1. המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה, ובה ביקש בין היתר סעד של צו עשה המתייחס למקרקעין הידועים כמשטח מס' 6, בחווה הצפונית במושב רמות נפתלי (להלן "המגרש"). בתביעה נטען בתמצית, כי בשנת 91 המשיבה תכננה ויזמה הקמת חוות לולים לגידול לולי פטם בתחום המושב רמות נפתלי. המשיבה הודיעה לכלל חבריה, כי על המעוניינים להרשם ולהתחייב להשתתף בעלות המגרש, אשר יוקצה להם. עפ"י הגרלה שבוצעה בין הנרשמים, הוקצה למבקש מגרש 23. בדיעבד התברר, כי מגרש זה נמצא מחוץ למשבצת המושב, ולפיכך לא ניתן לעשות בו שימוש. אז החלה המשיבה ביוזמה, בניסיון לצרף את המגרש אל תוך המשבצת של המושב, על מנת שתוכל לקיים את חלקה בהסכם. ואולם, נכון למועד הגשת התביעה, ניסיון זה לא צלח. ביולי 2002 נודע למבקש על קיומו של מגרש אחר, מס' 6 הנמצא בתוך המשבצת, הוכשר בעבר, ומוחזק ע"י המשיבה. המבקש ביקש לקבל משטח זה, אך סורב. במקביל, המשיבה הוציאה את המגרש למכירה. המבקש טוען, כי המשיבה הפרה כלפיו את ההסכם בין הצדדים, והוא זכאי לסעד של אכיפה המחייב את המשיבה להעביר לו מגרש מוכשר בתוך המשבצת. הואיל וכך, הוא זכאי לקבל את מגרש מס' 6 במקום מגרש מס' 23. בטענה זו מתבסס התובע על עיקרון ה"אכיפה בקירוב". 2.בבקשה הנוכחית מבוקש ליתן צו מניעה זמני, על פיו יאסר על המשיבה להעביר זכויות או להתחייב להעביר זכויות במגרש מס' 6, וזאת עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי. בנימוקי הבקשה נטען, כי אם יותר למשיבה למכור את המגרש, עלול להיווצר מצב של עסקה נוגדת במקרקעין, ו/או עלולות להיווצר עובדות מוגמרות, שלא ניתן יהיה לשנותן. אם יזכה המבקש בתביעתו העיקרית, לא יוכל לממש את זכייתו, אם הזכויות במגרש 6 ימסרו לצד שלישי. 3. בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה, כי פנתה למינהל מקרקעי ישראל בבקשה להעביר השטחים בהם זכו חברי האגודה וביניהם המבקש, אשר מצויים מחוץ למשבצת של המושב, לתוך המשבצת של המושב. מסיבות שאינן ברורות, הליך זה לא הסתיים. במשך 7 שנים המבקש לא העלה טענה כלשהי בענין זה, ולאחרונה החליטה המשיבה להציע למכירה את מגרש מס' 6 המצוי בתחום המשבצת, אשר הוכשר בשנת 91, ולא נעשה בו שימוש עד כה. למבקש אין כל זכות לקבל את מגרש 6 דווקא. לכל היותר, היו למבקש זכויות במגרש 23, ולא ניתן לאכוף על המשיבה את קיום ההסכם ביחס למגרש זה, אלא לאחר שהמגרש יצורף ע"י המינהל למשבצת המושב. למעשה מדובר בתביעה לפיצויים או להשבה, בגין ההפרה הנטענת של ההסכם. לפיכך, אין מקום ליתן צו מניעה. גם אם ימכר מגרש מס' 6 וייקבע בהליך העיקרי שלמבקש זכויות כלשהן, ניתן לפצותו בכסף. בנוסף נטען, כי גם במגרש 23 אין למבקש זכויות. המבקש העביר את זכויותיו לבנו צאלון, כבר בשנת 97. לפיכך, אינו זכאי למגרש אחר במקום מגרש זה. לכל היותר, יהיה זכאי להשבת הכספים בהם חוייב. מתן צו המניעה יגרום למשיבה נזק רב, שכן ימנע ממנה למכור את מגרש 6 ולקבל התמורה עבורו. דיון. 4. בסיכומיה טוענת המשיבה בין היתר, כי התביעה התיישנה. טענה זו לא נטענה בתגובתה לבקשה, וממילא לא היתה למבקש הזדמנות להתייחס אליה. מבלי לקבוע עמדה מכרעת בענין זה, נראה לי, כי סיכוייה של טענה זו להתקבל, קלושים. כפי שטענה המשיבה, לאחר שהתברר שלא ניתן לקיים את התחייבותה של המשיב כלפי המבקש ביחס למגרש 23, פנתה למינהל מקרקעי ישראל ולגורמים אחרים, על מנת לצרף מגרש זה למשבצת המושב. המבקש הסכים להמתין עד אשר הליך זה יושלם. בנסיבות אלה ברור, כי היו בין הצדדים מגעים במהלך השנים, במסגרתם נעשה ניסיון, ע"י פניה לגורמים המוסמכים לקיים את ההתחייבות מצד המשיבה. ממילא אין לומר, המועד הקובע לענין התיישנות התביעה הינו מועד כריתת ההסכם. 5. טענה נוספת של המשיבה הינה, כי המבקש העביר את זכויות במגרש 23 לבנו צאלון עוד בשנת 97. המשיבה צירפה לתגובתה מסמך (נספח ה' לתגובה), לפיו המבקש פנה ביום 11.12.97 למזכירות האגודה, וביקש להעביר את זכויותיו "על שטח היזמות שלי הנמצא בפינה צפונית לכרם גוש י' לבעלות צאלון בן ברק - משק 107". ענין זה לא הוברר די צרכו בדיון. במסמך לא צויין במפורש, כי הכוונה היא למגרש 23, וכן לא עולה ממנו, כי הזכויות בפועל הועברו לבנו. לפיכך, לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי התחייבותה של המשיבה כלפי המבקש הועברה לבנו, ואין יריבות בין המבקש למשיבה. 