השופט ע' רבינוביץ 1. זהו ערעור לאחר קבלת רשות (דב"ע נו/190 - 9) על פסק-דין של בית-הדין אזורי לעבודה בבאר-שבע (תב"ע נד/50 - 3; השופטת הופמן), אשר דחה את בקשת המערער לבטל את פסק הבוררות של המוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל (להלן - המוסד לבוררות). 2. העובדות הדרושות להחלטה בערעור זה הן אלה: (א) המערער אימן את קבוצת הכדורגל של הפועל אשדוד, החל מיום 1.11.1988 ועד תום עונת המשחקים 1989/1988 על-פי הסכם העסקה, שנכרת בינו לבין עמותה בשם "מועדון לקידום הכדורגל באשדוד - הפועל אשדוד" (להלן - העמותה). (ב) המערער הגיש תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (דב"ע שן/64 - 2; השופט הראשי אזולאי) ובה תבע את העמותה ושני נתבעים נוספים, אורי מור יוסף ואגודת הפועל אשדוד, לתשלום שכר עבודה, נסיעות, נקודות ליגה ופיצויי הלנה. (ג) בית-הדין האזורי לעבודה (השופט הראשי אזולאי), חייב ביום 24.12.1994 את העמותה בתשלום מלוא סכום התביעה, משום שהעמותה לא הגישה כתב הגנה. בנוסף לכך מחק בית-הדין האזורי את התביעה לגבי שני הנתבעים הנוספים (להלן - פסק-דין האזורי). (ד) משהסתבר למערער, שלא ניתן להיפרע מן העמותה בשל קופתה הריקה, פנה למוסד לבוררות בתביעה לחייב את אגודת הפועל אשדוד (להלן - האגודה) בתשלום פסק-הדין האזורי, שניתן כנגד העמותה, כשהוא מבסס את תביעתו על טענות להפרת הסכם ואי-קיום התחייבויות כלפיו על-ידי האגודה, וטענה להתחמקות מתשלום החוב על-ידי הסתתרות מאחורי כל מיני גופים משפטיים. (ה) במהלך הבוררות, הורה הבורר לתקן את שם האגודה לשמה המלא והנכון שהוא: "אגודת הפועל אשדוד ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מועצת פועלי אשדוד - הפועל אשדוד", לצרף כנתבעת נוספת עמותה בייסוד בשם "התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (ביסוד)", שניהלה והפעילה באותה עת את קבוצת הכדורגל של הפועל אשדוד, ובנוסף לכך לצרף גם כנתבעת נוספת את ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - ההתאחדות). (ו) הבורר עורך-דין זרנקין (להלן - הבורר), דחה בפסק הבוררות (להלן - פסק הבוררות), את התביעה נגד האגודה בנימוק, שהמערער התקשר בהסכם עם העמותה, כנגדה קיבל פסק-דין, וכי העמותה והאגודה הן כל אחת אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה, ואין בעצם העובדה, שלא עלה בידי המערער לממש את פסק-הדין כנגד העמותה, כדי להכשיר תביעה כנגד האגודה. (ז) הבורר גם דחה את התביעה כנגד העמותה בנימוק, שבהתאם לסעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות (להלן - התקנון) מוסמך הבורר לדון בסכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין מאמן לאגודה, ואילו העמותה בייסוד אינה בגדר "קבוצה" כמשמעות מונח זה בתקנון. 3. (א) הבקשה לביטול פסק הבוררות (להלן - בקשת הביטול), הוגשה על-ידי המערער רק כנגד המשיבה - היא העמותה בייסוד, שבינתיים הייתה לעמותה רשומה. (ב) בבקשת הביטול טען המערער, כי חתם על חוזה העסקה עם העמותה, אך זו נותרה ללא נכסים ולמעשה כל נכסיה עברו למשיבה כדי לרוקנה מתוכן ולהימנע מפירעון חובות העבר. 4. בתשובה לבקשת הביטול טענה המשיבה טענות שונות, וביניהן הטענה, שלבית-הדין האזורי לעבודה אין סמכות לדון בבקשת הביטול, משום שמדובר בתביעה חוזית כספית גרידא, שאין עניינה יחסי עובד ומעביד. על טענה זו לא חזרה המשיבה בסיכום טענותיה בבקשת הביטול. 5. בית-הדין האזורי לא דן בבקשת הביטול לגופה, אלא דחה אותה למעשה על הסף, כשהוא כותב דברים אלה: "לצורך קביעת סמכותו של בית הדין, אף ב"כ המבקש מעיד, כי חוק הספורט ותקנון ההתאחדות הוא זה המסדיר היחסים הכספיים שבין המאמן לקבוצה וכופה על הצדדים קיום בוררות ולפיכך, גם לשיטתו ניתן להסיק, כי עילת נשוא הבוררות אינה עילה שבסמכותו הייחודית של בית הדין אלא עילה הנובעת מהתקנון הכופה על הצדדים להביא כל סכסוך כספי בפני המוסד לבוררות (סעיף 2 ו-3 לתקנון). לפיכך ולו מסיבה זו דין הבקשה להידחות, בשל חוסר סמכותו של בית הדין לדון בבקשה לביטול פסק הבורר. למסקנה זהה ניתן אף להגיע מתוך עיון בכתב התביעה אשר הוגש