1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 26.11.03. הועדה קבעה כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 9.6.02 עומדת על 5%. 2. המערער נפגע בעת נסיעתו על קטנוע כשליח ברגל שמאל וביד ימין. למערער נקבעו נכויות זמניות בשיעור של 100% (עד יום 8.12.02) ו-50% (מ-9.12.02 עד 31.3.03). ועדה רפואית מדרג ראשון, בהרכב מורחב של 3 רופאים, קבעה את נכותו היציבה של המערער על 12.18%. (5% בגין שוק שמאל לפי סעיף 35(1) א-ב מותאם למבחנים לדרגות נכות, 5% נכות בגין יד ימין לפי סעיף 35(1) א-ב מותאם למבחנים והפעלת תקנה 15 ברבע, בשיעור של 2.43%). על החלטה זו עררו הן המוסד לביטוח לאומי והן המערער. הועדה קיבלה את ערר המוסד וקבעה את דרגת נכותו כאמור על 5%, בגין שוק שמאל בלבד. 3. בכתב הערעור נטען כי נכות אורטופדית יכולה להיות "דינמית" דהיינו, יכול להיות לנכה יום טוב ויום רע והדברים עשויים להשתנות ועל כן אין לקבוע את הנכות על פי מצבה ברגע מסויים, כאשר מדובר בתקופה ארוכה. על פי הנטען, הועדה התעלמה מתוצאות בדיקות העזר האובייקטיביות לגבי יד ימין כגון צילום רנטגן, בדיקות MRI והסתמכה בטעות רק על בדיקת טווח התנועות, חרף הכאבים, הרגישות וירידה בכח המאמץ. עוד נטען כי קביעת הועדה שעל פי מראה כפות הידיים המערער עובד בעבודת כפיים קשה הינה קביעה שגוייה ומשוללת כל יסוד, לא במציאות ולא על פי מראה כף היד. ב"כ המערער נסמך על חוות דעתה של ד"ר הגר פטיש שעמדה בפני הועדה וממנה עולה, על פי הנטען, פירוט נרחב על מצב השבר בשורש ימין, על ההגבלות ביד, בנוסף לתלונות בדבר רגישות וכאב. עוד נטען כי הועדה לעררים נתפסה לטעות קשה כאשר התייחסה רק לנושא טווח התנועה של היד והתעלמה מהממצאים הקשים העולים הן מצילומי הרנטגן והן מתוצאות בדיקת ה-MRI, שיש בהם כדי להצביע, על פי הנטען, על הגבלה מסויימת (פחות מקלה) על כושר הפעולה הכללי של היד הפגועה, כפי שתואר בהרחבה על ידי ד"ר הגר פטיש בחוות דעתה, תיאור שאומץ על ידי הועדות הרפואיות מדרג ראשון. המערער ערר בפני הועדה על אי קביעת נכות בגין צלקת ניתוחית בברך שמאל על ידי הועדה מדרג ראשון. לעניין זה נטען כי קביעת הועדה הרפואית לעררים כי "הצלקת לא מכערת ולא מכאיבה" אינה מתיישבת עם תלונות המערער בפניה כי השתל של הצלקת מגרד לו ומפריע לו. עוד נטען כי משנמצאה צלקת ניתוחית באורך של 4 ס"מ מעל הטיביה, המפריעה לנפגע על פי תלונותיו לאורך כל הדרך וכעולה אף מקביעות ד"ר פטיש, היה על הועדה להעניק נכות הולמת גם בגין הצלקת. לעניין אי הפעלת תקנה 15 על ידי הועדה נטען כי מאז תום הנכות הזמנית ועד היום ניסה המערער לעבוד בעבודות מזדמנות, אך פוטר ולמעשה במרבית התקופה שחלפה מאז לא עבד בכלל וב"עבודה פיסית קשה" (כדברי הועדה) בפרט. על פי הנטען, עקב הפגיעה הן ברגל והן ביד אין הוא יכול לחזור לעבוד כשליח על קטנוע. ב"כ המערער טען כי הועדה הרפואית מדרג ראשון צדקה כאשר הפעילה את תקנה 15 חלקית (בשיעור רבע) ועל כן לא היה כל מקום לביטול קביעה זו על ידי הועדה הרפואית לעררים. 4. במעמד הדיון שקויים בפני הוסיף וטען ב"כ המערער כי קביעתה של הועדה שאין לראות שבר בעצם הסירה ביד ימין היא קביעה שמנוגדת לממצאי הבדיקות האובייקטיביות שהיו בפני הועדה, כמו בדיקות ה-MRI וסיכומי המחלה, לרבות תוצאות הניתוח שנעשה בבי"ח איכילוב ומנוגדות אפילו לקביעות ועדה לעררים קודמת שדנה בנכות הזמנית של הנפגע. (נספח ג' להודעת הערעור). עוד נטען כי המערער נבדק על ידי 8,9 רופאים לפני הקביעה האחרונה וביניהם 3 רופאים בועדה לעררים לעניין הנכות הזמנית וכולם מצאו שיש בעיה עם השבר בעצם הסירה. כן טען כי הועדה התעלמה גם מן הממצאים המפורטים בבדיקת הMRI- אשר אוזכרו על ידי ד"ר הגר פטיש בחוות דעתה. בממצאים האלה, על פי הנטען, כלולים גם שינויים ניווניים ושינויים ציסטיים ובצקת. ממצאים אלה, לדעת ד"ר פטיש, יכולים להביא להגבלת כח והגבלה תפקודית. ב"כ המערער הוסיף וטען כי סעיף 35(ב) למבחנים לדרגות נכות דן בהגבלה בכושר הפעולה הכללי או בתנועות. מאחר והועדה לא התייחסה לכל הממצאים של ד"ר פטיש, אלא רק לטווח התנועות, הרי שהועדה טעתה ביישום תקנה 35 ולכל הפחות היה עליה להתייחס לכל אותם הממצאים שציינה ד"ר פטיש בחוות דעתה. באשר לתקנה 15 הוסיף וטען ב"כ המערער שלא היו יבלות בכף היד, או שלא היו יבלות כתוצאה מעבודה פיזית קשה. בנוסף טען שהיבלות יכולות להיות משנים. עוד טען כי תקנה 15 מתייחסת לשני תנאים מצטברים, האחד שהוא לא יכול לחזור לעיסוקו ושיש הפחתה משמעותית בשכר ואילו הועדה לא התייחסה לשני תנאים אלה, על אף שהמערער פוטר מהעבודה כשליח על קטנוע והוא אמר לועדה שהוא ניסה לעבוד בעבודות אחרות. 5. ב"כ המוסד השיבה במעמד הדיון כי רוב רובו של הערעור נסוב על עניינים רפואיים, שביה"ד אינו יכול לבקר. בתשובתה בכתב לנימוקי הערעור טענה ב"כ המוסד כי הועדה בדקה את הנפגע והגיעה למסקנות בהתאם לבדיקה הקלינית ובהתאם לצילומי הרנטגן שהיו בפני. לגבי היד ציינה ב"כ המוסד כי טווח התנועה ביד נמצא מלא לחלוטין. הועדה מצאה כי אין שינוי צורה, וכי 2 כפות הידיים מיובלות ומחוספסות ומעידות על עבודה פיזית קשה (בהווה). עוד נמצא כי אין כל הגבלה אנטומית או תיפקודית בשורש כף יד ימין, לכן אין מקום להענקת אחוזי נכות בגין היד. לגבי השוק מצאה הועדה כי יש מקום להענקת אחוזי נכות בשל הדילדול בשריר הירך, לפי סעיף 35 1א-ב מותאם, 5%, כפי שהוענק הן על ידי הועדה מדרג ראשון והן על ידי ד"ר פטיש בחוות דעתה. הועדה מציינת כי אין כל הגבלת תנועה, לא בקרסול ולא בברך. לגבי הצלקת ציינה הועדה כי זו אינה מכערת, אינה מכאיבה ואינה רגישה ולפיכך אינה מזכה באחוזי נכות ובכך מאשרת הועדה את קביעת הועדה בדרג ראשון ודוחה את ערר הנפגע. ב"כ המוסד טענה כי הועדה מתייחסת במפורש ובמפורט לחוות דעתה של ד"ר פטיש ומציינת כי אינה מקבלת לא את ממצאי חוות הדעת ולא את המסקנות. הועדה מציינת כי ד"ר פטיש לא בדקה ולא ציינה את טווחי התנועה, וכי כל שציינה הוא קיום כאבים ורגישות. עוד טענה כי ד"ר פטיש מציינת באופן כללי בחוות דעתה כי כאב במפרק ביד יוצר הגבלה תפקודית, אבל אין היא מציינת כי לנבדק הספציפי ישנה הגבלה תפקודית בטווח התנועות ביד, או הגבלה תפקודית אחרת. הועדה מציינת כי כאבים ורגישות שאינם גורמים לפגיעה בטווח התנועה אינם מעניקים אחוזי נכות, והיא דוחה את מסקנות ד"ר פטיש כאילו יש מקום להענקת אחוזי נכות בגין היד או בגין הצלקת, שהועדה מצאה שאינה מכאיבה, אינה רגישה ואינה מכערת. ב"כ המוסד טענה כי הועדה היא הסוברנית לקבוע קביעות אלו, שבתחום סמכותה. באשר לתקנה 15 טענה ב"כ המוסד שהועדה מציינת כי למערער אין כל הגבלה בתנועות, לא בברך ולא בקרסול ואין כל מקום להפעלת תקנה 15, שכן הוא יכול לחזור לכל עבודה. בנוסף מציינת הועדה כי על פי מראה ידיו הוא אכן עובד בפועל בעבודת כפיים קשה. 6. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית. (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162) בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק. 7. מעיון בדו"ח הועדה עולה כי הועדה, שישבה בהרכב מתאים לפגימותיו של המערער, שמעה דברים מפי ב"כ המערער שהופיע וטען בפניה. כן שמעה הועדה את תלונותיו של המערער עצמו בפניה, בפירוט רב. באשר ליד ימין: 8. הועדה מצאה בבדיקתה כי אין שינוי צורה חיצוני. הועדה מצאה טווחי תנועה מלאים לחלוטין. עוד מצאה הועדה כי אין כל הגבלה אנטומית או תפקודית בשורש כף יד ימין. מדובר בקביעות רפואיות של הועדה, על יסוד בדיקתה הקלינית את המערער וביה"ד אינו מוסמך להתערב בהן. 9. בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר פטיש קבעה הועדה כי אינה מקבלת את ממצאיה ומסקנותיה וכן מציינת הועדה כי חוץ מרגישות ומבחן טחינה, אין כל איזכור בחוות דעתה של ד"ר פטיש של בדיקת טווחי תנועה. ואכן, מעיון בחוות דעתה של ד"ר פטיש עולה כי ד"ר פטיש הצביעה בחוות דעתה על פגיעה במשטח המפרקי של הסקפואיד, כעולה מצילום שורש כף יד ימין מ-28.5.03. ד"ר פטיש מציינת אמנם כי פגיעה בהתאמת המשטחים המפרקיים של משטח זה יוצרת כאב, ירידה בכח והגבלה תפקודית בכל הפעילות שאדם מבצע באמצעות ידיו, אלא שבבדיקתה הקלינית את המערער לא עולה כלל הגבלה תפקודית כלשהי: טווחי תנועות לא נמדדו ואף לא בוצעה בדיקה שיש בה כדי להצביע בבירור על כך שקיימת פגיעה כלשהי בכושר הפעולה הכללי של המערער בידו. עולה איפוא כי מסקנתה של ד"ר פטיש כי "לאור גילו ועיסוקו של מר פז ניתן לקבוע כי הפגיעה במפרק הסקפו-טרפזיאלי תפריע לו ברוב פעולות היומיום", אינה נסמכת על בדיקה קלינית בפועל שבוצעה על ידי ד"ר פטיש לגבי המערער באופן ספציפי. מכאן, שלא שוכנעתי כי היתה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה בעניין זה. הועדה היתה סוברנית לקבוע, נוכח ממצאיה היא (שלמעשה אף לא נסתרו בממצאי בדיקתה הקלינית של ד"ר פטיש), כי אין מקום להעניק נכות בשל כאבים או רגישות לכשעצמם. 10. באשר לטענה בעניין שבר בעצם הסירה ביד ימין: הועדה התייחסה לצילומי הרנטגן שעמדו בפניה, על פיהם מדובר בשבר ניתוק של עצם הסירה. מסקנתה של הועדה כי מדובר במצב לאחר שבר בעצם הסירה, שבר ניתוק ביד ימין, תואמת למסקנתה של הועדה מדרג ראשון וגם את מסקנתה של ועדה רפואית לעררים קודמת (בעניין נכות זמנית) אליה הפנה ב"כ המערער (מ-23.1.03), על פיה מדובר במצב לאחר שבר עצם הסירה ימין. 11. בקשר לצלקת הניתוחית בקדמת הברך: משנמצא כי אינה רגישה ואינה מכערת ולא נמצאה כל הגבלה בתנועות הברך - לא היה מקום להענקת נכות. ממצאיה של הועדה בעניין זה תואמים גם את קביעת הועדה מדרג ראשון בדבר צלקת ניתוחית עדינה באורך 4 ס"מ. 12. באשר לתקנה 15: משנמצא כי מבחינה רפואית יכול המערער לחזור לכל עבודה - אין מקום להפעלתה של התקנה, הקובעת כי הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. דהיינו, מדובר בשני תנאים מצטברים, כאשר כאמור, התנאי הראשון אינו מתקיים לדעת הועדה במערער. זאת, אף מבלי להתייחס להתרשמותה של הועדה, באופן בלתי אמצעי, ממראה כפות ידיו של המערער. 13. משכך, לא נפלה טעות משפטית בהחלטה ודין הערעור שבפני - להדחות. סוף דבר: 14. א. הערעור נדחה. ב. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור. ג. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. כף הידנכותקטנועידייםאחוזי נכותתאונת עבודה