1. בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובע לקבלת תשלום עבור דמי שכירות עבור החנות ברחוב הבנים 4 אשדוד (להלן: "המושכר"), עבור חודשים פברואר עד יוני 2011 בסך כולל של 45,588 ₪, נכון למועד הגשת בקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. תחילתה של תביעה זו, בתביעות נפרדות שהוגשו בגין 5 שיקים שלא כובדו, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התנגדויות שהוגשו על ידי הנתבעים התקבלו, הדיון בתיקים אוחד והתקיים בפניי. 2. כללי בין הצדדים נחתם שכירות להשכרת המושכר ביום 31/5/2009 כאשר ההסכם נחתם למשך 29 חודשים אשר תחילתם ביום 1/7/2009 וסיומם ביום 30/11/2011 עם אופציה לשלוש תקופות נוספות בנות שנה. דמי השכירות בשנה הראשונה היו בסך של 7790 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובשנה השנייה הועמדו על סך של 8170 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. על אף האמור, הוסכם שבחמישה חודשים ראשונים ישלמו הנתבעים לתובע סך של 3800 עבור דמי שכירות חודשיים. לאחר תקופה התברר שבמושכר קיימת גלריה בלתי חוקית ואף הוגש כתב אישום כנגד התובע והנתבעים בגין הגלריה. בעקבות זאת, לא שלמו הנתבעים לתובע דמי שכירות עבור חודשים פברואר עד יוני 2011 ואף הודיעו לו על ביטול ההסכם. בסופו של יום וחרף ההודעה, לא פונה המושכר ומשכך הגיש התובע תביעה לפינוי מושכר אשר נדונה בפני כבוד השופט גיל דניאל ביום 22/6/2011. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו מבלי להודות במי מטענות הצדדים, יפנו הנתבעים את המושכר ביום 15/9/2011. כן הוסכם שישולם לתובע דמי שכירות עבור שליש מחודש יוני 2011 ועד ה- 15/9/2011. 3. טענות התובע בתצהירו טען התובע שהשכיר המושכר לנתבעים בהתאם להסכם השכירות וטען שהנתבעים שכרו המושכר לצורך פתיחת עסק למכירת מחשבים , ציוד היקפי וג'אדג'טים במקום. לטענתו, הפרו נתבעים את הסכם השכירות באי כיבוד השיקים לחודשים פברואר עד יוני 2010 (צריך להיות 2011- הערה שלי- ע.ג) ואף הוסיף וטען שהנתבעים הקימו בניגוד להסכמות ביניהם חוות שרתים בחנות הדורשת בטיחות גבוהה יותר על אף שמטרת השכירות היתה מכירת מחשבים, ציוד היקפי וג'אדג'טים בלבד. כן טען ששוכר ששכר את החנות לאחר מכן קיבל רשיון עסק ללא בעיות ואף הוסיף כי הציע לנתבעים להשיב לו החזקה בחנות אולם הם סרבו, המשיכו לנהל עסקיהם ולא שלמו דמי שכירות. 4. טענות הנתבעים מנגד טענו הנתבעים שדין התביעה כנגדם להידחות. לטענתם, בניגוד להצהרת התובע בהסכם השכירות שם ציין כי אין לרשות עילה לבקש ולקבל צו הריסה למושכר, התברר להם לאחר ביקור מפקח מהעירייה שבמושכר נבנתה גלריה שלא כדין וללא היתר ומדובר במידע חיוני שיש בו בכדי להשפיע על החלטתם באם להתקשר עם התובע בהסכם אם לאו. לטענתם, התובע הסתיר מידע זה מהם והפר חובותיו במהלך ניהול המשא ומתן ביניהם. לטענתם, תקופה קצרה לאחר המעבר הגיע מפקח מעיריית אשדוד לשם בדיקת רשיון העסק ואז נדרשו לבצע מספר פעולות לרבות הסדרת נושא כיבוי האש אולם בסופו של יום, לא קבלו היתר שכן הגלריה במושכר נבנתה שלא כדין. לטענתם, פנו לתובע על מנת שיסדיר העניין אולם לא נענו. משכך, הוגש כנגדם כתב אישום. במצב דברים