1. בתביעתה זו עותרת התובעת להכיר באירוע שאירע לה, ביום 28.5.00, בעקבותיו היא נחבלה ונפגעה ביד ימין, כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), וכן לחייב את הנתבע לשלם לה דמי פגיעה בגין כך. 2. הנתבע דחה את תביעתה של התובעת, בהתאם למכתב הדחיה מיום 15.11.00, בטענה כי התובעת אינה זכאית לדמי פגיעה, מאחר שפגיעתה אירעה במהלך טיול לרמת הגולן ושאומנם נערך מטעם מקום העבודה אך אינו בגדר פעילות חברתית הנילוות לעבודה. 3. העובדות הצריכות לעניינו, כעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן: א. התובעת עובדת בבית חולים "כרמל" (להלן: "בית החולים"), בתפקיד סגנית אחות אחראית במחלקה הנפרולוגית ויתר לחץ דם, ואחות אחראית ביחידת המודיאליזה, מיוני 1977 ועד היום. ב. ביום 28.5.00 השתתפה התובעת בטיול לרמת הגולן וצפון הארץ (להלן: "הטיול"). מסלול הטיול כלל הליכה רגלית בנחל "עין טינא", סיור ג'יפים, ארוחת צהרים משותפת ורפטינג בנהר הירדן. ג. הטיול אורגן על ידי המחלקה הנפרולוגית, ואושר על ידי הנהלת בית החולים. ד. הטיול היה מיועד לצוות האחיות והצוות הסיעודי של המחלקה בלבד, ולא הורשו להשתתף בו קרובי משפחה, כאשר מטרת הטיול הייתה תגמול העובדים וגיבוש מחלקתי להגברת המוטיבציה בעבודה. טיול מעין זה נערך פעם בשנה. ה. הטיול מומן בחלקו המירבי על ידי קרן המחלקה, 85%, כאשר הצוות הסיעודי נדרש להשתתף בסך 50 ש"ח לאדם, המהווים 15% מעלות הטיול לכל משתתף. ו. ההסעה למקום הטיול הייתה באוטובוס "נוף המטייל" בע"מ, אשר נשכר ומומן מכספי המחלקה. ז. התובעת הייתה אחת מבין שלוש האחיות שארגנו את הטיול. בתחילה, התובעת לא רצתה להשתתף בטיול, אך לאחר שיחה עם מנהל המחלקה חשה מחויבות להשתתף בטיול, מכוח היותה נושאת משרה ניהולית ואחת מארבע האחיות הבכירות במחלקה. ח. בתחילת הטיול הרגלי בנחל "עין טינא" מעדה התובעת ונחבלה ביד ימין (להלן: "התאונה"). לאחר נפילתה, פונתה התובעת לחדר המיון בבית החולים "זיו" שבצפת, שם אובחן בצילום רנטגן כי התובעת סובלת משבר מרוסק בפרק יד ימין וידה קובעה בגבס עד למרפק. התובעת שוחררה להמשך מעקב לטיפול. ט. ככלל יום הטיול לא שולם לעובדים כיום עבודה, אלא נוכה להם יום חופש תמורתו, אולם באשר לתובעת, על פי סידור העבודה השבועי שלה, יום הטיול נפל ביום המנוחה השבועי שלה, לפיכך, לתובעת לא הורד יום חופש ממכסת ימי החופשה שלה בגין הטיול, ובפועל היא יצאה לטיול על חשבון יום המנוחה השבועי שלה. י. בעקבות הפגיעה בידה ניתנה לתובעת תקופת אי כושר מיום 28/5/00 ועד 31/7/00 כעולה מתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 29/5/00. 