רקע המבקשת עוסקת בשיווק והפצה מרחוק של מוצרי מזון טבעיים ותוספי מזון שונים. עד אמצע שנת 2002 שילמו חלק מלקוחות המבקשת עבור המוצרים באמצעות כרטיסי אשראי שהונפקו על ידי המשיבות, כאשר המבקשת, אשר לא היתה קשורה עם המשיבות בהסכם סליקה, השתמשה במספר הספק של חב' יציל 2000 (1998) בע"מ (להלן: "יציל") לסליקת שוברי האשראי שהיו בידיה. באמצע שנת 2002 הודיעה יציל למבקשת כי זו לא תוכל יותר לסלוק באמצעותה שוברי אשראי של המשיבות כל עוד לא קיבלה מהמשיבות מספר ספק. המבקשת פנתה אל המשיבות כדי שיתקשרו איתה בהסכם סליקה, אולם פנייתה נדחתה. מכאן תביעתה לחייב את המשיבות להתקשר איתה בהסכם סליקה, והבקשה בפני לצו מניעה זמני שיחייב את המשיבות להתקשר עמה בהסכם סליקה עד להכרעה בתיק העיקרי. טענות המבקשת המבקשת צירפה לבקשתה את תצהירו של מר הרינג ממנו עולות טענות אלה: א.הדרך היחידה העומדת בפני המבקשת המשווקת את מוצריה באמצעות הטלפון היא לקבל את תמורת מוצריה בתשלום באמצעות כרטיסי אשראי, בין היתר כאלה המונפקים על ידי המשיבות. המשיבות שולטות בכ - 50% מתחום כרטיסי האשראי בישראל, ולמעשה שוללות מהמבקשת ללא כל סיבה סבירה את זכותה למכור את מוצריה לציבור רחב ביותר המחזיק בכרטיסי האשראי המונפקים על ידן, בניגוד להוראות סעיף 29 ו - 29א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988. ב.התנהגות המשיבות מעניקה יתרון לא הוגן למתחרי המבקשת הסולקים את שוברי האשראי באמצעות המשיבות. ג.לא ייגרם למשיבות כל נזק ממתן צו המניעה הזמני, מאחר והן תעברנה למבקשת רק את הסכומים עליהם יסכים הלקוח. לעומת זאת, אי מתן צו המניעה הזמני יגרום למבקשת נזקים בלתי הפיכים לאור העובדה שבית העסק של המבקשת שותק כמעט לחלוטין בשל סירוב המשיבות לסלוק את שוברי האשראי של לקוחות המבקשת. טענות המשיבות א.המשיבות הודיעו למבקשת ביום 19.1.03 על התנגדותן להתקשרות עמה. למבקשת היה ידוע על עמדת המשיבות עוד קודם לכן, והיא אף התקשרה עם יציל כדי לעקוף את התנגדות המשיבות. לפיכך, לוקה הבקשה בשיהוי. ב.המשיבות התקשרו בעבר בהסכם סליקה עם חברה בשם צ'רבוס הנשלטת על ידי מר הרינג, אשר עסקה בשיווק מוצרי המבקשת. בעקבות פרסומים לפיהם מוצרי המבקשת אסורים בשימוש, פנו אל המשיבות לקוחות אשר בקשו לבטל את ההתקשרות ודרשו את כספם בחזרה. בשל תלונות אלה הופסקה ההתקשרות עם חברת צ'רבוס בדצמבר 2001. מכאן חששן של המשיבות כי התקשרות עם המבקשת תגרום להן נזקים כלכליים, במיוחד כאשר מדובר בעסקאות טלפוניות שמרכיב הסיכון בהן הוא רב. ג.המבקשת נהגה בחוסר נקיון כפיים כאשר עקפה את החלטת המשיבות בכך שהשתמשה בספק אחר לצורך סליקת שוברי האשראי למרות היותה מודעת להתנגדות המשיבות. ד.משפחת הרינג המנהלת את עסקיה באמצעות חברות ובהן המבקשת, הפרה בעבר את הסכמי ההתקשרות עם המשיבות בבצעה עסקאות טלפוניות שלא הותרו לה, תוך שימוש בשמו של ספק אחר, וכן עסקאות עם אדם שמסר לה כרטיסי אשראי של צדדים שלישיים. בגין מעשים אלה נאלצו המשיבות להשיב לבעלי הכרטיסים כספים לאחר שאלה טענו כי לא ביצעו כל עסקה. לפיכך, לטענת המשיבות רשאיות הן שלא להתקשר עם מי שמפר באופן שיטתי את הסכמי הספק. דיון א.