מבוא: 1. התובע הוא תושב העיר שדרות ועבד בשירות הנתבעת מחודש אוקטובר 74' ועד לפיטוריו בחודש מרץ 2002. 2. הנתבעת היא רשות ציבורית אשר הוקמה ופועלת מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש] תשכ"ד-1964. 3. יחסי העבודה אצל הנתבעת מוסדרים במישור הקיבוצי. 4. כמצוין לעיל, פוטר התובע בחודש מרץ 2002, בהודעת הפיטורים מחודש פברואר אותה שנה. הודעה אשר צורפה כנספח ז' לכתב התביעה המתוקן. בעקבות הפיטורים הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. טענות הצדדים: 5. בקצירת האומר טוען התובע בכתב התביעה לפיטורים שלא כדין ובעקבותיהן זכאי הוא לפיצויים בשל עצם הפיטורים ופיצויים בגין עוגמת נפש - זאת בהתחשב בחוסר תום הלב (כך לשיטתו), אשר ליווה את הליך פיטוריו. לרבות ובמיוחד בשלב השימוע. כן טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בשל הפסדי השתכרות עד הגיעו לגיל 65 ולפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה, משפיטוריו בטרם עת ובהליך פסול, מנעו ממנו לצבור זכויות פנסיה בשיעור של 70%. הוסיף וטען התובע, כי בהתאם להוראות חוקת העבודה ובהתחשב בשנות הוותק שלו כעובד הנתבעת, הוא זכאי להודעה מוקדמת של חודשיים, בעוד שבפועל ניתנה לו הודעה מוקדמת בת חודש בלבד. מכאן התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת של חודש. לבסוף טען התובע, כי יש לכלול בשכרו הקובע לצורך תשלום פנסיה, רכיבי שכר שונים בסכום כולל של כ-2,200 ₪. 6. לדעת הנתבעת, פוטר התובע במסגרת תוכנית הבראה בהליך הקבוע בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות; ולאחר קיום ומיצוי הליך השימוע. לפיכך גורסת הנתבעת כי תביעות התובע, ככל שהן נשענות על טענת הפיטורים שלא כדין, בעילותיהן השונות (התביעה לפיצויים בשל עצם הפיטורים שלא כדין, פיצויים בגין עוגמת נפש ופיצויים בין אובדן הכנסה ופגיעה בזכויות פנסיה) - דינן להידחות. הנתבעת טענה עוד, כי זכויותיו של התובע בעקבות סיום העסקתו במסגרת תוכנית ההבראה, ניתנו בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים. אליבא הנתבעת, כי אין התובע רשאי להחזיק בזכויות העודפות שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד הפנים ומאידך לבקש את הזכויות שנקבעו בחוקת העבודה. לבסוף גורסת הנתבעת, כי לטענתו של התובע להכללת רכיבי שכר שלא נכללו בשכר הקובע לתשלום גמלה, אין מקום משמדובר ברכיבים שאינם חלק מהשכר הרגיל. 