1. בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בנתניה נכללו מספר אישומים, ולהלן אביא בתמצית את אלה שעסקו במבקש. באישום הראשון נטען, כי במהלך שנת 2004 חבר המבקש לאחרים, וביניהם, רכזת של קורסי נהיגה נכונה בסניף המכון הארצי לתחבורה בקרית מלאכי, כדי לנפק, כנגד תשלום, אישורים פיקטיביים על השתתפות בהשתלמות לנהגים שצברו 12 נקודות לחובתם. באישומים השלישי והרביעי נטען, כי המבקש ואחרים סייעו לנבחנים לעבור את מבחן התיאוריה לנהיגה במרמה, על ידי העברת התשובות בזמן אמת באמצעות מכשור אלקטרוני. בשני אישומים נוספים (השישי והשביעי) מתוארים פרטי הנפקתם של רישיונות נהיגה לשניים, מבלי שאלה עמדו בהצלחה במבחן המעשי. ולבסוף, באישום השמיני נטען, כי בעת ששוטרים הגיעו לביתו של המבקש כדי לערוך חיפוש, הוא שרף את הדיסק הקשיח של מחשבו האישי, והשליכו מחלון ביתו. 2. בית משפט השלום זיכה את המבקש מעבירה של תיווך לשוחד שיוחסה לו באישום הראשון, מהעבירות שיוחסו לו באישומים הרביעי והשישי, וכן מעבירה של השמדת ראיה באישום השמיני. מאידך, הורשע המבקש בעבירות אחרות שיוחסו לו: קשירת קשר לבצע פשע, וקבלת דבר במרמה. בעקבות כך נדון המבקש ל-35 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 20,000 ש"ח, ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים מיום שחרורו מהכלא. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתו של מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגד המבקש, במצטבר לעונש שנגזר בפרשה הנוכחית. 3. המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי על הרשעתו באישומים הראשון והשביעי, וכן על העונש. בסופו של אותו הליך זוכה המערער כליל מהעבירות נשוא האישום הראשון, אולם הרשעתו באישום השביעי (קשירת קשר לבצע פשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) נותרה על כנה. באשר לעונש, הוחלט להפחית מתקופת המאסר 3 חודשים, בעוד שיתר חלקיו של גזר-הדין נותרו על כנם. 4. בבקשה שבפני, שנוסחה בפרוט ובהרחבה משל היתה הודעת ערעור-בזכות לכל דבר ועניין, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. ברם, לאחר שעיינתי ושבתי ועיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי מקום או עילה לקיומו של ערעור שני. ההלכה הנוהגת היא שלברור עניינו של נאשם די בשתי ערכאות - הדיונית וערכאת הערעור. עם זאת, לעתים מעלה עניינו של הנאשם היחיד סוגיות להן נודעת השלכות כלליות, למשל שאלות חוקתיות, ואז קמה עילה לקיומו של ערעור שני בפני בית משפט זה. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, הואיל והוא נסב על עובדות פרטניות, ועליהן בלבד. יתירה מכך, המבקש מעלה השגות כנגד ממצאיהן של ערכאות קמא בשאלות של עובדה, וכידוע, בית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בהכרעות מסוג זה, ומקל וחומר שלא יעשה זאת כערכאה שלישית. באשר לגזר-הדין, אף כאן ניצבת בפני המבקש משוכה דומה, היינו, שחומרת העונש לבדה אינה מקימת עילה למתן רשות לערער. כך או כך, בחנתי את העונש לגופו, וכל שאוכל לומר הוא, כי אין בו רכיב כלשהו של חומרה. נהפוך הוא, מדובר בעבירות בעלות חומרה רבה, אותן ביצע מי שלחובתו הרשעות קודמות בפלילים ובגינן נשא גם בעונשי מאסר. כפי שהפרשה הנוכחית מלמדת, מתקשה המבקש, ככל הנראה, לסגל לעצמו אורחות חיים מהוגנות, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העבירות הנוכחיות, אותן ביצע כאשר מאסר על-תנאי משמעותי מרחף מעל ראשו. נוכח כל אלה דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה. השתלמות