1. זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה המבקשת נגד המשיבות. המבקשת - סונול ישראל בע"מ (להלן:"סונול"), הינה חברה העוסקת במכירה, הפצה, אספקה ושיווק של מוצרי נפט והפעלת תחנות תדלוק בארץ. המשיבה 1 - ש.ד. ליבסטר בע"מ (להלן: "תחנת התדלוק"), הינה הבעלים של תחנת התדלוק ושל המקרקעין עליהם בנויה תחנת התדלוק, הנמצאת ברחוב שבעת הכוכבים בהרצליה, בסמוך לקניון שבעת הכוכבים ולצומת המוביל לנתיבי איילון. המשיבה 2 - דלק -חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן:"דלק"), הינה חברה העוסקת אף היא במכירה, הפצה, אספקה ושיווק של מוצרי נפט והפעלת תחנות תדלוק בארץ. המשיבה 3 נמחקה לאחר שב"כ המשיבות 2 ו-3 הודיע כי היא אינה עוסקת ואינה קשורה בהפעלת תחנות דלק (עמ' 1, שו' 18; עמ' 2, שו' 17). 2.המשיבה 1 היתה קשורה בהסכם אספקה בלעדית עם המבקשת, על פיו התחייבה לרכוש אך ורק מהמבקשת מוצרי נפט לשם הפעלת תחנת התדלוק. 3. בבוקר יום שישי - 17.7.09 התעוררה סונול למציאות חדשה, שבה תחנת התדלוק של המשיבה 1, שהייתה קשורה עימה בהסכם, שינתה את פניה ובלילה שקדם למועד זה עקרה, יחד עם דלק, את הציוד שבבעלות סונול והנושא את סמליה המסחריים, השליכוהו על הקרקע והתקינו במקומו ציוד הנושא את סמליה המסחריים של דלק. 4. ביום ראשון - 19.7.09, הגישה המבקשת בקשה זו למתן צו מניעה זמני נגד המשיבות המורה להן כדלהלן: להימנע מלמכור או לשווק או לאחסן בתחנת התדלוק מוצרי נפט שאינם מסופקים על ידי סונול ולהפסיק כל פעילות מסחרית כזו מטעמם; להימנע מביצוע כל פעולה העומדת בניגוד להסכם, ובכלל זה להימנע מלעקור את הציוד שבבעלות סונול והנושא את סמליה המסחריים שנותר בתחנת התדלוק; להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה ערב ניסיון ההשתלטות על תחנת התדלוק על ידי דלק, כך שכל הציוד של סונול שנעקר או סולק או הוחלף יוחזר על כנו ויותקן מחדש באופן שתחנת התדלוק תחזור לפעול כמקודם, כתחנת סונול לכל דבר; להימנע מלהכשיל או להפריע בכל צורה שהיא לביצוע הצו האמור. 5. באי-כוח הצדדים העלו טענות שונות במסגרת הבקשה ובמסגרת התגובות לבקשה, נערכו חקירות נגדיות של המצהירים מטעם הצדדים ובאי-כוח הצדדים סיכמו בעל-פה את טענותיהם. בהחלטה להלן אתייחס לטענות הנצרכות לצורך מתן ההחלטה בבקשה. מאחר ובא-כוח המשיבה 1 - תחנת התדלוק - הצטרף בסיכומיו לטענות בא-כוח המשיבה 2 - דלק, וישנו גם שיתוף אינטרסים בין שני צדדים אלו, תהיה התייחסות כוללת לטענות שהועלו על ידי המשיבות מבלי להבדיל מי העלה כל טענה וטענה. 