לפניי בקשה שעיקרה להורות להעביר לבית-הדין לעבודה את הדיון בסוגיות העוסקות בהחלת חובות המעביד, ובכללן החובות הקיבוציות, על המפרק והמנהל מטעמו (להלן - המשיבים), בתפקידם כמעביד בפועל, וכל עוד נמצא בית החולים "ביקור חולים" בהליכי פירוק לצורך הבראה. בקשה חלופית היא, להצהיר שהמשיבים אינם רשאים לערוך שינוי ארגוני כלשהו במחלקת המיון, וביתר המחלקות והיחידות בבית החולים, לרבות פיטורים, שינוי תנאי העסקה של מי מהרופאים לפני מיצוי התייעצות ומשא ומתן עם ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י או המבקשת) באשר לשינוי, היקפו והשלכותיו. בתוך כך, מבוקשים סעדים הכרוכים בפעולות שונות, או מניעתן, בעניינים הקשורים ביחסים שבין הצדדים. באופן פרטני מבוקש לבטל את פיטוריו של ד"ר א' שורס מן הטעמים המפורטים בבקשה. הרקע 1. לעמותה ביקור חולים הוספיטל (להלן - ביקור חולים), מונה ביום 11.11.2003 מפרק זמני, וזאת עקב קריסתו והיותו חדל פירעון, שעל גבו רובצים חובות בסכום העולה על סך 150,000,000 ש"ח, רובו לרשויות המסים. בהחלטתי לעניין הפירוק הזמני, הוריתי לכונס הנכסים הרשמי (להלן - הכנ"ר) להכין דוח על מצבו של בית החולים, וכן תכנית הבראה. בהיות העמותה בית חולים, ארכו הבדיקות זמן, ולאחר שהנושא נבדק בכל היבטיו, החלטתי ביום 1.8.2004 על פירוק קבוע של ביקור חולים, ומיניתי את הכנ"ר (להלן - המשיב 1) כמפרק. האחרון מינה מנהל אדמיניסטרטיבי ומנהל רפואי, ובשלב מסוים מונה מר ברי בר ציון (להלן - המשיב 2) כמנהל בית החולים. בהחלטה נאמר כי הפירוק הוא לצורך הבראה, ולא לצורך פירוק וחיסול העמותה, דהיינו "מפרק מפעיל", כשלנגד עיניי לא רק אינטרס הנושים, אלא גורלם של כ-800 עובדים, והיות העמותה בית חולים בלב לבה של ירושלים, על כל המשתמע מכך. במהלך התקופה ננקטו הליכי הבראה שונים, חלקם כואבים, באשר היו כרוכים בפיטורי עובדים. כן התקיימו ישיבות בית-משפט רבות, חלקן נסב על עתידו של ביקור חולים, והתקדמות המשא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים לבית החולים. בחודש מסוים אושרה למפרק הפעלה גרעונית חד-פעמית. במשך הזמן המשבר חלף, קופות החולים חזרו לעבודה שגרתית מול בית החולים, מספר הלידות עלה וטיפס בהדרגה, ומנהל בית החולים קיבל מחמאות מכל עבר. עתה, מנהל המפרק משא ומתן מתקדם לקראת מכירת ביקור חולים. הקשיים שבדרך רבים, בין היתר, באשר חלק ממבני בית החולים הינו בחכירה, וחלק מהווה הקדש. תאור הרקע הנ"ל, חשוב לשאלות שמעוררת הבקשה שלפניי, שכן ככל שמתארכת התקופה שבה בית החולים מתפקד במסגרת פירוק, גוברים סימני השאלה לגבי עובדיו, מעמדם, החשש לעתידם לכשתבוצע המכירה, והדברים ברורים ועתיקים. בהחלטת ביניים הוריתי על צירופו של עורך-הדין י' ארנון, בא-כוח מבקשי הפירוק, למשא ומתן עם הקונים הפוטנציאליים על-מנת לשמור על האינטרסים של העובדים בכללותם. זאת לאור קיומן של קבוצות עובדים אחדות, כאשר לכל אחת אינטרס שונה. כן ישנם פנסיונרים ותיקים לעומת חדשים. מטבע הדברים כל קבוצה הייתה רוצה להיות מיוצגת בפני עצמה, אולם סברתי כי הדבר עלול להכביד על המשא ומתן עם קונים פוטנציאליים. מכאן לשאלה המרכזית שמעלות באות-כוח המבקשת, עורכות-הדין א' לין וא' אבן זהב - איזו ערכאה אמורה לדון בסוגיית המפרק כמעביד, חלות ההסכמים הקיבוציים, ושורה של שאלות הנגזרות מכך, כפי שנפרט להלן. המתווה הנורמטיבי 2. על-פי סעיף 54 לחוק העמותות, תש"ם-1980, יחולו הוראות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה), בשינויים