7. מכאן, שהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיות הבאות: סוגיית חוקיות הליך הפיטורים. שאלת זכותו של התובע להודעה מוקדמת בת חודשיים. טענת התובע להכללת רכיבי השכר השונים במשכורת הקובעת לצורך תשלום גמלה. שאלת חוקיות הפיטורים: 8. מתוך העדויות ששמעתי והמסמכים שהוגשו לבית הדין עולות העובדות הבאות: א. התובע החל את עבודתו בנתבעת בחודש אוקטובר 74'; ובמהלך תקופת העסקתו מילא מגוון תפקידים. בתפקידו האחרון - תפקיד אותו מילא מנובמבר 99' ועד לסיום העסקתו - שימש התובע כאיש תחזוקה (אב בית) בעירייה. ראה: תצהיר התובע סעיף 1. ב. יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים במסגרת קיבוצית בכפיפות להוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, שהיא במעמד של הסכם קיבוצי. ג. חוקת העבודה דורשת את הסכמת נציגות העובדים לפיטורי עובד וקובעת מנגנון ליישוב חילוקי דעות, מקום שהצדדים אינם מגיעים לידי פיתרון מוסכם. ד. במסגרת מנגנון יישוב חילוקי דעות הקבוע בחוקת העבודה, מועברים חילוקי הדעות בין הרשות המקומית לנציגות העובדים - לוועדה הפריטטית. הוועדה הפריטטית מורכבת מנציגי מרכז השלטון המקומי ונציגי ארגון העובדים. ה. לאחר בחירות שהתקיימו בנובמבר 98' לראשות הנתבעת, התברר לנתבעת, כי היא נדרשת לנקוט בהליכי הבראה במסגרתה יבוטלו כ-80 משרות ויפוטרו עשרות עובדים. ראה: סעיף 7 לתצהירו של מר יעקב עמר. ו. תוכנית ההבראה נתקלה בהתנגדות נציגות העובדים אשר ניהלה מאבק שנמשך כ-3 שנים. במסגרת מאבק זה נדרשו הצדדים - נציגות העובדים והנתבעת להפעיל את מנגנון יישוב חילוקי הדעות שנקבע בחוקת העבודה. בסופו של יום, גובשה רשימת המפוטרים בוועדה פריטטית בהתאם למנגנון יישוב חילוקי הדעות הקבוע בחוקה. ראה: עדותו של מר יגאל לוי, חבר וועד עובדים שהעיד מטעמו של התובע. זה סיפר כי: "הייתה וועדה פריטטית שהתקיימה במרכז השלטון המקומי בנוכחות יו"ר חטיבת הרשויות המקומיות, ראש העיר, וועד העובדים ולפני כן התקיים מאבק מאוד מאוד קשה בקשר לפיטורים, ניהלנו מאבק של 3 שנים כמעט, הגענו לוועדה פריטטית וגם שם התנגדנו לבצע פיטורים. לבסוף נאלצנו בצער רק לקבל את החלטת הוועדה הפריטטית מאחר ושכרם של כל העובדים עמד על הכף". עמ' 5 לפרוטוקול מיום 26.12.04, שורות 30-26. ז. הוועדה הפריטטית התבקשה לקבוע את שמות המפוטרים בתוכנית הבראה בהתאם לעקרונות שהגיעו הצדדים. ראה: עדותו של מר אזולאי, מזכיר מועצת הפועלים, עד התובע, עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.12.04 שורות 22-11; ובעמ' 5 שורות 11-4. ח. שמו של התובע נכלל ברשימת המפוטרים אשר נקבעה על ידי הוועדה הפריטטית. ראה: נספח א' לתצהירו של התובע; החלטת הוועדה הפריטטית שדרות מאוגוסט 2001 ט. לאור החלטת הוועדה הפריטטית אשר אישרה את פיטורי התובע במסגרת הליך הבראה, הוזמן התובע לשימוע ביום 30.2.02. התובע התייצב לשימוע לו הוזמן. י. בהזמנה לשימוע הבהירה הנתבעת לתובע, כי היא מבקשת להפסיק את עבודתו במסגרת תוכנית ההבראה, לאור הכללתו ברשימת המפוטרים בהתאם לקביעת הוועדה הפריטטית. יא. לאחר השימוע הוצא לתובע מכתב הפסקת העסקת עבודה, המסומן כנספח ב' לתצהיר התובע. 