מבוא: 1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה"), אשר ניתנה ביום 17/6/13, על ידי השופט שמואל יציב, בבפ"מ 2731-06-13. 2. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת העורר לביטול צו איסור השימוש ברכב שניתן ע"י קצין משטרה, מכאן הערר שבפניי. טענות הצדדים: 3. העורר טוען כי הוא הבעלים של רכב מסוג פורשה קיאן, מ.ר. 96-300-61 (להלן: "הרכב"). העורר מסר ביום 5/6/13 את הרכב בהשאלה לחברו מאור אסולין, כדי לאפשר לו ולבת זוגו, שעמדו להתחתן ביום 6/6/13, לנסוע ברכב לצרכי צילומים. 4. ביום 7/6/13 נמצא אדם בשם אדם בן חביב נוהג ברכב, שעוכב על ידי המשטרה וסרב לבצע בדיקת נשיפה ועל כן יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות. המשטרה תפסה את הרכב וביום 7/6/13 קיים קצין משטרה שימוע לנהג. עיון בטופס השימוע, עולה כי הקצין רשם את הדברים הבאים: "דרשתי מהנהג לזמן את בעל הרכב מאחר והנהג והנוסע שניהם שיכורים, ענה לי כי הוא לא מכיר אותו". בתום השימוע החליט קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום. החלטת בימ"ש לתעבורה: 5. העורר פנה לבית המשפט לתעבורה בבקשה לביטול צו איסור השימוש ובקשתו נדחתה, כאשר בית המשפט לתעבורה קובע כי: "אין חובה בחוק לערוך שימוע לבעלים של הרכב. החובה היא לערוך שימוע למי שנהג ברכב. מהבקשה לא נראה שהבעלים עשה כל אשר נדרש כדי למנוע את העבירה. אזהרה כללית לא לעבור עבירות אינה יכולה להיחשב 'עשיית כל הנדרש' למניעת העבירה". בית המשפט לתעבורה הוסיף וציין כי הרכב נמסר לחברו של העורר וזה מסר אותו לאחר, שסרב לבצע בדיקת נשיפה. טענות הצדדים: 6. העורר טוען כי בית המשפט לתעבורה שגה משדחה את הבקשה. העורר מסר את הרכב לחברו לרגל חתונתו ואף הזהירו לבל יבצע ברכב עבירות תעבורה. לטענתו, אין לו שום זיקה לנהג הרכב. עוד טען כי לא נתן ייפוי כוח לגב' טובול להופיע בשמו בהליך השימוע שהתבקשה רק לקבל את רישיון הרכב במקומו. 7. המשיבה סבורה כי העורר לא עשה די כדי למנוע ביצוע העבירה. אין להסתפק באזהרה כללית למי שמוסרים לו רכב לשימושו. על העורר היה להגיש תצהיר של חברו ושל אחרים הקשורים בביצוע העבירה. לדעת המשיבה, בית המשפט לתעבורה לא שגה בהחלטתו. דיון והכרעה: 8. השאלה שמתעוררת במקרה שבפניי היא, האם יש לזמן את בעל הרכב לשימוע או די בכך שקצין המשטרה יערוך את השימוע לנהג בלבד. 9. אין חולק בין הצדדים, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, לפיה נהג הרכב עבר עבירה של נהיגה בשכרות. אך העורר טוען כי כבעל הרכב, עומדת לו הזכות להשמיע דבריו בהליך של שימוע לפני השבתת הרכב, ואף לפנות לבית המשפט למען יבטל את ההשבתה המנהלית שהוטלה על הרכב. זכות שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב: 10. סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 שדן באיסור מינהלי על שימוש ברכב קובע כדלקמן: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי סעיף 57ג - לתקופה של 60 ימים, וליטול את רישיון הרכב;" העבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), המיוחסת לכאורה לנהג הרכב, הינה עבירה המפורטת בחלק א' לתוספת השביעית. סעיף 47(ג)(1) לפקודה קובע: "נטל השוטר את רשיון הנהיגה כמפורט בסעיף קטן (ב), יתן לנהג אישור על נטילת הרשיון וזימון להופיע, בתוך שלושה ימים במועד שיקבע, בפני קצין משטרה, לצורך החלטה בדבר פסילת רשיון הנהיגה שלו; אישור שניתן כאמור יראו אותו כרשיון הנהיגה שניטל וזאת עד למועד שנקבע לזימון הנהג בפני קצין המשטרה;" סעיף 57א(ד)(1) לפקודה קובע: "המשטרה תודיע לרשות הרישוי על מתן הודעת איסור שימוש לפי סעיף זה; העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת איסור השימוש;" ראו גם סעיף 3 לתקנות (איסור שימוש ברכב), תשנ"ט-1999 שדן בדרכי מסירת העתק הודעת איסור שימוש לבעל הרכב: "(א) העתק הודעת איסור שימוש ברכב שנמסרה לנהג שאינו בעל הרכב יישלח לבעל הרכב, באחת מדרכים אלה: (1) במסירה לידו ובאין למוצאו - במקום מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים; בתאגיד ובחבר-בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום ברשיון הרכב או לידי אדם המורשה בדין לייצגו; (2) במשלוח מברק למענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב; (3) במשלוח לפקסימילה של תאגיד או של חבר-בני-האדם הרשום ברשיון הרכב; נשלחה ההודעה בדרך זו, תימסר הודעה בטלפון על המשלוח בפקסימילה למשרד בעל הרכב, בתוך 24 שעות משעת המשלוח; השולח יערוך תרשומת על ההודעה הטלפונית שתכלול את פרטי ההודעה, את זמן השיחה ואת שמו של האדם שלו נמסרה ההודעה. (ב) אם לא ניתן לשלוח את העתק הודעת איסור שימוש לבעל הרכב באחת הדרכים המנויות בתקנת משנה (א), יישלח העתק ההודעה האמורה בדואר רשום עם אישור מסירה לפי מענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב; כתאריך ההמצאה יראו את תאריך אישור המסירה." כעולה מהוראות פקודת התעבורה שאוזכרו לעיל, הרי קיימת חובת שימוע לנהג הרכב בדבר איסור השימוש ברכב ואילו לגבי בעל הרכב מוטלת חובה המשטרה לשלוח לו העתק מהודעת איסור השימוש ברכב בדרכים שנקבעו בתקנות. 