806 ,עמ' 810-811 , בלשון בני-אדם, "רכב" הוא כלי בעל גלגלים, המופעל או מיועד להיות מופעל באמצעות מנוע כלשהו (וראה לעניין זה בספרו של פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונת דרכים (דיני הבטוח בישראל, תשל"ה) 45). בפרשת "חברה ישראלית לקירור" קבע בית המשפט כי אין המדובר בהגדרה שלמה ובית המשפט יצטרך למלאה תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים. יש לשים לב כי בית המשפט העליון שם לנגד עיניו שינויים טכנולוגיים בעתיד על כן הוא נמנע מלתת מראש הגדרה מקיפה ומוגדרת לדיבור "רכב".ומכל מקום בית המשפט העליון קבע כי בוודאי שכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום,נופל לגדר "רכב" כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים ,בין אם הוא נע על כביש, בשדה או על מסילה . כשקביעה זו לנגד עיניי ומעיון במפרט הטכני קשה לקבל את הטענה כי קלנועית אינה עונה על הגדרת רכיב זה . "הנע בכוח מיכני" הרציונל העומד מאחורי הבחנה זו, כפי שמבהיר בית המשפט העליון הינה הרצון להבחין בין רכב הנע בכוח פיסי (כגון אופניים או עגלה הרתומה לסוס) לבין רכב הנע בכוח מיכני . במפרט הטכני תוארה יחידת הנעת הקלנועית :מנוע, גיר, דפרינציאל (יחידה סגורה) ,הנעה ישירה לגלגלים, ללא שרשרת ( ההדגשות שלי ח.י), הנעה שכזו ללא שרשרת מבדילה לטעמי את הקלנועית מאופניים או מכסא גלגלים ,והופכת אותה לרכב שלא נע בכוח פיסי כדוגמת האופניים. סיכומו של דבר, הקלנועית ממלאת אף אחר הגדרת הרכיב "הנע בכוח מיכני" . "על פני הקרקע" ברי כי הקלנועית כשירה ונועדה לנוע על פני הקרקע ,והיא אף עומדת בקנה אחד עם הגדרת הנשיא שמגר בע"א 680/80 שכן היא כלי הנע על גבי היבשה להוציאה מהגדרת כלי תחבורה ימיים או אוויריים . משכך, ראינו להלן כי הקלנועית אף עומדת בהגדרת הרכיב "על פני הקרקע " . "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" . תחבורה יבשתית מהי? בפרשת "חברה ישראלית לקירור", נקבע כי תחבורה יבשתית הינה הובלת אנשים או מטען ("תחבורה") ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר. ברוח קביעה זו דומה כי הפונקציה העיקרית והבלעדית של הקלנועית הינה התחבורה היבשתית . יתרה מזו, אף מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 4 לחוק שקבע את המבחן התעבורתי הבא לקבוע אחריות מוחלטת בגין סיכון תעבורתי (שאלת הסיכון התעבורתי הטמון בשימוש בקלנועית תידון בהרחבה בהמשך) . למעלה מהצורך אדון להלן בשאלה האם קלנועית עומדת במצבי הריבוי ? "מצב הריבוי" באם עדיין נותר ספק ,בדבר היענות כלי זה או אחר כרכב מנועי לפי ההגדרה הבסיסית, חוק הפיצויים מונה קטגוריות נוספות של כלים שעלולים לעורר מטבעם ספק ,שמא אין הם נכללים בהגדרה הבסיסית והחוק רואה בהן כרכבים מנועים, בין היתר מגדיר החוק במצבי הריבוי את המכונה הניידת שיש לה כשירות לנוע בכוח המיכני בכביש כרכב מנועי . מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש האומנם ? בפרשת "חברה ישראלית לקירור " בית המשפט העליון העיר כי הגדרה זו מעוררת בעיית פרשנות קשה עם זאת השאיר שאלה זו בצריך עיון . אנוכי תמים דעים עם הגישה האומרת כי, ניתן לראות בקלנועית כמכונה ניידת אם כי ספק כי מכונה ניידת זו כשירה לנוע בכביש , אם כי על פי תקנה 39 לתקנות התעבורה, אינה מורשית לנסוע בכביש אלא במצבים מיוחדים . אסביר ... עמדתי לעיל במסגרת ניתוח תיאור הקלנועית כמשמעות זו בהגדרה הבסיסית והגעתי למסקנה כי הקלנועית הינה רכב הנע בכוח המיכני עתה נבחן את שאלת כשירותה של הקלנועית לנוע בכביש ? בית המשפט העליון פסק כי ראוי לאמץ את מבחן הכשרות הנורמטיבית