(בקשה לסילוק על הסף) בקשת המבקשת, מדינת ישראל - משרד התשתיות הלאומיות - היא כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 101 (א) (3) ולחלופין לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, ויורה על סילוק התובענה כנגד מדינת ישראל - משרד התשתיות הלאומיות - מחמת היעדר היריבות בין התובעים -המשיבים 1 - 2, מחמת היעדר עילה. טענת המבקשת מסתמכת על כך שהמבקשת לא נמנית עם "מזמיני העבודה", היא איננה צד לחוזה, וכי בית המשפט המחוזי בחיפה לא אישר הגשת התביעה כנגד המבקשת. עניינה של התביעה בטענת חברת לזרוביץ' עטיה בע"מ (בפירוק) כי לא שולמה לה התמורה החוזית המגיעה לה עבור ביצוע פרוייקט עבודות חשמל להקמת מתקן טיפול בשפכים הקרוי "פרוייקט שג"ב". התביעה הוגשה על ידי עורכי הדין דרור טימור ועידן לוי המשמשים כונסי נכסים על פרוייקטים מסויימים של חברת לזרוביץ', ועל פי החלטת בית המשפט המחוזי שאישר בבקשה למתן הוראות, את הגשתה של התביעה, נגד מזמיני העבודה בפרוייקט שג"ב (סעיף 9 לכתב התביעה, נספח ב' לכתב התביעה). טוענת המבקשת כי על פי נספחי כתב התביעה "מזמיני העבודה" "בפרוייקט שג"ב" הן הרשויות המוניציפאליות - המועצות המקומיות גדרה, בני עייש, נחל שורק, ומשכך על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אין כונסי הנכסים רשאים לכלול במסגרת התביעה את המבקשת שאיננה חלק ממזמיני העבודה. עוד טוענת המבקשת כי דין התביעה לסילוק על הסף כנגדה הואיל ועל פי נספחי כתב התביעה לא נחתם כל חוזה בין המבקשת לבין חברת לזרוביץ' וכי הרשויות המקומיות הן המוגדרות כמזמין במסגרת החוזה, והן החתומות על החוזה. מכאן טוענת המבקשת, אין כל התחייבות חוזית של המבקשת בפרוייקט נשוא התביעה כלפי לזרוביץ', לפיכך, לא קיימת יריבות או עילת תביעה כנגדה. עוד טוענת המבקשת כי האחריות והסמכות על פי דין להתקנת והפעלת מערכות ביוב בתחום המוניציפאלי חלה על הרשויות המקומיות לפי חוק רשויות מקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962. טוענת המבקשת כי המעורבות שלה בפרוייקט נשוא התביעה היא מעורבות עקיפה הבאה לידי ביטוי במערכת היחסים שלה מול הרשויות המקומיות ולא קיימת כל מעורבות ישירה מול הקבלנים והספקים השונים למעט העניין הטכני של המחאת הזכות. כך גם טוענת המדינה כי העובדה שהעמידה הלוואות מדינה בתנאים קבועים מראש לצורך מימון הפרוייקט לרשות מקומית זו או אחרת, איננה מקימה לה כל חבות כלפי המשיבים 1 ו-2. עיינתי בתגובה ובתשובה ואומר מייד, דין הבקשה - להידחות. די בהודעת כונסי הנכסים בתגובתם לבקשה כי בימים הקרובים יומצא אישור בית המשפט המחוזי להגשת התביעה אף כנגד המבקשת, וזאת למען הסר ספק, ולפיכך, נדחית טענת המבקשת למחיקה על הסף מטעם זה. המבקשת טוענת למעורבות עקיפה בפרוייקט נשוא התביעה. טענה זו נתמכת בתצהירו של מר יעקב צמח, מנהל המנהל לפיתוח תשתיות הביוב במשרד התשתיות הלאומיות. עיון בהסכם עצמו מלמד לכאורה כי מדובר בחוזה אחיד אשר שמה של המבקשת מתנוסס עליו בכותרתו. בסעיף 1.1 לחלק 1 לחוזה, נאמר מפורשות כי: "מכרז זה מוצא במסגרת המנהל לתשתיות ביוב ובהתאם לנוהליו...