הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה לאפשר לעותרים לצאת מן הארץ כדי להתחתן ולחזור מיד לישראל כזוג נשוי, כדי שיוכלו להמשיך בהסדרת מעמד א/5 על פי נוהל התאזרחות בני זוג זרים ולחילופין לאשר את בקשתם של העותרים למתן מעמד א/5 לפי נוהל חיים משותפים וכן לאפשר קבלת מעמד א/5 לבתה הקטינה של העותרת 2, העותרת 3, אשר נולדה בישראל וגדלה בביתם של העותרים. העותר 1 הוא אזרח ישראלי, יהודי, רווק, יליד 1963 (להלן: "העותר"). העותרת 2 היא עובדת סיעודית אזרחית רומניה, נוצריה, גרושה, ילידת 1976 (להלן: "העותרת"), אשר נכנסה לישראל לראשונה ביום 3.1.03 באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד, שתוקפה הוארך מעת לעת עד ליום 31.10.08. העותרת 3 היא בתה של העותרת ושל בעלה לשעבר, אשר נולדה בישראל בשנת 2007 (להלן: "הקטינה"). הקטינה גדלה בביתם של העותרים ואינה יודעת כי העותר איננו אביה הביולוגי. העותרים טוענים כי הכירו ב- 4/2007 ומנהלים מערכת יחסים של ידועים בציבור מאז. העותרת עברה להתגורר בביתו של העותר ב- 2/2009, לאחר מות הקשיש שבו טיפלה. העותרת הגיעה בשנת 2003 לישראל כעובדת סיעודית לטיפול בקשישים. משנת 2004 סעדה זוג קשישים בקרית מוצקין ולאחר מות הקשישה המשיכה לסעוד את בעלה עד יומו האחרון ב- 2/2009. במהלך שנת 2006 הודיע לה בעלה של העותרת דאז כי הוא נמצא בישראל והיא נענתה לבקשתו לנסות ולתקן את נישואיהם, אשר עלו על שרטון טרם הגיעה לישראל. בתקופה זו הרתה העותרת לבעלה וכתוצאה מכך נולדה הקטינה. תוך כדי ההיריון נותק הקשר בין העותרת לבעלה לשעבר. בחודש 4/2007 הכירה העותרת את העותר, בעת שהייתה בהריון מתקדם ועבדה כעובדת סיעודית ובין העותרים התפתח קשר זוגי. העותרת פתחה בהליכי גירושין. לאחר פטירתו של הקשיש אצלו עבדה העותרת בחודש 2/2009 עברו העותרת והקטינה להתגורר בביתו של העותר ונטען כי הם חיים כמשפחה מאוחדת לכל דבר. העותרים החליטו להתחתן כאשר הדבר יתאפשר, היות שהעותרת הייתה בהליכי גירושין מבעלה. בתאריך 2.6.09 התקבלה החלטת ביהמ"ש ברומניה, אשר אישר את פירוק קשר הנישואין בין העותרת ובעלה לשעבר והפקדת הקטינה במשמורת אמה. העותרים טוענים כי עם אישור גירושי של העותרת מבעלה הרומני הם הגישו בקשה לקבלת אשרת כניסה מסוג ב/1 עבור העותרת במטרה לאפשר להם לצאת להינשא בקפריסין ולחזור לישראל כזוג נשוי ולהמשיך בתהליך ההתאזרחות של העותרת. במעמד הגשת הבקשה עברו ראיון אישי עם נציגת המשיב, הגישו את כל המסמכים הדרושים על פי הנוהל והציגו תמונות משותפות ואף הסכם יחסי ממון בין בני זוג. בעת הראיון ציינה נציגת המשיב כי העותרת והקטינה חייבות לצאת מן הארץ ואם העותר רוצה להזמינם, עליו להינשא לעותרת בחו"ל ורק לאחר מכן יוכל להזמינה לישראל. העותר ציין כי הוא מקיים תא משפחתי ואינו מעוניין להפרד לתקופה של חודשים רבים מבת זוגתו ומהקטינה אותה הוא אוהב. העותרים טוענים כי סירובו של המשיב להעניק לעותרת את אשרת היציאה והכניסה לישראל מסוג ב/1 בטענה כי יש ספקות לגבי הקשר בין העותרים וכי קיימת אפשרות שהבקשה מוגשת לצורך המשך קיומו של התא המשפחתי של העותרת עם בעלה לשעבר ובתה ניתן ללא בדיקה וניסיון לאמת את אמיתות הקשר בין העותרים. העותר הגיש ערעור על החלטת המשיב, אך הערעור נדחה. בעקבות הסירוב הגישו העותרים בקשה למתן מעמד מכוח חיים משותפים וצירפו