זה, הודיעו הנתבעים לתובע כי הם מבטלים את השיק עבור חודש פברואר 2011, שכן לגרסתם שלמו עבור נכס ללא היתר ולכן נחשבו כעבריינים. בתגובת התובע להודעתם נדרשו לפנות המושכר וכך גם עשו בסופו של יום. לטענתם, כתוצאה מההפרה נגרמו להם נזקים שכן נאלצו לעזוב המושכר 44 חודשים בטרם סיום ההסכם אשר הוערכו על ידם בסך כולל של 230,462 ₪ אותם בקשו לקזז מדמי השכירות. הנתבעים גם הוסיפו וטענו שתשלום עבור שליש חודש יוני 2011 שולם לתובע במסגרת הסדר הפשרה שנערך בתביעת הפינוי בין הצדדים והוא אינו זכאי לתשלום פעם נוספת. 5. דיון אין מחלוקת שבמושכר נבנתה גלריה ללא היתר. כך גם לא הוכח שהנתבעים ידעו כי אין היתר לגלריה. התובע טען בחקירתו שהשכיר לנתבעים חנות ללא הגלריה. ברם טענה זו שעלתה לראשונה במהלך הדיון שהתקיים בפניי דינה להידחות. המדובר בגלריה שנמצאת בתוך המושכר, אומנם טען התובע שהשכיר רק את החנות ללא הגלריה ואף טען שהודיע לנתבעים שלא ישתמשו בגלריה עד לסגירת נושא האישורים, אלא שאין זכר להסכמה שכזו בהסכם השכירות. אף בכתב האישום שצורף לעיוני נרשם שמדובר בתוספת לחנות ולא בבניה נפרדת מהחנות. מה גם שהתובע לא טען מעולם שהנתבעים עשו שימוש בגלריה ללא רשותו ומשכך, המדובר בטענה שאין לקבלה. 6. התובע אומנם העיד בדיון שהיה לו בעבר היתר זמני לגלריה. אלא שלא הציג כל ראיה המעידה על כך. התובע הודה שמדובר בגלריה שבנה אותה במושכר בסמוך לרכישתו ובנסיבות אלו, אין לי אלא להסיק שמעולם לא התקבל היתר בניה לבניית הגלריה. אומנם, התובע הוכיח שקיבל בעבר רשיון עסק במושכר אלא שאין רלוונטיות לעובדה זו נוכח העדרו של היתר בניה לגלריה. 7. התובע הצהיר בסעיף 3.7 להסכם השכירות שנערך בין הצדדים כי:"למיטב ידיעתו, לא הוטלו צווי הריסה מכל מין וסוג שהוא ביחס לבנין בו נמצא המושכר או חלק ממנו/ ואו צווים לאיסור השימוש בבנין או בחלק ממנו ואין לרשויות המוסמכות כל עילה לבקש או לקבל צווים כאלו ו/או אחרים אשר יש בהם למנוע/ או לגרוע מהשימוש של השוכר במושכר על פי תנאי ההסכם (הדגשה שלי- ע.ג)". 8. משכך ובניגוד להצהרת התובע בהסכם ידע התובע על קיומה של הגלריה שנבנתה ללא היתר ולא מצא לנכון להודיע על כך לנתבעים מבעוד מועד ובטרם חתימת ההסכם ללא הסבר מניח הדעת. הנתבעים שבקשו לקבל רשיון עסק, פעלו בהתאם להוראות ודרישות העירייה. בהתאם למסמכים שהוצגו לעיוני, תחילה נדרשו להגיש אישור כיבוי אש. משכך, פנו לאיגוד ערים אזור אשקלון ונדרשו להציג אישור על מערכת ספרינקלרים, אישור אמצעי כיבוי ועוד וביום 26/1/2010 קבלו אישור על תקינות סידורי כבאות אשר עמד בתוקפו עד ליום 26/1/2011. חרף זאת, בבדיקה נוספת שנערכה על ידי מפקח מעיריית אשדוד ביום 1/3/2010 נדרשו להגיש תוכניות מאושרות לידי תכנון ובנייה מאחר והתברר שבמקום קיימת גלריה ללא היתר. משלא הוגשו תוכניות שכאלו ולאחר מספר התראות הוגש כנגד הנתבעים והתובע כתב אישום על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד ולפיו בצעו הם עבודות בניה טעונות היתר ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר. משכך, לטענתם בקשו לעזוב המושכר. 