6. המשיבות טוענות כי הסכם הבלעדיות לאספקת דלקים לתחנת התדלוק שנחתם בין סונול ובין תחנת התדלוק ביום 10.7.02 (להלן: "ההסכם" - נספח 1 לבקשה), הינו "הסדר כובל", וככזה הוא בלתי חוקי ובטל. 7. סעיף 3.1 בהסכם קובע את תקופת ההסכם לשבע שנים החל ממועד חתימתו. סעיף 3.2 בהסכם נותן לתחנת התדלוק אופציה להארכת תקופת ההסכם לשתי תקופות נוספות, האחת לשלוש שנים והשנייה לשנתיים, כאשר הוסכם שאם לא תודיע תחנת התדלוק לסונול 90 יום בטרם תום תקופת ההסכם, המקורית או המוארכת, כי אין בכוונתה לממש את האופציה, תחשב תחנת התדלוק כמי שמימשה את האופציה ותקופת ההסכם תוארך לתקופה נוספת בהתאם. 8. סעיף 4 בהסכם הוא סעיף הבלעדיות. כותרת הסעיף היא: "התחייבות החברה לבלעדיות של סונול בתקופת ההפעלה". סעיף 4.1 קובע: "תחנת התדלוק תמשיך לפעול בתקופת הסכם זה כתחנה ברשת תחנות התדלוק הציבוריות של סונול, תשא את צבעי סונול וסמליה וסימניה המסחריים". סעיף 4.2.1 קובע: "שטח תחנת התדלוק המיועד לתדלוק, ישמש בלעדית לביצוע הוראות הסכם זה, לכל תקופת ההסכם … החברה ראשית לעשות שימושים מסחריים נוספים … ובלבד שלא יהיה בהם כדי להתחרות בסונול בכל הקשור למכירת מוצרי נפט … ". סעיף 4.2.2 קובע כי תחנת התדלוק מתחייבת: "לרכוש את כל המוצרים הדרושים לה להפעלת תחנת התדלוק אך ורק מאת סונול, ישירות ובאופן בלעדי, והיא ערבה לכך שמוצרי נפט מכל מקור אחר לא יימצאו בתחנת התדלוק לכל מטרה שהיא". סעיף 4.2.3 קובע כי תחנת התדלוק מתחייבת: "להשתמש בתחנת התדלוק ובציודה אך ורק למטרת אחסון, טיפול ומכירת מוצרים אשר החברה תרכוש מסונול והיא לא תהיה רשאית להשתמש, לשווק או לעסוק אחרת במוצרים או סחורות כלשהן שלא נרכשו מסונול, ישירות ובאופן בלעדי". 9. לטענתן של המשיבות, ההסכם עוסק כולו בכבילתה של תחנת התדלוק אל סונול ומחייבה לרכוש אך ורק מסונול את כל מוצרי הנפט במשך כל תקופת ההסכם ומגביל את היכולת של תחנת התדלוק לרכוש מוצרי דלקים מחברה אחרת חוץ מסונול. להסכם כזה יש צורך לקבל אישור מבית הדין להגבלים עסקיים עוד בטרם ייכנס לתוקפו ובהעדר אישור כזה ההסכם הוא כובל ובלתי חוקי. על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים - בטל. 10. הצדדים חלוקים בפרשנות שיש לייחס לשני מסמכים שנעשו בין המבקשת ובין תחנת התדלוק, במועדים שונים, האחד בתאריך 10.11.04, והשני בתאריך 17.12.08. המבקשת טוענת כי בתאריך 17.12.08 היא התקשרה עם תחנת התדלוק בהסכם חדש (להלן:"ההסכם החדש"), לאספקה בלעדית של מוצרי נפט לתקופה של שנה נוספת מיום סיום תקופת ההסכם, דהיינו עד יום 10.7.10. במסגרת הסכם חדש זה הסכימה סונול לעצב ולמתג את תחנת התדלוק בעיצוב ומיתוג חדש ואילו תחנת התדלוק התחייבה להמשיך לרכוש מסונול את הדלקים עד 10.7.10 ( נספח 1 לתצהיר יורם כהן, מסמך אחרון). נוסח ההסכם החדש מיום 17.12.08, הינו כדלהלן: "לכבוד 17 בדצמבר, 2008 סונול ישראל בע"מ הגביש 6 ב' א.