1. זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן), בה התקבלה בקשת המשיבה (להלן: סיטריקס) לעכב הליכים בשלוש תובענות המתנהלות נגדה במאוחד על ידי המבקשות, וזאת במסגרת סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). 2. עיקרו של הסכסוך נוגע להפצתם של מוצרי סיטריקס בישראל. המבקשת 1 (להלן: סברילון) ומבקשת 2 (להלן: A.N.C) תבעו את סיטריקס על הפרת התחייבותה של סיטריקס כלפי סברילון לפיה A.N.C תשמש מפיצה בלעדית של מוצריה של סיטריקס בישראל למשך 24 חודשים, ודרשו את אכיפתה של הסכמה זו. אין חולק כי בין סיטריקס לבין A.N.C. קיים חוזה הפצה משנת 1997 לפיו A.N.C. תפיץ את מוצרי סיטריקס בישראל (להלן: הסכם ההפצה). בהסכם זה כלולה תניית בוררות שהפעלתה בבוררות בפלורידה, ארה"ב. התביעות שהוגשו על ידי המבקשות מתבססות על טענתן בדבר קיומו של הסכם בעל פה, מאוחר להסכם ההפצה, שנקשר, לטענתן, בשנת 2000, ובו התחייבה סיטריקס כלפי סברילון כי A.N.C. תשמש מפיצה בלעדית של מוצרי סיטריקס בישראל במשך 24 חודשים תמורת השקעה הונית של סברילון ב-A.N.C. (להלן: הסכם הבלעדיות). סיטריקס חולקת על קיומו של הסכם זה, שהוא העומד ביסוד התובענות האזרחיות נשוא הליך זה. 3. אחת מהתביעות שהוגשו על ידי המבקשות הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והדיון בה הועבר, מכח הסכמת שני הצדדים, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 4. סיטריקס טוענת כי יש לעכב את ההליכים בתובענות המאוחדות, ולהעבירן לדיון בבוררות בפלורידה מאחר שבין הצדדים קיים הסכם הכולל תניית בוררות שיש לכבדה. 5. המבקשות העלו בבית המשפט המחוזי מספר טענות כנגד הבקשה לעיכוב הליכים ואלה עיקרן: 6. ראשית, סיטריקס לא העלתה את טענת הבוררות בהזדמנות הראשונה, ולכן החמיצה את המועד להעלאתה. בהסכמתה להעביר את הדיון מבית המשפט בירושלים לתל-אביב יש כדי להוות ויתור על דרישת עיכוב ההליכים, וגם כדי לשקף כי לא עשתה את כל הנדרש לצורך קיום הבוררות. 7. טענה נוספת שהעלו המבקשות היא כי התביעות שהוגשו לבית המשפט מתבססות על הסכם הבלעדיות משנת 2000, שבו התחייבה סיטריקס כלפי סברילון לתת בלעדיות ל- A.N.C.בישראל, אולם A.N.C אינה צד לאותו הסכם. תניית הבוררות מצויה בהסכם ההפצה משנת 1997, שהצדדים לו הם רק סיטריקס ו- A.N.C.. לפיכך, סברילון כלל אינה צד להסכם הבוררות, שכן אינה צד להסכם 1997, שהוא בלבד כולל את תניית הבוררות. פיצול הדיון במחלוקת בין הצדדים לתניית הבוררות, שיופנו לבוררות, לבין אלה שאינם צדדים לה אשר יתדיינו בערכאה שיפוטית אינו רצוי, וגם מטעם זה אין מקום לעכב הליכים. 8. סיטריקס טענה בתגובתה לבית משפט קמא כי על הבוררות על פי ההסכם חלה אמנה בינלאומית, ולכן על עיכוב ההליכים בתובענות חולש סעיף 6 לחוק הבוררות. על פי סעיף 6, שיקול הדעת השיפוטי לסרב לבקשת עיכוב הליכים הוא צר ביותר ומותנה כל כולו בהוראות האמנה החלה. אולם טוענת סיטריקס כי אפילו היה חל על הענין סעיף 5 לחוק, החולש על עיכוב הליכים בבוררות רגילה, גם אז דין בקשתה היה להתקבל משמכלול התנאים לעיכוב מתקיימים. עוד מציינת סיטריקס ביחס למועד העלאת טענת הבוררות כי כל עוד התקיימו הליכים זמניים, לא היה עליה להעלות את טענת הבוררות שכן מצב זה