כדי לבסס את זכותה לאכוף על המשיבות להתקשר עימה בחוזה על סעיף 29 ו-29א' לחוק ההגבלים העסקים, תשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק") היה על המבקשת להראות כי מי מהמשיבות מרכזת יותר ממחצית מכלל אספקת שירותי הסליקה, ועל כן הינה מונופולין. (ראה התנאים הקבועים בסעיף 26א' לחוק). השאלה היא שאלה שבעובדה, ובטענה גרידא לא סגי. כל שיש בעניין זה בתצהיר התומך בבקשה הוא טענה כי המשיבות מנצלות את מעמדן המונופוליסטי, הא ותו לא. באמירה כזו אין לראות תשתית עובדתית לכאורית להוכחת היסודות הנדרשים לקביעת נפח השוק שבידי המשיבות. המצהיר אינו מציין מה נפח השוק שבידי מי מהמשיבות, אינו מציין שמי מהמשיבות מרכזת בידה למעלה ממחצית שוק הסליקה, ואינו מלווה את אמירתו בדבר ניצול כח מונופוליסטי בנתון עובדתי כלשהו. אין צריך לומר שמאחר וברור שאין מדובר בידע אישי, אילו נכללה בתצהיר התומך הבקשה קביעה עובדתית באשר לנפח השוק שבידי המשיבות היה על המצהיר לציין את מקור הידיעה. לפיכך ככל שבקשת המבקשת נסמכת על סעיף 26 ו-26א' לחוק, דין הבקשה להדחות בהעדר תשתית ראייתית לכאורית. ב.אין ספק שבכלכלה מודרנית דהיום בתחומים רבים כרטיסי אשראי מהווים אמצעי תשלום עיקרי, ובתחומים מסויימים אף יחידי. כך הוא בתחום המכירות דרך הטלפון או דרך אתרי אינטרנט. ממילא לסירוב חברות כרטיסי אשראי לבקשת חברות המבקשות לבסס את עיסקן על שיווק והפצה מרחוק להתקשרות בחוזה סליקה עלולות להיות תוצאות חמורות ביותר, עד כדי חוסר כדאיות בהקמת עסק או פגיעה בכושר התחרות של עסק קיים. לשיטת המבקשת מכך מתחייבת כפיית התקשרות בחוזה סליקה, כדי למנוע פגיעה בחופש העיסוק. האמנם? ככלל, המשפט הישראלי דוגל בחופש החוזים. בגדרו של חופש זה הזכות לקבוע תוכנו של חוזה ככל שהוסכם בין הצדדים (סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973), והזכות להמנע מהתקשרות בחוזה. ההנחה היא שכוחות השוק יבטיחו שספקי שירותים או מוצרים לא ימנעו מאספקת מצרכיהם או שרותיהם לציבור, והמחיר שיקבע יהלום את צורכי השוק, ועל כן ככלל יש להותיר את הבחירה מתי ועם מי להתקשר בחוזה ומה יהיה תוכנו בידי הצדדים וכוחות השוק. עם זאת, ככל חופש, גם חופש החוזים אינו מוחלט. במקרים הנראים למחוקק מועדים לכשל שוק, או להבטחת תכליות חשובות אחרות, המשפט מתערב בתוכנם של חוזים, ולעיתים אף כופה יחסים חוזיים. ראה למשל סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח - 1958, חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972, חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשכ"א - 2001. למעלה מכך. גם מקום שהמחוקק עצמו לא ראה להתערב בחופש החוזים, יש ובתי המשפט ראו להתערב ביחסים חוזיים, בהטילם על תאגידים פרטיים חובות מתחום המשפט הציבורי. לדוגמא: כפיית נורמות לבר חוזיות על חברה פרטית שעיסוקה בקבורה (ר' ע"א 294/91 חב' קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פד"י מו (2) 464). מקום שהמחוקק רואה להתערב ביחסים חוזיים, בכפוף לבדיקת חוקיות מעשה החקיקה בית המשפט לא יהרהר אחר מידותיו. מקום שבית המשפט מוזמן להתערב ביחסים חוזיים או לכפות יחסים חוזיים על צד שאינו מעוניין בהם שלא על יסוד הוראות הדין, ינהג בית המשפט זהירות, ולא בנקל יסטה מעקרון חופש החוזים. כך הדבר ביתר שאת מקום שמדובר בנסיון לכפות יחסים חוזיים על גוף פרטי נעדר מאפיינים של דואליות נורמטיבית. בפסק הדין בע"א 294/91 הנ"ל הגדיר בית המשפט העליון את המאפיינים של גוף בעל דואליות נורמטיבית על פי 4 אמות מידה: 1. השירות שהחברה נותנת הוא למען הציבור ולא נועד לצרכי רווח. 2. החברה פועלת על פי רשיון מטעם השלטון. 