ת. פולג נתניה 42507 א.ג.נ., הנדון: תחנת תדלוק ליבסטר-סונול הרצליה-(להלן:"תחנת התדלוק")-מיתוג חדש בהמשך לדרישתכם לעצב את התחנה שבנדון בהתאם לעיצוב החדש של תחנות סונול ברחבי הארץ, הריני לאשר את ההסכם בינינו: 1. סונול תעצב ותמתג את תחנת התדלוק בעיצוב ובמיתוג החדש של סונול תוך 3 חודשים מתאריך מכתבי זה. 2. העיצוב והמיתוג יבוצעו וימומנו על ידי סונול בכפוף לכך שתחנת התדלוק תמשיך לרכוש מסונול את הדלקים לתחנה עד 10.7.2010. 3. במידה ותחנת התדלוק תפסיק לרכוש מסונול את הדלקים לאחר מועד זה, תשלם תחנת התדלוק לסונול סך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ. על החתום אנו מאשרים את ההסכמות הנ"ל 11. המשיבות טוענות מנגד, כי ההסכם החדש שהמבקשת טוענת לו, מתאריך 17.12.08, איננו כלל הסכם, אין בו גמירות דעת, והוא מכתב בלבד. מר שמואל ליבסטר, מנהל המשיבה 1, ואחד מבעליה, טען כי בעת חתימת המכתב הוא לא היה מיוצג ע"י עו"ד ולא נאמר לו שמדובר בהסכם אספקה חדש. לטענת המשיבים, כל שמופיע במכתב זה הוא רק סנקציה לכך שאם תחנת התדלוק לא תרכוש דלקים מסונול לאחר יום 10.7.10, תשלם תחנת התדלוק לסונול קנס בסך 100,000 ₪ בצרוף מע"מ. דהיינו, מדובר רק בקביעת פיצוי ולא בהסכם אספקה חדש. 12. המשיבות טוענות עוד, כי בהסדר מוסכם בין סונול ופז (להלן:"ההסדר" - נספח ב' לתגובת המשיבות 2 ו-3), שנעשה בתיק ערר 2/93, 3/93 בבית הדין להגבלים עסקיים, נקבע כי תקופת הסכם אספקה בלעדית המתייחס לתחנת תדלוק שבה יבוצעו עבודות שיפוץ ו/או חידוש משמעותיות במימון חברת דלק, לא תעלה על שבע שנים ממועד תחילת האספקה על ידי חברת הדלק (סעיף 5 בהסדר). בסעיף 3 להסדר נקבע כי הסכם אספקה בלעדית לא יחודש אלא במחצית השנה הקודמת למועד סיום הסכם האספקה הבלעדית שחידושו מתבקש. בתאריך 14.12.95 אומץ ההסדר הנ"ל ע"י הממונה על ההגבלים העסקיים. לטענת המשיבות, כי גם אם המסמך משנת 2008 היה הסכם חדש כפי שטוענת המבקשת, היה צריך לחדש אותו בחצי שנה אחרונה שלפני מועד סיומו של ההסכם משנת 2002, דהיינו החל מינואר 2009, ולא בדצמבר 2008, ועל כן הוא אינו תקף גם מבחינה זו. 13. עוד טוענות המשיבות, כי המבקשת לא גילתה בבקשתה שבתאריך 10.11.04 היא חתמה עם המשיבה 1 על תוספת להסכם משנת 2002 (להלן: "התוספת"), שבה הוסכם כי סונול תבצע בתחנת התדלוק עבודות איכות סביבה כפי שפורטו בנספח לתוספת, ובתמורה לביצוע העבודות ע"י סונול מסכימה תחנת התדלוק להאריך את תקופת ההסכם בשנה נוספת עד 9.7.10, כששני המועדים למימוש האופציה על פי סעיף 3.2. להסכם יידחו בהתאם (נספח ג' לתגובת המשיבות 2 ו-3). לטענת המשיבות, התוספת נחתמה על ידי מר שמואל ליבסטר מצד אחד, ועל ידי מר קריו, נציג סונול מצד שני, ונמסרה למר