1. התובענה שבכותרת עניינה אכיפת הסכם ממון שנחתם ביום 23.10.2006 בין הצדדים (להלן:"הסכם הממון" או "ההסכם לחיים משותפים"), אשר חיו כבני זוג ידועים בציבור. האיש הגיש תובענה ובה עתר לחייב את האישה לעמוד בהתחייבויותיה אשר בהסכם ונוכח התדרדרות יחסי הצדדים ביקש את האישה לעזוב את דירתו כאמור בסעיף 12 להסכם הממון. 2. עניינה של החלטה זו בקשה שהגיש האיש ליתן צו לפינוי האישה מביתו ברחוב XXX בXXX. 3. טענות האיש בתמצית: א. הצדדים אומנם מתגוררים באותה דירה, אך נוצר קרע עמוק בחייהם המשותפים שלא ניתן לאיחוי. ב. האיש הוא ניצול שואה, בן 78 שנים ומצבו הרפואי מתדרדר מיום ליום. ג. בעקבות חוסר רצונה של האישה לתמוך בו מבחינה רפואית נאלץ להתחבר לשירות "נטלי". ד. בעקבות מערכת היחסים הקשה שבין הצדדים נאלץ לפנות גם לעובד סוציאלי. ה. בשל מצבו הרפואי ומגבלות גופניות ורפואיות הוא חייב להעסיק בדחיפות עובדת זרה, לצורך טיפול בו, ובביתו רק שני חדרי שינה, כאשר המשיבה עושה שימוש בחדר שהוא מייעד לעובדת הזרה. ו. האיש טוען כי האישה מתעמרת ומתעללת בו ולרבות על דרך של סירוב לעזוב את ביתו. 4. טענות האישה בתמצית: א. הבקשה הוגשה רק על מנת להפעיל לחץ פסול ובלתי לגיטימי עליה. ב. הצטרפות האיש למתן שירותים על ידי "נטלי" אינו הצדקה לפינויה מהבית. ג. חוות הדעת שצרף המבקש בעניין מצבו הרפואי היא משנת 2003 ומצבו הרפואי של האיש לאורך שנות החיים המשותפות, ידוע לאישה, אשר היתה לצידו וטיפלה בו. ד. האיש התייצב לדיון, עמד על שתי רגליו ונאם בפני בית המשפט והאישה דוחה את הטענה בדבר היזקקותו לטיפול סיעודי. ה. האישה טוענת כי לא היא שמתעמרת באיש אלא ההפך, הוא זה שנוהג אליה ביחס מחפיר, מתעלל בה, מציק ומקניט אותה ולא משאיר לה פינה שקטה בבית. ו. האישה מוכנה לסעוד ולטפל באיש ואולם הוא סבור כי היא מנסה להרעיל אותו ולכן מסרב לאכול בבית ולהיות מטופל על ידה. ז. סעד זמני, כך טוענת האישה, מטרתו שימור המצב הקיים ובעניינם של הצדדים על מנת לקיים תנאי זה, על המשיבה להישאר במעונם המשותף של הצדדים עד להכרעה סופית בעניינם. ח. האישה טוענת כי המבקש לא בא בידיים נקיות לבית המשפט, בקשתו הוגשה שלא בתום לב ואם ינתן לו הסעד הזמני, הנזק שיגרם למשיבה עולה בשיעור ניכר על הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד. ט. האישה טוענת כי מצבה הכלכלי נחות במידה ניכרת אל מול מצבו הכלכלי של המבקש, אשר הינו בעל נכסים רבים וזכאי לפנסיה ממקום עבודתו. י. כן טוענת המשיבה כי בשל הגדרת יחסיה עם המבקש, ידועים בציבור, איבדה את זכותה לדיור ציבורי וכן את הזכות לתוספת סוציאלית שמשולמת כתוספת לקצבת זיקנה. 