זהו ערעורה של X (להלן - המערערת) על החלטת ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה חיפה (להלן - ועדת הערר) מיום 20.12.04 אשר החליטה לדחות את הערר שהגישה המערערת כנגד החלטת המשיב לרשום לה "סירוב" בגין אי התייצבות בחודש ספטמבר 2004. העובדות 1. המערערת רשומה בלשכת שירות התעסוקה - מחלקת הבטחת הכנסה משנת 2000. 2. החל מחודש פברואר 2004, חלה על המערערת חובת התייצבות בלשכה אחת לחודש. כעולה מכרטיסי ההתייצבות שצירף המשיב עולה כי במהלך החודשים פברואר עד אוגוסט 2004 נדרשה והתייצבה המערערת בלשכה, אחת לחודש במועדים שונים שבין ה-12 לחודש עד ה-18 לחודש. 3. בחודש ספטמבר 2004, חשה התובעת ברע, וביום 20.9.04 קיבלה אישור מרופא משפחה להיעדרות עקב מחלה לימים 20-19 לחודש ספטמבר (ראה: נספח א' לכתב הערעור). הגם שעל פי האישור הרפואי כאמור, המערערת הוגבלה בימים 20-19 לחודש זה בלבד, היא לא התייצבה בלשכה אף לאחר מועד זה, ולמעשה לא התייצבה כלל בחודש ספטמבר 04'. כפעל יוצא מכך, נרשם לה סירוב בגין חודש זה, אשר שלל זכאותה לקבלת גמלה בהתאם לחוק. 4. המערערת הגישה ערר לועדת הערר על הסירוב כאמור, וטענה כי בעבר היה לה מקרה דומה של מחלה, ואז נמסר לה על ידי לשכת התעסוקה כי עליה לשלוח את אישורי המחלה בדואר. לדבריה, כך פעלה גם הפעם ושלחה את אישור המחלה בדואר רשום, אך למרות זאת, לא הוכרה לה הגמלה עבור חודש ספטמבר 04'. 5. ועדת הערר דחתה את הערר, בקובעה כי המערערת לא סיפקה הסבר ראוי מדוע לא התייצבה לאחר תום המחלה בלשכה. מכאן הערעור שבנדון. דיון והכרעה 6. לדיון בתיק זה, לא התייצבו נציגי ציבור, והצדדים הודיעוני כי אין להם התנגדות שהדיון יתקיים בפני כדן יחיד, ומשכך ניתנה החלטתי, לפיה הדיון יתקיים בפני כדן יחיד. 7. לציין, כי המערערת לא צירפה אישור בדבר משלוח דבר דואר רשום כנטען על ידה. יותר מכך, במהלך הדיון בפני, טענה המערערת כי שוחחה בעניין מחלתה עם פקידת המשיב ביום 20.9.04, וזו מסרה לה שאם יש לה אישור מחלה, היא פטורה מלהגיע, ועליה לשלוח את אישור המחלה. לציין כי טענה זו אינה מתיישבת עם טענת המערערת בעררה, שם טענה כי על סמך מידע שנמסר לה מפקידת המשיב במקרה קודם, היא הסיקה שגם הפעם די במשלוח אישורי המחלה בדואר. זאת ועוד, במהלך הדיון בפני, התברר ולא הוכחש על ידי ב"כ המערערת, כי אישור מחלה כלל לא אמור להישלח ללשכת התעסוקה, אלא למוסד לביטוח לאומי לגבי כל דורשי העבודה בענף הבטחת הכנסה. בנסיבות אלו, אף גרסת המערערת שטוענת כי היא בעלת נסיון בתחום זה, לפיה שלחה את האישורים ללשכת התעסוקה, אינה סבירה. 8. על האמור לעיל, יש להוסיף כי לא היה חולק בסופו של יום, שבמקרה של אי התייצבות עקב מחלה ביחס לדורשי עבודה המתייצבים פעם בשבוע, די בהמצאת אישור המחלה והתייצבות במועד השבועי הבא. מכל מקום, במסגרת טיעוניו בפני, הודיע ב"כ המערערת כי הוא אינו עומד על טענת המערערת בדיון, לפיה שוחחה עם פקידת המשיב ביום 20.9.04, וכי לטענתו די בטענה עליה אין חולק, לפיה התובעת הסתמכה על הנוהל שהכירה בשנים קודמות, עת התייצבה אחת לשבוע - כדי להצדיק את אי התייצבותה ולהביא לביטול הסירוב שנרשם לה. 9. משכך, והואיל ולמעשה לא נותרה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אלא מחלוקת פרשנית בדבר הדין הראוי בנסיבות שבנדון, עתרו הצדדים כי פסק הדין בערעור זה, יינתן על סמך טיעוניהם בעל פה והחומר המצוי בתיק. 10. הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד [ראה: דב"ע נג/3-91 מחמד אבו גאמע ואח' נ' שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299]. בית הדין הארצי לעבודה פסק בסוגיה זו כי : "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב" לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" [ראה: דב"ע מא/3-91; דב"ע מא/4-91 מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, פד"ע יג 65]. 11. נטל ההוכחה על המערערת, להראות כי נהגה "כאדם המחפש עבודה". בענייננו, לאור גדר המחלוקת כפי שנתחמה על ידי הצדדים, ברי כי אילו התייצבה המערערת בלשכת התעסוקה, במשך כל אחד מ-10 הימים לאחר שחלפה הסיבה שבעטיה נמנע ממנה להתייצב ביום 19.9 או 20.9, לא היה נרשם לה סירוב ולא היה צורך בדיון שבנדון. אלא שהמערערת לא עשתה כן, ובמקום זאת בחרה להסיק מסקנות משלה בדבר הצורך להתייצב, על סמך נסיון העבר, עת חלה עליה חובת התייצבות שבועית. השאלה הרלוונטית בענייננו, אינה האם הסיקה המערערת מסקנה נכונה מנסיון העבר, או שמא טעתה בתום לב - אלא האם עשתה המערערת את שנדרש מדורש עבודה סביר. התנהגותה של המערערת בענייננו, אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות "אדם המחפש עבודה", אלא עולה ממנה כי המערערת כלל לא הפנימה את מהות ותכלית החוק המחייב התייצבות כדורש עבודה. מטרת ההתייצבות אינה להירשם בשבוע פלוני או בחודש פלוני, אלא היא חלק ממאמץ אותו נדרש דורש העבודה לעשות על מנת למצוא מקום עבודה, וזאת למצער לא נעשה על ידי המערערת. לפיכך, לא שוכנעתי כי המערערת גילתה נכונות אמיתית וכנה לעבוד כנדרש ממנה, ומשכך בדין נרשם לה הסירוב. 12. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. בהתחשב במהות ההליך - אין צו להוצאות. רפואהדמי אבטלהאישור מחלה