א. מבוא: 1. לפניי תביעה כספית על סך 12,468 ₪. 2. עילות התביעה הן: הטעייה צרכנית, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חוזה. 4. ביום 10/10/2010 התקיים דיון בו העיד התובע 1 ונחקר על ידי נציגי הנתבעות. הצדדים סיכמו טענותיהם על פה. 5. אין מחלוקת כי התובעים רכשו את חבילת הנופש דרך הנתבעת 1 ששימשה כסוכנת בינם לבין הנתבעת 2 שהינה הספק של החבילה. ב. טענות הצדדים: טענות התובעים: 6. ביום 25/10/2007 ובעקבות פרסום בעיתון של חבילת נופש בטורקיה, פנה טלפונית התובע 1 לנתבעת 1 לקבלת פרטים אודות החבילה. משהתברר לתובע כי החבילה כוללת טיסה חזרה ארצה בשעה 24:00 ובשל אי נוחיותה של התובעת 2 עם טיסות לילה מאוחרות, סירב לבצע את ההזמנה. 7. ביום 29/10/2007 גב' מרגלית מטעם הנתבעת 1 יצרה עימו קשר טלפוני והודיעה לו כי מצאה עבורו טיסה מתאימה בשעה 17:30 שבגינה יצטרך להוסיף סך של 360$ (90 $ לאדם). לאחר שווידא עימה שוב שזוהי שעת הטיסה נתן אישורו והעסקה בוצעה. 8. ביום 30/10/2007 הודיעה הנתבעת 1 לתובע כי חל שינוי ושעת הטיסה חזור הינה 24:00. 9. לאור זאת ביצעו הנתבעות כנגד התובעים הטעיה צרכנית בוטה וגסה הבאה לידי ביטוי במכירת מוצר יקר והחלפתו, ללא כל הצדקה, במוצר נחות וזול יותר, מבלי לתת לתובעים את האפשרות לביטול העסקה ומבלי לבצע החזר כספי חלקי או בכלל. 10. הנתבעות פעלו בחוסר תום לב מולם, תוך כדי עשיית עושר ולא במשפט וכן הפרו את הסכם ההזמנה שנחתם מולן. 11. ביום 3/11/2007 יממה טרם חזרתם ארצה הונחה תחת דלתם הודעה המורה על שינוי נוסף במועד הטיסה לשעה 01:15. מבחינת התובעים השיהוי מוגזם ובלתי מוסבר על אף ומדובר בטיסת שכר. 12. התנהלותן של הנתבעות גרמה להם, מיום הזמנת הכרטיס ועד חזרתם ארצה עוגמת נפש רבה ומכאן הפיצוי המבוקש בסך של 10,000 ₪. 13. מאחר ונאלצו לטוס בשעת לילה מאוחרת ובשל אי הנוחות בטיסות מסוג זה של התובעת 2, שעות ספורות טרם הגיעו לשדה התעופה התדרדר מצבה עד כדי עילפון ולשם כך נאלץ התובע 1 להצטרף אליה ולחזור עימה במועד מאוחר יותר לארץ, מה שגרם לו לנזק כספי בגובה 257$. טענות נתבעת 1: 14. איילה נסיעות ותיירות בע"מ משמשת כסוכנות נסיעות ופועלת בעזרת ספקים דוגמת הנתבעת 2. היא איננה מארגנת את החבילה, אלא פועלת כמתווכת בין הלקוח לספק החבילה. בזמן שנודע לה על שינוי במועד הטיסה מילאה את חובתה ועדכנה את התובעים. 15. ברגע שהתובעים החליטו שהחבילה הראשונית לא התאימה להם, חיפשה עבורם חבילה אחרת שתתאים ומצאה חבילה מטעם הנתבעת 2 שיקרה ב- 90$ לאדם, אותה רכשו. טענות נתבעת 2: 16. נתבעת 1 היא זו שהזמינה עבור התובעים את חבילת הנופש לטורקיה הכוללת טיסות, העברות ושהות בבית המלון. נתבעת 1 ביצעה את ההזמנה אצלה, וכן זו הסדירה את ההזמנה אצל נותני השירותים. 17. ההזמנה נתקבלה אצלה בכפוף לתנאים הכלליים, שמפרסמת בהתאם לחובתה לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) התשס"ג- 2003. 18. תוספת התשלום על סך של 90$ לאדם נעשתה אך ורק מול הנתבעת 1, כאשר הנתבעת 2 לא ידעה כלל על הסדר זה. 19. לנתבעת 2 אין כל חלק בהפעלת הטיסות, דבר האסור עליה על פי דין. וכן לא מוטלת על כתפיה כל אחריות לשינויי זמני ההובלה האמורים בכתב התביעה. 