1.משיבה 1 הינה קטינה ילידת 1991 (להלן: "המשיבה"). בהיותה בת שנה וחודשיים נלקחה על ידי המטפלת שלה לגן משחקים סמוך לביתה. או אז תקף אותה קוף השייך למערער. משיבים 2 ו-3, הם הורי המשיבה, הגישו תביעה נגד המערער לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לבתם. בית משפט קמא קבע את אחריותו של המערער וכן חייבו בפיצוי בשיעור של 270,000 ש”ח בגין כאב וסבל. צוין בפסק הדין שהפיצוי המירבי ברכיב האמור בתאונה לפי חוק הפלת"ד הוא כ-45,000 ש”ח (30 אחוז נכות). בית משפט קמא הביע את דעתו "כי יש להכפילו בשים לב לגיל התובעת בעת הפגיעה, לטראומה שעברה בגין אכזריות רבה של הפגיעה, פי שישה. לא שקלתי בין שיקולים עונשיים שאין זה מקומם". המערער מסתייג משיעור הנזק שנפסק. 2. שיעור הפיצוי הלא ממוני, אכן מהווה סוגייה משפטית עדינה. קשה לכמת עוגמת נפש. אין בנמצא נוסחה אריתמטית. בית המשפט העליון הביע את דעתו שיש לבחון כל מקרה לגופו. נמתחה ביקורת על הפרקטיקה בבתי המשפט לפיה שיעור הנזק הלא ממוני בתביעות רשלנות "הינו מכפלה של סכום הפיצויים בתביעות בגין תאונות דרכים... הפיצוי הנוסף על נזק לא ממוני יתן ביטוי לנזק האמיתי שנגרם לתובע בנסיבותיו של כל מקרה" (ע"א 398/99 קופ"ח של ההסתדרות הכללית נ' דיין ואח' פ"ד נה (1) 765). המלאכה קשה אך מתפקידנו לקבוע שיעור. נראה לנו שישנה הצדקה לקבוע פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של ממש. נקבעו לילדה 30 אחוזי נכות אסתטית. מדובר בצלקות באזורים שונים שאינם גלויים. בית משפט קמא לא השתכנע שהוכח נזק ליכולת ההשתכרות של המשיבה. גם ללא קביעת נכות בתחום הנפשי ברי כי תקיפת ילדה בת שנה וחודשיים על ידי בעל חיים הינה מאורע טראומטי. הפגיעה אכן היתה אכזרית. בית משפט קמא לא בא להעניש את המערער אלא לפצות אל נכון את המשיבה. 3. המשיבים הציגו דוגמאות בהן בית משפט פסק סכומים בגין כאב וסבל בשיעור העולה על הסכום שנפסק בענייננו (ראה למשל פס"ד קופ"ח שהובא לעיל וכן ע.א. 5938/97 פלג נ' טרדימן תקדין עליון 2000 (1) 187). אך, וכאמור, מקרה מקרה על פי נסיבותיו הוא, כדברי חכמי המשנה: "בושת הכל לפי המבייש והמתבייש" וכן "הכל לפי כבודו" (ראה בבא קמא פרק ח' משנה א ו- ו'). יודגש, כי המקרים שהוצגו חמורים במיוחד, כגון מקרה רשלנות רפואית של גרימת הפלה ללא צורך ועל ידי כך מניעת יכולת ללדת בעתיד, או מקרה של רשלנות רפואית בדבר גילוי סרטן, מחלה שהביאה למוות. משחובה על בית משפט לכמת את הנזק צריכה מלאכה זו להיעשות בצורה מידתית ואל לו להצר את ראייתו לנקודה אחת בשורה. בענייננו, דנים אנו במקרה דנא כערכאת ערעור. נתחשב איפוא ברצונו של בית משפט לנהוג ביד נדיבה כלפי המשיבה. 4. סוף דבר, אנו מקבלים את הערעור באופן ששיעור הפיצוי יעמוד ע"ס - 175,000 ש”ח אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא. בנושא ההוצאות ובנסיבות העניין, קובעים אנו שהמערער יישא בהוצאות המשיבים בשני ההליכים בסך - 25,000 ש”ח. סכום זה יישא גם הוא הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא. בעלי חייםאלימותפיצוייםקטיניםצלקתתקיפה