קריו ולמר כהן, סמנכ"ל השיווק של סונול והמצהיר מטעמה, שהיה נוכח בעת חתימת התוספת. המשיבות טוענות, כי תקופת ההסכם לא הוארכה, אפוא, בהסכם החדש הנטען ע"י המבקשת בשנת 2008, אלא נחזה להיות מוארך בתוספת שנחתמה קודם לכן בנובמבר 2004. עם זאת, טוענות המשיבות, כי התוספת משנת 2004 האריכה את תקופת ההסכם מחמש שנים לשש שנים, נכון למועד חתימתה, או משבע שנים לשמונה שנים, ביחס למועד המקורי של ההסכם. הסכם לתקופה כזו של אספקה בלעדית לתחנת תדלוק הינו הסדר כובל אשר לא קיבל אישור של בית הדין להגבלים עסקיים ועל כן הינו בלתי חוקי ובטל. המשיבות טוענות כי סונול נהגה בחוסר נקיון כפיים בכך שלא פירטה בפני בית המשפט את המצב החוקי לאשורו ולא גילתה את דבר קיומה של התוספת וקיומו של הסדר סונול, כשהיא מבקשת למעשה לאכוף הסכם אספקה בלתי חוקי. 14. אני מסכים שהיה מקום לגלות את כל המסמכים השונים שהוחלפו בין הצדדים שעניינם הסדרים בין סונול ותחנת התדלוק. עם זאת, טוענת סונול שהמסמך מיום 10.11.04 אינו הסכם ולא תוספת להסכם, מאחר והוא לא נחתם על ידי סונול ובחותמת סונול אלא על ידי איש סונול משווק, שנפגש עם מר ליבסטר. מר ליבסטר אישר בעדותו שסמנכ"ל סונול, מר יורם כהן, שנכח בישיבה, סרב לחתום על התוספת. גם המשיבה 1 לא חתמה על התוספת בחותמת החברה, והחתימה היא של מר ליבסטר בלבד. מר יורם כהן אמר בעדותו, שהמסמך היווה הצעה בלבד. הוא לא נחתם על ידי החברות, לא אושר על ידי המחלקה המשפטית של סונול, ושום הסכם לא נחתם בעקבותיו (עמ' 9, שו' 22-31; עמ' 10, שו' 10-12). המסמך משנת 2004 אכן לא נחתם על ידי שתי החברות בחותמת החברות, כפי שנחתם ההסכם בשנת 2002 וכפי שנחתם ההסכם החדש - המסמך מ-17.12.08. ניתן לראות, על כן, את טענתה של סונול שלא ראתה במסמך זה כהסכם או כתוספת להסכם בין הצדדים ועל כן לא התייחסה אליו בבקשתה, כסבירה, לפחות בשלב זה של הדיון. תמיכה באמור לעיל ישנה גם בכך שאם התוספת משנת 2004 היוותה הסכם מחייב, כטענת המשיבות, הרי שהיא האריכה את תקופת ההסכם עד 9.7.10. לא היה צורך, אפוא, לחתום גם על המסמך מיום 17.12.08 שבו הוסכם כי תחנת התדלוק תמשיך לרכוש מסונול את הדלקים עד 10.7.10, שהרי התוספת האריכה כבר לכאורה את ההסכם עד תקופה זו. לא היה צריך גם שסונול תתחייב לעצב ולמתג את תחנת התדלוק בהסכם משנת 2008 בתמורה להארכת ההסכם, אם התוספת משנת 2004 היתה מחייבת כפי שטוענות המשיבות. 15. השאלה העיקרית, אם כן, הינה, אם ההסכם החדש שנחתם בין המבקשת והמשיבה 1 ב-17.12.08 מהווה הסדר כובל. המשיבות אינן טוענות שההסכם משנת 2002 כשלעצמו הינו הסכם כובל, שכן הוא נעשה לתקופה של 7 שנים בלבד ממועד חתימתו והוא עומד בתנאי ההסדר שקבע כי תקופת הסכם אספקה בלעדית לא תעלה על 7 שנים לגבי תחנת תדלוק שבה בוצעו עבודות שיפוץ ו/או חידוש משמעותיות במימון חברת סונול. חברת סונול ביצעה עבודות שיפוץ וחידוש בהיקף כספי גדול בתחנת התדלוק. לדברי מר יורם כהן, בסדר גודל שבין 250,000 ₪ ל-300,000 ₪ (עמ' 7, שו' 21 -22). בשלב זה של ההליך נראה כי מדובר לכאורה בהשקעה "משמעותית", ודי בכך לענייננו. 16. השאלה אם ההסכם החדש מ-12/08 הינו אכן הסכם חדש, כפי שטוענת המבקשת, הסכם לשנה אחת בלבד, מיום שמסתיים ההסכם הראשי בתאריך 10.7.09 ועד 10.7.10, ועל כן הוא אינו מהווה "הסדר כובל", או שהוא מאריך את ההסכם הראשי לתקופה של שנה נוספת מיום סיומו ועל כן הוא מהווה "הסדר כובל", כפי שטוענות המשיבות, הינה שאלה של פרשנות כשלכל צד פרשנותו שלו. אפשר לראות את ההסכם מיום 17.12.08 כהסכם שאינו מאריך את ההסכם הקודם משנת 2002, אלא הסכם חדש לשנה אחת, כפי שטען סמנכ"ל המבקשת מר יורם כהן בחקירתו, כשטען שההסכם הקודם משנת 2002, הסתיים בשנת 2008, ועם סיומו היתה יכולה המשיבה 1 להתקשר עם כל חברה שחפצה. התקשרותה עם המבקשת יצרה הסכם חדש. אפשר,מצד שני, לראות את ההסכם מיום 17.12.08 כהסכם שמאריך את תקופת ההסכם הקודם משנת 2002 בשנה נוספת, שכן כל התנאים הקודמים נשארו, ורצון לעקוף את האיסור על עשיית הסכם כובל לתקופה של מעל 7 שנים. ומנגד שוב, כיצד יוכלו אותם צדדים להתקשר ביניהם לאחר שהסתיים ההסכם הראשון בן 7 שנים, אם יחפצו בכך, מבלי שיטענו נגדם שההסכם החדש ממשיך ומאריך למעשה את תקופת ההסכם הקודם. הנה כי כן, לא מדובר בהסכם שהוא "הסדר כובל" באופן כה ברור על פניו, כפי שטוענות המשיבות. יש לדברים פנים לכאן ולכאן, ויהיה צורך לברר הענין על ידי עדים וראיות, לרבות בדיקת כוונת הצדדים, וכדו'. 17. על פי הפסיקה, אין מקום להיכנס במסגרת הליך זמני לשאלה אם מדובר ב"הסדר כובל" אם לאו, ולקבוע כבר בשלב מוקדם זה שמדובר בהסכם כובל. קביעה כזו יש להשאיר להליך העיקרי. 18. ב"כ המשיבות היו ערים לפסיקה הנ"ל, ועל כן טענו בסיכומיהם שפסיקת בתי המשפט לפיה אין לברר בהליך זמני אם ההסכם הוא "הסדר כובל" הינה כאשר טענה כזו דורשת בירור יסודי, ועל כן נפסק כי בבחירה בין ברי לשמא, עדיף ההסכם הקיים על פני הטענה שהוא הסכם בלתי חוקי ודינה של טענה זו להתברר בהליך העיקרי. אולם כאשר מדובר במצב ברור שההסכם הוא "הסדר כובל", מחוייב בית המשפט לדון בסוגיה גם בהליך הביניים. כפי שנאמר, במקרה דנן המצב אינו ברור ונהיר על פניו שההסכם החדש מדצמבר 2008 בין סונול לבין תחנת התדלוק הוא "הסדר כובל". מדובר בענין שבפרשנות, וכל צד מפרש טיבו של ההסכם החדש בפרשנות הנוחה לו. יש להשאיר, על כן, נושא זה לבירור בהליך העיקרי. המצב שבפנינו הוא שההסכם החדש משנת 2008 נושא עליו חתימות וחותמות רשמיות של שני הצדדים ועל פניו הוא תקף ומחייב את הצדדים. איני מקבל, בשלב זה של ההליך, את טענת המשיבות שמדובר כביכול במכתב בלבד, שאיננו חוזה ואין בו גמירות דעת. 19. לא ניתן גם לקבל את טענתו של מר ליבסטר כאילו הוא לא ידע שההסכם משנת 2008 מתייחס גם לאספקת דלקים, וחשב שהוא נוגע למיתוג בלבד (עמ' 19, שו' 17), ולא את טענתו שהוא לא היה מיוצג באותו זמן ע"י עו"ד והמבקשת ניצלה את תמימותו ואמונו (תצהיר מר ליבסטר, סע' 6). מר ליבסטר מתעסק מזה שנים בנושא הדלק. מר ליבסטר הינו בעלים משותף ומנהל של תחנת התדלוק שנים רבות. אדם שחתם כבר על הסכם אספקה עם סונול, והוא בקיא ומבין היטב בנושאים אלו. על פי הפסיקה, אדם בגיר החותם על מסמך מוחזק כמבין וכמסכים למסמך שעליו הוא חתם. במקרה דנן, מר ליבסטר גם אישר בחקירתו שבמסמך זה "עוגנו בכתב הסכמות הצדדים, קרי ליבסטר וסונול" (עמ' 18, שו' 32; עמ' 19, שו' 1-10). 20. כל ענין המו"מ שהתנהל בין סונול ובין המשיבה 1 בחודשים האחרונים לפני שהמשיבה 1 חתמה על הסכם עם דלק, אינו רלוונטי לענייננו. גם העובדה שבמסגרת מו"מ זה הודיעה תחנת התדלוק לסונול שהיא קיבלה הצעה להשכרת התחנה במחיר גבוה מהמחיר שהוצע לה על ידי סונול, וכן שאנשי סונול לא האמינו לסכומים שמר ליבסטר נקב בפניהם, לרבות הפגישה שהתקיימה בתחנת התדלוק שבועיים - שלושה לפני שהתחנה חתמה על הסכם עם דלק, אינם רלוונטיים (תצהיר מר אליסון מטעם דלק, סעיף 23; פרוטוקול עמ' 3, שו' 32-16; עמ' 4, שו' 7-1, 29-31; עמ' 5, שו' 9-1). מר יורם כהן העיד שסונול סברה כי מר ליבסטר נוקב בסכומים גבוהים ב"נסיון להרים את המחירים שהצענו" וכ"חלק מטקטיקה של מו"מ" (עמ' 5, שו' 2-1, שו' 16). גם אם ננקבו סכומים ע"י הצדדים, יכולה היתה סונול לצאת מהנחה הלגיטימית שמדובר במו"מ ובינתיים ישנו בין הצדדים הסכם מחייב. עצם העובדה שמנוהל בין הצדדים מו"מ לגבי ההמשך וסונול יודעת שמר ליבסטר מנהל מו"מ גם עם גורמים אחרים, אין בהם צידוק להפרת ההסכם הקיים על ידי תחנת התדלוק בזמן שהיא עדיין קשורה עם סונול. 21. לטעמי, תחנת התדלוק ודלק נקטו בדרך שניתן לכנותה כמעט כאלימה, בכך שיום בהיר אחד השליכו את כל הציוד שבבעלות סונול והתקינו במקומו ציוד של דלק. המשיבות ידעו היטב שתחנת התדלוק קשורה בהסכם עם סונול. הן גם ידעו שההסכם יסתיים ב-10.7.10. אף על פי כן לא התאפקו ולא המתינו עוד שנה אחת בלבד לסיום ההסכם, ופעלו להפרתו כבר ב-17.7.09. הרווחים הגבוהים כנראה מהפעלת תחנת התדלוק עמדו נגד עיניהם והכריעו. בהקשר זה יצויין, כי לא הרשיתי אמנם שאלה שביקשה ב"כ סונול לשאול את מר ליבסטר, אם בהסכם שנעשה עם דלק ישנו גם סעיף שיפוי מצד דלק על כל נזק שעלול להיגרם למשיבה 1 בעקבות הסכם שעשו ביניהם, כיוון שסברתי כי שאלה זו אינה רלוונטית לעצם הנושא שבפנינו. ואולם ברור שהצדדים הביאו, או היו צריכים להביא בחשבון, תוצאה שתחייב אותם להחזיר את המצב שהיה קיים קודם לכן על כנו עד למועד סיום ההסכם של המשיבה 1 עם סונול. 