1.במרכזם של שלושה הערעורים שלפנינו עסקה למכירת דירה שנערכה בין איריס ואלי (להלן - ביחד המוכרים, ולחוד - כל אחד בשמו הוא) לבין X (להלן - ביחד הקונים, ולחוד - כל אחד בשמו הוא). המוכרים יוצגו על ידי עו"ד X X (להלן - עו"ד X), והקונים יוצגו על ידי עו"ד משה X (להלן - עו"ד X). בע"א 2099/08 מערער עו"ד X על קביעת אחריותו, ולחלופין על אופן חלוקת האחריות בין הצדדים. בע"א 2110/08 מערער אלי נגד קביעת אחריותו ונגד גובה הפיצוי שנפסק לו. בע"א 2131/08 מערער עו"ד X על קביעת אחריותו, ולחלופין על אופן חלוקת האחריות בינו לבין עו"ד X. 2.בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.5.08 קיבלו הקונים את הצעת בית המשפט, לפיה אם עוה"ד X וX ישלמו להם בתוך 45 יום סכום של 440,000 ₪ כערכם באותו יום (סכום המורכב מהסכום ששילמו הקונים בצירוף ריבית, אך ללא הפרשי הצמדה שבית משפט קמא פסק להם), בתוספת 20% שכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ וכן סכום נוסף של 5,000 ₪ (כערכם באותו יום) ואת תוספת האגרה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, יהא בכך משום תשלום מלא וסופי, שלאחריו, לקונים מזה ולצדדים האחרים מזה לא יהיו יותר טענות אלה כלפי אלה, והקונים יימחקו כמשיבים בערעור. הובהר כי הסכמת הצדדים האחרים להצעה לא תפגע בטענותיהם האחד כלפי השני והם יוכלו גם להעלות טענות שטענו כלפי הקונים, להוציא טענת התיישנות. ההצעה הוגבלה לשבועיים (שם, בעמ' 6-7). 3.בדיון שהתקיים ביום 29.5.08 ביקשו הקונים לחזור מהסכמתם להצעה. ב"כ עו"ד X התנגד לכך, והודיע על קבלת ההצעה. בעקבות הערת בית המשפט לב"כ הקונים, הודיעו ב"כ הקונים וכן ב"כ עו"ד X וב"כ עו"ד X על קבלת הצעת בית המשפט, שהסדירה גם את אופן ביצוע התשלום על ידי עוה"ד X וX, כמימון ביניים ומבלי שיהיה בכך כדי לשקף סופית את חלוקת האחריות. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין חלקי (שם, בעמ' 11). תוצאת פסק הדין החלקי היתה שהקונים קיבלו את המגיע להם על פיו, ויצאו מהתמונה. רקע 4.בין המוכרים לקונים נחתם ביום 3.10.96 הסכם (להלן - ההסכם; נספח א לכתב התביעה) למכירת הדירה שברחוב אנטיגונוס 20 שבירושלים (להלן - הדירה), שהמוכרים היו בעלי הזכויות בה בחלקים שווים. בהסכם נאמר כי שטחה של הדירה בפועל גדול משטחה הרשום - 36.54 מ"ר - כתוצאה מתוספת שבנו המוכרים. המוכרים הצהירו כי להוציא שתי משכנתאות לטובת בנק מרכנתיל-דיסקונט ולטובת בנק כרמל, בסכום כולל ומשוערך של כ-275,000 ₪, חופשיה הדירה מכל עיקול, שעבוד או כל זכות לטובת צד שלישי. הקונים הצהירו כי ידוע להם שחלק מן הדירה נבנה תוך חריגה מהיתר בניה וכי מתנהלים עקב כך הליכים משפטיים. המוכרים הצהירו מצידם כי ישאו בכל תוצאות ההליכים המשפטיים. המחיר החוזי היה 167,000$. מחצית מהסכום היה על הקונים להפקיד בידי עו"ד X לצורך סילוק המשכנתאות שרבצו על הדירה כלהלן: במועד החתימה הפקידו בידיו המחאה דחויה ליום 6.10.96 בסכום השווה ל- 27,000$; עד ליום 11.10.96 היה עליהם להפקיד בידיו סכום השווה ל- 6,500$; ועד ליום 31.10.96 - סכום השווה ל- 51,000$. את המחצית השניה של התשלום היה על הקונים לשלם לידי המוכרים כלהלן: עד ליום 15.11.96, ולאחר שהמוכרים ימציאו אישור על תשלום מס שבח - סכום השווה ל- 32,500 ₪; ואת יתרת התשלום - סכום השווה ל- 50,000$, במעמד קבלת החזקה בדירה, ולכל המאוחר ביום 15.1.97. 5.במועד כריתת ההסכם היה אלי מצוי בהליכי פשיטת רגל. ביום 9.5.96 ניתן נגדו צו כינוס, והכנ"ר מונה ככונס על נכסיו, וביום 18.6.96 נרשם צו ניהול לטובת הכנ"ר על חלקו בדירה. ביום 10.9.96 פנה עו"ד X לכנ"ר, וביקשו לאשר את העיסקה (על פי טיוטת ההסכם המחיר היה 150,000$), לאחר שהתחייב להעביר לו מתוך מחצית סכום המכירה את היתרה שתיוותר לאחר פרעון החובות והמשכנתאות הרובצים על הדירה וההוצאות הכרוכות במכירה (נ/11). ביום 24.9.96 הגיש הכנ"ר בקשה לבית המשפט לאשר את המכירה. הכנ"ר ציין כי על הנכס רובצות שתי משכנתאות, וכי צירף נסח עדכני (נספח א לתצהיר X). באותו יום אישר בית המשפט את המכירה (שם). 6.באותה עת היו המוכרים מצויים בהליכי גירושין ומכירת הדירה קשורה בכך. ביום 23.6.97 נחתם ביניהם הסכם גירושין (נספח א להודעת צד שלישי). 7.