9. עובדות אלו מלמדות, כי ההליכים הפורמאליים להפסקת העסקתו של התובע התקיימו בענייננו. במישור ההסכמי הקבוע בחוקת העבודה, נעשו פיטורי התובע בהתאם להחלטת הוועדה הפריטטית מחודש אוגוסט 2001; ובמישור המנהלי פוטר התובע לאחר שהתקיים הליך שימוע, בו חייבת הרשות המנהלית, טרם הפיטורים. 10. אליבא התובע, פיטוריו במסגרת תוכנית ההבראה, לא נעשו בהתאם להסכמות ולעקרונות תוכנית ההבראה שהוסכמו בין נציגות העובדים לנתבעת. הסכמות המוצאות ביטוי בנספחים א' ו-ב' לכתב התביעה המתוקן. כך טען התובע, כי במסגרת הליך הפיטורים התחייבה הנתבעת לפטר עובדים על פי העיקרון של "אחרון נכנס ראשון יוצא". עיקרון אשר לא התקיים בעניינו. זאת בשעה שעובדים בעלי וותק נמוך משלו, נשארו בעבודה בעוד הוא פוטר. 11. אפתח ואומר, כי התובע איננו מדייק בהסכמה אליה הגיעו הצדדים על העיקרון לפיו יפוטרו העובדים במסגרת תוכנית ההבראה. לעניין זה נקבע בנספח ב' לכתב התביעה מתוקן, כי: "זהות המועמדים לפיטורים תקבע על פי צרכי העבודה בעירייה ולפי הכלל של אחרון נכנס ראשון יוצא (הדגשה שלי-ט.מ.)". מקום שזהות המועמדים לפיטורים נקבעת הן על פי צרכי העבודה והן לפי הכלל של אחרון נכנס ראשון יוצא, אין הוותק הקריטריון היחיד לפיטורים. מכאן שיתכנו מצבים בהם התובע יפוטר בעוד שעובדים בעלי וותק נמוך משלו, יישארו במקום העבודה; בשים לב לצרכי העבודה. 12. זאת ועוד. כאמור לעיל, על אף והעקרונות לפיהם יפוטרו הצדדים, היו מוסכמים על העובדים במסגרת תוכנית ההבראה, לא הגיעו נציגות העובדים והנתבעת להסכמה על זהות העובדים אשר יפוטרו - בהתאם לאותם עקרונות. לפיכך, הועברה המחלוקת לקביעת זהות המפוטרים להחלטת הוועדה הפריטטית אשר יישמה את אותם עקרונות והחליטה את שהחליטה בהחלטה מחודש אוגוסט 2001. מכאן שהחלטת הוועדה הפריטטית מחודש אוגוסט 2001, היא יישום העקרונות לפיהם יפוטרו העובדים במסגרת תוכנית הבראה שהוסכמו בין הצדדים. לפיכך אין לשמוע את טענת התובע על חריגה בעניינו מאותם עקרונות. 13. לאור האמור, אין לקבל את טענות התובע לפגם שנפל בהליך הפיטורים בטענה כי לא יושם בעניינו הכלל אשר הוסכם כביכול על הצדדים הקובע כי, זהות המפוטרים תקבע לפי העיקרון של "אחרון נכנס ראשון יוצא". 14. כמצוין לעיל הוזמן התובע לשימוע, לאחר שנכלל שמו ברשימת המפוטרים בהתאם לקביעת הוועדה הפריטטית. אליבא התובע, לא התקיים בעניינו שימוע כדין ובהחלטה על פיטוריו נפלו שיקולים זרים ופסולים משהתובע פוטר, בעוד שהעסקתם של עובדים אחרים לא הופסקה. 15. גם בטענות אלה לא מצאתי ממש. מטרתו של השימוע במקרה דנן, היא לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו נגד הכוונה להפסיק את העסקתו. העובדה, כי במסגרת השימועים שערכה הרשות לעובדים המפוטרים, חזרה בה הרשות מפיטורי מספר עובדים, היא הנותנת כי הליך השימוע שנעשה לכלל העובדים המופיעים ברשימת המפוטרים, הוא הליך אמיתי וכנה. הליך שהביא לבחינה מחודשת של ההחלטה על פיטורי העובד המסוים. 