4. עיקר טענות התובעת א. התאונה אירעה במסגרת הפעילות המחלקתית גרידא, ותכלית הטיול הוותה חלק בלתי נפרד מתפקידה הניהולי של התובעת כסגנית אחות אחראית, וככזו היא משמשת מודל לחיקוי עבור כל הצוות הנתון למרותה. ב. מעבר להיותה של התובעת מודל לחיקוי לשאר הצוות הסיעודי במחלקה, היא אף "חויבה" על ידי מנהל המכון לנפרולוגיה, ד"ר ר. כהן, להשתתף בטיול כחלק אינטגרלי מעבודתה של התובעת. ג. יום קודם לטיול (יום שבת), באופן מכוון וחריג, זומנו כל חולי הדיאליזה לקבלת טיפול רפואי וזאת על מנת לסגור את מחלקת הדיאליזה ביום הטיול, בכדי לאפשר לכל עובדי המחלקה להשתתף בטיול. ד. התאונה שאירעה לתובעת, קרתה מפני שהיא הייתה חייבת להימצא במקום התאונה בגלל עבודתה, ובעת אירוע התאונה היא הייתה נתונה למרותו של המעביד אשר בחר את אתר האירוע והתווה את מסלולו. התאונה אירעה תוך פעילות הנובעת מתנאי העבודה שהתווה המעביד. ה. התאונה לא הייתה מתרחשת אלמלא עבודתה של התובעת במחלקה הנפורולוגית, ואלמלא חוייבה מכוח עבודתה זו להצטרף לטיול בו נפגעה. ו. האירוע מומן בחלקו הארי על חשבון מקום העבודה מתוך קרן המחלקה, כאשר מטרת הפעילות הייתה תגמול העובדים וגיבוש המסגרת החברתית, שהינו אינטרס מובהק של מקום העבודה. בכך ניתן למצוא זיקה חד משמעית בין הטיול לבין מקום העבודה. 5. עיקר טענות הנתבע א. פגיעתה הנטענת של התובעת אירעה לה במהלך טיול לרמת הגולן, שנערך מטעם מקום העבודה, אך לא מטעם המעביד ו/או לא במימונו. ב. הטיול אורגן על ידי המחלקה בה עובדת התובעת ומומן על ידי קרן המחלקה וחלקו ע"י התובעת, וזאת כחלק מפעילות חברתית פנימית של המחלקה. ג. העובדים, לרבות התובעת, לא חוייבו להשתתף בטיול, וההשתתפות הייתה לכל היותר בגדר המלצה. ד. יום הטיול נחשב כיום חופשה של התובעת ולא שולם לה שכר עבודה בגין הטיול הנ"ל. ה. אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען מיום 28.5.00 לבין מצבה של התובעת, וכי השפעת האירוע הנטען על מצבה של התובעת הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מצבה הקונסטיטוציונלי של התובעת. דיון והכרעה 6. המסגרת הנורמטיבית סעיף 79 חוק הביטוח הלאומי קובע: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו; בהתאם להלכה הפסוקה נקבעו אמות מידה מנחות להכרה בתאונה שאירעה לעובד "תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו" כתאונה בעבודה, גם במהלכן של פעולות נלוות. כאשר פעולה נילוות הוגדרה בדב"ע לב/166-0 יצחק עזריה - המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע ד 197, בזו הלשון: "פעולה הנעשית באותו זמן, והמצב בו נתון העובד באותו זמן, הם נלווים במידה סבירה לעבודה.... מידת הסבירות, מן ההכרח שתהא קשורה במרחק שבין ה'נלווה' ובין ה'מלווה'". בהתאם להלכה אין מניעה שאירוע נופש בו מושם הדגש על גיבוש חברתי של העובדים, יוכר אף הוא כ"פעולה נלווית" לעבודה כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר למפעל ולפעולתו של המפעל. בהקשר זה, קבעה כב' השופטת נילי ארד בעניין עב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209 - (להלן: "פרשת אילוז"), כדלקמן: "ודוק: לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו". בפרשת אילוז הנ"ל, קבעה כב' השופטת ארד מבחן דו שלבי לבדיקת היותה של תאונה שארעה בזמן טיול או נופש כ"פעולה נלווית" לעבודה המוכרת כ"תאונת עבודה": "המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה: בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה. בנדון זה עשויים להיות לנו לעזר המבחנים שהותוו בפסק הדין בעניין כנף, אשר כפי שנאמר שם, אינם בגדר רשימה סגורה. בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע התאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלבנטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר (ראה: פרשת אילוז והפסיקה שהוזכרה שם). 