1. רקע: התובע השכיר לאחיו של הנתבע, מזנון למכירת פלאפל בקומת הקרקע של הבית ברח' הרצליה 3 בחיפה. לטענת התובע, לא עמד השוכר בתשלומי השכירות והתובע הגיש נגדו תביעה בגין אי תשלום דמי שכירות בת"א 20098/92. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה ביום 26.6.94, החתום על ידי התובע מצד אחד והנתבע והשוכר מצד שני. לטענת התובע, עמד על כך שבלי חתימתו של הנתבע, כערב להתחייבויות אחיו השוכר, לא היה מסכים לקבל את הסכם הפשרה שהוצע על ידי השופטת שדנה בתיק, וזאת עקב היותו למוד נסיון ממוסר התשלומים הירוד של השוכר, שלא שילם דמי שכירות במועד מאז התשלום השני. לטענת התובע, ערב הנתבע על פי ההסכם לחובותיו של השוכר, לכל התשלומים הנזכרים בו ולביצועו של אותו הסכם. לטענת התובע, החוב המגיע מהשוכר לפי תיק הוצל"פ המתנהל נגדו הוא בסך 74,444.66 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 6.6.01. לטענתו, מוצו למעשה ההליכים כנגד השוכר. על כן, תובע התובע את הנתבע בתוקף ערבותו. הנתבע טוען שלא ערב לחובות אחיו ולא כך יש להבין את הסכם הפשרה. לטענתו, ערבותו מוגבלת לסעיף 1 להסכם הפשרה בלבד ולא לחובות השוכר לפי סעיף 5 שהם תנאים לאי פינוי המושכר ואינן חיובים כספיים עצמאיים של השוכר. עוד נטען כי חשבון החוב כולל שכ"ט עו"ד ואלמנטים הנובעים מסעיף 5 להסכם. לטענת הנתבע, לא ערב לתשלום דמי שכירות על ידי השוכר, אחיו, ולא ערב לכיסוי הוצאות גבייה ושכ"ט עו"ד. לטענת הנתבע, חבותו של השוכר בתשלום המשך דמי שכירות אינה נובעת מהסכם הפשרה אלא מהסכם השכירות הבסיסי שבין הצדדים, שהנתבע לא ערב לו. עוד נטען שלא מוצו הליכי הגבייה כנגד השוכר, שאף שילם את החוב לפי הסכם הפשרה למעט הסך של 130 ₪. 2. למה ערב הנתבע לפי הסכם הפשרה לצורך בדיקת שאלה זו, מן הראוי להביא את נוסח הסכם הפשרהשאושר כפסק דין ביום 3.7.94: הסכם בין: שמעון מאיר ואח' לבין חסון בסטוני הוצהר והוסכם ביןם הצדדים כדלקמן: 1. חוב דמי השכירות של חסון בסטוני לתקופה 1.6.92 - 30.11.94 הוא 28,580 ₪. סך זה כולל ריבית והצמדה עד ליום 8.6.94. 2. עו"ד בסטוני חסאן אחיו של הנתבע הפקיד לחשבון הבנק של התובע צ/ק דוחי על סך 22,000 ₪ בתאריך 7.6.94 על חשבון חוב שכירות וזאת ליום 8.7.94. 3. מאחר והצ'ק הינו דחוי, חוב דמי השכירות נשאר 28,580 ₪. 4. ינתן פסק דין פינוי נגד הנתבע המתחייב לפנות את החנות שעיקרה ממכר פלאפל ברח' הרצליה 3 חיפה. 5. פסק דין זה לא יצא לפועל ויחשב כבטל ומבוטל כעבור 3 שנים באם יקרו התנאים הבאים: א.הנתבע ישלם כסדרם ובמועדם את דמי השכירות השוטפים כל 6 חודשים מראש פעמיים בשנה, החל מ- 1.12.94 וב- 1.6 וכך מדי שנה בשנה. גובה דמי השכירות הם בהתאם לחוזה השכירות, צמוד להעלאות החוקיות של דמי השכירות בבתי עסק מוגנים (תלת חודשיות). ב.הנתבע ישלם לתובע את חוב השכירות בסך 28,580 ₪ לפי הפירוט הבא: 22,000 ₪ ישולמו בתאריך 8.7.94 6,580 ₪ ישולמו בתאריך 15.7.94 ג.הנתבע ישלם לתובע את הסך של 27,000 ₪ כפיצוי עבור האיחור בתשלום דמי השכירות עד כה. סכום זה ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים של 5,400 ₪ לחודש החל מיום 15.8.94 וכך בכל חמישה עשר לחודש עד לפרעונם. ד.