האישום 1. עניינו של כתב האישום במקרקעין המצויים במושב דור הידועים כגוש 11175 חלקה/משק 19 במושב דור, במרחב תכנון הוועדה המקומית חוף הכרמל (להלן: "המקרקעין"). נאשמת 1 היא חוכרת המקרקעין ואילו נאשם 2 משתמש בפועל במקרקעין ו/או אחראי על השימוש. לפי עובדות כתב האישום, ביום 23/3/09 נתגלה כי הנאשמים עושים שימוש חורג ללא היתר במקרקעין לעסק לרכיבה על סוסים. השימוש טעון היתר והיתר לא ניתן. כתב אישום מייחס לשני הנאשמים ביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהיתר ומתכנית, בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א), 204(ב) ביחד עם סעיף 208, ו-218, הכול לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). תגובת הנאשמים 2. ביום 10/5/10, לאחר מספר עיכובים בעטיה של הסדרת ייצוג הנאשמים, כפרו הנאשמים באמצעות בא כוחם במיוחס להם. ב"כ הנאשמים אישר כי נאשמת 1 היא חוכרת המקרקעין ונאשם 2 משתמש בהם. כן טען, כי נאשם 2 מפעיל על גבי חלק מן המקרקעין חוות סוסים. ביתר העובדות כפרו הנאשמים. ב"כ הנאשמים טען, כי הנאשמים אינם מפעילים במקום עסק לרכיבה על סוסים ולפיכך אין מדובר בשימוש חורג. משכך נקבע התיק לשמיעת הוכחות. 3. מטעם המאשימה העיד המפקח אלי כהן. מטעם ההגנה העיד נאשם 2. נאשמת 1, לא התייצבה לדיונים כלל מפאת גילה ומצבה הבריאותי המשתקף במסמכים שהוגשו. המאשימה נתבקשה לשקול התליית ההליכים בעניינה. עדות עד התביעה וראיות המאשימה 4. העד אלי כהן (להלן: "העד"), משמש כמפקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל. ביום 23/3/09 ביקר העד במקרקעין, המצויים בבעלות נאשמת 1. העד הבחין כי נעשה שימוש בסככות קיימות לצורך אורווה מסחרית. העד טען, כי נעשות במקום עסקאות של רכיבה על סוסים, "הכוונה שאנשים באים, משלמים ורוכבים על סוסים" (עמ'8 ש'18). לדבריו, במהלך ביקורו הבחין בבני זוג המגיעים למקום, מקבלים תדרוך, ויוצאים לרכיבה. העד ערך דו"ח פיקוח (ת/1), וכן הזמין את הנאשמים לחקירה. עוד הוצגו באמצעות העד כרטיס ביקור, ותדפיס של דף פרסום מהאינטרנט (ת/4, ת/5) המפרסמים את חוות הסוסים. העד הבהיר כי השימושים המותרים בקרקע הם מבני מגורים ומבני משק. 5. הודעתה של נאשמת 1 (ת/2) נגבתה על-ידי העד ביום 26/4/09 והיא נחקרה בגין שימוש בשני מבני אורווה ללא היתר, האחד בנוי והשני נמצא בהליכי בניה. נאשמת 1 טענה בהודעתה שהמבנים נבנו לפני 20 שנה, ושימשו למגורי אווזים. לאחרונה הוגשו תוכניות לוועדה המקומית ביום 2/4/09. החל מחודש ינואר 2009 המבנים משמשים כמגורים לסוסים. עוד טענה, כי היא אינה נדרשת לקבל היתר לשימוש, היות ועסקינן בשימוש חקלאי במשק חקלאי. 6. הודעתו של נאשם 2 (ת/3) נגבתה על-ידי העד ביום 3/6/09. נאשם 2 נחקר בגין שימוש במבנה אורווה אחד ללא היתר. נאשם 2 טען בהודעתו כי קיבל היתר להשתמש במבנה מן הנאשמת 1, וכי המבנה משמשו לגידול ואילוף סוסים מזה כ-8 חודשים. לשאלת העד, האם נעשית פעילות מסחרית במקום, ענה נאשם 2 - "לא יודע". הנאשם הוסיף ואמר, כי המבנים קיימים מזה 10 שנים, וכי הוגשו תכניות לוועדה המקומית. הנאשם טען, כי מדובר במשק חקלאי ונעשה בו שימוש לצרכים חקלאיים. למיטב ידיעתו אין צורך בהיתר לכך. 7. מחקירתו הנגדית של העד עלה, כי פרט לכך שהבחין בבני הזוג, לא עשה לצילומם, לא שוחח עימם ולא עשה דבר לבירור זהותם. עוד עלה, כי בחקירתו של נאשם 2 לא הזכיר העד כלל את עניין בני הזוג, בהם הבחין, על אף "אי-ידיעתו" של נאשם 2 בדבר פעילות מסחרית הנעשית במקום. עדות נאשם 2 וראיות ההגנה 8. מטעם ההגנה העיד נאשם 2 בלבד. לגרסת נאשם 2, חוות הסוסים משמשת לגידול, אימון, אילוף והשבחת גזע. מעולם לא שימש המקום לרכיבה מסחרית על