בפניי תובענה כספית לתשלום סך של 26,500 ₪. העובדות וטענות הצדדים: ביום 10.9.07 רכש התובע ממגרש הנתבע רכב מסוג וולוו שנת ייצור 1996 בסכום של 29,500 ₪ (להלן:"הרכב"). התובע טוען כי, בטרם הקנייה הרכב נבדק בידי מכונאי רכב בשם עומר אשר הגיע למגרש הנתבע ביום הקניה ע"פ הזמנת הנתבע, ומסר לתובע כי הרכב, לרבות המנוע, תקין ובהסתמך על דבריו התובע החליט לרכוש את הרכב. התובע טוען כי לאחר פנייתו למוסך עבד דיאב בטמרה וגם לידידו המכונאי מר בדארנה גילה כי מנוע הרכב זויף. בעקבות זאת התובע לא יכל להוציא רישיון לרכב וכל שהוצא לו זה אישורים זמניים לתנועת הרכב עד לתיקונו (נספחי ד' לכתב התביעה), התובע החליף את המנוע בעלות של 11,500 ₪ (נספח ה' לכתב התביעה). התובע טוען כי, פנה לנתבע מספר פעמים על מנת להחליף את הרכב או לחילופין שהנתבע ישתתף בעלות של החלפת המנוע, אולם ולמרות הבטחות מהנתבע לא נעשה דבר ומכאן תביעתו זו לפיצויים עבור החלפת מנוע הרכב והוצאות אחרות. הנתבע טען כי לא ידע מאומה על עובדת זיוף הרכב ו/או ליקויים אחרים כלשהם לפני מכירת הרכב לתובע וכי הוא רכש את הרכב מסאוסאן מכפר טובה (להלן: "סאוסאן") וכי לבטח סאוסן ידעה על עובדת הזיוף והיא זו האחראית כלפי התובע בכל נזק, אם נגרם. הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד סאוסאן בעניין זה. הנתבע טען כי אופן בדיקת הרכב בטרם הקנייה נעשה ע"פ בחירתו החופשית של התובע ואין לנתבע כל יד בדבר. כמו כן טוען הנתבע כי מיום רכישת הרכב ועד פניה הראשונה למוסך עבד דיאב עבה תקופה ארוכה בה הרכב היה בשימוש הבלעדי של התובע ויכול והזיוף הנטען בוצע בתקופה זו שאין לנתבע כל שליטה ו/או אחריות עליה. לאחר עובדת גילוי זיוף המנוע , לטענת התובע , פנה יחד עם בדארנה (להלן:"בדארנה") אל הנתבע. התובע טוען כי הנתבע הציע תחילה תשלום של 10,000 ₪ בגין החלפת מנוע, ולאחר מכן סכום של 6,000 ₪ שזהו לדעתו מחיר החלפת המנוע, אך לאחר מכן חזר בו מההסכמה והציע לשלם סך של 1,500 ₪ ואילו היתרה תידרש "מסאוסאן עוידאת" , אולם גם סכום זה לא שולם לתובע. (ראה סעיף 14 ו- 15 לתצהיר התובע ת/3 ו- סעיף 7 ו- 8 לת/1 לתצהיר ערפאת בדארנה). הנתבע טוען כי לאחר פניית התובע ובדארנה ולאחר שהבין מהות העניין ורק לשם הקלה על התובע ומחווה של רצון טוב סוכם פיצוי של 4,500 ₪ מתוכם הוא ישלם לתובע 1500 ₪ והיתרה תשולם על ידי צד ג, הסכום שולם אך אין לו תיעוד על כך (סעיפים 10 ו- 11 לנ/1). צד ג' הגיש מטעמו תצהיר של עוידאת חסאן (להלן:"חסאן") ובו הצהיר כי הרכב היה בבעלותו בפועל והוא עבר בדיקת רישוי ביום 22.7.07 ( נספח א' לתצהיר). ביום 28.7.07 ביצע עיסקת חליפין בה מסר את הרכב לאדם בשם עומר סמיר (זכרון דברים צורף לתצהיר וסומן ב') ובו ביום הרכב נמסר לאדם אשר התברר כי הפקיד את הרכב במגרש הנתבע ורק ביום 10.9.07 הועברה הבעלות ברכב. ההשתלשלות מוכיחה כי אין לו יד בזיוף שהתגלה ברכב ובנוסף הזיוף עצמו התגלה לאחר שהרכב היה בשימוש התובע משך 14 חודשים וסביר כי הזיוף התרחש בתקופה זו ולא בתקופה בה הוא החזיק ברכב ועל כן יש לדחות את הודעת צד ג'. דיון והכרעה: בין זיוף לאי התאמה; התובע קיבל חזקה ברכב ביום 10/9/07 והעביר בעלות ברכב עוד באותו יום. בל נשכח כי במועד זה הרכב היה כשיר לנסיעה ולא נזקק למבחן הרישוי השנתי אלא בתום תקופת רישיון הרכב; בדארנה העיד כי הזיוף התגלה לאחר שהתובע פנה למשרד הרישוי לבדיקת רישוי שנתית וזאת אחרי כמה חודשים מיום הרכישה. (עמ' 5 לעדותו). התובע העיד (עמ' 7) כי הוא גילה את עובדת הזיוף כאשר הוא פנה לתיקון נזילת שמן במוסך עבד בטמרה וזה מסר לו כי המנוע מזויף אך לא נתן לו מסמך המאשר זאת, והוא פנה לבדארנה רפעאת וזה גם אמר לו כי מדובר במנוע מזויף. נספח א' לתצהיר חסאן מעיד כי רישוי הרכב בוצע ב- 22.7.07 ומכיוון שהתוקף הינו לשנה הרי סביר כי הטסת היה עד 21.7.08. ואם התובע גילה את עובדת הזיוף לקראת ביצוע מבחן הרישוי השנתי המשמעות היא שזה היה לקראת יולי 2008 כעשרה חודשים אחרי הרכישה!. התגבשות הידיעה לגבי אי התאמת המנוע בין גילויה בסמוך לטיפול הראשוני ברכב במוסך בטמרה או במשרד הרישוי בעת ביצוע מבחן הרישוי השנתי, אינו מעלה או מוריד לעניינו; ונבחן את הראיות שהובאו בפני אם יש בהם לבסס מסקנה חד משמעית של זיוף או מתגלה כאן חוסר התאמה בלבד. כבר עתה, ומהראיות שהוצגו בפניי ניתן לשלול אפשרות שבה התובע הוא זה אשר ביצע כל פעולה במנוע שגרמה לכך שהמספר המופיע במנוע הרכב בוצעו בו שינויים אשר לא אפשרו למכון בעת מבחן הרישוי להנפיק לו היתר כעולה מהבדיקות שבוצעו, התובע העיד בפניי לעניין זה, עדותו מקובלת עליי ואין אף נתון המלמד על כך שהשינויים, אם בכלל, בוצעו על ידו או בתקופה שבה החזיק את הרכב. הרכב הגיע לבדיקה טכנית למבחן רישוי שנתי במכון רישוי לב הגליל ובעת בחינת הרכב לצורך חידוש רישיון הרכב ולאחר בדיקתו, לא הונפק האישור המיוחל ובעיקר בשל ליקוי ביחס למנוע ונרשם מפורשות כי יש צורך לברר מספר מנוע. חייבת להיות הלימה בין המספר הסידורי המופיע ברישיון הרכב לבין זה המוטבע על המנוע המקורי , ולפעמים קיימות מספר חלופות לאי הלימה זו, הנובעת בין היתר מהחלפת מנוע ללא קבל אישורים ממשרד הרישוי, זיוף מנוע וכדומה. ליקוי זה נבחן ואושר ע"י המכון כבר ב- 17.9.08 והתאפשר לתובע להמשיך ולנסוע ברכב עד לתיקון כל הליקויים והעיקר שביניהם בירור שאלת מספר המנוע. גם בבדיקה החוזרת ביום 3.10.08, הופיע הליקוי הקשור במספר המנוע פעם נוספת ובין היתר היווה גורם מרכזי באי קבלת רישיון חדש של הרכב מאת משרד התחבורה, גם ביום 11.10.08 פעם נוספת צוין ליקוי זה בצורה ברורה והרכב קיבל אפשרות נוספת לתיקונים וניתן לו אישור תנועה זמני עד 18.10.08. כבר עתה ניתן להבין מאישור מכון לב הגליל כי קיימת תקלה רצינית במנוע שאינה קשורה בתפקוד המנוע כמנוע, אלא היא קשורה בזהות המנוע והמספר המוטבע עליו דבר שיכול להעיד על החלפת מנוע ו/או זיוף ו/או החלפה לא מורשית, והמלמד על שינוי במנוע. להוסיף, לאישור