המחויבים, גם על פירוק עמותה. סעיף 307 לפקודה דן בסמכויותיו של מפרק, ובין היתר קובע סעיף 307(א)(2): "לנהל את עסקי החברה במידה הדרושה לפירוקה המועיל". אמנם אין הפקודה מגדירה את משך הזמן הדרוש לניהול כאמור, באשר כל מקרה והזמן הדרוש לו, אולם במשך השנים התפתח ה"מוסד" של "מפרק מפעיל". נדרש לכך בית-המשפט העליון בע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן - פרשת זיאדן [1]), בעמ' 559: "אין ספק כי יש מקום להבחנה בין 'מפרק' ל'מפרק מפעיל'. עמדה על כך כבוד השופטת ו' אלשיך באחת מן הפרשות: 'דומני שזהו המקום לחזור ולאבחן בין תפקידו ומעמדו של מפרק 'סתם' לבין מפרק-מפעיל. תפקידו של זה האחרון הוא לנסות ולהפעיל את החברה על דרך של מתן סיכוי להמשך פעילותה. מטרתו היא לנסות ולנהל את עסקיה ולהביא להבראתם. זוהי המטרה שלשמה ניתן צו הקפאת ההליכים שבמסגרתו ותחת כנפיו חוסה המפרק-המפעיל' (המ' (ת"א) 1446/97 נור פרסום חוצות (ייצור והפקה) בע"מ נ' אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות). 'מפרק מפעיל' הוא מוסד יציר הפסיקה. תפקידו וסמכויותיו של המפרק המפעיל דומים במהותם לאלו של מפרק זמני וקדם-מפרק זמני... ואכן, בתי-המשפט בישראל עשו שימוש בסמכותם למנות מפרק כשהיה ברור מראש שאין הכוונה לחסל את עסקי החברה או האגודה השיתופית. אף שחוק החברות קובע כי פירוק נועד לחיסול חייה של החברה, הורו בתי-המשפט בכמה מקרים על פירוק החברה בדרך של מינוי 'מפרק מפעיל'. כוונת המינוי לא הייתה לחסל את עסקי החברה, אלא להביאה לידי הבראה (ראו: מ' הורוביץ הגנה על זכויות עובדים במסגרת הבראת חברות [17]; צ' כהן 'פירוק חברה על-פי בקשת נושה - קווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת של בית המשפט', בעמ' 59-58)". 3. משך זמן החלמה (recovery time) של תהליך הפירוק משתנה מחברה לחברה, ותלוי בגורמים שונים ומורכבים, בכללם אופייה ומהותה של החברה. ברור, שגם אם המטרה היא לפרק את החברה, ובתוך כך למקסם את החזר החוב לנושים, יש לעתים קרובות צורך בהפעלתה ומכירתה של החברה בפירוק כעסק חי (going concern). 4. מקובלת עליי הטענה, בהקשר בקשה זו, כי מפרק מפעיל הוא מנהל העסק לכל דבר ועניין (בש"א (ת"א) 2640/02 (פש"ר 82/95) עו"ד שאול קוטלר בתפקידו כמפרק העמותה לקידום הספורט בהפועל תל אביב נ' מס הכנסה (להלן - פרשת קוטלר [8]). הוא בא בנעליו של המעביד ומשמש כחליפו לעניין סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, כדברי בא-כוח המבקשת (דב"ע לג/9-2 שביט - חנן [17]; דב"ע מט/33-3 מ.ב.ע. (פיתוח) בע"מ - מורדוך [18]). 5. יאמר כבר עתה, כי בהחלטתי בעניין הפירוק הקבוע לא הגדרתי את המפרק כ"מפרק מפעיל", אלא תחמתי את סמכויותיו במטרה להביא להבראתו של בית החולים, אם יצלח הדבר, או אז להעבירו לניהול קבוע, על-ידי מכירתו, כשהוא חזק ואיתן. בשלב זה מוקדם עדיין, לברך על המוגמר. איזה הוא הפורום הנאות לדון בשאלות מתחום דיני העבודה כאשר מונה לחברה מפרק מפעיל? 6. אף שהפקודה עוסקת, בתחום התאגידים, הרי שלבית-משפט של פירוק נתונה הסמכות לדון בקשת רחבה ביותר של סוגיות משפטיות, אשר לחדלות הפירעון של חברה יש השלכה עליהן, בין ישירה ובין עקיפה, והמצריכה השקפה כוללת ממבט מעוף הציפור, על כל היבטיה. אכן, הנטייה כיום היא לקבל גישות מתקדמות גם בניהול משפטים. הצורך בהתמחות בתחומים השונים הביאה את המחוקק להקמת טריבונלים מיוחדים לנושאים רבים כגון דיני עבודה, הגבלים עסקיים, חוזים אחידים, ועדות ערר למיניהן ועוד, וכך אף פנימה בבתי-המשפט החלה התמקצעות של שופטים בתחומים שונים. עם זאת, ישנם נושאים שהמגמה לגביהם היא הפוכה, דהיינו הרחבת סמכותם של בתי-משפט לתחומים שונים שיידונו תחת קורת גג אחת - כגון בית-המשפט למשפחה הדן גם בנושאים הנוגעים לתחום התאגידים, כשמדובר ב"בן משפחה", וההולך אחר הכלל “one family one judge”. 