א. מבוא 1. בתחילת שנות ה- 70' (עובר למהפיכה האיסלאמית באיראן), התקשרו יחדיו התובעת, הנתבעת 1 ואיש העסקים האיראני פאר?ק מח???יאן (להלן - מחבוביאן) לצורך הקמתו של מיזם משותף בתחום הכימיקלים באיראן, וזאת יחד עם גורמים איראנים נוספים (להלן - המיזם המשותף). 2. במסגרת ההתקשרות להקמת המיזם המשותף באיראן, חתמו התובעת והנתבעת 1 על הסכם בתאריך 2.7.76. הסכם זה, בעיקרו, מסדיר סוגיות שונות בין התובעת לבין הנתבעת 1 במסגרת כניסתן למיזם המשותף עם צדדים נוספים. סוגיות אלו כללו את החזקת מניותיה של הנתבעת 1 במיזם ע"י התובעת, הסדרי שיפוי בין הצדדים, תנית בוררות ועוד. מאוחר יותר, בתאריך 20.9.76, חתמו התובעת, הנתבעת 1 ומחבוביאן על הסכם (להלן - ההסכם המשולש). זהו בעיקרו הסכם בעלי מניות בו הוסדרו נושאים שונים כגון חלוקת האחזקות במיזם המשותף, רישום האחזקות על שם התובעת, הסדרי שיפוי, זכות ראשונים לרכישת האחזקות זה מזה, פתרון סכסוכים בבוררות ועוד. 3. אחד ההסדרים בהסכם המשולש מצוי בסעיףe שבמבוא להסכם, ועניינו סכומי כסף (המכונים בהסכם "פרמיה") אותם אמור מחבוביאן להעמיד לרשות התובעת והנתבעת 1 (להלן- הפרמיה) ותשלומי הריבית שתשלמנה התובעת והנתבעת 1 למחבוביאן בגין העמדת סכומים אלו לרשותן (להלן - ריבית הפרמיה), כמו גם החזר הפרמיה עצמה. 4. בשנת 1983 תבע מחבוביאן את התובעת ואת הנתבעת 1 לתשלום ריבית הפרמיה, ובהתאם לתנית הבוררות בהסכם המשולש הועברה התביעה לבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית (ICC) בשוויץ. בתאריך 29.7.86 ניתן בציריך פסק בוררות (להלן - פסק בוררות הריבית) בו חויבו התובעת והנתבעת 1, ביחד ולחוד, בתשלום סכומים שונים למחבוביאן. התובעת והנתבעת 1 עתרו כל אחת לבית המשפט המוסמך בציריך על מנת לבטל את פסק בוררות הריבית, אולם בקשותיהן נדחו. 5. בעקבות סירובה של הנתבעת 1 להשתתף עם התובעת בתשלומים שביצעה לפי פסק בוררות הריבית, הגישה התובעת בבית משפט זה בשנת 1987 תביעה נגד הנתבעים (מספרו המקורי של התיק היה א 1730/87 אולם בהתאם להחלטתי מתאריך 24.11.04 שונה אחר כך למספר ההליך נשוא פסק דין זה - א 1124/04). 6. לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה המתוקן, שילמה היא לבד את כל הסכומים שנפסקו למחבוביאן בפסק בוררות הריבית, וזאת על אף שחיובה היה ביחד ולחוד עם הנתבעת 1. הסיבה לביצוע תשלומים אלו ע"י התובעת היה, לפי טענתה, חששה שאם לא תעשה כן יפעל מחבוביאן לפירוקה. הנתבעים מכחישים כי תשלומים אלו בוצעו ע"י התובעת. התובעת דרשה מהנתבעת 1 כי זו תשפה אותה בגין חלקה בתשלומים שהועברו למחבוביאן - אולם הנתבעת 1 סרבה בטענה שאין לה נכסים שיאפשרו לה זאת. 7. יודגש כי הנתבעים אינם מכחישים את עצם קיומו של המיזם המשותף, או את קיומם של ההסכם המשולש וההסכם מתאריך 2.7.76 או את עצם מתן פסק בוררות הריבית. ר' סעיפים 4.1, 5.3, 7.1.1 לכתב ההגנה המתוקן. 8. בכך לא נסתיימו תביעותיו של מחבוביאן. על פי התובעת, הגיש נגדה מחבוביאן ב- 1991 בשוויץ תביעה בפני מוסד הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית להשבת סכומי הפרמיה ששולמו על ידו לתובעת וגם לנתבעת 1 בהתאם להסכם המשולש. הנתבעת 1 לא נתבעה ע"י מחבוביאן באותו הליך. התובעת והנתבעת 1 היו בקשרי חליפת מכתבים במסגרתם יידעה התובעת את הנתבעת 1 על פתיחת הליכי הבוררות, ביקשה ממנה מידע הדרוש לה לצורך ניהול ההגנה, ואף ביקשה כי הנתבעת 1 תשתתף בהגנת התובעת בבוררות ותתרום את חלקה בהוצאות הנובעות מכך. כעולה מהתכתובות בין הצדדים (שהעתקיה צורפו לכתב התביעה המתוקן, ואינם מוכחשים ע"י הנתבעים), עמדתה של הנתבעת 1 היתה כי מכיוון שלא נתבעה ע"י מחבוביאן בבוררות, אין זה מעניינה להשתתף בהגנה המנוהלת ע"י התובעת. הנתבעים טוענים כי מכתביה של התובעת היו ניסיון מאולץ לכרוך את הנתבעת 1 בהליך הבוררות, בעוד שהדרך הראויה לעשות זאת היתה על דרך הודעת צד שלישי מאת התובעת. 9. כנטען בכתב התביעה המתוקן, הליך הבוררות שפתח מחבוביאן כנגד התובעת הסתיים ב- 20.1.94 עת ניתן בציריך פסק בוררות (להלן - פסק בוררות הפרמיה). במסגרת פסק בוררות זה, חויבה התובעת בתשלום סכומים שונים למחבוביאן. 10. על פי טענות התובעת, סכומים אלו שולמו על ידה למחבוביאן במלואם בפברואר 94. 11. התובעת דרשה מהנתבעת 1 כי תשתתף עמה בתשלומים שביצעה בהתאם לפסק בוררות הפרמיה. הנתבעת 1 מכחישה כי הליך בוררות הפרמיה מחייב אותה בצורה כלשהי. על פי הנתבעת 1, אין היא חייבת בשיפוי התובעת. 12. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת 1 לא העבירה למחבוביאן תשלום כלשהו בעקבות מתן פסק בוררות הריבית ופסק בוררות הפרמיה (להלן - פסקי הבוררות הזרים). ר' סעיפים 9(ה), 12(ד) לכתב התביעה המתוקן וכן סעיפים 8.1.3, 8.3.3, 8.3.5, 9.4.3, 12.1.2 לכתב ההגנה המתוקן. 13. בעקבות דרישתה של התובעת כי הנתבעת 1 תשתתף עמה בסכומים ששילמה למחבוביאן על פי פסק בוררות הפרמיה, ביקשה התובעת לתקן את כתב תביעתה המקורי (אשר התיחס לתשלומים שבוצעו על פי פסק בוררות הריבית, וכלל גם בקשה לסעד כללי של שיפוי בגין תשלומים עתידיים שתבצע התובעת בקשר לריבית ו/או לפרמיה) באופן שזה יתייחס, מפורשות, לתשלומים שביצעה התובעת לפי שני פסקי הבוררות הזרים - היינו, לפי פסק בוררות הריבית ופסק בוררות הפרמיה. בהחלטתי מתאריך 27.12.94 (המ' 3727/94) התרתי את התיקון המבוקש, והצדדים הגישו בהתאם לכך כתבי בי-דין מתוקנים. בכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,159,848 דולר ארה"ב בגין השתתפות בסכומים ששולמו למחבוביאן. ר' סעיף 14(א) לכתב התביעה המתוקן. כמו כן מבוקש לחייב את הנתבעים להשתתף בכל סכום עתידי שתשלם התובעת למחבוביאן. 14. התביעה כנגד הנתבעים 2-6 מבוססת על העילות הבאות: הנתבעות 2-3 הן חברות פרטיות אשר לטענת התובעת נוהלו במועדים הרלוונטיים לתביעה על ידי הנתבעים 4-6 שהינם גם בעלי מניות בנתבעות 2-3. טענתה של התובעת היא כי לאחר שהחלו להתקבל דרישותיו של מחבוביאן לתשלום הריבית, רוקנו הנתבעים את הנתבעת 1 מנכסיה ודרדרוה לחדלות פרעון, באופן שכל עסקיה הועברו לנתבעת 3. בכך, טוענת התובעת, הפרו הנתבעים את חובתם כמנהלים ומעלו באמון נושי הנתבעת 1. עוד נטען בכתב התביעה כי עסקיהן של הנתבעת 1 והנתבעת 2 היו מעורבבים זה בזה בכל הקשור למיזם המשותף עם מחבוביאן. על כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים, אישית, בשיפוי התובעת. הנתבעים מכחישים טענות אלו, פרט לכך שהנתבעים 4-6 משמשים מנהלים ובעלי מניות בנתבעות 1-3. עוד מכחישים הנתבעים את עצם חבותם של הנתבעים 4-6 כמנהלים כלפי התובעת. ב. ההליכים שהתקיימו בתובענה דנן 15. כאמור, כתב התביעה המקורי (לפני תיקונו) בתיק דנן הוגש ע"י התובעת בתאריך 10.11.87 (ת.א. 1730/87). כתב ההגנה המקורי הוגש בתאריך 9.12.87. לכך קדמו הליכים שהחלו בשנת 1983 בין הצדדים לבין מחבוביאן במסגרת בוררות הריבית שהתנהלה בשווייץ. 16. בין לבין הגישו הצדדים לבית המשפט בקשות ביניים שונות. כך, למשל, הגישה התובעת בקשות לעיקול זמני על נכסי הנתבעים. בהתאם להסכם בין הצדדים, שקיבל ביום 3.5.95 תוקף של החלטת בית משפט (המרצות 1730/87, 1329/95, 1330/95, השופט נאמן), הומרו העיקולים הזמניים השונים בעיקולים זמניים על מניותיהם של הנתבעים 4-6 בחברת תעשיות מלח בע"מ, תוך שמירת זכות הנתבעים להחליף עיקולים זמניים אלו בערבות בנקאית. כך, למשל, הוגשו ע"י הצדדים גם בקשות שונות לעיון וגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים. 17. בכתב הגנתם ביקשו הנתבעים כי ההליכים יעוכבו בהתאם להוראות סעיפים 5 ו/או 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות) וכי בירור התובענה יועבר לבוררות בהתאם לתניות בוררות שבין הצדדים הקבועות בהסכם המשולש ובהסכם מתאריך 2.7.76. 18. יושם אל לב כי דרישת הנתבעים לעיכוב ההליכים והעברת בירור הסכסוך לבוררות נעשתה על אף שבמועד הבקשה לעיכוב הליכים טרם אושר על ידי בית משפט ישראלי פסק בוררות הריבית (עליו נשענת תביעתה המקורית של התובעת טרם תיקונה). בסעיף 5 לכתב הגנתם (המקורי) מתאריך 9.12.87 נטען ע"י הנתבעים כדלקמן: "הסכסוך שבין BIP לג"ד מתייחס למערכת היחסים שביניהן על פי שני ההסכמים [ההסכם המשולש וההסכם מתאריך 2.7.76 - ב.ג.] ונובע מהם. ציר הסכסוך סב על השאלות האם במערכת היחסים ובהתחשבנות הפנימית ביניהן חייבת ג"ד לשפות את BIP על סכומים ששילמה כביכול למחבוביאן והאם חייבת ג"ד לשלם יותר ממחצית סכומים אלו למרות שפסק הבורר [הכוונה לפסק בוררות הריבית - ב.