1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 16.3.06, בה נקבע כי אין קשר של גרימה או החמרה בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער לבין תאונה מיום 16.3.02 ו/או לתנאי שרותו. כן נקבע באותה החלטה שאין קשר בין התגובות האלרגיות של המערער לבין תנאי השרות, ואין קשר בין הטחורים לתנאי השרות. 2. המערער יליד 1973, התגייס בשנת 1992 בפרופיל 97, שירת שנה כבודק בטחוני בגשר אדם ושנתיים כמכונאי רכב בכורדני. בתום השרות הסדיר המשיך לשרת בקבע כמכונאי עד אפריל 2006, שוחרר לחצי שנה וחזר לשרת עד שחרורו הסופי מקבע באוגוסט 2007. 3. המערער זנח את התביעה ביחס לטחורים, ולמעשה נותר להכריע בקשר הסיבתי שבין השרות לבין כאבי גב תחתון ולמחלת העור שלו. 4. אשר לבעיות הגב - המערער טוען כי במסגרת שרותו כמכונאי הרים משקלים כבדים של חלקי חילוף השייכים לרכבים בהם טיפל. לטענתו, כתוצאה מהרמה חוזרת זו סבל מעת לעת מכאבי גב, אך לא פנה לטיפול רפואי. ביום 13.3.02 בעת הרמת משקל כבד של חלק רכב בסדנא, נתפס לו הגב והופיעו כאבים עזים ביותר. בדיקת CT מיום 17.3.02 שנערכה בבית חולים זיו בצפת, העלתה כי הוא סובל מבלט דיסק בגובה L5-L4 עם לחץ על השק התקאלי ופריצת דיסק בין חולייתי אחורי בגובה L5-S1. 5. המערער תמך את ערעורו בחוות דעת המומחה, ד"ר קרת, שקובע קשר סיבתי בין אותה הרמת משקל כבד לבין פריצת הדיסק והבעיות שבגב. 6. המשיב לא חולק על כך שהמערער סובל מכאבי גב תחתון וכי הרקע לכאבים הינו בקע דיסק מותני ושינויים בעמוד שדרה, אלא שלטענתו ממצאים אלו אינם תוצאה של המאמצים בהרמות או באותו ארוע ספציפי מיום 13.3.02. 7. ביחס למחלת העור אורטיקריה ממנה סובל המערער, המומחה מטעמו, פרופ' אליאס טובי, סבור כי ניתן לקשר את האורטיקריה באופן ישיר לחשיפתו לחומרים המצויים דרך קבע במוסכים, דוגמת סולר, שמנים לניקוי מנועים, אנטירפרייז וחומרים נדיפים אחרים. המערער נזקק לטיפולים סטרואידים וטיפול אנטיהיסטמיני, ובימים שלא היה חשוף לחומרים במוסך הוטב מצבו משמעותית. המערער נבדק על ידו ביום 21.8.06 והמומחה קובע כי ראה בבדיקתו מספר מוקדי אורטיקריה. 8. המשיב קובע שהמערער סובל מאורטיקריה כרונית שהינה מחלה אדיופטית ואיננה קשורה לתנאי השרות. המשיב תומך טענותיו בחוות הדעת המייעצת של ד"ר גלזר ושל פרופ' מקורי מיום 22.1.10, ולפיה מחלת האורטיקריה היא ספונטנית, כרונית ואינה קשורה לחשיפה, המוכחשת לחומרים מזיקים, והראיה כי המערער סובל מהמחלה אף לאחר שחרור והפסקת החשיפה לחומרים עימם עבד במוסך. 9. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, עיינו בחוות הדעת ובראיות, מצאנו לקבל את הערעור בשאלת הגב התחתון ולדחות בעניין מחלת העור. 10. אשר לבעיות הגב, אין חולק כי המערער הרים משא כבד ביום 13.3.02 שבעקבותיו הופיעו כאבי גב תחתון עזים, וראה דוח פציעה שמולא ע"י מפקדו (נספח ב' לתצהיר המערער), ושבעקבותיהם קיבל 7 ימי מחלה. אין גם חולק כי המערער ביצע שתי בדיקות CT של ע"ש מותני דחופות כעבור 4 ימים ב-17.3.02 וכעבור 12 יום ב-25.3.02. בבדיקות אלה נמצא בלט דיסק בגובה L4-L5 ופריצת דיסק בגובה L5-S1. 