1. במהלך חודש מאי 2010 פנה התובע אל הנתבעת 1, שהינה סוכנות נסיעות (להלן:"מונה טורס") והתעניין ברכישת חבילת נופש לקפריסין עבורו, רעייתו ובנו בן ה-9 (להלן:"בני משפחתו") למשך 5 ימים בחודש יולי. בשיחת התובע עם מר שלומי מיטרני, נציג מונה טורס (להלן:"מר מיטרני") הודע לתובע, שהמלון בקפריסין הוא בתפוסה מלאה ולכן המליץ מר מיטרני לרכוש נופש ברודוס ואף המליץ לתובע לרכוש נופש במלון "אקסיאן גרנד הוטל", שממוקם על החוף. כמו כן הבטיח מר מיטרני, שמלון זה הוא של 5 כוכבים, בעל סטנדרטים גבוהים ביותר וכל החדרים שם הינם חדרים ברמה גבוהה ביותר ומצוידים באביזרים החדישים ביותר. מר מיטרני אף הפנה את התובע להתרשם מתמונות המלון באתר האינטרנט הרשמי של המלון. בהסתמך על דבריו של מר מיטרני - רכש התובע את חבילת הנופש מיום 25.7.10 ועד 29.7.10 ושילם תמורתה סך של 6,600 ₪. 2. התובע ובני משפחתו הגיעו ביום 25.7.10 אל המלון המוצע ומכאן ואילך מעלה התובע את תלונותיו כנגד הנתבעות - תלונות המצדיקות, לטענתו, לחייב הנתבעות לשלם לו פיצוי בסך של 21,600 ₪, הכולל: השבת סכום החבילה בסך של 6,600 ₪ ועוד סך של 15,000 ₪ בגין נזקים מוחשיים ובלתי מוחשיים, בשים לב על עוגמת הנפש הרבה והעינוי הנפשי הקשה שנגרמה לתובע ומשפחתו, שהוא רק פיצוי חלקי בגין הסבל הרב אשר סבל והנזקים הכספיים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הנתבעות. התובע מלין על כך, שהנתבעות הטעו אותו בקשר לחדר שעליו לקבל, לא הושיטו לו עזרה במהלך הנופש, הונו אותו וכפו עליו מצב עגום של שהייה בחדר לא מאובטח כראוי וכתוצאה ממחדלי הנתבעות נגנבו חפצי ערך - הכל כפי שיפורט להלן: א. א) במקום החדר שהובטח להם, הופנו לאגף הישן של המלון המצוי מאחורי אותו אגף חדש ומפואר - אותו ראה התובע באתר האינטרנט. חדר זה היה נחות משמעותית ברמתו וברמת האיבזור שלו וגם ברמת האבטחה שלו מהחדר שהוצג בפניהם. חדר זה היה חדר ישן ביותר עם אביזרים ישנים ובלויים המתאים ברמתו למלון של 2 כוכבים ולא של 5 כוכבים כמובטח. החדר היה ממוקם בצידו של האגף שפנה לכביש ראשי וסואן המצוי מאחורי המלון - דבר שהפריע את מנוחתם. ב) התובע, ההמום, סבר, שמדובר בטעות טכנית של המלון ולכן פנה לפקידת הקבלה במלון להודיע לה על הטעות וביקש ממנה להחליף החדר לחדר באגף החדש, כפי שהובטח להם. פנייתו נדחתה, משום שלטענת נציגי המלון, הם לא ידעו על מה מדבר התובע, שכן המלון ממילא מצוי בתפוסה מלאה ולכן אין כל אפשרות להחליף חדר. ג) בהמשך לשיחת התובע עם נציגי המלון, פנה התובע לנציגת חברת "יוניטל" במקום והתחנן לעזרה, אך היא לא יכלה לעזור והפנתה את התובע להתקשר לנציג סוכנות הנסיעות בארץ ולהלין בפניו. התובע ניסה להשיג טלפונית את נציגי הסוכנות - אך ללא הועיל. רק לאחר פניות, בקשות ותחנונים חוזרים ונשנים לנציגי המלון - ניאותו הם להושיט עזרה והסכימו להעביר את התובע ומשפחתו לחדר אגר באגף הישן המצוי בקומת קרקע - שם התמקם התובע ובני משפחתו. ב. א) באותו