קרע במיניסקוס בברך של מלצר כתאונת עבודה

1. מדובר בתביעה להכיר בקרע במינסקוס בברך ימין של התובע כ"תאונת עבודה". 2. העובדות: א. התובע עבד כמלצר וכמנהל אירועים באולמי רויאל גרדן. ב. ביום 27/2/03, במהלך עבודתו, כאשר רצפת המקום הייתה רטובה, החליק ותוך כדי כך נפל על הישבן, רגל ימין החליקה קדימה ורגל שמאל לאחור ומצא עצמו בתנוחת שפגט (תנוחת רקדן). התובע מציין, כי תוך כדי נפילה והחלקה, הברך הסתובבה (סעיף 8 לתצהיר ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 1/12/04). (להלן: "האירוע התאונתי"). ג. התובע טען, כי הרגיש כאבים חזקים בברך ימין. ד. התובע קיבל לראשונה טיפול בחדר המיון בבית החולים ושוחרר לביתו. ה. ביום 3/3/03 נערכה בדיקת M.R.I בה נמצא לטענת התובע, קרע במניסקוס בברך ימין (תוצאות הבדיקה נמצאות בתיק הרפואי הרצ"ב). ו. ביום 12/5/03 עבר ניתוח ארטרוסקופיה בברך ימין. ז. התובע הפסיק עבודתו החל מיום 3/3/03 והמציא תעודות אי כושר מיום 4/3/03 ואילך. ח. לתובע מצב רפואי קודם בברכיו, כפי שעולה מהתעודות הרפואיות שבתיק וכן סובל כאבים ברגליו בשל עבודתו הממושכת על רגליו. לטענתו, בעבודתו הנוכחית עבד כ- 8 חודשים, אולם קודם לכן עבד 16 שנה כמנהל אירועים באולמי שמחות אחרים. שעות עבודתו בתפקידו הנוכחי היו משעה 12:00 בצהריים עד סיום האירוע. 3. עניינו של התובע הועבר למומחה ד"ר דוד אנגל שהתבקש לענות לשאלות בדבר הקשר הסיבתי בין "האירוע התאונתי" מיום 27/2/03 והפגיעה בברך. 4. בחוות דעתו של ד"ר אנגל מיום 27/10/05 נקבע (ההדגשות לא במקור): "א. המחלה שאובחנה בברכו הימנית של התובע הינה קרע במניסקוס המדיאלי שינויים ניווניים. ב. השינויים הניווניים נראו כבר בצילום בספטמבר 02 וברור שקדמו לאירוע. גם הקרע במניסקוס קדם להערכתי לאירוע, לא ארע בו ואף לא החמיר בו, וזאת מהסיבות הבאות: * תלונות בברך ימין רשומות כבר ב 4.9.02. רשום אז כי החלו כאבים פתאומיים בברך. נמצאה אז נפיחות בברך והגבלה בתנועה. (תלונות וממצאים מרשימים יותר מאשר אחרי האירוע). * בהמשך המעקב רשום ב 5.1.03 כי יש כבר אז חשד קליני לקרע במיניסקוס. * ב-23.1.03 רשום שהאורטופד אמר שמדובר בקרע במניסקוס בברך ימין. בדיקת MRI שבסופו של דבר איתרה את הקרע, הומלצה כבר אז. * בהודעה על פגיעה בעבודה מציין התובע, כי לא התייחס למכה בברך והמשיך לעבוד. * ברישום הראשון אחרי האירוע ביום 5.3.03 נרשם, כי הכאב בברך הוא מזה חצי שנה וכי הוא במעקב אורטופדי... לו היה קרע חריף במניסקוס או אף החמרה במצבו היה הדבר צפוי להשתקף ברישום זה ובממצאי הבדיקה. ג.ד. השינויים הניווניים הם מחלה טבעית. הקרע במניסקוס קדם להערכתי לאירוע. האירוע לא תרם למחלת הברך." 5. ביום 25/11/05 הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: א. נא פרט את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניך עובר למתן חוות הדעת (פרוט כללי לפי סוגים בלבד תוך התייחסות לתאריכים באשר למסמכים או בדיקות מהותיות). ב. האם נכון כי הממצא שנמצא בצילום ברך ימין שנערך לתובע מיום 4/9/02 – "שינויים אוסטאאוארטיים בפרק הברך" – הנו ממצא תחלואתי? ג. האם נכון, כי בבדיקת