לצורך מתן מענה לשאלה אם המכונה הניידת כשירה לנוע בכביש להבדיל מהכשרות הפיסית . מכונה ניידת תכלל במצבי הריבוי רק אם על פי דיני התעבורה מותר לה לנוע בכביש. אחד המבחנים לכשירות לנוע בכביש על פי תקנות התעבורה הוא מבחן המהירות של המכונה. תקנה 39(א) לתקנות התעבורה קובעת כי אין לנהוג במכונה ניידת אשר מהירותה המרבית אינה עולה על 30 קמ"ש, בחריגים מסוימים המתוארים בתקנה 280. מכונה ניידת שמהירותה אינה עונה על אמות המידה האלה אינה רשאית, ככלל לנוע בכבישים. בתקנה 39א(ג) נקבע כי "לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג) (4) עד (6) לפי העניין . ראה א. ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה ומעודכנת) עמ' 68 . משנקבע כי אכן הכשירות לנוע בכבישים היא כשירות נורמטיבית, מתעוררת השאלה אם די בקיומה של אפשרות על פי דין למתן רישוי למכונה הניידת או שמא יש צורך כי היא תהא מורשית בפועל לנוע בכבישים, בעת האירוע. וגם להפך .... אין לבחון את שאלת הכשירות הנורמטיבית לאור קיומו של היתר חריג שנתקיים בעת התאונה עצמה. יש לבחון אם המכונה הניידת לפי טיבה ועל פי מהותה כשירה נורמטיבית לנוע בכבישים ( שם בעמ' 67 ) . דברים אלה שינו למעשה את קביעת בית המשפט העליון בע"א 81/82 - לה נסיונל נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות. פ"ד לז(1) 806 ,עמ' 810-811 שם נקבע : "כל עוד לא קבע המחוקק, שכלי, אשר על-פי המובן הרגיל לרכב ייחשב, לא ייחשב ככזה בגלל מגבלות של מהירות או טווח נסיעה, אין מקום שהדבר ייעשה בדרך פסיקה. נראה לי שפרשנות רצויה, תוך כוונה להגשים את מטרת החוק, אינה מצדיקה - כל עוד אין הדבר מתבקש מנוסח החוק ומטרותיו - יצירת הבחנות, שאינן נזכרות בו, הבחנות, שמטבע הדברים אך תגברנה את חוסר הוודאות ביישומו של החוק. שאלת הכשירות אף נדונה ברע"א 613/95 - קרנית נ' עופר נחום ו-3 אח'. פ"ד נא(4) 659 ,עמ' 670-671. שם ציין בית המשפט,בעניין זה, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה האם "הכשירות" הנדונה בהגדרה זו היא "כשירות פיזית" גרידא, או שמא מדובר ב"כשירות נורמטיבית", היינו כשירותה של המכונה הניידת לנוע בכביש על פי דיני התעבורה. במרבית פסקי הדין אשר דנו בשאלה זו, ניתנה תשובה שונה, על פיה נדרשת "כשירות נורמטיבית" דווקא. כך ציין השופט ריבלין, בענין ת"א (ב"ש) 5/93 אלטיט נ' קרנית ואח', צלטנר 1734 ,1731 כי "הכשירות ה'משפטית' היא המבחן הראוי לקביעת 'כושרה' של המכונה הניידת לנוע בכבישים". באופן דומה נפסקו פסקי דין נוספים בבתי המשפט המחוזיים, ראו: ת"א (חיפה) 850/87 אלרחמאן נ' בראשי ואח', צלטנר 188(ב); ת"א (נצרת) 663/90 יפרח נ' יינות אשקלון כרמי ציון בע"מ ואח' (דינים מחוזי כ"ו(686 (2); ע"א (ת"א) 434/93 קצנברג נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"מ נ"ו(1) 372); ת"א (חיפה) 937/92 דהאן נ' כהן ואח' (טרם פורסם); ע"א (נצרת) 145/95 עבדול כרים נ' "דולב" חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם). זו אף דעתו של פרופסור אנגלרד, אשר ציין בספרו הנ"ל בעמוד 24, כי "דומה כי הכשירות הזאת היא תוצאה של רישוי ולא של אפשרות פיסית". גם דעתי נוטה לכך, שהכשירות בה דן מצב הריבוי בו עסקינן הינה כשירות נורמטיבית. אך הכרעה בשאלה זו אינה דרושה לענייננו. ראוי, איפוא, כי נותיר את ההכרעה בסוגיה זו, על שלל שאלות המשנה הכרוכות בה, למקרה בו תידרש. בענייננו,במפרט הטכני צוין כי מהירותה המבוקרת של הקלנועית הינה עד 12 קמ"ש בנוסף הקלנועית אינה כשירה לנוע על הכביש בפעול, למעט ההיתר החריג שניתן לנסיעת הקלנועית שנקבע בסעיף 39 יא