7. כך גם בענייננו. סעיף 267 לפקודה קובע: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". הרציונל מאחורי הוראת דין זו הוא כי יש להחיל על חברה חדלת פירעון דיסציפלינה שונה, בדומה לרעיון שבבסיס הקמת בית-המשפט למשפחה. בבש"א (ת"א) 11430/03 (פש"ר 2629/86) חברת האחים גינדי בע"מ (בפירוק) נ' ברקאי [9], מתייחסת לכך השופטת ו' אלשיך בפיסקה 20: "בשל אופיים של תיקי פירוק סבוכים, המתמשכים לעיתים על פני שנים ועשרות רבות של הליכים והליכי-משנה, וכן, התחום הייחודי והמורכב יחסית של דיני חדלות הפרעון המעורב במישרין או בעקיפין בסכסוכים אלו, קיים יתרון מובהק בידי בית המשפט של פירוק. בית משפט זה הוא המכיר את החברה חדלת הפרעון, נסיבות קריסתה, מצבה, מסגרת ההליכים הכוללת בה מעורבים החברה והמפרקים, מקרים דומים לסכסוך שנדונו בעבר, וכיוצא באלו. דבר זה מקנה לבית המשפט של פירוק יתרון מובנה ומהותי על ערכאה אזרחית, אשר איננה מכירה את תיק הפירוק לעומקו". המחוקק היה ער לנחיצות זאת, וקבע במפורש בסעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, כי: "האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית". 8. עורכי-הדין י' שפיגלמן ומ' רוסמן, באי-כוח הכנ"ר, טוענים כי כך פסקו הן בית-המשפט של פירוק והן בית-הדין לעבודה, ומפנים לפסיקה בנדון (ת"א (ת"א) 442/91 שימנס נ' יצהר (2000) בע"מ [10]; דב"ע מט/84-3 רקנט - אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ [19]; כן ראו מ' גולדברג דיני עבודה [27], בעמ' 41 שער 14 פרק 38). כן נאמר בדב"ע מח/158-3 אבן - אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ [20], בעמ' 161: "החלטה של בית המשפט מחוזי שעניינה פירוק תאגיד היא החלטהin rem, דהיינו מחייבת כלפי כולי עלמא; אין להעלות על הדעת מצב בו יתן בית הדין, לענין העומד לפניו, החלטה השונה מזו שניתנה על ידי בית המשפט המוסמך, כך שהפירוק ומינוי המפרק יהיו כשרים לכל דבר וענין, למעט הנושא שעומד להכרעתו של בית הדין האזורי, ביחסים בין הצדדים המתדיינים לפניו". 9. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם הלכות אלה חלות רק כשמדובר במחלוקת פרטנית בין עובד למפרק, או שמא גם כשמדובר ב"מחלוקת קיבוצית" בין מספר רב של עובדים או הארגון הטוען שהוא ארגון יציג, לבין המפרק. באי-כוח המשיבים מפנים בעניין זה להחלטת השופטת אלשיך בבש"א (ת"א) 18240/01 (פש"ר 1504/00) עובדי מפעל לבידי אשקלון נ' עו"ד ע' שפירא בתפקידו ככונס לנכסי חברת לבידי אשקלון בע"מ (להלן - פרשת לבידי אשקלון [11]), בפיסקה 15 כדלקמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דומה כי הדין בעניין זה הוא עם הכונס. זאת היות והשאלה העומדת בפני הינה בראש ובראשונה שאלה של מסגרת דיני הקדימה והגבלות על כוחו של שעבוד צף לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין. סוגיה זו, גם אם מהותה שייכת לתחום דיני העבודה, הרי שהיא שייכת ל'גרעין הקשה' של הסוגיות העולות בדיני הפירוק' והכינוס, באשר היא מסדירה חלק ניכר מסוגיית היחסים שבין נושה מובטח מחד גיסא לעובדי חברה חדלת פירעון מאידך גיסא. לכן, בדין טוען הכונס כי במקרה דנן סמכותו