אשר לתוספת הבניה הבלתי חוקית: ביום 27.9.95 הוגש נגד אלי (ואדם נוסף) כתב אישום (ת"פ 4083/95) בגין בניה בלתי חוקית בדירה, והוא הורשע על פי הודאתו (נספח ד לתצהיר X). ממכתבו של מקסים X (הקונה) לעו"ד X מיום 9.9.96 עולה, כי עניין הבניה הבלתי חוקית נבדק בעיריה והיה ידוע לקונים על החריגה ועל ההליך המשפטי. X כותב במכתבו, כי מאחר שלא היה תקדים לכך שההליך המשפטי הסתיים בתוצאה חמורה מתשלום כופר, ומאחר שהמוכרים שהציגו בפניו את העובדות התחייבו לשאת בתוצאות ההליך ולרשום את הדבר בהסכם, החליט להמשיך בהליך הקניה (נספח א לתצהיר X; וראו גם עמ' 17 לפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא). בגזר דינו מיום 19.9.96 קנס בית המשפט את אלי אבוטובול (ואדם נוסף) בסכום של 12,000 ₪ והורה על הריסת התוספת (78.5 מ"ר), אך דחה את ביצוע ההריסה ב-18 חודשים כדי לאפשר השגתו של היתר בניה. בית המשפט הורה שלא ייעשה כל שימוש בתוספת הבניה הבלתי חוקית וכן הורה על רישום הערה על צו ההריסה (נספח ד לתצהיר X). ההערה נרשמה ביום 9.10.96, דהיינו, לאחר חתימת ההסכם. ומכאן בחזרה להתרחשויות שלאחר חתימת ההסכם. 8.ביום 6.10.96 ביקשה עו"ד כ"ץ ממשרדו של עו"ד X לרשום הערת אזהרה על הדירה. בטופס ה"בקשה לרישום הערת אזהרה" (נ/5) צויין: "בכפוף לעיקול הרשום על הנכס לפי שטר 007418" (הכוונה לעיקול בתיק הוצל"פ 2-96- 13033-03 על חלקו של אלי בדירה שנרשם ביום 13.5.96 - נספח ב לכתב התביעה המתוקן). באותו יום נפרע התשלום הראשון בסך 86,940 ₪. משלא נרשמה הערת האזהרה, פנה עו"ד X טלפונית לעו"ד X (וביום 9.10.96 כתבה לו עו"ד כ"ץ כי העיקול והערת הכנ"ר מנעו ממנה לרשום הערת אזהרה לטובת הקונים; לפיכך, וכדי שניתן יהיה לבצע בהקדם את רישום ההערה, היא ביקשה אותו לדאוג לקבלת אישור מהכנ"ר ולהסרת העיקול (נספח ג לתצהיר X). 9.בעקבות פנייתו של עו"ד X אליו, פנה עו"ד X ביום 7.10.96 לכנ"ר, ולאחר שציין כי קיבל לידיו סכום של 86,940 ₪ (27,000$), שמתוכם ישלם הוצאות עריכת הסכם, דמי תיווך ותשלומים על חשבון שתי המשכנתאות, ואמר כי "היום הוברר לי כי על חלקו של אלי נרשם עיקול בטאבו בתיק הוצל"פ 2-96-13033-03" (נספח ד לתצהירו), ביקשו לדאוג להסרת העיקול על מנת שלא לסכל את ההסכם וכן להעביר לו אישור לרישום הערת אזהרה לטובת הקונים. 10. באותו יום (7.10.96) העביר עו"ד X לבנק כרמל המחאה על סך 6,387 ₪ (נספח ז לכתב התביעה המתוקן), ובאותו יום גם מסר לאיריס 11,960 ₪ (שם). למחרת היום (8.10.96) שילם דמי תיווך בסך 6,233 ₪ (שם). כן שילם לעצמו 6,283 ₪, על חשבון שכר טירחתו (שם). 11.ביום 13.10.96, בעקבות פנייתו של עו"ד X אליו, העביר הכנ"ר את אישורו, לפיו, בכפוף לרישום צו ניהול על זכויותיו של אלי לטובת הכנ"ר, הסכים לרישום הערת אזהרה לטובת הקונים (נספח ז לתצהיר X). באותו יום שילמו הקונים לעו"ד X את התשלום השני בסך 20,800 ₪ (6,500$; נספח ז לכתב התביעה המתוקן). 12.במכתב מיום 28.10.96 הודיע עו"ד X לעו"ד X כי ניסה באותו יום ללא הצלחה לרשום הערת אזהרה, וביקשו לדאוג בעצמו לרישומה, בטענו כי לא עליו לטפל בהשגת האישורים מבית המשפט ומהכנ"ר. עו"ד X הוסיף כי על עו"ד X מוטלת האחריות לסילוק העיקול כדי שההערה תהא נקיה מכל עיקול. העתק המכתב נשלח לקונים לכתובתם בארץ (נספח ח לתצהיר X; עמ' 20 לפרוטוקול בימ"ש קמא). 13.ביום 31.10.96 ביצעו הקונים את התשלום השלישי בסך 166,056 ₪ (51,000$) לידיו של עו"ד X (נספח ז לכתב התביעה המתוקן). בכך הגיע הסכום שהפקידו בידיו ל- 273,796 ₪ (שם). מעבר לכך לא ביצעו הקונים כל תשלום נוסף. 14.ביום 1.11.96 העביר עו"ד X לבנק כרמל המחאה בסך 1,113 ₪ (נספח ז לכתב התביעה המתוקן). ביום 14.11.96 שילם עו"ד X לבנק מרכנתיל-דיסקונט סכום של 88,161 ₪, ובכך סולקה המשכנתא לבנק זה (שם). בידי עו"ד X נותר בשלב זה סכום של 153,659 ₪, לאחר שפרע משכנתאות בסכום של 95,661 ₪, ושילם תשלומים אחרים בסכום של 24,476 ₪. 15.במכתבו לעו"ד X מיום 3.12.96 קבל עו"ד X על כך שטרם הוסדר רישום הערת האזהרה. עו"ד X כותב, כי עתה הומצא לו עותק גזר הדין בת"פ 4083/95, וכי על המוכרים לטפל בהשגת רישיון לתוספת הבניה הבלתי חוקית. עוד הוא מציין, כי הורה לקונים להימנע מכל תשלום נוסף, אלא אם כן ניתן יהיה לרשום הערת אזהרה, ישולם הקנס שהושת על אלי ויוכנו תכניות לשינוי התב"ע, בהוסיפו כי הקונים מוכנים לשלם את הוצאות שינוי התב"ע ולקזזן מהכספים שהם חייבים למוכרים (נספח ה לתצהירו). בתשובתו מיום 4.12.96 ביקש עו"ד X להמציא לו בקשה חתומה על ידי הקונים לרישום הערת אזהרה, בצירוף הודעה כי ידוע להם על קיומה של הערת הכנ"ר. עוד הוסיף: כי אין באי רישום ההערה סיבה לעיכוב תשלומים, בהיעדר התייחסות לכך בהסכם; הקנס שהוטל על אלי איננו מעניינם של הקונים; ועל