בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן גם הפקודה). א. ההליך והצדדים לו 1. המבקשים 2-1 הם בעליו של נכס מקרקעין ועליו בית-מגורים פרטי ברחוב חבצלת השרון 17 בשכונת עין-הים, חדרה, הידוע כחלקה 148 בגוש 10574 (להלן מגרש המבקשים). מבקש 4 הוא אביה על מבקשת 1. מבקש 3 הוא בא-כוחם של המבקשים. המשיבים הם בעליו של נכס מקרקעין עליו בנוי בית-מגורים פרטי ברחוב ערוגות הבושם 14 בשכונת עין-הים, אשר ידוע גם כמגרש 158 בגו"ח 10574/72 (להלן מגרש המשיבים). 2. למגרש המבקשים ולמגרש המשיבים גבול משותף. המחלוקת המתבררת בהליך זה, במסגרתו הוגשו תובענה עיקרית ותובענה שכנגד, נסבה על מיקומו הנכון של קו הגבול בין מגרשי הצדדים. כיום בנויות בין המגרשים שתי גדרות - גדר מערבית שהיא הישנה מבין השתיים וגדר מזרחית שנבנתה בשלב מאוחר יותר (להלן הגדר הישנה והגדר החדשה בהתאמה). מחלוקת נוספת עניינה באופן בנייתה של הגדר החדשה על-ידי המבקשים. טענת המשיבים היא שאף שהגדר החדשה הוקמה על-ידי המבקשים על-פי היתר בנייה נעשתה בנייתה תוך הסגת גבול המשיבים ובאופן לא בטיחותי המסכן את רכושם. בין הגדר הישנה לבין הגדר החדשה מרווח בן כ-60 ס"מ אשר מולא באדמה על-ידי המבקשים [פרוטוקול ביקור במקום מיום 15.8.2010]. 3. עוד בטרם הוגשו התובענות ההדדיות ביקשו המשיבים ליתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשים 2-1 לבצע בנייה או הריסה של הגדר הישנה. כתום דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 10.8.2010 נקבע מועד לביקור בית-המשפט במקום וניתן צו מניעה הדדי (להלן צו המניעה) בזו הלשון: בשלב זה ניתן צו האוסר על הצדדים לשנות את המצב הקיים בשטח עד למתן החלטה אחרת, ובכפוף לכך שכמוסכם יהיה הקבלן מטעם המשיבים [הם המבקשים דנן, ק"א] רשאי לפרק את קורות העץ התומכות בגדר הבטון המצויה בין המגרשים משני צידיה של הגדר. בהחלטה מיום 15.8.2010 שניתנה לאחר ביקור שקיים בית-המשפט במגרש המשיבים ובמגרש המבקשים נקבע ש"ההחלטה מיום 10.8.2010 לעניין הסעד הזמני תעמוד בעינה". 4. בהחלטה מיום 23.8.2010 מונו בהסכמת הצדדים מודד ומהנדס כמומחים מטעם בית-המשפט לשם קביעת מיקומו של קו הגבול הנכון בין מגרשי הצדדים ולשם בדיקת אופן בנייתה וביסוסה של הגדר החדשה. חוות-דעת מודד ניתנה רק לאחרונה ולמודד הופנתה שאלת בית-המשפט להבהרתה. חוות-דעתו של המהנדס טרם הונחה לפני בית-המשפט. ב. טענות הצדדים 1. הבקשה שלפני נסמכה על טענת המבקשים לפיה הפרו המשיבים את צו המניעה בכך שבחודש מאי 2011 ולרבות ביום 25.5.2011, ימים ספורים טרם הגשת הבקשה, החל משיב 1 לבצע עבודות עפר וחציבה בסיועו של פועל בצמוד לגדר ובתוך כך ביצע עבודות חפירה מקיפות ועמוקות שחשפו את יסודות הגדר בקטע הצפוני והמרכזי שלה. חומרי המילוי שהניבו פעולות אלה פונו על-ידי משיב 1 לצד הדרומי של הגדר תוך העלאת פני הקרקע במקום עד גובה הגדר עצמה [סע' 7, 10-11 לתצהיר מבקש 4, מ/1]. 2. המבקשים הצביעו על כך שמעבר להיותן של העבודות המיוחסות למשיבים כרוכות בהפרת צו המניעה טמון בהן סיכון למבקשים. ראשית נטען שהיה בעבודות כדי לפגוע ביסודות הגדר ולערער את יציבותה. שנית, הצביעו המבקשים על כך שעם הגבהת מפלס חצר המשיבים בשל איסוף חומרי מילוי שפונו לצד הדרומי של הגדר נסללה דרך מעבר לכלבם של המשיבים לחצר המבקשים באופן שמסכן את המבקשים וילדיהם [סע' 13-12 ל-מ/1]. 3. מנגד טענו המשיבים שלא הפרו כל צו שיפוטי והטעימו שלא בצעו עבודות בגדר שאותה בנו המבקשים. פעולותיהם התמצו בעבודות שתכליתן חישוף ותיקון קו חשמל בשטח חצרם, בצמוד לגדר הישנה, אשר מזין את משאבת המים המשמשת להשקיית גינתם [סע' 11-10 ו-15 לתצהיר משיב 1, נ/1]. 4. המשיבים הטעימו שאגב ביצוע פעולות לחישוף קו החשמל גילו שיסודות הגדר החדשה חדרו לשטח מגרשם ונבנו בתחומו. עם חישוף יסודות הגדר החדשה באופן המתואר לעיל שבו המשיבים ופנו למומחה מטעמם שבחן את הנתונים החדשים שנגלו בשטח ונתן חוות-דעת משלימה על-אודות הסכנה הטמונה בגדר בשל אופן בנייתה על-ידי המבקשים. פקח מטעם עיריית חדרה שהוזמן למקום קבע שהגדר מהווה מבנה מסוכן ויש להורסו [סע' 17-16 ל-נ/1]. 5. בדיון שהתקיים ביום 9.6.2011 נחקרו המבקש והמשיב על תצהיריהם והצדדים טענו טענותיהם לגוף הבקשה. ג. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם מצאתי שהמשיבים בפעולותיהם הפרו את צו המניעה באופן העולה כדי בזיון בית-המשפט. להלן טעמיי. 1. בהירות הצו (א) בטרם יוענק סעד לפי פקודת בזיון בית משפט יש לבחון אם ההחלטה השיפוטית שבגין הפרתה התבקש הסעד ברורה ונהירה על-פניה במידה שמצדיקה את אכיפתה באמצעים המיוחדים הקבועים בפקודה, קרי תשלום קנס לאוצר המדינה ומאסר [ע"פ 514/66 חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607, 612 (1967); רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש-מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617 (1990)]. (ב) מבחן זה מתקיים בצו המניעה דנן. הצו אסר על בעלי-הדין, הדדית, "לשנות את המצב הקיים בשטח עד למתן החלטה אחרת". הוא חל באופן מלא גם על כל הקשור לקו הגבול בין מגרשי הצדדים ולשתי הגדרות הבנויות במקום, זו הישנה הסמוכה לבית המשיבים וזו החדשה הסמוכה לביתם של המבקשים. לבעלי-הדין היה נהיר שזה תוכנו של צו המניעה וזו נפקותו. לא בכדי פירוק קורות עץ שתמכו בגדר החדשה משני צדדיה במועד בו ניתן הצו היה טעון רשות מפורשת, שאם לא כן היה הצו מונע גם אותו. (ג) צו המניעה נותר בעינו במלוא היקפו לפי החלטה נוספת מיום 15.8.2010 שניתנה לאחר ביקור שערך בית-המשפט במקום במעמד הצדדים ובאי-כוחם, ולאחר שהוברר מיקומן של הגדר הישנה והגדר החדשה ביחס למגרשי הצדדים ובתיהם. המשיבים לא טענו שהעבודות שביצעו במקום נבעו מאי-בהירות שהייתה כרוכה בצו המניעה, נוסחו, תוכנו או היקפו ועל כן הם מוחזקים כמודים בבהירות הצו. 2. מתן הצו בהסכמה (א) לטענת המשיבים ניתן צו המניעה בהסכמת הצדדים, בגדרו של הליך ביניים בו ביקשו המשיבים ליתן צו מניעה נגד המבקשים, ועל כן מן הנמנע לאוכפו באמצעים המיוחדים הקבועים בפקודת בזיון בית משפט. אני דוחה טענה זו. (ב) אכן, הדעה הרווחת היא שכאשר הסתיים סכסוך בהסכם פשרה שתוכנו נקבע על-ידי הצדדים ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק-דין, אין הפרת פסק-הדין על-ידי צד לו הולמת אכיפה באמצעות הליכי בזיון. אלא שאמירה זו סוייגה למרבית המקרים ואינה מהווה כלל גורף החל מאליו בכל מקרה ובכל תנאי [ת"א (מח' ת"א) 1203/00 רבדין נ' פישר (לא פורסם, 20.12.2001)]. ראשית, היא מושתתת על התפישה שאכיפת פסק-דין באמצעות הליכי בזיון לפי הפקודה אינה מתאימה באותם מקרים בהם תוכנו של פסק-הדין נסמך על הסכמות הצדדים ולא על קביעות עובדתיות והכרעה בטענות שהניב הליך שיפוטי מלא [ראו רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337 (1999)]. שנית, טמונה באותה אמירה הזמנה לבחינת היחס המתקיים בין המרכיב ההסכמי הגלום בהחלטה שהופרה לבין המרכיב השיפוטי שלה. ככל שמרכיב ההסכמה ניצב בשולי ההחלטה ואילו ההכרעה השיפוטית היא עיקר, כך נחלש עוצמתו של הטעם המצדד בהמנעות מאכיפת ההחלטה באמצעות הליכי בזיון. בהקשר זה יש להבחין הבחן היטב בין החלטה שיפוטית שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, שאז מרכיב ההסכמה הוא העיקר, לבין החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמת בעלי-הדין, בה נשמרת הבכורה לפן השיפוטי. ודאי שאין כאן מניעה גורפת לנקוט בהליכים לפי הפקודה בהתייחס לכל צו, החלטה או פסק-דין שמרכיב של הסכמה טמון בהם. (ג) בענייננו אין מדובר באכיפת פסק-דין או החלטה שנתנו תוקף להסכמת הצדדים. צו המניעה מהווה החלטה שיפוטית המורה לבעלי-הדין לשמור הדדית על המצב הקיים בשטח עד מתן החלטה אחרת. הצו לא ניתן בעלמא אלא נועד לסלול את הדרך לבירור השאלות שבמחלוקת, הן זו שעניינה בקביעת מיקומו של קו הגבול בין מגרשי הצדדים והן זו שנסבה על אופן בנייתה של הגדר החדשה, בין השאר באמצעות מינוי מומחים מטעם בית-המשפט. תוכנו של צו המניעה נקבע על-ידי בית-המשפט והסכמת הצדדים להחלתו ההדדית נשאה אופי דיוני ולא נסבה בשום צורה ואופן על עיצוב תוכן הצו. אין החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמה כהחלטה שנתנה תוקף שיפוטי להסכם שגובש בין הצדדים, לא דרך כלל ולא לצרכי אכיפתה לפי פקודת בזיון בית משפט. הדברים יפים בענייננו והם סוללים את הדרך לאכיפתו של צו המניעה על-פי הפקודה. הפרת הצו מן הראיות שהובאו לפני הוכח שהמשיבים הפרו את צו המניעה. במה דברים אמורים? (א) בתצהירו אישר המשיב שחשף לפחות חלק מיסודות הגדר החדשה אגב פעולות חפירה שביצע בחצרו [סע' 11 ל-נ/1]. גם אם מלכתחילה נועדו פעולות החפירה לאתר ולתקן קו חשמל העובר בשטח גינתם של המשיבים ומזין משאבת השקייה, היה על המשיב לחדול מביצוע העבודה ברגע שהתחוור לו שהיא כרוכה בחישוף יסודות הגדר שאופן בנייתה ומיקומה הם שעומדים לבירור בהליך זה. כזאת לא נעשה. למצער היה על המשיבים לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות בכל הקשור להמשך ביצוע העבודות בחצרם, שעה שהוברר שהעבודה אינה עשוייה להתבצע מבלי שתהא לה נגיעה ליסודות הגדר. אף זאת לא נעשה והמחדל רובץ לפתחם של המשיבים. חישוף יסודות הגדר אינו עולה בקנה אחד עם צו המניעה והוא כרוך מניה וביה בשינוי המצב הקיים בשטח מבלי שניתנה החלטה שיפוטית המתירה זאת. (ב) זאת ועוד, בתצהירו טען המשיב שעבודות החישוף נעשו בסמוך לקיר ביתו ולא בגדר החדשה [סע' 15 ל-נ/1]. מעדותו של משיב 1 לפני הצטיירה מציאות שונה. הלכה למעשה אישר המשיב שביצע עבודות במרווח שבין הגדר הישנה לגדר החדשה, דהיינו בלב-ליבו של שטח המריבה [עמ' 13 לפרוטוקול]. רצונו של המשיב לבצע עבודה שאינה קשורה לגדר במישרין אלא נועדה לתיקון הזנת החשמל למשאבת השקייה אינו מקנה למשיבים רשות לבצע את העבודה ולהשלימה והיה עליהם לחדול ממנה מיד כשהוברר שהיא כרוכה בגישה ליסודות הגדר וכפועל יוצא גם בהפרת צו המניעה. (ג) מעדות המשיב לפני עלה שהלה המשיך ביודעין בביצוע עבודות חפירה וחישוף גם לאחר שהתחוור לו שהדבר כרוך בגישה ליסודות הגדר החדשה: כשחשפתי את הצנור הזה התחלתי לחפור שם היה שם אדמה רכה מאוד וכשפיניתי אותה די מהר, ואז נתקלתי בשכבה של בטון ששופכים אותו בלי ברזל ובלי כל מה שמחזק אותו, היתה שם שכבה בין 5 ס"מ שכיסתה את כל האזור הזה, כשחשפתי את האדמה ואת זה הופתעתי והייתי חייב להמשיך לחשוף כדי להגיע לצנור הזה ויש לי תמונות על כך, ולהפתעתי כשגיליתי את הבטון חשבתי שזה אחד מהיסודות שלו שהוא עשה ושחודר אלי וכשהמשכתי לחשוף גיליתי שהיסוד שלו רחוק משם כ-40 ס"מ אז המשכתי הלכה לחשוף את מה שהם כיסו שם [...] אני מעריך שזה היה בסמוך לזה או כמה ימים לפני שהגישו את הבקשה. [עמ' 14 לפרוטוקול; ההגשה הוספה]. המשיב ביצע אפוא חציבה במה שנחזה על-ידו כיסודות הגדר החדשה והמשיך בכך גם כשהתברר לו שהעבודה הנחוצה לחשיפת קו החשמל אינה מתמצית בסילוק אדמת מילוי בלבד אלא דורשת חציבה בבטון תוך שינוי המצב הקיים בשטח. תיעוד מצולם שהגישו המבקשים על-אודות העבודות שנעשו במגרש המשיבים תומך במסקנה זו. לא-זו-אף-זו, זימון מומחה המשיבים ונציג הרשות המקומית למקום בעקבות ביצוע העבודות ועל-ידי המשיבים עצמם [סע' 17-16 ל-נ/1] מהווה גילוי-דעת של המשיבים על כך שהיה בעבודות שבצעו כדי לשנות את המצב הקיים בשטח. שינוי זה אינו עולה בקנה אחד עם צו המניעה. (ד) לו ביקשו המשיבים לכבד את צו המניעה, כי אז היה עליהם לחדול לאלתר מכל עבודה בשטחם מיד כשהוברר להם שהגישה לקו החשמל המזין את משאבת ההשקייה אינה כרוכה אך ורק בחפירה באדמת מילוי בשטח מגרשם אלא טעונה גם ביצוע פעולה בשכבת בטון המהווה לטענת המשיבים את יסודות הגדר החדשה החודרים שלא כדין לשטחם. המשך עבודות החציבה והחישוף במצב דברים זה מהווה הפרה ביודעין של צו המניעה ולעניין זה אין צורך להוכיח כוונה שלא לציית לצו, רשלנות או חוסר תום לב מצד המפר [ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1) 661, 672-669 (1997)]. זאת ועוד, המשיבים אינם עשויים להחזיק בחבל משני קצותיו, מצד אחד לטעון שלא ביצעו כל עבודה בגדר החדשה ומצד שני להודות שביצעו חציבה הכרוכה בחישוף היסודות של אותה גדר עצמה. הדברים הם בבחינת דבר והיפוכו והסתירה הגלומה בהם נזקפת לחובת המשיבים. (ה) צו המניעה, ועמו חובת הצדדים לקיימו ככתבו וכלשונו, עומדים בעינם ללא קשר לשאלה עמדתו של מי מבעלי-הדין תתקבל בסופו של יום, לאחר שמיעת ראיות והכרעה בטענות. המחלוקת בשאלת אופן בנייתה של הגדר החדשה תוכרע בהליך העיקרי ואיני נדרשת לה בגדרו של הליך זה שלפני שעניינו אך ורק בשאלה אם הפרו המשיבים את צו המניעה, אם לאו. פשיטא שהמשיבים אינם רשאים לאסוף ראיות להוכחת תביעתם בדרך הכרוכה מניה וביה בהפרת צו שיפוטי. כאמור, הייתה פתוחה לפניהם הדרך לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות. הם בחרו שלא לנקוט הליך כזה ותחת זאת עשו דין לעצמם. אני קובעת אפוא שהובאו ראיות בכמות ובאיכות הדרושה לשם הוכחת הפרתו ביודעין של צו המניעה על-ידי המשיבים. אכיפת הצו לפי הפקודה אין חולק על כך שתכליתו של סע' 6 לפקודת בזיון בית משפט לכפות ציות להוראות בית-המשפט לעתיד לבוא ולא להעניש על הפרות העבר. בה בעת אין כל מניעה להטיל במקרה מתאים קנס על-אתר, נוכח התנהגות המפר עד מועד הטלת הקנס, ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת הפרה עתידית [ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184 (2004); בש"א (ת"א) 13177/05 GIANNI VERSACE S.P.A. נ' ורסצ'ה 83 בע"מ חלק 3 וההפניות שם (לא פורסם, 13.7.2005]. דברים אלה יפים בענייננו. אין כל סיבה להתעלם מהפרה בוטה שהפרו המשיבים את צו המניעה, ויש לנקוט באמצעי מתאים שיבטיח שהפרה כזו לא תישנה בעתיד. בהתאמה יש להשית על המשיבים קנס הולם שיבטיח את אכיפת צו המניעה מכאן ואילך, כל עוד הוא עומד על מכונו, ויגרום לכך שהצו יקויים אף בהינתן טענות המשיבים לגופו של סכסוך. ד. סיכומם של דברים 1. אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבים לשלם לאוצר המדינה, ביחד ולחוד, קנס על-פי פקודת בזיון בית משפט בסך של 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מן המועד בו תומצא ההחלטה למשיבים שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד יום התשלום. 2. בעלי-הדין הסכימו שיש להותיר את המצב בשטח בעינו כפי שהוא כיום, לאחר ביצוען של עבודות חפירה וחישוף על-ידי המשיבים, על-מנת שהמומחים שמונו יוכלו ליתן את חוות-דעתם על-יסוד בדיקת השטח במצבו זה. החלטה ברוח זו ניתנה ביום 9.6.2011 ונקצב בה מועד לקיום בדיקת המומחים. מאחר שבעלי-הדין לא פנו בבקשה נוספת למתן הוראות, כאמור בהחלטה הנ"ל, חזקה שבדיקת המומחים התקיימה והושלמה. המשיבים יחזירו את המצב בשטח לקדמותו לכל דבר ועניין, כפי שהיה במועד בו ניתן צו המניעה, תוך 14 יום מן המועד בו תומצא להם החלטה זו. לא יעשו המשיבים כן והפרת ההחלטה דנן תוכח לפני, יחוייבו בקנס יומי בגין כל יום של איחור בביצוע ההחלטה. 3. המשיבים ביחד ולחוד ישלמו למבקשים את הוצאות הבקשה בסך כולל של 4,000 ₪, תוך 30 יום מן המועד בו תומצא ההחלטה למשיבים וללא קשר לתוצאות ההליך, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד יום התשלום. צוויםצו מניעה