ההדמיה או בצילום מיום 4.9.02 לא אובחן ולא נמצא ממצא של קרע במניסקוס, או כל ממצא של פגיעה חבלתית במניסקוס? אם לא – נמק תשובתך. ד. האם נכון כי הממצא שנמצא בבדיקת M.R.I שנערכה לתובע ביום 3/3/03 (5.3.03?) – "נוזל תוך פרקי בכמות קטנה הודגם בשני המרזבים וסופרה פטלרי, הסחוס המפרקי שמור, קרע מסוג ידית דלי הודגם בקרן אחורית של המיניסקוס המדיאלי. המיניסקוס נלטרלי תקין" – הנו ממצא חבלתי? אם לא נכון – נמק תשובתך. ה. האם נכון שהממצא שנמצא בברך ימין של התובע בבדיקת ההדמיה המגנטית מיום 3.3.03, (5.3.03), לא היה קיים אצל התובע, ולא נמצא בבדיקה מיום 4.9.02, ובכל בדיקת הדמיה ובכל צילום אשר נעשו לפני התאונה? אם לא – נמק תשובתך. ו. האם נכון כי קודם לתאונה מיום 27/2/03 – לא אובחן בצילומים שנערכו לתובע, או בבדיקות הדמיה אחרות, כי התובע סובל מקרע במיניסקוס המדיאלי? הנך מתבקש להפנות לממצאי הצילום או בדיקת ההדמיה אשר אבחנו קרע כאמור ואשר היו בפניך בעת עריכת חוות הדעת. ז. האם נכון כי קודם לתאונה מיום 27/2/03 לא קיבל התובע כל טיפול בגין קרע במיניסקוס המדיאלי בברך ימין? אם לא נכון - נא הפנה לכל רשומה רפואית המתעדת טיפול בגין קרע במיניסקוס כאמור, תוך ציון תאריכה, עורך הרשומה, ותמצית תוכנה. ח. כיצד הממצאים לעיל מתיישבים עם קביעתך בחוות הדעת, כי "הקרע במיניסקוס קדם להערכתי לאירוע. האירוע לא תרם למחלת הברך" – סעיפים ג.ד. לחווה"ד? ט. האם הנך מודע לעובדה, כי לאחר התאונה התובע היה באי-כושר מוחלט במשך 5 חודשים (4.3.03 – 31.7.03) כפי שעלה מתעודות אי-הכושר שהוגשו לתיק והובאו בפניך, ואם כן, האם יש בכך לשנות חוות דעתך? נמק תשובתך. י. כיצד מתיישבת העובדה כי התובע עבר ניתוח ארטרוסקופיה בברך ימין והוצאת המיניסקוס ביום 12/5/03, עם קביעתך בחוות הדעת כי הקרע במיניסקוס קדם לתאונה (סעיף ב' לחווה"ד)? יא. לחילופין, האם נכון כי התאונה החמירה מצב רפואי קודם של חולשה במניסקוס של ברך ימין אצל התובע, וכי כתוצאה מהתאונה ומנפילת התובע, ומאופן תנוחת הנפילה, הפגיעה בברך החריפה את מצבו של המניסקוס וגרמה לקרע אשר נמצא ואובחן בו לאחר התאונה? אם לא – מדוע? נא נמק או הסבר את מסקנתך הרפואית הזו. 6. בתשובותיו מיום 28/1/06 השיב המומחה (ההדגשות לא במקור): א. פרטתי את תאריכי המסמכים עליהם הסתמכתי בתשובותי. *רישום מתאריך 4.9.02 בו רשום, כי החלו אז כאבים פתאומיים בברך. נמצאה אז נפיחות בברך והגבלה בתנועה. בתאריך זה בוצע צילום הברך שהראה שנויים ניווניים. * רישום ב 5.1.03 שמציין, כי יש כבר אז חשד קליני לקרע במניסקוס. * רישום ב 23.1.03 בו רשום, שהאורתופד אמר שמדובר בקרע במניסקוס בברך ימין. בדיקת MRI שבסופו של דבר איתרה את הקרע, הומלצה כבר אז. * רישום מחדר מיון ביום 5.3.03 (הראשון אחרי האירוע) בו נרשם, כי הכאב בברך הוא מזה חצי שנה וכי הוא במעקב אורתופדי. בבדיקה בתאריך זה לא היה אודם או חום מקומי, התנועות היו תקינות ולא מצוין נוזל תוך מפרקי. האירוע כלל לא מוזכר. במסמכים היו תעודות אי כושר שנתנו ע"י רופאה כללית לתקופה מ-4.3.03 עד סוף יולי 03. בדיקת MRI מתאריך 3.3.03 הראתה קרע במניסקוס המדיאלי עם מעט נוזל תוך