פי ההסכם המוכרים לא התחייבו להכין תכניות לשינוי התב"ע, דרישה שהועלתה על ידי עו"ד X בטיוטה הראשונה והוסרה ממנה לאור התנגדותו שלו. לסיכום אמר עו"ד X כי על הקונים לקיים את ההסכם (שם, נספח ו). במכתב תשובתו מיום 5.12.96 אמר עו"ד X, כי הבקשה לרישום הערת אזהרה יכולה להיחתם על ידי המוכרים משום שהקונים אינם בארץ וכי עליה להיות ללא כל הערה נוספת בדבר עיקולים וכד'. אשר לתוספת הבניה כתב עו"ד X: כי בהסכם נאמר שהקונים יודעים על חריגה מסויימת, אלא שעתה מתברר כי כל התוספת נבנתה ללא היתר, ולפיכך ניתן צו ההריסה; הוצאות תיקון התב"ע נכללות ב"תוצאות ההליכים המשפטיים", שבהם התחייבו המוכרים לשאת על פי ההסכם; וללא תשלום הקנס - לא יינתן רישיון (שם, נספח ז). 16.ביום 5.12.96 הגיש בנק דיסקונט תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א 23030/96) על סכום של 97,888 ₪ נגד איריס (ופורמלית גם נגד אלי ), שבמסגרתה ניתן צו עיקול על הכספים שבידי עו"ד X (נספח י2 לתצהיר X). הצו נרשם ביום 10.12.96 (נספח ב לכתב התביעה המתוקן). 17.ביום 24.12.96 הודיע בא כוחם החדש של הקונים, עו"ד נחתומי, לעו"ד X על ביטול החוזה לאלתר. זאת משום, שלדבריהם, התברר להם לאחרונה, לתדהמתם, כי במועד החתימה על ההסכם היו רשומים על הדירה עיקולים וצו ניהול של הכנ"ר וניתן צו הריסה, עובדות שלא הובאו לידיעתם במועד החתימה. משכך, טענו כי המוכרים הציגו להם הצגה כוזבת ומטעה בדבר מצבה הרישומי של הדירה, כאשר צו הכינוס אסר עליהם לעשות חוזה ביחס אליה, ולפיכך לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה על שמם וגם לא יהיה ניתן להעבירה על שמם. עוד טענו, כי המוכרים לא גרמו להסרת העיקולים ולמחיקת ההערות הנוספות חרף פניותיו של עו"ד X. הקונים דרשו להשיב להם את כל הכספים ששילמו וכן לשלם להם פיצוי מוסכם בסך 15,000$ (נספח ג לכתב התביעה המתוקן). 18.ביום 5.1.97 הודיע בנק כרמל למוכרים כי תשלום של 182,450 ₪ עד ליום 15.1.97 יביא להסרת השעבוד על הדירה (נספח יא לתצהיר X). מכתבו של הבנק צורף למכתבו של עו"ד X מיום 31.3.97 לעו"ד נחתומי, שבו צירף גם לבקשת האחרון את מכתב הכנ"ר ואישור על ביטול רישום המשכנתא של בנק מרכנתיל-דיסקונט (שם, נספח יב2). ביום 1.4.97 הודיע עו"ד X לבנק כרמל כי איננו יכול לפרוע את המשכנתא בשל העיקול שהוטל על ידי בנק דיסקונט (שם, נספח יג). 19.ביום 14.7.97 הודיע עו"ד X לעו"ד נחתומי על הסכמת בנק דיסקונט להסיר את העיקול בתמורה לתשלום של 45,000 ₪, בציינו כי אם יעבירו הקונים סכום זה ישירות לבנק, ניתן יהיה להמשיך בביצוע ההסכם, וכן כי גם ניתן כיום לשלם את החוב לבנק כרמל (שם, נספח יד). במכתב מיום 28.7.97 הציע עו"ד X לקונים את החזקה בדירה (שם, נספח יד1). במכתבו מיום 30.7.97 עמד עו"ד נחתומי על ביטול ההסכם (ראו סע' 1 לנספח ו לכתב התביעה המתוקן). 20.ביום 31.7.97 הגיש עו"ד נחתומי בקשה לרישום הערת אזהרה על שמה של טליה X (הקונה). לבקשה צורף ההסכם מיום 3.10.96 ומכתבו של הכנ"ר מיום 13.10.96 (נ/9). ההערה נרשמה ביום 6.8.97 (ת/1). 21.במכתבו לעו"ד X מיום 28.8.97 הודיעו עו"ד נחתומי כי הקונים עומדים על ביטול ההסכם, וכי הם הורו לו לנקוט באמצעים משפטיים כנגד האחראים לנזקיהם, וביקשו שיוחזר להם הסכום ששילמו (נספח ו לכתב התביעה המתוקן). במכתב לעו"ד X מיום 4.9.97 התריע בפניו עו"ד נחתומי על כוונת הקונים לנקוט נגדו בהליכים, משום שלטענתם, עקב התרשלותו באי בדיקת מצבה של הדירה עובר לחתימת ההסכם לא נודעו להם העיקולים וצו הניהול שנרשמו עליה (נספח ד לכתב התביעה המתוקן). בתשובתו מיום 7.9.97 כתב עו"ד X, כי העובדות האלה היו בפני הקונים עובר לחתימתם על ההסכם וכי הם ביטלו את ההסכם על פי המלצתו שלו, אך זאת מסיבה שונה (שם, נספח ה). 22.ביום 17.9.97, שילם עו"ד X לבנק דיסקונט סכום של 45,000 ₪ (נספח ז לכתב התביעה המתוקן), והעיקול הוסר (נספח טו לתצהיר X). 23.במכתבו לכנ"ר מיום 2.12.97 דיווח לו עו"ד X על הסכומים שקיבל מהמוכרים ועל הסכומים ששילם (להוציא הסכום ששילם לעצמו), על יתר ההתרחשויות עד לאותו מועד ועל כוונות המוכרים להשכיר את הדירה החל מיום 1.1.98 בסכום של 600$ לחודש, וביקשו לאשר את הסכם השכירות (נספח כ לתצהירו). 24.ביום 27.1.98 הגיש עו"ד X בקשה לבית המשפט המחוזי לאשר את השכרת הדירה ואת הגשתה של תביעה נגד הקונים לאכיפת ההסכם (נספח טז לתצהירו). בבקשה חזר ופירט את הסכומים שקיבל וששילם (כולל הסכום שזקף לזכותו) ואת ההתרחשויות עד אז. הבקשה להשכיר את הדירה אושרה, וביום 27.2.98 הושכרה הדירה תמורת 600$ לחודש וזאת לתקופה של שנה (נספח ד לתצהיר אלי ). 