במקרה של תשלום חלקי או פיגור באחד התשלומים לתקופה של יותר מ -15 יום יעמוד עודף החוב לפרעון מיידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ההפרה, ופסק הפינוי ניתן יהיה לביצוע מיידי בהוצאה לפועל, והנתבע מוותר על כל טענה כלפי ביצוע פסק הדין הנ"ל. 6. עו"ד חסאן בסטוני, אחיו של הנתבע, ערב לכל התשלומים הנזכרים ולביצועו של הסכם זה. שמעון מאירחסון בסטוני עו"ד עמירם חרל"ףעו"ד חסאן בסטוני אין חולק, לאחר מספר הליכים, שהשוכר לא עמד בתנאים המונעים פינויו על פי ההסכם, וביום 28.7.97 בוצע בפועל פינויו של השוכר מהחנות. לפי טענת הנתבע, הוא ערב רק לסעיפים 1-4 ולא לסעיף 5. סעיף 5 לפי טענה זו הוא התנאי, שאם יקויים, יבוטל פסק דין הפינוי. מכאן, לפי השקפה זו, אם מקויים סעיף 5, מבוטל פסק הפינוי, ואילו אם לא מקויים סעיף 5, הרי עומד בתוקפו פסק הפינוי, אבל במקרה זה החיובים לפי סעיף 5 אינם עומדים בתוקפם. החיובים לפי סעיף 5 הם חוב דמי שכירות בעתיד (ס"ק א), חוב דמי שכירות בעבר (ס"ק ב) ופיצוי על אי תשלום דמי שכירות בעבר (ס"ק ג). מכאן, לטענת הנתבע, שאם בוצע פסק דין פינוי, היינו לא קויים התנאי שלפיו לא יהיה תוקף לפסק פינוי, אין תוקף לחיובים שבסעיף 5 כחלק מההסכם, אלא השוכר חייב לתובע דמי שכירות לפי הסכם השכירות המקורי. אני מעדיף על פרשנות זו את פרשנותו של ב"כ הנתבע, כי הנתבע ערב לכל החיובים הנזכרים בהסכם, לרבות סעיף 5, וזאת מהטעמים הבאים: א.הנתבע קיבל על עצמו להיות ערב ובהיותו עו"ד הוא בודאי ידע מה זאת אומרת להיות ערב. ערבות היא חיוב משני לחבותו של אדם אחר. במקרה שאין חיוב עיקרי, אין גם ערבות. ב.הנתבע קיבל על עצמו להיות ערב ל"תשלומים הנזכרים". מהם התשלומים הנזכרים שהם חובתו של השוכר? סעיף 1 מציין את חובו של השוכר בגין העבר, ואינו קובע שיש לשלמו. זה איפוא אינו "תשלומים נזכרים" אלא לכל היותר "חוב נזכר". סעיפים 2 ו- 3 אמדברים על שיק שנתן הנתבע, וזה אינו תשלום שעל השוכר לשלם. סעיף 4 הוא פסק הפינוי, וגם הוא אינו תשלום הנזכר. מכאן, שאם היתה נכונה פרשנותו של הנתבע, הוא לא היה ערב לכלום, ולא היתה משמעות לערבותו שנכתבה בחוזה. על פי סעיף 25 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. על כן, יש להעדיף את הפירוש שנותן להתחייבות הנתבע משמעות, והוא הפירוש לפיו התשלומים הנזכרים שלהם ערב הם התשלומים המופיעים בסעיף 5. ג.פירושו של הנתבע מתעלם מסעיף 5 (ד) להסכם. בסעיף זה נקבע שאם התשלומים לא ישולמו, התוצאה לא תהיה ביטול החיוב לפי סעיף 5 אלא הוספה של החיוב לפי סעיף 4 לחיובים לפי סעיף 5. נאמר שגם אם התשלומים לא ישולמו, והתנאי המונע פינוי לא יקויים, "יעמוד עודף החוב לפרעון מיידי ופסק דין הפינוי ניתן יהיה לביצוע מיידי. דהיינו, התוצאה המוסכמת במקרה כזה תהיה חיוב כפול, גם פינוי וגם תשלומים. מכאן, שהתשלומים לפי סעיף 5 אינם רק תשלומים שביצועם ימנע פינוי, אלא תשלומים שגם אם לא יבוצעו או לא יבוצעו במועד, עדיין יהיה השוכר חייב בתשלומם, ואיתו הנתבע, הערב לתשלומם. לפיכך אני קובע כי הנתבע ערב לתשלומים המופעים בסעיף 5 להסכם הפשרה, כמו גם לביצועו של ההסכם. 