מפרקי. התיק הרפואי שנשלח אלי כולל כ 650 גרם של ניירת. ציינתי את הרישומים החשובים. ב. ב-4.9.02 בוצע צילום שהראה שנויים ניווניים (אוסטאוארתריטיים). אלה שנויים תחלואיים. ג. בצילום רגיל לא ניתן לראות את המניסקוסים. הצילום לא מעיד כלל על מצב המניסקוס. ד. קרע במניסקוס יכול להיות חבלתי או ניווני. לא ניתן גם לדעת ע"פ הבדיקה מתי ארע הקרע. ה. לפני האירוע לא בוצעה בדיקת M.R.I. או ארתרוסקופיה. כך שלא היה ניתן לדעת מה מצב המניסקוס לפני האירוע. בצילום רגיל לא ניתן לראות את המניסקוס. ו."... ז. התובע קיבל בספטמבר 2002 פיזיותרפיה וכדורי ויוקס. לא בוצעו בדיקות לחפש קרע במניסקוס ולכן ברור שלא ניתן היה לדעת על הקרע שלהערכתי קדם לאירוע. ציינתי גם כי התלונות וממצאים בתאריך זה מרשימים יותר מאשר אחרי האירוע. ח. הסברתי בחוות דעתי ופירטתי אחת לאחת את הסיבות שגרמו למסקנה שלי שלא נגרם ואף לא החמיר קרע במניסקוס באירוע הנדון. העובדה שבדיקת ה-M.R.I. איתרה את הקרע במרץ 2003 לא אומרת שהקרע נגרם באירוע. ט. תעודות אי הכושר ניתנו ע"י רופאה כללית עקב מחלתו והטיפול שקיבל (ארתרוסקופיה). מאחר שמחלתו לא נגרמה ולא החמירה באירוע, גם תקופת אי הכושר לא קשורה בקשר סיבתי לאירוע. י. הסברתי מדוע לדעתי קדם הקרע במניסקוס לאירוע ואף לא החמיר בו. העובדה שהקרע נכרת במאי 2003 לא קושרת שום קשר סיבתי בין האירוע מיום 27/2/03 לבין הקרע. יא. הרישומים אינם מתאימים גם למצב של החמרה במצב קודם. ברישום הראשון אחרי האירוע ביום 5/3/03 נרשם כי הכאב בברך הוא מזה חצי שנה וכי הוא במעקב אורטופדי. בבדיקה זו, לא היה אודם או חום מקומי, התנועות היו תקינות ולא מצוין נוזל תוך מפרקי. האירוע כלל לא מוזכר, לו היה קרע חריף במניסקוס או אף החמרה במצבו היה הדבר צפוי להשתקף ברישום זה ובממצאי הבדיקה. ציינתי גם כי התלונות והממצאים ברישום מיום 4/9/02 מרשימים יותר מאשר ברישום הראשון אחרי האירוע. 7. בית הדין מינה את ד"ר אגינסקי יעקב כמומחה נוסף, בשל העובדה, כי חלק מחוות דעתו התבססה על "הערכה" בלבד ולמען הסר ספק (ס' 11 - 12 להחלטתי מיום 8/6/06). 8. בחוות דעתו מיום 28/6/06 קבע המומחה, כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזק בברכו של התובע, לרבות הניתוח שעבר, לפיכך "האירוע התאונתי" מיום 27/2/03. ד"ר אגינסקי קבע, כי (ההדגשות לא במקור): א. התובע סובל מכאבים בברך ימין על רקע שינויים ארטרוטיים של הברך. במכתב שחרור ממחלקת מיון במרכז רפואי סורוקה מיום 5/3/03 נרשם: "לדבריו כחצי שנה סובל מכאבים בברך ימין במעקב במרפאה אורטופדית"... כאבחנה נרשם: כאבים בברך ימין. בגיליונות המעקב בקופ"ח נמצא רישום מיום 5.3.03, בפרק תלונות/סיבות הפניה: הגיע למיון בגלל כאבים רגל ימין לא יכול לעמוד על הרגל. ב. לא קיים כל קשר סיבתי בין הנזק בברכו הימנית והניתוח שעבר התובע ב-12/5/03 (ארטרוסקופיה וכריתה חלקית של המניסקוס הפנימי), לבין ה"אירוע התאונתי" מיום 27/2/03. התובע סבל טרם התאונה הנדונה מכאבים בברך ימין ואובחן שסובל משינויים אוסטיאוארטריטיים בברך שנצפו בצילומי הרנטגן מ-4/9/02. ב-10/11/02 סבל מחבלה סיבובית בברך ימין ואובחן שסובל מקרע במניסקוס בברך ימין ובהמשך נותח ובוצעה כריתה חלקית של המניסקוס הקרוע. לראיה, בגליונות המעקב בקופ"ח כללית נמצאו הרישומים הבאים: ב-4.9.02: כאבים פתאומיים בברך ימין, בבדיקה נפיחות ורגישות בפיקה, הפרעות בתנועות. טופל בתרופות אנטיאינפלמטוריות. צילום ברך ימין שינויים אוסטיאוארטריטיים בפרק ברך. ב-10/11/02 נרשמו האבחנות: כאבים ברך ימין מצב לאחר חבלה סיבובית מימין. ב-5/1/03: כאבי ברכיים עם שינויים ארטרוטיים וחשד של מניסקוס. ב-23/1/03: היה אצל ד"ר פלוטקין אורתופד ? ונאמר שמדובר על קרע של מניסקוס בברך ימין. ג. יש לראות בנזק שאובחן בברך ימין כתהליך ניווני של התפתחות שינויים ארטרוטיים בברך על רקע קונסטיטוציונלי ועודף משקל מחד, מאידך, אירוע של תאונה סיבובית בברך ב-10/11/02 וקרע במניסקוס שאובחן ע"י אורתופד ? ד"ר פלוטקין ב-23/1/03. ד. האירוע התאונתי מיום 27/2/03 לא גרם לשינויים הארטרוטיים בברך ימין שהיו קיימים טרם התאונה הנדונה וגם לא לקרע במניסקוס שאובחן ב-23/1/03 לאחר תאונה סיבובית של הברך מיום 10/11/02, לפיכך אין לאירוע התאונה מיום 27/2/03 קשר כלשהו לממצאים שאובחנו בברך ימין טרם התאונה הנדונה, לא כגרימה וגם לא כהחמרה. התובע יליד 31/12/1964, סובל מעודף משקל והפרעות מטבוליות, נפגע בתאונת עבודה ביום 27/2/03. 9. בקשה להפנות שאלות הבהרה - נדחתה. 10. התובע בסיכום טענותיו טוען, כי לאור חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 רישא, יש להיעתר לתביעה, אלא אם הנתבע יוכיח ההיפך. הנתבע לא עמד בנטל זה. התובע מפרט את הפגמים שבחוות הדעת של המומחים והדגיש, כי המומחים התעלמו מהעובדה שהתובע עד לאירוע עבד ללא כל מגבלה וכי הקרע במינסקוס היה חבלתי ואובחן לראשונה רק בבדיקה ממוחשבת מיום 3/3/03, היינו לאחר האירוע. המומחה ד"ר דוד אנגל, לא קבע באופן חד משמעי, כי הקרע קדם לאירוע וד"ר אגינסקי לא איזכר תאריך מדויק בו נתגלה הקרע. המומחים אינם יכולים לדעת ואינם אומרים מתי אירע לתובע הקרע במיניסקוס ומסקנתם בדבר הסתברות המועד, אין בה כל יתרון רפואי על קביעתו המשפטית של בית הדין. הספק במקרה זה פועל לטובת המבוטח. 11. הנתבע טוען, כי לאור מסקנת המומחים, יש לדחות התביעה, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין המינסקוס לבין האירוע. 12. המצב המשפטי: א. בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין נוהג, דרך כלל, ליחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (ראה: דב"ע לו/64-0 המוסד לביטוח לאומי - שרף, פד"ע ז' 461; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99; ס' אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי דין לעבודה" המשפט ב (תשנ"ה) 199, 212) (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). ב. אולם בית הדין הוא זה שמכריע בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי. לחוות הדעת הרפואית חשיבות רבה בנושא כאשר היא משקפת את ה"אני מאמין" של איש הרפואה האמין על התהליכים הפיסיולוגיים העשויים לחול בגופו של אדם בנסיבות אלה או אחרות. ג. בית הדין, בבואו לקבוע קשר סיבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו משתדל להגיע למסקנה שיש בה מידה סבירה של ודאות רפואית ממאורע מסוים או משורת מאורעות ומכיר ביותר מסבה אחת לתוצאה פגיעתית מסוימת (דב"ע לא/17-0, המוסד לבטוח לאומי נ. הרשקוביץ, פד"ע ב' 177). ד. כאשר חוות הדעת אינה מנוסחת בלשון חד משמעית אלא משתמשת במילים שתוארו לעיל המביעות ספק, הרי אין בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה (דב"ע לב/604-0 משולם נ' המל"ל, פד"ע ג 443; דב"ע נו/197-0 המל"ל נ' קוהן בתיה (לא פורסם); עב"ל 240/97 אילוביץ אליהו נ' המל"ל (לא פורסם); דב"ע נה/116-0 המוסד לביטוח לאומי נ' איטה שטיין (לא פורסם)). 13. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, להלן החלטתי: א. מדובר בתאונה אשר אין ספק, שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, ולפיכך, חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי "סיפא". ב. התובע החליק על רצפה רטובה ותוך כדי כך נפל על הישבן, רגל ימין החליקה קדימה ורגל שמאל לאחור ומצא עצמו בתנוחת שפגט (תנוחת רקדן). התובע העיד, כי תוך כדי נפילה והחלקה הברך הסתובבה (ס' 8 לתצהיר ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 1/12/04). ג. כדי שתוכר חזקת הסיבתיות, יש להוכיח בראש ובראשונה, כי אירעה תאונה, היינו פגיעה. עובדה זו הוכחה במקרה הנדון. כמו כן, יש להוכיח, כי נגרם נזק כתוצאה מהפגיעה ורק לאחר מכן תידון שאלת הסיבתיות וחזקתה. ד. מהאמור בחוות הדעת של המומחים הרפואיים נקבע, כי התובע סובל מקרע במינסקוס, אולם לא הוכח, כי קרע זה נגרם או החמיר כתוצאה מה"אירוע התאונתי". ה. הן ד"ר דוד אנגל והן ד"ר אגינסקי, בדעה, כי לא קיים כל קשר סיבתי בין הנזק בברכו הימנית לרבות הניתוח שעבר התובע לבין "האירוע התאונתי" מיום 27/2/03. ו. ד"ר אגינסקי, שמונה כמומחה נוסף, קובע מסקנתו בצורה חד משמעית, תוך פירוט כל הממצאים הרפואיים שעמדו בפניו ולגרסתו, התובע סבל מקרע עוד קודם לתאונה וקובע, כי הקרע במינסקוס שאובחן ב-23/1/03 הינו בגין תאונה סיבובית של הברך מיום 10/11/02 ולפיכך, גם מטעם זה, שלל קשר סיבתי לפגיעה הנוכחית (סעיף ד' לחוות דעתו). גם ד"ר אנגל ציין, כי לאור האישורים הרפואיים שהובאו בפניו, להערכתו התובע סבל מהקרע עוד קודם לאירוע הנוכחי וציין, כי ב-4/9/02 כבר נתגלו תלונות וממצאים חמורים יותר מאשר הממצאים שנרשמו אחרי האירוע הנוכחי. כמו כן ציין, כי ברישום מיום 5/3/03 נרשם, כי התובע מתלונן על כאבים מזה כחצי שנה. קביעה זו, לרבות הקביעה של ד"ר אגינסקי, כי ב-10/11/02 סבל התובע מחבלה סיבובית בברך ימין, תומכים גם בהערכתו של ד"ר אנגל על כך, כי הקרע לא נבע מ"האירוע התאונתי" מיום 27/2/03. ה. מסקנת המומחים נסמכה על רישומים רפואיים ומסקנותיהן הינן מסקנות רפואיות מנומקות, שאינן בלתי סבירות עד כי יש לפסול את האמור בהם, כפי שמבקש למעשה התובע. (עב"ל 150/03 יהושע כהן נ' המוסד (לא פורסם)). 14. לאור האמור בחוות הדעת, והנימוקים שפורטו לעיל, דין התביעה להידחות. 15. אין צו להוצאות. 16. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. תאונת עבודההכרה בתאונת עבודהמיניסקוסמלצריםברכייםקרע