לתקנות התעבורה ולפיו : 39 יא תנועת הקלנועית . (א) לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו . (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) , מותר לנהוג בקלנועית בכביש שהוא בתחומי מושב או קיבוץ, או אם התקיים אחד מאלה : (1) אין לצד הכביש מדרכה , (2) לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה , (3) לא ניתן בנסיעה בקלנועית , לעלות על המדרכה או לרדת ממנה . שאלה נוספת שמתעוררת היא מדוע אין להחיל דין דומה החל על מלגזות, שכן כזכור הפסיקה קבעה כי חרף ההיתר המסויג וההגבלות בתקנות התעבורה לתנועתה של המלגזה עדיין הוכרה המלגזה כרכב מנועי . כאמור הפסיקה קבעה כי ההרשאה לנוע על הכביש לפי הדין צריכה להיות כללית ולא רק הרשאה נקודתית ,שכן העובדה כי לעיתים ניתן היתר חריג לעלות על אספלט, אינה משנה את אופיו של הכלי אשר עונה או לא עונה להגדרת רכב כמשמעו בחוק הפיצויים . הנה לנו שני מצבים ושתי תוצאות הגיוניות באותה מידה. מחד אם ננתח את ההגדרה של "רכב מנועי" אשר בסעיף 1 לחוק, נגיע למסקנה כי מדובר ברכב מנועי. מנגד אם נבחן את השאלה של כשירות נורמטיבית באספקלריה של תקנות התעבורה, הרי שעל פי תקנות 39 ואילך לתקנות התעבורה , קשה לקבוע כי אכן מדובר ברכב מנועי. סיכומו של דבר,מאחר ויש לפרש את ההגדרה של "רכב מנועי " מתוך חוק הפיצויים גופא , כמפלט ראשון של הפרשן, סבור אני כי יש לראות את הקלנועית בעיניים של מרכיבי ההגדרה של "רכב מנועי " בחוק גופא , ולהחיל עליה אותו דין החל על מלגזה. במילים אחרות חרף הסייגים וההגבלות על ההיתר הניתן לקלנועית בתקנות התעבורה לתנועתה של הקלנועית עדיין יש לחשב אותה כרכב מנועי . יתרה מכך,יש ליתן את הדעת אף לעובדה כי תנועתה של הקלנועית במושב או בקיבוץ אינה מוגבלת כלל . בקיבוץ כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי על פי ההגדרה הבסיסית , והאופן בו התייחסה הפסיקה אל המונח "רכב" , הקלנועית עומדת בהגדרה הבסיסית של התיבה " רכב מנועי " אשר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים . עתה אפנה לבדיקת השאלה האם קלנועית עומדת במצבי המיעוט. על מנת לבודק את השאלה האם על אף שעל פי ההגדרה הבסיסית מדובר אכן ברכב מנועי, האם המחוקק או בית המשפט רשאי להכניס את הקלנועית לגדרה של חזקת ההמעטה . בפרשת החברה הישראלית לקירור, ציין בית המשפט העליון: החלק השלישי של הגדרת "רכב מנועי" כולל שלושה כלים אותם ביקש תיקון מס' 4 שלא לראות כ"רכב מנועי" או "רכב"; תיקון מס' 4 קובע: "ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". יתכן שחלקם של כלים אלה לא היו נכללים מאליהם בהגדרה הבסיסית (כגון, מדרגות נעות). יתכן שחלקם של הכלים היו נכללים בהגדרה הבסיסית - או במצבי הריבוי - והחוק ביקש להבהיר כי אין הוא רואה בהם "רכב מנועי" או "רכב" (כגון, כסא גלגלים). האם יש לראות בקלנועית כסא גלגלים ? שוב אין בחוק הגדרה או מתווה לפיו מה ייחשב לכסא גלגלים ומה לא ,יחד עם זאת, לפי תחושה אינטואיטיבית של הפרשן ניתן להגיע למסקנה כי קלנועית אינה כסא גלגלים. לדיון בנושא פרשנות אינטואיטיבית ראה דבריה המאלפים של כב' השופטת שטרסברג כהן בפרשת החברה הישראלית לקירור : " סבורה אני - כפי שסבר השופט אריאל - כי המבחנים השונים שהובילו להוצאת מעלית מגדר 'רכב', מונחים - בראש ובראשונה וכנקודת מוצא - על ידי אינטואיציה ותחושה משפטית בדבר המשמעות הסבירה ההגיונית והיומיומית של המושגים 'רכב' 'תאונת דרכים' ו'מעלית'."