25.ביום 22.2.98 פנה עו"ד X לבנק כרמל כדי לברר את גובה החוב, וביום 26.3.98 חזר על פנייתו (נספחים יז ו-יז1 לתצהירו). ביום 2.4.98 הודיע ב"כ הבנק לעו"ד X כי החוב עומד על 262,942 ₪. 26.ביום 3.9.98 שילם עו"ד X לבנק דיסקונט עבור חוב משותף של המוכרים (תיק הוצל"פ 4-21298-03) סכום של 10,000₪ (נספח א לתשובת אלי בבש"א 8133/05, בסע' 6). 27.ביום 22.10.98, במסגרת בקשה שהגיש בנק כרמל, הורה הנשיא זילר על העברת הכספים שבידי עו"ד X לידיו של ב"כ הבנק, עו"ד גרינהויז-לנדאו, וביום 24.11.98 העביר לו עו"ד X 107,458₪ (נספח ז לכתב התביעה המתוקן), ונותר חוב. 28.ביום 1.10.2000 הושכרה הדירה עד ליום 30.9.01. ברם השוכרים לא שילמו את דמי השכירות והוצאות התחזוקה, ופונו לאחר הליכים משפטיים (עמ' 31 לפסה"ד של בימ"ש קמא). 29.ביום 12.6.01 הגישו הקונים תביעה כספית נגד המוכרים ונגד עו"ד X (ת"א 9169/01) בסך 442,446 ₪. ביום 10.6.02 הגיש עו"ד X בקשה בכתב לצירופו של עו"ד X כנתבע. בסמוך לאחר מכן החלו הצדדים לנהל משא ומתן לפשרה במסגרת תיק הפש"ר (ראו הודעתם לבית משפט קמא ביום 15.7.02). ביום 3.6.03 התברר כי לא הושג הסדר (נ/8), והצדדים חזרו להתדיין בפני בית המשפט. 30.ביום 24.8.03 הגיש עו"ד X דו"ח לכנ"ר, שבו פירט את התקבולים והתשלומים (נספח ז לכתב התביעה המתוקן). הדו"ח הוצג ע"י הכנ"ר לצדדים בדיון שהתקיים ביום 30.9.03 במסגרת תיק הפש"ר. במסגרת אותו דיון התיר בית המשפט לאלי להגיש תביעה או תביעה שכנגד נגד איריס ועו"ד X. בנוסף חייב את עו"ד X להגיש דו"ח שיכלול גם את פירוט ההשקעות שנעשו בכספים שנתקבלו, ופירוט הכספים שנתקבלו מהשכרת הדירה, וההוצאות שהיו בגינה (נספח ב לתשובת אלי בבש"א 8133/05). ביום 11.11.03 הגיש עו"ד X את הדו"ח, אותו העביר גם לעו"ד X, לעו"ד נחתומי ולעו"ד גרינהויז-לנדאו, הכונס מטעמו של בנק כרמל (נספח ב לתשובה לתגובה של עו"ד X מיום 24.9.04). 31.ביום 21.6.04 הורה בית המשפט על צירופו של עו"ד X כנתבע נוסף ועל תיקון כתב התביעה. 32.ביום 23.9.04 הגיש אלי לבית משפט קמא בקשה להגשת כתב הגנה, ותביעה שכנגד והודעה לצד שלישי נגד איריס ועו"ד X (בש"א 7398/04), אליה צירף כתב תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי. בהחלטתו מיום 12.12.04 התיר לו בית המשפט להגיש הודעת צד שלישי, אך לא תביעה שכנגד, משעה שעו"ד X ואיריס לא היו תובעים. 33.כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 12.4.05. ביום 31.5.05 הגיש אלי הודעה לצד שלישי נגד איריס ועו"ד X, שעניינה בשיפויו, וביום 7.6.05 הגיש נגדם תביעה המחליפה את התביעה שכנגד שהבקשה להגשתה לא אושרה (ת"א 6038/05; נספח א לתיק המוצגים מטעמו), וזו אוחדה עם התביעה שבפנינו. 34.ביום 29.10.06 אישר בית המשפט המחוזי, לבקשת כונס הנכסים מטעמו של בנק כרמל, את מכירת הדירה בסכום של 128,000$. ביום 21.1.07 עמדה יתרת החוב לבנק על 232,704 ₪ (ראו ההודעה מטעם כונס הנכסים מיום 28.1.07). פסק דינו של בית משפט קמא 35. בפסק דינו (מיום 23.1.08) קבע בית משפט את אחריותם של המוכרים ועוה"ד X וX כלפי הקונים. 36.בהתייחסו לעו"ד X קבע בית המשפט כי הוא התרשל כלפי הקונים כאשר לא הוציא נסח טאבו מעודכן למועד חתימת ההסכם, וגם כאשר לא הוציאו משנודע לו על העיקול; כי הוא לא פעל לרישום הערת האזהרה בסמוך לחתימת ההסכם, להבטחת כספי לקוחותיו ולמניעת רישומם של עיקולים נוספים; כי לא העיקול הוא שמנע את רישום הערת האזהרה אלא העובדה שלא היה בידיו אישור של הכנ"ר לרישום; כי הוא לא דאג לקבוע בהסכם שעד לרישום הערת האזהרה לא ייעשה שימוש בכספים; כי ככלל הוא לא עדכן את הקונים לגבי ביצוע ההסכם. בית המשפט התקשה להאמין לדבריו כי דחק בתובעים לחדול מהתשלומים ומביצוע ההסכם. עוד ציין בית המשפט, כי עו"ד X הודה שידע על הכינוס וכי היה ראוי ליתן לעובדה זו ביטוי בהסכם. 37.אשר לעו"ד X, קבע בית המשפט, כי על אף שהוא חב חובת נאמנות לקונים הוא עשה בכספים ככל העולה על רוחו, בשונה מהוראות ההסכם, בשלמו שכ"ט לעצמו וכספים לאיריס להוצאות מחייתה ולפרעון חובותיה לבנק דיסקונט; בעשותו כן, ובהשהותו (אף עד כדי שנתיים) את תשלום החובות לבנקים, הוא הגדיל את החובות ומנע על ידי כך מהקונים לקחת משכנתא לצורך ביצוע התשלום הרביעי; השימוש שעשה בכספים שלא למטרתם היה בין הסיבות העיקריות להכשלת ההסכם, אף כי בעת מתן הודעת הביטול לא היתה סיבה זו ידועה לקונים; הוא לא המציא אסמכתאות להשקעת הכספים כדי לשמור על ערכם. בית המשפט ציין, כי עו"ד X הודה שהיה צריך ליתן ביטוי בהסכם לעובדות הכינוס והעיקול. 