3. האם החוב של השוכר נתבע לפי הסכם הפשרה הנתבע טוען כי החוב העומד לפירען בתיק ההוצל"פ אינו החוב לפי הסכם הפשרה אלא החוב לפי ההסכם המקורי וחוב הוצאות ושכ"ט עו"ד. אין הבדל בין החוב לפי ההסכם המקורי לבין החוב לפי הסכם הפשרה אלא בהסכם הפשרה נקבע פיצוי עבור אי תשלום בעבר שאינו נובע מהסכם השכירות המקורי. על כן, חובות דמי השכירות הנתבעים והפיצוי הנתבע נתבעים לפי הסכם הפשרה ולא לפי ההסכם המקורי שקרדם לו ונבלע בו לענין דמי השכירות. אשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, הנתבע חייב בהם משני כיוונים אפשריים: האחד, שהנתבע ערב לקיום התשלומים והפינוי. השוכר לא פינה ולא שילם. לצורך כך היה צריך להוציא הוצאות, ועל פי סעיף 4 (א) לחוק הערבות, הערב חב גם בריבית, בהוצאות ובדמי נזק שנתחייב בהם החייב בשל החיוב הנערב, ודינם של כל אלה כדין החיוב הנערב. אין כוונה אחרת שמשתמעת מן הערבות אלא להיפך, הכוונה המשתמעת מן הערבות היא שהנתבע ערב גם לביצוע של החיובים ולכל רק לחיובים עצמם. כיצד הוא יכול להיות ערב לביצוע הפינוי אם לא על ידי ערבותו לתשלום הוצאות הפינוי? על כן, תחומה של הערבות כולל את ההוצאות ודמי הנזק והריבית. השני, שעל פי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 סעיף 75: כספים ששולמו על חשבון החוב עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון האגרות וההוצאות לפי סעיף 9, ולאחר מכן לחשבון החוב הפסוק לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית, וקרן כולל הפרשי הצמדה. מכאן, שכל הכספים ששולמו, שולמו תחילה על חשבון ההוצאות, ומה שנותר הוא תמיד קרן דמי השכירות. לפי גישה זו היה יכול להיות ההבדל במקרה שבו לא שולם דבר, אבל כאשר שולמו תשלומים על חשבון החוב בסכומים ניכרים כמו במקרה שלפני, היתרה שנורה היא יתרת קרן שלכל הדיעות נכללת בחוב לפי הסכם הפשרה. על כן, אני קובע כי החוב כולו, כפי שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל וכפי שעבר גם הליכי טענת פרעתי שבהם ערך הנתבע את בקשות אחיו, הוא חוב הנובע בהסכם הפשרה. 4. האם מוצו ההליכים כנגד החייב לפי סעיף 8 לחוק הערבות? סעיף 8 לחוק הערבות אינו קובע שצריך למצות תחילה את ההליכים כנגד החייב העיקרי, כטענת הנתבע. כל מה שהוא קובע הוא, שיש לדרוש תחילה מהחייב העיקרי את קיום חיוביו. אין ספק שבמקרה שלפני נדרש החייב העיקרי תחילה לקיים את חיוביו, ורק כאשר החייב העיקרי הגיע לאיחוד תיקים ומשלם סכומים שאינם מכסים את הפרשי ההצמדה והריבית, הוגשה התביעה כנגד הנתבע. הנתבע אינו חוסה תחת כנפי סעיף 27 לחוק שם נקבעו תנאים נוספים שיש לקיים לפני תביעה מהערב. כפי שנקבע בע"א 211/78 הדס אלי נ' וינר את טיקו ואח' פ"ד לד(2) 617 , די בהגשת תביעה כנגד החייב העיקרי ביחד עם התביעה כנגד הערב כדי לקיים את דרישות הסעיף. כל שכן במקרה שלפני שלא הוגשה תביעה נגד הנתבע אלא לאחר שהחייב העיקרי התברר כמי שאינו משלם את חובותיו בתוקף צו איחוד תיקים. על כן, אין שום מניעה בדין להגשת התביעה כנגד הנתבע. 5. סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ובהתאם לתיקון הסכום שנעשה על ידי התובע בסיכומיו, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 69,683 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.6.01 ועד לתשלום המלא בפועל וכן אגרות המשפט ועוד 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כשכ"ט עו"ד. ערבים (ערבות)איחוד תיקים