א. מבוא 1. בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך, שהנתבעים יחויבו לשלם להם סך 2,750,000 ₪, כערכו לתאריך 13.3.03 (יום הגשת התביעה), וזאת כפיצוי עבור נזקים שנגרמו להם עקב כך, שלטענתם, הנתבעים ביטלו שלא כדין חוזה שנכרת בין התובעת מס' 2 והנתבעת מס' 1. הנתבעים מכחישים את התביעה, ובמצורף לכתב ההגנה שהגישו מפניה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד נגד התובעים, בה היא עותרת לכך שהתובעים יחויבו לשלם לה סך 295,389 ₪, כערכו לתאריך 2.9.03 (יום הגשת התביעה שכנגד), שעניינו פיצויים על הפרת החוזה, השבת סכומי כסף שנגבו שלא כדין, ועניינים נוספים עליהם אעמוד עוד בהמשך הדברים. לשם הנוחות, מכאן ולהבא התובע מס' 1 ייקרא - "התובע", התובעת מס' 2 תיקרא "התובעת", הנתבעת מס' 1 תיקרא "הנתבעת", והנתבע מס' 2 ייקרא "הנתבע". כינויים אלה ילוו את הצדדים, גם כאשר אבוא לדון בתביעה שכנגד. 2. אעיר, כי בתביעתם המקורית עתרו התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לשלם להם סך 3,406,370 ₪, אך לאחר דיונים שהתקיימו בפני כב' הרשם, בבקשת התובעים לפטור אותם מתשלום אגרת המשפט, ובעקבות החלטת כב' הרשם, הועמד סכום התביעה על סך 2,750,000 ₪, כמצוין לעיל. ב. הרקע 3. התובע הוא בעל מקצוע בתחום מיזוג האוויר, ועסק בהתקנת מערכות מיזוג אוויר ומתן שירותי אחזקה ותיקונים למערכות מיזוג אוויר. את עסקו ניהל התובע באמצעות חברה בע"מ, היא התובעת, שהייתה בשליטתו ובהנהלתו המלאים והגמורים של התובע עצמו. הנתבעת ניהלה, ועודנה מנהלת, מרכז קניות גדול באזור חיפה, הידוע בשם "חוצות המפרץ", והנתבע הוא מנהלה הכללי. הנתבע נכנס לתפקידו כמנכ"ל הנתבעת בתאריך 19.7.98, שאז החליף את המנכ"ל הקודם, מר שמואל בן חיים. 4. מרכז הקניות אותו מנהלת הנתבעת פרוש על פני שטח רחב ידיים באזור מפרץ חיפה, ליד הצומת הידוע בשם "צומת וולקן" (על שם מפעל יציקות הפלדה ששכן במתחם בעבר, ואמץ לעצמו את שמו של אל הנפחים וחרשי המתכת מהמיתולוגיה הרומית, שהיה יצרן הברקים הבלעדי לאל יופיטר ויוצרם של כלי הנשק ליתר חבריו האלים). במתחם שבהנהלת הנתבעת מבנים רבים הפרושים על פני השטח, ובהם חנויות לרוב, והחנויות מושכרות לדיירים שונים, המנהלים בחנויות אלה את עסקיהם. בכל מבנה מותקנת מערכת מיזוג אוויר, המשמשת את החנויות המצויות באותו מבנה. דרך הטבע היא, שמערכות מיזוג האוויר הרבות המותקנות ברחבי המתחם, דורשות פעולות תחזוקה שוטפת ותיקונים מעת לעת, וכאן נכנסים לתמונה התובעים. 5. בתאריך 19.5.96, עוד בתקופתו של המנכ"ל הקודם, מר שמואל בן חיים, נכרת בין הנתבעת והתובעת חוזה, לתקופה בת 10 שנים. בחוזה התחייבה התובעת ליתן לנתבעת את שירותי ההתקנה, התיקונים והתחזוקה השוטפת, הדרושים למערכות המיזוג האוויר המותקנות ברחבי המתחם. נקבע בחוזה, כי בתקופת חמש השנים הראשונות ישולם לתובעת סך 174 ₪ עבור כל טון קירור, בתוספת מע"מ, והחל מהשנה השישית (ולמעשה למשך חמש שנים נוספות) יעמוד הסכום על 250 ₪ לכל טון קירור. החוזה ארוך ומורכב, ופורטו בו מירב הפרטים הדרושים להתקשרות בין הצדדים, ובפרט פורטו בו הפעולות שהתובעת התחייבה לבצע. 6. בתקופה בה ניהל מר בן חיים את הנתבעת, היחסים בין התובעים והנתבעת היו תקינים, ולפי עדותו של מר בן חיים (וראה גם תצהיר עדותו הראשית מוצג ת/1), התובעים הפגינו רמה מקצועית גבוהה, אמינות ויחסי אנוש מצוינים, ואף שוכרי החנויות השונים במתחם הביעו שביעות רצון מתפקודם של התובעים ומפעולתן התקינה של מערכות מיזוג האוויר שבמתחם. מר בן חיים הוסיף, כי החשבונות שהתובעת הגישה עבור השירותים שהעניקה נבדקו ביסודיות ובקפידה, ונמצאו תמיד נכונים ואמינים (וראה סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של מר בן חיים, מוצג ת/1). כבר בשלב זה מוצא אני לציין, כי עדותו של מר בן חיים הותירה רושם חיובי, ודבריו לא נסתרו בחקירתו הנגדית. מוצא אני לציין דברים אלה עתה, שכן לאחר שמר בן חיים העיד, פתחה הנתבעת במתקפה רבתי עליו, וביקשה להטיל דופי בדבריו ובמהימנותו, ועוד טענה, כי הצורך בהחלפתו בנתבע נבע מכך, שבתקופתו נתגלו ליקויים רבים ואי סדרים מהותיים בניהול המתחם. כאמור, אין אני מקבל טענות אלה, ומעדותו של מר בן חיים התרשמתי באופן חיובי, ולא מצאתי כי עדותו ניתנה ממניעים נקמניים. 