חדר ישן אליו הועברו התובע ובני משפחתו, הייתה כספת קטנה בעלת מנגנון נעילה פשוט של מפתח - שם היו צריכים לאכסן את כל דברי הערך שהיו עימם. בשל גודל הכספת - לא ניתן היה לאכסן כל דברי הערך ולכן אוכסן בכספת רק מחשב נייד, דרכונים ומפתחות הבית ושאר חפצי הערך - המפורטים בסעיף 20 לכתב התביעה- החביא התובע במספר מזוודות שהיו בחדר. ב) למחרת יום ההגעה - 26.7.10- פנה התובע שוב לנציגי המלון בעניין החדרים ובהיות המלון בתפוסה מלאה, הוצע לתובע לעבור לסוויטה בתוספת סכום מעל 500 ₪ ללילה. התובע סירב להצעה וכך נשאר בחדר שקיבל, אך ביקש פתרון לכספת שהייתה קטנה מדי מהכיל את כל חפצי הערך שהביא עמו התובע ובני משפחתו. התובע לא נענה גם לדרישה זו בעניין הכספת ובאותו ערב יצאו התובע ובני משפחתו לארוחת ערב ולאחר שחזרו לחדרם גילו שהמשחק בו שיחק הבן נעלם וכך גם נגנבו דברי הערך מהחדר. בעקבות כך, פנה התובע לנציגי הקבלה של המלון ולמנכ"ל ודרש לבדוק באופן מיידי את מצלמות האבטחה על מנת לאתר את הגנב, אך במקום לקבל עזרה בעניין זה, הטיח מנכ"ל המלון ביקורת על התובע ודיבר עמו בצורה תקיפה ונחרצת לפיה מדובר באשמתו של התובע על צורת אכסון דברי הערך. התובע אף ניסה להשיג מי מנציגי "יוניטל" באזור, אך ללא הועיל. לתובע גם הוברר, שכלל לא היו מצלמות אבטחה באותו אגף ואיש בטחון נמצא בכניסה הראשית אך ורק משעה 22.00 ועד 06.00. לאור תלונותיו של התובע בפני מנכ"ל המלון ולאחר שהתובע הפציר במנכ"ל המלון - ניאות המנכ"ל לספק הסעה לתובע על מנת להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה על הגניבה. לאחר שהתובע חזר מהמשטרה, עדיין המשיך לבקש מנציגי המלון להעבירו חדר, אך לא הייתה אפשרות למלא בקשתו - אם כי יום למחרת, נאות המנכ"ל להעביר התובע ובני משפחתו לחדר באגף החדש. ג) לטענת התובע, גרמו האירועים הנ"ל לבנו להיכנס להתקף פחד ובתחילה סירב בכל תוקף לחזור לאותו חדר ואף סבל מנדודי שינה וכך בילו התובע ורעייתו את אותו לילה להרגיע את הבן, אך ללא הצלחה. גניבת הכסף שהיה במזוודה, אילץ את התובע להסתפק בכסף מזומן מועט שעדיין היה עמו והרגישו עוגמת נפש רבה ביותר בגין החפצים שנגנבו ובמיוחד נגרמה עוגמת נפש לרעייתו, משום שנגנבו לה תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי גבוה שניתנו לה במתנה על ידי אמה המנוחה. 3. כל אחת מהנתבעות הגישה כתב הגנה וכל אחת מהן מבקשת לדחות התביעה נגדה. 4. בכתב ההגנה, טענה מונה טורס, בין היתר הטענות הבאות: א. מונה טורס מבקשת לדחות התביעה נגדה, משום שהיא יוצאת ידי חובתה עם עריכת ההזמנה ומוודאה שההזמנה אושרה על ידי הספק - שהיא במקרה זה הנתבעת 2 (להלן:"ישראייר") ועם קבלת האישור, הודיע מר מיטרני לתובע על אישור החופשה. התמונות שהוצגו לתובע בקשר למלון המוזמן, הן תמונות עדכניות של המלון הידוע בטיבו ובאיכותו, אך התובע מעולם לא הזמין חדר ספציפי בשונה מהסטנדרט המקובל. גם לא הובטח לתובע חדר ייחודי ו/או ספציפי ומונה טורס פעלה במקרה זה כמתווכחת בעסקה והתובע לא פנה אליה באופן ישיר או עקיף בנוגע לטענות שהועלו על ידו בכתב התביעה. מונה טורס גם לא התחייבה לכספת בחדר המלון והטענה בדבר בטיחות וביטחון במלון אינה באחריותה של מונה טורס. ב. ישראייר מבקשת אף היא לדחות התביעה נגדה - זאת, בין היתר, בשל הנימוקים הבאים: א) אין יריבות בין התובע ובין ישראייר, שכן ישראייר שימשה כסיטונאי תיירות ואינה צד לסכסוך, נשוא כתב התביעה, שכן היא משמשת כמתווך בלבד מול ספק המלון בחו"ל. התובע הזמין חדר סטנדרטי ולא חדר מיזונט ו/או עם נוף לים, שהינם יקרים יותר מחדר סטנדרטי. ב) התובע לא פנה אל ישראייר ו/או למי מנציגיה בזמן אמת וככל שידוע לה, האגף בו השתכן התובע אינו ישן, אלא חלק בלתי נפרד מהמלון. הכביש הנזכר על ידי התובע אינו סואן אלא זהו כביש פנימי עם תנועה די דלילה. המלון היה אמנם בתפוסה מלאה, אך התובע קיבל את החדר שהזמין מכלתחילה. ג) לטענת ישראייר, היו אותם דברים שנגנבו מונחים על המיטה ולא בתוך מזוודות ומכחישה את פירוט החפצים שציין התובע כפריטים שנגנבו. בנוסף לכך, נטען על ידי ישראייר, שהתובע שודרג לחדר דלוקס ללא תשלום נוסף עם ג'אקוזי ונוף לגן ומאחר והוא טען שאין לו כרטיס אשראי הוא לא שילם עבור משקאות שצרך. 5. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לבית המשפט בתיק זה, יש לסכם ולומר, שבעצם התובע מלין על שני אירועים אשר לטענתו גרמו לאותה עוגמת נפש עד כי ישנה הצדקה - לטענתו- לפצותו בסכום של 21,600 ₪, כאמור לעיל. האירוע הראשון, מתייחס לסוג החדר שסופק לתובע והאירוע השני, הוא אירוע הגניבה, אשר נגרמה כתוצאה מכך שהכספת הייתה קטנה מהכיל את כל דברי הערך ודבר הגניבה גרמה לתובע ולמשפחתו עוגמת נפש, חוסר שינה של הבן וכל המפורט לעיל. לאחר שקילת חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים: א. א) התביעה מוגזמת הן בתיאור ובהעצמת העובדות שבה והן בסכומים הנתבעים על ידי התובע . בעצם, התובע לא הוכיח שהובטח לו חדר מסוים במלון המוזמן ולא הוכיח שהובטחה לו כספת גדולה באותו חדר. התובע צרף לכתב התביעה חשבוניות על מנת להציג בפני בית המשפט את התשלומים ששילם למונה טורס עבור החופשה, אך בעניין זה אין מחלוקת שהסכומים שולמו והמחלוקת נעוצה בטענות שלא קשורות לתשלום. לעומת הצגת חשבונות, לא הציג התובע את ההזמנה עצמה על מנת להוכיח אם הזמין חדר אחר מזה שהוא קיבל בפועל. מההזמנה שצרפה ישראייר עולה, שהוזמן חדר ואין כל ציון לייחודו של חדר זה - אם הוא באגף זה או אחר. ב) התובע אינו מכחיש את העובדה, שבפועל הוא קיבל המלון המוזמן, אך בכל הקשור לחדר שסופק לתובע, מקבל אנוכי את טענות הנתבעות, שאין הן אחריות לחלוקת החדרים ואין להן שליטה על אופן חלוקת החדרים על ידי המלון. בטופס "תנאים והגבלת אחריות" נאמר במפורש, שאין מי מהנתבעות אחריות לגבי השיבוץ בחדרים או תחזוקה או תקינות במלון. כמו כן, אין להטיל אחריות על מי מהנתבעות בדבר גודל הכספת שנמצאת בחדר, שכן