מסמכים להוכחת החיים המשותפים. נטען כי בעת הגשת בקשתם נדרשו העותרים לתת תצהיר כי הקטינה לא נכללת בבקשתם. הם מחאו על דרישה זו, אך בלית ברירה ותוך ציון מפורש כי ההצהרה ניתנת תחת לחץ רשמו את ההצהרה כפי שנדרשו. ביום 29.12.09 קיבלו העותרים את תשובת המשיב, לפיה הוחלט לדחות את בקשתם להסדר המעמד מכוח נוהל חיים משותפים מאותם טעמים שעל פיהם סורבה הבקשה הקודמת ובנוסף, הבהיר המשיב, כי בנוהל חיים משותפים לא נכללים ילדים נלווים. נטען כי החלטת המשיב שוללת מן העותרים את זכותם הטבעית לבחירת בן/בת זוג לחיים ומנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. העותרים שוללים את טענת המשיב בדבר "ספקות לגבי הקשר הנוכחי" וטוענים כי סיפקו הוכחות למכביר המאמתות את חייהם המשותפים, אך המשיב לא טרח לבדוק את המסמכים שהוגשו, לא ביקר בבית העותרים, לא התקשר לעובדת הסוציאלית שכתבה דו"ח שמתאר את הבית של העותרים, שבו שוהה אווירה נעימה ולקטינה יש חדר בו עם כל הציוד הנדרש, ולא בדק לעומק את התמונות שהוגשו ותאריכיהם. העותרים טוענים כי הם חיים יחד והביאו הוכחות רבות לקשר ביניהם, אך המשיב לא עשה שום בחינה נוספת מעבר לשימוע, כאשר גם בשימוע לא נתגלו סתירות. כן טוענים העותרים כי אין לחייב את העותרת והקטינה לעזוב את הארץ כתנאי להסדרת מעמדן. המשיב טוען כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרת וכן לגופו של עניין, מאחר שלא הוכחה כנותו של הקשר עליו הצהירו העותרים. המשיב טוען כי לאור הולדת ביתה של העותרת נמסר לה, עובר לפטירתו של מעסיקה החוקי של העותרת, כי לא ניתן לחדש את אשרת עבודתה, אלא אם ביתה לא תמשיך לשהות בישראל. זאת בהתאם לנהלי המשיב לפיהם נקבע כי חל איסור על המצאותם של בני משפחה בישראל בו זמנית. חרף העובדה כי אשרתה פגה כשנתיים קודם לכן, המשיכה העותרת לשהות בישראל שלא כדין ורק באוגוסט 09' הגישו העותרים בקשה להנפקת אשרת כניסה לצורך הבטחת כניסתה של העותרת לישראל, שכן השניים מתכוונים לצאת ולהנשא בקפריסין. לאור בקשתם נדרשו העותרים להמציא פסק דין המאשר כי המשמורת הבלעדית על הקטינה מסורה לעותרת או לחילופין הסכמתו של אביה של הקטינה כי בתו תקבל מעמד בישראל. בהמשך זומנו העותרים לשימוע שהתקיים במשרדי המשיב ביום 12.8.09. במהלך השימוע תיארו העותרים את נסיבות היכרותם וסיפרו כי הכירו כאשר העותרת הייתה בחודש הרביעי להריונה מעובד זר אחר. עוד סיפרו העותרים בשימוע כי רק לאחר פטירת מעסיקה עברה העותרת עם בתה להתגורר בבית העותר והשניים לוקחים את בתה של העותרת לגן מידי בוקר. נטען כי העותרים השיבו בשימוע כי העותר כלל לא התלווה לעותרת ללידת בתה וכי היא לוותה על ידי שני חבריה, משום שהם רק החלו לצאת בשלב זה. עוד טוען המשיב כי העותר לא ידע האם לעותרת יש כלל חשבון בנק. המשיב טוען כי עיון בהסכם הממון שחתמו עליו העותרים מעלה כי מדובר בהסכם דרקוני למדי וכי התנאים המפורטים בו שוללים מהעותרת זכויות כלכליות כלשהן ביחס לעותר מכוח חייהם המשותפים, להוציא ילד משותף ככל שיוולד לבני הזוג. המשיב טוען כי את פנייתם הראשונה להסדרת מעמדה של העותרת שנעשתה רק בחלוף שנתיים מאז פגה אשרתה תרצו העותרים בהיות העותרת נשואה ובכך שפעלו להתרת נישואיה במסלול המקובל, אולם, בניגוד לנטען בעתירה כאילו כבר ביום הולדת ביתה פתחה העותרת בהליכי גירושין מבעלה לשעבר, מפסק הדין של ביהמ"ש ברומניה עולה בבירור כי ההליך נפתח רק ביום 17.12.08, עת שהתה העותרת בישראל שלא כדין ובחלוף למעלה משנה מאז הולדת ביתה. למרות פתיחת ההליך במועד זה, חלפו 8 חודשים עד שפנו העותרים בבקשה הרשמית למשיב. המשיב טוען כי מקריאת פסק הדין של בית המשפט ברומניה עולה כי העותרת טענה שם כי היא עשתה מספר ניסיונות להציל את נישואיה אף לאחר הולדת ביתה, זאת לעומת טענתה בשימוע המשלים שנערך לה בפני המשיב ביום 18.8.09 כי לא עמדה עם בעלה לשעבר בקשר מאז שנולדה ביתה. עוד טוען המשיב כי נוהל קבלת אשרה מסוג "אינטר ויזה" אינו רלוונטי לעותרים מאחר שניתן לקבל אשרה מסוג זה רק מקום בו הזר שוהה בארץ כחוק ובענייננו העותרת אינה שוהה בישראל כדין. ביום 8.9.09 נשלחה לעותר החלטה מנומקת לפיה בקשתם מסורבת, הן מחמת שהייה בלתי חוקית של העותרת בישראל, הן מחמת ספק בכנות הקשר עם העותר והן לאור העובדה כי הסתירה מאת המשיב את דבר קיומו של קן משפחתי על ידה בישראל, זאת בניגוד להוראות נוהל הזמנת עובד זר, האוסר על הזמנתם של עובדים זרים לישראל כאשר להם בני משפחה מדרגה ראשונה שכבר שוהים בארץ. המשיב מציין כי ערעור על החלטה זו נדחה על ידו ביום 1.12.09, בהחלטה לפיה על העותרת לעזוב את ישראל נוכח שהייתה הבלתי חוקית וככל שהעותרים ינשאו בעתיד, יוכל העותר להזמין את העותרת לישראל ובקשתו תידון על פי הנהלים. ביום 21.12.09, תוך התעלמות מהחלטות המשיב הגישו העותרים בקשה בהתאם לנוהל טיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, שהוא הנוהל הרלוונטי לענייננו. נוהל זה קובע כי במידה ובן הזוג הזר שוהה בארץ שלא כדין, יש להעביר את הבקשה להחלטת המטה. בהתאם, בהחלטת המשיב מיום 29.12.09 הופנו העותרים לשתי ההחלטות הקודמות בעניינם - האחרונה מביניהן של מטה המשיב, לפיהן הבקשות נדחות. המשיב טוען כי העותרת פנתה למשיב כשכפיה מוכתמות בהתנהלות שקרית ולאחר שבחרה לנהוג שוב ושוב באופן בלתי חוקי, תוך התעלמות בוטה מחוקי המדינה, ככל הנראה במטרה ברורה לקבל מעמד בישראל. במהלך שהייתה בישראל באשרת עבודה מסוג ב/1 התעלמה מהוראות המשיב שקובעות כי עובד זר לא ישהה בישראל במקביל לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, קיימה כאן תא משפחתי ונכנסה להריון. כשהודיע לה המשיב כי עליה לעזוב את ישראל ולחילופין למצוא פתרון במסגרתו בתה לא תמשיך לשהות עמה כאן, היא בחרה לעשות דין לעצמה והמשיכה לשהות בישראל שלא כדין. גם כשפג תוקף אשרת השהייה שלה, עוד באוקטובר 08', המשיכה לעשות דין לעצמה ושהתה בישראל קרוב לשנתיים נוספות שלא כדין וכעת מבקשת היא לעקוף את חוקי המדינה ונהלי המשיב ולרכוש לעצמה מעמד באמצעות נישואין לאזרח ישראלי. מטעמים אלה טוען המשיב כי יש לדחות את עתירתה על הסף. כן טוען המשיב כי מהבדיקה והשימוע שערך המשיב לעותרים התעורר חשד מבוסס לאי כנות הקשר של העותרים, שכן מכתבים שצירפו העותרים מחברים המעידים על הקשר ביניהם לא נושאים פרטי מספרי זהות ואינם ערוכים כתצהיר; במכתבם לא צוין מהן נסיבות ההיכרות בין העותרים לבין כותבי המכתב ומהי מידת ההיכרות ביניהם; כך גם לגבי הגב' הרלב שושנה, שלא ידוע מהו תפקידה בגן של הקטינה, מהם פרטיה האישיים ומה מידת ההיכרות שלה עם העותרים. על כן, טוען המשיב, כי לא ניתן לייחס כל חשיבות למסמכים אלה. בנוגע לדו"ח העו"ס שצורף טוען המשיב כי אין באמור שם