אישור תעודת מחלה

1. התובע חשמלאי במקצועו, עבד כחשמלאי עד שנת 2002. בשל נכות ממנה סובל, עבר התובע בשנת 2002 שיקום מקצועי ולמד הנדסאות מחשבים, אולם לא עבד בתחום זה. 2. מחודש 9/03 פונה התובע לקבלת הבטחת הכנסה. 3. ביום 21.7.05 עבר התובע ניתוח לתיקון מפשעתי והשתחרר מביה"ח ביום 22/7/05 בהמלצה של 3 שבועות מנוחה והמנעות מהרמת משקלים כבדים למשך 3 חודשים. 4. ביום 29.7.05 ניתן לתובע ע"י רופא המשפחה ד"ר זועבי עבדל האדי אישור מחלה לתקופה מיום 22.7.05 ועד 31.8.05. ביום 30.8.05 ניתן לתובע ע"י רופא המשפחה אישור מחלה נוסף מיום 1.9.05 עד 30.9.05. 5. לתובע אושרה גימלת הבטחת הכנסה לחודשים 7/05-8/05. באשר לחודש 9/05 נדרש התובע ע"י הרופא המוסמך של הנתבע להמציא אישור מחלה מרופא כירורג בלבד. התובע המציא לנתבע אישור רופא המשפחה כי בסמכותו להוציא תעודת מחלה לתובע אולם משלא הומצא אישור רופא כירורג, נשללה זכאות התובע לגימלת חודש 9/05. 6. לטענת התובע, יש לאשר את תעודת אי הכושר של רופא המשפחה אשר בדק את התובע בזמן אמת והתרשם ממצבו, ואין לזקוף לחובתו של התובע את אי התייצבותו בלשכת שירות התעסוקה לאור עצת רופאו. עוד טען ב"כ התובע, כי בפני בית הדין אין כל כלי לברר את שיקול הדעת שעמד ביסוד הדרישה לקבלת תעודת מחלה מרופא כירורג דווקא, ויש לקבל את תעודת המחלה ובהתאם לה להעניק לתובע את הגימלה לחודש 9/05. 7. לטענת הנתבע, כששוחרר התובע מביה"ח ניתנו לו ימי מחלה למשך 3 שבועות בלבד. בהמשך, ניתן אישור ימי מחלה ע"י רופא המשפחה עד לסוף חודש 8/05, סה"כ הוארכו ימי המחלה בכשבועיים נוספים. כשניתן אישור מחלה לחודש נוסף, דרש רופא הנתבע אישור מחלה של רופא כירורג, בהתאם לתקנה 11(ד) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב-1982. התובע לא המציא את האישור הנדרש וכדין נשללה זכאותו לחודש 9/05. מוסיפה וטוענת ב"כ הנתבע, כי כשרו הגופני של התובע לעבודה, אם מוגבל היה לעבודות מסויימות, צריך היה להבחן ע"י ועדה רפואית בשירות התעסוקה, ואין זה מעניינו של רופא המשפחה. עוד טוענת היא, כי ההסתמכות על האישור הרפואי של רופא המשפחה אינה יכולה להעניק לתובע זכויות שאינן מגיעות לו. הכרעה 8. תקנה 1(1) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) תשמ"ב-1982 קובעת זכאות לגימלה במקרה שהתובע "אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ- 30 ימים רצופים". על הטוען למחלה להוכיח טענתו ע"י אישור רפואי. תקנה 11(א)(1) לאותן תקנות קובעת כי לתביעה לגימלה יצורף אישור רפואי המעיד כי התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ- 30 ימים רצופים אם עילת תביעתו היא שמתקיימים בו תנאים אלו. תקנה 11(ד) מאפשרות לרופא מוסמך לדרוש הבהרות ופרטים נוספים בכל עניין הקשור באישור הרפואי. 9. התובע הביא את רופא המשפחה, את ד"ר זועבי עבד אלהאדי כעד מטעמו. מעדותו עולה, כי בעת שנתן את אישורי המחלה סבר שהתובע עובד בעבודה פיזית קשה כחשמלאי. הרופא העיד: "מדובר בבן אדם שיחסית מבוגר מתקדם, עבודה פיזית קשה הוא עושה, הוא חשמלאי, הוא מרים דברים קשים שזה כולל עליות וירידות במדרגות והרמת דברים וחפירות בקיר לפעמים כשזה לעצמו עבודה פיזית קשה, הפחד של רופאים אחרי ניתוח כזה הוא פתיחת התפרים...