9. התובע לא הציג בפניי את הסדר הטיעון אליו הגיע עם העירייה כטענתו או לחילופין את הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו ללא כל הסבר מניח הדעת. הלכה ידועה לעניין זה, היא כי צד הנמנע מלהציג ראיה שיש בה בכדי לתמוך בגרסתו, חזקה שהיא פועלת לרעתו שכן לא ימנע מבית המשפט ראיה הפועלת לטובתו (ראו ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים 9/5/2011). משכך, אין לי אלא להסיק שהתובע אכן הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונדרש להרוס הגלריה. 10. אומנם טען התובע שהנתבעים הם אלו שהפרו ההסכם, שכן בהתאם להסכם שכרו הנתבעים את החנות לצורך פתיחת עסק למכירת מחשבים, ציוד היקפי וג'אדג'טים במקום ובפועל הקימו חוות שרתים הדורשת בטיחות רבה יותר ולכן נדרשו לעמוד בתנאים נוספים, אלא שאין לקבל הטענה. אומנם, כך נרשם בהסכם, אולם אין מחלוקת שהתובע ידע גם ידע שהנתבעים מתכוונים להעתיק את עסקם מהמקום הקודם בו שהו מספר שנים אל המושכר. טענת הנתבעים לפיה התובע היה במקום עסקם קודם וראה מה כלל העסק לכן לא נסתרה. בנוסף, איני מוצאת כל רלוונטיות לעובדה שהיתה במקום חוות שרתים ולא הוכח שזו הסיבה שלא קבלו הנתבעים רשיון עסק תחילה, שכן עיון בנספחים ד ו-ה מלמד שהנתבעים קבלו בסופו של יום אישור על תקינות סידורי כבאות אולם לא הוסדר עניין בניית הגלריה ללא היתר. 11. אוסיף שביום 19/4/2010 קבלו הנתבעים רשיון עסק זמני לצורך הסדרת ההיתר אולם היתר זה ניתן עד ליום 30/10/2010 ובמקביל הוגש כנגד הנתבעים כתב אישום ביום 27/10/2010 בגין בניה ללא היתר נוכח הגלריה במושכר שנבנתה ללא היתר. 12. התובע הוסיף וטען שלאחר עזיבת הנתבעים את המושכר קיבל רשיון עסק ללא בעיות ואף הציגו לעיוני, ברם אין בכך בכדי להצדיק קבלת גרסתו לפיה נוכח קיומה של חוות השרתים לא התקבל רשיון העסק. בניגוד לטענות התובע, נוכחתי שהנתבעים הסדירו דרישות הבטיחות (ראו נספח ד' לתצהיר הנתבעים). בנוסף, התובע, כאמור לעיל, לא מצא מקום להציג בפניי את הכרעת הדין וגזר הדין ולחילופין ההסדר אליו הגיע עם העירייה. כך גם לא פרט כיצד הסדיר את עניין הגלריה. משכך, אין לי אלא להניח שלאחר שהתובע נדרש לשלם קנס כגרסתו והסדיר ההיתר או לחילופין נדרש להרוס הגלריה וכך עשה, קיבל רשיון עסק קבוע למושכר. 13. הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובעות "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה"- לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". היעדר היתר בניה לגלריה הוא עובדה מהותית אשר התובע נדרש לגלותה לנתבעים. ראו עניין זה ע"א פסקל נ' מזרחי, מ"ח (2) 359, פסקה 4, שם קבע כבוד הנשיא שמגר: "לדידי, לא יכול להיות ספק בכך שמי שמוכר דירה אשר בחלקה נבנתה ללא רישיון, חייב לגלות עובדה זאת לכל קונה בכוח בעת ניהול המשא ומתן. אם לא יעשה כן יש בכך הטעיה כפשוטה. מובן שגם חובת תום הלב מחייבת זאת. המדובר על עובדה מהותית השוקלת בעיניו של כל אדם סביר ואשר חשיבותה רבה לא רק לצורך קביעת המחיר, אלא לצורך קבלת מידע בסיסי על זכויותיו של הקונה בדירה שהוא רוכש". אומנם באותו מקרה דובר על מכירה ולא על שכירות, ברם הנתבעים בקשו להשכיר המושכר לפרק זמן רב של כחמש שנים לפחות, כך גם נהגו בעבר וברי שיש בקיומו של היתר הבניה אשר היה בו בכדי להשפיע על יכולתם לקבל רשיון עסק בכדי להוות עובדה מהותית רלוונטית והעדר גילויה מגיע לכדי הטעיית הנתבעים. משכך ונוכח העובדה שהתובע לא מצא מקום לגלות לנתבעים בעת עריכת ההסכם על קיומה של גלריה ללא היתר וככל הנראה הניח שעובדה זו לא תתגלה, המדובר בהטעיה ובהפרת הסכם השכירות מצדו ומשלא הוסדר היתר הבניה נוכח חששם של הנתבעים מהגשת כתב אישום כנגדם לאור הבניה הלא חוקית, בדין בקשו הנתבעים לעזוב המושכר. 