סוסים, לקבלת קהל, חוגי רכיבה וכד'. הנאשם, לדבריו, אמנם משווק טיולי סוסים, אך אלו אינם נעשים בחווה אלא באזור נחל אלכסנדר או בחוף הים. הסוסים מובאים למקומות מהם יוצאים הטיולים לדרכם. בחווה לא קיימים שירותי משרד והפרסומים מפנים למספר הטלפון הנייד האישי שלו. לעיתים, כך העיד, מגיעים אנשים לחווה בכדי לצפות באילוף הסוסים, אך לא נגבה מהם תשלום. בחווה עובדים באופן קבוע שני עובדים נוספים מלבד הנאשם עצמו. נאשם 2 רשום כעוסק מורשה. בחווה ממוקמת מכונה לממכר פחיות שתייה בתשלום. המכונה שייכת לחברו של הנאשם והיא משמשת את עובדי החווה. בחווה כאמור לא נערכים חוגי לימוד ורכיבה. לעניין בני הזוג בהם הבחין המפקח אלי כהן, טען נאשם 2, כי מדובר בחבריו, והללו לא יצאו כלל לרכיבה או שבו ממנה. לכן אף לא תועדו בתצלום. סיכומי המאשימה 9. סבורה המאשימה כי הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה. לטענתה, מכלול הראיות מצביע על כך שהנאשמים מפעילים במקרקעין עסק מסחרי לרכיבה על סוסים. כל זאת מקום בו ייעודם של המקרקעין הוא שטח לנחלות, היינו שטח המיועד למבני מגורים, מבנים חקלאיים ועיבודים חקלאיים. סיכומי הנאשמים 10. לטענת הנאשמים לא עמדה המאשימה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה. מן הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לא עולה כלל וכלל כי מי מהנאשמים עושה שימוש שאינו חקלאי במקרקעין. המפקח טען שהבחין בשימוש שכזה, אולם לא חקר את בני הזוג העלומים. המפקח אף לא שוחח עימם או ניסה לברר את זהותם, לא צילמם, ולא הזכיר עניין זה במסמך כלשהו עד מועד עדותו בבית המשפט. דיון והכרעה 11. בין הצדדים אין מחלוקת על כך שייעוד המקרקעין בענייננו הוא חקלאי, כפי שעולה מן התכנית החלה על המקום (ת/6). אף אין מחלוקת על כך שניהול חווה מסחרית אינו תואם את הייעוד האמור. 12. נקבע במסגרת ע"פ (מחוזי - חיפה) 3051/03 מדינת ישראל נ' עופר ברא"ז (לא פורסם) - "השאלה, האם הקמת או ניהול חוות רכיבה על סוסים בקרקע חקלאית היא שימוש חורג, מחייבת הבחנה בין שני תפקודים עיקריים של החווה. בתפקוד האחד, החווה היא המקום בו מגדלים את הסוסים ומטפחים אותם, ושימוש זה הוא שימוש חקלאי. לעומת זאת, הפעילות הכרוכה בהזמנת הציבור לרכב על הסוסים אינה שימוש חקלאי, ולצורך שימוש זה יש לקבל היתר מהרשויות המוסמכות. למה הדבר דומה, לאדם המגדל ירקות בקרקע חקלאית שבבעלותו. גידול הירקות כשלעצמו אינו שימוש החורג מיעודה החקלאי של הקרקע, ואולם, אם אותו אדם יקים במקום חנות או מתקנים לשם מכירת התוצרת לציבור, כי אז פעילות זאת חורגת מיעוד הקרקע והיא בגדר שימוש חורג הטעון היתר כחוק". [ההדגשה אינה במקור, ע.ק.] יוער, על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה. ראו: רע"פ 4594/04 עופר ברא"ז נ' מדינת ישראל, פורסם במאגר משפטי. 13. המאשימה ביקשה להוכיח כי הנאשמים עושים במקרקעין שימוש עסקי ומסחרי. איני סבור שהמאשימה עמדה בנטל ההוכחה הכבד המוטל על כתפיה. 14. המאשימה לא השכילה להציג ראיה ממשית וחד משמעית לשימוש עסקי/מסחרי שנעשה במקרקעין. להבנתי, ניתן היה לנסות ולאתר ראיות לעובדה כי אכן מתבצע שימוש עסקי בחווה. בדוננו, לא הוצגו תמונות של מאן דהו, אשר אינו מעובדי החווה, הרוכב על הסוסים בשטחיה. בפועל לא הוצגה כל ראיה ישירה לשימוש עסקי המתנהל בשטח החווה. למרות שהמפקח הבחין, לטענתו, בבני זוג המקבלים תדריך ויוצאים לרכיבה, לא בירר את זהותם, לא שוחח עימם, לא צילמם, ואף לא עימת מי מהנאשמים עם ממצאיו בעת החקירה. למעלה מזאת, העדות אודות בני הזוג היא עדות כבושה וזכרם של בני הזוג לא בא בדו"ח הפיקוח שערך המפקח (ת/1). 