הוחרג מהסכם הבוררות. כמו כן, הסכמתה להעברת הדיון בתביעה מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט בתל-אביב ניתנה לצורך ההליכים הזמניים בלבד, מה גם שהיא העלתה את טענת הבוררות גם במסגרת הליכים אלה. 9. אשר לטענה לפיה תניית הבוררות אינה חלה על סברילון, טוענת סיטריקס, ראשית, כי היא אינה שותפה לעמדה כי קיים הסכם בלעדיות בר תוקף בין הצדדים. אולם מכל מקום, גם לגרסתה, ככל שהסכם כזה קיים, הרי הוסכם בו כי תנאי הסכם ההפצה בין סטריקס לבין A.N.C. יוארכו ונכללת בהם תניית הבוררות. מתקיימת אחדות אינטרסים בין סברילון ל- A.N.C. מאחר שסברילון שולטת ב-80% ב-A.N.C. וטוענת לנזקים שנגרמו ל- A.N.C. עקב הפרת החוזה הנטענת. היא פועלת, אפוא, כזרוע ארוכה של A.N.C., ולאור זהות אינטרסים זו בין שתי החברות, יש לראות את שתיהן כמחויבות על פי הסכם הבוררות. 10. סיטריקס טענה עוד כי הביעה רצון לקיים את הבוררות לכל אורך הקו, ומכל מקום, עיכוב הליכים על פי האמנה הבינלאומית במסגרת סעיף 6 לחוק הבוררות אינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת, אלא מחייב עיכוב הליכים בהתאם לכללי האמנה. 11. בית המשפט המחוזי דן בתחילה בשאלה האם קיימת תניית בוררות מחייבת בין כל הצדדים להליך. בענין זה נפסק, כי אין חולק בדבר קיומו של הסכם ההפצה מ-1997 בין סיטריקס לבין A.N.C., הכולל תניית בוררות. אשר להסכם הבלעדיות משנת 2000, מדובר, לטענת המבקשות, בהסכם בעל פה שנקשר בין סיטריקס לבין סברילון. סיטריקס אמנם כופרת בקיום הסכם זה, אך בכל מקרה, לעמדת המבקשות זהו הסכם להארכת תוקפו של הסכם ההפצה, ולשינויו בפרטים מסוימים. הארכת תוקפו של הסכם ההפצה מביא מאליו להארכת תוקפה של תניית הבוררות הכלולה בו, ולהטמעתה בהסכם הבלעדיות. לפיכך, קובע בית המשפט, ככל שעניינו של הסכסוך הוא הסכם הבלעדיות, הרי שתניית הבוררות היא חלק מהסכם זה, משהוא מייבא אל תוכו את תנאי הסכם ההפצה. 12. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי סברילון הינה צד לתניית הבוררות, אף שלא היתה צד להסכם ההפצה שנערך בין סיטריקס לבין A.N.C.. הסכם הבלעדיות הוא הסכם שלטענת המבקשות, סברילון התקשרה בו עם סיטריקס בעבור ולטובת A.N.C.. לטענת סברילון, אלמלא הוסכם על בלעדיות בהסכם הבלעדיות היא לא היתה משקיעה ב-A.N.C., ומכאן הנזק שהיא טוענת לו. הסכם הבלעדיות נועד לטובתה של A.N.C. ביחסיה עם סיטריקס, וכן לטובתה של סברילון, אשר רכשה שליטה ב- A.N.C., ומחזיקה ב- 80% ממניותיה. לפיכך, יש לראות את סברילון כמי שהתקשרה עם סיטריקס בהסכם הבלעדיות ביחס לזכויותיה של A.N.C., ולצורך קידום ענייניה כחברה הנשלטת על ידה. לאור זאת, יש לראות את שתי החברות - סברילון ו-A.N.C. - כבעלות אינטרס מאוחד. קיימת, אפוא, זהות אינטרסים בין שתי החברות - השולטת והנשלטת, ובנסיבות אלה שתי החברות כפופות לתניית הבוררות. 