הזה קיימת עדותו של התובע בפניי,עדות מהימנה, עקבית והותירה עליי רושם אמין ביותר, ביחס לפרשנות הליקוי המופיע מכון לב הגליל, ולהסבר שניתן לו כי נעשה שינוי ו/או זיוף במספר המנוע. זאת ועוד, העד מטעמו מר רפעאת בדארנה ( להלן:"רפעאת" או "בדארנה") העיד בפניי על מקצועו והעיד בפניי על השתלשלות העניינים בכל הקשור לסוג המנוע ולכך שהמנוע המותקן ברכב אינו מתאים לרכב וולוו דגם 960 שהוא הרכב נשוא המחלוקת. עדות זו מקובלת עליי, היא נתמכת בעדות אמינה של התובע ונתמכת באישור מכון לב הגליל בעניין חוסר ההתאמה במספר המנוע. אוסיף לכל אלה גרסת הנתבע שתומכת בגרסת התובע, תחילה בסעיף 19 לכתב ההגנה, אם כי סעיף זה אינו מתייחס לידיעה בפועל של הנתבע שמאשר שבדיעבד אכן קיים זיוף במנוע אשר מאשר כי צד ג', כך מתברר כלשונו בסעיף 19, ידעו על דבר המנוע המזויף וכתוצאה מכך, הצדדים הגיעו לסיכום כספי בסך 4,500 ₪ ואשר הנתבע נוטל בו חלק בסך של 1500 ₪, אך העובדה כי קיימת תקלה בדמות זיוף אושרה בסעיף 19 שעה שהנתבע מודה כי צדדי ג' ידעו בעליל כלשונו על דבר המנוע המזויף. אין עדות יותר ברורה מעדות הנתבע בעניין זה כאשר הוא מודה לאחר מכן כי המנוע הוחלף (ראה עמ' 12 שורות 27-29) אשר בו קיימת הודאה כי המנוע ברכב אינו מנוע מקורי והוא הוחלף. זאת ועוד, הנתבע בחקירתו בפניי לא אישר שמדובר במנוע מזויף בטענה שאין מסמכים שמאשרים זאת וכי המסמך היחידי הינו של משרד הרישוי שניתן בעת המבחן השנתי, אך באותה נשימה בעמ' 13 שורות 5 ו- 6 הודה בפניי שהמנוע לא תקין. מעבר לכל האמור לעיל, עצם ההסכמה של הנתבע להשתתף בעלות של 1500 ₪ יחד עם אחרים מלמדת על הודאה של הנתבע בתקלה ובחוסר ההתאמה של המנוע המותקן ברכב ועל ההבדל בין הנתונים המופיעים במשרד הרישוי לבין הנתונים האמיתיים של הרכב. מכל העדויות שהובאו בפניי ניתן לקבוע בוודאות שהמנוע המותקן ברכב ואשר נמכר לתובע, הוא מנוע לא מתאים ולא תקין, לאו דווקא שמדובר בזיוף אלא מדובר על החלפת מנוע אשר לא קיבלה את האישורים הנדרשים לאחר ביצוע ההחלפה ומדובר בשינוי במרכב שלא היה ידוע לתובע. בין אם מדובר בזיוף ובין אם מדובר בהחלפת מנוע שלא קיבלה את האישורים הנדרשים ברור הוא כי לא ניתן להכשיר את ההחלפה ולא ניתן להשמיש את הרכב לצורך נסיעה בכבישים בלי להסדיר את סוגית המנוע. אם כך, גם אם לא הוכח זיוף ברמה הנדרשת, הוכח בפני בצורה ברורה כי המנוע הוחלף באחר ואין מסמכים בגין החלפה זו, החלפה זו גם אם לא הגיעה לדרגת זיוף , היא בבחינת אי התאמה על פי חוק המכר בנסיבות תיק זה איני נדרש לשאלת הידיעה בפועל של הנתבע, שכן הוכח בפניי חוסר התאמה כמשמעותו בסעיף 11 לחוק המכר. אני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח קיומה של אי התאמה כמשמעה בחוק המכר; וכי התובע מסר הודעה על אי התאמה לנתבע, כנדרש ובמועד. אי התאמה ומסירת הודעה על אי התאמה סע' 11 לחוק המכר קובע מהי אי-התאמה: " המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר- (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". רכב שנעשה שינוי בפרטיו הרשומים במשרד הרישוי לרבות שינוי כלשהו במנוע, הינו מוצר שמבחינת איכותו ותכונותיו לנכס שהוצג לתובע אינו מתאים למה שהוסכם בין הצדדים ואין בו את האיכות והתכונות הנדרשות לשימוש הרגיל שבגינו רכב זה נרכש. ללא אפשרות להעביר רכב זה את המבחן השנתי אין כל תועלת ולא תצמח כל תועלת מרכישת רכב זה, אי לכך, ברור הוא כי מדובר בחוסר התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר אין חולק כי על הקונה חובה לבדוק את הרכב בטרם קנייתו, בדיקה זו אכן בוצעה אם כי מדובר בבדיקה לא מקצועית ע"י מכונאי שאין זה רלוונטי, בשלב זה, אם הוא מטעם הנתבע או לא כי שאלה זו לא הובררה עד תום. אך אין ספק כי, אי התאמה זו היא אי התאמה החל עליה סעיף 15 לחוק המכר דהיינו חוסר התאמה נסתרת שלא ניתן לגלותה. הנתבע שהוא איש בעל ניסיון רב גם כפחח וגם כסוחר מכוניות לא צלחה דרכו, לשיטתו ולגרסתו לעלות על דבר חוסר ההתאמה, משכך, גם התובע מבחינתו מדובר באי התאמה נסתרת שהתגלתה בבדיקות מקצועיות מטעם מכון רישוי. סעיף 15 לחוק קובע הסדר ספציפי לעניין אי התאמה נסתרת, שאין חולק כי הוא הרלבנטי לענייננו, כדלקמן: "לא הייתה אי ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מייד לאחר שגילה אותה, אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת המכר ואין הוא זכאי לתרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת המכר". מאחר ומדובר באי התאמה נסתרת, ההודעה על אי ההתאמה נמסרה במועד הקבוע בסעיף 15 בהתאם להוראות הדין ועל כך אף הנתבע לא חלק. הסעד; לאחר שקבעתי כי הוכח בפני אי התאמה כהגדרתה בחוק, הרי הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית המזכה את התובע , במגבלות הזמן שבסעיף 15 , לתרופות בשל הפרת החוזה, לרבות ביטול ופיצויים. במקרנו התובע לא ביקש לבטל את ההסכם אם כי ביקש סעד של פיצויים. זאת ועוד, התובע מכר את רכבו, ולא ניתן לדרוש ביטול והשבה, אך הוא זכאי לשיפוי בגין הנזקים שנגרמו לו בגין אי התאמה זו . אין חולק כי הוכח בפניי חוסר התאמה נסתרת ובמישור החוזי זכאי התובע לפיצוי בגין חוסר ההתאמה. התובע ביקש את הנזקים הבאים: עלות החלפת מנוע הרכב בסך של 11,500 ₪ הוצאות ובזבוז ימי עבודה 10,000 ₪ העדר הנאה מהרכב בזמן השבתתו סך של 5,000 ₪ עלות החלפת המנוע; עיון בחשבונית של המוסך של מזייד חליל רואים כי הסכום ששולם על ידי התובע בסך 11,500 ₪ אינו בגין החלפת המנוע בלבד. המוסך ביצע תיקונים נוספים ועלות עבודה זו הוספה כגון: ברקסים וחגורה. אין חולק שאלה אינם חלק מהטענה של חוסר התאמה אלא שכנראה היה צורך בהחלפתם בשל בלאי כתוצאה מהשימוש וללא כל קשר להחלפת המנוע. יחד עם זאת ניתן לגזור את מתוך הסכום הנקוב בחשבונית ולקזז מתוכו את החלקים שאינם שייכים להחלפת המנוע . במכלול הנתונים אני מעמדי את הסכום על סך 9,000 ₪. נזקים נוספים; התובע זכאי גם לנזק עקיף