15. לדידי, אין די בהימצאותה של מכונה לממכר שתייה בכדי להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת את השימוש החורג הנטען. 16. אף מן הפרסומים השונים, ומהימצאותם של קסדות, אוכפים, וכיוצב' בחווה, אין להסיק מסקנה ברורה וודאית באשר לשימוש החורג הנטען, שהרי הללו מתיישבים לא פחות עם הרכיבה הנעשית מחוץ לתחומי החווה. 17. גם את אמירתו של נאשם 2 אודות "אי-ידיעתו" האם נעשה שימוש עסקי בחווה ניתן להבין כאי-ידיעה בנוגע לפרשנות הדין, ולא בהכרח כאי-ידיעה בנוגע לעובדות. חיזוק לכך, ניתן למצוא באי-חקירתו של נאשם 2 אודות בני הזוג בהם לכאורה הבחין המפקח. למעשה, לאחר שהנאשם אמר "לא יודע" המפקח לא שאל אותו כל שאלה בדבר הסוגיות השנויות במחלוקת. 18. אוסיף עוד, נאשם 1 העיד, שבעבר ביקש להקים גדר (מנג') על מנת להקיף שטח מסוים בחווה לצורך ביצוע שיעורי רכיבה. המפקח הסביר לו, כי פעילות זו דורשת היתר לכן הגדר פורקה. לטענה זו נמצאה תמיכה בחומר הראיות. בדו"ח הפיקוח (ת/1) נרשם מפורשות - "המנג' שהוצא כנגדו צו הפסקה מנהלי פורק". 19. נאשם 2 אישר את האמור בפרסומים ואף תיאר בהרחבה את עסקי הרכיבה על סוסים בהם הוא נוטל חלק. לטענתו, פעילות הרכיבה המסחרית אינה נעשית בחווה גופא, כי אם בחוף הים, מקום אליו מובאים הסוסים. המאשימה לא מצאה להתייחס לשאלה העולה בהקשר זה, האם השימוש המתואר, אשר אינו נתון במחלוקת, הינו שימוש חורג. לגישתי, המענה לשאלה זו שלילי. עשייה חקלאית, הינה בסופו של יום, עשייה עבור פרנסתו של החקלאי. כשם שהקוצר תבואתו, הבוצר ענביו, הרודה דבשו והחולב פרותיו, רשאים למכור מרכולתם מחוץ למקום הגידול, אך לא לנהל חנות לממכרם ללא היתר במקרקעין שהינם קרקע חקלאית; כך אף נראה שרשאי המגדל ומאלף את סוסיו, "למכור" את מרכולתו, אשר היא, בין היתר, האפשרות לרכב על סוסיו, מחוץ למקרקעין, אך לא על פניהם, מקום שייעוד המקרקעין הוא חקלאי, כל עוד לא נתקבל היתר. כל זאת ככל שהדברים נוגעים לדיני התכנון והבניה בלבד, שהרי העיסוק בחקלאות לסוגיה עשוי להיות מוסדר באמצעות דינים נוספים אך הללו אינם מענייננו בהליך זה. 20. אילו מצאה המאשימה פסול ברכיבה הנעשית בחוף הים, צריכה הייתה להאשים את הנאשמים מפורשות בהקשר זה על מנת ליתן בידם את האפשרות הסבירה להתגונן. 21. דומה, כי פרשנות זו, לפיה על מנת שתתקיים עבירה, נדרש שהשימוש החורג ייעשה על גבי המקרקעין שייעודם שונה, מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם תכליתו של החוק. נפסק בגדרי ע"פ (מחוזי חיפה) 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה נ' מוחמד חוסיין חאג' מוחמד, פורסם במאגר משפטי - "מטרת המחוקק, בהכריזו על אדמה כקרקע חקלאית, לפי סעיף 11 לתוספת היא "שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית, ניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים". יש לשמור על יעוד זה של הקרקע החקלאית לבל תיבלע "ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי הממותה העירונית השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים" (בג"ץ 445/71 נוה מדור השקעות בע"מ ואח' נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ואח', פ"ד כז(1) 301 ,296; עע"ם 3286/02 ועדת ערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' חברת דור אנרגיה, פ"ד נח(1) 502, עמ' 511-512)". סוף דבר 22. סבור אני כי המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה הכבד המוטל על כתפיה. נותר ספק עימדי באם אכן נעשה שימוש שאינו חקלאי, דהיינו, שימוש עסקי או מסחרי במקרקעין שייעודם חקלאי. מספק זה זכאי נאשם 2 ליהנות. אני מזכה אפוא את נאשם 2 מחמת הספק. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. שימוש חורג