7. הנתבע נכנס לתפקידו כמנהל הנתבעת בתאריך 19.7.98, ומספר חודשים לאחר מכן פנה אל התובע, וביקש מהתובע כי יתקין בבית מגוריו מערכת מיזוג אוויר מרכזית. התובעים אכן התקינו את מערכת מיזוג האוויר בביתו של הנתבע, וקיבלו ממנו חמישה שיקים על סך 5,400 ₪ כל אחד, ובסה"כ סך 27,000 ₪, כפי שהוסכם בין הצדדים עוד לפני ביצוע העבודה. ואולם, ההמחאות שהנתבע מסר בידי התובעים לא כובדו על ידי הבנק עליו נמשכו, והוחזרו לידי התובעים. על שתיים מההמחאות (אלה שמועד פרעונן חל בתאריכים 5.9.98 ו- 5.10.98) נרשם "אכ"מ", ועל שלוש ההמחאות הנותרות (אלה שמועד פרעונן חל בתאריכים 5.11.98, 5.12.98 ו- 5.1.99) נרשמה המילה "מוגבל" (וראה תצלומי ההמחאות כנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/3). 8. התובע טוען כי פנה מספר פעמים לנתבע וביקש כי יפרע את המחאותיו, אך הדבר לא הועיל, ובסעיף 17 לתצהירו טוען התובע כי הנתבע אמר לו "בבחינת רמיזה ואמירה שאינה משתמעת לשתי פנים", כי עדיף לתובעים שיוותרו על חובם. בתצהירו מצטט התובע מדבריו של הנתבע, שאמר לו: "אם לא תפסיק לנדנד לי, אני אעיף אותך מכאן" (סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/3). התובע לא אבה לוותר על החוב והמשיך לדרוש את פרעונו, וסופו של דבר ששלושה מהשיקים שקיבל נפרעו (ועדיין נותר חוב בסך 10,800 ₪ בערכי קרן). לדברי התובע, בסמוך לאחר שעמד על דרישתו כי החוב יסולק, החל הנתבע להתנכל לתובעים, להבאיש ריחם, להטיל דופי בתפקודם המקצועי, לפגוע בשמם הטוב ולייחס להם מעשים לא כשרים. לטענת התובעים, כך עשה הנתבע כדי להביא לביטול החוזה שנכרת בין התובעת והנתבעת. 9. לטענת התובע, התנכלויותיו של הנתבע נשאו פרי, ובסופו של דבר הצליח הנתבע להביא לביטול החוזה בתאריך 13.5.99 (וראה מכתב ב"כ הנתבעים מתאריך 13.5.99 לתובעת, נספח כ' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/3). ג. המחלוקת 10. התובע גורס, כי החוזה בוטל שלא כדין, ועל כן על הנתבעים לפצותו עבור כל הנזקים שנגרמו לו עקב כך שהחוזה בוטל טרם המועד שנקבע לסיומו, שהרי, כזכור, החוזה נכרת לתקופה בת 10 שנים תמימות, ובוטל בתום שנתו השלישית בלבד. התובע טוען, כי ביטול החוזה טרם זמנו גדע את מקור לחמו, והתובעת נקלעה לקשיים כספיים, עד כי התובע נאלץ למכור את רכושו הפרטי על מנת לכסות את חובות התובעת, וכתוצאה מכך אף חיי המשפחה שלו נקלעו למשבר חמור, וסופו של דבר שאשתו התגרשה ממנו. 11. הנתבע העיד וטען, כי מערכת היחסים שנוצרה בין התובע ובינו כלל לא השפיעה על ההחלטה לבטל את החוזה עם התובעת. לטענת הנתבע, החוזה עם התובע בוטל משני הטעמים הבאים גם יחד: (א) התברר כי התובעים "ניפחו" את החשבונות שהתובעת הגישה לנתבעת, ודרשו כי הנתבעת תשלם לתובעת סכומי כסף ניכרים עבור "טונות קירור" שהתובעים לא היו זכאים לקבל תמורה עבורם. (ב) התברר, בעקבות ביקורת שנערכה, על ידי מומחה שהנתבעת שכרה, כי התובעים התרשלו בתפקידם, ולא ביצעו את פעולות התחזוקה השוטפות של מערכות מיזוג האוויר שהיו בטיפולם כראוי. 12. המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלה, האם בוטל החוזה כדין, כטענת הנתבעים, או שמא בוטל שלא כדין, בעקבות התנכלויותיו של הנתבע בשל כך שהתובע עמד ודרש כי יפרע החוב שהיה חייב לתובעים עבור התקנת מערכת מיזוג האוויר בדירת מגוריו הפרטית. ד. דיון בשאלת ביטול החוזה 13. עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין. הגם שב"כ הנתבעים ניסה להציגו כנוכל וכרמאי, לא עלה הדבר בידו. התובע מסר בחקירתו הנגדית תשובות ענייניות לשאלות שנשאל, ולא ניסה להתחמק. אמנם, בחלק מתשובותיו השיב כי אינו זוכר, ואולם תשובות אלה התייחסו ככלל לפרטי חשבונות שונים שהוצגו לתובע ביחס לנפח הקירור שחויב בחשבונות התובעת, ולשינויים שנעשו בנפח הקירור בתקופה ההיא, והנני סבור, כי אין לדרוש מאדם שיזכור פרטים שכאלה לאחר חלוף זמן כה רב מאז אירעו האירועים. 