1. המבקש הגיש לבית משפט זה את התביעה שבתיק אזרחי 803/00, כנגד המשיב, ובתביעתו עתר לסעדים המגיעים לו, לטענתו, בגין אחת משתי הפרות מרכזיות שהפר המשיב את החוזה שנכרת בין הצדדים. בבקשה שלפניי עותר המבקש להתיר לו "לתבוע את המשיב בגין ההפרה הנוספת במועד נפרד, לפי כתב תביעה נפרד". 2. התביעה א. המבקש (התובע) טען בתביעתו כי ביום 29.09.97 רכש מן המשיב (הנתבע) את נחלה מס' 84 במושב עמיקם (להלן - "הנחלה"). זאת עשה התובע, לטענתו, על פי חוזה מיום 29.09.97 שהתבסס על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.09.97 (החוזה צורף כנספח א' לכתב התביעה והסכם הפשרה צורף כנספח ב' לכתב התביעה). ב. המבקש טען כי שילם למשיב את מלוא התמורה המוסכמת בגין הנחלה. למרות זאת, טען, לא העביר המשיב את הנחלה על שמו במשרדי מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית עמיקם. ג. המבקש צמצם את התביעה שבתיק אזרחי 803/00 לסעד של אכיפת רישום העברת הזכויות בנחלה בהתאם לחוזה ולפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בגין אי מסירת הנחלה לידיו ואי העברת הזכויות והיכולת להתחיל בפעולות בניה מיום 16.05.99 ועד ליום רישום הנחלה על שם המבקש בפועל. כן עתר המבקש לחייב את המשיב לשלם לו פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל הפרת ההסכם "והזלזול שהפגין כלפיו הנתבע". 3. הבקשה א. המבקש טען בבקשתו כי השלמת רישום הזכויות על שמו יכולה היתה להיעשות החל מיום 16.05.99 ולכן תביעתו מתמקדת בעניין זה ובעניין הפיצויים בלבד. ב. המבקש טען כי לאחר חתימת החוזה התגלו לו שני עניינים הנוגעים למשיב ולצדדים אחרים, היינו מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית עמיקם. לדבריו, המינהל הבהיר לצדדים כי הנחלה אינה מאושרת כנחלה "עד אשר תהיה בגודל של 40 דונם". עקב כך נגרם עיכוב ניכר באישור העסקה על ידי המינהל ורק ביום 16.05.99 התקבלה שומה לתשלום. שומה זו, כך נטען, מהווה אישור המינהל להעברת הזכויות בכפוף לתשלומים על פי דין. = 2 = עוד טען המבקש כי התגלה לו שכבר ביום 28.10.97 וביום 29.11.97 הודיע המינהל לבאת כח המשיב, עו"ד יהודית דלנגה, "כי לטענת המינהל, חלקה 84א' אשר נמכרה על ידי המשיב במסגרת החוזה, אינה כלולה בחלקה 84 אותה קנה המבקש וכי המשיב כלל לא היה רשאי למוכרה". המבקש טען כי המשיב ובאת כוחו לא העבירו הודעות אלו אליו וכי רק במהלך חודש מאי 99 נודע לו הדבר. שני העניינים האמורים יקראו להלן "העניינים האחרים". המבקש טען כי - "העניינים האחרים הביאו לעיכוב ברישום הנחלה על שם המבקש החל ממועד חתימת החוזה ועד ליום 15.05.99 ולכך כי הנחלה תרשם, לכשתרשם, כאשר חלק מהרכוש אשר נרכש לפי החוזה (חלקה 84א') לא יכלל בה". ג. המבקש טען כי עניינה של התביעה שבתיק אזרחי 803/00 הוא נושא השלמת הרישום, היינו הפרת חוזה הנוגעת למשיב בלבד. לעומת זאת, העניינים האחרים, לדבריו, "הם נושאים אחרים לחלוטין המעלים שאלות משפטיות שונות ונוגעים לצדדים שונים". עניינים אלה, אשר התגלו למבקש רק לאחר חתימת החוזה "נגרמו על ידי המשיב ו/או על ידי מי מהצדדים הנוספים, ולפיכך הם נוגעים לנתבעים שונים". ד. המבקש טען כי העניינים האחרים הנ"ל "מעלים שאלות שונות לחלוטין מהשאלות שיעלו במסגרת התביעה שהוגשה. אלו שאלות משפטיות רחבות היקף אשר יבחנו מול המשיב, אך גם ובעיקר מול הצדדים הנוספים". מכאן הבקשה להתיר למבקש לפצל את תביעתו ולא לתבוע את המשיב במסגרת התביעה הנוכחית בגין העילה והסעדים הנוגעים לעניינים האחרים. 4. א. המשיב מתנגד לבקשה ומבקש לדחותה. ב. בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד הראל טיקטין, טען כי תביעתו הנוכחית של המבקש הופנתה כנגד המשיב בלבד ואילו המינהל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית נותרו מחוץ לתביעה. לטענת המשיב, יש לצרף את הסוכנות היהודית ואת מינהל מקרקעי ישראל כצדדים נוספים לתביעה. ג. המשיב טוען, כי "הואיל ומדובר באותה פרשה - כפי שעולה בבירור מכתב התביעה נשוא בקשה זו, ומאחר ומימלא עליו לצרף את הסוכנות והמינהל לתביעה כנגד המשיב, הרי נשמטת הקרקע מתחת בקשת פיצול הסעדים". ד. המשיב הוסיף וטען כי מתיאור העובדות בכתב התביעה עולה כי מדובר בפרשה עובדתית אחת שתחילתה במצגים ובמסמכים שהוצגו בשלב הטרום חוזי, המשכה בחתימה על הסכם המכר, וסיומה בנזקים שנגרמו לכאורה עקב מחדלים של המשיב או מי מ"הצדדים האחרים". על שום כך, טען, אין מקום לפצל את הסעדים הנובעים כולם מפרשה עובדתית אחת. ה. עוד טען המבקש כי היענות לבקשה תגרור את הטרדתו לפחות פעמיים בגין אותה עילה ממש. על שום כך ביקש המשיב לדחות את הבקשה. 5. דיון א. תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), קובעת לאמור: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". ב. בעניין שנדון בערעור אזרחי 409/78 דוד גולן ואחרים נגד עדנה פרקש ואחרים, פד"י ל"ד (1) עמ' 813 בעמ' 819 מול האות ב', הצביע כבוד השופט בכור על כך - "(...) שהנסיון מוכיח שפיצול של עניינים המובאים להכרעה גורם לרוב בזבוז זמן, ריבוי התדיינויות ואינו רצוי. לדעתי מטרת בית המשפט צריכה להיות בדרך כלל לנסות ככל האפשר לפתור את כל השאלות במחלוקת בנושא הדיון, ולא לפצל את העניין לכמה משפטים נפרדים". ובעניין ערעור אזרחי 466/89 יאיר ותמר צברי נגד יואל ושונה מסוארי, פד"י מ"ה (1) עמ' 177 בעמ' 182, כתבה כבוד השופטת נתניהו לאמור: "ככלל, האינטרס הציבורי מחייב, כאמור, ריכוז כל ההליכים הנובעים מאותה עילה כדי לא להטריד את היריב ולא להעסיק את בתי המשפט בהתדיינויות כפולות ומכופלות. אך, כפי שמעיד הסיפא לתקנה 45, יתכנו מקרים ראויים שיצדיקו סטיה מהכלל". ובאותה רוח פסק כבוד הנשיא שמגר בערעור אזרחי 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נגד שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פד"י ל"ח (1) עמ' 613 בעמ' 620: "לגבי דידי, חובה יתרה על המתדיינים להקפיד על מיצוי זכויותיהם בדרך יעילה ככל האפשר ולהמנע מתמרונים היוצרים עומס יתר דיוני אשר אותו ניתן למנוע. "כפל הדיון הוא אכן מן התופעות שיש למונען" (...)". ג. תקנה 45 לתקנות משמיעה לנו כי תובע הזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת רשאי, אומנם, לתבוע את כולם או את מקצתם, אך הוא מנוע מלשוב ולתבוע כל סעד שלא תבע, מבלי לקבל את רשותו של בית המשפט לכך. כאשר אדם תובע את כל הסעדים להם הוא זכאי, בגין עילה אחת, או את מקצתם, קם בפניו מחסום של השתק עילה, המונע ממנו לשוב ולתבוע בגין אותה עילה. הטעם לכך הוא שהנתבע זכאי לכך שלא יוטרד יותר מפעם אחת בגין אותה עילה. מטרתו של הסעד הניתן על ידי בית המשפט לפי תקנה 45 לתקנות היא למנוע, במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול סעדים, טענה של מעשה בית דין היכולה לנבוע ממיצוי העילה שבה נתבעו רק אחד הסעדים שצמחו מאותה עילה או חלק מהם: ערעור אזרחי 615/84 אברהם מרקוביץ חברה לבנין והשקעות בע"מ נגד חייא סתם, פד"י מ"ב (1) עמ' 541 בעמ' 547 מול האות ב'. 6. א. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין להיעתר לבקשה וליתן למבקש את הסעד שלו הוא עותר. ב. סבורני כי צודק המבקש באומרו כי הסעד המבוקש על ידו בתובענה הנוכחית מכוון כנגד המשיב בלבד ללא צורך בצירופם של הנתבעים הנוספים שצויינו לעיל. בנסיבות העניין נראה כי בירור התובענה שבין המבקש למשיב הינה, יחסית, עניין קל ופשוט יותר מאשר התביעה לסעדים שלהם אולי יהיה המבקש זכאי בתביעה כנגד המשיב יחד עם הנתבעים הנוספים הנ"ל. נראה לי כי במקרה שלפניי אכן נכון יהיה להתיר את פיצול הסעדים כמבוקש שכן דווקא מתן סעד זה, ומניעת הצורך לצרף נתבעים נוספים ו"סיבוך העלילה", יקלו על בית המשפט להכריע בסכסוך שלפניו ביעילות רבה יותר. על שום כך נראה לי כי המקרה שלפניי נמנה על אותם מקרים שבגינם ראוי ליתן רשות לפיצול סעדים כמבוקש. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה. המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיסקה 7 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד טיקטין ב"כ המשיב, המופיע היום גם בשם עו"ד ברגמן ב"כ המבקש שלא יכול היה להתייצב לשימוע ההחלטה. מותר לפרסום מיום 20.05.01. העברת זכויות