המנהל לתשתיות ביוב פועל כנאמן מטעם המזמין וכמנהל החוזה לצורך ניהול העבודות הכלולות במכרז זה." הגם שהמבקשת לכאורה איננה מוגדרת כמזמינת העבודה, ואיננה חתומה כצד ישיר להסכם נשוא המחלוקת, הרי שעיון בתוכן ההסכם מלמד כי המבקשת היא חלק בלתי נפרד ממערכת ההתחייבויות על פי ההסכם. כך למשל בפרק ההגדרות נקבע כי מהנדס הפרוייקט יהיה מטעם המבקשת וישמש כנאמן לצדדים למימוש החוזה על כל היבטיו: ארגוני, הנדסי, תקציבי, כמפורט במסמכי החוזה. ההסכם יוצר איפוא לכאורה יריבות ישירה בין המבקשת לבין המשיבים באשר המבקשת הינה נאמנה לביצוע כל פרטי ההסכם. מכל מקום, על משמעות ציון שמה של המבקשת בכותרתו של ההסכם, ומשמעות תוכנו של ההסכם המלמד כי המבקשת היא חלק בלתי נפרד ממערכת ההתחייבויות על פי ההסכם, יהיה על בית המשפט לעמוד לאחר שמיעת הראיות, בחינת העדויות ושקלול מכלול פרשת הראיות שתובא בפניו, על מנת שניתן יהיה לקבוע בוודאות אם אכן קמה חבות משפטית על יסוד העובדות בין התובעים 1 ו-2 לבין המבקשת. יתר על כן, לכאורה, המהנדס מטעם המבקשת הוא נאמן לצדדים, הוא שמתפקידו למנות מפקח אשר "בתיאום המזמין יפקח באתר על ביצוע המבנה או כל חלק ממנו" .לשון אחר, המפקח מתפקידו בתיאום המזמין לפקח באתר על ביצוע המבנה או כל חלק ממנו.במילים אחרות, לכאורה, המבקשת אמונה ונאמנה על כל פרטי ההסכם והביצוע בפועל לרבות התקציב והתשלום וכן מטעמה ממונה המפקח של הפרוייקט. ההסכם גם קובע כי המתכנן מטעם המזמין יהיה "פיקוח עליון" אשר בהתאם להסכם איננו צד להסכם והוא רשאי למסור הנחיות למהנדס או למפקח דהיינו - למבקשת. המבקשת היא לכאורה המקור היחיד למימון הפרוייקט,נטען כי היא הייתה הגורם המשלם בגין ביצוע הפרוייקט, ודי בכל אלה כדי לקבוע שהמבקשת היא בעל דין דרוש וחיוני למשפט. טענתה של המבקשת כי הסיוע מהמדינה לרבות באמצעות משרד התשתיות הלאומיות, אין בו כדי להטיל אחריות כלשהי על המדינה במישירין או בעקיפין, ואולם בית המשפט בוחן את הבקשה לסילוק על הסף על יסוד האמור בכתב התביעה בלבד, כאשר ראיות נוספות צריך יהיה להביא אותן בפרשת הראיות ולטעון את הטענה. בסעיף 9.4 טוענת המבקשת כי באמצעות המנהל לפיתוח תשתיות הביוב מספקת המדינה את מימון הביניים כאשר אישור הפרוייקט על ידי המנהל מתווה לרשות המקומית את היקף המסגרת התקציבית המאושרת כהלוואה ממנה אין הרשות רשאית לחרוג. עוד טוענת המבקשת כי כל אחת מן הרשויות המקומיות רשאיות כחריג להמחות את זכותן לקבל את כספי ההלוואה מן המדינה אך ורק לזכות אותו קבלן איתו התקשרה בהסכם. אזי תתבצע העברת הכספים מהמנהל לקבלן. מכאן טוענת המבקשת, המחאת הזכות משמעותה העברת כסף לקבלן הלכה למעשה בשם הרשות המקומית ואין בה ליצור התחייבות בין המדינה לבין הקבלן. אני דוחה את הטענה. המבקשת למעשה מציינת כי קיימת המחאת זכות שלרשויות המקומיות לקבלן לקבלת התשלום בגין ביצוע הפרוייקט מן המבקשת. סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969 קובע: "(א) זכותו של נושה לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה על פי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה." כאמור, המבקשת מבהירה בתגובתה כי הרשויות המקומיות, הנושות בה, כחייבת במימון הפרוייקט, בין במתן הלוואה או בדרך אחרת, המחו את זכותן לקבלת הכספים ללזרוביץ' הנמחית. הנה