14. הנתבע, בעדותו, ניסה להשחיר את דמותו של התובע, ולהראות כי בדין בוטל החוזה עמו, אך התרשמתי כי יותר משמדובר בתרמיות שניסה התובע לרמות את הנתבעת, מדובר בעניינים הנוגעים ליישוב חשבונות בין המזמין ובין הקבלן. מכל מקום, במבחני מאזן ההסתברות, מסתבר הדבר בעיני, שפרשת השיקים שסורבו לא הוסיפה אהבה בין הנתבע והתובעים, בוודאי לא לאחר שהתובע פנה בכתב להנהלת הנתבעת, בתאריך 12.2.99, (נספח ה' לתצהיר התובע, מוצג ת/3), ופרש בפניה את פרשת השיקים, ועתר מלפניה "לא לאפשר למנכ"ל חוצות המפרץ מר יוסי מורג לתקוף אותנו במישור הכלכלי במהלך עבודתנו באתר חוצות המפרץ, בעקבות זכותנו לדרוש את מלוא הסכום המגיע לנו ממר יוסי מורג". אוסיף, כי קשה עלי הטחת טענות התרמית בפניו של התובע, הבאה מפיו של הנתבע, שהרי הנתבע היה זה שהזמין מהתובעים עבודה פרטית בביתו, בסכום ניכר, והשיקים שמסר לתובעים בתמורה לעבודתם סורבו, ולמעשה עד היום לא טרח לסלק מלוא חובו. קודם שיטיח אדם בפני חברו כי רמאי הוא, טוב יעשה אם יפשפש במעשיו הוא, כדי שלא יתקיים בו "כל הפוסל", קל וחומר, כאשר הדברים נשמעים ממי שמסר לחברו שיקים חסרי כיסוי, ועד היום חייב הוא לחברו סכום כסף נכבד עבור שירות שקיבל ממנו. 15. מכל מקום, אפילו אקבל את טענת הנתבע, כי פרשת השיקים שסורבו לא השפיעו על שיקול דעתה של הנתבעת, עת החליטה הנתבעת לבטל את החוזה עם התובעת, ואניח לטובת הנתבעים, כי פרשה זו הייתה רק צל או עננה על מערכת היחסים, הנני סבור כי ביטול החוזה נעשה שלא כדין, ולהלן אבוא להבהיר מסקנותי בעניין זה. ה. טענות הנתבעים על חיובים שלא כדין 16. כאמור, טענת הנתבעים היא, כי ביטול החוזה עם התובעים נבע בין היתר מכך, שהתובעת הגישה חשבונות "מנופחים", ודרשה בהם כי הנתבעת תשלם לה סכומים שלא הגיעו לה, וזאת בכמה מישורים: (א) חיוב יתר בגין נפח קירור בעסקים שנסגרו, כמו למשל חנות ה"סופר - סנטר". (ב) חיוב יתר בגין נפח קירור בעסקים שהוצאו מן השירות, כמו למשל בחנות ה"אופיס - דיפו". (ג) חיוב יתר בגין נפח קירור בחנויות שהיו בתקופת אחריות. (ד) ניסיון להעלים מקדמה שקיבלה התובעת בגין התקנת מערכת מיזוג האוויר בחנות "רהיטי חלבי". (ה)נטילת שני מדחסים למזגנים מחנות הסופר סנטר שנסגרה. כאמור, אין אני מקבל טענות הנתבעים בכל העניינים שלעיל, ולהשקפתי מדובר בעניינים הנוגעים לתחום "יישוב החשבונות" הקיים בין כל מזמין וקבלן, ולדעתי, הצגת עניינים אלה כתרמית נובעת מכך שדרך הצגה זו משרתת את מטרתם של התובעים בצורה הטובה ביותר. 17. פרשת חנות ה"סופר סנטר": (א) במתחם פעלה חנות ברשת "סופר סנטר" אשר נסגרה בתאריך 15.1.98. לטענת הנתבע, מעת שחנות ה"סופר סנטר" הפסיקה פעילותה ועד שחנות אחרת ("עמינח") החלה לפעולה בחלק מהשטח ששימש את שטח ה"סופר סנטר" המקום היה סגור ונטוש ומערכות מיזוג האוויר לא פעלו בו, למעט תקופה של שלושה שבועות בהם פעלה במקום חברת "חבר". לטענת הנתבע, התובע התבקש להפעיל את מערכות המיזוג במקום עבור פעילות "חבר" למשך שלושה שבועות בלבד, אך למרות זאת החשבונות שהגיש לנתבעת היו עבור תקופה ארוכה יותר. (ב) התובע לעומת זאת טוען, כי גם לאחר שחנות הסופר סנטר נסגרה המשיכו עובדים לעבוד במקום במשך כחודש ימים, ולאחר מכן פעלה במקום חברת "חבר" במשך כחודש נוסף, ואף לאחר מכן התקיימה פעילות במבנה (עמ' 65 לפרוטוקול וכן עמ' 70 לפרוטוקול), ואף נגרמו נזקים למערכות מיזוג האוויר. (ג) קיימת אפוא מחלוקת בין הצדדים בדבר היקף שירותי מיזוג האוויר שניתנו למערכות מיזוג האוויר במבנה הסופר סנטר, אך אין כל מקום להציג מחלוקת זו כניסיון של התובעים לרמות את הנתבעת. כך למשל סבור הנתבע, כי על התובע היה להפסיק מתן שירותי מיזוג האוויר במבנה עם סיום שלושת השבועות לפעילות חברת "חבר", אך מעדות התובע עולה, כי עניין זה לא היה ברור כלל וכלל. כאשר נשאל הנתבע, האם הודיע לתובע להפסיק לתת שירותי מיזוג אוויר במבנה, תשובתו היתה כי הוא היה מנהל שעיסוקיו התפרשו על פני תחומים רבים במתחם, אך לתובע היה ברור כי עליו להפסיק לתת שירותי המיזוג במקום (וראה עמ' 151 לפרוטוקול). (ד) הנני דוחה אפוא טענות הנתבעים, כי בפרשת הסופר סנטר התובעים ניסו לרמות אותם. 18.