7. יישום בשלב הראשון יש להידרש לשאלה האם הטיול היה בגדר פעולה נלווית לעבודה. א. על מהותו של הטיול, כטיול מחלקתי לגיבוש צוות המחלקה, ניתן ללמודמהעובדות והעדויות כדלקמן: התובעת הצהירה בתצהירה כי: "בתאריך 28.5.00 (יום ראשון בשבוע) השתתפתי במסגרת טיול לרמת הגולן וצפון הארץ, אשר אורגן על ידי המחלקה הנפרולוגית, ואושר על ידי הנהלת בית החולים כאשר מטרת הטיול הייתה תגמול העובדים וגיבוש חברתי מחלקתי להגברת המוטיבציה בעבודה. מתוך כוונה שעצם ההכרה בפעילות חברתית כחלק מהפעילות הקשורה במחלקה תגרום ל"תועלת מוחשית" לבית החולים, והינה למעשה אינטרס מובהק של מקום העבודה" (ת/2). התובעת העידה בפנינו כי: "מטרת הטיול הייתה לתגמל את העובדים. כפי שד"ר כהן אמר, העבודה במחלקה שוחקת מאוד. אתה נותן ונותן. זה יוצר אי שביעות רצון מסוימת של הצוות. כדי הצוות יעבוד במוטיבציה גבוהה יותר, רצינו לעשות טיול לגיבוש והגברת המוטיבציה" (ש' 14-12, עמ' 4 לפרוטוקול). במכתבו של ד"ר ריקרדו כהן, מנהל מכון לנפרולוגיה ויל"ד, מרכז רפואי כרמל, מיום 8.2.01 נאמר: "ברצוני להדגיש, כי הטיול מתאריך 28.5.2000 היה טיול מחלקתי לגיבוש הצוות, ובתוקף תפקידי חייבתי את האחיות נושאות משרה להשתתף בו..." (ת/1). ד"ר ר. כהן, העיד בפנינו ואמר כי: "הטיול לרמת הגולן לא קשור לענייני עבודה,אבל זה של המחלקה. כלומר, לא כדי לעבוד. טיול כשמו כן הוא. הטיול נעשה כדי לגבש את הצוות" (ש' 14-13, עמ' 1 לפרוטוקול), ובהמשך: "העדפנו לקיים את הטיול, כי מטרתו הייתה לגבש את הצוות ולא ללמוד, ולשפר את היחסים שהיו מעורערים במידת מה בין חברי הצוות" (ש' 20-19, עמ' 1 לפרוטוקול). במכתבה של הגב' פוליקר דניאל, רפרנטית כ"א ושכר, מיום 17.4.2001 נאמר: "בהמשך למכתב הנ"ל הרינו להבהיר ולאשר כי העובדת הנ"ל השתתפה בטיול מחלקתי ביום 28.5.2000. הטיול היה מיועד לגיבוש מחלקתי. בתוקף תפקידה של הגב' הנ"ל כסגנית אחות אחראית מחלקת נפרולוגיה, היא חויבה לנסוע לטיול..." (נספח ח לת/2). ב. מדובר בטיול רווחה שנתי, כפי שהעידה התובעת בפנינו: "לא ידוע לי מה קורה במחלקות אחרות, אך אצלנו זה דבר מקובל לארגן טיול כל שנה. בדרך כלל הצוות המוביל הוא שמארגן את הטיול" (ש' 16-15, עמ' 4 לפרוטוקול), ובהמשך: "הטיול הזה נעשה כל שנה בדרך כלל. אנו אמורים לארגן טיול גם השנה" (ש' 22, עמ' 4 לפרוטוקול). ג. מרבית העובדים נטלו חלק בטיול, כאשר על חלקם אף הוטלה החובה להשתתף בטיול. זאת, ניתן ללמוד ממכתבו של ד"ר ר. כהן, מיום 8.2.01: "ברצוני להדגיש, כי הטיול מתאריך 28.5.2000 היה טיול מחלקתי לגיבוש הצוות, ובתוקף תפקידי חייבתי את האחיות נושאות משרה להשתתף בו..." (ת/1). וכן, ממכתבה של הגב' פוליקר דניאל, מיום 17.4.2001: "... בתוקף תפקידה של הגב' הנ"ל כסגנית אחות אחראית מחלקת נפרולוגיה, היא חויבה לנסוע לטיול..." (נספח ח לת/2). וממכתבה של חיה פרקש, כוח אדם, מיום 9.7.00: "הייתה חובת השתתפות בטיול" (נ/1). ד. בתחילה לא רצתה התובעת לצאת לטיול, אולם לאחר שיחה עם ד"ר ר. כהן, הרגישה מחוייבת להשתתף בטיול, וכלשונה: "לשאלת בית הדין, מדוע לא רציתי להשתתף בטיול: הייתה לי סיבה אישית שלא לנסוע. פניתי לד"ר כהן והוא אמר לי שרצוי מאוד שאני אסע, במיוחד לאור זאת שאנו אלה שארגנו את הטיול, ואם המטרה הייתה גיבוש, עדיף שאני אסע. הרגשתי מחוייבות להשתתף בטיול שארגנתי לאחר השיחה עם ד"ר כהן" (ש' 31-28, עמ' 4 לפרוטוקול). בעדותו בפנינו הסביר ד"ר ר. כהן את מהות החובה שהוא חייב את האחיות נושאות משרה להשתתף בטיול כך: "אכן חייבתי את האחיות נושאות משרה להשתתף בטיול זה. יש לי את המעמד שלי כמנהל המחלקה, שמאפשר לי לחייב את הכפופות לי להשתתף בטיול. " (ש' 9-4, עמ' 2 לפרוטוקול). אין חולק כי גם חיוב מעין זה, הינו בגדר חיוב מחייב ובעל משקל מצד המעביד. ה. הנתבע חולק על הטענה כי העובדים חוייבו להשתתף בטיול וביקש להסתמך על העובדה כי מתוך 40 עובדי המחלקה השתתפו רק 22 עובדים בטיול, עובדה שהתובעת אכן אישרה בעדותה (ראה ש' 10, עמ' 5 לפרוטוקול). עיון בסידור העבודה השבועי של האחיות במחלקה הנפרולוגית, שהוצג לתיק, מלמד כי מתוך 40 עובדי המחלקה: 21 עובדים יצאו לטיול ביום 28.5.00 ובנוסף יצאה מזכירת המחלקה, גב' מזרחי מיה, שליד שמה לא סומן V במצבת העובדים, 8 עובדים שובצו לעבודה במחלקה, ו- 10 עובדים לא יצאו לטיול ולא שובצו לעבודה במחלקה. אולם, כפי שהעיד בפנינו ד"ר ר. כהן, אמנם לא היה באפשרותו לכפות ההשתתפות בטיול על כל העובדים. אלא שהוא עשה זאת מכח תפקידו ביחס לאחיות אחראיות במחלקה, יתרה מכך, ניכר כי מטרת המחלקה הייתה שכל העובדים ישתתפו בטיול, והראיה לכך שיום קודם הטיול (יום שבת), באופן מכוון וחריג, זומנו כל חולי הדיאליזה לקבלת טיפול רפואי וזאת כדי לאפשר סגירת מחלקת הדיאליזה ביום הטיול ולאפשר השתתפות העובדים בטיול. מכל מקום לא נראה לנו כי בנסיבות הענין יש להבחין בין קרות תאונה בפעילות אליה חוייב העובד לצאת על פי הוראות מעבידו לבין קרות התאונה בפעילות שהייתה אופציונאלית. ו. הטיול מומן ברובו ע"י קרן המחקרים של המחלקה הנפרולוגית בבית החולים. הטיול קיבל אישור מנהלת בית החולים, שעל סמך המלצתה ועל המלצתו של ד"ר כהן מאשרים שימוש בכסף שבקרן (ראה ש' 6-5, עמ' 3 לפרוטוקול). והתשלום עבור הטיול נעשה ישירות מחשבון המחלקה הנפרולוגית (נספח א' לת/2). ז. עלות הטיול (יום עיון+ אוטובוס) ל- 22 המשתתפים בטיול הסתכמה בסך של 7,360.59 ש"ח (נספחים א,ב לת/2). דהיינו, 334.57 ש"ח לכל משתתף, אשר מתוכם כל משתתף שילם עלות נמוכה מאוד בסך 50 ש"ח בלבד (נספח ח לת/2). ח. בני משפחה לא הורשו להשתתף בטיול (ת/1). ט. הוברר כי, לאור סידור העבודה של התובעת בשבוע הטיול, לא הורד לתובעת יום חופש ממכסת ימי החופשה שלה בגין הטיול, והיא יצאה על חשבון יום המנוחה השבועי שלה. כך גם העידה בפנינו התובעת: "שבוע לפני הטיול עבדתי חמישה ימים, ובשבוע הטיול, לקחתי את יום ראשון כיון מנוחה שבועי, כדי להיות פנויה ולצאת לטיול. עבור הטיול לא שולם לנו יום עבודה. לא הדפסתי כרטיס בבית החולים באותו יום. גם לא הייתי אמורה לעשות כן, אילו לא השתתפתי בטיול.