ג.] קבע כי אחריותם של ג"ד ו BIP כלפי מחבוביאן תהיה הינה אחריות סולידארית. יהא זה מן המידה שמחלוקות אלה תחתכנה בבוררות שכן פסק הבורר שניתן לא התיימר כלל להכריע במערכות היחסים הפנימיות בין בעלי הדין כפי שאף צוין בו במפורש. ... כפי שיבואר עוד להלן עומדות לג"ד גם טענות טובות נגד פסק הבורר והיכולת לאכפו עליה והיא תטען כי עד כמה שתביעתה של BIP מעוגנת בפסק הבורר, אין זכויותיה טובות מאלה של מחבוביאן אשר כשלעצמו לא היה זכאי להיפרע כלשהו מג"ד אילו היה הוא התובע על פי פסק הבורר." (הדגשות לא במקור) עולה איפוא בברור כי הנתבעים התכוונו לטעון במסגרת הליכי הבוררות (אותה בוררות שבגינה ביקשו את עיכוב ההליכים בתביעה דנן) טענות כנגד פסק בוררות הריבית. אי אישורו של פסק בוררות הריבית ע"י בית משפט ישראלי לא היווה מניעה כלשהי מבחינת הנתבעים להעברת הסכסוך לבוררות. הנתבעים אף טענו כי לבית המשפט לא מוקנה כלל שיקול דעת שלא להעביר את הסכסוך לבוררות, שכן לא מתקיימים החריגים המאפשרים זאת. ר' עמוד 4 לפרוטוקול הדיון בבקשת עיכוב ההליכים (המ' 5522/88, 2591/90, 2658/90) מתאריך 24.6.90. עמדתם זו של הנתבעים נותרה על כנה גם לאחר שבא לעולמו פסק בוררות הפרמיה ולאחר שתוקן כתב התביעה כדי לשקף זאת. 19. בהחלטתי מיום 8.4.90 (המ' 5522/88) קיבלתי את בקשתם של הנתבעים לעכב את ההליכים ולהעביר את הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 1 לבוררות. קבעתי כי ההסכם המשולש וההסכם מיום 2.7.76 מהווים את התשתית החוזית ליחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 1, וכן ליחסיהן של אלה עם מחבוביאן. קבעתי שם כי תניות הבוררות שבהסכם המשולש ובהסכם שבין התובעת לנתבעת 1 מיום 2.7.76 מנוסחות בצורה רחבה ו"תופסות" ברשתן את הסכסוך דנן הקשור במהותו להסכמים אלו. עוד קבעתי שם כי בכל הקשור לתובענה דנן שעניינה חובת ההשתתפות של הנתבעת 1 בתשלומים ששילמה התובעת ושיעור ההשתתפות, לא נוצר מעשה בית דין מתוקף פסק בוררות הריבית, שכן זה קבע ממצאים לגבי חיובי התובעת והנתבעת 1 כלפי מחבוביאן ולא הכריע ביחסים הפנימיים שבין התובעת לנתבעת 1. 20. בהמשך להחלטתי הנ"ל, הגיעו הצדדים להסדר דיוני בו נקבעו הסכמות שונות בקשר להעברת הסכסוך לבוררות (להלן - ההסדר הדיוני). בהחלטתי מיום 21.9.92 אישרתי את ההסדר הדיוני. 21. בהסדר הדיוני נקבע כי הבורר יהיה עו"ד אהוד אולמרט (כתוארו אז) וכי הבוררות תתנהל בישראל (סעיפים 2, 5 ו- 10.3 להסדר הדיוני); כי הבוררות תסתיים בתוך פרק זמן קצר ככל שניתן מיום תחילתה (סעיף 7 להסדר הדיוני); כי במידה ויבוטל פסק הבורר יחודשו ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט יהיה רשאי להכריע בתובענה נגד הנתבעת 1 על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר מבלי צורך לשמעם מחדש (סעיף 8 להסדר); כי סדרי הדין לפיהם תתנהל הבוררות יהיו סדרי הדין המתחייבים מכללי הפישור והבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (סעיף 3 להסדר הדיוני); וכן כי הדין המהותי לפיו תתנהל הבוררות יהיה הדין האנגלי, אולם אם הצדדים לא יטענו טענות בענין זה יהיה הבורר רשאי להניח כי קיים שוויון בין דיני אנגליה לדיני ישראל (סעיף 4 להסדר הדיוני). 22. הבוררות בפני הבורר אולמרט החלה בשנת 1994. הצדדים הסכימו ביניהם כי הבוררות תחול גם על דרישת התובעת מהנתבעת 1 להשתתפות בסכומים ששולמו על ידה למחבוביאן לפי פסק בוררות הפרמיה. בהתאם לכך, ועל מנת ליצור זהות בין עילות התביעה שבבוררות לבין אלו שבבית המשפט (שההליכים בהם עוכבו), הגישה התובעת לבית המשפט בקשה לתיקון כתב התביעה (באופן שיכלול מפורשות גם את ענין פסק בוררות הפרמיה). בהחלטתי מתאריך 27.12.94 (המ' 3727/94) נעתרתי לבקשה, והצדדים הגישו כתב תביעה וכתב הגנה מתוקנים. כתבי בי דין מתוקנים אלו היוו גם את כתבי הטענות לצורך הבוררות. 23. ב- 10.2.95 נתן הבורר אולמרט (להלן - הבורר) החלטה לפיה פסקי הבוררות הזרים יתקבלו לצורך קיומה של הבוררות ובתאריך 12.1.96 הוסיף ונתן הבורר החלטה נוספת הנושאת את הכותרת "פסק בורר בין Bip Chemicals Ltd. לבין ג"ד כימיכלים בע"מ" (להלן - החלטת הביניים הראשונה והחלטת הביניים השניה, בהתאמה. ביחד יכונו - החלטות הביניים של הבורר). בין קביעותיה השונות של החלטת הביניים השניה, החשובה לענייננו היא קביעתו של הבורר לפיה פסקי הבוררות הזרים (היינו, פסק בוררות הריבית ופסק בוררות הפרמיה), הינם "תקפים ומחייבים". ר' סעיף 9 להחלטת הביניים השניה. כמו כן קבע הבורר כי על הנתבעת 1 לשפות את התובעת בגין סכומים ששילמה התובעת למחבוביאן על פי פסקי הבוררות הזרים, אולם בנוגע לשיעור השיפוי החליט הבורר כי קביעתו בענין תינתן לאחר שמיעת עמדות הצדדים. ר' סעיפים 10-12 להחלטת הביניים השניה. 24. לאחר מתן החלטות הביניים של הבורר, הגישה הנתבעת 1 בקשה לביטולן בבית משפט המחוזי בחיפה. התובעת התנגדה לבקשת הביטול, וביקשה למחקה על הסף, אולם בקשתה זו של התובעת נדחתה ע"י השופט גרשון (המ' 32111/96). בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת בענין זה נתקבלה, ובית המשפט העליון קבע בתאריך 23.7.98 כי יש למחוק על הסף את בקשת הביטול שהגישה הנתבעת 1, וכי החלטות הביניים של הבורר מהוות "החלטות אחרות" ולא "פסק דין". בפסק דינו של בית המשפט העליון נשמרה לנתבעת 1 הזכות להעלות את ה?גותיה נגד החלטות הביניים של הבורר במסגרת בקשת ביטול שתגיש נגד פסק הבוררות הסופי. ר' רע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd. נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334. 25. במהלכם של ההליכים בענין ביטול החלטות הביניים של הבורר, עוכב המשכה של הבוררות והיא חודשה בשנת 1999. 26. באוגוסט 2003 נתן הבורר אולמרט את פסק הבוררות (להלן - פסק הבורר). כעולה מסעיף 19 בפסק הבורר, המחלוקות העיקריות שעמדו לדיון בפני הבורר היו כדלקמן: א.האם שולמו, בפועל, על ידי התובעת סכומי כסף למחבוביאן כתוצאה מפסקי הבוררות הזרים. ב.האם התיישנה תביעת התובעת. ג.האם קיימת חוסר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 1 מכיוון שהסכומים ששולמו למחבוביאן (אם שולמו), שולמו על ידי חברת האם של התובעת. ד.מהו שיעור ההשתתפות בו חבה הנתבעת 1 כלפי התובעת, ומה שיעור הריבית בגין סכומים אלו. 27. בפסק הבורר נקבע כי התובעת שילמה למחבוביאן סכומים שונים על פי פסקי הבוררות הזרים. במהלך הבוררות מחקה הנתבעת 1 את הסעיפים בכתב הגנתה בהם הוכחש עצם ביצוע התשלומים על ידי התובעת למחבוביאן. על אף אי הכחשה זו של הנתבעת 1, שדי היה בה כדי לקבוע כי בוצעו תשלומים בפועל על ידי התובעת, הביאה התובעת ראיות בפני הבורר בענין התשלומים שביצעה למחבוביאן בעקבות פסקי הבוררות הזרים. כך, העידה התובעת מטעמה את מר Adaire, ששימש בין השנים 1967-1995 יועץ משפטי בחברת האם של התובעת. כך, הובאו על ידי התובעת מסמכים שונים הקשורים לענין זה. על סמך אלה, קבע הבורר ממצא פוזיטיבי לפיו התובעת שילמה למחבוביאן בין השנים 1987-1994 סכום (נומינלי) של 3,381,774.93 דולר ארה"ב המהווה את מלוא הסכומים שנפסקו לטובת מחבוביאן בפסקי הבוררות הזרים. ר' פרק ד' לפסק הבורר. 28. הבורר קבע כי הנתבעת 1 לא שילמה דבר למחבוביאן, וכי הכספים שולמו לו כולם על ידי התובעת. ר' סעיף 27 לפסק הבורר. 29. הבורר דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעת 1 בנוגע לתביעה כולה. בענין זה קבע הבורר כי מכיוון שעסקינן בתביעה להשתתפות, הרי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם תשלום הסכומים ע"י התובעת למחבוביאן ולא ממועד העברות הכספים בין התובעת, הנתבעת 1 ומחבוביאן במסגרת המיזם המשותף. משכך, הוגשה תביעת ההשתתפות דנן לפני שהתיישנה. ר' פרק ה' לפסק הבורר. 30. לאחר שקבע כי התובעת שילמה בפועל למחבוביאן סכומי כסף כתוצאה מפסקי הבוררות הזרים, ולאחר שקבע כי הנתבעת 1 חבה עקרונית בהשתתפות בתשלומים אלו למחבוביאן, פנה הבורר לקבוע מהו גובה ההשתתפות. התובעת ביקשה כי הנתבעת 1 תחוייב בהשתתפות בשיעור של 67.63% מהסכומים ששולמו למחבוביאן, וזאת מכיוון שבמסגרת המיזם המשותף, השלימה התובעת והעבירה לנתבעת 1 סכומים אותם שילם בחסר מחבוביאן. לחילופין עתרה התובעת לשיעור השתתפות של 50%. הבורר דחה את תביעת ההשתתפות בגובה 67.63%, ותחת זאת חייב את הנתבעת 1 בשיעור השתתפות של 50%. למסקנה זו הגיע הבורר, בין השאר, תוך התבססות על חזקת השוויון בין חייבים הקבועה בסעיף 56(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 וכן על כך שתביעת ההשתתפות דנן לא כללה עילות תביעה המבוססות על סכומים ששילמה התובעת לנתבעת 1 במסגרת המיזם המשותף (במובחן מאלו ששולמו על ידי התובעת למחבוביאן כתוצאה מפסקי הבוררות הזרים). ר' פרק ח' לפסק הבורר. 