פרשת חנות ה"אופיס דיפו": (א) טענת הנתבעים בעניין זה היא, כי התובעים חייבו את הנתבעת בתשלום עבור מתן שירותי מיזוג אוויר לחנות ה"אופיס דיפו", הגם שחנות זו עברה לשירות עצמי. אציין, כי מתצהירה של הגב' ריטה ישראלי עולה, כי החיוב בגין מתן שירות לחנות ה"אופיס דיפו" היה בתאריך 28.2.97, והתייחסה לתקופת השירות שבין ינואר 1996 ל- יוני 1996. (ב)על פי עדותו של מר בן חיים, המנכ"ל הקודם, התובע אכן נתן שירותי מיזוג אוויר לחנות ה"אופיס דיפו", ואף התובע טוען כי נתן שירותי מיזוג אוויר לחנות ה"אופיס דיפו", ולטענתו, כלל לא מקובל עליו שעסק מסוים יגיע עם הנתבעת להסכם, לפיו הוא יעבור לשירות עצמי ולא יקבל עוד שירות מהתובע, ולדעתו של התובע, הנתבעת כלל אינה יכולה להסכים שעסק מסוים יצא ממסגרת השירות הכללית שלו ויעבור לשירות עצמי (וראה עמ' 46 לפרוטוקול) . אוסיף ואזכיר, כי דו"ח הביקורת שהזמינה הנתבעת מחברת "תמא", אליו עוד אתייחס בהמשך, אף הוא התייחס למערכות המיזוג בבניין ה"אופיס דיפו". (ג) גם בפרשת ה"אופיס דיפו" נראה כי מדובר במחלוקת בין הצדדים שיש ליישבה, ואין מדובר במעשה תרמית, ואכן, משנכרת החוזה בין הנתבעת והתובעת, ספק רב אם יכולה הנתבעת להסכים עם בעל עסק פלוני, שעסקו לא יקבל שירות מאת התובעת, ויהיה רשאי לעבור למסגרת שירות עצמאית. אם תאמר שהנתבעת אכן רשאית להסכים כך עם עסק פלוני, שלא על דעת התובעת, כי אז אין הדבר פוטר אותה מלשלם לתובעת את המגיע לה עבור נפח הקירור של אותו עסק, גם אם העסק בו מדובר עבר למסגרת שירות עצמאית. 19. חיוב יתר בגין חנויות שהיו בתקופת אחריות: (א) להשקפת הנתבע, כאשר עסק מסוים נמצא "בתקופת אחריות" האחריות כוללת גם מתן שירות, ועל כן התובעים לא היו זכאים לחייב את הנתבעים בגין חנויות אלה. בהקשר זה מונה הנתבע מספר חנויות והן: "פיצה בר", "המסעדה הרוסית", "הג'נגל של אלי", ו"יוניק סנטר". (ב) נראה כי את טענת המרמה שהנתבעים מנסים לייחס לתובעים במקרה זה, מבססים הנתבעים על תצהירו של מר יצחק רוזנבליט, ששימש כיועץ מיזוג אוויר לנתבעת. בסעיף 8 לתצהירו מסר מר רוזנבליט, כי קיים נוהג ענפי, לפיו שירותי אחזקה הניתנים למערכות מיזוג אוויר בשנה הראשונה לאחר התקנתן, הם חלק מתקופת האחריות ואין לחייב בגינן. לדברי מר רוזנבליט, ניתן לחייב עבור שירותי אחזקה בתקופת האחריות רק אם הוסכם בין הצדדים אחרת. אף מר אסא אהרוני העיד, כי "למעט בהתקנות של מזגנים בבתים פרטיים, האחריות והשירות תמיד הולכים, ניתנים על ידי הקבלן" (עמ' 100 לפרוטוקול, וראה גם בעמ' 98). (ג) לעומת טענות הנתבעים ועדותו של מר רוזנבליט טוען התובע, כי לא הוסכם שבתקופת האחריות לא שירותי התחזוקה ינתנו בחינם, ואף הנתבע בעדותו אישר (עמ' 157 לפרוטוקול) כי לא הוסכם שבתקופת האחריות התובעים לא יחייבו עבור מתן שירותי תחזוקה. (ד) גם בעניין זה הנני סבור, כי אין מדובר בתרמית, אלא שהדבר מוצג כתרמית משום שכך נוח לנתבעים להציגו. קיימת בין הצדדים מחלוקת בדבר היקף החוזה, כאשר ברור, אף מתשובת הנתבע עצמו, כי בחוזה לא נאמר ששירותי התחזוקה בתקופת האחריות ינתנו בחינם, ולצורך ביסוס ההיקף הנטען על ידם, נעזרים הנתבעים בעדויותיהם של מר יצחק רוזנבליט ומר אסא אהרוני, כדי להכניס אל תוך החוזה את מה שאין בו. 20. הניסיון להעלים מקדמה שקיבלה התובעת בעת התקנת מערכת המיזוג בחנות "רהיטי חלבי": (א) בפרשה זו טוענים הנתבעים, כי התובעת התבקשה להתקין מערכת מיזוג אוויר בשתי חנויות, הן חנות "צומת