5. מהלך הדיונים: א. עוד טרם הגשת הבקשה לצו פינוי, נשוא החלטה זו, התקיים ביום 15.12.11 דיון בעניינם של הצדדים, כבר אז נטען על ידי האיש כי אינו יכול להמשיך לחיות באופן שהצדדים חיים נכון לאותו מועד. ב. בא כח האישה ציין כי על אף האמור בסעיף 12 להסכם הממון, הוסכם בין הצדדים כי לאישה תהיה קורת גג לכל ימי חייה ובהתאם להסדרת עניין זה תהיה נכונה לסיים את ההליך המשפטי. ג. כאמור מספר ימים לאחר אותו דיון הוגשה בקשה לצו פינוי ודיון בעניין הבקשה התקיים ביום 31.1.12. ד. בא כח המבקש הבהירה כי מרשה מממן את כל הוצאות הבית באופן בלעדי. המשיבה כך לטענתה חסכה אלפי שקלים בכל חודש נוכח הסכמת הצדדים כי האיש ישא לבדו בכל הוצאות החזקת וניהול משק הבית ולרבות הוצאות כלכלה. כן הציע המבקש, לצרכי פשרה בלבד כי יסכים למשך תקופה של 6 חודשים לסייע בתשלום סך 1000 ₪ לחודש לצורך מימון מדור למשיבה וזאת בשים לב לסיוע שהיא זכאית לו ממשרד השיכון בסך 700 ₪ ובנוסף התוספת שתקבל לקצבת הזקנה. ה. בא כח המשיבה טען כי בנוסף לנכסי המבקש הוא זכאי גם לקבל 2,000 ₪ בשל היותו ניצול שואה וכן עלתה טענה כי יש לו דירה נוספת, הרשומה על שם בתו והוא גובה את דמי השכירות בגינה. ו. נוכח גילם של שני הצדדים והטענות ההדדיות הציע בית המשפט במהלך הדיון, הצעת פשרה, על מנת שכל אחד מהצדדים יוכל לחיות את המשך שנותיו בשלווה. התובע הסכים להצעה ואולם הנתבעת ביקשה להודיע עמדתה בתוך מספר ימים לאחר הדיון. הכרעה: 6. אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה ברחוב XXX בXXX, היא דירתו של המבקש ובהתאם להסכמת הצדדים שימשה כמקום מגורים משותף להם. משכך זכותו הקניינית של המבקש בדירה אינה שנויה במחלוקת והוא זכאי על פי הוראות חוק המקרקעין להגנה מירבית על קניינו, על אחת כמה וכמה נוכח הוראות סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו התשנ"ד-1994. 7. לזכויות קניין מעמד מיוחד והפסיקה נוקטת גישה נוקשה יחסית באשר לאכיפתן וההכרה בהן. "ידענו מכבר כי זכות הקניין הינה מן הזכויות בעלות העוצמה הרבה ביותר, והרי היא מעין זכות יסוד טבעית שהטילה עוגן במתחם החוקתי...זכות הקניין משמיעה, כעיקרון, זכותו של אדם לעשות, או שלא לעשות, בקניינו כרצונו". ראה לעניין זה רע"א 7112/93 צודלר נ' יוסף פד"י מח (5) 550, וכן בג"צ 4914/91 איראני נ' שר הפנים פד"י מו (4) 749. 8. המבקש אשר הינו בעליהן של מלוא הזכויות בדירה זכאי לדרוש את פינויה של המשיבה מהמקרקעין שבבעלותו. 9. בהסכם לחיים משותפים (הסכם ממון) שנחתם בין הצדדים ביום 23.10.06 בפני הנוטריון עו"ד צ'סנובסקי רינה נקבע בסעיף 2.2 כי: "הדירה הנ"ל נמצאת בבעלותו ו/או בחזקתו הבלעדית של האיש ותישאר בבעלותו ו/או בחזקתו של האיש גם לאחר חתימת הסכם זה." בסעיף 2.3 להסכם נקבע: "הצדדים מסכימים, כי כל עוד יעמוד הסכם זה בתוקפו, יתגוררו הצדדים יחדיו וינהלו משק בית משותף בדירתו של האיש ברחוב XXX בXXX... האישה מ.א תשהה בדירה כבת רשות בלבד. האישה מצהירה ומאשרת כי ידוע לה שהדירה הינה בבעלותו הבלעדית של האיש ולא תהיו לה כל זכויות או דרישות לזכויות קנייניות כלשהן בדירה הנ"ל." סעיף 10 להסכם קובע: "הצדדים מתחייבים לכבד זה את זו, לדאוג זה לזו ולעשות הכל למען שלום בית. במידה והצדדים ימצאו כי אינם יכולים להשתוות בדעותיהם ויש ביניהם חילוקי דעות, יפרדו זה מזו וכל ההתחייבויות ביניהם בטלות ומבוטלות לחלוטין. " סעיף 12 להסכם קובע: "הצדדים מסכימים כי אם יבוטל ההסכם, תאלץ האישה לעזוב את דירתו של האיש באותו יום שיוכרז כיום הפירוד על ידי הצדדים. " 10. קריאה ועיון, כפשוטו, בהוראות ההסכם אינם מותירים כל ספק בדבר זכותו של המבקש מחד לאפשר לאישה להתגורר יחד עמו בדירתו ומאידך לשלול ממנה זכות זו, אם על פי רצונו כבעליו היחיד של הנכס ואם בהתמלא התנאים, כאמור בסעיף 12 להסכם כאשר ההסכם מבוטל מכוח הסכמת הצדדים או מכוח אי עמידתם בתנאי החיים המשותפים כמפורט בסעיף 10 להסכם. 