38.סיכומו של דבר, ביטל בית המשפט את העסקה וחייב את המוכרים ועוה"ד בהשבת הכספים ששילמו הקונים, וזאת באופן הבא: את איריס , שקיבלה סה"כ 57,000 ₪, חייב בתשלום של 165,400, ואת אלי - בתשלום 108,400₪. יחד ולחוד עימם חייב את עוה"ד X וX, בחלקו ביניהם את האחריות לנזק, כך שעל עו"ד X הוטל לשאת ב-60% מהנזק, ולפיכך בתשלום של 169,300₪, ואילו על עו"ד X הוטל לשאת ב-40% מהנזק, ולפיכך, בתשלום של 109,500₪. לכל הסכומים שנפסקו הוספו ריבית והצמדה מיום 1.11.96. בנוסף חייב את עו"ד X בהשבת שכר הטירחה שקיבל בסך 5,000 ₪. 39.באשר לתביעתו של אלי , קבע בית המשפט, כי הוא ידע על "גורל הדירה" או יכול היה לדעת על כך באמצעות פניה לכנ"ר; כמי שחתם על ההסכם הוא אמור היה לדעת על הנאמר בו, על מה שהושמט ממנו ובפרט העובדה שהיה תחת כינוס נכסים; הוא יכול היה להאיץ את ביצוע ההסכם אך העדיף להשאיר זאת בידי אחרים; אין הוא זכאי לפיצוי בגין ההפסד במחירה של הדירה בהיותו אחראי יחד עם הנתבעים האחרים לכך שההסכם לא יצא אל הפועל; הוא זכאי למחצית הסכומים שהתקבלו בגין השכרת הדירה, אך הם נבלעו בהוצאות; אילו ההסכם היה יוצא אל הפועל, היה נותר בידיו סכום של 25,000 ₪ (נכון למועד חתימת ההסכם) לאחר תשלום חובותיו; ברם משעה שבחר לתבוע את עו"ד X ומאחר שלשניהם חלק באחריות לכישלון ההסכם, הרי שבהשוואת מחדליהם ובהתחשב בחלקו היחסי של עו"ד X בכישלון ההסכם, עליו לפצות את אלי בסכום של 10,000 ₪. טענות הצדדים 40.להלן נביא את עיקרי טענות עוה"ד X וX, אלה מול אלה, בהתמקד בחלוקת הנטל שביניהם, ואת עיקרי הטענות של אלי נגד איריס ועו"ד X, ולהיפך. נפתח בראשונות. 41.עו"ד X טוען כי אף אם היתה התרשלות מצידו בסמוך לחתימת ההסכם, הרי שהנזק נוצר במהלך החודשים והשנים שלאחר מכן, אחרי שהוחלף בעו"ד נחתומי, כאשר עו"ד X עשה ככל העולה על רוחו בכספי הנאמנות, ועל כן נותק הקשר הסיבתי שבין התרשלותו הוא לבין הנזק; עו"ד X הוא האחראי העיקרי להכשלת העסקה, משום שבעוד שלו עצמו מיוחסת רשלנות רק בגין אי הוצאת הנסח קודם לחתימה, עו"ד X עשה בכספים ככל העולה על רוחו; הנזק נוצר כתוצאה מאי פרעון המשכנתא (לבנק כרמל), שהגדיל באורח דרמטי את החוב, כאשר מנגד במשך השנים ירד שוויה של הדירה; הקונים היו עושים את ההסכם אף אילו ידעו על כל הרישומים בטאבו, והם לא השלימו את העיסקה בשל צו ההריסה, משום שאפשר היה להשלימה משניתן אישורו של הכנ"ר למכירה ולנוכח היקפם הקטן יחסית של העיקולים, אותם ניתן היה להסיר בכספי התמורה; העיקול לא הכשיל את בקשת הקונים למשכנתא, ולא סתם את הגולל על העסקה, משעה שניתן היה לקבל את הסכמת המעקל להסרתו תמורת תשלום מכספי המשכנתא; קבלת המשכנתא היתה עלולה להיכשל בשל אי הסרת המשכנתאות ע"י עו"ד X. 42.עו"ד X טוען ראשית להתיישנות התביעה נגדו בהסתמכו על תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענתו, עובדות הכינוס והעיקול נודעו לכל המאוחר בדצמבר 96', כעולה מהודעת הביטול (מיום 24.12.96), ולפיכך, התביעה נגדו התיישנה כבר בדצמבר 2003. לגופו של עניין, הוא טוען, כי ייצג בעסקה רק את איריס , וכי לא חב כל חובת זהירות לקונים שהיו מיוצגים ע"י עו"ד X; הקונים ועו"ד X יכולים היו לעצור את התשלומים (שהראשון שבהם נדחה בשלושה ימים) עם קבלת נסח הטאבו המעודכן, ומשלא נעשה כן, הרי גם אם התרשל, נותק הקשר הסיבתי שבין התרשלותו שלו לבין הנזק, והאחריות לכל שארע לאחר מכן מוטלת על עו"ד X; מאחר ועו"ד X ידע על כינוס הנכסים של אלי , והוא (עו"ד X) יכול היה להניח כי הקונים יודעים את שיודע בא כוחם, לא הציג מצג שווא בהסכם; ההסכם בוטל רק בגין המצגים שנעשו ערב החתימה ולא עקב שימוש זה או אחר בכספי התמורה; לא היתה כל סיבה לעצירת התשלומים ע"י הקונים, ואילו המשיכו בתשלומים ניתן היה לסלק את העיקולים ולפרוע את המשכנתאות. ומכאן לטענות שבין אלי לבין עו"ד X ואיריס . 43.