בדמות אי שימוש ועוגמת נפש שנגרמו בעטיה של אי התאמה זו. עוגמת נפש זו הוכחה בפניי לאור המספר הרב של עיכובים במבחן השנתי, מספר הביקורים לצורך הכשרת הרכב, מספר החודשים שעברו עד להחלפת המנוע ב- 10.4.09. אכן נגרמה לתובע עוגמת נפש משמעותית ואני מעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש והפסד הנאה משימוש ברכבעל סך כולל של 6,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. (לשיקולים הרלבנטיים לקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש, ראו בן היתר ע"א 430/79 בנישתי נ' ששון, פ"ד לה(2) 400. לפיצוי בגין עוגמת נפש בגין תקלות ברכב חדש, ראו למשל: תא (י-ם) 9670/00 הנ"ל; תא (ת"א) 10081/00 אברהמי נ' מכשירי תנועה בע"מ לצורך השוואה . התוצאה; אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התובענה 7.5.09 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע להחזיר לתובע את האגרה על שני חלקיה ששולמה בידי התובע בסך 7,50 ₪ ובנוסף, סך של 3,000 ₪ שכ"ט עו"ד כולל מע"מ . הודעת צד ג'; לאחר ששמעתי את הראיות בתיק זה, הנתבע לא הצליח להוכיח בפניי את הודעת צד ג' ודינה להידחות. זה המחיר שמשלם לפעמים נתבע אשר מסרב לצרף צד רלוונטי ומהותי, משיקוליו הוא, משבחר לעשות כן, עליו לשאת בתוצאות. לא הוכח בפניי ולא בבדל של ראיה כי מעשה חוסר ההתאמה בין המנוע המותקן ברכב לבין הנתונים הראשוניים ממשרד הרישוי בוצעו דווקא ע"י צד ג' ו/או במהלך החזקת הרכב על ידו, לאור קיומה של חוליה נוספת בשרשרת העברת הבעלויות ברכב. חוליה זו לא צורפה כבעל דין או צד להליכים שבפני ואף הנתבע לא זימנו למתן עדות בפני. אי הזמנתו לעדות יש לזקפה לחובתו של הנתבע. לא הוכח בפניי כי צד ג' היה קשור למעשה ההחלפה ו/או חוסר ההתאמה ולראיה כשהרכב כשהיה בחזקתו, עבר את המבחן השנתי ולא נרשמה כל הערה ביחס לחוסר ההתאמה. הנתבע בחר שלא לצרף את האדם שממנו קנה את הרכב שיכול להיות שהוא זה שאחראי על החלפת המנוע ולא ביקש לזמן אותו למתן עדות ואף נמנע מלזמן את נציג מוסך דיאב שטיפל ברכב ויכול היה לשפוך אור על טיב התיקונים, סוגם ומה בוצע לרכב זה בתקופה שבה צד ג' היה הבעלים של הרכב; זה נכון שבין צד ג' לבין הנתבע הייתה חוליה נוספת, שכאמור לא הוזמנה ולא צורפה כבעל דין ואין חולק כי אותה חוליה בשרשרת החזיקה את הרכב תקופה קצרה, אך עצם עובדה זו אומרת דרשני!, ביחס לעובדה כי הרכב היה בחזקתו כל כך קצרה, יכול לעשות בה את השינויים אחרי המבחן השנתי שבוצע לרכב ביום 22.7.07. מכל האמור לעיל אני בדעה כי לא הוכח בפניי כי צד ג' קשור ולא הוכח בפניי מדוע צד ג' חייב לשפות את הנתבע, ולא הוכח בפניי כי צד ג' ידע על אי ההתאמה כלל ועיקר. הטענה כי צד ג' ו/או העד מטעמה ידעו על כך שהמנוע הוחלף אין לה כל בסיס ראייתי ומשכך, דין הודעת צד ג' להידחות. אני מחייב את הנתבע לשלם לצד ג' סך של 2,000 ₪ בגין הוצאותיו. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבמנועזיוףקניית רכב