3. לחברה סמכות סטטוטורית ומוטל עליה פיקוח. 4. לחברה סמכות שלטונית להטיל אגרות. בענייננו לא התקיים במשיבות מאפיין כלשהו מ-4 המאפיינים הנזכרים, והטעם האחד לפיו מוצע להתערב בחופש החוזים של המשיבות הוא חיוניות השירות הניתן על ידן. חיוניות זו כשלעצמה אינה עילה לחיוב המשיבות להתקשר בחוזה עם כל דורש. המשיבות פועלות למטרת רווח, וההנחה היא שיש להן עניין בהתקשרות בחוזה סליקה עם גופים רבים ככל האפשר כדי להרבות את רווחיהן, ואין הצדקה עקרונית לפגיעה בחופש החוזים שלהן. השירות בו מדובר הינו רכישת שוברי סליקה כנגד תשלום הערך הנקוב בניכוי עמלה מוסכמת. סליקת השוברים כרוכה מבחינת המשיבות בסיכון עיסקי. מטבע הדברים עניין הוא למשיבות לבדוק את כדאיות העיסקה, ומקום שבדיקה כזו מעלה, לדעת המשיבות, חוסר כדאיות, אין מקום לכפות על המשיבות חוזה שאין הן חפצות בו. המבקשת נשלטת על ידי משפחת הרינג. למשיבות נסיון רע עם משפחת הרינג שניסתה בעבר להערים עליהן באמצעות שימוש במספר ספק של חברת יציל 2000 (1998) בע"מ. התקשרות קודמת של המשיבות עם חברה בשם ברכת הטבע בע"מ שבשליטת משפחת הרינג בוטלה על ידי המשיבות מטעמים עסקיים. מוצרים אותם שיווקה המבקשת הוצגו בתכנית כלבוטק כאחיזת עיניים, ולקוחות רבים הודיעו למשיבות על ביטול הוראות חיוב. קצין הבטחון של המשיבות, שתפקידו לבדוק את אמינות הפונים בבקשה להתקשרות בחוזי סליקה, הציע למשיבות מטעמים כלכליים עניניים לא להתקשר בחוזה סליקה עם המבקשת. סירוב המשיבות להתקשר בחוזה עם המבקשת מבוסס על המלצת קצין הבטחון ומעוגן בהבטחת האינטרס העסקי של המשיבות. אפילו תאמר שהשימוש בחופש שלא להתקשר בחוזה כפוף לחובת תום הלב, על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), ואיני מחווה את דעתי אם כך הוא, המבקשת לא שכנעה אותי כי סירובן של המשיבות להתקשר עם המבקשת בחוזה סליקה נגוע בחוסר תום לב. אשר לטענת המבקשת לפגיעה בחופש העיסוק שלה, ככל שיש בסירוב המשיבות להתקשר עם המבקשת בחוזה סליקה פגיעה בחופש העיסוק שלה, אכיפת התקשרות חוזית עם המבקשת על המשיבות בניגוד לרצונן מהווה פגיעה בחופש העיסוק של המשיבות, ואיני סבור שיש להעדיף את חופש העיסוק של המבקשת על פני חופש העיסוק של המשיבות. זאת ועוד, המשיבות אינן פוגעות בחופש העיסוק של המבקשת, הפגיעה הצפויה בעיסקן אינה תוצאה של מעשה או מחדל שלא כדין של המשיבות. סירובן של המשיבות להתקשר עם המבקשת בחוזה סליקה יפגע בעסקיה של המבקשת אולם לא יפגע בחופש העיסוק שלה. חופש העיסוק של המבקשת אינו מטיל על המשיבות חובה לדאוג לעיסקה של המבקשת ולעשות מעשים פוזיטיביים שאינן חייבות בהם, כדי שעסקיה של המבקשת יעלו יפה. לכך ראוי להוסיף כי מתן הסעד הזמני המבוקש יחייב את בית המשפט לקבוע את תוכנו של החוזה בין הצדדים, ולא ברור לי מהם התנאים החוזיים אותם יכתיב בית המשפט לצדדים. ועוד. הסעד הזמני המבוקש לא נועד לשמר את המצב הקיים כי אם ליצור מצב חדש, ולחייב את המשיבות בצו זמני להתקשר עם המבקשת בחוזה סליקה בטרם נקבעה זכותה של המבקשת לאכוף על המשיבות יחסים חוזיים. לא לכך נועד הסעד הזמני, במיוחד כשאם בסופו של יום תצדק המבקשת בדינה תוכל להפרע מהמשיבות את מלוא נזקיה בתביעה כספית, שלשם הגשתה כבר עתרה המבקשת בבקשה נפרדת לרשות לפיצול סעדים. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך -.25,000 ₪. חוזהאכיפת חוזה