לבורר, לפיו עולה, כי תביעת המבקש לבורר הינה למעשה לחייב ה'עמותה ביסוד' לפרוע חוב שנפסק כנגד ה'עמותה' בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה ומהסיבות שפורטו בכתב התביעה, ואשר המבקש חוזר עליהם בבקשה לביטול ובתצהיר התומך בבקשה. האמור לעיל מביא למסקנה, כי בין הצדדים קיים למעשה סכסוך כספי, שהינו נשוא הבוררות ואשר אף הבורר (בהתאם לאמור בסעיף 10 לפסק הבורר) ראה עצמו מוסמך לדון בהם. בכל מקרה הבורר דן בסוגיה זו ונתן פסק דינו במסגרת הסמכות הענינית המוקנית לו בתקנון המוסד לבוררות. מאחר ומסקנתי הינה, כי לבית דין זה אין סמכות ענינית לדון בבקשה לביטול לאור הוראות חוק הספורט בדבר בוררות חובה והן בגין העילות בבסיס הבוררות, אינני דנה בטענות שנטענו על ידי הצדדים לגופו של ענין לרבות בדבר מהות עילות הביטול שהעלה המבקש בבסיס הבקשה לביטול". 6. המערער טען בבקשת רשות הערעור ובעיקרי הטיעון, כי לבית-הדין האזורי לעבודה, הסמכות העניינית לדון בבקשה, משום שהיא נגזרת ממהותו של הסכסוך בין הצדדים, שעניינו שכר עבודה של המערער כמאמן, ומשום שהמשיבה היא חליפתה של מעבידתו הקודמת. 7. נציג המשיבה תמך בהחלטת בית-הדין האזורי והוסיף, כי גם לגופו של עניין קיימות סיבות די טובות לדחות את הבקשה. 8. אין אנו נזקקים בערעור זה להיכנס לגופו של עניין, משום שבקשת הביטול נדחתה על הסף מחוסר סמכות עניינית. השאלה המקדמית המתעוררת בערעור זה היא, אם סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה) חל גם על בוררות מכוח חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק הספורט). שאלה זו לא עוררו הצדדים, אך היא נוגעת לעצם סמכות בית-הדין, ולכן יש לדון בה. שאלה זו התעוררה לראשונה בדב"ע נה/125 - 3 בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל ואח' [1], ונשארה בצריך עיון, משום שבאותו עניין הסתבר, כי חוק הספורט טרם נכנס לתוקפו. סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה קובע: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד הוא ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות; וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור". סעיף זה מקנה לבית-הדין לעבודה את הסמכות, שיש לבית-המשפט בבוררות, בעניין שבו נושא הבוררות היחיד הוא עניין, שיש בו לבית-הדין לעבודה סמכות ייחודית. חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות), דן בבוררות שהיא תוצר של הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלה בין הצדדים להסכם וכו' (סעיף 1 לחוק הבוררות). המונחים "בורר" ו"פסק בוררות" שבחוק הבוררות נגזרים כולם מהסכם הבוררות, וזכות קיומם תלויה בהסכם זה. לעומת זאת בוררות מכוח חוק הספורט היא בוררות שהורתה ולידתה בגזירת המחוקק, מעין בוררות חובה, היא לא באה לעולם מכוח הסכם בכתב בין הצדדים, ומשום כך חוק הבוררות לכאורה לא חל על בוררות מכוח חוק הספורט. ברם, התבוננות בסעיפי חוק הספורט ובסעיפי תקנון המוסד לבוררות מביא למסקנה אחרת. סעיף 10(א) לחוק הספורט קובע: "התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים בכפוף לסעיף 11א, שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים". סעיף 10(ג) לחוק הספורט קובע: "התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט". סעיף 1(ה) לתקנון המוסד לבוררות שהוקם מכוח חוק הספורט, קובע: "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר וענין ומהווה שטר בוררין". המונחים "הסכם בוררות ו"שטר בוררין" שבסעיף 1(ה) לתקנון המוסד לבוררות אינם מניחים שמץ של ספק לגבי הזיקה המוחלטת של בוררות על-פי התקנון לבוררות על-פי חוק הבוררות. מונחים אלה שאובים מחוק הבוררות ומפקודת הבוררות שקדמה לה, ומשווים את הדיון מכוח התקנון לדיון על-פי הסכם בכתב להעביר סכסוך לבוררות. סעיף 1(ה) לתקנון מהווה את אותו הסכם בכתב שבין צדדים הנועד להעביר סכסוך לבוררות, והוא הבסיס לתחולת חוק הבוררות על הצדדים להסכם בוררות (ד"ר ד' פלפל הספורט בראי המשפט [2], בעמ' 167 סעיף 3 רישה). תחולת "הסכם הבוררות" מכוח חוק הספורט גם על מי שלא היו צדדים