התובעת נפצעה בתאונת דרכים כאשר נדרסה על ידי מכונית ביום 28.3.06. ד"ר בר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. הוא מצא שיש תיעוד ברור לחבלה בברך שמאל של התובעת, בוצעו בברך זו ניתוח וארטרוסקופיה, ונמצא נזק סחוסי מסוג OCD בתא הפנימי של הברך, בשטח המפרקי של הירך. בבדיקתה אצלו נמצאה הגבלה קלה בטווחי התנועה. לדעתו, הכאבים שמהם היא סובלת כיום, הם תוצאה של תאונת הדרכים, והמלצתו היתה לקבוע לה "10% נכות צמיתה לפי סעיף 35 (1) (ב) ארטריטיס ניוונית, קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". כוונתו היתה כנראה לפרט 35 (1) (ב) בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. הקושי שאליו הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו הוא שתקנה זו מתייחסת למצב של ארטריטיס, שלפי אבחנות המומחה, אין לתובעת. השאלה האם הממצאים שפורטו ע"י המומחה, אכן נכללים תחת כותרת זו, או שהמומחה נזקק לתקנה זו על דרך ההתאמה (לפי העיקרון המפורט בתקנה 14), לא הופנתה למומחה עצמו - וחבל. הטענה הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. דומני שמסקנת המומחה סבירה, שהרי הפגיעה שנמצאה בברך וההגבלה הקלה שגרמה, אכן נראים כמתאימים למצב ולתוצאות שבהן עוסק הפרט שאליו הפנה. נזכיר גם שהפרט הספציפי באותן תקנות (פרט 48), שעניינו בפרק הברך מעניק גם הוא 10% למצב שלאחר ניתוח הוצאת מניסקוס כאשר קיימים ממצאים בעלי חומרה דומה. ד"ר בלין, פסיכיאטר, בדק אף הוא את התובעת. הוא מצא שהתובעת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית, עם הפרעות חרדה עקב תאונת הדרכים, אלא שהיו לה בעיות נפשיות משמעויות עוד לפני התאונה. הוא מצא שמגיעים לה 20% נכות אשר מחציתם היו עוד לפני התאונה, ו-10% הם תוצאה של התאונה. המומחה סבור, שבמשך 3 שנים של טיפולים שבועיים קבועים עם מעקב תרופתי, צפויה התובעת להגיע למצב של 5% אחוזי נכות בלבד, וקרוב לוודאי שאחרי 3 שנים נוספות של טיפול, היא יכולה להגיע למצב של חוסר נכות מוחלט. הנתבעים רואים חוות דעת זו, כקובעת לתובעת נכות קבועה של 0% בלבד. המצב הנפשי הנוכחי של התובעת תועד על ידי המומחה. התקווה שבמשך הזמן ילך מצב זה וישתפר, היא סוג של ספקולציה אשר יכול לסייע בהערכת יכולותיה בעתיד. מצב יציב הנמשך שנים ואשר יש רק אפשרות שישתנה בעתיד הוא לצורך אומדן הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזק לא ממוני, נכות יציבה. לפיכך, לצורך קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני, נכותה של התובעת היא 19% ואני פוסק לה פיצוי בסך 32,024 ₪. התובעת עלתה לארץ בשנת 1995. מאז, כמעט ולא עבדה. ההסבר שנתנה לכך בעדותה, נגע לקשיים שנוצרו בגידול ילדיה כשהיו צעירים יותר. ד"ר בלין כתב במפורש שעובדת היותה של התובעת מובטלת אינה נובעת מהתאונה שבגינה הגישה תביעה זו. התובעת העידה שניסתה להשיג עבודה ובלשכת העבודה העמידו אותה בפני ועדה רפואית, על מנת להתאים עבודה למגבלותיה. לדברים לא היה זכר בתצהירה, ולא ראיתי על כך מסמכים כלשהם. לעומת זאת, ודאי שב-15 השנים האחרונות לא עבדה התובעת ונזקקה לעזרות שונות של אנשים שסייעו לה וכן לגמלת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי (לפחות משנת 2000). התובעת ערכה תחשיבים שונים ומשונים שבאמצעותם ניסתה להוכיח את הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה, ובכלל זה, הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד בסכומים גדולים מאוד. כל זה, משולל כל בסיס ראייתי. מזה שנים התובעת אינה עובדת, בלי קשר לתאונה. יתכן, שבמרוצת הזמן היתה פונה למסלול של תעסוקה בשכר, אך ככל שהיא מתבגרת ואינה מתחילה בכך, נראה שהסיכוי שהדבר יקרה, יורד. נראה לי שהתאונה גרעה מהסיכוי שהתובעת תוכל לממש פוטנציאל תעסוקתי בלתי ממומש זה. לא נראה לי, שניתן לערוך תחשיב מדוייק של הפיצוי המגיע לה בשל אובדן פוטנציאל זה, ובוודאי שלא נראה לי שניתן להעריך אותו בחישוב קונבנציונאלי על בסיס השכר הממוצע במשק (כפי שהיא מבקשת לעשות, ככל שהבנתי את טענותיה בסיכומים). את הנזק שנגרם לתובעת עקב הפגיעה בפוטנציאל התעסוקה הלא ממומש שלה אני מעריך גלובאלית (בהתאמה לבעייתיות העולה מנכויות שנקבעו לה) בסך כולל של 35,000 ₪. פרטי נזק אחרים אשר התובעת מבקשת לפסוק בגינם פיצוי, לא הוכחו כראוי. התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, אף שעל פי הדין הנוהג היום, בהוצאות אלה אמורה לשאת קופ"ח. היא הגישה שתי קבלות בסך 220 ₪ בגין טיפול אצל פסיכולוגית, אך לא מעבר לכך. בהעדר ראיות ממשיות - אך מתוך הערכה שסביר מאוד שהתובעת אכן תוציא כספים לטיפול (לפחות לטיפול נפשי) במרוצת הזמן - אני פוסק לה פיצוי גלובאלי בסך 5,000 ₪ בראש נזק זה. התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי בגין הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד (בסך הכל בסכום של 114,500 ₪). בגין ההוצאות בעבר - לא צירפה כל קבלה ולא ברור הבסיס הראייתי לחישוב הוצאותיה בעתיד. עם זאת, סביר בעיני שמי שסובלת מהגבלות בתנועת הברך תזדקק להוצאות כלשהן לנסיעות, שבנסיבות רגילות היתה נמנעת מהן - במיוחד נוכח דלות אמצעיה הכספיים. גלובאלית, לעבר ולעתיד, אני מעריך הוצאות אלה ב - 10,000 ₪. התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד בסכום של 203,000 ₪. התובעת הצהירה על העסקת עוזרת ועל עלותה, אך לא צירפה קבלות על תשלום בפועל. נוכח מקורות הכנסתה הדלים של התובעת לא ברור כיצד היתה יכולה לשלם את הסכומים שלטענתה שילמה. יתירה מזו, לא ברור מה הקשר בין נכויותיה של התובעת לבין הצורך בעזרה בניהול משק הבית. לאור האמור, איני פוסק לתובעת פיצוי בגין בראש נזק זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת 82,023₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והאגרה וכן תשיב לה כל סכום שבו נשאה התובעת למימון חוו"ד המומחים (ככל שנשאה בעלות כזאת). ברכייםנכותתאונת דרכיםאחוזי נכות