מי מהנתבעות לא הבטיחו לתובע גודל כזה או אחר של כספת. ג) התובע כלל לא הוכיח מה באמת פריטים יקרי ערך נגנבו ממנו, אך גם אם נגנבו אותם פריטים, שאותם פירט התובע בכתב התביעה, הרי שהתובע עצמו מציין כי החליט להשאיר את הפריטים - פריטים יקרי ערך בעלי סנטימנטים מסוימים- בתוך מזוודות ולכן אם נגנבו מהמזוודות ואם כתוצאה מכך נגרמה לכל המשפחה עוגמת נפש - ואני מקבל בהחלט את טענת התובע שגניבה כלשהי במלון גורמת לעוגמת נפש- הרי השאלה היא, מה לו להלין על כך על מי מהנתבעות, שהן בוודאי לא אחריות לגניבה והן לא אחריות אם התובע החליט לשמור דברי ערך אלה סתם כך במזוודות. דברי הערך נשארו במספר מזוודות בחדר, כך נאמר בסעיף 20 לכתב התביעה, ברם בבית המשפט מעיד התובע בסתירה לאמור בכתב התביעה, שהדברים לא הושארו במזוודות, אלא:" המשחק היה על המיטה והיו כל מיני דברים מפוזרים, מצלמה בתיק אחד, אם. פי 4 בתיק אחר, מזומן בתיק אחר, היה במספר תיקים בתוך החדר..." בסופו של יום, הודה התובע שהנאמר בכתב התביעה על מקום הימצא דברי הערך נרשם כך בטעות (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 1- 5 ועמ' 4 לפ',ש' 1- 3) אינני יודע - וגם לא הוכח- אם בכלל יש אחריות למלון עצמו על גניבת דברי ערך המוכנסים כך סתם במזוודה ואם למלון כך, קל וחומר שאין כל אחריות למי מהנתבעות למעשיו של התובע. החלטת התובע להשאיר כך דברי ערך בחדר - הטילה עליו, למעשה , האחריות ואם נגרמה עוגמת נפש כתוצאה מגניבת דברי ערך רבים ויקרים - אין לו לתובע אלא להלין על עצמו. ד) התובע, אמנם לא תובע מהנתבעות את שווי דברי הערך שנגנבו, אך בכל זאת לא אוכל שלא לציין את העובדה, שהתובע מפרט בסעיף 20 לכתב התביעה רשימה של דברי ערך שנגנבו, ברם ממכתב מיום 16.9.10 ששלחה פקידת הקבלה של המלון צוין, שהתובע הלין על גניבת ארנק ומשחק ילדים ולא הלין על רשימת דברי הערך כפי שמפורט בסעיף 20 הנ"ל. באותו מכתב אף מפורט השירות שניתן לתובע ובסיכומו של אותו מכתב נאמר, שהמלון לא יכול להיות אחראי על כך שהאורח משאיר כסף או דברי ערך מחוץ לכספת - ואם המלון לא יכול להיות אחראי, כיצד ומדוע יש להטיל אחריות על הנתבעות, שכלל לא מעורבות בשיקול דעתו של האורח היכן להשאיר את דברי הערך שלו. ה) התובע ומשפחתו נהנו, בסופו של יום, מהמלון, מהשירותים שניתנו להם על ידי המלון, נהנו מהטיסה, מהעברות ואם כך, כיצד סבור התובע שיש להשיב לו את מלוא סכום החופשה?! בעניין זה עלי גם להוסיף, שהתובע לא יכול לתבוע נזקים שנגרמו למאן דהוא אחר ואין הוא יכול לתבוע, למשל, עוגמת נפש שנגרמה לאחר ולכן היות ותביעתו הוגשה רק בשמו - אין הוא יכול לדרוש סכומים המגיעים למי שאינו מופיע כתובע בכתב התביעה. עם זאת, עלי לציין, כי גם אם היה מוסיף את יתר הנפגעים - התוצאה של פסק הדין לא הייתה שונה, שכן התובע לא עמד במידה ההוכחה הדרושה מתובע, שהינו בבחינת המוציא מחברו. ב. א) כפי שצוין לעיל, התובע הזמין המלון ששמו צוין בכתב התביעה - מלון בן 5 