1. זהו ערעור מכח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות בעבודה) מיום 26.9.96 (להלן - הועדה), אשר קבעה כי למערער 20% נכות על פי פריט 48 (2) (ב) למבחנים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1958 (להלן - התקנות). הועדה ניכתה למערער 10% נכות בשל מצב קודם על פי פריט 48 (2) (ז) (1) למבחנים וכן הפעילה במלואה את תקנה 15 לתקנות. סה"כ הוענקו למערער 15% נכות. 2. המערער נפגע בתאריך 7.6.83 בברכו הימנית. לטענתו מדובר בפגיעה במסגרת עבודתו. תאונה זו לא הוכרה כתאונה בעבודה. ביום 18.6.84 נפגע שוב המערער בברכו . תאונה זו הוכרה כתאונה בעבודה. בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 2.2.87 (להלן- הועדה הקודמת) שדנה בבקשתו של המערער להחמרה נקבע , בין השאר, כי : " צילומי ברך ימין ללא סימנים לפגיעה חבלתית, יציבות ברך ימין שמורה תנועתיות מלאה" (סעיף 27), וכן כי " המצב בשתי הברכיים שווה ומקביל, בשלב זה רק לפי הממצאים הקליניים, בגין האירוע מ- 18.6.84 אין נכות" (סעיף 29). בפני הועדה הקודמת עמדו תיקו הרפואי כולל כרטיסו האורטופדי של המערער. בהחלטת הועדה נשוא ערעור זה , מיום 26.9.96, נאמר כי: "..קיים רישום ברור מ- 16.6.83 המעיד על חבלה בברך ימין, על נוזל חופשי בתוך הברך ועל הבחנה של נזק מיניסקלי בברך." כתוצאה מכך ניכתה הועדה למערער 10% על פי פריט 48 (2) (ז) (1) בגין מצב קודם. הרישום שעליו סוכמת הועדה הינו כרטיסו הרפואי של המערער מיום 16.6.83 בו נכתב כך: "לפני 3 שבועות סובב את הברך הימנית וחש בכאב חד. טופל בחדר מיון ע"י חבישת .... היום הוריד את התחבושת. בבדיקה: אין יישור מלא של הברך. כיפוף עד 90 מעלות , עדיין מעט נוזל תוך פרקי. רגישות מדיאלית מעל קו הברך. ברך יציבה. מופנה ל... בחשד לקרע של מיניסקוס מדיאלי...". 3. טוענת ב"כ המערער כי החלטת הועדה הרפואית הקודמת מיום 2.2.87 לפיה כלל לא מצאה נתונים בדבר מצב קודם וקבעה כי אין למערער נכות, היא קביעה סופית ואין לועדה הסמכות לשנות החלטה זו ולקבוע ממצא בדבר מצב קודם. מוסיפה ב"כ המערער וטוענת, כי לא היו בפני הועדה נתונים מוכחים המצביעים על מצב קודם וכי בפועל עשתה חשבון עובר ושב " מין בשאינו מינו". ב"כ המערער מרחיקה לכת וטוענת כי לאור הנתונים שבפני הועדה , לא זו בלבד שלא היה מקום לניכוי בגין מצב קודם, אלא שהועדה אמורה להפעיל את שני סעיפי הליקוי במצטבר ולהעניק למערער אחוזי נכות בהתאם. 4. סעיף 120 (א) לחוק קובע, כי אין לקחת בחישוב אחוזי הנכות כל פגם שהיה בנפגע לפני התאונה בגינה נקבעת הנכות. בדב"ע נג/46 - 01 מרגוליס יצחק נ. המוסד פד"ע כ"ו 364 נקבעה ההלכה הבאה: ".... אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו-בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל.משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות התאונה, והמצביעים על "מצב קודם" התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער..." ראה עוד: דב"ע נז/33 - 01 יעקב יעקובי נ. המוסד (לא פורסם , פס"ד מיום 26.1.98). בדב"ע 01-16 המוסד נ. חלאג' חמזה פד"ע כ' 323 בעמ' 325 נקבע: "סעיף 61 (א) (1) לחוק [סעיף 118 (א) (1) לנוסח המשולב] אומר כי ועדה רפואית תקבע - "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת מכך", וסעיף 63 (א) [סעיף 120 (א) לנוסח המשולב] אומר כי בקביעת דרגת נכות מעבודה לא ישימו לב: " לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה...". שעה שאין נכות אין צורך לערוך חשבון עובר ושב". על רקע הלכות אלו יש לבחון את המקרה דנן. ב. המערער נבדק על ידי הועדה הרפואית הקודמת ביום 2.2.87 דהיינו כ- 3.5 שנים לאחר האירוע בו נוצר המצב הקודם. הועדה הקודמת מצאה שאין סימנים של פגיעה חבלתית בברך ימין וקבעה, כי לא נותנה למערער נכות. הועדה הקודמת כלל איננה מתייחסת לנתונים בדבר מצב קודם. ניתן להבין את החלטת הועדה הקודמת לאור ההלכה שנקבעה בדב"ע 01-16 הנ"ל. משקבעה הועדה, כי לא נותרו למערער אחוזי נכות, פטורה היתה מליתן דעתה לנתונים בדבר מצב קודם. יחד עם זאת משבאה הועדה מאוחרת יותר, הועדה שעל החלטתה ערעור בפני, לקבוע נתונים בדבר מצב קודם, אין היא רשאית שלא להתייחס לממצאים, לאבחנות ולמסקנות של הועדה הקודמת תוך התחשבות בעובדה שאלו נקבעו לאחר קרות האירוע בו נוצר המצב הקודם. מפרוטוקול הועדה עולה, כי כלל לא נתנה דעתה לכל האמור. ג. הנמקתה של הועדה בדבר מצב קודם איננה עונה על דרישות החוק והפסיקה. במסמך מיום 16.6.83 מדובר על "חשד" לקרע של המניסקוס. הועדה לא מציינת ולא מפנה לכל מסמך או ממצא אחר עליה משתיתה את מסקנתה כי ה"חשד" הפך לממצא ודאי. אם המערער היה מופיע בפני הועדה כשברשותו המסמך הנ"ל בלבד בבקשה לקביעת נכות על פיו, סביר כי הועדה היתה דוחה אותו בהעדר ממצאים ודאיים להיווצרותה של הפגיעה. בנסיבות אלו לא ברור מהחלטת הועדה מהם "הנתונים המוכחים" בגינם בוצע הניכוי. (דב"ע מג/1356 - 01 לביא נ. המוסד פד"ע י"ז 130 בע"מ 133, דב"ע תשן/5 - 01 המוסד נ. אליעזר פד"ע כ"א 470, 473). ד. הועדה העניקה למערער 20% אחוזי נכות על פי פריט 48 (2) (ב) שעניינו יציבות אחורית - קידמית של הברך עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף. הניכוי בגין מצב קודם נעשה על פי פריט 48 (2) (ז) (1) הדן בנזק במניסקוס בצורה קלה. מעיון בפרוטוקול הועדה לא ברור מהו הקשר שבין השני הליקויים, האחד שעניינו לכאורה מגבלות בתיפקוד והאחר נזק רפואי בלבד ללא ציון מגבלות. לא הוסבר האם לנזק הקיים במיניסקוס יש קשר ומהו, לאי יציבות הברך. 5. לאור כל האמור מתקבל הערעור ועניינו של המערער מוחזר לועדה בצרוף הוראות כדלקמן: א. הועדה תשקול מחדש את החלטתה בדבר מצב קודם וזאת על רקע הממצאים והנתונים המופיעים בהחלטת הועדה הקודמת מיום 2.2.87. הועדה תנמק את החלטתה. ב. בהמשך לאמור בסק' א' לעיל תבדוק הועדה האם קיימים נתונים מוכחים בדבר קיומו של מצב קודם. במידה ותקבע, כי קיימים נתונים מסוג זה, תתייחס הועדה במנומק גם לכל האמור במסמך מיום 16.6.83 וביחוד לכך שמדובר "בחשד לקרע של המיניסקוס". ג. במידה והועדה לא תמצא לנכון לשנות את החלטתה בדבר ניכוי בגין מצב קודם, היא תסביר את מידת הקשר שבין פריט 48 (2) (ב) לבין פריט 48 (2) (ז) (1) ותנמק מדוע אין מדובר בניכוי של "מין בשאינו מינו". ד. אם תמצא הועדה, כי אין מקום, לאור ההלכות שצויינו לעיל, לניכוי בגין מצב קודם, תשקול אם אין מקום להעניק למערער אחוזי נכות מצטברים בגין שני פרטי הליקוי ותנמק החלטה זו. 6. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. נכותמיניסקוסאחוזי נכותתאונת עבודה