1. לפני ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה רפואית לעררים מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל - 1970 (להלן גם "הועדה"), מיום 10.5.04. המסכת העובדתית 2. מהחומר שהובא בפני עולה כי המשיב, יליד 1982, נפגע בפעולת איבה ביום 1.6.01. כתוצאה מכך נקבעה לו נכות בשיעור משוקלל של 28% לפי הסעיפים כדלקמן: 20% לפי סעיף 75(ב) 4 בגין צלקות ו-10% לפי סעיף 32(2) א II דומה בגין שיתוק חלקי בינוני של עצב גפה תחתונה. עוד נקבע כי לא נותרה נכות נפשית יציבה. טענות הצדדים: 3. ב"כ המערער טענה כי שגתה הועדה כאשר קבעה אחוזי נכות לפי סעיף 75(ב)(4), אשר קובע אחוזי נכות עקב צלקות בפנים ובצוואר, בעוד שהמשיב סובל מצלקות בגוף כך שהסעיף הרלוונטי לגביו הנו סעיף 75(א). עוד טענה כי הועדה לא נימקה את החלטתה באשר לקביעת 20% נכות עבור צלקות אלו, וכי העובדה שצויין כי נעשה שימוש בשיטת התשיעיות, איננה מספקת. 4. ב"כ המשיב הסכימה לטענת המערער באשר לטעות בציון הסעיף הרלוונטי, אך סברה כי מדובר בטעות טכנית שניתן לתקנה ע"י ביה"ד וכי אין צורך להחזיר את המקרה לועדה. באשר לטענת המערער לגבי חוסר פירוט על סמך אילו שיקולים נקבעו 20% נכות עקב הצלקות, ב"כ המשיב הפנתה לפרוטוקול הועדה שהתכנסה ב-6.11.03 בו ישנו פירוט נרחב בנוגע לאופי הצלקות, גודלן ומיקומן. הכרעה: 5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בהחלטות הועדה, בפרוטוקול קדם המשפט ובשאר החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. 6. אין חולק כי הועדה ציינה, כסעיף הרלוונטי לקביעת שיעור הנכות בנוגע לצלקות, את סעיף "75(ב)(4)" (כך בהחלטתה המסכמת מיום 10.5.04, וכך גם בסעיף 30 לפרוטוקול מיום 6.11.03; בפרוטוקול נוסף מיום 15.2.04 מצויין הסעיף 75(א)(3) ולצידו קביעה של 20% נכות, הגם שסעיף זה קובע 5% בלבד). אלא, עיון במבחנים הרלוונטיים (תקנות הנכים(מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969) מעלה שהסעיף הרלוונטי - לכאורה - לצלקות מהן סובל המשיב (שהן צלקות בגוף ולא בפנים) הינו סעיף 75 (א) ולא סעיף 75 (ב), כאשר על הועדה לקבוע אילו מהסעיפים הקטנים של סעיף זה הוא שיחול. 8. לאור זאת, יש להחזיר את עניינו של המשיב לועדה, על מנת שתבהיר מהו הסעיף המדויק מכוחו הקנתה למשיב אחוזי נכות בגין הצלקות, תוך נימוק לבחירתו של סעיף זה. 9. סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. נפגעי פעולות איבהאחוזי נכותצלקתנכות