אלי טוען כי לנוכח קביעותיו של בית משפט קמא בדבר התנהלותו של עו"ד X, אחריותו להגדלת החובות, לכישלון עסקת המכר, לאי השקעת הכספים ועוד, היה עליו לחייבו במלוא נזקיו והפסדיו; אילו עסקת המכר היתה משתכללת היה עולה בידיו לקבל הפטר ולסיים את הליכי פשיטת הרגל עוד בשנת 1997, ותחת זאת הוא מצוי עד היום בהליכים אלה; משנקבע כי איריס נטלה מכספי הנאמנות בניגוד להסכם וגרמה להכשלת העסקה, היה צריך לחייב גם אותה בפיצויו, ובית המשפט שגה בדחותו את התביעה נגדה מחמת התיישנות; בית המשפט שגה בקביעתו כי יכול היה לעמוד על המתרחש אילו פנה לכנ"ר, שעה שעו"ד X לא דיווח לאחרון; בית המשפט שגה ביחסו לו אחריות לכישלון העסקה על שלא גילה את דבר העיקול ואת דבר הכינוס, וזאת משעה שעורכי הדין ידעו על כך והם שניסחו את ההסכם; היה על בית המשפט לזכותו בגין דמי השכירות מבלי לנכות את הוצאות השכירות שלא הוכחו. סיכומו של דבר, טוען הוא, כי יש לפצותו כדלקמן: בגין ההפסד ממכירת הדירה - 25,378 ₪, נכון ליום 15.1.97, ובשערוך למועד הגשת הערעור - 53,282₪; בגין השכרת הדירה - 10,800$, נכון ל-7.99, ומשוערכים למועד הערעור - 72,758 ₪, ועוד 23,400$ בגין המחצית מדמי ההשכרה שניתן היה לקבל אילו הושכרה 72 חודשים לפי 600$ לחודש; 250,000 ₪ מעו"ד X בגין הפסדי הכנסה ועגמת נפש בעקבות אי קבלת הפטר בשנת 96'. 44.עו"ד X טוען לעומתו, ראשית, כי תביעתו התיישנה: התביעה הוגשה ב-2005 ואילו הוא (X) הגיש ביום 2.12.97 דו"ח לכנ"ר שבו פירט את כל פעולותיו עד למועד זה, וממועד זה, שבו ידע הכנ"ר על המעשה או המחדל המקים עילת תביעה, מתחיל מירוץ ההתיישנות לגבי מי שמונה לו כונס. לגופו של עניין טוען X כי הוכח שלא פעל בשמו של אלי כאדם פרטי, אלא מכוח הסכמתו של הכנ"ר ומולו, ועל כן הוא לא חב לו חובת זהירות ואף לא חובת דיווח; אלי היה שותף מלא בהליכי מכירת הדירה - נכח במו"מ עם הקונים ובמעמד החתימה, חתם על החוזה, על המש"ח ועל ייפויי כוח - ולפיכך ידע היטב את פרטיה והוא אחראי למצג השווא הרשלני שהוצג לקונים; העסקה בוטלה ללא קשר לתשלומי המשכנתאות, ועל כן אין קשר סיבתי בין מועד הסרת המשכנתאות לבין ביטול ההסכם; גם אם העסקה היתה מתממשת לא היתה נותרת יתרה כלשהי בידי אלי ; הוכח היפוכה של טענתו, לפיה אילו הדירה היתה נמכרת מוקדם יותר היה מסיים את הליכי פשיטת הרגל קודם לכן; הוא לא מונה ככונס לדירה ועל כן לא היה אחראי להשכרתה, כאשר לא אלי אבוטובול ולא יתר הצדדים לא עשו דבר בעניין; כל השנים היה אלי אדיש לגורלה של הדירה, בעוד אשר היה עליו לדרוש מהכנ"ר לממש את הנכס. 45.איריס טוענת לידיעתו של אלי את פרטי המכירה, ולפיכך, להתיישנות תביעתו נגדה, וכן להתיישנות תביעתו בגין דמי השכירות, משעה שדווח על כך לכנ"ר עוד בשנת 1997, כאשר בכל מקרה, כפי שקבע בית המשפט, לא נותר דבר מהכספים שנתקבלו בהשכרה הראשונה. דיון 46.תחילה נדון בשאלת חלוקת הנטל בין עו"ד X לעו"ד X, ולאחר מכן בערעורו של אלי . 47.נקדים ונאמר כי משעה שעו"ד X ועו"ד X הסכימו בפנינו, כאמור, כי יוכלו לטעון זה כנגד זה את כל הטענות שטענו נגד הקונים, להוציא טענת התיישנות, אין צורך להידרש לטענה זו שהעלה עו"ד X. 48.הודעת הביטול שמסרו הקונים ביום 24.12.96 מדברת לכאורה בפגמים שנפלו בכריתת ההסכם - באי ידיעת הקונים אודות הליכי פשיטת הרגל של אלי , שמצאו ביטויים ברישום צו הניהול ע"י הכנ"ר ביום 18.9.96, ואודות העיקול שנרשם ביום 13.5.96 - ואיננה מציינת את אי ביטול הרישום של שתי המשכנתאות (עובדה שעלתה מהנסח שהוציאו ביום 15.12.96) כעילה נוספת לכך. בחקירתו גם טען מקסים X כי אילו ידע על הליכי פשיטת הרגל של אלי לא היה רוכש את הדירה (עמ' 18, 21 ו-30 לפרוטוקול בבימ"ש קמא). ברם, בהמשך אמר X כי לא הליכי פשיטת הרגל לבדם הם שהביאו לביטול העיסקה, אלא בין היתר גם אי סילוק המשכנתאות מהכספים ששילמו לשם כך, באומרו "הכל הפחיד אותי, הכמות של הדברים" (שם, בעמ' 42). עם זאת, בהמשך אמר כי גם אם המשכנתאות היו מסולקות לא היה רוצה בקיום ההסכם (שם, בעמ' 43). אלא שלדבריו הוא, לאחר שנשלחה הודעת הביטול נעשו ניסיונות פישור כדי לקיים את ההסכם (שם, בעמ' 24, 25 ו-33), והוא לא קויים, לטענתו, בשל העיכוב שעיכב עו"ד X את הכספים ובשל אי פירעון המשכנתאות, וכך הן תפחו וגם נוספו עיקולים חדשים (שם, בעמ' 26). וכך, הן פגמים בכריתת ההסכם והן ההפרות בביצועו הביאו לביטולו, כאשר קיומו לאחר ביטולו נמנע גם בשל אי פירעון המשכנתאות על פי ההסכם. 49.