14. ביטול ההסכם סעיפים 20-21 לחוק החוזים קובעים שביטול חוזה יהיה בפרק זמן סביר לאחר שנודע לצד על עילת הביטול וכל צד חייב להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה וכאשר ההשבה אינה אפשרית, לשלם את שוויו של מה שקיבל. בעניין הנדון הודיעו הנתבעים לתובע ביום 11/2/2011 כי הפר את הסכם השכירות, לאור אי חידוש רשיון העסק לאור הגלריה ואי הסדרת ההיתר לגלריה ואף הודיעו שיבטלו את כל תשלומי השכירות ככל שלא יתקן ההפרה. בעקבות הודעה זו, היו חילופי מכתבים בין הצדדים וביניהם נדרשו הנתבעים לפנות המושכר לאלתר. ביום 23/3/2011 הודיעו הנתבעים לתובע על ביטול ההסכם נוכח ההפרה היסודית שלא תוקנה. על אף האמור, בסופו של יום, פינו הנתבעים את המושכר לאחר שהוגשה תביעה לפינויים והסכמות בהליך משפטי שנוהל בין הצדדים. אומנם, כפי שקבעתי לעיל, מי שהפר ההסכם היה התובע שלא הודיע לנתבעים בטרם עריכת ההסכם על קיומה של הגלריה ללא היתר אלא שאין בעובדה זו בכדי להצדיק שהות במושכר מבלי לשלם עבורו. בנוסף ובהתאם להוראות הדין, ביטול ההסכם יהיה פרק זמן סביר לאחר שנודעה עילת הביטול. בעניין הגם שהודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם לא מהרו הם להתפנות מהמושכר ללא הסבר מניח הדעת ובסופו של יום התפנו מהמושכר רק באמצע ספטמבר 2011, כעשרה וחצי חודשים לאחר תום מועד רשיון העסק למושכר. אומנם בחקירתם טענו הנתבעים שלא הצליחו למצוא מושכר אחר המתאים לדרישותיהם, ברם טענה זו לא הוכחה דיה. 15. סעיף 21 לחוק החוזים קובע שעל כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה. אומנם טענו הנתבעים כי לא קבלו כל תמורה לאור היעדר רשיון העסק, אולם לא מצאתי מקום לקבל הטענה. הנתבעים כאמור לעיל, לא מהרו לעזוב המושכר, מה שסביר היה כי היו עושים לו נגרמו להם נזקים. כך גם לא מצאו לנכון להציג בפניי ירידות בהכנסותיהם נוכח העדרו של רשיון העסק, מה גם שבחלקה של התקופה היה למושכר רשיון עסק זמני ובוודאי שלא היו רשאים הנתבעים גם לא לשלם דמי שכירות וגם להמשיך ולשהות במושכר והתובע זכאי לקבלת דמי שכירות עבור התקופה בה שהו במושכר. אין מחלוקת שהנתבעים לא שלמו עבור חודשים פברואר עד יוני 2011 לאור חמשת השיקים שבוטלו על ידם ובסך הכל זכאי התובע לדמי שכירות בסך של 45,588 ₪ נכון למועד הגשת בקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. מסכום זה יש לקזז הסכום ששולם בהתאם להסכמת הצדדים בתביעת הפינוי, עבור חודש יוני 2011 בסך כולל של 2700 ₪. משכך, עומדת יתרת חובם של הנתבעים בגין דמי שכירות על סך של 42,888 ₪ נכון למועד הגשת בקשת הביצוע. 