ולכן רצוי להמנע מכל עבודה פיזית קשה" (עמ' 3 לפרוטוקול). ובהמשך: "לשאלת בית הדין אני משיב שאני יודע שהוא עוסק בחשמלאות משנת 2002. לשאלת בית הדין אני משיב שלא ידוע לי שלא עבד בתקופה בה פנה אליי" (עמ' 4). 10. הנה כי כן, הרופא הניח כי התובע עדיין עובד כחשמלאי בעבודה פיזית קשה, וכדי למנוע ממנו לעבוד בעבודה שכזו נתן לו את אישור המחלה. העיד הרופא: "לשאלת האם השיקול שלי היה למנוע ממנו עבודה פיזית קשה אני משיב שנכון ולהבטיח לו שיהיה לו מקור פרנסה בתקופה זו" (עמ' 4). הרופא סבר, כי הואיל ומדובר בתקופת החלמה קצרה יחסית לאחריה יחזור התובע למקצועו כחשמלאי, הרי שמשיקולים מעשיים לא סביר שתמצא לו עבודה קלה יותר בתקופת הביניים, ועל כן, נתן את אישור המחלה. וכך העיד: "לשאלתך בהנחה שהתובע אחרי שנתתי לו התעודה הראשונה...היה מתייצב בשירות התעסוקה ומקבל הבטחת הכנסה, מקבל עבודה בישיבה ללא הרמת משאות כבדים האם היתה מניעה מבחינה רפואית שהאיש יישב ויבצע עבודה בישיבה אני משיב שלדעתי לא נכון, עד שאני מפנה אותו לרפואה תעסוקתית ועד שמקבל תשובה ועד שנותנים לו מקום העבודה שלדעתי גם לא נמצא, בן אדם שאחרי 30 שנה עובד באותו מקצוע הוא חוזר למקצוע בו הוא עובד וזה מיותר להפנות אותו מלשכת התעסוקה אלא אם כן הדבר מצריך המשך תעודת מחלה, בשלב זה לא היתה שום סיבה להפנות אותו לרפואה תעסוקתית". 11. כאמור, נקודת המוצא של רופא המשפחה כי התובע עדיין עובד בעבודה פיזית קשה אליה אמור לחזור בתום תקופת ההחלמה אינה מתאימה למצבו של התובע. מעדותו של רופא המשפחה בפנינו, התבררו שיקוליו של זה במתן תעודת המחלה הנוספת. התברר, כי אין מדובר בשיקול רפואי הנובע מאי כושר לעבוד בעבודה כלשהי, כנדרש, אלא בשיקול שניתן לכנותו "מנהלתי" שאינו מעניינו של הרופא במתן התעודה, מה גם שאת קביעת כשרו התעסוקתי צריכה לעשות ועדה רפואית בשירות התעסוקה ולא רופא תעסוקתי בהפניית רופא המשפחה. 12. אשר על כן, ומאחר ומעדות הרופא עולה כי תעודת המחלה לא ניתנה על ידו עקב אי מסוגלות לעבודה בעבודה כלשהי אלא על מנת למנוע מהתובע לעבוד בעבודה פיזית קשה ולסייע לו כספית, לא התמלאו תנאי סעיף 11(א)(1) לתקנות ודין התביעה המתייחסת לחודש 9/05 להדחות. 13. למעלה מן הצורך, ובהתייחס לדרישה להמצאת תעודת מחלה מכירורג דווקא, אמנם לא הובאו בפנינו שיקולי הנתבע בדרישה זו, אלא שיש להניח כי דרישה זו באה לנוכח תקופת אי הכושר שניתנה ע"י רופא כירורג בשחרור מביה"ח (3 שבועות בלבד), אל מול תקופת אי הכושר הממושכת שביקש לאשר רופא המשפחה, סה"כ כ- 9 שבועות. על פניו לא ניתן על כן לאמר כי המדובר בדרישה בלתי סבירה. עם זאת, ומאחר והוכח בפנינו כי אף רופא המשפחה אינו סבור כי התובע לא היה במצב שאינו כשיר לכל עבודה אלא, שביקש למנוע ממנו עבודה פיזית קשה ולסייע לו כספית, הרי שהתביעה נדחית על בסיס זה. 14. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 15. לצדדים זכות רשות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. אישור מחלהמסמכיםרפואה