זה היה יום מנוחה שבועי שלי. הכוונה כי יש לי יום חופשי בסידור עבודה" (ש' 23-19, עמ' 7 לפרוטוקול). סגנית הנשיא, כב' אלישבע ברק, קבעה בפרשת אילוז כי: "מעביד המסכים שהעובד שלו יצא להשתלמות או לפעילות אחרת חב חובת זהירות כלפי העובד בכל תקופת בפעילות". לדעתנו, אין באופן זקיפת יום הטיול; אם על חשבון ימי החופשה ואם על חשבון ימי המנוחה של התובעת, משום הסרת אחריות מעל המעביד ביחס לתאונה שקרתה לתובעת במהלך הטיול, שכל אשר ניתן לומר לגביו הוא כי זה (העובד) נהנה וזה (המעביד) לא רק שאינו חסר, אלא אף מגשים את מטרתו ויוצא נשכר לטווח הארוך (כדברי כב' השופטת ארד בפרשת אילוז). 9. מכל הנימוקים שפרטנו לעיל במצטבר, ובהתחשב במבחן הסבירות, השתכנענו כי בנסיבות מקרנו אכן מתקיימת ה"זיקה" בין הטיול לבין העבודה, כך שיש לראות בטיול פעילות נלווית לעבודה. משכך, יש לעבור ולבחון את קיומו של המבחן השני, והוא בחינת הקשר או הזיקה, שבין הפעילות במהלכה נפגעה התובעת בתאונה, לבין הטיול כפעילות נילוות לעבודה, ועד כמה הייתה היציאה למסלול ההליכה, במהלכו נפגעה התובעת - חלק אינטגראלי מהטיול. כאמור, התובעת נפצעה בתחילת מסלול ההליכה בנחל "עין טינא". מסלול ההליכה היה במסגרת החלק הראשון של הטיול, אשר תוכנן מראש ובזיקה גמורה לתוכנית שנקבעה מראש. אין ספק כי לא מדובר בהליכה יזומה וחריגה של התובעת, אלא חלק בלתי נפרד מהטיול המתוכנן. 10. לסיכום, לאור כל הנימוקים שפירטנו לעיל במצטבר, אנו קובעים כי בנסיבות מקרנו, אכן מדובר בטיול שהוא בגדר "פעולה נלווית" לעבודה, שבמהלכו ובזיקה אליו אירעה התאונה שבעקבותיה נפגעה התובעת בידה. אשר על כן, יש לראות בתאונה שאירעה לתובעת במהלך הטיול המתואר ביום 28/5/00, כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק. 11. לאור הנ"ל, מאחר והטענה לעניין מהות הנזק שנגרם לידה של התובעת בעקבות התאונה הנ"ל והיקפו, נזנחה ע"י הנתבע בסיכומיו, ולמעשה גם נטענה בחצי פה בכתב ההגנה, הרי קביעתנו לעיל לפיה, הטיול המתואר נופל בגדר פעילות נלווית לעבודה, ושפגיעת התובעת במהלכו, מהווה תאונת עבודה כמשמעה בחוק - יש בה כדי להכריע במחלוקת שהציבו הצדדים בפני בית הדין, ולהביא לסיום התיק. אי לכך, ומשהכרנו בפגיעתה של התובעת כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת, מיידית, את דמי הפגיעה המגיעים לה, כמתחייב בדין ובהתאם לאישורים הרפואיים הרלבנטיים, לרבות תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. 12. התוצאה כי התביעה מתקבלת כנ"ל. ועל הנתבע לשלם לתובעת, בנוסף, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.3,500 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת עבודה