בפני טענת הנאשם כי אינו צריך להשיב לאשמה. כזכור, בשלב זה על הנאשם להראות כי התביעה לא עמדה, ולו לכאורה, בהנחת תשתית ראייתית שדי בה להביא להרשעתו. העבירה שיוחסה לנאשם הינה כי ביום 21/03/00, שעה 09:20, נהג רכבו בשדרות ירושלים באשדוד, שזו דרך עירונית, בה המהירות המירבית המותרת הינה 60 קמ"ש, במהירות 97 קמ"ש - עבירה בניגוד לתקנה 54 א לתקנות התעבורה - תשכ"א. התביעה מתבססת על ממצאי מכשיר מד מהירות לייזר (ממל"ז) בו נקלט לטענתה רכב הנאשם. מטעם המדינה העידו: השוטר ציון אבוקסיס (ע"ת מס' 1), שהגיש צילום מיומן ההפעלה של מכשיר הממל"ז (ת/ 1), צילום תעודת ההסמכה שלו כמפעיל ממל"ז (ת/ 2), הדו"ח (ת/ 3) ולבקשת הנאשם הוגשו באמצעותו צילומים של אזור הקליטה (נ/ 1), וכן תוכנית ללא קנה מידה של המקום (נ/ 2), וכן צילומים נוספים של המקום (נ/ 3 ו - נ/ 4); כמו כן, העיד רפ"ק כהן ארז (ע"ת מס' 2), ראש מעבדת ממאלי"ם וממלזי"ם, והוגשה באמצעותו תע"צ בדיקת תקינות המכשיר (ת/ 4), ולבקשת הנאשם הוגש באמצעותו עמוד מהוראות ההפעלה (נ/ 5), ונוהל היצרן לבדיקת תקינות הממל"ז (נ/ 6). עיקר טענת הנאשם מתבססת על כך שמפעיל הממל"ז, לא עמד בדרישת פקודת המשקולות והמידות - 1947 (להלן: "הפקודה") ואם זה לא נעשה הרי לא ניתן להשתית על מכשיר הממל"ז הרשעה. כמו כן, העלה טענות כנגד אופן עריכת הכיול ומיומנות המפעיל. הממל"ז עובד על העקרון של קביעת מהירות השידור והקליטה של פולסים באור אינפרא אדום, כשמהירות האור קבועה והזמן הדרוש לפולס הלייזר, הנשלח מהמכשיר, להגיע לרכב הנע ולשוב למקור השידור, עומד ביחס ישר למרחק מקור השידור מהרכב, ולכן שיגור שני פולסים במרווח זמן ידוע, מאפשר למדוד על פי ההפרש את מהירות תנועת הרכב. כדי למנוע טעויות הממל"ז שולח לעבר הרכב במשך 0.3 שניות מספר רב של פולסים במרווחי זמן קבועים, ולגבי כל אחד מהפולסים נערכות 7 בדיקות עצמאיות, ואם התוצאה לא הגיונית מתקבלת מדידת טעות, כלומר לא נמדדת מהירות כלל. במדידה בשיטה זו, בשונה משיטת מדידה על פי עקרון דופלר, נמנעות קריאות מוטעות כתוצאה מרעידות בתדר גבוה, כשעושה אבחנה בין רכב מתקרב או מתרחק. בניגוד למכשיר המודד מהירות על פי שידור גלים אלקטרומגנטיים (ממא"ל) הרי קרן הלייזר דקה יותר ולכן ניתן לבודד רכב אחד מתוך קבוצה. (כך עולה מהוראות ההפעלה שהוגשו). בממל"ז מותקנת מערכת מובנית ממוחשבת לעריכת הבדיקות ולמניעת טעויות ומרבית בתיהמ"ש בארץ עד עתה קבעו כי קיימת ידיעה שיפוטית באשר לאמינות המכשיר ולכן אין צורך כי בכל דיון התביעה תעיד מומחה מטעמה והנטל עובר על הנאשם להראות כי המכשיר אינו אמין. באשר לתקינות המכשיר די אם יוכח כי המפעיל היה מיומן ובעל נסיון בהפעלתו וכי ביצע 4 הבדיקות הדרושות לפני ההפעלה ולאחריה: בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תיאום ובדיקת כיול, וכי הפעיל המכשיר באופן אמין, כלומר, תוך שמירת קו ראייה נקי, כיוון נקודת ההצבעה אל מרכז הרכב עד לקבלת צליל אישור המדידה (1/3 שניה), ושמר לאחר מכן על קשר עין רצוף לרכב הנמדד עד עצירתו. כמו כן, על המפעיל להקפיד כי הטווח לא יעלה ביום על 700 מטר ובלילה על 300 מטר כשהקטע מואר, ושלא מבצע המדידות בגשם או בשלג. הדרישות האמורות מופיעות בחלקו האחורי של הדו"ח ועל המפעיל לציין אם עמד בהן, וכן לציין המרחק בו נקלט הרכב, מיקומו במסלול נסיעתו, והמהירות, וכן לציין זאת ביומן הפעלתו של המכשיר. כל אלה צויינו לכאורה בדו"ח (ת/ 3) וביומן ההפעלה (ת/ 1), ע"ת מס' 1 הוסמך להפעלת הממל"ז ולעדותו הוא בעל נסיון. כמו כן, נערכה בדיקת תקינות תקופתית למכשיר במעבדה של המשטרה ב - 23/02/00 על פי דרישת היצרן, כמפורט ב - נ/ 6. מבחינה משפטית, בעבר נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע.פ. 5345/90 בראונשטיין נ. מד"י (פד"י מ"ו (5) 40) דרישות ההפעלה של מכשיר הממא"ל (מד מהירות אלקטרוני), אך טרם ניתנה החלטה ברורה דומה לגבי הממל"ז והנושא עומד לדיון כיום בביהמ"ש העליון. בממל"ז נעשה בארץ שימוש כ - 7 שנים וזאת לאחר שנעשה בו שימוש נרחב ומוצלח במרבית מדינות ארצות המערב ונקבע אמין על ידי בתי המשפט במדינות אלה. אין ספק כי כל עוד לא תהא פסיקה של ביהמ"ש העליון כדוגמת פס"ד בראונשטיין נ. מד"י ימשיכו נאשמים וסניגורים להעלות אין סיפור טענות, עימם בתיהמ"ש לתעבורה מתמודדים, כל שופט על פי שיקול דעתו והבנתו המקצועית. כמו כן, בארץ, מרבית בתיהמ"ש המחוזיים, אישרו כי המכשיר אמין, למעט כב' השופטת רות אור בע.פ. 2453/00 בירושלים, ובמס' ברע"פ לעליון נתקבלה אמינות המכשיר, אך באימרות אגב, בהן נדחו הבקשות. באשר לטענה שהעלה הנאשם, טוענת התביעה כי אין להחיל את פקודת המשקולות והמידות 1947 על הממל"ז, ודעתי כדעתם: הפקודה מתייחסת לשימוש מסחרי במכשיר למדידה ולמשקל ואף שמכשיר מידה כולל כלי מדידה המשמש גם למדידת אורך, הרי התנאי המצטבר הינו שיהא למטרת "מסחר", שהוגדרה בסעיף 2 לפקודה כ - : "כל עיסקה של קרקע או של כל דבר אחר לפי משקל או מידה, או כל חוזה, ממכר, מיקח או פעולה, בגין כל עבודות או סחורות הטעונים עשייה, עריכה, מכירה, מסירה, הובלה או הגעה להסכם לפי משקל או מידה". מדידת מהירות על פי מרחק על ידי המשטרה במסגרת חקירת עבירה אינה חוזה או עיסקה וגם בפס"ד בראונשטיין (הנ"ל) לא נקבע כי תנאי מקדמי להפעלת הממא"ל הינו עמידה בדרישת הפקודה כנטען. כל משטרה מודרנית עושה לצורך חקירה שימוש במכשירי מדידה רבים ומגוונים ביניהם מיקרוסקופים אלקטרוניים, מכשירי צילום ומדידה, מחשבים, משקולות אלקטרוניים, סרטי מדידה, המבצעים בין היתר פעולות מדידה ו/או שקילה, ואינם נכללים במסגרת פקודה זו שכן לא מדובר במסחר. ברור מאליו כי לצורך קבלת נתוני המכשיר יש צורך שיעבור בדיקות תקינות וכיולים תקופתיים, אך ע"ת מס' 2 הסביר באריכות רבה, כי לכאורה פועל על פי הנחיות היצרן, כמפורט ב - נ/ 6, וכי כך עשה גם למכשיר הספציפי בו נעשה שימוש במקרה זה, וכמצויין ב - ת/ 4. באשר לטענת הנאשם כאילו מפעיל הממל"ז לא ערך בדיקת הכיול כנדרש: המפעיל העיד בבירור כי ערך הבדיקה ממרחק 60 מטר, מדוד מראש, ונמצא תקין. לשאלה כללית מה עושה אם המכשיר לא מעיד בדיוק על 60 מטר, הסביר כי הואיל ויש לעמוד בנקודה מסויימת ספציפית קורה שנעמד תחילה באופן שיש סטיה של 1 ס"מ או 2 ס"מ, מכך למד שלא נעמד בנקודה הנכונה, ולכן מתקן זאת. הוא לא העיד כי מתקן בסטיה של חצי מטר ומדגיש כי אם תימצא סטיה כזו, לא יפעיל המכשיר. אין אם כן כל יסוד לטענת הנאשם כי המפעיל אינו מיומן, או אינו אמין, ובכל מקרה טענת הנאשם כנגד אמינות עדות ע"ת מס' 2 - אין מקומה בשלב זה. לאור כל האמור, משקבעתי כי טענתו של הנאשם לגבי אמינות אינה במקום, והואיל ומעדויות העדים והדו"ח ת/ 3 עולה כי לכאורה הממל"ז הופעל כנדרש, והמכשיר נמצא תקין, והואיל ובימ"ש זה סבור כי קיימת חזקת אמינות לממל"ז, אני דוחה טענת הנאשם ומורה לו להשיב על האשמה המיוחסת לו. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות