המערערים ביקשו מאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת"א ת"א 1197/91) כי יתן צו לכינוס נכסיהם וכי יכריז עליהם פושטי רגל, הכל על-פי הוראות פקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בית המשפט דחה את בקשות המערערים, ועל כך הגישו ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת ערעור זה מבקשים הם עתה - במעמד צד אחד - בקשה לעיכוב הליכים, לאמור, עיכוב כל הליכיי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגדם, וזאת עד להכרעה בערעור. ביקשתי את תגובת כונס הנכסים הרשמי, וזכיתי לקבל את תגובתה המלומדת של עורכת-הדין עליזה אליצור, הממונה על הערעורים בלישכת כונס הנכסים הרשמי. תגובה זו מכילה תשובות קולעות לבקשה שלפניי. 2. ככל שבקשת המערערים סומכת עצמה אל תקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינן הסדר עיכוב ביצועה של החלטה שבערעור - והן תקנות 466 עד 470 - אין לצוות על עיכוב מן הטעם הפשוט שאין כלל החלטה הניתנת לעיכוב. ניתן לעכב ביצועה של החלטה המורה על עשייה או על פעילות כלשהן, ואילו בענייננו לא הוחלט אלא לדחות את בקשת המערערים. החלטה זו אינה צורכת כל ביצוע וממילא אין מה לעכב בה. ראה: המ' 708/69, 704 (בג"צ 281/69) ראש ממשלת ישראל נ' עדי קפלן ואח', פ"ד כג(2) 394, 397. ואילו אם בקשת המערערת אומרת להשעין עצמה אל הוראת סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל ("משהוגשה הבקשה [קרי: בקשת פשיטת רגל] רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב"), דומה ששומה היה על המערערים להגיש בקשתם - בראש ובראשונה - לבית משפט קמא, ורק בהיתקלם בסירוב יכולים היו להעלות עתירתם בבית משפט זה. לא מצאתי שהמערערים הלכו בדרך זו ומטעם זה שוב אין הם זכאים למבוקשם. 3. זאת ועוד אחרת: אם לא יעוכבו הליכיי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים, יימשכו ויילכו הדברים כפי שהיו עד כה, לאמור, כפי שהיו עד הגשת הבקשה לבית המשפט; ואילו אם עתה, לאחר שבקשתם לכינוס נכסים נדחתה לגופה (בין השאר מפאת חוסר תום לב), יעוכבו ההליכים, יימצא לנו שהמבקשים יזכו - על דרך עיכוב זמני בערעור - בסעד העיקרי שהם עותרים לו בערעור גופו: הסעד הזמני יהיה זהה לסעד העיקרי שבערעור. על-פי ההלכה, בנסיבות כגון אלו לא יזכה אדם בסעד של עיכוב בערעור. ראה: זוסמן (עורך לוין), סידרי הדין האזרחי, מהד' 6 (1991), עמ' 811 (סע' 667). 4. ועל כל אלה: משנדחתה בקשתם של המערערים בבית משפט קמא, שוב אין כונס הנכסים הרשמי מייצג את נושיהם. והנה, צו עיכוב כי אתן, פגיעתו תהיה, בראש ובראשונה, באותם נושים שאינם מיוצגים לפניי ואף את תגובתם לבקשה לא ידעתי. מה צדק הוא, איפוא, כי אתן צו בלא שאלה יוזמנו לדין? 5. אמור הייתי, איפוא, לדחות את בקשת המערערים לעיכוב הליכים, והנה עומד אני דווקא לקבל את בקשתם, ומטעם "חיצוני" לבקשה. שאלתי ומצאתי כי נתגלעו חילוקיי דעות בין בתי המשפט המחוזיים בארץ לענין תחום תחולתו ופרישתו של תיקון מס' 12 לחוק ההוצאה לפועל, ויחסו לפקודת פשיטת הרגל. אותו תיקון מס' 12 משנת תשנ"א-1991 (סה"ח בעמ' 184) הוסיף לחוק ההוצאה לפועל את פרק ז1 שעניינו "איחוד תיקים", ומסתבר כי בתי משפט מחוזיים - במחוזות שונים בארץ - מפרשים באורח שונה אותו מוסד של איחוד תיקים, במתכונתו החדשה, ובעיקר את דרכיי הקיום-יחדיו של אותו "איחוד תיקים", מזה, ושל ההליכים שלפי פקודת פשיטת הרגל, מזה: יש המקילים, יש המחמירים והפירוש אינו אחד ואחיד. חילוקיי דעות אלה עומדים עתה להכרעה בבית משפט זה, וראוי כי עד להכרעה נלך על דרך המקילים. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, אני נעתר לבקשת המערערים, ואני מורה על עיכוב הליכים. לאחר שתתקבל הכרעה באותם חילוקיי דעות, יוכל המשיב לבקש עיון מחדש בהחלטתי זו. עיכוב הליכיםאיחוד תיקים