31. עוד נקבע בפסק הבוררות כי סכומי השיפוי נושאים ריבית שנתית מצטברת של 6% מעת ביצוע כל תשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעת 1 (פרק י' לפסק הבורר); כי גם אם שולמו הסכומים למחבוביאן על ידי חברת האם של התובעת, אין הדבר פוגע ביריבות שבין התובעת לנתבעת 1 בקשר לתביעת ההשתתפות (פרק ו' לפסק הבורר); וכי הוצאות הבוררות ושכר טרחת הבורר יחולו על הנתבעת 1 בשיעורים ובאופן התשלום המפורטים בפסק הבורר (פרקים יא'-יב' לפסק הבורר). סה"כ חויבה הנתבעת 1 בתשלום לתובעת של סכום נומינלי העומד על 1,649,193.59 דולר ארה"ב (סכום זה תוקן על ידי הבורר אחר כך והופחת במידת מה), בתוספת הוצאות הבוררות ושכ"ט הבורר, כאשר סכומים אלו נושאים ריבית בהתאם לפירוט שבפסק הבורר (פרק יג' לפסק הבורר). 32. הנתבעת 1 הגישה בת.א. (מחוזי חיפה) 871/03 בתאריך 21.9.03 בקשה לביטול פסק הבורר בגין עילות ביטול שונות (להלן - בקשת ביטול פסק הבורר) . בין היתר, נסמכה בקשת הביטול על עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות בטענה שהבורר לא היה מוסמך, או חרג מסמכותו, בכך שהכיר בפסקי הבוררות הזרים. התובעת הגיבה לבקשת הביטול וטענה כי לא נפלו בפסק הבורר פגמים המצדיקים את ביטולו. 33. בהחלטתה של השופטת בר זיו מתאריך 12.11.03 נקבע כי בשלב הראשון של בקשת ביטול פסק הבורר תוכרע סמכותו של הבורר לקבוע את תקפם המחייב של פסקי הבוררות הזרים. בהתאם להחלטה זו הגישו הצדדים את סיכומיהם. 34. בתאריך 31.5.04 נקבע ע"י השופטת בר זיו כי הסמכות הייחודית לאישור פסקי הבוררות הזרים נתונה לבית המשפט ולא לבורר. עוד נקבע בהחלטה כי לצדדים לבוררות לא היה הכח להקנות לבורר את הסמכות לאשר את פסקי הבוררות הזרים. כתוצאה מכך בוטלו פסק הבורר והן החלטת הביניים השניה של הבורר משנת 1996. ר' ת.א. (חי') 871/03 ג"ד כימיקלים בע"מ נ' Bip Chemicals Ltd. [טרם פורסם] (להלן - ההחלטה בענין ביטול פסק הבורר). 35. משבוטל פסק הבורר, הגישה התובעת בתאריך 15.11.04 בקשה בתיק דנן (בש"א 17013/04). בקשה זו החזירה בעצם את הדיון בתובענה לפניי. הבקשה גם הולידה מספר תגובות וכן בקשות משנה. מכיוון שפסק דין זה מכריע בהן - אפנה לתארן. בש"א 17013/04 - בקשתה של התובעת לחידוש הליכים ולמתן פסק דין נגד הנתבעת 1 36. בקשה זו, הנושאת את הכותרת "הודעה בדבר חידוש ההליכים בת.א. 1730/87 ובקשה למתן פסק דין נגד המשיבה 1", הוגשה על ידי התובעת בתאריך 15.11.04 (להלן - הבקשה לחידוש הליכים). בבקשה זו עותרת התובעת לחדש את ההליכים בתובענה (אשר, כאמור לעיל, עוכבו עקב הפניית הצדדים לבוררות) בהתאם לסעיף 8 להסדר הדיוני וזאת בעקבות ביטול פסק הבורר; להכיר בתקפם המחייב של פסקי הבוררות הזרים; ליתן פסק דין בתובענה על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר בלא צורך לשמוע את העדויות והסיכומים מחדש, וזאת מכח הוראות סעיף 8 להסדר הדיוני; ולחדש את בירור התובענה כנגד הנתבעים 2-6 במידה ותימצא הנתבעת 1 חייבת בדין. התובעת צרפה לבקשה לחידוש הליכים, בין השאר, העתקים של פסקי הבוררות הזרים (נספחים ז1 ו- ז2), עותק מהחלטת הביניים השניה של הבורר (נספח ד'), עותק מפסק הבורר (נספח ה'), וכן את ההחלטה בענין ביטול פסק הבורר (נספח ו'). 37. בדיון שנערך בתאריך 20.12.04 טענו הצדדים בפניי באריכות את טיעוניהם. בעיקרם, מוצאים טיעונים אלו ביטוי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, ואלה יפורטו בהמשך. בהחלטתי מאותו היום קבעתי, בין השאר, כי באי כח התובעת ימציאו לנתבעים העתק מכתב ההוראות שניתן להם על ידי התובעת לצורך ניהול הליך זה. 38. בתאריך 6.2.05 קבעתי כי על הנתבעים להגיש את תשובתם לבקשה לחידוש הליכים. בהחלטתי שם ציינתי כי אני סבורה שיש להביא לסיומם של ההליכים בין הצדדים אשר נמשכים כבר קרוב לשני עשורים מאז הוגשה התביעה לבית משפט זה. 39. בתאריך 14.3.05 הגישה הנתבעת 1 את תגובתה לבקשה לחידוש הליכים. הנתבעים 2-6 לא הגישו תגובה מטעמם. בתגובתה, הנושאת את הכותרת "תגובת המשיבה 1 להודעה בדבר חידוש הליכים ובקשה למתן פסק דין כנגד המשיבה 1", מתנגדת הנתבעת 1 לבקשה לחידוש ההליכים. טענותיה יפורטו בהמשך. 40. בתשובתה מ- 21.3.05, וכפי שיפורט להלן, מבקשת התובעת לקבל את בקשתה לחידוש ההליכים ולדחות את תגובת הנתבעת 1. 41. בדיון מ- 23.3.05 המשיכו הצדדים ופר?ו את טיעוניהם, טיעונים אשר בעיקרם באים לידי ביטוי בכתבי טענותיהם שהוגשו במסגרת הבקשה דנן. בש"א 538/05 - בקשת הנתבעת 1 לסילוק על הסף של הבקשה לחידוש ההליכים 42. בתאריך 6.1.05 הגישה הנתבעת 1 בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לחידוש ההליכים (להלן - הבקשה לסילוק על הסף). בקשת הסילוק נסמכה על הטענה לפיה ב"כ התובעת לא המציאו לנתבעת 1 כתב הוראות כפי שנדרשו לעשות בהחלטתי מיום 20.12.04 בבש"א 17013/04. לטענת הנתבעת 1, הצורך בכתב הוראות כזה נובע מכיוון שהתובעת עצמה הודתה בכך שחברת האם שלה מצויה בהקפאת הליכים. מכח חזקת שוויון הדינים, ממשיכה וטוענת הנתבעת 1, ועל פי הכלל בדין הישראלי לפיו חברה בהקפאת הליכים אינה רשאית לפתוח בהליכים ללא אישור בית משפט, הרי קיים חשש כי ההליך דנן מנוהל על ידי התובעת בחוסר סמכות. 43. בתגובתה מתאריך 11.1.05 מתנגדת התובעת לבקשה לסילוק על הסף. התובעת מציינת כי עותק מכתב ההוראות של התובעת אל באי כוחה הוגש לבית המשפט בתאריך 9.1.05. בנוסף, כופרת התובעת בכל שאר טענותיה של הנתבעת 1 בבקשה לסילוק העל הסף. 44. הנתבעת 1 הגישה בתאריך 16.1.05 תגובה לתשובת התובעת. בתגובתה טוענת הנתבעת 1 כי כתב ההוראות שצרפה התובעת להודעתה אינו עונה על דרישת בית המשפט. לטענתם, מכיוון שבכתב ההוראות צויין כי התובעת מצויה בהקפאת הליכים, היה על התובעת להראות כי נתקבל אישור בית המשפט באנגליה לפתוח בהליכים דנן, וזאת מכח חזקת שוויון הדינים והוראות הדין הישראלי בדבר הצורך של אישור ביהמ"ש לפתיחת הליכים ע"י חברה בהקפאת הליכים. בנוסף, כתב ההוראות אינו חתום על ידי המנהלים המיוחדים של התובעת כי אם ע"י מזכיר החברה, ובכך לא די שכן בהתאם לדברי התובעת בדיון שהתקיים בפני הבורר, המנהלים המיוחדים הם שנותנים את ההוראות לבאי-כח התובעת. לבסוף, כתב ההוראות שהמציאה התובעת אינו מכיל הוראה לב"כ התובעת לפתוח בהליך דנן. לאור כל אלה, טוענת הנתבעת 1, הרי יש לקבוע כי ההליך דנן נפתח בחוסר סמכות. 45. בהחלטתי מיום 13.1.05 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף. עוד קבעתי כי כתב ההנחיות שצרפה התובעת - מתאים. חזרתי על כך גם בהחלטתי מיום 20.1.05. בש"א 5153/05 - בקשת הנתבעת 1 לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1 ולהמציא אישור ממנהליה המיוחדים 46. בתאריך 3.4.05 הגישה הנתבעת 1 בקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת 1 וכן להציג אישור מאת מנהליה המיוחדים של התובעת בנוגע לניהול ההליך. 47. בגוף הבקשה הודיעה הנתבעת 1 גם על נכונותה לקיים הליך גישור קצר וענייני, וזאת מבלי לפגוע בטענותיה. 48. בהתאם להחלטתי מיום 11.4.05, בה המלצתי על הפניית הצדדים לגישור בפני כבוד השופט העליון (בדימוס) ת. אור, נתנו הצדדים את הסכמתם להצעתי זו, ועל כן הוריתי בתאריך 8.5.05 על העברת כל הסכסוכים והמחלוקות שבין הצדדים, נשוא פסק הבורר (לרבות משמעות ביטולו ע"י השופטת בר-זיו) לגישור בפני השופט העליון (בדימוס) אור. 49. בהחלטתי מיום 11.4.05 קבעתי גם כי ההחלטה בענין בקשת הנתבעת 1 כי התובעת תפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה תינתן רק אם ייכשל הליך הגישור. בש"א 12025/05 - ההודעות בדבר כשלון הליך הגישור 50. בתאריך 28.8.05 הודיעו התובעת והנתבעת 1 על כישלון הליך הגישור. ג. סעיף 8 להסדר הדיוני ופרשנותו 51. כעולה מההשתלשלות העובדתית שפורטה לעיל, בפני תובענה שההליכים בה החלו בשנת 1983 בתביעה שהגיש מחבוביאן כנגד התובעת והנתבעת 1 לתשלום הריבית על הפרמיה, ואשר הועברה להכרעה בבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית (I.C.C.). בשנת 1987 הוגשה התביעה דנן, אחר כך נוהלה בה בוררות מורכבת במשך 9 שנים, הצדדים הביאו את ראיותיהם והעידו את עדיהם בפני הבורר אולמרט, וכיום - בחלוף 18 שנה - חוזרת היא לפתחו של בית המשפט. 52. עיקרה של בקשת התובעת (בש"א 17013/04) הוא לחדש את ההליכים בתובענה וליתן פסק דין בהתאם לסעיף 8 להסדר הדיוני. יש איפוא לפנות אל סעיף 8 להסדר הדיוני (להלן - סעיף 8) ולקבוע כיצד יש לפרשו. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים על אופן פרשנותו של סעיף 8 ועל התוצאות האופרטיביות הנובעות ממנו. 53. נוסחו של סעיף 8 הוא כדלקמן: "8. סיום הבוררות מוסכם כי פסק הבוררות, לכשיינתן, יהיה כפוף לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, וכי השיפוט בענין זה יהיה נתון לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוחזר פסק הבוררות לבורר, תימשך הבוררות ועם סיומה יחולו הוראות סעיף זה. בוטל פסק הבוררות, יחודשו ההליכים בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 (יחד עם יתר הנתבעים) בת.א. 1730/87 [כיום תיק א 1124/04 - ב.ג.], ולא תתקיים כל בוררות נוספת. הצדדים מסכימים כי במקרה כזה בית המשפט יהיה רשאי להכריע בתובענה כנגד הנתבעת מס' 1 על יסוד הראיות (כפוף לכך שלא יעשה שימוש בראיות שהיוו עילה לביטול פסק הבורר) והסיכומים שהיו בפני הבורר, בלא שיהיה צורך לשמוע את העדויות ואת סיכומי בא-כוח הצדדים מחדש; על אף האמור, במידה ובוטל פסק הבוררות מתוקף הוראות סעיף 24(4) לחוק הבוררות, יהיה הצד שלבקשתו בוטל הפסק רשאי לעתור לבית המשפט בבקשה להשלים כל עדות או טיעון שבית המשפט, בהחלטתו המבטלת את פסק הבוררות, קבע כי הזכות להשמיעם נשללה ממנו." טענות הנתבעת 1 בנוגע לפרשנות סעיף 8 54. טענותיה העיקריות של הנתבעת 1 הן שעם ביטול פסק הבורר הסתיים ההליך המשפטי בין הצדדים, ולא ניתן עוד "להחיותו" כפי שמבקשת התובעת. כמו כן, לא ניתן לפרש את סעיף 8 להסדר הדיוני באופן שיסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על סמך הראיות והסיכומים שנשמעו בפני הבורר. משבוטל פסק הבורר, לא ניתן להסתמך על הראיות והסיכומים שהוגשו במסגרת הליכי הבוררות. קבלת בקשתה של התובעת ליתן פסק דין על סמך הראיות והמסמכים שהוגשו בבוררות, משמעה כי בית המשפט נותן הכשר לפסק בוררות שבוטל. תוצאה כזו מנוגדת לתקנת הציבור, ותוצאתה תהיה בטלות סעיף 8 להסדר הדיוני. טענות התובעת לגבי פרשנות סעיף 8 55. עיקרי טענותיה של התובעת, הן שבבסיס תגובת הנתבעת 1 עומדת מטרה להקשות על ההליכים על מנת להתחמק מפירעון חובה של הנתבעת 1 לתובעת. ביטול פסק הבורר לא סיים את ההליך המשפטי בין הצדדים. בענין זה, לשונו של סעיף 8 להסדר קובעת כי ההליכים יחודשו, ועל כן המובן הלשוני של סעיף 8 אינו מסוגל לשאת את פרשנות הנתבעת 1 לפיה ההליכים הסתיימו עם ביטול פסק הבורר. פסק הבורר בוטל עקב חוסר סמכותו של הבורר להכיר בפסקי הבוררות הזרים. עילת הבטלות לא היתה חוסר סמכותו של הבורר לדון בסכסוך בין הצדדים. על כן, ביטול פסק הבורר אינו פוגע בתקפות הראיות שהובאו בפניו. כך גם נקבע מפורשות בסעיף 8 להסדר הדיוני, המאפשר הסתמכות על ראיות וסיכומים שהובאו בפני הבורר, כאשר נקודת המוצא היא מצב בו בוטל פסק הבורר. תכלית ההסדר הדיוני 56. הגעתי למסקנה כי להסדר הדיוני דנן מספר תכליות (סוביקטיביות). הראשונה, כי הסכסוך בין הצדדים יוכרע. השניה, כי ההכרעה בסכסוך תהיה מהירה. התכלית השלישית הינה הכרעת הסכסוך בין הצדדים באמצעות מוסד הבוררות ולא באמצעות מערכת בתי המשפט, וכי ההכרעה בבוררות תהיה סופית. 57. על התכלית הראשונה, לפיה מטרתם של הצדדים היתה להשיג הכרעה בסכסוך, ניתן ללמוד בראש ובראשונה מלשונו של סעיף 8. סעיף 8 קובע הסדר של הכרעת הסכסוך בבוררות, ולחילופין - הכרעה על ידי חידוש ההליכים בבית המשפט. גם סעיף 10 להסדר הדיוני דן בשתי חלופות - הכרעה בבוררות או לחילופין הכרעה על דרך חידוש ההליכים בתיק דנן. בהוראות אלו אין התיחסות למצב בו הסכסוך אינו מוכרע (כגון - אי חידוש ההליכים בתיק דנן במקרה שיבוטל פסק הבורר). על תכלית זו גם ניתן ללמוד מהנסיבות שקדמו להסדר הדיוני. התובעת היתה מעונינת בהכרעת הסכסוך. על זאת ניתן ללמוד מהתנהגותה - בעצם הגשת התביעה בתיק דנן. גם הנתבעים ביקשו להכריע בתובענה. על זאת ניתן ללמוד מבקשתם (בכתב ההגנה המקורי) לעכב את ההליכים על מנת שהסכסוך יוכרע בבוררות בהתאם להסכם המשולש וההסכם מתאריך 2.7.76. 58. על התכלית השניה, של השגת הכרעה מהירה בסכסוך, ניתן ללמוד מהוראות ההסדר הדיוני עצמו. כך, למשל, סעיף 7 להסדר הדיוני קובע כי הבוררות תסתיים מוקדם ככל שניתן. כך, למשל, ההסדר הקבוע בסעיף 8 לפיו בית המשפט יהיה רשאי להכריע בסכסוך על סמך הראיות והסיכומים שהוצגו לבורר, מבלי צורך שאלה יוגשו מחדש ומבלי צורך לשמוע את העדויות. גם כאן, כמו בתכלית הראשונה, ניתן ללמוד מהנסיבות שקדמו להסדר הדיוני. יש לזכור כי הסכסוך נשוא התביעה מתבסס על אירועים שהתרחשו בתחילת שנות ה- 70'. הצדדים נקלעו להליכים משפטיים כבר מתחילת שנות ה- 80' (הליך בוררות הריבית). התביעה דנן הוגשה בשנת 1987. ברור איפוא כי רקע זה, שקדם להתקשרות הצדדים בהסדר הדיוני בשנת 1992, הביא לכך שהצדדים ?בע? כבר מההתנצחות ביניהם ורצו בהכרעה מהירה של הסכסוך. ראו, למשל, את נכונותם של הצדדים לנסות ולפתור את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט כמשתקפת ממכתביהם של ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים, מתאריכים 10.5.87 ו- 30.6.87 בהתאמה (צורפו כנספחים יח'-יט' לכתב התביעה המתוקן). הצדדים אינם חלוקים על תכלית זו של ההסדר הדיוני. ר' סעיפים 25, 29 לתגובת הנתבעת 1 לבקשה לחידוש הליכים וכן סעיף 12 לתשובת התובעת לתגובת הנתבעת 1. 59. התכלית השלישית - הכרעה סופית באמצעות בוררות ולא באמצעות הליך בבית משפט - נלמדת מההסדר הדיוני עצמו שעניינו העברת הסכסוך לבוררות. ההסדר הדיוני מאפשר את בירור הסכסוך בבית המשפט (על דרך חידוש ההליכים בתיק דנן) רק אם ייכשלו הליכי הבוררות. ר' סעיפים 8 ו- 10 להסדר הדיוני. תכלית זו נלמדת גם מעמדתם העקבית של הנתבעים כי הסכסוך יועבר להכרעה בבוררות. ראו, למשל, את מכתב ב"כ הנתבעים מתאריך 10.3.94 (צורף כנספח ל"ד לכתב התביעה המתוקן). בנוסף, היא נלמדת מהוראות תניות יישוב הסכסוכים שבהסכם המשולש ובהסכם מתאריך 2.7.76 - שהתובעת היא צד להם - בהן נקבע כי מחלוקות בין הצדדים תיושבנה בבוררות וכי ההחלטות בבוררות תהיינה סופיות: "The decision or decisions resulting from any such arbitration or arbitrations shall be final.” 60. ההתייחסות לתכלית האובייקטיבית הינה מעבר לנדרש, שכן עמדתי על התכלית הסובייקטיבית המשותפת לשני הצדדים. לטעמי תכליתו האוביקטיבית של ההסדר הדיוני חופפת את תכליתו הסוביקטיבית, ועל כן אינה מובילה בהמשך הדרך לתוצאה פרשנית שונה. תכליתו האוביקטיבית של ההסדר הדיוני, כהסדר הנעשה בין גופים עסקיים מסוגן של התובעת והנתבעת 1, הינה לצמצם את העלויות הכרוכות בהכרעה בסכסוך בין הצדדים. תכלית זו מוצאת את ביטויה בהכרעה מהירה של הסכסוך. תכלית אוביקטיבית נוספת היא לשים סוף להליכים המשפטיים בין הצדדים ולא לאפשר את התמשכותם עד אין קץ. ההסדר הדיוני מיועד גם למצות את היתרונות הטמונים במוסד הבוררות - ביניהם מתן תוקף לפסק הבורר וצמצום העילות שתאפשרנה את ביטולו. תכלית אוביקטיבית נוספת של ההסדר הדיוני היא כי יעשה צדק בין הצדדים, שכן יש לזכור כי עניינו של המקרה דנא מבוסס על טענה של פגיעה בצדק לפיה צד אחד (התובעת) שילם לצד ג' (מחבוביאן) את מלוא סכום הכסף בו נתחייב הצד המשלם יחד עם אחר (הנתבעת 1), מבלי שהאחר נשא בחלקו. עקרונות כלליים בפרשנות תניות בחוזים 61. תניה בחוזה תפורש בשים לב לשאר תניות החוזה וכמכלול אחד עמן, ובהתאם לתכליתו של החוזה. ר' ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 299 (להלן - ענין אפרופים); ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס [טרם פורסם. החלטה ניתנה בתאריך 1.9.05] (להלן - ענין יתח) בסעיף 8 לפסק הדין וכן א' ברק פרשנות במשפט (כרך ד, תשס"א) 451. 62. התכלית לפיה תפורש תניה בחוזה הינה התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים. תכלית זו נלמדת מכל מקור אמין, לרבות מלשון החוזה ומנסיבות חיצוניות. התכלית הסובייקטיבית היא המטרות והאינטרסים שהצדדים ביקשו להגשים בעת כריתת החוזה. במידת הצורך (למשל, כאשר לא קיימת תכלית סובייקטיבית משותפת לצדדים), יעשה הפירוש לפי התכלית האובייקטיבית. התכלית האוביקטיבית של החוזה תיגזר מעקרון תום הלב, מעקרונות בסיס של שיטתנו המשפטית ומעקרונות של סבירות, הגיון, יעילות עסקית (היכן שמדובר בחוזה בעל אופי עסקי), וכל תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג בנסיבות ההתקשרות נשוא החוזה. ר' סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים) וכן ענין אפרופים בעמודים 299-300, 302-303, 313. 63. אין לתת לתניה חוזית פרשנות שאינה מגשימה את תכלית החוזה, גם אם פרשנות כזו נובעת, לכאורה, מלשונה הברורה של התניה. ר' ענין אפרופים בעמוד 295 וכן ע"א 631/83 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 572. 