כדי לחייב את המשיב, שכן העובדת הסוציאלית אינה נציגה מטעמו ודו"ח זה ניתן לבקשת העותרים ולצורך הליך משפטי שמטרתו הענקת משמורת לעותרת על ביתה. על כן, בחינת מצב הדברים נעשתה מנקודת מבט שאינה רלוונטית למשיב, אשר מטרתו לבחון את כנות הקשר בין השניים ולא את טיב הקשר בין העותרת לביתה. המשיב טוען גם כי העובדת הסוציאלית אינה גורם המלווה את העותרים לאורך זמן אלא עורך ביקור נקודתי וחולף ואין בכך כדי להוות אינדיקציה לקיומו של קשר אמיתי וארוך בין העותרים. בנוסף, טוען המשיב, כי תוכן הסכם הממון; סתירות במידע אודות מועד ואופן היכרותם של העותרים; העובדה כי העותר לא יודע אם לעותרת חשבון בנק וכי לא נכח בלידת ביתה חרף היכרותם במועד זה; והעובדה כי העותרת לא מכירה את משפחתו של העותר, למרות שהעותר ציין שאביו מתגורר בחיפה, כל אלה מעידים על חוסר כנות הקשר בין העותרים. המשיב טוען כי נסיבות נוספות מצטרפות לכך, כגון האמור בתצהירים שצורפו לבקשת העותרים, לפיהם העותרים מתגוררים ביחד כבר קרוב לשנתיים, כאשר העותרים עצמם טענו כי עברו להתגורר יחדיו רק לאחר פטירת מעסיקה של העותרת בפברואר 09'; הצהרת העותרת בביהמ"ש ברומניה כי אשרת עבודתה עתידה לפוג במועד קרוב והיא עתידה לשוב לרומניה; התמונות שצורפו מתעדות את העותרים ביחד עם חברים שלא מסרו תצהירים ולא ברור מה נסיבות ההיכרות עמם; והעובדה שאין בידי המשיב מידע אודות המצאות בעלה לשעבר של העותרת, עובדה המעלה תהיות בנוגע להמשך הקשר בינה לבין בעלה לשעבר. המשיב טוען כי בחינת נסיבות אלו מובילה למסקנה כי לא הוכח כי מדובר בתא משפחתי הראוי להגנה ואין מקום לאשר את בקשת העותרים ולהכניס את העותרת להליך המדורג במסגרת איחוד משפחות. המשיב טוען כי אין מקום להתערב בהחלטתו, שהינה סבירה ומבוססת והתקבלה לאחר בחינת עובדות המקרה והראיות המנהליות שהומצאו למשיב. המשיב טוען כי לא קבע באופן גורף ומיידי כי על העותרת לעזוב את ישראל, אלא בחן את בקשתה וערך לעותרים שימועים ומהבדיקה עלה חשש כבד כי אין מדובר בקשר נישואין כנה, כאשר בנסיבות העניין, כאשר העותרת שוהה בישראל שלא כדין, מוטל על העותרים נטל ראייתי גבוה מהרגיל להוכחת כנות הקשר ביניהם והעותרים לא עמדו בנטל זה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את החלטתו של המשיב, את המסמכים שהוגשו ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לקבל את העתירה, זאת מאחר שסבורני כי נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב משקבע כי לא עלה בידי העותרים לבסס קיומו של קשר אמיתי וכנה באמצעות הראיות המנהליות שהוגשו למשיב. סבורני כי העותרים עמדו בנטל להוכיח כי קיים ביניהם קשר אמיתי, זאת באמצעות הראיות שהוגשו למשיב ועל כן אין מקום לקבוע כי קיים חשש ממשי לאי כנות הקשר, כפי שקבע המשיב. למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרישיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקש (או לעתרת במקרה זה) על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל. מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים, לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע או אזרחות, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית המשפט העליון. ראה: עע"מ 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין ואח', לא פורסם (2008); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007); בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו (6) 289, עמ' 293-294 (2006). שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת. ראה: בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא (4) 522, 525-526 (1997); בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, לא פורסם (18.7.05). כן נקבע בפסיקה כי העיקרון המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות הינו כי לכל מדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. ראה: בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו (6) 289, 293-294 (2002); בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים, פ"ד כז (1) 113, 117-118 (1972). על כן, מתן מעמד של תושב קבע לזר הינו החריג ולא הכלל, במקרים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, כולל שיקולים הומאניטאריים למיניהם, הנתונים לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים. כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה: בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה (3) 678, 687-688 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח (4) 778, עמ' 786-787 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 15.4.07; בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, 19.7.07. כמו כן, מתחם שיקול הדעת אותו מסר המחוקק לשר הפנים בסוגית הענקתם של רישיונות לשהייה וישיבה בישראל, הוא רחב ביותר. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בהחלטות השר, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך. ראה: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"ץ 482/71 קלארק נ' שר הפנים, פ"ד כ"ז(1) 113, 117 (1972); בג"ץ 1810/96 מסקינאי נ' שר הפנים, לא פורסם (1996); בג"צ 1689/94 ג'ולי הררי ו-2 אח' נ' שר הפנים, פ"ד נא (1) 15, עמ' 20-21 (1994). למרות המפורט לעיל, סבורני כי במקרה זה נפל פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש בהחלטת המשיב שלא להתיר לעותרת לקבל מעמד בישראל מכוח זוגיות וחיים משותפים עם העותר, שהינו אזרח ישראלי. המשיב הגיע למסקנה כי קיים חשש כבד כי הקשר בין העותרים אינו קשר כנה, כאשר המשיב מבסס זאת על המסמכים שהוגשו לו ועל השימועים שערך לעותרים. סבורני כי אין לקבל מסקנה זו, שאינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו על ידי העותרים, וכן אין לקבל את הנימוקים להחלטה, כפי שפורטו בתגובת המשיב. מעיון במסמכים שהוגשו למשיב עולה כי העותרים הגישו תצהירים מאנשים שונים, אשר הצהירו כי הם מכירים אותם וכי העותרים אכן חיים יחד כבני זוג ומנהלים חיים משותפים. המשיב מתייחס לטעות שאולי נפלה במועד שצוין כמועד תחילת המגורים המשותפים של העותרים בתצהירים אלו. סבורני כי אין די בכך על מנת לפסול תצהירים אלו. התצהירים הוגשו מטעם אנשים המכירים את העותרים ואין בטעות שנפלה במועד תחילת החיים המשותפים של העותרים שצוין על ידי המצהירים כדי לשלול את המוצהר בתצהירים על טיב היחסים בין העותרים, מה גם שהעותרים הסבירו למשיב כי גם כאשר טיפלה העותרת בקשיש נהגו להפגש בביתו של הקשיש, אשר עבור לגור במעון לקשישים ויתכן שחבריהם של העותרים רואים