11. אנו מקבלים את עדותו של המערער לפיה בשל חששו מפגיעה בכשירותו ומחמת העובדה שלא ניתן היה לסייע לו בהרבה לא הרבה להתלונן, ברם לאחר שגברו הכאבים באופן שלא יכול היה לשאת בהם, פנה ביום 27.3.03 למרפאה אורטופדית צבאית. הוכח כי המערער התלונן על כאבי גב תחתון מלווים בהקרנה לרגל ימין, הוא נמצא מתהלך באופן אנטלגי עם יישור של עקומה לורדוטית, הגבלה בתנועות ע"ש מותני, לסג מימין ב-50% ורפלקס אכילס חסר מימין. בתום הבדיקה הומלץ על הורדת פרופיל ל-45, פטור מכל מאמץ ומהרמת משקלים מעל 5 ק"ג. המערער הופנה למרפאת כאב וניתן טיפול בנוגדי דלקת. הוכח כי ביום 21.3.03 הורד הפרופיל הרפואי הצבאי ל-45 באופן קבוע. הוכח כי ביום 19.5.03 התלונן המערער במרפאת היחידה על כאבי גב. בבדיקתו נמצאה רגישות מעל ע"ש תחתון, עם כיפוף בשיעור 45% בלבד וניתנו 3 ימי מנוחה. הוכח כי ביום 6.9.04 פנה המערער לחדר מיון בית חולים זיו בצפת, התלונן על כאבי גב תחתון עם הגבלה בתנועות והקרנה לרגל ימין, בבדיקה נמצאה רגישות למישוש עמוד שדרה וללא חסר נוירולוגי. הוא טופל בתרופות נוגדי דלקות ומשככי כאבים, וכן שהה באי כושר משך 3 ימים. הוכח כי ביום 24.10.04 נמצא המערער בלתי כשיר לכל תפקיד, הומלץ על שני ימי מנוחה והומלץ על אי כושר ליומיים. הוכח כי ביום 26.10.04 הוארכה תקופת אי הכושר עד 1.11.04. המערער המשיך במעקב וטיפול וביום 17.11.04 נמצאו ממצאים חמורים מהממצאים שנמצאו בבדיקות הקודמות. המערער אושפז במתקן צבאי בגין כאבי הגב, וטופל בפיזיותרפיה עד ששוחרר. 12. נחה דעתנו איפוא כי הוכח ארוע חריג של הרמת משקל כבד, ומקובלת עלינו קביעת המומחה מטעמו של המערער כי הרמת משא זה היא שגרמה לפריצת הדיסק. הואיל ומדובר במערער יליד 1973, קרי, בן 29 בעת התאונה ונטול כל תלונות קודמות באשר לבעיות בגב, עם פרופיל 97 בגיוסו, נראה לנו נכון ליחס את הממצאים של 4 ימים לאחר התאונה לאותה תאונה. נוסיף גם כי העובדה שלא נמצאה בתיק הרפואי הפניה לאותן בדיקות הדמיה, אין בה כדי לסייע למשיב שטוען שאין כל ראיה לקשר בין אותן בדיקות לבין התאונה, שכן השכל הישר מתיישב עם כך ששתי ההפניות הדחופות לבדיקת CT לא בוצעו בעלמא, אלא בשל ממצאים חמורים או כאבים עזים שקדמו להפניה. אין שום אינדיקציה אחרת או הסבר לביצוע אותן בדיקות CT זולת אותה פגיעה מיום 13.3.02. אין גם חולק כי לאחר אותה פריצת דיסק סבל המערער וקיבל מעת לעת חופשות מחלה בגין הכאבים, כמו גם טיפול תרופתי של נוגדי דלקות ומשככי כאבים. ואין גם חולק כי על פי התיעוד הרפואי ועל פי חוו"ד המומחה מטעמו, כמו גם פרופ' ביאליק, הוא נמצא סובל מהגבלה בתנועה. התיעוד לפיו לאחר פריצת הדיסק נאסר עליו להרים משאות כבדים ולעסוק בפעילות פיזית מאמצת, מדברת בעד עצמה. 13. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי ארוע הרמת המשקל הכבד ביום 13.3.02 הוא שגרם לבעיות הגב מהן סובל המערער. 14. באשר למחלת העור - אין חולק כי מדובר באורטיקריה כרונית. אורטיקריה היא מחלה עורית אימונולוגית המתבטאת בהופעת תפרחת אדומה מורמת ומגרדת. התפרחת נסוגה אחרי 6-8 שעות ולעיתים נמשכת מעט יותר. היא מלווה בנפיחות הרקמות הרכות (עיניים, שפתיים וכפות ידיים) ולעיתים אף בקשיי נשימה. אורטיקריה יכולה להיות חריפה ולחלוף. לעומת זאת, האורטיקריה הכרונית נמשכת חודשים עד שנים. האורטיקריה היא בעיה הנובעת מהפרשת היסטמין מוגברת, אותו מפרישים תאים מיוחדים הנקראים "תאי פטום". התאים האלו הם חלק מהמערכת החיסונית ונמצאים בכמות גדולה בעור, ריאות ומערכת העיכול. הסיבה להפרשת ההיסטמין המוגברת אינה ידועה בחלק גדול מהמקרים, ואז האורטיקריה מוגדרת כאדיופטית. אבל בחלק מהמקרים היא נובעת מחשיפה לתרופות או מהווה ביטוי למחלות רקע כגון זיהומית או מחלה אוטואימונית. להבדיל מהאורטיקריה הכרונית, האורטיקריה ממגע (CONTACT URTICARIA) קשורה למגע עם חומרים כימיים נדיפים שונים. 