הבקשה: לפני בקשה לתיקון בקשה לאכיפת פס"ד חוץ. הבקשה היא לתיקון ע"י הוספת עילה של אכיפת פס"ד חוץ נוסף, שניתן לטובת המבקשים 2-3, כנגד המשיב בבימ"ש בפדובה איטליה בתאריך 18.4.12 והופקד במזכירות של בימ"ש הנ"ל בתאריך 27.9.12. לטענת המבקשים, לאחר מתן ההחלטה למתן סעד דחוף נשוא הבקשה בתיק, המשיך המשיב בהליכים נגד המבקשים, בתביעה להדחת המבקש 3 מתפקידו כמנהל המבקשת 2. המבקשים טוענים, כי לאחר שהופקד פס"ד סופי במזכירות ביהמ"ש בפדובה איטליה, אין עוד מקום לטענת המשיב, שנטענה כתגובה לבקשה המקורית, כי אין מדובר בפס"ד סופי. זאת, כיון שגם במסגרת פסק הדין הסופי שניתן, נדחתה תביעתו של המשיב להדיח את המבקש 3 מתפקידו, והמשיב אף חוייב בתשלום הוצאות בסך של 3,000 אירו לכל אחד מהמבקשים, בתוספת התשלומים הקבועים בחוק האיטלקי. לטענת המבקשים, על פי חוות דעת של מומחית לדין האיטלקי שהגישו כנספח, הפך פסק הדין לחלוט, לאחר שהמשיב לא הגיש כתב ערעור עליו במועד החוקי. מוסיפים המבקשים, כי הן בהחלטה הזמנית והן בפסה"ד הסופי, מדובר באותה מסכת עובדתית, הכוללת את ההליכים שנקט המשיב באיטליה להדחת המבקש 3 מתפקידו. בשני ההליכים הללו, חוייב המשיב בהוצאות לטובת המבקשים. הם סבורים, כי יש להחיל בענייננו את תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה סמכותו הכללית של ביהמ"ש להתיר תיקון כתבי טענות , בשילוב עם תקנה 46 לתקנות דנן, שעניינה איחוד עילות העומדות לתובעים, כולן או מקצתן כנגד אותו נתבע. לטענת המבקשים, בתי המשפט עמדו לא אחת על נכונותם להתיר את תיקון כתבי הטענות, אפילו כאשר המדובר בתיקון לאחר שמיעת הראיות, באם יהא בכך כדי לייעל את הדיון, להעמיד על מכונן את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, ולחסוך בהליכים כפולים בין אותם בעלי דין. קל וחומר, כאשר בעניין שבפנינו, טרם החל שלב שמיעת הראיות. לתימוכין, מביאים המבקשים פסקי דין אחדים המאשרים את שנאמר בטענותיהם, כך לדוגמא עע"מ 5674/04 עירית תל אביב נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואת שנאמר בהמ' 295/59, זבולון כוז'הינוף ואח' נ' מרים מירום ואח',פד"י י"ג 1438, בעמ' 1439-1440. כמו כן, מביאים המבקשים את דברי המלומד אורי גורן, לפיהם יש להעתר ברוחב לב, לבקשות תיקון כתבי טענות. המבקשים טוענים, כי אם יותר התיקון, ע"י הוספת פרק הנוגע לאכיפת פסק הדין, ימציאו כתב מתוקן תוך 7 ימים, והמשיב אף לא יאלץ לתקן תשובתו לגבי הבקשה המקורית לאכיפת ההחלטה, וכל שיידרש ממנו יהא להתייחס לעילה החדשה, שכאמור נולדה רק לאחרונה. תגובת המשיב : בפתח דבריו, טוען המשיב כי בבקשת המבקשים יש משום ניסיון חסר תום לב לרפא מחדלים קשים, השומטים את הבסיס תחת בקשתם המקורית לאכיפת פס"ד חוץ (הבקשה המקורית). טוען המשיב, כי הבקשה המקורית לאכיפת החלטה שאינה ברת אכיפה לפי דין, ולאחר בזבוז זמן שיפוטי יקר ומשאבים יקרים, מודים המבקשים במסגרת הבקשה החדשה כי