גם בזאת מגורים משותפים, למרות שמדובר בביתו של הקשיש ולא בביתו של העותר. אמנם לא כל התצהירים ערוכים כדין וחתומים בפני עורך דין, אך חלקם ערוכים כתצהיר כדין ורובם מצהירים על טיב הקשר של האנשים המצהירים עם העותרים ועל כך כי ידוע להם שהעותרים חיים כבני זוג. סבורני כי לשם הבדיקה שעורך המשיב, די בכך למילוי הדרישה של צירוף מכתבים מקרובי משפחה וחברים ומדובר בראיות מנהליות שהינן ברמה מספקת. על כך יש להוסיף תמונות משותפות שצירפו העותרים, אשר צולמו במועדים שונים ומעידים על מערכת יחסים מתמשכת. לטעמי אין לקבל את נימוקיו של המשיב ולראות בכך שהעותר לא נכח בלידת הקטינה, עת מערכת היחסים בין העותרים הייתה בתחילתה, או בכך שהעותר לא ידע אם לעותרת יש חשבון בנק משלה כעובדות שמצביעות על חוסר כנות ואי אמיתות הקשר בין העותרים. כן אי אפשר לראות בדברים שהצהירה העותרת בפני ביהמ"ש ברומניה בדבר פקיעת תוקף האשרה שלה וחזרתה לרומניה עם פקיעת התוקף כדברים שסותרים את כוונותיה להשאר עם העותר. זאת מכיוון שמדובר בתקופה אחרת, שכנראה קדמה ליחסים שהתפתחו עם העותר עם הזמן. כמו כן אין בהסכם הממון שנחתם בין העותרים כדי להצביע על אי כנות הקשר, כפי שסבר המשיב. העותרים זכאים כבני זוג להסדיר את יחסי הממון ביניהם ודווקא העובדה שהעותר מביע נכונות בהסכם הממון לדאוג לצאצאים עתידיים שלו ושל העותרת, אם יוולדו כאלה, מצביעה על כנות הקשר וכנותו של ההסכם. עוד יש להוסיף כי אמנם דו"ח העו"ס שצורף לא נערך למטרותיו של המשיב ו/או על ידי גורם מוסמך מטעם המשיב, אך יש בו נתונים שנכתבו על ידי עו"ס מטעם עיריית חיפה, שהיא גורם אובייקטיבי, המעידים על כך כי העו"ס נפגשה עם בני הזוג ועם הקטינה וקיבלה אינפורמציה מאנשים המכירים את העותרים, כולל מטפלות במעון וגננת בגן בו שהתה ושוהה הקטינה, מהם נאמר לה כי הילדה שמחה ומטופלת היטב. העו"ס אף ערכה ביקור בבית בו מתגוררים העותרים, התרשמה מביתם של העותרים כבית מטופח ששורה בו אווירה נעימה ובו לקטינה יש חדר משלה, מאובזר ומרוהט בהתאם לצרכיה. העו"ס מציינת בדו"ח את חיבתו של העותר לקטינה ומציינת כי נראה שהקשרים ביניהם טובים והקטינה רואה בו דמות אבהית. כאמור, למרות שאין המדובר בדו"ח של גורם מטעם המשיב, מדובר בגורם שאמור להיות אובייקטיבי, אשר ביקר בבית העותרים ובדק את היחסים בין כל העותרים בדיקה מעמיקה והגיע למסקנה כי מדובר בבית חם ונעים, בו מתגוררים העותרים ביחד ולקטינה חדר משלה. דברים אלה מצביעים על קשר משפחתי המתקיים בין העותרים וסבורני כי מסמך זה מוסיף למסמכים שצורפו על ידי העותרים ומסייע בביסוס בקשתם ובהרמת הנטל המוטל עליהם להוכיח בראיות מנהליות את הקשר, כפי שהם נדרשים. יתכן כי אמנם למשיב אין את התקציב הדרוש על מנת לערוך בדיקות בביתם של כל העותרים והמבקשים מעמד בישראל, אך אין כל מניעה להסתמך על דו"ח שערך גורם אובייקטיבי, כגון עו"ס, אשר מעיד על כך כי נערך ביקור בביתם של העותרים ומביקור זה עלתה ההתרשמות כי מדובר בחיי משפחה תקינים. על כן, נראה כי מבחינת המסמכים שצירפו העותרים עולה כי הם עמדו בנטל לבסס את טענתם לקשר אמיתי וכנה ובנסיבות המקרה. על המשיב, אשר שוקל גורלות של אנשים ומשפחות בבואו להחליט מי יגורש ומי יושאר במדינה, לקיים הליך זה באופן זהיר ואחראי ולשקול את מלוא הנתונים ולבדוק את העניין בדיקה מקיפה ופרטנית, כדי להגיע להחלטה