של בית המשפט של כינוס על סוגיות מעין אלו הינה דין ספציפי, הגובר על הדין הכללי החל על סוגיות זכויות עובדים בכללותן. זאת, בכפוף לסמכותו של בית הדין של כינוס להעביר לערכאה אזרחית (ולבית הדין לעבודה בכלל זה) סוגיות המצריכות דיון עובדתי מסובך ושמיעת עדים רבים, אשר אינן מתאימות להידון לפי סדרי הדין הנהוגים בבית משפט של כינוס". (כן ראו בש"א 12138/02 (פש"ר 2043/01) פלג נ' גן אורנים בע"מ (בפירוק) [12]). בין כך ובין כך, באות-כוח המבקשת טוענות, בתשובתן לתגובת המשיבים, כי אלה מתפרצים לדלת פתוחה, שכן הבקשה שלפניי היא לקבל את אישורו של בית-משפט זה להעברת הדיון בסוגיית החלת היחסים הקיבוציים על המשיבים ומעמדו של הארגון היציג, לפתחו של בית-הדין לעבודה. השיקולים באישור פתיחת הגשת הליך כנגד החברה בפירוק לערכאה אחרת 10. עשיית שימוש בהוראת סעיף 267 לפקודה ברורה במקרים הקלים, כגון אישור להגשת תביעה הנוגעת לרשלנות רפואית לבית-משפט אזרחי, כשלבית החולים כיסוי ביטוחי, הנהנה גם מייצוג משפטי שונה, דהיינו מטעם המבטח. אלא שלטענת המבקשת, הגם שהסוגיה הנדונה, במקרה הנדון, אינה מצריכה דיון עובדתי מסובך ושמיעת עדים רבים (פרשת לבידי אשקלון [11]), הרי שמדובר אמנם בסוגיה משפטית נקודתית אך זו מורכבת, ולפיכך מקומה בבית-הדין לעבודה. המפרק כמעסיק - חלותם של הסכמים קיבוציים 11. ראשית לעניין מעמדה של המבקשת, אצא מתוך הנחה, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, שהמבקשת היא ארגון יציג. באין מחלוקת כי משניתן צו פירוק זמני, רואים אקט זה כפיטורין של העובדים (גולדברג בספרו הנ"ל [27], בעמ' 51 פרק 30; המ' (ת"א) 2081/96 יחזקאל נ' עו"ד וידאל כמפרק החברה [13]), הרי שהעובדים עוברים להיות עובדיו של מעסיק חדש, או אז תישאל השאלה מהו מעמדם של העובדים כלפי מעסיקם החדש? ככל שהסוגיה נוגעת לדיון זה, המבקשת רואה במפרק כמעסיק, שחלים עליו חובות מעביד לא רק במישור יחסי העבודה בפן האישי, אלא גם במישור יחסי העבודה הקיבוציים, זאת בהנחה שפניו להבראה. מיטיבה להציג את הדילמה ד"ר מ' הורוביץ (סלומי) בחיבורה הגנה על זכויות עובדים במסגרת הבראת חברות [28], בעמ' 194: "שאלת מעמדו של ההסכם הקיבוצי בעת כניסתה של חברה להליכי הבראה היא שאלה המשפיעה מהותית על יכולתם של העובדים להגן על זכויותיהם הבסיסיות בעת הליך זה. אם זוכה ההסכם הקיבוצי לחסינות, הרי שכל שינוי בתנאיו מחייב את אישורם של העובדים. במצב שכזה מצויים העובדים בעמדה של כח, והם יכולים להגן על זכויותיהם בעת המשא ומתן על הבראתה של חברה. למרות זאת אם ההסכם הקיבוצי מתבטל עם כניסתה של חברה להליכי הבראה, וזאת בלא שום צורך לקבל את הסכמת העובדים, כוחם של העובדים פוחת באופן ניכר. ברור כי גישה אשר תעניק חסינות מוחלטת להסכם הקיבוצי, תקשה על השגתו של הסכם הבראה שמטרתו לייעל את החברה ולהעלות אותה על פסי רווחיות, ולעומתה גישה אשר תבטל את ההסכם הקיבוצי בלא אפשרות מיקוח תפגע פגיעה מהותית בזכויותיהם של העובדים לתנאי עבודה הוגנים ולביטחון תעסוקתי. הדיון במעמדו של ההסכם הקיבוצי קשור קשר ישיר לסוגיית מעמדו של ארגון העובדים היציג. התארגנות העובדים בארגון עבודה היא תנאי הכרחי ליכולתם לנהל משא ומתן על עתיד ההסכם הקיבוצי במהלך ההבראה, נעשה בידי ארגון יציג אשר מיטיב לייצג את האינטרסים של העובדים ולהגן עליהם. שמירה על מעמדו האיתן של הארגון היציג היא, אפוא, תנאי הכרחי לשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים" (שם, בעמ' 269). לדעתה, הדין האמריקני מעניק הגנה איתנה לזכויות העובדים בנוגע למקום עבודתם, וכן כי אין לשנות את ההסכם הקיבוצי למעט במקרה של שינויים הכרחיים. ההנחה העומדת בבסיס ההסדר בדין האמריקני היא כי מששני הצדדים בעלי כוח וכושר מיקוח, בהכרח יגיעו הם להסדר טוב יותר כאשר ההבראה לנגד עיניהם, או אז אפשר יהיה למנוע פירוק (שם, בעמ' 306). 