16. קיזוז הנתבעים טענו שעומדת להם טענת קיזוז בגין נזקיהם לאור המעבר בסך של 230,462 ₪, אלא שטענה זו לא הוכחה דיה הגם שהוצגו חלק מחשבוניות בגין הנזקים הנטענים ואפרט להלן. ארנונה- לטענתם זכאים הם להפרש תשלום ארנונה בשל שינוי גודל המושכר לחודשים מאי 2010 עד ספטמבר 2011 בסך של 450 ₪ לחודש ובסך כולל של 7650 ₪, אלא שאין לקבל הטענה. הנתבעים לא טענו שידעו בטרם השכירות מה יהא גובה הארנונה שידרשו לשלם. בנוסף, הנתבעים עשו שימוש בגלריה ומשכך, עליהם לשלם מלוא הארנונה בגינה ואינם זכאים להחזר לאור העובדה שתחילה לא שלמו ארנונה. שילוט-לטענתם זכאים לעלות פירוק והרכבת השילוט במקום וכן לשילוט נוסף של 3900 ₪, ברם לא הוצגו חשבוניות או אסמכתאות אחרות על קיומו של שילוט במושכר או חשבוניות עבור רכישתו או פרוקו והרכבתו ומשכך, איני מתיר קיזוז בגינו. פרסום- הנתבעים צרפו חשבוניות לפיהן פרסמו מקום עסקם החדש בסך של 27,840 ₪ וטענו שלאור נסיונם מדובר בהוצאה כוללת בסך של 54,000 ₪. אלא שהנתבעים לא הציגו לעיוני הוצאות פרסום שהוציאו בעת שנכנסו למושכר. בנוסף, סביר שלאחר שחלפה תקופה מסוימת נדרשו להוציא הוצאות פרסום נוספות ואין לקבוע שכל הוצאות הפרסום שהוצאו נובעות כתוצאה מהמעבר, מה גם שלא הוצגו בפניי פרסומים רלוונטים שנעשו ללא כל הסבר מניח הדעת. משכך, מצאתי מקום להעריך הוצאות הפרסום באופן גלובלי על סך של 7,500 ₪. החלפת ניירת, רכישת תשתית תקשורת- בהיעדר ראיות לכך, דין טענת הקיזוז לענין זה להידחות. מיגון הכולל התקנת סורגים- הנתבעים הציגו חשבוניות על סך של 6422 ₪. נראה שאכן מדובר בהוצאות שהנתבעים נדרשו להן נוכח המעבר ומשכך מתירה קיזוזן. מערכת אזעקה כולל התקנה- אכן, סביר שהיתה במושכר אזעקה. עם זאת, הנתבעים יכלו לקחת את מערכת האזעקה ומשכך, זכאים אך להוצאות התקנתה. בהיעדר אסמכתאות לעניין, מוערכות הוצאות ההתקנה בסך של 2000 ₪. תשתית למצלמות אבטחה- בהיעדר ראיות, טענת הקיזוז נדחית. שיפוץ המקום החדש- הנתבעים צרפו חשבוניות על הספקת והתקנת מזגנים, עם זאת, בשים לב לכך שהנתבעים יכלו לעשות שימוש במזגנים קודמים ככל שהיו ברשותם, הרי שאין לקזז אספקת מזגנים ויש לקזז רק עלות התקנתם. בהיעדר פירוט באשר לעלות ההתקנה תוערך היא על ידי בסך של 2000 ₪. כן זכאים הנתבעים להוצאות השיפוץ עבור פאנלים ופרקט שנדרשו לבצע במושכר החדש בסך של 11,400 ₪. הנתבעים אינם זכאים לפיצוי בגין התקנת עמוד צבע שהותקן ביום רק 24/11/2011 כחודשיים לאחר שעברו למושכר אחר ולא הובהרה נחיצותו והאם היה במושכר הקודם. הנתבעים לא הציגו כל ראיות באשר להובלת הציוד, סגירת החנות לצורך אריזה ופריקה, תשלום משכרות לעובדים, עלות ופירוק המידוף, הפסדי עבודה והוצאות משפטיות. עם זאת, מצאתי מקום להעריך הוצאות המעבר לרבות הוצאות משפטיות בסך כולל של 6000 ₪. משכך, אני קובעת שהנתבעים רשאים לקזז בגין הוצאות המעבר סך של 35,322 ₪ נכון ליום 1/9/2011. 17. סוף דבר התובע זכאי לקבלת סך של 42,888 ₪ בגין דמי השכירות נכון למועד הגשת בקשת הביצוע. מסכום זה יקוזז סך של 35,322 ₪ נכון ליום 1/9/2011. לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לכך שהתובע הפר הסכם השכירות בכך שלא גילה לתובעים שאין היתר בניה לגלריה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובתו. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק. חוזה שכירותחוזהפתיחת עסקשכירות