11. בענייננו, ביום 7.6.13, נערך שימוע לנהג הרכב ובמהלכו הוא נדרש לזמן את בעל הרכב לשימוע בדבר איסור שימוש ברכב, אך "מאחר והנהג והנוסע שניהם שיכורים ענה לי כי הוא לא מכיר אותו", לכן הודעת איסור השימוש ברכב נמסרה לנהג. עוד מתברר כי באותו יום, התייצבה במשטרה גב' טובול ג'קלין (להלן: "גב' טובול"), ומסרה הצהרה חתומה ע"י בעל הרכב לפיה "בעל הרכב "מייפה את כוחה של טובול ג'קלין 12. לאחר שעיינתי בהצהרה החתומה על ידי העורר שבה הוא מייפה את כוחה של גב' טובול לקבל רשיון הרכב, נחה דעתי כי מדובר בייפוי כוח ספציפי שנועד לקבלת רשיון הרכב ותו לא ולא ניתן להסיק ממנו שגב' טובול משמשת כמורשת כדין לייצגו או לקבל הודעת איסור שימוש ברכב ולערוך לה שימוע במקום בעל הרכב. לכן, לטעמי מדובר בפגם טכני במסירת הודעת איסור השימוש ברכב, שאינו מצדיק לבדו ביטול הודעת איסור השימוש ברכב. לכן אעבור לבחון אם מתקיימות אחת העילות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש ברכב, בהתאם להוראות פקודת התעבורה. ביטול הודעת איסור השימוש: 13. העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב קבועות בסעיף 57ב לפקודה, שזה לשונו: "(א) בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר. (ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: (1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; (2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א). (ג) בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב. הנה כי כן עולה, כי בית המשפט מוסמך לבטל הודעת איסור שימוש או לקצר את תקופתה בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ולהביא בחשבון, בין היתר גם את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב. 14. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות התערבות בהחלטת קצין המשטרה בדבר איסור השימוש ברכב. יודגש כי בענייננו אין כל זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב וכדבריו של העורר בכתב הערר: "אין כל קשר לנהג הנתפס נוהג ברכבו כאשר היה שתוי". מה גם, כעולה מהתצהיר שמסר העורר הרי הוא מסר את רכבו למר אסולין לצורך צילומים שעשה ליום חתונתו ואף הזהירו לבל יבצע עבירות תנועה ושיקפיד על נסיעה זהירה ושמירת החוקים. העברת הרכב לנהג אחר ע"י מר אסולין בלי הסכמת בעל הרכב וידיעתו אין בה כדי להטיל אחריות גם על בעל הרכב ולהענישו בדרך של השבתת רכבו על פי צו איסור שימוש מנהלי. 15. אינני מתעלם מפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.10.12) (להלן: "אמברם"), שם נקבעו הדברים הבאים: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים". יחד עם זאת, ראוי לציין כי בפסק דין אמברם דובר על הודעת איסור שימוש ברכבו של המבקש/בעל הרכב, בעקבות נהיגת בנו ברכב, בהיותו שיכור. כך שברי כי קיימת זיקה ואף הדוקה, בין בעל הרכב לבין מבצע העבירה - בנו. לעומת זאת במקרה שלפנינו, לא ניתן לומר שקיימת זיקה כלשהיא בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב, אדם בן חביב שביצע את העבירה. בית משפט העליון התייחס במיוחד לאחריותם של הורים לנהיגת ילדיהם והדגיש כי: "דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה". מה גם באותו פסק דין נקבע כי: "על בעל הרכב מוטלת אחריות לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו. אכן, לעיתים היכולת של בעל הרכב למנוע את העבירה היא מוגבלת. אולם המחוקק איפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה).". בעניין אמבר מצא בימ"ש כי קיימת זיקה בין האב - בעל הרכב לבין הבן, הנהג שעבר את העבירה, כשבעל הרכב - האב, ידע שבנו הולך למסיבה בה יוגשו משקאות משכרים, ולכן היה עליו - על האב, בעל הרכב - להנחות את הבן, הנהג, שהיה וישתה משקה משכר, עליו - על הבן, הנהג שלא לנהוג ברכב ולדאוג שמאן דהוא אחר ינהג ברכב ומשבעל הרכב לא הנחה את בנו לנהוג כאמור לעיל, הוא לא עשה את כל המוטל עליו ולא עמד בדרישות התקנה. 16. אשר על כן ולאחר שקבעתי כי התקיימו בענייננו נסיבות אחרות, כמפורט לעיל, המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש ברכב, לצד הפגם הטכני שנפל בהליך השימוע ומסירת ההודעה אני מחליט להתערב בהחלטת בימ"ש לתעבורה ולבטל את איסור השימוש ברכב. הרכב יוחזר לעורר לאלתר. משטרהרכבמשפט תעבורהאיסור שימוש ברכבשימוש ברכבקציניםאיסור שימושצווים