12. באי-כוח המשיבים לומדים גזרה שווה מכך שמעמדם של העובדים שונה לאחר הפירוק, וכשם שאין המעסיק החדש חב בחובות העבר כגון לגבי פיצויי פיטורין, כך גם לגבי יתר תנאי ההעסקה. כך בפרשת לבידי אשקלון [11], בית-המשפט ראה בעובדים סוג ספציפי של נושים. באי-כוח המשיבים מפנים לדברי בית-המשפט המחוזי בהמ' (ת"א) 2081/96 הנ"ל [13] (השופטת אלשיך), בפיסקה 15 בזו הלשון: "מכל המקובץ עולה כי צו הפירוק שניתן כנגד החברה כמוהו כהודעת פיטורין לכל עובדי החברה. נראה לי בעניין זה לאמץ את דברי השופטת בדימוס ח' הרדוף בעמ' 53 בספרה הנ"ל: 'אף על פי כן מקובלת כיום באנגליה, ככלל משפטי מוצק, ההשקפה שלפיה צו פירוק מפקיע אוטומטית את כל חוזי העבודה'". אולם יושם אל לב כי במקרה זה נדון ערעור על החלטת המפרק בעניין הוכחת חוב שהגישו שישה מעובדי החברה. גם הסתמכותם של באי-כוח המשיבים על דברי בית-המשפט בבש"א (ת"א) 4478/03 (פש"ר 110/95) פייס נ' י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) [14], אינה מעלה ואינה מורידה, שכן בבקשה דנן ההתייחסות היא לכלל העובדים, בעת פירוק מפעיל. הדברים יפים אף בהקשר לנאמר בפרשת קוטלר [8], בפיסקה 31 שלפיהם: "החובות המוטלים על המפרק אינם זהים לחובות המוטלים על החייב, ומערך החובות והזכויות שלו מול הנושים הינו שונה לחלוטין...". באי-כוח המשיבים סבורים כי אם לא נאמר כן, לא תהא אפשרות להבריא את החברה, כדבריהם בעמ' 8 פיסקה 28 לסיכומיהם: "לא הרי עסק חי אשר יכול לאפשר לעצמו עיכובים מסויימים בשינוי תנאי העסקתם של עובדים, כדינו של תאגיד בפירוק אשר כל עיכוב והשהיה יכולים להיות קריטיים לעצם האפשרות של המשך הפעלתו. במיוחד הדברים אמורים כלפי סוגית הפעלת בית החולים דנן אשר יכולת הפעלתו באיזון הינה שברירית, בלשון המעטה, וכל עיכוב בענין זה עשוי להשפיע באופן חמור על המשך ההפעלה של בית החולים, כמו גם על יכולת גיוסי כספים ממשרדי הממשלה המתנים את המשך הזרמת הכספים בביצוע צעדי הייעול". 13. באות-כוח המבקשת אינן יוצאות חוצץ כנגד ההלכות שהובאו לעיל, אלא טוענות כי השיקולים בפירוק מפעיל אמורים להיות שונים מפירוק רגיל, כדבריהן בתגובתן: "יש לציין שחדשנותה של הסוגיה אינה מתבטאת במינויו של מפרק מפעיל, אלא בשאלת החלת היחסים הקיבוציים על המפרק המפעיל ומעמדו של ארגון העובדים היציג בעת הליכי הבראת החברה. מאחר שמינויו של 'מפרק מפעיל' הוא יציר הפסיקה, אזי קיימות סוגיות שונות שטרם הוסדרו על ידי בית המשפט, והמחוקק טרם אמר דברו בעניינן" (שם, בעמ' 7, סעיף33). 14. מאידך גיסא, מוסיפים באי-כוח המשיבים ומפנים לע"א 673/87 סאלח נ' מפרק פרץ את איסר חברה לבנין והשקעות בע"מ (בפירוק) [2], בעמ' 68 (השופט ד' לוין): "ככל שיתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושיה. ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית המשפט ובהדרכתו, כן ייטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשייה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה אמורה ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת". בפרשת זיאדן [1], אכן מבחין בית-המשפט העליון בין "מפרק" ל"מפרק מפעיל" ומתייחס לסתירה הפנימית הנובעת ממושגים אלה ביחס למטרת הפירוק על-פי הפקודה, ומוסיף השופט ג'ובראן (בהסכמת הנשיא ברק והשופט מ' חשין), בעמ' 557: "לטענת המערערים, מאחר שבענייננו מדובר במפרק מפעיל, הרי הפטור מפיצויי הלנה, הקבוע בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 לגבי חברה בפירוק, אינו חל. לטענתם, מינויו של מפרק מפעיל אינו מביא להפסקת יחסי עובד ומעביד ואינו מפסיק את צבירת פיצויי ההלנה על סכומי שכר העבודה ו/או פיצויי הפיטורין שנצברו לפני מינוי המפרק המפעיל ושלא שולמו במועד החוקי לתשלומם ונתבעו כדין לפני שהתיישנו. ובמילים אחרות טוענים הם כי תפקידו של מפרק מפעיל הוא לפעול לשימור פעילות התאגיד, לשיפור מצבו הכלכלי ולהבטחת המשך קיומו כגוף מאוגד. על-כן בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, לטענת המערערים, שכר עבודה ופיצויי פיטורין של מפוטרי התאגיד, שלא התיישנו, צברו פיצויי הלנה וימשיכו לצוברם עד ליום תשלומם בפועל. טיעון זה אינו מקובל עליי. כפי שיובהר להלן, המערערים אינם זכאים כלל למרכיבי החוב שבגינם הם מערערים, דוגמת פיצויי הלנת שכר וסעיפי שכר אחרים. כידוע, מרגע שבו נכנס גוף משפטי לפירוק, מוקפאת מצבת חובותיו (ראו כהן בספרו הנ"ל, בעמ'62)". 15. העולה מן האמור, שחרף המגמה להגן על העובדים ועל זכויותיהם בחברה שבפירוק, הרי "מפרק מפעיל" כמוהו כמפרק "רגיל". נראה כי אכן לא קל ליישב בין שתי הגישות של באי-כוח הצדדים, אולם מבחינה עיונית הן יכולות לדור בכפיפה אחת, לאורך ציר הזמן. נקודת המפנה יכולה להיות, לדעתי, בעת שהחברה בפרוק מגיעה לפעילות מאוזנת, באופן שיישום דיני העבודה בפירוק מפעיל לא יגרמו לקריסתה המיידית של החברה. יוצא אפוא שיש למצוא את האיזון הנכון בין שמירה על זכויות העובדים מחד גיסא, לבין חופש הפעולה של המפרק בפירוק מפעיל מאידך גיסא, שכן מששני וקטורים פועלים בכיוונים נוגדים, התוצאה הפיסיקלית היא אפס, דהיינו חוסר תזוזה. פועל יוצא מן האמור, כי דרישות העובדים צריכות להישמע, למפרק צריכה להיות אוזן קשבת לצורכי העובדים, ועל בית-המשפט המפקח על פעולותיו לשקול אם אכן שלילת הזכויות, ברגע נתון, הכרחית היא. בל נשכח כי תרומת העובדים לחברה בפירוק מפעיל היא חשובה ביותר, שהרי הם הם אשר יוצרים את ההבראה! מן הכלל אל הפרט 16. משמגיעים למסקנה כי לא ניתן להעמיד את המפרק במצב השולל ממנו את אפשרות ההבראה של החברה בפירוק מפעיל, עדיין אין זאת אומרת שאין להציב לו בלמים. השווה בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ [3]. בפסק-דין זה, הדן בזכויות העובדים בעת שינוי מבנה, מציין המשנה לנשיא (בדימוס) אור בעמ' 556: "בתמצית, בנסיבות של שינויים אורגניים בדרך של העברת בעלות במפעל, המעביד חופשי לבצע את השינויים הנדרשים, אולם עליו לשאת בנטל השלכת שינוי זה על זכויות עובדיו. מנגד, העובד יכול לבחור לשמור על התקשרותו החוזית עם מעבידו הקודם, אך עליו לשאת בנטל החלטה זו, שמשמעותה יכולה להיות אובדן פרנסתו. למעביד החדש יש חופש בחירה מוחלט להתקשר או שלא להתקשר בעיסקה לפי התנאים אליה הגיעו הצדדים. אם כן, דעתי היא כי האיזונים והבלמים המתוארים יוצרים סביבה הוגנת לניהול משא ומתן על ביצועו של שינוי מבני. חשוב להדגיש כי מעל מגעים אלה מרחפת החובה של כל הצדדים המעוניינים לנהוג בתום-לב, ועליהם לנהל את המשא ומתן ביניהם לאורו של עיקרון זה. כך גם לגבי דרישות ותנאים שיוצגו על-ידי העובדים או ארגונם היציג, אם יוצגו כאלה במהלך המשא ומתן". דעתי היא שעם מתן צו פירוק