15. בענייננו, טוען המומחה מטעם המערער כי מדובר באורטיקריה ממגע בשל החשיפה לחומרים כימיים במוסך, והקשר הוא חד משמעי וברור. לדעתו אין צורך בביצוע טסטים עוריים לחומרים הללו והחשיפה של המערער לחומרים גרמה למחלה שהייתה במצב רדום להפוך למחלה פעילה ולהחמרתה. בחוות דעתו המשלימה מיום 22.9.09 מבהיר המומחה כי אורטיקריה כרונית היא מכלול של אורטיקריה, הכוללת בתוכה גם אורטיקריה פיזיקלית וגם אורטיקריה ממגע. הצורות השונות הללו יכולות להופיע ביחד ואחת לא שוללת קיומה של השניה. 16. פרופ' מקורי בחוות דעתו מיום 22.1.10 מסביר כי המחלה ממנה סובל המערער אובחנה כאורטיקריה כרונית אשר הופיעה מספר שנים לאחר תחילת השרות הצבאי. חולק על קביעת מומחה המערער לפיה מדובר באורטיקריה ממגע. אין חולק כי למערער רקע של תגובה מפושטת לעקיצות דבורים, עכבישים ותרופות נוגדות דלקות וכאבים כמו אופטלגין ואקמול. בענייננו, לא ניתן להצביע על מחולל ספציפי למחלה המופיעה גם בהעדר חשיפה תעסוקתית או תרופתית כלשהי. 17. במחלוקת שבין המומחים אנו מבכרים את קביעת המומחה מטעם המשיב שהייתה מבוססת יותר ומתיישבת עם הראיות שבתיק. 18. אורטיקריה מוגדרת ככרונית כאשר היא נמשכת מעל 6 שבועות ברציפות, כמו בענייננו, ובמחלה כזאת הגורם האלרגי הינו נדיר ובדרך כלל אינו מאותר. סיבות אלרגיות לאורטיקריה ימצאו במקרים החריפים (אורטיקריה אקוטית) הנמשכים שעות עד ימים ספורים, ואשר בדרך כלל הינם ביטוי לתגובה אלרגית למחוללים כמו תרופות, מזון, עקיצת דבורים וכד'. הסיבות לאורטיקריה כרונית הינן כ-1%-5% ביטוי לתגובה אלרגית, 20% גורמים פיזיקליים וכ-75%-80% מוגדרים אדיופטים. ב-30%-60% ממקרים אלה (המוגדרים כאדיופטים) אובחן מנגנון אוטואימוני כגורם ו/או מלווה את התופעה. כאמור לעיל, הסיבה האלרגית היא נדירה ואכן במקרה שבפנינו לא נמצא גורם אלרגי ברור אותו אפשר לסלק או להימנע ממנו כאפשרות טיפולית סבירה, ולראיה התופעה ממשיכה גם כאשר לא ניכרת כל חשיפה תעסוקתית כלשהי. אנו מקבלים איפוא את מסקנת פרופ' מקורי, לפיה המערער סובל מאורטיקריה כרונית אדיופטית היכולה להיות ביטוי של תופעה אוטואימונית ואין אפשרות להצביע על שרות צבאי או חשיפה לחומרים שהוזכרו לעיל כגורם לרקע אוטואימוני באורטיקריה. בכל מקרה, אורטיקריה ממגע אינה מהווה נכות, הואיל ומדובר בתופעה שנעלמת ככל שהחשיפה לגורם האלרגני נמנעת. העובדה שהמערער סובל מאורטיקריה גם לאחר הפסקת החשיפה שבשרות ולאחר שחרורו, מלמדת שאין קשר סיבתי בין אותה חשיפה למחלה. בסופו של יום המערער לא הוכיח באלו חומרים נעשה שימוש במוסך , מה הייתה מידת השימוש, מה היה זמן החשיפה, מה הקשר בין חומרים אלו לבין הופעת פריחה על העור, ובכך לא הרים במידה הנדרשת את הנטל המוטל עליו. 19. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי. אנו קובעים קשר סיבתי של גרימה בין הארוע מיום 13.3.02 לבין מצב הגב של המערער, ודוחים את הערעור בעניין המחלה העורית והטחורים. המשיב ישא בשכ"ט עו"ד המערער בסך 2,900 ₪ וישפה אותו בשכר הטרחה ששילם לשני המומחים מטעמו לפי קבלות שתומצאנה. צבאחשיפה לחומרים מסוכניםשירות צבאי