64. תניה חוזית תפורש גם בהתאם לעקרון תום הלב. על פי עקרון פרשני זה, יש למנוע מאחד הצדדים לחוזה לטעון לפירוש העשוי לנבוע מלשונה של תניה חוזית ואולם אינו מגשים את תכליתו של החוזה. ר' סעיף 39 לחוק החוזים; ענין אפרופים בעמוד 306; ענין יתח בסעיפים 11-13 לפסק הדין וכן ג' שלו דיני חוזים (מהדורה 2, תשנ"ד) 316. פרשנותו של סעיף 8 65. בנסיבות הנוכחיות של התיק דנן, ולאור תכליות ההסדר הדיוני, פרשנותו הראויה של סעיף 8 הינה כי ההליכים בין הצדדים בתיק דנן יחודשו ויתמצו בפסק דין זה באופן שבכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים, תהיה הכרעת הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 1 על ידי מתן תוקף לפסק הבוררות שניתן ע"י הבורר אולמרט ב- 4.8.2003 (לרבות החלטות הביניים שניתנו על ידי הבורר) מבלי שבית המשפט יידרש להכריע לגופו של הסכסוך בין התובעת לנתבעת 1 כפי שמוצא את ביטויו בכתב התביעה המתוקן ובכתב ההגנה המתוקן. 66. כזכור, בוטל פסק הבורר לפי דרישת הנתבעת 1 בגין פגם אחד - חוסר סמכותו של הבורר להכיר בפסקי הבוררות הזרים. ר' סעיפים 26, 29 להחלטה בענין ביטול פסק הבורר (ת.א. (חי') 871/03). על כן, אם יאושרו פסקי הבוררות הזרים (ראו להלן) - אין מניעה כי הצדדים יתנו תוקף לפסק הבורר. 67. פרשנות זו מגשימה את תכליותיו של ההסדר הדיוני. היא מאפשרת את סיום ההתדיינות בין הצדדים, שכן אין חולק כי פסק הבורר הכריע בסכסוך. פרשנות זו מאפשרת גם להגשים את התכלית של השגת הכרעה סופית בסכסוך באמצעות מוסד הבוררות, ומתן תוקף על ידי הצדדים לפסק הבורר (בכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים). 68. הפרשנות המוצעת הגיונית. היא מונעת מצב אבסורדי ולא סביר בו יידרשו הצדדים לנהל מחדש הליך מורכב וארוך בתיק דנן לשם בירור הסכסוך ביניהם, וזאת לאחר שניהלו כבר במשך 9 שנים הליך בוררות לצורך בירור אותו הסכסוך. היא מגשימה יעדים של יעילות עסקית. היא מונעת מצב של התמשכות קיצונית בארכם של ההליכים בין הצדדים המביאה לפגיעה במיוחד בצד הזוכה שהופנה על פי דרישת הנתבעת 1 לבוררות. היא מאפשרת למצות את היתרונות המערכתיים שבמוסד הבוררות. היא מאפשרת להשיג צדק. 69. פרשנות כזו תואמת את עקרון תום הלב. דרישתו של צד להסדר הדיוני כי הסכסוך בין הצדדים יתברר עתה מחדש, בבית המשפט, הינה דרישה המבוססת על פרשנות של סעיף 8 שאינה מגשימה את תכליתו של ההסדר הדיוני. בירור מחדש של הסכסוך בין הצדדים (כפי שזה מוצא את ביטויו בכתב התביעה המתוקן ובכתב ההגנה המתוקן) יסכל את היעדים והאינטרסים אותם ביקשו הצדדים להגשים בהסדר הדיוני כמפורט לעיל. על כן אין לאפשר דרישה כזו. יש לזכור כי המקרה דנן הינו מקרה יוצא דופן. כפי שתואר לעיל, ההליכים שבבסיס התובענה דנן החלו בשנת 1983 בתביעה שהגיש מחבוביאן כנגד התובעת והנתבעת 1 לתשלום הריבית, ואשר הועברה להכרעה בבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית (I.C.C.). בשנת 1987 הוגשה התביעה דנן אשר עוכבה לבקשת הנתבעים לצורך ניהול בוררות מורכבת במשך 9 שנים, במסגרתה הביאו הצדדים את ראיותיהם והעידו את עדיהם בפני הבורר, וכיום - בחלוף 18 שנה - חוזרת היא לפתחו של בית משפט זה, כל זאת כאשר תחילת האירועים נשוא התביעה לפני 30 שנה ויותר. ההליכים מחוץ לבית המשפט התארכו בצורה יוצאת דופן, והכל מבלי שים סוף לסכסוך למרות הכרעות שנעשו בו. 70. הפרשנות תואמת את לשון סעיף 8 שכן היא מאפשרת את חידוש ההליכים בין הצדדים בתיק דנן. היא ממצה את חידוש ההליכים על ידי מתן פסק דין זה. אכן, תוצאת חידוש ההליכים הינה מתן תוקף לפסק הבורר (בכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים) - ולא הכרעה של בית המשפט לגופו של הסכסוך על סמך ראיות הצדדים - אולם תוצאה זו אינה סוטה מלשונו של סעיף 8 המדבר על חידוש ההליכים בין הצדדים. בפרשנות זו אין צורך להוסיף ללשון הטקסט (של סעיף 8) דבר שלא היה בו. במובן זה מדובר בפרשנות "צרה" ולא בפרשנות "מרחיבה" לסעיף 8. ר' ענין אפרופים בעמודים 316-317. 71. זאת ועוד. הנתבעים דרשו את עיכוב ההליכים והעברתם לבוררות על סמך תניות הבוררות בין הצדדים. תניות אלו מקורן עוד בהסדרים בהסכם המשולש ובהסכם מתאריך 2.7.76. סעיף 12 שבעמוד 6 להסכם המשולש קובע כי כל מחלוקת בין הצדדים בקשר להסכם תוכרע בבוררות בציריך על פי כללי הפישור והבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC), וכי פסק הבורר יהיה סופי. מפאת חשיבותה של תנית בוררות זו, נביא אותה כלשונה (תנית בוררות בלשון דומה מצויה גם בהסכם שבין התובעת לבין הנתבעת 1 מתאריך 2.7.76): “12. As between the parties any claims, disputes and controversies arising under or in connection with this Agreement which cannot be adjusted by mutual agreement, shall upon written notice by one party to the others be submitted to arbitration and settled in accordance with and subject to the Rules of Conciliation and Arbitration of the International Chamber of Commerce. All arbitration hearings pursuant to this Clause shall be conducted in Zurich, Switzerland unless otherwise agreed upon between the parties. The decision or decisions resulting from any such arbitration or arbitrations shall be final.” (הדגשות לא במקור) בקשת הנתבעים להעברת הסכסוך לבוררות נעשתה על אף שפסקי הבוררות הזרים לא אושרו קודם לכן ע"י בית משפט ישראלי. הדבר לא היווה מבחינתם מניעה כלשהי לבירור הסכסוך דנן במסגרת בוררות. יתרה מזו, הנתבעים ביקשו לטעון את טענותיהם כנגד פסקי הבוררות הזרים דווקא במסגרת הליכי הבוררות (שבגינם ביקשו את עיכוב ההליכים כאן). טענות נוספות של הצדדים באשר לפרשנות הראויה של סעיף 8 72. הנתבעת 1 טוענת כי יש לפרש את סעיף 8 בהתאם לתכליתו של ההסדר הדיוני. היא רואה בבקשתה של התובעת למתן פסק דין על סמך הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר אולמרט כעמידה בחוסר תום לב על זכות. מסקנתה של הנתבעת 1 הינה כי משבוטל פסק הבורר, תמו ההליכים המשפטיים בין הצדדים. מסקנה זו אין בידי לקבל. לשונו של סעיף 8, המציין מפורשות כי ההליכים בתיק דנן יחודשו, אינה יכולה לשאת פרשנות שכזו. קבלת פרשנות כזו מנוגדת לכללי הצדק. היא מהווה, בפועל, התנערות מההסדר הדיוני בו התקשרה הנתבעת 1 ובכך פוגעת בעיקרון לפיו "חוזים יש לקיים" (pacta sunt servanda). תוצאתה תהיה כי לאחר שנים רבות של התדיינות משפטית יוותרו הצדדים מבלי שהסכסוך ביניהם הוכרע. זוהי תוצאה שאין להסכים לה. 73. הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי קבלת בקשת התובעת, למתן פסק דין בתובענה על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר אולמרט, תביא לכך שבית המשפט ישמש "חותמת גומי" לפסק הבורר שבוטל. כמפורט לעיל, בהתאם לפרשנותי את סעיף 8 - אין לקבל את בקשת התובעת למתן פסק דין בתובענה על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר אולמרט. כפי שקבעתי לעיל, פרשנות תכליתית של סעיף 8 מביאה למסקנה כי הצדדים נותנים תוקף לפסק הבורר. בניגוד לבקשת התובעת, לצורך הכרעה בסכסוך לא נבחנו בהליך זה הראיות והסיכומים שהוצגו על ידי הצדדים בפני הבורר. סכסוך זה הוכרע כבר בפסק הבורר, ומכח סעיף 8 (כפי שפורש לעיל) יש לתת תוקף לפסק הבורר (בכפוף לאישור פסקי הבוררות הזרים במסגרת ההחלטה דנן). פסק הבורר עומד בעצמאותו. כוחו של פסק הבורר מוקנה לו מהוראות חוק הבוררות ומעצם אימוצו על ידי הצדדים מכח סעיף 8 להסדר הדיוני. 74. טענתה החילופית של הנתבעת 1 היא כי אם לא תתקבל טענתה שההליכים בין הצדדים הסתיימו לאחר ביטול פסק הבורר, הרי שיש לברר את הסכסוך בין הצדדים תוך שהצדדים יביאו את ראיותיהם מחדש בפני בית המשפט, מבלי שזה יסתמך על הראיות והסיכומים שהובאו בפני הבורר אולמרט. גם טענה זו אין בידי לקבל מן הטעם הפשוט שבעצם הבקשה לבירור הסכסוך מחדש בפני בית המשפט, יש משום עמידה בחוסר תום לב על זכות, בדיוק כפי שטוענת הנתבעת 1 כנגד התובעת. אין נפקא מינה אם בירור הסכסוך יעשה על סמך ראיות שהובאו בפני הבורר או לא - בשני המקרים בעצם הבקשה לברר את הסכסוך מחדש יש משום עמידה בחוסר תום לב על זכות, ועל כן אין לאפשר זאת. ד. הבקשה להכיר בפסקי הבוררות הזרים 75. לאחר שקבעתי כי פרשנותו הראויה של סעיף 8 להסדר הדיוני הינה כי יש לתת תוקף לפסק הבורר אולמרט, יש להמשיך ולבחון האם ניתן לאשר את פסקי הבוררות הזרים (כפי שמבקשת התובעת בבש"א 17013/04), שכן אישורם מהווה תנאי הן לחידוש ההליכים בתובענה דנן בהתאם לסעיף 8 להסדר הדיוני והן לאישורו של פסק הבורר. 76. בהתאם לסעיפים 8(ג) ו- 12(ה) לכתב התביעה המתוקן, עילת התביעה כנגד הנתבעת 1 הינה דרישת השתתפות בגין סכומים ששילמה התובעת על פי פסקי הבוררות הזרים. אלו מהווים את התשתית העובדתית המקנה לתובעת את הזכות לתבוע את השתתפות הנתבעת 1. ר' החלטתי מתאריך 8.4.90 בבקשת עיכוב ההליכים (המ' 5522/88) בעמוד 13; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979; סעיפים 56(ב) ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973; ר"ע 29/84 דונקלמן ואח' נ' אריאלי, פ"ד לח(2) 185, 188, 190 וכן ע"א 3765/95 חוסיין ואח' נ' טורם ואח', פ"ד נ(5) 573, 580. 