קבוע, יש לקבוע מנגנון של הידברות בין המפרק לעובדים, באמצעות הארגון היציג, על-ידי קביעת אמנה או "קווים מנחים" (guidelines), ובכל מקרה שבו הצדדים לא יגיעו להבנה, יכריע בדבר בית-המשפט של פירוק. מיתווה כזה יש להתאים לכל חברה בנפרד, בהתאם לאופייה, מטרותיה, צפי זמן תהליך ההבראה וכיו"ב. פועל יוצא מן האמור, כי במקרה שלפניי אין מקום להחיל, בעת הזאת, את ההסכמים הקיבוציים, שעה שעומדים אנו בעיצומו של המשא ומתן עם הרוכשים הפוטנציאליים של בית החולים, שכן העמסת הגבלות או התחייבויות מראש, עלולה לטרפד או למצער להכביד על סיום מוצלח של המשא ומתן, והתוצאה עלולה לחזור כבומרנג אל העובדים עצמם. בתוך כך לא ניתן במצב זה לבטל את החלטות המשיבים, במיוחד בכל הקשור בפיטורי הבראה. באת-כוח המבקשת מביאה מדבריי בבש"א (י-ם) 6640/04 בפש"ר זה, שם נאמר: "לטעמי יש לקחת בחשבון בעת קבלת החלטה בדבר פיטורי קבוצת עובדים, כשהדבר נחוץ לצורך התייעלות או בעקבות תכנית הבראה או צמצומים מסיבות שונות, את דעת העובדים ו/או הארגון היציג, וככלל לשתף את העובדים, ככל שניתן, הן בהחלטה האסטרטגית, איזה סוג עובדים לפטר...". עתה, אומר יותר מכך, ככל שמתקדמים על ציר הזמן, ומצב בית החולים משתפר, כך יש לשתף את העובדים, בעליית מדרגה נוספת. 17. לאור האמור, אדון בדרישות הפרטניות של המבקשת. (א) חובת היוועצות באות-כוח המבקשת מציינות, כי חובה זו מקורה, בין היתר, בחובת תום-הלב וחובת ההגינות, המהוות עקרונות על בשיטת המשפט הישראלית, ותמים דעים אני עמן (ראו דב"ע לט/7-2 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ - חברת שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ [21]; בש"א 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות הפקידים - מרכז השלטון המקומי בישראל [22]). אמור מעתה: במקום שבו יש לקיים היוועצות עם נציגות העובדים לגבי שינויים שיש להם השלכה משמעותית בתנאי העבודה של עובדי בית החולים, צריכה היוועצות זו להיות אמיתית וכנה. על חשיבותה של היוועצות אמת בהקשר של פיטורין מחמת צמצום, ראו ע"ע 359/99 לוין - רשות השידור [23]. דרך זו, יש להניח, תביא לקידום האינטרס המשותף של שני הצדדים ומניעת צעדים חד-צדדיים של מי מהצדדים, עת משא ומתן עם רוכש יתקדם לעבר בשלות. לאור העובדה שאף להיוועצות יש נפקות משפטית, אם העובדים יטענו בעתיד שזו נעשתה מן השפה אל החוץ, אדגיש כי זו תתבצע תוך דיווח לבית-המשפט על התקדמותה ויעילותה. (ב) חובת קיום משא ומתן לעניין חובה זו, מסתמכות באות-כוח המבקשת על שורה ארוכה של פסקי-דין. גם אם אלה אינם עוסקים במצב של פירוק, הרי יש בהם כדי ללמדנו על הצורך החיוני בקיומה, שבסופו של יום יביאו עימה רגיעה ויחסי עבודה מאורגנים ראו (דב"ע 7/98-3 מועדים - משרד הביטחון - מדינת ישראל [24]; עס"ק 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - כור תעשיות בע"מ [25]; דב"ע נב/4-2 חברת תרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי באר שבע [26]). אף לצעד זה של קיום משא ומתן בין העובדים למפרק המפעיל יש השלכות ונפקות משפטית. לפיכך בשלב זה יש לנקוט צעדים זהירים, באופן שלא יפגע במשא ומתן עם הקונים, תום-לב והגינות ובפיקוח בית-המשפט. אכן יפים לעניין זה דברי בית-המשפט בבש"א (ת"א) 22204/03 (פש"ר 2166/03) צ'והדרוגלו אלומיניום סנטיי וי טיקרט אנונים סירקטי בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי בתפקידו כמפרק זמני של חברת חירם גת חברה להנדסה ובנין בע"מ [15], בפיסקה 14: "...