כי כן, המבקשת מצביעה בעצמה, לכאורה, על היריבות הישירה בין הקבלן - לזרוביץ' -לבין המבקשת, שכן - כל הנפקות של המחאת זכות זו מבחינת לזרוביץ' הינה יצירת יריבות ישירה בין המבקשת "החייבת" ללזרוביץ' "הנמחית". מעמדתה זו של המבקשת, ניתן ללמוד כי ניתנה הסכמתה להמחאת הזכות, כי הזכות לא נשללה, וכי אין הגבלה על עבירותה לפי דין - ולפיכך המחאת הזכות לבדה יוצרת את היריבות ועילת התביעה הדרושה ללזרוביץ' כנגד המבקשת. עמדה זו מעוגנת בפסק הדין בע"א גבריאל גרבוב נ' רשות הנמלים בישראל, פד"י ל"א (3) 146, בעמ' 149 - 150: "אחת הטענות בפי ב"כ המערער עו"ד זליכוב היא שאם הסכם ההמחאה עברה הזכות הנמחית מן הממחה, רמטרום, אליו, ומאז נוצרה יריבות ישירה בינו כנמחה לבין הרשות (החייב). אין ספק שעד כאן הטענה מעוגנת בחוק ובפסיקה ראה ע"א 471/73 (1) (בעמ' 126). לשון אחרת, לגברוב מעמד כבעל דינה של הרשות בבואו לתבוע פירעון על זכות המותנית שהומחתה לו, בתנאי שזו התגבשה בינתיים. כמו כן ברור שהזכות המותנית הוקנתה לגרבוב למין הסכם ההמחאה והפכה לנכס מן נכסיו." כך גם נפסק בע"א 599/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חגי פאר רו"ח, פד"י מ"ה (4) 870, בעמ' 875: "התוצאה של העברת זכות שהנחמה נעשה נושה של החייב במקום הממחה, אבל כל עוד לא נפרע החוב, זכאי הנמחה לגבות את המגיע לו מן הממחה. ראה: ע"א 471/73 (1) בעמ' 126: 'אין כל הוראה בחוק המחאת חיובים שהמחאת הזכות משמשת כפירעון החוב של הממחה לנמחה, אם היה קיים חוב כזה. נושא היחסים בין הממחה והנמחה כתוצאה מהעברת החוב לא הוסדר בחוק המחאת חיובים, כשם שלא הוסדר בפקודת החוב העברה, אלא המחוקק השאיר את העניין להסכם בין הצדדים. בהיעדר הסכם בעניין זה התוצאה של העברת הזכות היא, שהנמחה נעשה הנושה של החייב במקום הממחה, אך כל עוד לא פרע החייב את חובו, עומדת לנמחה הזכות לגבות את המגיע לו מן המומחה.' על פי הנטען בכתב התביעה המבקשת היא שנשאה במימון הפרוייקט עבור הרשויות המקומיות ועל כן ניתן ללמוד על זכות לזרוביץ' להפרע מן המבקשת את החוב אפילו בהעדר המחאת זכות מפורשת כפי שנקבע בפסק הדין בעניין חגי פאר לעיל. די בעמדתה של המבקשת והצבעתה בבקשתה על קיומה של המחאת הזכות על מנת לשכנע את בית המשפט בשלב זה של הדיון כי דין הבקשה לסילוק על הסף כנגדה - להידחות. הלכה פסוקה היא כי אין למחוק כתב תביעה מפאת חוסר עילה או יריבות כאשר קיימת אפשרות אפילו קלושה שהתובע יצליח בתביעתו ויוכיח את אשר טען בכתב התביעה לרבות בנספחי התביעה. (ראה: ע"א 3510/99 ראובן ולעס נגד אג"ד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פד"י נ"ה (5) 826, עמ' 833. העולה מכל המקובץ, כי כתב התביעה המונח בפני בית המשפט מצביע על המקור העובדתי והמשפטי, לכאורה בשלב זה של הדיון, אשר יש בו כדי לכאורה לחייב את המבקשת, ועל כן הבקשה נדחית. אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבים 1 ו-2 כולל שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ , ובהוצאות המשיבים 2 - 5 כולל שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ. הסכומים לעיל נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל. טיפול בשפכיםביוב