הבקשה המקורית לא התייחסה, למעשה לפסק דין סופי אלא להחלטת ביניים בהליך של סעד זמני, ולמעשה הבקשה הנוכחית, היא נסיון לערוך מקצה שיפורים לבקשה המקורית באמצעות תיקונה. לטענת המשיב, אין מדובר בתיקון הבקשה המקורית, אלא, משמעות התיקון היא השבת התיק לתחילתו, וזאת בחלוף כשנתיים ימים מיום פתיחתו, ולאחר שכבר התקיימו בו דיונים לרוב והוגשו בו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. תיקון כזה, יחייב את ניהול התיק מחדש אגב סיבוכו וסרבולו, יהיה בו עינוי דין, ועל כן אין להתירו. מוסיף המשיב וטוען כי אין מדובר בתיקון כתב הבקשה המקורי, כי אם ביצירת כתב בקשה חדש, במסווה של תיקון הבקשה המקורית. לטענתו, כך המשיב, הודו המבקשים עצמם בפני ביהמ"ש כי אין ולא היה מקום לתיקון הבקשה המקורית, אלא, להגשת בקשת אכיפה חדשה בהתייחס להחלטה החדשה שניתנה ע"י בית המשפט האיטלקי. המשיב מבקש לדחות את בקשת התיקון וטענותיו עימו : הבקשה היא נסיון כושל לרפא את הבקשה המקורית: לטענת המשיב, סופיות פסה"ד שאכיפתו מבוקשת בישראל הינה תנאי הכרחי שבלעדיו אין אכיפה. אולם, הבקשה שהוגשה אינה פס"ד סופי כפי שנטען, והמשיב הוכיח בפני בית המשפט הזה כי המבקשים ניסו להטעות את בית המשפט ביחס למשמעות ההחלטה שאכיפתה נתבקשה. זאת, בין היתר באמצעות הצגת תמונה עובדתית מסולפת במסגרת הבקשה המקורית ובאמצעות מסמכים ותרגומים מסולפים שהוגשו על ידי המבקשים . לטענת המשיב, המבקשים אף הודו בפני בית המשפט בפה מלא, כי במסגרת הליכים שנוהלו בין הצדדים באיטליה, ניתן לאחרונה פס"ד חדש, שהוא הוא הפסק הסופי. בכך , אישרו המבקשים את טענות המשיב ביחס לבקשה המקורית. לטענת המשיב, הודו המבקשים בדיון בבימ"ש (עמ' 6 לפרוטוקול מתאריך 9.1.13, ש' 13-14) כי הם שומרים על זכותם להגיש בקשה חדשה ולאחד את ההליכים, כדי לא להיות מחויבים בהוצאות. התנהלות המבקשים : לטענת המשיב, טענות המבקשים בדבר קיום פסק דין חדש, מעידים כי הגשת הבקשה המקורית נבעה ממניעים פסולים, וכי הוגשה ללא כל בסיס חוקי ורק כאמצעי לחץ על המשיב. בנסיבות אלה, של חוסר תום לב, כדברי המשיב, יש לאמץ גישה מחמירה, ולדחות את בקשתם לתיקון הבקשה המקורית. כתימוכין לטענה זו הם מביאים החלטה שניתנה בבש"א 2236/06, חממי נ' אוחיון, תק-על 2005 (2) 4850, שם נאמר כי על בעל דין לנהוג בזכויותיו הדיוניות בתום לב ובדרך מקובלת, וכי משלא עשה ובמידה שנהג בחוסר תום לב, תסורב בקשתו לתיקון כתבי טענותיו. לטענת המשיב, לבית המשפט הוצג גם תרגום לקוי של ההחלטה הראשונה, ולפיה ניתן היה להבין כי מדובר בדחיית המבקש, וזאת בעוד הנוסח המקורי של ההחלטה באיטלקית לא כלל כל קביעה בדבר דחיית הטענות והמילה "דחיה" לא נכללה במסגרתו. מועד הגשת הבקשה לתיקון: טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים לאחר הגשת הבקשה המקורית, לאחר שכבר התקיימו בה דיונים לרוב, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וערב קיום שלב ההוכחות. לטענת המשיב, בעוד שפסה"ד החדש הפך לחלוט , גם על פי מומחית מטעם המבקשים, בתאריך 28.3.13, הוגשה הבקשה לתיקון רק בתאריך 3.7.13, דהיינו בשיהוי ניכר. לטענת המשיב, אין זה מקרי, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי בסמוך להליך הבוררות המתנהל בין הצדדים בארץ, בסמוך למועד שנקבע לקיום ישיבות הוכחות בפני הבורר. לטענת המשיב, השיהוי בהגשת הבקשה מהווה לכשעצמו סיבה מספקת לדחיית בקשת התיקון, ובעיקר כשזה מצטרף להתנהלות חסרת תום הלב של המבקשים, כפי שתואר לעיל. אין אכיפה אלא עפ"י חוק: לטענת המשיב, בקשת המבקשים הינה להוסיף החלטה נוספת לצורך אכיפתה, וללא ספק, בקשה כזו, יש להגיש כבקשה נפרדת, ולא בדרך אגב כבקשה לתיקון התיק הקיים. לביסוס טענה זו מביא המשיב את טענת המבקשים עצמם בבית המשפט (עמ' 6 ש' 13-14, 29-30 לפרוטוקול) ובה מסרו המבקשים כי אין מקום לתיקון הבקשה המקורית אלא להגשת בקשת אכיפה חדשה של ההחלטה. המשיב גורס, כי בקשת התיקון אינה ברת אכיפה, בין היתר משום שגם היא אינה מהווה פסק דין המסיים את ההליכים בין הצדדים. לטענתו, ההליכים לא הסתיימו בבימ"ש האיטלקי, כי אם נקבע שם כי הוא נעדר סמכות לדון בתביעה, וכי סמכות זו נתונה למעשה, לבורר בישראל. לטענת המשיב, ההחלטה שמבוקש את אכיפתה אינה סוף פסוק בהתדיינות בין הצדדים, ואינה מעניקה את הסעד המבוקש הסופי שנתבקש שם. ברור שלא רק הבקשה המקורית אינה ניתנת לאכיפה, אלא שגם בקשת התיקון, אם תוגש כבקשה חדשה לאכיפה, אינה ניתנת לאכיפה. לאור האמור לעיל, מבקש המשיב לדחות את בקשת התיקון. תשובת המבקשים לתגובת המשיב: המבקשים שבים על שנאמר בבקשה המקורית, ומשיבים לטענות המשיב אחת לאחת. לטענה כי אין להיעתר לבקשה להוספת עילה לאכיפת הפסק שניתן לאחרונה, עקב מחדלים קשים בבקשה המקורית, משיב המבקש כי בבקשה המקורית לאכיפה לא היה כל פגם או מחדל, והיא אינה סבה על אודות כהונת המבקש 3 כמנהל המבקשת 2, אלא אך ורק אודות ההוצאות שנפסקו לחובת המשיב , לאחר דחיית בקשתו לסעד זמני. לטענת המבקשים, מדובר בהוצאות סופיות, כפי שגם עולה מחוות הדעת של עו"ד בוזי שצורפה לבקשה המקורית. המבקשים טוענים כי כל החלטה שאינה ניתנת עוד לערעור ניתנת לאכיפה, ובעניין זה מפנים המבקשים לפסק דינו של כב' השופט שנלר, ת.א. (מחוזי ת"א) 33559-09-10 GERBER FINANCE INC נ' יהונתן עובד , ובה נפסק כי המונח "פסק דין" בחוק מתייחסת לכל פס"ד או החלטה והמבחן הקובע הוא מבחן הסופיות, ומבחן זה נגזר משאלת אפשרות הערעור. עוד מפנים הם לחוות דעתה של עו"ד יעל זעירא, וגם בה מצויין במפורש כי ההחלטה נשוא ההליך המקורי, אינה ניתנת עוד לערעור, ובכל מקרה, המשיב לא ערער על ההחלטה הזו במסגרת ההליך העיקרי. לטענת המבקשים, הבקשה לתיקון הוגשה במועד, כאשר טרם נשמעו הראיות בתיק. לטענתם, ע"פ תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים.... כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. לטענת המבקשים, הדין אינו אוסר איחוד עילות בהליך אכיפת פסקי חוץ, גם כשנושא כל אחת מעילות אלו הינו אכיפת פסק דין או החלטה, ובלבד שכל אחת מהעילות הנ"ל עומדת בתנאי הסף לאכיפת פסק חוץ כקבוע בחיקוקים הרלבנטיים. לטענת המבקשים, לא ניתן היה למנוע הגשת בקשה חדשה, ואם כך, היו בוודאי מאחדים הדיון בה עם הבקשה המקורית, וזאת למניעת מתן החלטות סותרות באם כל בקשה תתברר בנפרד. לפיכך, כך המבקשים, כל מטרת ההתנגדות לקבלת הבקשה לתיקון הינה להרוויח זמן, ולהכביד ככל האפשר על המבקשים ולדחות את הקץ , קרי להימנע מתשלום חיוביו הפסוקים של המשיב. אשר לטענת המשיב כי בקשת התיקון לוקה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה משיבים המבקשים המשיב הוא שגרם לשיהוי בכך שנקט בהליכי הסרק באיטליה כנגד המבקשים, והוא זה שהמשיך בהם למשך שנתיים נוספות, גם לאחר שהובהר לו על ידי ביהמ"ש באיטליה, כי אין כל יסוד לטענותיו נגד המבקשים. טרם נשמעו ראיות בבקשתם, ואם כך ממילא לא הוכח דבר מטענותיו של המשיב. דיון והכרעה: המבקשים הגישו לביהמ"ש בקשה לאכיפת פסק דין חוץ , ובה התבקשה אכיפת החלטה של בית משפט בפדובה איטליה, היא הבקשה המקורית. כעת מבקשים הם לתקן הבקשה ע"י הוספת עילה נוספת של אכיפת פס"ד חוץ נוסף, לטובת המבקשים 2-3, שניתן בביהמ"ש באיטליה בתאריך 18.4.12 והופקד במזכירות בית המשפט בתאריך 27.9.12. החיקוקים להם אנו נדרשים הם: תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984, כלהלן: 92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות. ותקנה 46 לתקנות הנ"ל, כלהלן: 46. (א) תובע רשאי לאחד לתובענה אחת כמה עילות, בין נגד נתבע אחד ובין נגד כמה נתבעים יחד; תובעים אחדים רשאים לאחד לתובענה אחת כמה עילות שהם מעונינים בהן יחד, בין נגד נתבע אחד ובין נגד כמה נתבעים יחד; והכל כשאין הוראה אחרת בענין זה. (ב) תביעותיהם של תובעים יחד מותר לאחד בתובענה אחת עם תביעותיהם הנפרדות של אותם תובעים, כולם או מקצתם, נגד אותו נתבע. (ג) אוחדו עילות, יהא שיפוטו של בית המשפט באותה תובענה תלוי בסכום או בשווי של כלל נושאי התובענה ביום שהוגשה. בבקשה המקורית התקיימו הליכים מוקדמים בלבד, ובטרם נשמעו הראיות, ביקשו המבקשים לתקן בקשתם, ע"י הוספת עילה של אכיפת פסק דין נוסף שניתן באותו עניין נגד אותו משיב. המבקשים, כאמור, הגישו בקשה זו, לתיקון הבקשה המקורית, והמשיב מתנגד לתיקון בשלל טענות שהעיקרית שבהן היא שגם ההחלטה המקורית וגם ההחלטה החדשה אינן סופיות, ואינן עומדות דרישת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח- 1958 , 3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן. לטענת המשיב, הפסק אינו אכיף בישראל מכיוון שאינו סופי, ולמעשה הועבר הדיון בתיק שנדון באיטליה בפני בורר שימונה ע"י לשכת עורכי הדין בישראל. אין אני דנה כאן בהוכחת הטענה כי פס"ד הנ"ל אכיף או לא אכיף, וביתר תנאי החוק, ולעניין