עו"ד X התרשל אפוא כלפי הקונים כאשר לא הוציא עובר לחתימת ההסכם (ביום 3.10.96) נסח טאבו מעודכן, אלא הסתמך על נסח מיום 17.3.96 שהומצא לו. אם היתה מניעה להוציא נסח טאבו מעודכן במועד החתימה על ההסכם, היה עליו לדחות את החתימה עד שיהיה בידיו נסח מעודכן או לנקוט בפתרון שיבטיח את האינטרסים של הקונים, כגון התניית כניסתו של החוזה לתוקף, או עיכוב התשלומים עד שיתברר המצב הרישומי וכיוצא באלה אמצעים. במקרה דנן, נדחה אמנם פירעון ההמחאה הראשונה מיום 3.10.96 (יום חמישי) ועד ליום 6.10.96 (יום ראשון), ואולם גם משהתברר (ביום 6.10.96) קיומו של העיקול (שנרשם ביום 13.5.96), שעו"ד X ביקש להסירו בטרם ירשום את הערת האזהרה, והצורך באישורו של הכנ"ר כדי לרשום את ההערה, לא ביקש עו"ד X מעו"ד X לעכב את פירעון ההמחאה הראשונה, ולא דיווח על הקשיים שנתגלו לקונים, כדי שיחליטו הם כיצד להמשיך לנוכח המידע החדש, שלא היה בפניהם בעת שקיבלו את החלטתם לרכוש את הדירה. על פי החומר שבפנינו, לקונים נודע על קיומו של העיקול ועל כך שלא נרשמה הערת אזהרה רק ממכתבו של עו"ד X לעו"ד X מיום 28.10.96, שהעתקו נשלח אליהם, ואין מחלוקת כי תוכנו הגיע לידיעתם. יתירה מכך, עו"ד X לא יידע את הקונים עובר לחתימה על ההסכם אודות הליכי פשיטת הרגל שאלי היה מצוי בהם, ועל כך שמונה כונס לנכסיו. בערעורו לא חזר עוד עו"ד X על טענתו כי הקונים ידעו על כך. 50.עו"ד X אחראי לכך שבהסכם הוצג לקונים מצג לא נכון, לפיו, למעט שתי המשכנתאות שנזכרו בו, לא רבצה על הדירה כל התחייבות נוספת. העובדה שעו"ד X ידע על הכינוס לא פטרה את עו"ד X מלכלול בהסכם הצהרה מדוייקת של המצב המשפטי שבו מצויה הדירה. עו"ד X לא היה יכול להסתמך על כך שעו"ד X יספר ללקוחותיו על מצב הדברים כמות שהוא, ולאפשר בהסכם הצהרה רשלנית לא נכונה. עו"ד X יכול וצריך היה לצפות מצב שבו עובדת הכינוס לא תובא לידיעת הקונים, ואף זאת מתוך רשלנות. ההצהרה הרשלנית גם לא שירתה את האינטרסים של המוכרים, משעה שהביאה לביטול ההסכם, ובעקבות זאת למכירת הדירה בסכום קטן בהרבה מן הסכום שבו נמכרה לבני הזוג גור. מעבר לעובדת הכינוס, שהיתה ידועה לעו"ד X, ההצהרה איננה נכונה, כאמור, גם משום שבניגוד למוצהר היה רשום על הדירה באותה עת העיקול (שנרשם ביום 13.5.96). גם אם עו"ד X לא ידע על העיקול הזה, היה עליו לוודא, בטרם כלל בהסכם הצהרה לפיה לא רובץ על הדירה כל עיקול, שזהו אכן המצב. ממכתבו לכנ"ר (מיום 7.10.96) עולה חששו כי העיקול שנתגלה עלול לסכל את ההסכם, ולפיכך ביקש את הכנ"ר לדאוג להסרתו. עו"ד X לא פרע את המשכנתאות מיד עם קבלת הכספים שנועדו לכך. למעלה מחודש ימים עיכב את פירעון המשכנתא של בנק מרכנתיל-דיסקונט, בשלמו תחת זאת בניגוד להסכם לאיריס , לעצמו ולמתווך. את המשכנתא הגדולה יותר לבנק כרמל לא פרע כלל (להוציא תשלום כולל של 7,500 ₪ ריבית פיגורים), וזאת על אף שגם לאחר שנטל מהכספים שהיו מיועדים לפירעונה, לצרכים אחרים, היו בידיו רוב רובם של הכספים לפירעון המשכנתא הזו. 51.סיכומם של הדברים דלעיל, דוחק למסקנה כי יש לשנות את חלוקת האחריות בין שני עורכי הדין באופן שחלקו של עו"ד X יעמוד על 40% ואילו חלקו של עו"ד X יעמוד על 60%. ומכאן לתביעתו והודעתו לצד שלישי של אלי . 52.ראשית, אין בידינו לקבל את טענת ההתיישנות נגד תביעתו של אלי . במכתבו לכנ"ר מיום 2.12.97 דיווח לו עו"ד X על התשלומים שביצע. לפיכך, ממועד זה יש לראות את אלי כמי שידע או יכול היה לדעת על השימוש שעשה עו"ד X בכספים ששילמו לו הקונים עד למועד זה. לפי זה, התביעה בגין התנהלותו של עו"ד X בניגוד להסכם עד ליום 2.12.04 התיישנה לכאורה מבחינתו של אלי בתחילת דצמבר 2004. אלא שביום 23.9.04 הגיש אלי לבית משפט קמא בקשה להתיר לו להגיש הודעת צד שלישי נגד איריס ועו"ד X, תביעה שכנגד נגדם, וכן כתב הגנה. לבקשה הוא צירף את ההודעה לצד שלישי וכן את התביעה שכנגד. ביום 12.12.04 אישר בית משפט קמא את הבקשה להגיש הודעה לצד שלישי נגד השניים אך לא אישר את הבקשה להגיש תביעה שכנגד משעה שעו"ד X ואיריס לא היו תובעים. משכך, ולאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן, הגיש נגדם אלי הודעת צד שלישי, בה תבע שיפוי, ותביעה רגילה, תחת התביעה שכנגד, שבה תבע את כל היתר. משאושרה הבקשה להגיש הודעת צד שלישי והבקשה להגיש תביעה שכנגד לא אושרה בשל מניעה דיונית, והוחלפה בתביעה רגילה, יש לראות את מועד הגשת הבקשה כמועד הרלוונטי לבחינת טענת ההתיישנות מצד מי שנגדו הוגשה. ולפי מועד זה תביעתו של אלי בהקשר התנהלותו של עו"ד X שדווחה במכתב לכנ"ר ביום 2.12.97 לא התיישנה. ומכאן לגופו של עניין. 53.