16. בסיכומיו מרחיב התובע על עובדים אחרים שלא פוטרו; עובדים שהנתבעת לא התנגדה לחזרתם לעבודה בעקבות הליכים שהתקיימו בבית הדין; עובד שעבד בתפקיד דומה כעובד של חב' כוח אדם, בעת שפוטר התובע; מכרזים פנימיים לאיוש משרות לאחר שפוטר התובע. מכל אלה מבקש התובע ללמוד על חוסר תום הלב של הנתבעת בדרך בה נהגה כלפיו. 17. בטענות אלו לא תיוושע התביעה. די לציין כי התובע לא היה כשיר למלא את הרוב המכריע של התפקידים אותם מילאו אותם עובדים אליהם הוא מתייחס בסיכומיו. מכאן שאין ללמוד מהישארותם של אותם עובדים בעבודה על השיקולים הזרים שהפעילה הנתבעת ביחסיה עם התובע. רק שניים מבין העובדים עליהם מצביע התובע בסיכומיו, מילאו תפקיד דומה לזה שלו. הראשון, עובד העירייה, מר יוסף אדרי, עבד, בתקופה בה גובשה תוכנית ההבראה, בארכיון. תפקיד שהיה נחוץ באותה עת. אשר על כן, אין הוא בר השוואה לתובע, נכון למועד הפיטורים. יצוין כי רק לאחר שהועבר הארכיון לערד ובוטל תפקידו, הועבר מר אדרי לשמש בתפקיד של אב בית. לזאת יש להוסיף, כי מעדות חבר הוועד - חבר הוועד אשר העיד מטעם התובע, מר לוי - ועד העובדים הוא שהתנגד לפיטוריו של מר אדרי במסגרת תוכנית ההבראה. זאת בהתחשב בהשלכות שיש לפיטורים על מצבו הכלכלי של העובד. בנסיבות הללו, אין ללמוד מהדרך בה נקטה הנתבעת ביחסיה עם מר אדרי, על חוסר תום לב שגילתה כלפי התובע. השני, מר גבאי הועסק באמצעות כוח אדם ובהתאם לעדותו של חבר הוועד, מר לוי, לא פוטר מטעמים של שיקום. יש לציין כי מר גבאי איננו עובד בנתבעת היום, לא כעובד חב' כוח אדם ולא בכלל. אשר על כן, גם כאן אין התובע יכול להראות על חוסר תום לב ביחסה של הנתבעת אליו, מתוך השוואה למקרה של מר גבאי. לבסוף יש לציין, כי התובע לא הציג מועמדותו לאותם מכרזים פנימיים, לתפקידים להם נקלטו עובדים לאחר שפוטר. תפקידים שהם שונים מאלה שמילא התובע במסגרת עבודתו בשירות הנתבעת. בנסיבות הללו, תמוהה טענת התובע כי מתוך העובדה שפורסמו מכרזים פנימיים כמצוין לעיל, יש ללמוד על אפליית התובע ביחס לעובדים אחרים, נכון למועד הפיטורים. 18.למען הסר ספק, בכל יתר טענות התובע לא מצאתי ממש ואין אני רואה מקום להידרש להם במסגרת פסק דין זה. די להפנות לפסק הדין בעניינו של שמעון תורג'מן נ' עיריית שדרות, שם נידון עניינו של עובד אחר שפוטר במסגרת אותה תוכנית הבראה בה פוטר התובע והטענות על בטלות הפיטורים נדחו. ראה: ע"ב 2683/02, שמעון תורג'מן נ' עיריית שדרות (לא פורסם). 19. קיצורו של דבר, פיטורי התובע נעשו כדין בהתאם להליך הקבוע בחוקת העבודה, לאחר קיום הליך שימוע. בנסיבות אלו, התביעות לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין עוגמת נפש ופיצויים בשל אובדן הכנסה וזכויות פנסיה בעקבות הפיטורים, נדחות. התביעה לדמי הודעה מוקדמת: 20. החלטת הוועדה הפריטטית מחודש אוגוסט 2001 קבעה, כי "תנאי הפרישה יהיו על פי עקרונות חוזר מנכ"ל מאי 1997". ראה: נספח א' לתצהיר התובע, החלטת הוועדה הפריטטית מאוגוסט 2001, סעיף 1. 