זה יהיה צורך לצדדים להביא את ראיותיהם, עלי להחליט כאן רק בסוגיה האם נכון להתיר את תיקון הבקשה המקורית. תקנה 92 לתקסד"א שצוטטה לעיל מאפשרת לביהמ"ש לתקן בקשה או תביעה, כאשר הרציונל בתקנה הוא , כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המלומד אורי גורן בספרו סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית מעודכנת , בעמ' 152 אומר כלהלן: " מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל- דין מבקש לתקן את כתב תביעתו , כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין- נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים....." בהחלטתי בבש"א 160496/05 רזניק דניאל נ' קרן אף . איי. פאונדרס ואח' (במסגרת ת"א 66455/03), קבעתי כלהלן: "מבחינת עמדות הצדדים דומני, כי תיקון כתבי הטענות בתיק זה, כמבוקש ע"י התובעים יועיל לחקר האמת. על פי תקנה 92 לתסד"א תשמ"ד-1984, יש לאפשר לבעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו, את התיקון האמור וזאת כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלקת בין בעלי הדין. ראו גם רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פד"י נ"ב (3) 427. הנימוקים המפורטים בבקשה מאפשרים אפילו הוספת עילה חדשה. אומנם כאן הבקשה לתיקון מרחיבה את העילה המקורית ומוסיפה עילה חדשה ונתבע נוסף. ברם, התשתית נותרת אותה תשתית. אומנם הקריטריונים במקרה של הוספת עילה חדשה קשוחים יותר מאשר "תיקון רגיל", וגם השלב בו הוגשה הבקשה כשנתיים לאחר שהתביעה המקורית הוגשה הינו מאוחר. אולם, מקובלת עלי העמדה שהובאה בהרחבה בבקשה, כי התיקון המבוקש חיוני להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת ולפיכך, הנני מתירה אותו בזאת. והשווה ע.א. 5016/91 שאוליאן נ' שאוליאן, פד"י מ"ט (5) 387." כאמור, הבקשה המקורית טרם נדונה לגופה, ולא נשמעו בה הראיות.הנה כי כן, כשכמעט ודאי שגם פסה"ד השני היה מוגש לאכיפה בישראל, ובהנחה כי בקשה לאיחוד הדיון בשתי הבקשות היתה נענית בחיוב, ולאור הצורך בחסכון זמן שיפוטי, אני מחליטה להתיר את התיקון המבוקש, ע"י הוספת עילה נוספת כפי שהתבקש. עם זאת, אין להתעלם מן המאמץ הדיוני שהושקע כאן על בסיס הבקשה המקורית. כפי שהסתבר , ניתן היה לחסוך אנרגיה דיונית מיותרת זו. ראוי, כי על כך יכפרו המבקשים בתשלום הוצאות - ללא קשר לתוצאות. סיכום : מן המקובץ לעיל - מתקבלת הבקשה. המבקשים ישלמו הוצאות הדיון עד כה, ללא קשר לתוצאות בתיק עיקרי, בסך של 7,000 ₪, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד בא כוחם. התיקון מותנה בתשלום ההוצאות. המבקשים יגישו בקשה מתוקנת, תוך 30 יום ממועד תשלום ההוצאות. המשיב רשאי להגיש תגובתו לבקשה המתוקנת , על פי סדרי הדין ותקנותיו. אני קובעת תז"פ ליום 20.2.14. התיק יובא ללשכתי ואם אמצא כי ההוצאות שולמו, הבקשה תוקנה, אקבע מועד דיון והחלטה תישלח לצדדים. אכיפת פסק דין