20. הטיסה המדוברת הינה טיסת שכר, אשר מעצם טבעה צפויה לשינויים. ג. הדיון: 21. תחילה תידון סוגיית האחריות בגין השינויים במועדי הטיסות. 22. התובעים בחרו לתבוע את סוכנות הנסיעות, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, וכן את מארגנת חבילות הנופש, "השטיח המעופף", אך לא תבעו את חברת התעופה באמצעותה טסו (להלן: "המוביל"). 23. לעניין זה מפנה הנתבעת 2 לחוק התובלה האווירית, התש"ם- 1980 סעיף 2 הקובע כי על תובלה אווירית יחולו הוראות אמנת ורשה. כמו גם מפנה היא לסעיף 10 לחוק, הקובע כי אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו, לנזק שיגרם לנוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה. עוד מפנה היא לסעיף 19 לאמנת ורשה הקובע כי המוביל ישא באחריות לנזק שיגרם מחמת איחור בטיסות. 24. בפסק הדין שניתן בת"ק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נגד השטיח המעופף בע"מ, תק- של 2006 (3), 4438 (2006) (מפי כב' השופט ברנר חגי): "חוק התובלה האווירית נועד למצות את עילות התביעה כנגד מוביל אווירי, כמו חברות תעופה, באופן כזה שלא ניתן יהיה לתבוע את חברות התעופה בגין איחורים בטיסות שלא על פי הוראות אמנת ורשה. וכן לא נועד הוא בשום אופן להקנות הגנה למי שאינו מוביל אווירי, כמו גם מארגני הטיסות דוגמת הנתבעת. הדברים עולים במפורש מהוראתו של סעיף 10 לחוק התובלה האווירית המתייחס למיצוי עילת התביעה אך ורק ביחס למוביל, עובדיו וסוכניו ואין בו כל אזכור למארגני טיסות שכר. אכן, בדרך כלל לא תוטל אחריות על מארגני טיסות שכר בגין איחור בטיסה אך זאת לא בשל הגנתה של אמנת ורשה, אלא משום שלגופו של עניין בדרך כלל לא ניתן לייחס למארגני הטיסות אחריות לאיחור בטיסה". 25. נתבעת 1 ששימשה ומשמשת כסוכנות נסיעות וכן נתבעת 2 ששימשה ומשמשת כמארגנת חבילות נופש, אינן אחראיות על שינויים כלשהם בזמני הטיסות, אלא עליהן לנהוג בתום לב, נאמנות, לגלות אחריות ולעדכן את התובעים בשינויים עליהם מחליט המוביל. 26. טיסות שכר מעצם טבען נתונות לשינויים. בשונה מטיסות סדירות, טיסות מסוג זה זולות יותר והמוביל בהן אינו מחויב ללוח הזמנים המקורי. על התובע היה להביא זאת בחשבון בעת שהזמין את חבילת הנופש. 27. כבר נקבע בעבר כי הרוכש טיסת שכר יודע כי היתרון הינו מחיר מוזל, וכי החיסרון הינו לוח זמנים לא ודאי. וראה בת"ק (ת"א) 10248/06 סעדון דני נגד חברת צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ, תק-של 2007 (1), 3378 (2007), בת"ק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נגד השטיח המעופף בע"מ, תק- של 2006 (3), 4438 (2006), בת"ק (אש') 4173/06 ד"ר שניידר רוזה נגד השטיח המעופף בע"מ, תק- של 2006 (3), 28166 (2006)). 