כוכבים וכך בוצעה ההזמנה ומלון זה קיבל התובע ומשפחתו ולכן בעצם קבלת המלון שהזמין - יצאו שתי הנתבעות ידי חובה. סידור וסיווג החדרים נעשה על ידי המלון, שכן בגוף ההזמנה לא הובטח לתובע חדר מסוים ולכן אם היו לתובע טענות לגבי טיב החדר, הוא אכן פנה למנכ"ל המלון - כפי שבאמת היה צריך לעשות- עד שבסופו של יום שודרג החדר מבלי להוסיף תשלום. ב) התובע לא תמך טענותיו בעדות נוספת כלשהי, למרות שיכול היה לעשות זאת על ידי הזמנת רעייתו לעדות. התובע אף ראה תמונות של אותו מלון (והוא גם צרף חלק מהן לכתב התביעה) אך בפועל הוא אכן הגיע לאותו מלון שנראה בתמונות - אם כי טענתו מופנית אך ורק כנגד החדר וכנגד גודל הכספת. לגבי החדר הספציפי או גודל הכספת או היעדר אמצעי בטחון לשביעות רצונו של התובע, כבר התייחסתי לעיל, שאין למי מהנתבעות שליטה על חלוקת החדרים או גודל הכספת בחדרים או באמצעי ביטחון הנקבעים על ידי המלון ולא על ידי הנתבעות. 6. בכתב התביעה ניסה התובע להעצים גם את מצבו של הבן, אשר כתוצאה מהגניבה נכנס הבן להתקף של פחד ובתחילה סירב בכל תוקף לחזור לאותו חדר ואף סבל מנדודי שינה, אך טענות אלו לא הוכחו. כמו כן, הציג התובע מצב, כאילו התובע ומשפחתו לא לוקחים חופשות כדרך קבע וחיכו בכיליון עיניים לצאת לאותה חופשה וניתן היה להבין מהנכתב בסעיף 7 לכתב התביעה, שסוף סוף יצא התובע ומשפחתו לחופשה אשר גרמה לו עוגמת נפש, ברם מעדותו בבית המשפט עולה, שהתובע מרבה לנסוע לחו"ל, שכן לדבריו:" זו לא יציאה ראשונה שלי לחו"ל ולנופש כלל. עבדתי במקצוע הזה 15 שנה" (עמ' 1 לפ',ש' 11). לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שלא הוכחה הטעיה - כטענת התובע- או חוסר גילוי נאות, (עמ' 2 לפ',ש' 19- 20) שכן התובע ומשפחתו קיבלו המלון המוזמן וכפי שכבר ציינתי לעיל, סידור החדרים אינו בשליטת הנתבעות. אני מקבל את טענותיו של התובע, שאכן כל עניין הגניבה גרם לו ולמשפחתו עוגמת נפש ובמקום ליהנות מהחופשה נאלץ הוא לבזבז זמנו וללכת למשטרה, לתרגם מסמכים לאנגלית - אך כל זה נגרם לתובע עקב מעשיו הוא, שהחליט כך להשאיר דברים בחדר ללא השגחה וכמובן שלנתבעות לא יכולה להיות אחריות לפצות את התובע על מעשה או מחדל של התובע ושאין להן כל קשר לתוצאה. התובע או מי מבני משפחתו היה צריך לדעת, "שפרצה קוראת לגנב" (עמ' 2 לפ',ש' 24- 27). במהלך הדיון הוגשו גם תמונות של החדר בו שהה התובע ומשפחתו וגם את הכספת וממראה התמונות עולה, שאין שום פגם בחדרים או בכניסה (ראה תמונות נ/1, נ/2). 7. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע שאין בסיס לתביעה, העובדות לא הוכחו ואם נגרמה לתובע ומשפחתו עוגמת נפש בשל הגניבה - אין לנתבעות כל קשר לכך, אלא שחוסר זהירותם של התובע ומשפחתו בשמירה על דברי הערך ותוצאת הגניבה - היא הגורם לעוגמת הנפש. לכן, לאור האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לכ"א מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תעופהתובלה אווירית