22. לא ניתן לקבל, כענין שבמדיניות משפטית, מצב שבו יכול צד לעשות דין לעצמו, ללא כל פנייה לערכאות המשפטיות, בעת שהוא קשור בהסכם כתוב וחתום לגוף מסויים, שעל פניו הוא מחייב. גם לא כאשר מדובר ברווחים כספיים גבוהים. שהרי בסופו של דבר מה שנעשה בענייננו הוא בשל הכסף בלבד. כל השאר צדקנות לשמה. 23. העיקרון של השארת המצב הקיים על כנו, בעיקר כאשר מדובר במצב שהיה קיים שנים עד למהפך הפתאומי והחד צדדי של תחנת התדלוק, מחייב החזרת המצב לקדמותו, דהיינו החזרת הציוד של סונול לתחנת התדלוק והמשך רכישת הדלקים של סונול עד לסיום תקופת ההסכם בתאריך 10.7.10. 24. כפי שהמשיבות יכלו לבצע את המהפך ולהחליף בלילה אחד את כל ציוד התדלוק שהיה של סונול בתחנת התדלוק, כך יוכלו גם להשיב את המצב לקדמותו בלילה אחד ולהחזיר חזרה את הציוד של סונול במקום הציוד של דלק. העלות הכספית שתיגרם להן, או למי מהן, בשל כך, הוא עניינן של המשיבות, והיה עליהן להביאו בחשבון. לא בשל כך יימנע מתן הצו. 25. לעניין מאזן הנוחות, המשיבות מסתמכות בעיקר על כך שההסכם בין סונול לבין תחנת התדלוק הוא בלתי חוקי ובטל ואין לתת, לטענתן, סעד זמני שתוצאתו אכיפת הסכם אספקה בלתי חוקי ולפגוע בכך בזכות חופש העיסוק של תחנת התדלוק. אינני בטוח כי סוג זה של טיעון מתאים לגדרו של טיעון המתייחס למאזן הנוחות. עם זאת, כבר התייחסתי לעיל לטיעון זה. 26. בכל הנוגע לטענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבות, לא היה כל שיהוי בבקשה. הבקשה הוגשה יומיים בלבד לאחר סילוק הציוד של סונול מתחנת התדלוק והחלפתו בציוד של דלק, ולמעשה ביום העבודה הראשון שניתן היה להגיש בקשה זו לאחר החלפת הציוד. 27. ככל שמדובר בהפסדים כספיים לצד זה או אחר, הן הפסדים כספיים של סונול בעקבות החלפת הציוד ורכישת הדלק בתקופת הביניים מחברת דלק במקום מסונול, כולל עד מועד מתן החלטה זו שהתעכב, והן ההפסדים הכספיים לשני הצדדים מהחלפת הציוד, מוניטין, וכיוצ"ב, כל אלה הינם ענין לתביעות שניתן להגישן, לרבות על דרך הגדלת סכומי תביעה, וכדו'. בכך אין כל מניעה מלבצע את החזרת הציוד של סונול כאמור. 28. לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה, על כל מרכיביה, כמפורט בסעיפים א'-ד' לבקשה. המשיבות יבצעו את השבת המצב לקדמותו, כאמור בסעיף ג' בבקשה, בתוך 10 ימים מהיום. 29. המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 10,000 ₪ כל אחת, בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהאופציה