לפני בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט צ' דותן), שניתן ביום 8.6.2010, ושבמסגרתו נתקבלה בקשת המשיב לקבוע כי פסק דין חוץ הינו אכיף (ת.א. 405-12-08). 1. המשיב הינו עורך דין במקצועו ובעל אזרחות בלגית. המשיב ייצג את המבקש בעסקה לרכישת נכסים באנטוורפן, בלגיה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לשכר טרחתו, ועל-כן הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש לבית המשפט באנטוורפן. בית המשפט חייב את המבקש לשלם סך מסוים למשיב. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, מונה מומחה, וניתן פסק דין ביום 27.3.2007 לטובת המשיב המגדיל את שיעור שכר טרחתו על זה שנפסק בערכאה הדיונית (להלן - פסק החוץ). 2. המשיב ביקש וקיבל אישור ממזכיר בית המשפט העליון לערעורים של בלגיה (Cour de Cassation), כי אין ערעור התלוי ועומד נגד פסק הדין של בית המשפט לערעורים באנטוורפן. 3. החוב הפסוק לא נפרע ועל כן הגיש המשיב בקשה לאכיפת פסק חוץ, לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח - 1958, לבית משפט קמא. 4. בית משפט קמא קיבל את טענת המבקש, כי התצהיר שצורף לבקשת המשיב לא נערך כדין. על אף האמור קבע בית המשפט כי בהגשת חוות דעת המומחה יצא המשיב ידי חובת תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין) הדורשת לצרף תצהיר לבקשה. עוד קבע בית המשפט כי למעשה אין חולק כי פסק החוץ הפך חלוט. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי לא נמסר לידיו פסק החוץ, עד להגשת הבקשה לבית משפט קמא, וכי החתימה על אישור המסירה איננה חתימתו. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי אף אם יניח כי אכן פסק החוץ לא הגיע לידיו, עדיין אין הוא סבור כי פסק החוץ נוגד את תקנת הציבור. בנוסף אין לקבל את טענת המבקש, כי ההוראה בחוק הבלגי הקובעת כי המצאה לחו"ל תיחשב כמבוצעת עם מסירת המסמך לשירותי הדואר כנגד אישור שיגור, סותרת את תקנת הציבור. בית משפט קמא דחה את טענת המבקש כי אין הדדיות באכיפה, באשר המשיב צירף חוות דעת מומחה הקובעת כי פסקי דין ישראליים ניתנים לאכיפה בבלגיה על פי החלטת בית משפט בלגי. עוד קבע בית המשפט כי ניתנה למבקש מלוא ההזדמנות לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו לפני בתי המשפט בבלגיה. סוף דבר בית משפט קמא קיבל את הבקשה, וקבע כי יש לאכוף את פסק החוץ. 5. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש המבקש לבית משפט קמא נדחתה ביום 25.10.2010. 6. המבקש טוען בבקשתו זו כי סיכויי הערעור טובים באשר נפלו מספר שגיאות מהותיות בפסק דינו של בית משפט קמא. עוד טוען המבקש, כי מעת שמדובר בטעות גלוי ה וברורה יש להורות על עיכוב ביצוע, על אף שעסקינן בחיוב כספי. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי הוא נוטה לטובתו באשר "המשיב הינו תושב חוץ המתגורר בבלגיה ואינו בעל נכסים בישראל מהם יוכל המבקש להיפרע במקרה בו יתקבל ערעורו, מה גם שכפי העולה מחוות הדעת של המומחה... בין בלגיה לישראל אין כל אמנה לאכיפת פסקי חוץ וקיים חשש כי המבקש יוותר בפני שוקת שבורה באם יתקבל ערעורו או שיאלץ לעבור קשיים ומכשולים רבים בטרם יושב כספו, דוגמת אישור אכיפת פסק החוץ שינתן בישראל בבלגיה ונקיטה בהליכי הוצאה לפועל וגביה באם החוב לא ישולם. אין מקום להעדיף אזרח זר על אזרח ישראלי מקום שאי היעתרות בית המשפט לעיכוב הביצוע משנה את מצבו של המבקש הישראלי לרעה באופן שזה יאלץ לנדוד לבתי משפט זרים מחוץ לישראל מקום שם עלויות ההליכים המשפטיים למי שאינו תושב ו/או אזרח המדינה גבוהים מאוד והם כרוכים בהוצאות נסיעה רבות ולא מבוטלות". מאידך, מציין המבקש כי למשיב לא יגרם כל נזק מאחר שהוא כבר מצויד בעו"ד ישראלי הדובר את שפתו, וככל וידחה הערעור הרי שיוכל מיד להוציא את פסק החוץ אל הפועל. עוד מציין המבקש כי בתי המשפט פסקו מספר פעמים כי די בעצם העובדה כי המשיב הינו תושב זר בכדי להצדיק את עיכוב הביצוע. 7. המשיב מציין כי הנורמה הבסיסית הינה כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. בענייננו המדובר בפסק דין כספי, שניתן לאחר שדנו בעניין שתי ערכאות בחו"ל, וערכאה בארץ, שאף דחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לה. המשיב מפרט באריכות מדוע לטענתו סיכויי הערעור אינם גבוהים. בהתייחס למאזן הנוחות, מלבד העובדה כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה, כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, הרי שהמבקש הינו אדם אמיד אשר תשלום פסק הדין לא יגרום לו לנזק ממשי. את עובדת היות המשיב אדם אמיד למד המבקש מעצם עובדות המקרה, כמו גם מדו"ח חוקר שהזמין. המשיב טוען כי המומחה מטעמו העיד כי אין כל בעיה לאכוף פסק דין ישראלי בבלגיה, וזאת על אף שאין אמנה קיימת בין המדינות, ובהתאם להחלטת בית המשפט הבלגי. עוד קובל המשיב על טענת המבקש, כאילו ייאלץ לנדוד לבתי המשפט בבלגיה על מנת לאכוף את פסק הדין שיינתן בערעור, שהרי כבר למעלה מעשר שנים המשיב מנסה לגבות את שכר טרחתו וללא הצלחה בשתי ערכאות שונות בבלגיה ועתה גם בישראל. בנוסף על כל האמור טוען המשיב כי המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית לפיה המשיב לא יכבד פסק דין ישראלי שיינתן בערכאת הערעור. 8. כלל הוא כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין). בידוע שכדי להצליח בבקשה לעיכוב ביצוע יש להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד כי סיכויי הערעור טובים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כעיקרון בית המשפט לא ייעתר לבקשה המבקשת לעכב את ביצועו של פסק דין כספי, באשר ההנחה היא כי את הכסף ניתן להשיב, ובכך ישוב המצב לקדמותו. כך למעט מקום בו מצליח המבקש להוכיח, כי אכן קיים חשש של ממש, שאם יזכה לא יוכל לגבות בחזרה את כספו, או מקום בו הסכום בו חוייב המבקש אם ייגבה יפגע במצבו הכלכלי באופן אנוש, עד כדי כך שאף אם יתקבל הערעור לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 2138/10מועצה מקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם 26.4.2010)). 9. בענייננו עסקינן בפסק דין כספי, ועל-כן לכאורה לו יזכה המבקש בדינו ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקש לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להראות כי מצבו הכלכלי שלו בכי רע או כי מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע, עד כדי כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקש בעיקר סומך את טענתו על העובדה כי המשיב הינו תושב חוץ. ייתכן ובמקרה רגיל היה מקום ליתן על כך את הדעת, אך בנסיבות העניין אין לזקוף זאת לחובת המשיב. המבקש למעשה טובל ושרץ בידו (ילקוט שמעוני, משלי רמז תתקס"א, תלמוד בבלי תענית טז ע"א), ועל כך נאמר קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים (תלמוד בבלי בבא בתרא ס ע"ב). תמוה כיצד המבקש טוען כי יש להעדיף את טובתו, באשר יקשה עליו לגבות את כספו בחו"ל מהמשיב, בשעה שהמבקש גרר את המשיב אחריו לדיונים רבים בארץ, לאחר שסרב לשלם למשיב את כספו שנפסק לו בשני פסקי דין בחו"ל. ודוק, פסק הדין של בית משפט קמא עניינו בשאלה האם פסק החוץ הינו אכיף אם לאו, אך איננו עוסק במהות החיוב. משכך אף לו יתקבל הערעור הרי שאין המדובר בסכומים גבוהים, אלא רק בהוצאות של שתי ערכאות. עוד יש לזכור, כי מבחינה מהותית החיוב העיקרי של המבקש למשיב יוותר על כנו, אלא שהוא לא יהיה אכיף במדינת ישראל, ואף זאת בהתאם להליך שהוגש. בנסיבות אלה אני מוצא כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת המשיב. משכך הבקשה נדחית, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור. המבקש ישלם למשיב סך של 3,500 ₪ שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו. אכיפת פסק דין