להסכם באופן אישי, מקורה בסעיף 10(ג) לחוק הספורט, הקובע שהתקנונים יחייבו הן את אגודות הספורט והן את הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף. הוראה דומה מצויה בסעיף 1(ג) לתקנון הקובע: "כי תקנון המוסד לבוררות חל על כל הקבוצות השחקנים והמאמנים בכל הליגות". סעיף 8 לתקנון קובע "ברחל בתך הקטנה", כי הבורר ידון על-פי חוק הבוררות. מסקנת הדברים היא, שדין בוררות על-פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על-פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על-פיו. כשם שניהול הבוררות בחוק הספורט כמוהו כניהול בוררות על-פי חוק הבוררות, כך גם הפיקוח על בוררות על-פי חוק הספורט כמו ביטול פסק בוררות, אישור פסק בוררות, כמוהו כאישור וביטול פסק בוררות על-פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים כאמור לעיל. זו גם דעתה של ד"ר פלפל בספרה הנ"ל [2], שבאה לידי ביטוי, בין השאר, במילים אלו (בעמ' 174-170): "טביעת אצבעותיו של הדין הכללי המצויה בחוק הבוררות התשכ"ח-1968 קיימת בסעיפי תקנון המוסד לבוררות של התאחדות הספורט לישראל (בדומה לתקנון ההתאחדות לכדורגל). אם זה המצב, כי אז הוראות הדין הכללי המתיחסות לבוררות יחולו גם על הליכי בוררות שמתקיימים בפני המוסדות הפנימיים מכוח תקנוני הבוררות למיניהם". מסקנת הדברים היא, שסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה יחול אפוא גם על בוררות מכוח חוק הספורט, אם נושא הבוררות היחיד הוא עניין שלבית-הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בו. נותרה השאלה, אם אכן הנושא היחיד של הבוררות דנא הוא עניין שלבית-הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בו. 9. אין מחלוקת, שפסק-הדין של בית-הדין האזורי עניינו יחסי עובד ומעביד שבו לבית-הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בו. אין גם מחלוקת, שלא היו יחסי עובד ומעביד בין המערער לאגודה, או בין המערער לעמותה בייסוד. אין מחלוקת, שהיחסים בין המערער כמאמן לעמותה היו יחסי עובד ומעביד. למוסד לבוררות יש אפוא סמכות לדון ביחסים החוזיים שבין קבוצה למאמן (סעיף 2(א)(3) לתקנון), שהם יחסים חוזיים, גם כאשר מקורם בחוזה עבודה שנכרת בין המאמן לקבוצה. נשאלת השאלה, מה מקור הסמכות של בית-הדין לדון בבוררות בין המשיבה ובין המערער. אילו הייתה המשיבה מעבידתו של המערער, פשיטא שהייתה לבית-הדין לעבודה הסמכות לדון בבוררות, שנושאה היחיד הוא תביעה של עובד כנגד מעבידו, אך גם המערער אינו טוען שהמשיבה הייתה מעבידתו. טיעון המערער הוא, שהמשיבה אחראית לחובות העמותה, משום שאליה הועברו נכסיה, והוא מבקש לממש את חוב העמותה באמצעות המשיבה. מה טיב טיעון זה של המערער? האם הטענה היא, שהמשיבה היא חליפת העמותה, או שמא הטענה, שהמשיבה ערבה לחובות העמותה כמקבלת נכסיה? במקרה האחרון אין לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בנושא זה. אין לתמוה על בית-הדין האזורי, שהתקשה למצוא בטיעוני המערער טענה ברורה, שתכניס את תביעת המערער בפני המוסד לבוררות תחת כנפי סמכותו של בית-הדין לעבודה. רק בסיפה לסיכומיו בבית-הדין האזורי ובטיעוניו בערעור נשמעה טענה מפורשת, שהמשיבה היא חליפתה של העמותה. משנטענה הטענה, שהמשיבה היא חליפת העמותה, קנה לכאורה בית-הדין לעבודה את הסמכות העניינית לדון בפסק הבוררות מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, המקנה לבית-דין אזורי סמכות ייחודית לדון גם בתביעה בין עובד לחליף מעבידו. בערעור זה, איננו מחווים, כמובן, דעה בשאלה, אם המשיבה היא חליפתה של המערערת. בשאלה זו ידון ויכריע בית-הדין האזורי. אך דחייה על הסף של בקשת הביטול בטענה של חוסר סמכות עניינית של בית-הדין, היא דחייה "בטרם עת", כלומר בטרם נבחנה הטענה, אם אכן המשיבה היא חליפת העמותה או לא. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל והדיון מוחזר לבית-הדין האזורי, שידון קודם כל בשאלה, אם המשיבה היא חליפת העמותה או לא. בהתאם לקביעה זו יחליט בית-הדין לגבי בקשת הביטול לגופה. המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגלבוררות