הסוגיות העומדת להכרעתנו היא האם זכאית אם מאמצת לדמי לידה, לאחר ששימשה כאומנה קודם לכן, וממתי זכאית אם מאמצת לקצבת ילדים. העובדות: התובעת הינה אם חד הורית. החל מיום 21.6.05 שימשה התובעת כאומנה לל-מ’ ומיום 25.1.06 לי’ (להלן: "הילדים"). ביום 5.10.06 הוכרזו הילדים כברי אימוץ. ביום 6.4.09 ניתן צו אימוץ והתובעת אימצה את הילדים לאחר למעלה משלוש שנות אומנה. ביום 24.5.09 הפסיקה התובעת עבודתה. ביום 27.5.09 הגישה התובעת תביעה לנתבע לתשלום דמי לידה/דמי חופשה למאמצת. הנתבע דחה תביעתה. התובעת הגישה בקשה לקצבת ילדים. הנתבע אישר את התביעה מיום מתן צו האימוץ ודחה תביעתה לתקופה שלפני כן. טענות הצדדים: לטענת התובעת, "היום הקובע" לעניין קצבת ילדים הוא היום בו הגיעו הילדים למאמצת למטרת אימוץ ובמקרה דנן, היום בו הוכרזו הילדים כברי אימוץ, קרי ביום 5.10.2006. עוד טוענת התובעת כי "היום הקובע" לעניין מענק לידה/דמי חופשה לאם המאמצת הוא יום האימוץ מאחר שכל עוד לא ניתן צו האימוץ, לא הייתה יכולה התובעת לצאת לחופשת לידה שכן עד אז היא איננה האם המאמצת. לטענת הנתבע, היום הקובע הוא יום קבלת הילד בפועל לצורך אימוץ ובמקרה דנן לא נוצר יום קובע הואיל והילדים הגיעו אל התובעת למטרת אומנה טרם הכרזתם כברי אימוץ. הילדים שאומצו על ידי התובעת שהו אצלה למעלה משלוש שנים במסגרת האומנה והתובעת לא הפסיקה לעבוד בתוך פרק הזמן שבעדו משתלמים דמי חופשה למאמצת. לכן התובעת לא זכאית לדמי לידה/דמי חופשה לאם המאמצת. עוד טוען הנתבע כי קצבת הילדים אושרה לתובעת מיום 1.4.09, היום בו אומצו הילדים ע"י התובעת והתובעת איננה זכאית לקצבת ילדים בעבור ילדיה קודם לכן. הכרעה: הוסכם על ידי הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומים שיוגשו בתיק וללא שמיעת ראיות. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה לקצבת ילדים להתקבל בחלקה ודין התביעה לדמי לידה להתקבל במלואה. דמי לידה המסגרת הנורמטיבית שלילת זכאות לדמי הלידה 1. סעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי קובע: המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה: (1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה; (2) בתוך ששת השבועות שלפני יום הלידה המשוער עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה בימים שרופא, שהסמיך המוסד, אסר עליה לעבוד בהם; (3) המבוטחת לא מילאה אחרי הוראת המוסד בדבר פיקוח רפואי בקשר להריון וללידה. 2. סעיף 57 לחוק הביטוח הלאומיהדן במענק לידה ולדמי לידה להורה מאמץ קובע: (א) על אף הוראות סעיף 42(א), מבוטחת לפי פרק י"א, או אשת מבוטח לפי פרק י"א, שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 וכן מבוטח לפי פרק י"א שהוא לבדו אימץ ילד כאמור, יהיו זכאים למענק לידה לפי סימן ב', ובלבד - (1) שניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ; (2) שלא יינתן מענק לידה אם הילד המאומץ הוא ילדו של בן זוגו של המאמץ. (ב) לענין חישוב מענק הלידה כאמור בסעיף 46, יראו כאילו יום הלידה של הילד המאומץ הוא היום שבו ניתנה הודעה לעובד הסוציאלי כאמור בסעיף קטן (א). (ג) על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת לדמי לידה שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן ג', בשינויים המחויבים, בעד פרק הזמן שלרגל האימוץ אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה, ובלבד שלענין זה יהיה "היום הקובע" - היום שבו ניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ. 3. סעיף 6 לחוק האימוץ קובע: לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לענין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן - פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו. 4. סעיף 36 לחוק האימוץ קובע: (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. (ב) מבין פקידי הסעד כמשמעותם בחוק שירותי הסעד, התשי"ח - 1958, יסמיך שר העבודה והרווחה לענין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים. מן הכלל אל הפרט: 5. על פי חוק הביטוח הלאומי היום הקובע ככלל הינו היום בו הוכרזו הילדים כברי אימוץ. במקרה דנן, חלפו כשנתיים וחצי בין הכרזתם כברי אימוץ למתן צו האימוץ. על פי דין לאחר שילד מוכרז כבר אימוץ, מובא הוא למשפחה שעתידה לאמצו ורק לאחר תקופת מבחן ניתן צו אימוץ על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה. ברור כי לא כל הכרזה כבר אימוץ חייבת להסתיים באימוץ ולפיכך על פי הגיונם של דברים דמי הלידה/דמי החופשה לאם המאמצת אמורים להשתלם רק לאחר קבלת צו האימוץ ולאחר שהאימוץ הינו למעשה סופי. 6. לא תיתכן מחלוקת כי מטרת החוק היא להשוות את מעמדה של האם המאמצת למעמדה של אם טבעית. אם מאמצת זכאית לדמי-לידה כפי שזכאית אם טבעית. 7. פרשנותו של הנתבע יוצרת מצב שאיננו מתקבל על הדעת ולפיו אם מאמצת שהחלה לפני הליך האימוץ כאומנה ולאחר מכן אימצה את הילדים, לא תהא זכאית לדמי-לידה מאחר שהמאומץ הגיע אליה זמן רב לפני האימוץ. פרשנות זו מובילה לפגיעה באם המאמצת ולכך לא יתן בית הדין את ידו. 8. לטעמנו ובמקרה דנן, היום הקובע הוא יום האימוץ. הליך האימוץ הופך את האם המאמצת לאפוטרופסית טבעית לכל דבר ועניין והוא היום שבו היא הופכת אם לילדים. התובעת הפכה לאם ביום בו ניתן צו האימוץ ולפני כן היא לא יכלה לצאת לחופשת לידה, מאחר שהיא עדיין איננה האם המאמצת. פרשנות אחרת תפלה בין האם הטבעית לאם המאמצת. 9 זאת ועוד, בצדק הורו בשירות למען הילד לנתבע (נספח ב' לכתב התביעה): "הנדון: הקטינים ל מ’ ילידת .. ויונתן יליד .. ב הגב' ב. ר. אימצה בתאריך ה-6.4.09 את הקטינים הנ"ל. אבקשכם לאשר לה חופשת אם מאמצת מתאריך זה. הקטינים הוכרזו ברי אימוץ בבית המשפט לענייני משפחה בר"ג בתאריך ה-5.10.06. יש לאשר קצבת ילדים מתאריך זה עבור הקטינים. (הקטינים לא אומצו מיד עם קבלת בר האימוץ.)" 10. אשר על כן התובעת זכאית לדמי לידה מיום האימוץ. קצבת ילדים: המסגרת הנורמטיבית: 11. ממתי חלה חובה על הנתבע לשלם קצבת ילדים? סעיף 65 א לחוק הביטוח הלאומי קובע: 65. (א) בפרק זה - "מבוטח" - (1) מבוטח לפי פרק י"א, למעט עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238; (2) יחיד היושב בישראל, ואינו נעדר ממנה אלא העדר ארעי שהוא סביר, לדעת עובד המוסד שהוסמך לכך, ואין בו לסתור טענת אותו יחיד כי הוא יושב בישראל, ואינו מבוטח לפי פרק י"א, למעט עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238. "ילד" - (1) ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח; (2) מי שאינו ילדו, אם הוכח, להנחת דעתו של מי שהסמיכה לכך המינהלה, כי בתקופה שנקבעה בתקנות פירנס אותו המבוטח, ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו 18 שנים; והמונחים "אב", "אם" ו"הורה" יתפרשו בהתאם לכך. (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ) 12. סעיף 66 לחוק קובע שהורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד. משפחות המטופלות בילדים זכאיות ליהנות מקצבת ילדים מאחר שפרנסת הילד היא על הוריו או על אחד מהם. אין מחלוקת כי טרם מתן צו האימוץ פירנסה התובעת את ילדיה והם נסמכו על שולחנה של התובעת ולפיכך ברי כי התובעת זכאית לקצבת ילדים. 13. על פי פרק 8, טיפול בילדים ובני נוער בתקנון עבודה סוציאלית, משפחת אומנה זכאית לתשלומים מהמדינה לכיסוי הוצאות גידול הילד על פי התעריף הקבוע בהוראות ובהודעות בתקנון. לכן, בתקופה שהתובעת שימשה כאומנה, קיבלה התובעת תשלום לכיסוי הוצאות גידול הילדים מכח היותה אומנה. צו האימוץ, כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ, ניתן לאחר שהמאומץ היה סמוך על שולחנו של המאמץ לפחות 6 חודשים. לכן, התובעת זכאית ל- 6 חודשי קצבת ילדים טרם מתן צו האימוץ מאחר שהילדים היו סמוכים על שולחנה והיא פרנסה אותם והכל כקבוע בסעיף 6 לחוק האימוץ. 14. אשר על כן הנתבע ישלם לתובעת קצבת ילדים החל מחודש 10/08. סוף דבר: התביעה לדמי לידה מתקבלת כאמור בסעיף 10 לפסק דין זה. התביעה לקצבת ילדים מתקבלת כאמור בסעיף 14 לפסק דין זה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה. לידהדמי לידה