77. הנתבעת 1 מתנגדת להכרה בפסקי הבוררות הזרים. התנגדותה נסמכת על הטיעונים הבאים: א.הבוררים השוויצרים שנתנו את פסקי הבוררות הזרים פעלו ללא סמכות או בחריגה ממנה עקב התעלמותם, בין השאר, מהאמור בהסכם הבוררות לפיו נדרשים הם לפסוק לפי הדין האנגלי. זאת מכיוון שהבורר הסתמך על עדויות חיצוניות להסכמים שבין הצדדים, בניגוד לכלל בדבר עדות חיצונית. ב.הבורר בבוררות הריבית לא נתן לנתבעת 1 הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה ולהביא את ראיותיה, בכך שסירב לשמוע עדויות מרכזיות של הנתבעת 1. ג.בקשת התובעת להכרה בפסק בוררות הריבית היתה צריכה להיות מוגשת בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק אכיפת פסקי חוץ) שכן פסק בוררות זה אושר בשוויץ על ידי בית משפט מוסמך, ומשכך הינו "פסק חוץ". משלא עשתה כך התובעת, אין להכיר בפסק בוררות הריבית. ד.התובעת לא הוכיחה כי לפסקי הבוררות הזרים יש כח משתיק לפי דיני שוייץ וגם לפי דיני ישראל, ועל כן מכח הלכת "ההשתק הכפול" אין לפסקי הבוררות הזרים כח להשתיק את טענותיה של הנתבעת 1. ה.אין להכיר בפסק בוררות הפרמיה גם מכיוון שהנתבעת 1 לא היתה צד לו כלל. 78. התובעת, מצידה, בתשובתה לטענות הנתבעת 1, טוענת כי הנתבעת 1 לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי פסק בוררות הריבית נבלע בפסק הדין השוויצרי שדחה את בקשת ביטול פסק בוררות הריבית. על כן, מכח סעיף 28 לחוק הבוררות ועל פי חזקת שוויון הדינים, ביטול הבקשה לדחיית פסק בוררות הריבית ע"י ביהמ"ש בשווייץ לא הפך את פסק בוררות הריבית לפסק דין זר. לחילופין, גם אם הפך פסק בוררות הריבית לפסק דין זר, הרי בית המשפט יכול להכיר בו הכרה אגבית מכח סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, וזאת ללא צורך בהגשת בקשה בהתאם לחוק זה. עוד טוענת התובעת כי תשובת הנתבעת 1 לא נתמכה בתצהיר על אף שהושתתה על טענות עובדתיות שונות, ועל כן נשמטת הקרקע תחת עיקר טענותיה. הכרה בפסקי בוררות זרים - המסגרת הנורמטיבית 79. שיטתנו המשפטית מאפשרת לקלוט לתוכה פסקי בוררות שניתנו בחו"ל, דבר המקנה להם מעמד של פסק בוררות שניתן בישראל. קליטתם של פסקי בוררות זרים לתוך שיטת המשפט הישראלית נעשית על פי הוראות סעיף 29א לחוק הבוררות המאפשר לאשר פסק בוררות חוץ. על פי סעיף זה, על אישורו של פסק בוררות חוץ תחול אמנה בינלאומית שישראל צד לה, ככל שזו קובעת הוראות בענין זה. 80. אין מחלוקת בין הצדדים כי לענייננו רלוונטית אמנת האו"ם בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ שנחתמה בניו יורק בשנת 1958 (Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards) (להלן - אמנת ניו יורק) ואשר ישראל הנה צד לה (האמנה פורסמה בכ"א 10, עמוד 15). ר' סעיף 16.1 לתגובת הנתבעת 1 מיום 14.3.05 וכן סעיפים 31-32 לתשובת התובעת מ- 21.3.05. על כן, מכח סעיף 29א לחוק הבוררות חלה אמנת ניו יורק על אישורם של פסקי הבוררות הזרים. כמו כן יחולו התקנות לביצוע אמנת ניו יורק (בוררות חוץ), התשל"ח - 1978 (להלן - תקנות אמנת ניו יורק). תקנה 5 לתקנות אמנת ניו יורק מחילה על הליך אישור פסק בוררות חוץ את תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט - 1968 (להלן - תקנות הבוררות) ואלה מצידן מחילות על ההליך את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי). על פי הוראות אלו, יש לאמת בתצהיר את כתבי בי הדין בענין אישור פסק הבוררות הזר או ההתנגדות לכך. ר' תקנות 2 ו- 4 לתקנות הבוררות וכן תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. 81. לענייננו, חשובים סעיפים 1(1), 3 ו- 5 לאמנת ניו יורק. וזו לשונם של החלקים הרלוונטיים בסעיפים אלו: "סעיף 1 אמנה זו תחול לגבי הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות שניתנו שלא בשטחה של המדינה שבה מבוקשת הכרתם ואכיפתם, ושמקורם בסכסוכים בין בני אדם, אחד בני אדם פיסיים ואחד אישיות משפטית. ... ... ... סעיף 3 כל מדינה מתקשרת תכיר בפסקי בוררות כמחייבם ותאכוף אותם בהתאם לסדרי-הדין של הארץ שבה מסתמכים על הפסק, לפי התנאים הקבועים בסעיפים הבאים. על הכרתם או אכיפתם של פסקי בוררות שאמנה זו חלה עליהם לא יוטלו תנאים קשים יותר במידה ניכרת, או אגרות או היטלים גבוהים יותר, מאלה המוטלים על הכרתם או אכיפתם של פסקי בוררות פנימיים. סעיף 5 1. לפי בקשת בעל הדין שנגדו מעידים את הפסק אפשר לסרב להכרתו ואכיפתו רק אם אותו בעל דין המציא לרשות המוסמכת, שממנה מבוקשות ההכרה והאכיפה, הוכחה - (א) שבעלי ההסכם הנזכר בסעיף 2 [הכוונה להסכם הבוררות - ב.ג.] היו, לפי החוק החל עליהם, נתונים לאיזו פסלות, או שההסכם האמור איננו בר תוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו אותו על ההסכם, או, באין הוראה על כך, לפי חוק הארץ שבה ניתן הפסק; או (ב) שבעל הדין שנגדו מעידים את הפסק לא ניתנה לו הודעה נאותה על מינוי הבורר או על סדרי הבוררות או שלא היה יכול מסיבה אחרת לטעון את טענותיו; או (ג) שהפסק מתייחס לסכסוך שלא נתכוון לו שטר הבוררין או שלא נכלל בהוראותיו של שטר הבוררין או שהפסק מכיל החלטות בענינים שמחוץ לתחומו של שטר הבוררין; ... ; או (ד) שהרכבה של הרשות הבוררת או שסדרי הבוררות לא היו בהתאם להסכם בין בעלי הדין או, בהעדר הסכם כזה, בהתאם לדיני הארץ שבה נתקיימה הבוררות; או (ה) שהפסק טרם נעשה חובה על בעלי הדין, או שבוטל או הותלה על ידי רשות מוסמכת של הארץ שבה, או שלפי דיניה, ניתן הפסק. 2. ..." 82. לאמנת ניו יורק חשיבות רבה מבחינת הכלכלה הבינלאומית. מדובר באמנה עליה חתומות מעל ל- 130 מדינות. היא מקנה לפסקי בוררות זרים יתרון שאין למצוא בפסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט בחו"ל. יתרון זה טמון ביכולת הפשוטה יחסית לאשר ולאכוף פסק בוררות חוץ שניתן במדינה זרה. בעוד שאכיפה או הכרה בפסק דין של בית משפט זר תלויה בדרך כלל (אף כי לא תמיד) בעקרון הדדיות (היינו, שהמדינה בה ניתן פסק הדין הזר אוכפת ומכירה גם היא בפסקי דין של בתי משפט ישראלים), הרי אישורו של פסק בוררות חוץ בישראל על פי אמנת ניו יורק אינו מותנה בדרישה כזו, אלא בכך שבפסק הבוררות ניתן מחוץ לישראל. אמנת ניו יורק מאפשרת לצדדים לאמנה להוסיף הסתייגות (המכונה הסתייגות ההדדיות) לפיה תחול האמנה רק על פסקי בוררות שניתנו במדינות החתומות על האמנה, אולם ישראל חתמה על האמנה ללא הסתייגות זו. להבדל זה בין פסק בוררות זר לבין פסק דין זר חשיבות רבה בעיקר בסחר הבינלאומי שכן ידיעתם של הצדדים כי יוכלו לאכוף בקלות יחסית פסק בוררות במדינה זרה מקטינה את הסיכון הכרוך בעסקאות בינלאומיות. ר' סעיפים 4(א) ו- 11(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ; סעיף 1 לאמנת ניו יורק וכן R. Bernstein & D. Wood Handbook of Arbitration Practice(London 1993) 442-441. 83. על מנת להגישם את תכליתה של אמנת ניו יורק ושל מוסד הבוררות, הכלל שנקבע באמנת ניו יורק הינו כי פסק בוררות חוץ יוכר וייאכף על ידי מדינה החתומה על האמנה. העילות הקבועות באמנת ניו יורק לאי הכרה בפסק בוררות חוץ מהוות רשימה סגורה ויש לפרשן בצמצום. נטל הוכחתן מוטל על המבקש את אי ההכרה. מאלה נובע כי בית המשפט יהיה זהיר עת יתבקש שלא להכיר בפסק בוררות חוץ. ר' סעיף 5(1) לאמנת ניו יורק; רע"א 9544/04 Chian Shipping Ltd. נ' Leman Commodities S.A. [טרם פורסם. החלטה ניתנה ב- 4.4.05]; ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה 3, תשנ"א) 415 וכן - A. Redfern et al. Law and Practice of International Commercial Arbitration (London, 4th ed., 2004) 444-445. בנוסף, ביהמ"ש לא יאשר פסק בוררות חוץ אם מצא כי הוא נוגד את תקנת הציבור של ישראל או שנושא הסכסוך אינו ענין לבוררות לפי דיני ישראל. ר' סעיף 5(2) לאמנת ניו יורק. בקשת התובעת להכרה בפסקי הבוררות הזרים 84. התובעת מבקשת "להכיר בתקפם המחייב" של פסקי הבוררות הזרים. התובעת צרפה לבקשתה העתקים מפסקי הבוררות הזרים (נספחים ז1 ו- ז2 לבקשה לחידוש הליכים) וכן העתקים מההסכם המשולש ומההסכם מה- 2.7.76 בהם קבועות תניות בוררות כמפורט לעיל (נספח א' לבקשה לחידוש הליכים). 85. העתקי המסמכים לא אושרו כנדרש בתקנה 3 לתקנות אמנת ניו יורק, אולם אין בכך כדי לפגום בבקשתה של התובעת. טעמים מספר לכך. כעולה מכתבי טענות הצדדים, אין מחלוקת על עצם קיום פסק בוררות הריבית, ההסכם המשולש וההסכם מיום 2.7.76 ועל כן הסכמת הצדדים באשר לעצם קיומם כמוה כאישור העתקי המסמכים. המחלוקת היא לעצם קיומו של פסק בוררות הפרמיה (ר' סעיף 12.3.1 לכתב ההגנה המתוקן). ב"כ התובעת אישר בתצהירו מידיעה אישית את עובדת קיום פסק בוררות הפרמיה (ר' סעיף 4 לתצהיר ב"כ התובעת שצורף לבקשה לחידוש הליכים). על אף המחלוקת באשר לעצם קיומו של פסק בוררות הפרמיה, לא מצאו הנתבעים מקום להעלות בתגובתם לבקשה לחידוש הליכים התנגדות כלשהי באשר לאופן אישור ההעתק, ועל כן יש לראות בהם כמי שויתרו על טענה כלשהי בענין דיוני זה. ראו מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה למעשה (מהדורה 14, 2004) 22-23. 86. מסקנתי זו מבוססת גם על כך שתכליתו של סעיף 4 לאמנת ניו יורק (אשר תקנה 3 לתקנות אמנת ניו יורק מיועדת לבצעו), הדורש ממי שמבקש את אישור פסק בוררות החוץ להמציא לבית המשפט העתקים מאושרים של המסמכים, הינה להקל ככל שניתן בתנאים הפרוצדורליים אותם נדרש לקיים הצד המבקש את אישור פסק בוררות החוץ. ראו - Bergesen v. Joseph Muller Corp. 710 F.2d 928 (1983); A. J. van den Berg The New York Arbitration Convention of 1958 - Towards a Uniform Judicial Interpretation (Boston, 1981) 249. המלומד van den Berg מציין בספרו הנ"ל בעמוד 249 בקשר לאופן אישורם של המסמכים אותם יש לצרף לבקשה לאישור פסק בוררות חוץ כי - “It may be argued that under certain circumstances a court may be satisfied that the documents submitted to it represent true copies of the arbitration agreement and award although they are not certified.” 87. לטעמי, הנתבעת 1 לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את העילות לאי הכרה בפסק בוררות זר בהתאם לאמנת ניו יורק. ובמה דברים אמורים? 88. הטענה כי הבוררים פעלו בחוסר סמכות ו/או בחריגה מסמכות משום שבענין מסויים לא החילו את הדין האנגלי - אינה מהווה עילה לאי הכרה בפסק בוררות חוץ על פי אמנת ניו יורק. ר' סעיף 5(1)(ג) לאמנת ניו יורק, שעניינו רק חריגת הבורר מהסכסוכים הכלולים בהסכם הבוררות או התעלמות מסכסוכים כאמור, ולא טעות הקשורה להחלת הדין. ר' גם van den Berg בספרו הנ"ל בעמוד 314. ודוק: טענה כזו יכולה להוות אולי עילה לביטול פסק בוררות חוץ במדינה בה ניתן (השוו: סעיף 24(7) לחוק הבוררות), אולם אין היא עילה לאי הכרה בו על פי אמנת ניו יורק. הרציונל נעוץ בשאיפה לתת תוקף לפסקי בוררות חוץ עד כמה שניתן. בנוסף, הנתבעת 1 לא פירטה כיצד באה לידי ביטוי בפסק הבורר החריגה מסמכות הנטענת על ידה. העובדות הרלוונטיות לטענה זו, ככל שהיו, לא נתמכו בתצהיר. על כן נדחית טענה זו. 89. הטענה לפיה הבורר שנתן את פסק בוררות הריבית לא אפשר לנתבעת 1 להביא עדויות מרכזיות מטעמה, נטענה בעלמה. הנתבעת 1 לא פרטה אותה כנדרש. גם העובדות הרלוונטיות לטענה זו, ככל שהיו, לא נתמכו בתצהיר. על כן אין אלא לדחות טענה זו. 90. הטענה לפיה פסק בוררות הריבית אושר ע"י ביהמ"ש בשוויץ, ועל כן הכרה בו צריכה להיעשות בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ - אינה יכולה להתקבל אף היא. עיון בתרגום לאנגלית של פסקי הדין מס' III. ZK 280/86, 302/86 מיום 24.8.87 של בית המשפט הגבוה של קנטון ציריך (נספח ז3 לבקשה לחידוש הליכים) מעלה כי התובעת והנתבעת 1, כל אחת בנפרד, טענו לביטול פסק בוררות הריבית, אולם לא הגישו בקשה לאישורו. כלשון תרגום פסקי הדין: “concerning a claim - Plea of nullity against an award of the single arbitrator … of 29 July 1986 (ICC no. 4745)” [הדגשה לא במקור - ב.ג.] הנתבעת 1 לא חלקה בתגובתה על דיוק התרגום. בית המשפט השוויצרי דחה את הבקשות לביטול פסק בוררות הריבית, אולם לא קבע כי פסק בוררות הריבית מאושר. בענין זה מקובלת עלי טענתה של התובעת לפיה הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. השאלה האם פסקי הדין הנ"ל של בית המשפט הגבוה של קנטון ציריך אישרו את פסק בוררות הריבית או לא, תוכרע לפי דין הפורום בו ניתנו פסקי דין אלו - היינו, לפי דיני שוויץ (השוו: ע"א 74/77 Land Nordrhein-Westfalen נ' פרידמן, פ"ד לא(3) 713, 724-725). על הנתבעת 1, הטוענת כי פסק בוררות הריבית אושר - היה להוכיח את הדין השוויצרי בענין זה. זאת לא עשתה, ועל כן הטענה בענין זה נדחית. ר' ע"א 8887/04 קושניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה), בסעיף 5 לפסק הדין [טרם פורסם. החלטה ניתנה בתאריך 14.6.05]. 91. על פי הנתבעת 1, על התובעת היה להוכיח כי פסקי הבורות הזרים יוצרים השתק פלוגתא ביחס לטענות הנתבעת 1 - הן לפי הדין השוויצרי והן לפי הדין הישראלי, ומשלא עשתה כך, לא יכולה התובעת להשתמש בפסקי הבוררות הזרים כנגד הנתבעת 1. בענין זה מפנה הנתבעת 1 לדבריו של כב' השופט גולדברג בע"א 490/88 ד"ר אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הרחוק נ' עדילה ואח', פ"ד מד(4) 397, 404. די אם אומר שהעילות הקבועות באמנת ניו יורק שמכוחן ניתן לסרב הכרה בפסק בוררות חוץ אינן כוללות את עילת ההשתק הכפול. ר' סעיף 5 לאמנת ניו יורק. כאמור לעיל, זוהי רשימה סגורה. על כן גם טענה זו של הנתבעת 1 דינה להדחות. 92. טענתה האחרונה של הנתבעת 1, המצדיקה לטעמה את אי ההכרה בפסקי הבוררות הזרים, מתייחסת לפסק בוררות הפרמיה. לפי טענה זו, מכיוון שהנתבעת 1 לא היתה צד להליך בוררות הפרמיה, לא יכולה התובעת להסתמך על הממצאים שנקבעו בפסק בוררות הפרמיה שכן לא ניתנה לנתבעת 1 הזדמנות להעלות את טענותיה בהליך בוררות הפרמיה. לפי הנתבעת 1, אילו רצתה התובעת לכרוך את הנתבעת 1 בהליכי בוררות הפרמיה, היה על התובעת לצרף את הנתבעת 1 להליך באמצעות הודעת צד שלישי או להגיש נגדה תביעה נפרדת, אולם זאת לא עשתה. ר' סעיף 12.2.1 לכתב ההגנה המתוקן. טענה זו מעלה את השאלה האם ניתן להכיר בישראל, מכח אמנת ניו-יורק, בפסק בוררות זר אשר הצד שכנגדו מעידים את הפסק לא היה כלל צד להליך הבוררות. 93. לדעתי, העובדה שהצד שנגדו מעידים את פסק הבוררות הזר לא היה צד להליכי הבוררות שבסופו ניתן הפסק, היא לכשעצמה אינה עילה לאי הכרה בישראל בפסק הבוררות הזר על פי אמנת ניו יורק. זאת משום שלעתים עשויה להידרש הכרה בפסק בוררות זר כזה על מנת להקים לתובע עילת תביעה של השתתפות או שיפוי כנגד הנתבע (להבדל בין תביעת שיפוי לתביעת השתתפות ראו ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א', מהדורה 2, תשנ"ח) 332-333)). 94. תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים הינה תביעת השתתפות. ר' לדוגמא סעיפים 11(ב), 12(ה) לכתב התביעה המתוקן. לגבי זכות ההשתתפות, מציין המלומד ד' פרידמן בספרו הנ"ל בעמוד 333 כי: "בכל המקרים הללו מבוססת התביעה על כך שאין זה צודק שאדם אשר חובו נפרע יתעשר שלא כדין על חשבון האדם אשר נאלץ מכוח הדין לפרוע את החוב." 95. על מנת לבסס תביעה בגין עילת השתתפות, על התובע להצביע על מקור חיוב שמכוחו נאלץ לפרוע חוב לנושה. כאשר מקור החיוב הינו פסק בוררות זר, הרי שתנאי להסתמכות בשיטת המשפט הישראלית על פסק בוררות זר - ולו לצורך הגשת תביעת השתתפות הנסמכת על פסק הבוררות הזר - הינו אישורו של פסק הבוררות הזר על ידי בית המשפט הישראלי. בענייננו התובעת אכן מבקשת את ההכרה בפסקי הבוררות הזרים על מנת לבסס את תביעת ההשתתפות שלה מהנתבעים. 96. אחת העילות הקבועות באמנת ניו יורק המאפשרות אי הכרה בפסק בוררות זר הינה עילה הנסמכת על פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי - כגון היכן שהנתבע לא יכול היה לטעון את טענותיו בפני הבורר. ר' סעיף 5(1)(ב) לאמנת ניו יורק. אולם עילה זו עניינה כאשר הנתבע היה צד להליך הבוררות שבסופו ניתן פסק הבוררות הזר. היא מיועדת להבטיח הליך הוגן לצדדים לבוררות. ר' A. Redfern et al. Law and Practice of International Commercial Arbitration (London, 4th ed., 2004) 448. מלשונה של עילה זו עולה כי היא אינה רלוונטית למקרים של תביעת השתתפות הנסמכת על הליך בוררות זר שהנתבע (בתביעת ההשתתפות) לא היה כלל צד לו, ואשר ממילא לא יכל לטעון בו את טענותיו. 97. הכרה בפסק בוררות זר במסגרת תביעת השתתפות, על אף שהנתבע לא היה צד לו, אינה פוגעת בזכויותיו של הנתבע. אישורו של פסק בוררות זר אינו יוצר, בהכרח, חבות מצידו של אותו נתבע. נתבע בתביעת השתתפות, אשר לא היה צד להליך בוררות שבסופו ניתן פסק בוררות זר, יוכל להעלות במהלך בירור תביעת ההשתתפות המוגשת נגדו את טענותיו באשר להליך הבוררות הזר, באשר לפסק הבוררות הזר ובאשר לעצם חבותו. בענייננו, הנתבעים אכן עשו זאת: כך, למשל, הוכחש על ידם כי בוצעו על ידי התובעת תשלומים למחבוביאן על סמך פסק בוררות הפרמיה (ר' סעיפים 12.3.1, 12.5 לכתב ההגנה המתוקן). כך, למשל, טענו הנתבעים כי התובעת צריכה היתה להתנגד לאכיפת פסקי הבוררות הזרים באנגליה ומשלא עשתה כן אינה רשאית לחזור בתביעת השתתפות כנגד הנתבעים (ר' סעיף 16.10 לכתב ההגנה המתוקן). כך, טענו הנתבעים כי פסק בוררות הריבית הכריע כבר בענין תביעתו של מחבוביאן להחזר הפרמיה, ועל כן מכח השתק עילה אין יכולה התובעת להסתמך על פסק בוררות הפרמיה בתביעתה דנן (ר' סעיף 2 לכתב ההגנה המתוקן). טענות אלו הופיעו בכתבי הטענות של הנתבעים שהוגשו במסגרת הדיון בפני הבורר אולמרט. 