עיינתי בטנות הצדדים ומצאתי כי דין עמדת הנאמן להתקבל. עניין לנו בחוזה תמוה, על פניו, שבו מוזכר שטח מקרקעין עצום בגודלו במחיר שנראה נמוך מאוד. זאת בנסיבות ובאורח המעוררים יותר מתמיהה וככל הנראה קשורות לדרך ההתנהלות הלא ראויה ששררה בעיריית טייבה במשך שנים. התנהלות אשר תרמה מאוד לקריסתה המחולטת, שנים בודדות לאחר שכבר נעשה לה הסדר נושים. קשה עד מאוד שלא להתרשם מהדמיון ולו החלקי שיש בין הפרשיה דנן לפרשיות קודמות שנסבו אודות דרך התנהלות, או שמא התפרקות, העיריה מנכסיה (לעניין זה ראה בין היתר פש"ר 2419/07 בקשה 30 הנאמן של עיריית טייבה נ' חאג' יחיא מחמוד ואח'). אלא שבעניינו, אף אם אלך לשיטת המשיבה כברת דרך משמעותית, אניח לה ליהנות מן הספק ואקבע לצורך הדיון כי ההסכם המקורי היה תקף ולמצער כעת מאוחר מכדי לבטלו למפרע, הרי חרף כל זאת דין הבקשה להתקבל. זאת מן הסיבה הפשוטה כי לא ניתן לקבל את פרשנותה של המשיבה למימוש תנית האופציה באשר היא גובלת באבסורד וסותרת לחלוטין הן את מהותו של המושג אופציה בחוזה שכירות והן את התנאים למימוש האופציה כפי שהופיעו בחוזה עצמו. במה אמורי דברים? אופציה להארכת שכירות מעצם טיבה ממומשת ע"י הודעה מסודרת במועד הנקוב בחוזה אשר חל תמיד סמוך לסיום תקופת השכירות המקורית. "תקופת אופציה" בת חמש שנים (!) הממומשת 10 שנים מראש, עם חתימת החוזה המקורי, לאו אופציה היא, אלא לכל היותר פיקציה אשר ייתכן ונועדה לעקוף את ההגבלות החלות בדין על השכרת מקרקעין ציבוריים ליותר מעשר שנים. זאת ועוד, התנהלות זו מנוגדת לאמור בחוזה עצמו בדבר האופציה . דרך "מימוש" שכזו גם היסבה נזק כספי לקופת הקפאת ההליכים. זאת באשר לו הייתה המשיבה ממשמשת אופציה כדין הרי הייתה מזרימה כספים לקופת הנאמן אולם בפועל, תחת זאת, היא "מעלה מן האוב" טענה שנויה במחלוקת, לתשלום מוקדם אשר ספק גדול אם שולם כלל ועיקר. אין לי אלא להצטרף לטענת הנאמן בכתב התשובה המדברת בעד עצמה. די באמור לעיל כדי לקבל את הבקשה, ולו מפני שהאופציה לא מומשה כדין. מעבר לאמור לעיל ובלא צורך להרחיב בדבר יכולתה של רשות מקומית, ודאי במסגרת הקפאת הליכים, להשתחרר בתנאים מסוימים מהתחייבויות בעייתיות שנתנה לני שנים רבות, הרי אף בטענת התיישנות שמעלה המשיבה אין ממש. ראשית, אף לו היה מותקף החוזה עצמו, הרי שנוכח העובדה כי חתימת החוזים הבעייתיים דנן הייתה חלק בלתי נפרד מהתנהלות העירייה וראשיה השונים עד לקריסה, הרי שיכולת ממשית לחקור ולתקוף את החוזה נולדה לכל המוקדם בשנת 2007 עם ראשית הקפאת ההליכים ומינוי הנאמן. שנית, נוכח העובדה כי ההכרעה עצמה עניינה אי מימוש כדין של האופציה הרי שהעילה קמה למעשה אך בשנה האחרונה כאשר תמה תקופת השכירות החוזית בלא שהאופציה מומשה כדין. בנקודה זו דווקא המשיבה היא ש"מעלה באוב" טענות לתשלום דה פקטו מלפני שנים רבות אשר מנוגד ללשון החוזה בין הצדדים ואף לשורת ההיגיון. אי לכך, הרי שאף אם קיים נזק ראייתי הרי שהמשיבה היא זו שאחראית לו ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד. סוף דבר, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה תישא המשיבה בהוצאות הנאמן ובכשר טרחה עורך דין בסך 25 אלף ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. אופציהשכירות