לגופו של עניין. סבורני כי במקרה זה המשיב לא ערך בדיקה פרטנית מספקת ולא נתן את המשקל הנכון למסמכים שצורפו על ידי העותרים. סבורני כי מהמסמכים שהוגשו על ידי העותרים עולה תמונה שונה מהמסקנה אליה הגיע המשיב. על כן החלטתו של המשיב בנסיבות מקרה זה אינה עולה בקנה אחד עם הפעלה תקינה של שיקול הדעת המנהלי ודי במסמכים שהוגשו כדי להעביר את הנטל לרשות על מנת להראות ששיקול דעתה עומד במבחנים בהם נבחנת החלטה ציבורית. בעתירה שלפני לא עמד המשיב בנטל זה וכאמור לעיל, אינני סבור כי הנימוקים שפירט המשיב מהווים נימוקים מספיקים לדחיית בקשתם של העותרים ולקביעה לפיה מדובר בקשר שאינו כנה ואמיתי. לא ניתן להתעלם ממשקלו של היבט השהייה שלא כדין בישראל ואף לא מן החשש לניצול הנוהל לרעה במסגרת התופעה הגוברת של ניסיונות השתקעות שלא כדין בארץ (ראה לעניין זה: עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן, טרם פורסם (2006)). שהייתה של העותרת בישראל שלא כדין מגבירה את הנטל המוטל על העותרים, אך בנסיבות המקרה סבורני כי העותרים עמדו בנטל לבסס את בקשתם ובמקרה זה אין מקום להורות על יציאתה של העותרת מן הארץ והגשת הבקשה מחדש לאחר יציאתה. סבורני כי במקרה זה, למרות העובדה שנוהל מתן מעמד מכוח חיים משותפים מתייחס למתן מעמד לעותרת ובנוהל זה, לדברי המשיב, לא נכללים ילדים נלווים, יש מקום לקחת בחשבון גם שיקולים הומניטריים של טובת הקטינה, אשר חיה עם העותר ורואה בו כאב לכל דבר והתרגלה לחיים משותפים עם העותרים. למרות שהעותרת פעלה בניגוד לנהלים ושלא כדין כאשר הרתה והולידה את הקטינה בישראל וכאשר המשיכה לשהות בישראל לאחר הלידה שלא כדין, יש להתחשב במצב שנוצר ובכך שהקטינה גרה עם העותרים והראיות שהוצגו מצביעות על כך כי העותרים והקטינה מנהלים חיי משפחה לכל דבר. אין ספק כי אין מקום להפריד את העותרת מביתה, כאשר לעותרת משמורת בלעדית על הקטינה ואף לא ידוע לה היכן נמצא אביה הביולוגי של הקטינה, אשר מתנער מכל אחריות בטיפול בקטינה. לכן בנסיבות המקרה, ולאור הראיות שהוצגו על ידי העותרים, יש ליתן משקל מועט לשהיה שלא כדין וליתן משקל גדול יותר לשיקולים הומניטריים ולשיקולים של שמירה על איחוד המשפחה. סיכום: אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני קובע כי בנסיבות מקרה זה יש לקבל את העתירה ולהחזיר את עניינם של העותרים למשיב, אשר יעניק לעותרת ולקטינה מעמד זמני לשם המשך בחינת בקשתם של העותרים לקבלת מעמד עבור העותרת מכוח הזוגיות והחיים המשותפים של העותרים, זאת לאור הראיות שהוצגו על ידי העותרים, המצביעות על קשר אמיתי וכנה ועל ניהול חיי משפחה משותפים. נוסיף עוד את המובן מאיליו כי אם יתברר במהלך הליך הבדיקה הארוך, שהעותרים מצויים בראשיתו, כי הקשר בניהם אכן אינו כן ואמיתי, כי אז פתוחה בפני המשיב הדרך לקבל החלטות על הפסקת ההליך המדורג. לעת הזו סבור אני כי די בראיות שהובאו בפני המשיב כדי להצדיק את תחילתו של ההליך, אשר כאמור יבחן לאורך מספר שנים בהתאם לאמות המידה המקובלות. במסגרת זו יהיה על המשיב לבחון גם את מעמדה של הקטינה, עותרת מס' 3, ולו מטעמים הומניטאריים. מאחר והעותרת שהתה בישראל שלא כדין, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפסוק לזכות העותרים את הוצאותיהם, זאת על אף שעתירתם התקבלה. נישואין / חתונההסדרת מעמדמשרד הפניםעובדים זרים