98. הנתבעת 1 ידעה על פתיחת הליכי בוררות הפרמיה, והתובעת אף הציעה לנתבעת 1 להשתתף ולתאם עם התובעת את ההגנה. ר' סעיף 12(ב) לכתב התביעה המתוקן. הנתבעים מודים כי קיבלו את מכתבי התובעת בענין זה, אולם מוסיפים וטוענים כי תכתובת זו מטעם התובעת נעשתה על מנת לכרוך את הנתבעים באופן מאולץ בהליך בוררות הפרמיה. ר' סעיף 12.2 לכתב ההגנה המתוקן. אין לי צורך להידרש לטיעונים אלו, שכן כפי שקבעתי לעיל, עצם העובדה שהנתבעת 1 לא היתה צד להליך בוררות הפרמיה אין בה לכשעצמה כדי להביא לאי הכרה בפסק בוררות הפרמיה. 99. הנתבעת 1, שעמדה על דרישתה לעיכוב הליכים בתביעת התובעת שהוגשה עוד ב- 1987 והעברתם לבוררות, ביקשה לבטל את פסק הבורר אולמרט שניתן לאחר התדיינות ממושכת בפניו של למעלה מתשע שנים. משבוטל פסק הבורר, לבקשתה, בעילה של היעדר סמכותו של הבורר אולמרט לאשר את פסקי הבוררות הזרים, סרבה הנתבעת 1 לברר את העילות האחרות עליהן סמכה את בקשתה לבירור פסק הבורר מהטעם שפסק הבורר בוטל ואין עוד מה לברר. ר' הודעת הנתבעת 1 מיום 31.1.05 (בש"א 17013/04). בכך זנחה את טענותיה האחרות. אישור פסקי הבוררות הזרים על ידי מחזיר על כנו את פסק הבורר אולמרט וקביעותיו באשר לחיובים השונים של הנתבעת 1. 100. אשר על כן, אני מאשרת את פסקי בוררות החוץ הבאים: א.פסק בוררות שניתן בציריך בתאריך 29.7.86 על ידי הבורר היחיד אלפרד רבר (Alfred Reber) בבית המשפט לבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית בתיק מס' 4745 MB שבין Faroukh Mahboubian לבין (1) Bip Chemicals Ltd ו- (2) Gad Chemicals Ltd. ב.פסק בוררות שניתן בציריך בתאריך 20.1.94 על ידי הבורר היחיד ד"ר וולקר טריבל (Dr. Volker Triebel) בבית המשפט לבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית בתיק מס' 7438/HV שבין Faroukh Mahboubian לבין Bip Chemicals Ltd. 101. עם אישורם של פסקי הבוררות הזרים, יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 8 להסדר הדיוני, כמפורט לעיל, ולאשר את פסק הבורר. אשר על כן, בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשרת את פסק הבורר שניתן על ידי הבורר אהוד אולמרט, בתאריך 4.8.2003, בהליך הבוררות שהתקיים בין Bip Chemicals Ltd. לבין ג"ד כימיקלים בע"מ, על תיקוניו (ככל שתוקן). ה. ההליכים בין התובעת לבין הנתבעים 2-6 102. החלטתי לעיל, בבש"א 17013/04, לפיה רצון הצדדים בהתאם לסעיף 8 להסדר הדיוני הינו כי תוצאת חידוש ההליכים בין התובעת לבין הנתבעת 1 היא מתן תוקף לפסק הבורר (לאחר שאושרו פסקי הבוררות הזרים), מסיימת את הסכסוך בין התובעת לנתבעת 1. 103. ההחלטה הנ"ל בבש"א 17013/04 אינה מכריעה בסכסוך שבין התובעת לבין הנתבעים 2-6. לכאורה, משנקבעה (בהתאם לפסק הבורר שאושר כאן) חבותה של הנתבעת 1, ניתן היה להמשיך בבירור התובענה כנגד הנתבעים 2-6. כאמור לעיל, תובענה זו מבוססת על עילות של עירוב נכסים בין חברות, אחריות מנהלים, שימוש לרעה במסך ההתאגדות ועוד. טענתה של התובעת הינה כי הנתבעת 1 הינה כלי ריק חסר נכסים, ועל כן יש להיפרע מהנתבעים 2-6 את חובה של הנתבעת 1 לתובעת. 104. סבורני כי כיום, כאשר חלפו 18 מעת שהוגשה התביעה, אין מקום כי ההליך דנן יימשך ויעבור לבירור התובענה כנגד הנתבעים 2-6. אם תיכשל התובעת בהליכים השונים המוקנים לה לשם ביצועו של פסק דין זה כנגד הנתבעת 1, תהיה רשאית, במידת הצורך, לשוב ולהגיש מחדש את תביעתה נגד הנתבעים 2-6 על פי פסק דין זה. ממילא לפי להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, במידה ותגיש התובעת את תביעתה מחדש כאמור לעיל, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין 10.11.1987 (הוא מועד הגשת כתב התביעה המקורי בתיק דנן) לבין מועד הינתן פסק דין זה. העיקול הזמני, ככל שהוא חל על תביעת התובעת כנגד הנתבעת 1, ימשיך לעמוד בתקפו עד שפסק הדין יבוצע. הערבות שניתנה על ידי התובעת להבטחת כל נזק - תבוטל. ו. הבקשה להפקדת ערובה, האגרה, והוצאות ההליך הבקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה ולהציג אישור ממנהליה המיוחדים (בש"א 5153/05) 105. הנתבעת 1 ביקשה כי התובעת תפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים וכי תמציא אישור תקף ממנהליה המיוחדים המסמיך את באי כוחה לנהל את ההליכים דנן. 106. באשר לענין המצאת האישור ממנהליה המיוחדים של התובעת - קבעתי כבר כי האישור שהומצא על ידי ב"כ התובעת מספק (החלטותיי מיום 13.1.05, 20.1.05 בבש"א 538/05), ואין בכוונתי להידרש לסוגיה זו שנית. אולם אני מוצאת לנכון להבהיר את הטעמים שעמדו בבסיס החלטותיי אלו. 107. ב"כ התובעת המציא מסמך על נייר מכתבים של התובעת בחתימת מזכיר התובעת, ממנו עולה כי התובעת מודעת להליכים המתקיימים בתיק דנן ומאשרת אותם. 108. השאלה העיקרית בענין זה היא האם ניתן מסמך זה בסמכות. זאת מכיוון שהתובעת מצויה בהקפאת הליכים, כנראה בבריטניה ובארה"ב. הנתבעים טוענים (בבש"א 538/05 ובבש"א 5153/05) כי על פי הדין הישראלי מחוייבת חברה בהקפאת הליכים באישור בית משפט לצורך ניהול הליך, ועל כן מכח חזקת שוויון הדינים היה על התובעת להמציא אישור לכך ממנהליה המיוחדים. משלא עשתה כן התובעת, טוענים הנתבעים, יש לומר כי ההליך מתנהל ע"י ב"כ התובעת בחוסר סמכות. 109. אין בידי לקבל את טענתם זו של הנתבעים. לא הוכח כי מסמך ההוראות של התובעת אינו מה שנחזה להיות או כי ניתן בחוסר סמכות. על הנתבעים היה להוכיח את הדין הזר החל על התובעת מכח היותה נתונה בהקפאת הליכים, ולא להסתפק בהסתמכות על חזקת שוויון הדינים. על הנתבעים היה להוסיף ולהוכיח כי תנאים אלו של הדין הזר (ככל שקיימים וככל שהוכחו) אינם מתקיימים בכתב ההוראות שהומצא על ידי ב"כ התובעת. הנתבעים לא הוכיחו יסודות אלו עליהם מבוססת טענתם. על כן אין בידי לקבוע כי כתב ההוראות שהמציאו ב"כ התובעת ניתן בחוסר סמכות. 110. באשר לענין הפקדת הערובה, מכיוון שקבעתי כי הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 1 הוכרע ובא לקיצו (בש"א 17013/04), ולאור מסקנתי להלן באשר להוצאות הליך זה, מתייתר הדיון בבקשתה זו של הנתבעת. אגרה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 111. בבקשה לחידוש הליכים (בש"א 17013/04) מבקשת התובעת כי הנתבעת 1 תחוייב בהוצאות ההליכים המתנהלים מאז 1987. הנתבעת 1 מתנגדת לכך. ר' סעיף 19 לתגובת הנתבעת 1 לבקשה לחידוש הליכים. הנתבעת 1 טוענת כי יש לסלק את בקשתה של התובעת על הסף מכיוון שטרם שילמה את המחצית השניה של האגרה, דבר הנדרש ממנה שכן לאור שיטתה של התובעת ההליך מצוי לאחר שלב ההוכחות. התובעת, מצידה, טוענת כי תהיה נכונה לשלם את מלוא האגרה כאשר תוצא לכך דרישה ע"י גזברות ביהמ"ש ואין הדבר מהווה עילה למחיקת הבקשה לחידוש ההליכים. 112. הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 1 התברר רובו ככולו במסגרת הליכי הבוררות שבפני הבורר אולמרט. הבורר פסק לטובת התובעת הוצאות (ר' סעיף י"א לפסק הבוררות). למרות זאת, התנהלו בתיק דנן הליכים שונים, חלקם מורכבים, ועל כן יש לחייב את הנתבעת 1 בהוצאותיה של התובעת. 113. האגרה ששולמה על ידי התובעת בפתיחת התיק לא הוחזרה לה עקב הפניית הסכסוך לבוררות. 114. הנתבעת 1 תשיב לתובעת את הסכומים ששילמה בגין האגרה. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן - חוק ריבית והצמדה), החל ממועד תשלומם על ידי התובעת ועד למועד הפירעון בפועל. הנתבעת 1 תישא גם ביתרת תשלום אגרת בית המשפט (מעבר לסכומים ששולמו על ידי התובעת), אם חלה, בהתחשב בכך שהראיות נשמעו בפני הבורר אולמרט והדיון בתביעה בת.א. 1730/87 וא' 1124/04 הסתיים במתן פסק דין לאחר שמיעת טענות הצדדים בבקשות שנסקרו לעיל. 115. בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ריבית והצמדה מיום מתן פסק דין זה ועד לפרעון בפועל. יובהר כי חיובה של הנתבעת 1 בתשלום הוצאות ההליך (לרבות אגרת בית משפט) ושכ"ט עו"ד הינו בנוסף לכל סכום שנפסק ע"י הבורר אולמרט בפסק הבוררות. ז. סיכום 116. אשר על כן: א.אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בפרק יג' לפסק הבורר שניתן על ידי הבורר אהוד אולמרט, בתאריך 4.8.2003, בהליך הבוררות שהתקיים בין Bip Chemicals Ltd. לבין ג"ד כימיקלים בע"מ, כפי שתוקן על ידי הבורר. ב.התביעה כנגד הנתבעים 2-6 תימחק, ללא צו להוצאות. יישוב סכסוכיםאמנה בינלאומיתבוררות