מעמדו של מפרק שונה ממעמד צד סולבנטי רגיל; כאשר בית המשפט מכריע בסכסוך בין מפרק לבין צד ג', הרי שככל שאמורים הדברים בהתנהגותו וזכויותיו של המפרק, הרי שאין עסקינן בגוף סולבנטי ואוטונומי רגיל, אשר יכולת בית המשפט להתערב בשיקוליו מוגבלת לעילות הקבועות בחוק. מן המפורסמות הוא, כי מפרק אינו פועל בנכסיו הוא, אלא עסקינן בבעל תפקיד שמינה בית המשפט בכדי שיפעל בנכסיהם של אחרים; בהיותו 'זרועו הארוכה' של בית המשפט, הוא חב ברמה מוגברת של תום לב והגינות, הן כלפי הנושים והן כלפי צדדים שלישיים עמם הוא בא במגע במסגרת פעילותו". דברים אלה יפים גם לעניין יחסי מפרק-עובדים. פתיחת משא ומתן ניתן יהא לבדוק לאחר שניתן יהא לדעת אם המשא ומתן עם הקונים מבשיל ומגיע לדרגה כזו שמשא ומתן לא יטורפד, ולאחר פנייה נוספת לבית-המשפט. סוף דבר מראשיתו 18. מן האמור לעיל, ומנימוקי המשיבים, עולה כי אין מקום להעביר את הבקשה לבית-הדין לעבודה. גם אם לשון סעיף 267 לפקודה רחבה וכוללנית, כדברי באות-כוח המבקשת (ראו א'ברק פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה [29], בעמ' 306) וכפי שעולה מרע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ [4], בעמ' 808 נאמר שם: "'טעמו של סעיף 156 הנ"ל (סעיף 267 לפקודה כיום) הוא שעם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בביתה משפט רשאים לתבוע על דרך של הוכחת חוב לפני המפרק... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם...'". (ראו גם בר"ע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ [5]). רעיון ריכוז ההליכים הוא אפוא אחד המאפיינים העיקריים ליישום עקרון השוויון בין הנושים, המהווה בריח תיכון בדיני הפירוק, והוא נקשר באורח ישיר למנגנון פירעון החובות הקולקטיבי (ראו י' כהן דיני חברות (כרך ג) [30], בעמ' 19, 368-365; ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק) [6], בעמ' 869; רע"א 7945/99 שילר, עו"ד הנאמן על נכסי הפש"ר נ' לוין בפשיטת רגל [7]). פרופ' א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים בישראל [31], בעמ' 612 מציין: "רעיון הצדק החלוקתי העומד ביסוד הליך הפירוק כהליך ריכוזי, המתנהל לטובת כל הנושים וכל בעלי המניות, מחייב למנוע את פתיחתן, או המשך ניהולן, של חזיתות משפטיות מחוץ להליך הפירוק". 19. לאור התוצאה אליה הגעתי, סבור אני, כי איני צריך להכריע בשאלה אם האמור בבש"א (נצ') 2836/02 שילוני נ' כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה [16], בדבר קיום סמכות מקבילה של בית-הדין לעבודה על-פי סעיף 24(א)(1) לחוק, מהווה הלכה מחייבת אם לאו. כך גם לגבי יתר ההפניות בנושא זה בבקשת המבקשת. שלילת הצורך באישור בית-המשפט של פירוק, להגשת תביעה בפני ערכאה אחרת, דהיינו לבית-הדין לעבודה במקרה דנן, עלולה אף להביא להצפה בתביעות עובדים, דבר שיש בו הכבדה יתרה על המפרק. 20. אשר לפיטורי ד"ר שורס וסגירת מחלקת לב-חזה, צודקים באי-כוח המשיבים, כי המפרק קיבל את אישור בית-המשפט להליך פיטורי הבראה, וצעדי ייעול, ואף ערך שימוע לד"ר שורס (אם כי באיחור). הוא הדין לנושא שינוי תנאי ההעסקה של הרופאים לרבות בנושא הכוננויות. אני מקבל את הטיעון, כי נושא פתיחה מחדש של המחלקה הנדונה צריך לבוא לידי ביטוי במשא ומתן עם הרוכש העתידי. כל שניתן להוסיף בשלב זה הוא שעל המפרק להקפיד בעתיד על עריכת שימוע ענייני ובמועד. לפיכך, בנתון לאמור בפיסקה 17 לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. רפואהפיטוריםבית חולים