ספרים" וחנות "רהיטי חלבי", תמורת הסך 310,000 ₪. לטענת הנתבעים, לפני ביצוע העבודה קיבלה התובעת מקדמה בסך 155,000 ₪, ועם סיום העבודה, כאשר הגישה חשבון, ניסתה להעלים מאת התובעת את דבר קבלת המקדמה. במילים אחרות, הנתבעים מטיחים בפני התובעים כי ניסו לרמותם (שוב "תרמית") ולגבות מהם תשלום כפול, תוך הסתרת סכום המקדמה שקיבלו. (ב) עם כל הכבוד, טענת הנתבעים מופרכת מיסודה, והיא רק מחזקת את דעתי, שהגנת הנתבעים בנויה על זריקת בוץ והשחרת פניו של התובע, ושמעת טענת ה"תרמית" בפי מי שאינו זכאי להשמיעה. התובע אכן קיבל מקדמה, אך הוא לא הכחיש זאת מעולם, ואף לא יכול היה להכחיש זאת משום שהדבר נרשם בספרי הנתבעת. בחשבונית מתאריך 25.8.98, בגין ביצוע העבודה בחנות "רהיטי חלבי" התובעת אכן לא ציינה כי קיבלה מקדמה, אך בחשבונית אחרת, המתייחסת לעבודה שבוצעה בחנות "צומת ספרים", ואשר הוגשה בתאריך 31.8.98, ציינה התובעת כי קיבלה מקדמה בסך 155,000 ₪. מה איפוא חטאם של התובעים ? מדוע כה מהר נחפזים הנתבעים להטיח בהם כי ניסו להעלים את המקדמה? (ג) כל "חטאם" של התובעים בפרשה זו היה, שהם בחרו להזכיר את המקדמה בחשבונית שהוגשה בנוגע לחנות "צומת ספרים" ולא בחשבונית הנוגעת לחנות "רהיטי חלבי", ולדעתי, בעניין זה לא חטאו התובעים כל חטא. אזכיר כי החשבונית המתייחסת לעבודה שבוצעה בחנות "צומת ספרים" הוגשה לנתבעת 6 (שישה) ימים בלבד לאחר שהגישה החשבונית המתייחסת ל"רהיטי חלבי". על כן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה, הנני דוחה טענת הנתבעים, כי התובעים ניסו להעלים את העובדה כי קיבלו מקדמה עבור העבודות שבוצעו בחנויות "צומת ספרים" ו-"רהיטי חלבי". 21. נטילת שני מדחסים למזגני אוויר מחנות ה"סופר סנטר" שנסגרה: (א) בעניין זה מואשמים התובעים במעשה גניבה של ממש. גם לאשמה זו אין בסיס, והיא נועדה לנסות ולהשחיר את פני התובע, מתוך הנחה שהשחרת פני התובע תושיע את הנתבעים בהגנתם. (ב) התובע טוען, כי אכן נטל שני מדחסים לשיפוץ בבית המלאכה, בשל נזקים שנגרמו להם על ידי האנשים שעבדו במבנה בו הייתה חנות ה"סופר סנטר", ועד היום לא שולם לתובעת עבור תיקונם. התובע מוסיף וטוען כי אחד המדחסים שב לעבודה תקינה והשני לא הופעל מחדש. (ג) גם בעניין זה ראוי היה לנתבעים כי ינסו לברר עם התובעים מה קרה עם המדחסים קודם שיזדרזו להטיח בהם את אשמת הגניבה. מדובר בעניין שהיה על הצדדים ליישבו, וחזקה על התובעים, שאם היו מקבלים תמורה עבור עבודת השיפוץ שנעשתה, היו משיבים את המדחסים לידי הנתבעת ללא כל אומר וסייג. 22. על יסוד כל האמור לעיל, הנני דוחה את טענות הנתבעים, כי התובעים חייבו אותם במרמה בחיובים שונים שלא היה מקום לחייבם. נזכור כי התובעים טיפלו במערכות מיזוג רבות, במבנים שונים, ועל כן אינני מוציא מכלל אפשרות שבחשבונות כאלה או אחרים נפלו טעויות שיש לתקנן. ואולם, כל העניין כולו נוגע לתחום יישוב החשבונות בין מזמין ובין קבלן, ובשום מקרה אין לדעתי לראות את התנהגות התובעים כנגועה במרמה כלפי הנתבעים. אוסיף, שאם בהתנהגות פסולה עסקינן, כי אז ראוי לו לנתבע לבדוק את עצמו, שהרי מפיו לא בא כל הסבר מניח את הדעת לשאלה, מדוע עד עתה לא שילם לתובעים את כל המגיע להם עבור התקנת מערכת מיזוג האוויר שהותקנה בביתו, ומדוע התשלום החלקי שבוצע (שלושה שיקים מתוך חמישה), בוצע רק לאחר שהתובע חזר ודרש כי התשלום יבוצע, ואף פנה בעניין זה לדירקטוריון הנתבעת. ו. ביטול החוזה עקב טענות הנתבעים על טיב השירות 23. כזכור, התובעים טוענים כי החוזה עמם בוטל עקב השרטון עליו עלתה מערכת היחסים שבין התובע והנתבע, עקב סירובו של האחרון לשאת בתשלום המגיע לתובעת עבור התקנת מערכת מיזוג האוויר בביתו. לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי השירות שהתובעים נתנו למערכות מיזוג האוויר במתחם, היה שירות לקוי, וטעם זה הביא לביטול החוזה. 24. את טענות התובעים על טיב השירות, מבססים התובעים על ביקורת מערכות מיזוג האוויר שהוזמנה על ידם מחברה בשם "תמא". מצופה היה, שאם טובת העניין עומדת לפני הנתבעים, כי אז יבקשו שנציג מטעם התובעים יצטרף לאנשי הביקורת, וימסור את הערותיו ויקבל מהם את הערותיהם. ואולם, לא כך נהגו הנתבעים. הביקורת הוזמנה ללא ידיעתם של התובעים, ולטענת הנתבעים ממצאי הביקורת העלו כי קיימות בעיות כבדות משקל באופן מתן השירות על ידי התובעים. נראה לי חשוב לציין את העובדה, שחברת "תמא" היא חברה מתחרה לתובעת, והראיה הברורה לכך היא, שלאחר שהנתבעת ביטלה את החוזה עם התובעת, קיבלה חברת "תמא" את חוזה תחזוקת מערכות מיזוג האוויר במתחם. קשה לראות כיצד חברת "תמא", המתחרה בתובעת, תוכל לתת דו"ח אובייקטיבי על עבודתה של התובעת, ועל כן, וביתר שאת, היה מתבקש, שהביקורת תבוצע ביחד עם נציג מטעם התובעת. 25. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של המהנדס אסא אהרוני (מוצג נ/16). חוות דעתו של מר אהרוני נוגעת לכאורה לנזקים שנגרמו לציוד מיזוג האוויר שבמתחם "חוצות המפרץ", ונועדה, בין היתר, לחזק טענות הנתבעים על הנזקים שהתובעים גרמו להם. ואולם, אין אני מוכן לסמוך על חוות דעתו של מר אהרוני, שכן מר אהרוני אישר בעדותו כי את חוות דעתו ערך על פי מסמכים שהוצגו לו, ולא על סמך בדיקת הציוד עצמו (עמ' 93 לפרוטוקול). חוות דעתו של מר אסא נערכה בתאריך 25.12.2005, דהיינו כשש שנים וחצי לאחר שהחוזה עם התובעים בוטל, ורובה מבוסס על דו"ח הביקורת המגמתי שנערך על ידי חברת "תמא". נוכח דברים אלה, לא שוכנעתי כי חוות הדעת מציגה את המצב כהווייתו, ולהתרשמותי, חוות הדעת נערכה באופן מגמתי, ויותר משהיא מציגה את המצב הנכון, נועדה היא לרצות את הנתבעים ולספק להם התוצאה בה חפצו. חוות הדעת הוגשה בצורה נאה ומושכת את העין, אך תוכנה אינו משכנע. 26. במבחני "מאזן ההסתברות" נראה לי כי הביקורת לא נועדה להביא דברים על תיקונם אלא הייתה ניסיון ליצור רקע מתאים שיאפשר ביטול החוזה עם התובעת. למניע האישי של הנתבע בעניין זה היה ככל הנראה משקל לא מבוטל, ואין אני פוסל טענת התובעים, כי מניעיה של הביקורת היו נקמניים, בשל כך שהתובע דרש מאת הנתבע התשלום שהגיע לו עבור התקנת מערכת מיזוג האוויר בביתו של הנתבע. אין ספק, שממצאי הביקורת העלו בעיות רבות במערכות שונות, ואפשר שהיה מקום לברך על הביקורת. ואולם, מעדותו של מר רוזנבליט (עמ' 176 לפרוטוקול) עולה, כי ממצאי הביקורת לא הצביעו על בעיות קריטיות שנוצרו, אלא על צורך לתקן ליקויים שונים, שחלקם הם תיקוני חלודה וצבע. מעדות מר רוזנבליט למדתי, כי ניתן היה להשלים את התיקונים בתוך פרק זמן מסוים, ולא היה צפוי נזק מיידי או כבד למערכת כלשהי מהמערכות שנבדקו. 27. התקלות שנמצאו בדו"ח הביקורת, הבעייתי יש לומר, שערכה חברת תמא, ניתנות היו לתיקון בתוך זמן סביר. על כן, היה על הנתבעת לאפשר לתובעים לתקנן. ואולם, הנתבעת הזדרזה להודיע לתובע על ביטול החוזה, למרות שהיה חוזה לתקופה קצובה, ולדעתי, ביטול החוזה נעשה שלא כדין. לנתבעים אצה הדרך לבטל את החוזה, הגם שהיה עליהם לתת לתובעים הזדמנות לתקן את הליקויים שהתגלו בדו"ח הביקורת של תמא, ומסתבר הדבר בעיני, כי בתוך פרק זמן סביר היו התובעים מתקנים את כל הליקויים לשביעות רצונו של מר רוזנבליט. ואולם, העובדה, כי לנתבעת אצה הדרך לבטל את החוזה עם התובעת, אין בה אלא חיזוק נוסף לטענת התובעים, בדבר מהות הדו"ח והמניע הנקמני שעמד בבסיס הכנתו. הנני סבור אפוא, כי ביטול החוזה נעשה שלא כדין, ועל כן זכאים התובעים לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם. ז. נזקי התובעים 28. החוזה שהופר על ידי הנתבעת היה חוזה לתקופה קצובה בת 10 (עשר) שנים. החוזה נכרת בתאריך 19.5.96 ובוטל שלא כדין בתאריך 13.5.99, דהיינו לאחר תום שלוש שנים בלבד. במהלך חמש השנים הראשונות הייתה התובעת זכאית לקבל מאת הנתבעת סך 174 ₪ לטון קירור לשנה, בתוספת מע"מ כחוק, ובמהלך חמש השנים הבאות הייתה התובעת זכאית לקבל מאת הנתבעת סך 250 ₪ לטון קירור לשנה, בתוספת מע"מ כחוק. מהראיות שלפני עולה, כי בתקופת החוזה נפח הקירור הממוצע עמד על 1,500 טון קירור. ביטול החוזה שלא כדין, כעבור שלוש שנים בלבד מעת כריתתו, מנע איפוא מאת התובעת תקבולים בסך 3,329,634 ש"ח לפי הפירוט שלהלן (כערכם בתאריך פסק דין זה): (א)שנתיים לפי 174 ₪ לטון קירור (כפול 1,500 טון קירור)522,000₪; (ב) חמש שנים לפי 250 ₪ לטון קירור (כפול 1,500 טון)1,875,000₪; סה"כ בערכי קרן וללא מע"מ2,397,000₪; הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.12.2002)485,800₪; 2882,800₪; מע"מ כחוק (כשיעורו היום - 15.5%)446,834₪; סך הכל3,329,634₪. כאמור לעיל, התובעים העמידו התביעה על סך 2,750,000 ₪, ובשערוך סכום זה מיום הגשת התביעה (16.3.03), מגיע סכום זה כדי הסך 3,260,000 ₪. על כן, הסכום המירבי שניתן לפסוק לזכות התובעים עומד על הסך 3,260,000 ₪. 29. עם זאת, התובעים אינם זכאים לקבל הסכום שחושב לעיל, מהטעם שהיתה מוטלת עליהם החובה להקטין את נזקיהם. גם אם החוזה עם התובעת בוטל שלא כדין, היה על התובעים להציע שירותיהם בתחום התקנת מערכות מיזוג האוויר ושירותי האחזקה, ללקוחות אחרים, ולתבוע מאת הנתבעים רק את ההפרש שהיה נוצר, אם בכלל, בין התקבולים שהיו זכאים לקבל מהנתבעים ובין אלה שהיו מקבלים מלקוחות אחרים. במקרה שלפני לא שוכנעתי שהתובעים עשו את הדרוש להקטנת נזקיהם, ולפיכך הנני נמנע מלפסוק לזכותם הסכום הנקוב לעיל, והנני בוחר להעריך הנזקים בדרך אחרת. 30. החל מעמוד 14 לחוות דעתו של התובע (מוצג ת/3) מפרט התובע את הנזקים שנגרמו לתובעים עקב הפרת הנתבעת את החוזה עם התובעת שלא כדין, ובכלל זה את המשברים שפקדו את חייו האישיים והחובות אליהם נקלע, לרבות הגירושין מאשתו ובהמשך אף הכרזתו כפושט רגל בתאריך 19.5.05. יש לדעתי להפריד בין נזקים שנגרמו לתובעת, שעל הנתבעת לפצותה בגינם, ובין נזקים שנגרמו לתובע. התובע היה בעל השליטה בתובעת, ומנהלה, וכלפיו לא היתה לנתבעת חבות חוזית כלשהי. החוזה נקשר בין התובעת והנתבעת, בין היתר משום שהתובע בחר לנהל את עסקו כחברה בע"מ, ואין לדעתי מקום להרים את מסך ההתאגדות וליצור חבות אישית של הנתבעת כלפי התובע. הנזקים עליהם מצביע התובע בתצהירו נגרמו לו כיוון שנטל על עצמו ערבויות אישיות שונות, ערבויות שנדרש לקיימן לאחר שהתובעת נקלעה לקשיים כספיים. כתוצאה מקיום ערבויותיו האישיות כלפי התובעת, ירד התובע מנכסיו וחייו האישיים נקלעו למשבר. ואולם, לא הוכח, שהנתבעים ידעו על כך שביטול החוזה שלא כדין, יגרום לנזקים אישיים לתובע עצמו. על כן, בנסיבות מקרה זה יש להעריך את הנזקים שנגרמו כתוצאה מביטול החוזה שלא כדין, במישור שבין התובעת והנתבעת בלבד. 31. לצורך הערכת נזקיה של התובעת מביא התובע בתצהיר עדותו הראשית נתונים גולמיים שונים, הנוגעים לפעילותה העסקית של התובעת. הנתונים הגולמיים שהתובע מביא בתצהירו, על נספחיו, יכולים לשמש כבסיס לניתוח מקצועי של מומחה, אך בית המשפט אינו יכול לנתח נתונים אלה, ואינו יכול לשמש כתחליף למומחה מטעם התובעת. עם זאת, מכיוון שמצאתי שהנתבעת ביטלה את החוזה שלא כדין, ומסתבר בעיני כי גרמה נזק לתובעת כתוצאה מכך, ובהעדר אפשרות להעריך את הנזק באופן מדויק בהעדר חוות דעת של המומחה המנתחת את פעילותה העסקית של התובעת, הנני סבור, שהדרך הנכונה היא, להעריך את הנזק שנגרם לתובעת על דרך האומדן. בהתחשב בכל נסיבות העניין, ובכלל זה - תקופת הסתגלות לאחר ביטול החוזה עד למציאת מזמין עבודה אחר, החובה להקטין הנזק וכל יתר הנסיבות עליהן העיד התובע, הנני סבור שנכון יהיה להעמיד הנזק על סכום השווה לתקבולים שהתובעת הייתה מקבלת מאת הנתבעת במשך שנתיים נוספות לאחר ביטול החוזה. במשך שנתיים לאחר ביטול החוזה הייתה התובעת זכאית לקבל מאת הנתבעת סך 174 ₪ לטון קרור, בצירוף מע"מ כחוק, ולפי כמות ממוצעת של 1,500 טון קרור בשנה. הסכום שהתובעת הייתה מקבלת אפוא במשך שנתיים נוספות היה מגיע לסכום של 522,000 ₪, כערכו לתאריך ביטול החוזה (13.5.99), ובשערוך