21. חוזר מנכ"ל משרד הפנים ממאי 97' הוא הסדר ספציפי שנועד לענות למצבים בהם מפוטר עובד לאחר עבודה של שנים רבות בשירותו של מעביד ציבורי. על פי חוזר המנכ"ל מחודש מאי 97' זכאי עובד כאמור לתנאי פרישה משופרים. בכלל זה, העלאה בדרגה לצורך תשלום גמלה (דרגת פרישה), אחוזי גמלה מוגדלים ותשלום עבור חודשי הסתגלות. 22. בנסיבות הללו, יש לראות בחוזר המנכ"ל הסדר מיוחד הקובע באופן ממצא את זכויותיו של עובד בפרישה בנסיבות של התובע כאן. הסדר שבא במקום הקבוע בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות הדן בזכויותיו של עובד המפוטר בפיטורים "רגילים". 23. אשר על כן, באותם מצבים בהם מעניק חוזר מנכ"ל משרד הפנים זכויות בעלות אופי דומה לזכויות המוענקות לעובד על פי חוקת העבודה, זכאי העובד לזכות מטיבה שנקבעה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים. אך אין הוא זכאי לכפל של זכויות, הן לזכות שנקבעה בחוזר והן לזכות שנקבעה בהסכם הקיבוצי. 24. ההטבה שניתנת לעובד הפורש בדרך של תשלום עבור "חודשי הסתגלות" נועדה לאפשר לעובד היוצא לכלכל את צעדיו לאחר תום תקופת השירות אצל המעביד הציבורי, להתארגן לקראת עתיד בו הוא מצוי מחוץ למעגל העבודה. תכלית דומה, יש בזכות להודעה מוקדמת לעובד, קודם לפיטורים. לפיכך משנהנה התובע על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים עם פרישתו ל-6 חודשי הסתגלות - אותם שילמה הנתבעת לתובע - נבלעת הזכות להודעה מוקדמת הקבועה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בהטבה שניתנת על פי חוזר המנכ"ל. 25. לאור האמור, התביעה לדמי הודעה מוקדמת בת חודש - נדחית. המחלוקת לעניין השכר הקובע: 26. כידוע, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות אימצה את חוק שירות המדינה גמלאות [נוסח משולב] תש"ל-1970 על עובדי הרשויות המקומיות. בהתאם, זכאי התובע לגמלה המתבססת על העקרונות שנקבעו בחוק שירות המדינה גמלאות. 27. על פי הוראות חוק שירות המדינה גמלאות והפסיקה שדנה בו, השכר הקובע לצורך תשלום הגמלה הוא השכר הרגיל, להוציא תוספות והחזר הוצאות. ההלכה קובעת, כי "על מהותה של תוספת לשכר עבודה, ועל כך אם רכיב מסויים של שכר הוא בגדר תוספת לא ילמדו מהכינוי, אלא ממהותו של אותו רכיב שכר. " 28. לזאת אוסיף, כי עובד המבקש לכלול רכיב שכר המשולם כתוספת או כהחזר הוצאות בשכר הקובע לצורך תשלום גמלה, עליו נטל ההוכחה כי המדובר בשכר ממש בהתאם להלכה לעיל, להבדיל מתוספת לשכר שאיננו חלק מהגמלה. 