28. בבר"ע (מחוזי ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נגד ניב, תק- מח 2007 (3), 8976 (2007) נקבע ע"י השופטת רות לבהר- שרון כי: "נוסעים הבוחרים לרכוש כרטיס טיסה מוזל לטיסת שכר, נוטלים על עצמם את הסיכון כי עלולים לחול שיבושים במועדי הטיסות... עם זאת, גם כללים אלו נדרשים לעמוד במבחן הסבירות. אין מקום לפצות נוסעים בגין עיכוב בטיסת שכר, כאשר מדובר בשינוי של שעות ספורות שהוא סביר בנסיבות העניין, או כאשר ניתנה לנוסעים הודעה מראש אודות העיכוב, באופן שאין הם צריכים לטלטל עצמם לחינם לשדה התעופה." 29. בענייננו, השינוי במועדי הטיסות הן של הטיסה היוצאת מן הארץ שהתעכב בשעתיים והן של הטיסה החוזרת שהתעכב בשבע שעות לערך נודע לתובעים טרם יצאתם מן הארץ. משמע הינו בגדר הסבירות ולא גרם לתובעים צורך להטריח עצמם ולהמתין בשדה התעופה לשווא. 30. העיכוב הנוסף של הטיסה החוזרת לארץ משעה 24:00 לשעה 1:15 הינו עיכוב של כשעה בלבד. 31. אשר על כן מצאתי כי אין להטיל אחריות בגין השינויים במועדי הטיסות על מי מהנתבעות. 32. אשר לטענת התובעים כי הנתבעות רימו אותם בכך שמכרו להם אותו מוצר זול במחיר יקר, ניתן ללמוד מכתב התביעה כי התובע לא רכש את החבילה הראשונית מפאת העובדה שנתבעת 2 סובלת מאי נוחות בטיסות לילה מאוחרות וזו כללה טיסה חזרה ארצה בשעה 24:00. על כן נתן את הסכמתו לתוספת 360$ (90$ לאדם) בכדי לטוס בטיסה מוקדמת יותר בשעה 17:30 ולמנוע אי נוחות מיותרת. יוצא אפוא כי התובע שילם את התוספת שנדרש לשלם וקיבל טיסה בשעה המתוכננת במסגרת החבילה הזולה. העסקה בוצעה עם נציגת הנתבעת 1 הגב' מרגלית ומכיוון שלא נכחה בדיון שהתקיים, לא נשמעה גרסתה ולא התאפשרה חקירתה, ומכאן שלא נסתרו דברי התובע. לעניין זה סבור אני כי נתבעת 2 מתוקף תפקידה ומתוקף העובדה כי לא היה לה קשר ישיר עם התובעים איננה אחראית לסכום הכסף שנגבה מהתובעים כתוספת. ואני מקבל את עמדתה לפיה לא היה ידוע לה כלל על התשלום. 33. לבסוף תובע התובע 1 את סכום הוצאותיו של התובע 1 בגין דחיית נסיעתו, עקב הידרדרות מצבה הבריאותי של אשתו, אשר הוכרו בחלקן ע"י חברת הביטוח. התובע תובע סכום של 257$ כשלא ברור ממה הוא מורכב. התובע צירף לכתב התביעה מכתב מטעם חברת הביטוח המעיד על כך ששילמה לו סך של 257$ אך לא ברור בגין מה. בנוסף לא תמך התובע את טענתו במסמכים המעידים על מצבה הרפואי של אשתו וכן לא צירף מסמך המלמד על עלות משך שהייתו הנוספת בטורקיה. אשר על כן התביעה נדחית לעניין מרכיב זה. 34. משהוכח כי נטל האחריות בגין השינויים במועדי הטיסות לא מוטל על כתפי הנתבעות וכן שהעיכוב בטיסות עומד במבחן הסבירות, איני סבור כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש שבגינה נדרש פיצוי. כמו- כן וכאמור לעיל, אין מקום לפסיקת הוצאותיו של התובע בגין השהות הנוספת עם רעייתו בטורקיה. 35. לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: נתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 360$ (90$ לאדם) לנוכח עדותו של התובע 1 שלא נסתרה. בנוסף תשא הנתבעת 1 בהוצאות התובעים ביחד ולחוד בסך של 500 ₪. 36. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית, התובעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעת 2 בסך של 500 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופהתובלה אוויריתאיחור טיסה