לתאריך פסק דין זה מגיע הסכום לכדי הסך 803,320 ₪. בצירוף מע"מ כחוק, מגיע סכום הנזק שנגרם לתובעת כדי הסך 927,835₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. ח. התביעה שכנגד 32. בתביעה שכנגד עותרת הנתבעת לכך שהתובעים יחויבו לשלם לה סך 295,389 ₪, כערכו לתאריך 2.9.03 (יום הגשת התביעה שכנגד), וזאת על פי הראשים הבאים: (א) סכומים שנגבו ביתר116,230₪; (ב) קיצור תוחלת חיי מערכות מיזוג האוויר והאצת הבלאי100,000₪; (ג) "גזילת" שני מדחסים20,000₪; (ד) תשלום לחברת "תמא" עבור דו"ח הביקורת23,989₪; (ה) פיצוי ששולם לחנות "רהיטי חלבי"35,170₪; סך הכל295,389₪. 33. התרשמותי מהתביעה שכנגד,היא, כי הוגשה מתוך ניסיון לרפות את ידי התובעים בתביעתם העיקרית, ולנסות ליצור משקל נגד לתביעה העיקרית. ואולם, לדעתי, אין בתביעה שכנגד ולא כלום, ולהלן אדון בראשיה השונים של התביעה שכנגד אחד לאחד, ובאופן תמציתי: (א) גביית סכומי כסף ביתר: אין אני מקבל טענות הנתבעת בעניין זה, ולא שוכנעתי כי התובעת גבתה מאת הנתבעת סכומי כסף ביתר. (ב) קיצור תוחלת חיי מערכות מיזוג האוויר והאצת הבלאי: אינני סבור שהתובעים גרמו לנזקים למערכות מיזוג האוויר. אמנם, בדו"ח הביקורת של חברת "תמא" התגלו ליקויים שונים, אך כאמור לעיל, לא היה מדובר בעניינים מהותיים, ולא שוכנעתי שהליקויים שהתגלו גרמו לקיצור תוחלת חיי מערכות מיזוג האוויר או להאצת הבלאי שלהן. (ג) "גזילת" שני מדחסים: מדובר בשני מדחסים שנלקחו על ידי התובעים כדי לתקנם, ויש מידה רבה של עזות מצח בטענת הנתבעת כי "נגזלו". אין מדובר בגזילת המדחסים, והתובעים חולקים על כך שמדובר בשני מדחסים השייכים לנתבעת, אלא שהנתבעת לא שילמה לתובעים עבור תיקונם. מכל מקום, מדובר במדחסים שנלקחו לתיקון לפני כעשר שנים, ונראה כי עתה אין להם כל ערך. כלל לא ברור על מה מבוסס הערכת הנתבעת, כי שני מדחסים אלה, שהיו משומשים, וניזוקו בעקבות השימוש בהם, שווים 20,000 ₪. על כן הנני דוחה עתירת הנתבעת בעניין זה. (ד) התשלום לחברת "תמא": אין כל עילה לחייב את התובעים לשלם לנתבעת עלות הכנת הדו"ח של חברת "תמא". הדו"ח מלכתחילה נערך מבלי לשתף את התובעים, וליתר דיוק - מאחורי גבם, ומטרתו העיקרית הייתה לנגח את התובעים ולהכשיר את הקרקע לקראת ביטולו של החוזה שלא כדין, כאשר בעניין זה לנתבע היה מניע אישי עקב המחלוקת שנתגלעה בינו ובין התובע, עקב כך שהתובע לא היה מוכן לוותר על תשלום שהגיע לו מאת הנתבע. (ה) תשלום לחנות "רהיטי חלבי" מדובר בתשלום שהתובעת טוענת ששילמה לחנות "רהיטי חלבי", בסך 26,406 ₪, על דרך קיזוז סכום זה מדמי השכירות, בעקבות איחור בהתקנת מערכת מיזוג האוויר בחנות, וליקויים שהתגלו במערכת שהותקנה. בעניין זה סומך הנתבע את עיקר טענותיו על מכתב שכתב מר סלאח חלבי, בו פרט מר חלבי את הליקויים השונים שגרמו לאיחור בן 10 ימים בפתיחת החנות והליקויים השונים שמערכת מיזוג האוויר (ריח רע ורעש). ואולם, מר חלבי לא הוזמן להעיד, ולא ניתן לקבל את מכתבו כראיה לאמיתות תוכנו, ועל עדותו של הנתבע, הסבור, כי מפרשת "רהיטי חלבי" ניתן ללמוד שהתובע הוא "שרלטן ו"תחמן" שאינו בוחל ואינו נרתע מהצגת מצגים", אין אני מוכן לסמוך. על כן, הנני מחליט לדחות אף את טענות הנתבעת בעניין חנות "רהיטי חלבי". 34. לפיכך, הנני מחליט לדחות את התביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבעת. 35. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעת (חברת אכ"א לפיתוח בע"מ) לשלם לתובעת (ד"ר מיזוג בע"מ) סך 927,835 ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה. (ב) הנני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבע מס' 2, וכן הנני דוחה את התביעה שכנגד. (ג) הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את כל הוצאות המשפט שנגרמו לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 140,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הפרת חוזהחוזהמיזוג אוויר