11. אלא שמתברר מכתב ההגנה שהגישה המשיבה בתביעה העיקרית, כי ישנן לה טענות כי בשל כך שאינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית, הוטעתה לחתום על הסכם בפני הנוטריון עו"ד צ'סנובסקי שבו הוראות בלתי סבירות המנוגדות להסכמים והבטחות קודמות בינה ובין האיש. המשיבה טוענת בהליך העיקרי, כנגד הסכם הממון וטוענת כי קיים "הסכם מקורי", המבטיח לה קורת גג בדירת המבקש לכל ימי חייה וכי הסכם הממון עליו מבקש להיבנות המבקש אינו חוקי, שכן נערך לאחר למעלה מעשר שנים של זוגיות ולא קיבל תוקף משפטי בערכאה שיפוטית כנדרש בחוק יחסי ממון. 12. לכאורה נוכח ההלכה הפסוקה, תהא מוחזקת המשיבה אשר אין מחלוקת כי חתמה על הסכם הממון, כמי שהבינה את תוכנו והסכימה לאמור בו, ובלבד שהיתה מודעת לנושא המסמך, או למהות העסקה במסגרתה נערך המסמך (ר' ע"א 467/64 שויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד (2) 559) ואולם טענותיה בענין זה יתבררו ויוכרעו במסגרת ההליך העיקרי ולא מצאתי להידרש להן במסגרת החלטתי זו. מבלי לדון בטענה האמורה ועל מנת שלא נמצא עצמינו מחסירים מרשימת השיקולים הבאים בחשבון בעת ההכרעה, מצאתי לשקול בעת ההכרעה, הן את נקודת המוצא שעל פיה ההסכם חי שריר וקיים ויש למלא הוראותיו והן את נקודת המוצא שעל פיה הסכם הממון בטל מעיקרו ונחתם לכאורה בתנאי מרמה, עושק ולחץ מבלי שהאישה יודעת על מה חתמה. 13. ייאמר כבר עתה כי בשתי האפשרויות לא מצאתי כי טענות המשיבה מצדיקות פגיעה בזכותו הקניינית של המבקש, כי ייכפו עליו מגורים משותפים עם אישה שאינו חפץ להתגורר עמה, אשר לא חולקת על כך שהיא מתגוררת בדירתו, ולא טוענת כי מעבר לרשות שנתן לה המבקש להתגורר בדירתו זכאית היא לאיזו זכות קניינית אחרת, שהרי גם על פי טענות המשיבה כי הובטחה לה זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה, הרי שזכות זו גם היא בבחינת זכות בר רשות ולא מעבר לכך. 14. לאחר ששמעתי את הצדדים באולם בית המשפט וכן נוכח טענותיהם בכתבי הטענות עולה וברור כשמש כי שניהם סובלים מהמגורים המשותפים, יכול אף שהסבל באותה המידה, אלא שהמבקש מבקש לחדול מן הסבל והמשיבה מבקשת לשמר המצב הקיים. 15. דרישתה של המשיבה אינה סבירה ואני רואה בה כשימוש לרעה בהליכי בית משפט, כאשר גם למשיבה ברור כי בשלב כלשהו תאלץ לצאת מדירת התובע והרושם המתקבל הוא כי דווקא היא שעושה שימוש בנוכחותה בדירה כאמצעי להפעיל לחץ על המבקש, בעניין אינטרסים כספיים שלה ולא ההיפך. 16. המשיבה היא שנהנתה מרשותו של המבקש, לחלוק עמו את קניינו לאורך שנים ואולם היא שמונעת ממנו, בשלב זה בעצם נוכחותה בדירתו, ליהנות בעצמו מקניינו ולחיות חייו בשלווה. 17. למרבה הצער המשיבה בהתנהגותה גורמת נזק לא רק למבקש, אלא גם לה עצמה. 18. כאמור קודם לכן, אף אם נצא מנקודת הנחה כי הסכם הממון מיום 23.10.06 אינו בתוקף ונחתם בתנאי מרמה הרי שאין כל סבירות כי המשיבה תשען על הטענה כי הובטחה לה זכות מגורים בדירת התובע לכל ימי חייה, מקום בו מסתיימת מערכת היחסים בין הצדדים. 19. לא מצאתי לקבל טענה זו ולא הובאה לפני ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה כי ניתנה התחייבות כזו, לכל היותר נטענה הטענה כי הובטחה הבטחה כזו. 20. בכל הכבוד יש הבדל משמעותי בין הבטחה להתחייבות ועל אחת כמה וכמה הדברים אמורים כאשר לא זו ולא זו נתמכות בראיות. 21. מתוך הראיות שהובאו לפני ומחקירת המבקש עולה כי אמנם המשיבה נמצאת ומבשלת בבית אבל הוא עצמו לא אוכל בבית ומתוך טענותיה של המשיבה עולה כי המבקש חדל מלאכול בביתו שלו, האמור להיות מבצרו, בשל החשש, שהמשיבה תרעיל אותו. 22. בין אם יש סבירות ביחס לחשש זה ובין אם לאו, לא יעלה על הדעת כי אדם לא יוכל לחיות בלא חששות בתוך ביתו פנימה ויאלץ לאכול מחוץ לביתו, בשל כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבית בתוך ביתו מצוי אויב, הבא להרע לו. 23. המבקש בחקירתו העיד כי מפריע לו מאד שהמשיבה תישאר בדירתו, העיד כי אינו יכול לדבר בתוך דירתו מתוך החשש שתוזמן משטרה והוא ימצא עצמו במעצר. 24. המבקש העיד כי הוא חי בפחד שהמשיבה תתקשר למשטרה וטען כי הוא מפחד, כל יום הוא מפחד. 25. המשיבה אינה יכולה, מחד לטעון כי המבקש מתעלל בה ומתעמר בה, הוא חסר תום לב וחסר ניקיון כפיים ומאידך לבקש להמשיך ולגור בקניינו. 26. גם אם זכותה עמדה שלא מכוח הסכם הממון אלא מכוח ההבטחה, הרי שזכותו של המבקש לבטל את אותה זכות להתגורר בדירה שניתנה מטוב לבו ובחינם ולא מתוך איזו תמורה שקיבל או היה זכאי לקבל מהמשיבה למעט הזכות לקיים מערכת יחסים זוגית וחיים משותפים בכבוד ובדאגה. 27. נכון הוא שבית המשפט רשאי משיקולים של צדק למנוע ביטול רשות המגורים שהוענקה, אם הוענקה ואולם תנאי הביטול של כל רשות ורשות תלויים בנסיבותיה המיוחדות. ראה ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ פד"י מ(1) 321 וכן ע.א. 435/62 רכטר נ' מנהל מס שבח פד"י יז' 701. 28. תום הלב הנבחן הוא הדדי כלומר על בית המשפט לערוך מאזן בין תום הלב של המבקש את ביטול הרשות ובאותה מידה לבחון את תום הלב של המבקש לשמר את הרשות. ראה לעניין זה תמ"ש (ת"א) 72270/96 קוברסקי נ' קוברסקי וכן תמ"ש 327-12-09 ז.ר.ד נ' ד.ר, פורסמו במאגרים האלקטרוניים. 29. במהלך שני הדיונים כפי שפרטתי בהחלטתי זו, היה נכון המבקש להציע הצעות כספיות על מנת להקל על המשיבה במציאת פתרון דיור ואולם היא המשיכה ועמדה על דרישותיה, אשר בנסיבות העניין, נראו גם לבית המשפט מוגזמות. אף אם אדם כורך גורלו בגורלו של אדם אחר, אין זה מטיל עליו אחריות לספק פתרונות כלכליים, מעבר לתקופה במהלכה נהנו זה מזו והייתה הדדיות ביחסיהם. 30. בחירת הצדדים שלא להינשא זה לזו, אלא לחיות במערכת יחסים מוגדרת, שאפיוניה כמפורט בהסכם לחיים משותפים, וכאשר ברור כי מהבחינה הכלכלית תרומתו של המבקש למשיבה במהלך החיים המשותפים, משמעותית לאין ערוך מהתרומה הכלכלית של המשיבה לחיים המשותפים, מצאתי את ציפייתה של המבקשת כי בית המשפט יכשיר דרישתה כי על אף אופי מערכת היחסים הנוכחית, תמשיך ותתגורר בדירת המבקש עמו, ציפייה בלתי סבירה ואף חסרת תום לב. נדמה כי בפסק הדין בע.א. 96/50 צינקי נ' ויקטור פד"י ה 479, הפליא השופט זילברג לתאר מצב שבו מקום בו ניתנת רשות חינם אותה רשות תלויה מדי רגע ברגע ברצונו החופשי של המרשה והיא מתבטלת כהרף עין עם גילוי דעת של המרשה כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשות וכך מפסק הדין: "רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רשיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה, והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון." 31. יחד עם זאת ובשים לב לנסיבות העניין ברור היה כי גם לאחר שמבוטלת הרשות, רשאי מקבל הרשות, להישאר במקום זמן מתקבל על הדעת. מפסק הדין בעניין צינקי הנ"ל אנו למדים כי מדובר באותו שיעור זמן הדרוש, מבחינה הגיונית מעשית, לשם ביצוע סילוק היד מן המקום. 32. לקראת סיום אבהיר כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבה כי הבקשה הינה למתן סעד זמני שמטרתו לשמר את הקיים . אמנם מטרתו המעשית של צו זמני הינה, שמירת מצב קיים והמשך קיומה של מערכת נסיבות השוררת בעת הגשת התובענה עד להכרעה בה ואולם יש לשאול - מהו המצב הקיים? האם המשך שהותה של המשיבה בנכס הוא המצב או הקיים או שמא זכותו המקורית של המשיב בנכס ? נראה במבט ראשון כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן מבקשת היא לכאורה להמשיך ולשהות בדירת המבקש, כפי שהיא עושה מזה מס' שנים ואולם הלכה למעשה מצאתי כי מדובר בטעות, שכן בהימנעות מפינוי המשיבה מדירת המבקש יש כדי לשנות את פני הדברים וליצור למעשה מצב, בו נקבעות עובדות בשטח לזכותה של המשיבה, תוך שנכפה על המבקש להמשיך בפועל את הקשר בין הצדדים ולהמשיך להעניק למשיבה זכויות מגורים בקניין פרטי שלו, מעבר לתקופת ההסכם שבין הצדדים, קרי במהלך החיים המשותפים התקינים. ראה לענין זה גם החלטת כב' השופט י. שפסר בבש"א (ב"ש) 2182/07 איזידור נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב מיום 19.4.2007 (לא פורסם). 33. חוששתני כי אי מתן צו פינוי בנסיבות שלפני, אינה שמירה על מצב קיים, אלא דווקא יש בה כדי ליצור מצב עובדתי משפטי כפוי, שאינו נובע מהסכם כלשהו בין הצדדים, או מזכות אחרת העומדת למשיבה. 34. כל זאת בשים לב לכך שפינוי המשיבה את דירת המגורים אין בו כדי לפגוע בזכותה להוכיח לביהמ"ש את זכותה לסיפוק מדור וצרכים מהתובע במסגרת ההליך העיקרי או במסגרת הליך מתאים אחר. 35. לאחר שנאמר כל האמור ופורטו כל הנסיבות אני מוצאת לקבוע ולהורות כי יינתן צו לפינוי המשיבה מהדירה. על מנת לאפשר למשיבה למצוא פתרון מגורים חלופי, יינתן למשיבה פרק זמן להתארגנות. המשיבה תצא מן הדירה בתוך 45 ימים. המשיבה תשלם למבקש הוצאות ההליך בסך 8,000 ₪ . ההוצאות תשולמנה בתוך 30 יום כשהן נושאות ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל. 36.חוזההסכם ממוןאכיפת חוזה