6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיבה הקצתה למבקש את מגרש 23, וכי משנת 92 ועד להגשת התביעה ובקשה זו, המגרש לא צורף למשבצת המושב. המשיבה גבתה מהמבקש כספים לצורך הכשרת המגרש, אך הפרה את התחייבותה כלפיו, לאפשר לו לעשות שימוש במגרש. נכון להיום, המשיבה לא ביטלה את ההסכם, ולפיכך הוא תקף. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי המשיבה טוענת גם, כי בחודש 7/00 המבקש ובנו ויתרו על זכויותיהם במגרש. גם אם טענה זו נכונה עובדתית, לכאורה יש לראות בויתור זה, ויתור על מגרש 23 בהעדר יכולת לעשות בו שימוש, אך אין לראות בויתור זה של המבקש, ויתור על קבלת מגרש אחר תחתיו. 7. מסקנתי מן האמור לעיל הינה, כי המבקש הראה זכות לכאורה למגרש, בו יוכל להקים לולים עפ"י התחייבות המשיבה, ותשלומים ששילם למשיבה, בגין המגרש והכשרתו. 8. המבקש מבקש לאכוף על המשיבה את ההסכם בדרך של "אכיפה בקירוב" וטוען, כי יש בידי המשיבה מגרש אחר פנוי, אשר יכל לשמש כחלופה הולמת למגרש 23. מעדותו של מר ירון בלחסן, מזכיר המושב עולה, כי מגרש מס' 6 הינו בבעלות האגודה והוכשר על ידה, וכי מגרשים 6 ו-23 דומים בגודלם. בלחסן לא שלל את האפשרות, ששווי שני המגרשים זהה, וכך גם עלות הכשרתם. בנסיבות אלה, נראה לי, כי לכאורה, מגרש מס' 6 עשוי לענות על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה ל"ביצוע בקירוב". הפסיקה הכירה בכך, שעיקרון "הקיום בקירוב" או ה"ביצוע בקירוב" אשר נשאב מן המשפט המקובל, אומץ בפסיקה של בתי המשפט בישראל, גם לאחר חקיקת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים ואח' נ. דוד טייג ואח' פ"ד מ(3) 169, וכן ע"א 2686/99 וולף אייזמן נ. קדמת עדן בע"מ ואח' פ"ד נה(5) 365). המשיבה לא טענה, כי יש מניעה, לגופו של ענין, למסור מגרש זה לידי המבקש, למעט הטענה, לפיה היא מבקשת למצוא הסדר כולל לכל אותם חברים באגודה, אשר הוקצו להם מגרשים, הנמצאים מחוץ למשבצת המושב. נראה לי, כי נימוק זה אין בו, כדי להוות נימוק של ממש כנגד טענות המבקש. 9. המשיבה טוענת בנוסף, כי לרשות המבקש עומדים מגרשים 20, 21, אשר שוריינו עבורו ועבור בנו. המשיבה איננה מבהירה, מדוע היא מוכנה להקצות למבקש מגרשים אלה, אך מסרבת להקצות לו את מגרש מס' 6. מנגד, אין המבקש מבהיר, מדוע הוא עומד על הקצאת מגרש 6 ומסרב לקבל את מגרש 20 או 21. ענין זה מן הראוי שיתברר בהליך העיקרי. 10. המשיבה טוענת, כי למעשה מדובר בתביעת פיצויים, ו/או השבה. אין בידי לקבל טענה זו. הזכות לאכיפה של הסכם, הינה זכות המעוגנת היטב בדיני החוזים. משהתחייבה המשיבה להקצות למבקש מגרש מוכשר לצורך הקמת לול, זכותו של המבקש לתבוע אכיפה, ואם זו איננה אפשרית ביחס למגרש 23, ועל כך אין מחלוקת, לכאורה הוא זכאי, לסעד של אכיפה ביחס למגרש אחר, הדומה לו בתכונותיו ובערכו. 11. נראה לי, כי מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת המבקש. אם המבקש יזכה בתביעתו ולא יינתן צו מניעה זמני למניעת מכירתו של מגרש מס' 6 לצד שלישי, כי אז לא יוכל למשש זכייתו. מנגד, הנזק היחידי שייגרם למשיבה אם לא ימכר בשלב זה המגרש לצד שלישי הינו, ההפסד הנובע מאי מכירתו של המגרש כעת. נראה לי, כי נזקו של המבקש אם לא יינתן הצו, גדול מנזקה של המשיבה אם הצו יינתן. לאור האמור, ניתן בזה צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה להעביר זכויות או להתחייב להעביר זכויות במגרש מס' 6 בחוות הלולים הצפונית במושב רמות נפתלי לאחר זולת המבקש, בכפוף להפקדת 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת נזקי המשיבה אם תדחה התביעה העיקרית. המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ. חוזהמקרקעיןאכיפת חוזה