29. בענייננו, טען התובע כי רכיבי שכר מסוימים ובעיקרם החזר הוצאות הרכב, הם חלק משכרו הרגיל לצורך תשלום גמלה. 30. דא עקא והתובע לא טרח לציין בתצהירו את שמות רכיבי השכר הנוספים (המגיעים לסכום כולל של כ-2,200 ₪) שהוא מבקש לכלול בשכרו הרגיל. כך גם לא הציג התובע כל תשתית עובדתית אשר ממנה ניתן ללמוד על הנסיבות והתנאים בהן שולמו אותם רכיבי שכר. 31. לכל זאת יש להוסיף, כי מרבית רכיבי השכר אותם מבקש התובע לכלול, נוגעים להוצאות רכב המורכבות מהוצאות קבועות, החזר הוצאות קבועות, הוצאות משתנות וגילום. כידוע, אין הגילום נכלל במסגרת השכר הקובע לצורך תשלום גמלה. ראה: בג"ץ 4838/03, קרן קיימת לישראל נ' עו"ד קורן גרא ואח' (לא פורסם). 32. זאת ועוד, מעדות התובע עצמו עולה, כי היה בבעלותו רכב והחזר הוצאות הרכב שולם על פי דיווח. כך נשאל התובע והשיב: "ש. כשעבדת בעירייה היה לך רכב? ת. כן. ש. דיווחת על כך? ת. כן. כל חודש" עמ' 14 לפרוטוקול מיום 23.12.04 שורות 26-23. לאור האמור ולאור פסק הדין שנקבע לאחרונה בפסק הדין בעניין שלמה בן יונה ואח' נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, אין לראות ברכיב החזקת הרכב, חלק מהשכר הקובע. ראה: ע"ע 1072/02, שלמה בן יונה ואח' נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (לא פורסם). 33. לאור האמור, הטענה לפיה יש לכלול רכיבי שכר נוספים לשכר הקובע של התובע לצורך תשלום גמלה - נדחית. סוף דבר: 34. לאור האמור לעיל, התביעה על כל חלקיה נדחית. 35. אשר לשאלת ההוצאות אבקש להוסיף את הדברים הבאים: א. בסמוך לפיטורים הגיש התובע בקשה לסעד זמני להחזרה לעבודה, בטענה של פיטורים שלא כדין, ונדחה. ב. בסמוך לאחר שהוגשו סיכומי התובע, באפריל 2005, ניתן פסק דין של עובד נוסף שפוטר במסגרת תוכנית ההבראה בה פוטר התובע. גם שם נדחו טענות דומות לפיטורים שלא כדין. ג. בתביעה שהגיש התובע לפיצויים בגין אובדן הכנסה, התעלם התובע מקצבת נכות המשולמת לו אשר לא הייתה משולמת לו, אילו המשיך את עבודתו בנתבעת. ד. לא צורף לתביעה ולתצהיר התובע חישוב המסביר את הבסיס לפיו תבע התובע פיצויים בגין אובדן הכנסה ואובדן זכויות פנסיה. לעניין זה, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי היה מקום בחוות דעת של מומחה בשאלה זו. חוות דעת המתייחסת בין היתר, לסוגיית ההיוון. ה. כאמור לעיל, נמנע התובע מלהציג תשתית עובדתית שיכולה להוות בסיס לבחינת טענותיו לפיהן יש לכלול רכיבי שכר מסוימים בשכר הקובע לצרכי פנסיה. בנקודה זו יש להוסיף, כי התובע נמנע מלהצהיר על עובדות שיש בהן כדי להשליך על זכויותיו בהקשר זה- משנמנע מלהצהיר כי היה בבעלותו רכב ועל העובדה, כי החזר הוצאות הרכב שולם לו על פי דיווח מידי חודש. ו. מהאמור לעיל עולה, כי מדובר בתביעה שראוי היה ולא תוגש בדרך בה הוגשה. 36. לנוכח האמור לעיל ובשים לב כי במסגרת התביעה נתבע סכום שלמעלה מ-240,000 ₪, הריני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 10,000 ₪ בלבד תוך שימת הלב כי מדובר בגמלאי. 37. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן כדן יחיד בהתאם להחלטת כב' השופט אילן סופר כשופט מוקד מ- 10/04. תכנית הבראהפיטורים