אחריותו לכישלון עסקת המכר: מקובלת עלינו טענת אלי כי בנסיבות המקרה לא היה מקום להטיל עליו אחריות לכישלון העסקה. בית המשפט קמא מצא גם את אלי אחראי בשל אי גילוי העיקול אשר הוטל על הדירה ביום 9.5.06, ונרשם ביום 13.5.06, ובשל אי ציון העובדה שביום 9.5.06 ניתן נגדו צו כינוס, ושביום 18.6.96 נרשם צו ניהול לטובת הכנ"ר על חלקו בדירה. לולא היה אלי מיוצג באותה עת גם על ידי הכנ"ר - שאישר את ביצוע העסקה לאחר שהיו בפניו הן טיוטת ההסכם והן נסח מעודכן אותם הגיש לבית המשפט המחוזי ביום 24.9.96 כדי שיאשר את העסקה, כפי שאכן אישרה - וגם על ידי עו"ד X - שגם ללא קשר לעובדת הכינוס, ייצג אותו ואת איריס בעסקה, כפי שקבע בית משפט קמא (וזאת במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו בינו לבן איריס), ניתן היה לקבוע את אחריותו. אלא שבנסיבות האמורות, כאשר כל שנדרש ממנו היה לחתום על ההסכם שנוסח על ידי אחרים ואושר על ידי אחרים, לא ראינו לקבוע את אחריותו. לפיכך, אנו מקבלים את ערעורו בעניין זה, ומבטלים את חיוב ההשבה שהוטל עליו בסעיף 71(ב) לפסק דינו של בית משפט קמא. 54.ההפטר המוקדם: אילו הכספים לפירעון המשכנתאות היו משולמים במועד, ועו"ד X לא היה משלם לאיריס סכום של 11,960 ₪ מתוכם, וההסכם היה מקוים, יכול היה אלי להגיע להפטר מוקדם, שהרי בית משפט קמא קבע כי במקרה כזה היה נותר בידו סכום של 25,000 ₪, נכון ליום 3.10.06. העובדה שאלי אחראי למצב הכלכלי אליו הגיע והעובדה שלא הצליח להגיע לידי הפטר בכוחות עצמו, איננה משנה לצורך העניין. לעיל ראינו כי השימוש בכספים בניגוד להסכם היה בין הסיבות לביטולו וגם סיבה לכך שלאחר מכן לא הגיעו הצדדים לידי פשרה שתאפשר בכל זאת את קיומו. לאור כל אלה, ובהתחשב בחלקו של עו"ד X בנזק, באנו לידי מסקנה, כי על עו"ד X לפצות את אלי בראש נזק זה בסכום של 30,000 ₪, כערכם היום. 55.אשר לפיצוי בגין ההפסד במכירת הדירה: משלא ראינו מקום להתערב בקביעתו האמורה של בית משפט קמא, לפיה אילו ההסכם היה מבוצע היה נותר בידי אלי סכום של 25,000 ₪, ומשעה ששינינו את חלוקת האחריות בין עו"ד X (שאותו תבע אלי ) לבין עו"ד X, באופן שהגדיל את חלקו של עו"ד X כאמור לעיל, ראינו להגדיל בהתאם את הסכום שפסק לו בית משפט קמא בשל כך, ולהעמידו על 15,000 ₪, נכון ליום 1.11.96 בצירוף ריבית והצמדה ממועד זה ועד לתשלום בפועל. 56.אשר להשכרת הדירה: אחראים לכך היו כל מי שהיה להם אינטרס בה או חובה לדאוג לכך, ביניהם גם אלי שיכול היה להאיץ בכנ"ר להביא להשכרת הדירה בתקופות בהן לא הושכרה וניתן היה להשכירה. אשר לכספים שנתקבלו בגין ההשכרה, לא ראינו להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא נותר דבר מהסכומים שנתקבלו מן ההשכרה הראשונה, משום שנבלעו בהוצאות שהיו. סוף דבר 57.הערעורים של עו"ד משה X ואלי מתקבלים חלקית, כמפורט בסעיפים51, 53, 54 ו-55 לעיל, ושאר חלקי ערעוריהם נדחה. ערעורו של עו"ד X נדחה כולו. 58.תוצאתם האופרטיבית של הדברים היא כדלקמן: א.השבת כספי התמורה (א)(1) איריס , שלא ערערה על פסק הדין ולא היתה צד להסכם בפנינו, תישא בסכום של 165,400 ₪, כפי שקבע בית משפט קמא, בצירוף ריבית כדין (אך ללא הצמדה), מיום 1.11.96 ועד לתשלום המלא בפועל. (2) עו"ד משה X ישא בסכום של 176,000 ₪ (40% מתוך הסכום המוסכם בפנינו של 440,000 ₪) בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.08 ועד לתשלום המלא בפועל. (3) עו"ד X X ישא בסכום של 264,000 ₪ (60% מתוך הסכום המוסכם בפנינו של 440,000 ₪) בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.08 ועד לתשלום המלא בפועל. (ב) חיובה של איריס לפי סעיף משנה זה יהיה יחד ולחוד עם חיובם של עורכי הדין X וX. (ג) לכל הסכומים האמורים יתווספו שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כחוק, וכן האגרה ששולמה לבית המשפט קמא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה, כשכל אלה מחולקים בין בעלי הדין המפורטים בסעיף משנה זה באופן יחסי לחיובים שהוטלו עליהם. (ד) מאחר שכספי התמורה והתשלומים הנוספים שפורטו בסעיף זה לעיל כבר שולמו לקונים על פי פסק הדין החלקי, אנו מורים בזה כי כל בעל דין בערעור שלפנינו ששילם לקונים מעל לחלקו בנטל החיוב לפי פסק דין זה, יהא זכאי לחזור אל בעלי הדין האחרים ולהיפרע מהם לפי חלקיהם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום לקונים ואילך. ב.השבת שכ"ט עו"ד עו"ד X ישא לבדו בהשבת הסכום של 5,000 ₪, ששולמו לידיו כשכר טרחה. ג.הפיצוי לאלי עו"ד X ישלם לאלי סכום של 30,000 ₪, כערכם היום, וכן סכום של 15,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 1.11.96 ועד לתשלום המלא בפועל. ד.הוצאות בערעור עו"ד X ישא באגרת הערעור של עו"ד X ואלי , בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ לאלי , ו- 7,500 ₪ לעו"ד X, ואלה בתוספת מע"מ כחוק. אין צו להוצאות בין הצדדים האחרים. מכירת דירהנסח טאבורישום בטאבומקרקעין