תחושתו האינטואיטיבית של הפרשן אינו דבר אסור "או בלתי לגיטימי". ההיפך הוא הנכון. תחושה אינטואיטיבית זו היא חלק מההבנה המוקדמת שלנו. לא רק שהיא לגיטימית אלא היא טבעית ואין בלעדיה" א' ברק פרשנות במשפט כרך ראשון עמודים 98 - 97 וכן ע"א-102/80 פרוכטנבוים נגד מגן דוד אדום בישראל פ"ד ל"ו (4) 739, בו מצטט בהסכמה השופט ש' לוין, דבריו של השופט אנגלי דגול שאמר: "MATTERS OF INTERRETATION ARE MATTERS OF FIRST IMPRESSION. האינטואיציה איננה אקראית. היא נובעת ממטען פנימי של ידע, שכל ישר ונסיון. היא מבטאת תגובה אינסטינקטיבית של האדם הרגיל, שאם יישאל אם מעלית היא 'רכב' ואם תאונה במעלית היא 'תאונת דרכים', ישיב על כך בשלילה. עם זאת אין האינטואיציה חזות הכל ולא די בה, שכן, אין היא מבטיחה רציונליות ואובייקטיביות של הכרעה. לבד ממנה יש להיזקק להנמקות לוגיות כדי להבהיר לעצמנו את האינטואיציה. זאת נעשה על ידי הנמקה משפטית הנעשית בעזרת כללי הפרשנות המקובלים. כאשר הנמקה זו מאשרת את התחושה האינטואיטיבית, מה טוב; כאשר היא מובילה לתוצאה שונה מזו האינטואיטיבית, גוברת ההנמקה המשפטית. להלן אסביר הכיצד תחושה אינטואיטיבית והנמקה משפטית יכולים לחבור יחד , מקובלת עלי התיזה אותה מציגים הנתבעים ולפיה, המשמעות של כסא גלגלים אינה אלא כסא המונח על גלגלים ,וברגיל מופעל בכוח ידיו של היושב בו ולעיתים מופעל באמצעות מנוע עזר חשמלי.זהו כסא הגלגלים אשר המחוקק חשש שמא יחשב ל"רכב מנועי" בהתאם להגדרה הבסיסית או ל"מכונה ניידת" בהתאם לחזקה המרבה, וביקש להוציאו מכלל תחולת חוק הפיצויים . יתרה מזו ,דומה כי לא בכדי מצא מחוקק המשנה בתקנות התעבורה,לשנות את הגדרת הקלנועית מ"כסא" ל"רכב מנועי" . ובאותה נשימה אף,לא בכדי בהתייחסו לכסא גלגלים, נקט המחוקק המשנה בלשון "יסיע" בעוד בהתייחסו לקלנועית נקט מחוקק המשנה בלשון "ינהג". אכן כטענת הנתבעים השימוש במושג "נהיגה" לעומת המושג "הסעה" מלמד אף הוא על ההבדל שבין כסאות גלגלים לקלנועיות ועל התייחסות שונה זו של מחוקק המשנה לשני סוגי כלים אלו . לעניין זה לא שוכנעתי מעמדת התובעת ולפיה הקלנועית שינתה את העיצוב של "כסא גלגלים ממונע" וכי בבחינת שיפור תדמיתי (שהמשתמש לא יצעק ברבים את נכותו), אך לא שינתה את המהות ככלי שמהירותו נמוכה ובא לשרת את אותה אוכלסיה ממש אותה שירת "כסא גלגלים ממונע" ומכאן שלשיטת התובעת לא היה כל צורך לציין אותה באופן מיוחד, כפי שלא התעורר כל צורך לתקן את חוק הפיצויים . דעתי כדעת הנתבעים ,שכן אין לראות את הכסא גלגלים כרחב כל כך המכיל את המושג קלנועית, ולא היא המושג קלנועית הוא שכולל בחובו את המושג "כסא גלגלים" כאשר כסאות גלגלים מהווים מקרה פרטי נפרד בתוך הקבוצה הגדולה של "רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי ..". עלי להעיר, כי בחינת הסוגיה ברוח המדיניות המשפטית שיש לקבוע מביאה אותנו לאותה מסקנה ולפיה קלנועית אינה אלא רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים . ערים אנו לעובדה כי יותר ויותר מיוצרות קלנועיות ועדים אנו לסיכון הטמון בשימוש בקלנועית. אכן,רבים ומרובים הם המקרים בהם יאלץ נוהג הקלנועית לעשות שימוש בכביש, ושימוש כזה טומן מטבעו סיכונים תעבורתיים הן למשתמש והן להולכי רגל ומשכך הם פני הדברים סבורני כי יש לראותו כרכב מנועי על כל המשתמע מכך . במאמר מוסגר אציין כי הנני מסכים להערותיה של כב' השופטת כ. ג'דעון בסוף פסק הדין: "טוב יעשה המחוקק אם יביע את עמדתו המפורשת לעניין מעמדה של הקלנועית בכל הקשור לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולפקודת ביטוח רכב מנועי , שכן לא נמנע שיווצרו נסיבות המצדיקות דווקא להכיר בקלנועית כרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים " . רכבקלנועיתשאלות משפטיותרכב מנועי