1. מכוח הסכמת הצדדים שמעתי את הבקשה כערעור עצמו. 2. בין הצדדים נערך, ביום 26.7.79 הסכם גירושין. על-פי בקשת הצדדים נתן בית-הדין הרבני להסכם זה תוקף של פסק-דין. לשונו של סעיף 7 מאותו הסכם היא זו: "7. והיה ובית-משפט מוסמך כלשהו יחייב את הבעל, על-פי תביעת ילדים, לשלם להם איזה סכום כסף או לתת להם איזה דבר שווה כסף בסכום העולה על חובתו של הבעל, לפי חוזה זה, מתחייבת האשה לשפות את הבעל ולהחזיר לו כל סכום נוסף כזה שיאלץ לשלמו כאמור לעיל, בתוספת ריבית והצמדה למדד המחירים לצרכן מיום תשלומו בפועל ועד ליום השיפוי". עברו ימים רבים ואשר יגורו הצדדים כן בא. הילדים הקטינים, באמצעות אמם המשיבה, הגישו תביעה לבית-משפט זה, וביום 31.12.81 ניתן פסק-דין על-ידי חברתי השופטת ש' ברמן, המחייב את המערער בתשלום סכום מזונות חודשי לתובעים, הם ילדיו. משראה המערער כך, פנה להוצאה לפועל וביקש לבצע את האמור בסעיף 7 הנ"ל, דהיינו, לגבות מהמשיבה את המגיע לו על-פי הוראות אותו סעיף. ראש ההוצאה לפועל סירב לבצע את סעיף 7 הנ"ל כשההנמקה היא זו: "לתשומת לב בא-כוח הבעל גם לפי סעיף 7 להסכם אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך להפעיל את סעיף השיפוי. על הבעל להגיש תביעה לשיפוי לבית-המשפט המוסמך ולא ללשכת ההוצאה לפועל". מכאן הערעור שלפני. 3. תמצית טענתו של פרקליט המערער היא, שהסכם שקיבל תוקף של פסק- דין - פסק-דין הוא ויש לבצעו ככל פסק-דין אחר. לעומתו טוען פרקליט המשיבה, כי אותה שאלה כבר עלתה בפני כבוד השופטת ברמן והיא דחתה אותה. 4. נראה לי, כי הדין עם המערער. כיום אין חולקים יותר כי פסק- דין של פשרה, פסק-דין הוא לכל דבר (ראה למשל ע"א 25/64 קנדין נ' עירית ת"א-יפו ו-4 אח', [1]). אמת, נכון הדבר, כי מן הראוי שערכאות שיפוטיות שהסכם פשרה מובא לפניהן למתן גושפנקה של פסק-דין, יבדקוהו "ויתנו את דעתן קודם כל לשאלה אם תהיה אפשרות לבצע פשרה כזו, בהינתן לה תוקף של פסק-דין על-ידי משרד ההוצאה לפועל. על בתי-המשפט להקפיד בענין זה ולסרב לתת גושפנקא של פסק-דין לפשרה כזאת אשר לפי הנסיון... גורם לא לקיצור ההתדיינות בין הצדדים, אלא לסיבוכים חדשים ולהתדיינויות נוספות" (בג"צ 125/55 רייזנר נ' יו"ר הוצל"פ ואח' עמ' 1306 מול האות ג [2]) אולם משקיבל הסכם תוקף של פסק-דין, פסק-דין הוא ויש לבצעו. אומר על כך השופט ח' כהן בענין שנדון לפניו: "גם בענין שלפנינו טעה בשעתו בית-המשפט כשנאות לתת לפשרה שהושגה בין בעלי הדין תוקף של פסק-דין. פשרה זו לא היתה אלא חזרה על החוזה הקודם שבין בעלי הדין תוך כדי הכנסת שינויים אחדים בו - והחוזה צריך וראוי היה להישאר חוזה ולא להפוך לפסק-דין אבל משקיבל תקף של פסק-דין, אין אני יכול לראות כיצד ניתן לומר שראש ההוצאה לפועל אינו חייב לבצעו ככל פסק-דין אחר - אלא אם יש בו, בפסק-הדין עצמו, הוראה להיאחז בה לשם הימנעות מביצועו". (ע"א 194/74 קוחנובסקי ובניו בע"מ נ' גרבי בע"מ ואח' בע' 720 מול האות ב [3]). ראש ההוצאה לפועל היה סבור שכדי שהמערער יוכל לגבות את הסכומים המגיעים לו לפי סעיף 7 הנ"ל, עליו להיזקק תחילה להליכים משפטיים. אין דעתי כדעתו. לא אחת נותן בית-המשפט פסק-דין אשר צופה פני העתיד. לגבי הוצאה לפועל של פסקי-דין כאלה אומר כבוד השופט (כתוארו אז) י' כהן באותו פסק-דין שציטטתי לעיל: "לא פעם נותן בית-המשפט פסק-דין אשר צופה פני העתיד, כגון פסק- דין למזונות או פסק-דין לפינוי, המותנים בכך שהפינוי לא יבוצע אם המחזיק ישלם תשלומים מסויימים במועד שנקבע בפסק-הדין... פסקי-דין כאלה מוצאים לפועל ללא כל טענות ומענות ואף אחד אינו מטיל ספק בכך שהם ניתנים להוצאה לפועל אף-על-פי שהחיוב שפסק-הדין תלוי במאורע שבעתיד. אם החייב לפי פסק-דין כזה טוען שלא נתמלאו התנאים שנקבעו בו לשם הוצאתו לפועל, או שמסיבות אחרות אין להוציא לפועל את פסק-הדין, הרי פתוחה לפניו הדרך להביא את טענותיו לפני ראש ההוצאה לפועל, כאשר טענות אלו נכנסות לתחומי סעיף 19 של חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, או לפנות לבית-משפט מוסמך אשר יחליט אם פסק-הדין ניתן להוצאה לפועל". (שם, בע' 271 מול האות ד [3]). אינני רואה כל סיבה מדוע הדברים הנ"ל אינם יפים לענייננו. ההסתמכות של פרקליט המשיבה על הדברים שאמרה חברתי השופטת ש' ברמן אינם לענין הדון בפני. הקטע הרלוואנטי מתוך פסק-דינה הוא זה: "אמנם נכונה היא העובדה שבסעיף 7 להסכם נכללה הוראת שיפוי כלפי אם הקטינים ואמנם הוראה זו גם היא אושרה, אולם גם כאן נראה לי כי אין מקום להפעלה כאשר האישור שניתן על-ידי בית-הדין הרבני הוא אישור גורף בלא התייחסות מיוחדת אל הוראת השיפוי ובלא שנבדקה טוב הקטינים". דברים אלה אינם אלא תומכים בדעה שכבר הובעה לעיל בדבר החובה של בית-משפט המאשרים פסקי-דין של פשרה לבדקם היטב בטרם יעשו כן. יתכן שיש בהם כדי חומר למחשבה אם אכן תבקש המשיבה לטעון כי אין לבצע את פסק-הדין על אף האמור בו. אך אין בכל הדברים האלה כדי לשלול מפסק- הדין את תוקפו, כפי שהוא עומד עתה, או לשלול את החובה שעל לשכת ההוצאה לפועל לבצעו. לפיכך, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל ומורה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כפי שביקש פרקליט המערער. המשיבה תשלם למערער הוצאות ערעור זה בסך 1,000 שקלים. חוזהגירושיןהסכם גירושיןאכיפת חוזההוצאה לפועל