13. בהמשך, דן בית המשפט בסעיף 6 לחוק הבוררות ובהיקף שיקול הדעת השיפוטי הניתן על פיו לעכב הליכים שיפוטיים לצורך העברה לבוררות. בהסתמכו על ההלכה שנפסקה בענין רע"א 4716/04 Hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם 7.9.2005) (להלן: פרשת Hotels), קבע בית המשפט כי, ככלל, לא מסור שיקול דעת לבית המשפט בענין עיכוב הליכים על פי האמנה, ועליו לפעול על פי תנאי האמנה. אין מקום להתייחס לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בעיכוב הליכים רגיל על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, למעט במקרים חריגים אליהם מתייחס בית המשפט בפרשת Hotels. נפסק, כי לא היה חוסר תום לב בבקשת סיטריקס לעיכוב הליכים. כן נפסק, כי אין מקום להתייחס לטענה בדבר האיחור שבבקשת עיכוב הליכים בבוררות שחלה עליה האמנה, ולטענה זו אין רלבנטיות בהליך העיכוב על פי סעיף 6 לחוק הבוררות. יתר על כן, לגוף הענין, נפסק כי טענת עיכוב ההליכים לא הועלתה באיחור, שכן היא נטענה עוד בטרם הוגשו כתבי הגנה ותשובה, ועלתה גם במסגרת ההליכים הזמניים. 14. עוד נפסק, כי הסכמת סיטריקס להעברת הדיון מבית המשפט המחוזי בירושלים לתל-אביב אין פירושה ויתור המשיבה על דרישתה לקיים בוררות. מדובר היה בשלב של דיון בסעד זמני וההסכמה להעברה כללה ויתור על טענת סמכות מקומית, אך לא על דרישת הבוררות ביחס למחלוקת כולה. כן דחה בית המשפט את הטענה כי סיטריקס לא הביעה נכונות לקיים את הבוררות. ראשית, הוא קבע כי במסגרת סעיף 6 לחוק הבוררות, הדרישה בדבר הבעת נכונות לקיים את הבוררות אינה רלבנטית, ואין גם לומר כי סיטריקס פעלה בחוסר תום לב לענין זה. כן עלה מן הראיות שסיטריקס הסכימה לבוררות עוד בשנת 2000. גם הטענה בדבר פיצול ההליכים אינה ישימה לעיכוב הליכים על פי סעיף 6 לחוק. לאור כל אלה, נתקבלה בקשת סיטריקס לעכב את ההליכים בינה לבין המבקשות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. 15. המבקשות חוזרות וטוענות כי מחומר הראיות עולה באופן ברור כי הסכם הבלעדיות הוא הסכם נפרד ושונה מהסכם ההפצה, הן בנושאו (בלעדיות להבדיל מהפצה) והן בצדדים לו (סברילון להבדיל מ- A.N.C). כמו כן, אין לראות את שני ההסכמים כמשולבים זה בזה. לפיכך, תניית הבוררות, המצויה רק בהסכם ההפצה, אינה רלבנטית להסכם הבלעדיות, ואינה חלה על הצדדים לו. בהקשר זה, הגישו המבקשות בקשה להתיר הגשת ראיות נוספות - תצהיר בא-כוחה לשעבר של סברילון, שנכח במפגש שבו סוכמו תנאי הסכם הבלעדיות, התומך בטענה כי ההסכמים הם נפרדים, וכן נתבקש להגיש אסמכתאות משפטיות. סיטריקס התנגדה לבקשה זו. בהקשר זה, אני מתירה את הגשת האסמכתאות המשפטיות, אולם לא את הראייה החדשה. שאלת קיומו של הסכם הבלעדיות עמדה במחלוקת בערכאה קמא, ולא הייתה כל מניעה להגשת התצהיר במסגרת זו. עם זאת, מהנימוקים שיפורטו בהמשך, גם אילו קיבלתי ראייה זו, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות הליך זה. לבסוף, חוזרות המבקשות על טענותיהן לעניין משמעות הסכמתה המאוחרת, כביכול, של סיטריקס כי התביעה תתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וחוסר תום הלב מצידה של סיטריקס בבקשת עיכוב ההליכים, ולעניין תחולתם והרלבנטיות של סעיפים 5(א) ו- 5(ב) לחוק הבוררות, גם לגבי הסכם בוררות שחלה עליו האמנה הבינלאומית, הכפוף לסעיף 6 לחוק לענין עיכוב הליכים. 16. המשיבה מצידה, סומכת את ידיה בעיקרם של דברים על החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריה, הבקשה אינה מגלה עילה מיוחדת העשויה להצדיק מתן רשות לערער, ואף לגופם של דברים דין הטענות המועלות בה להידחות. 17. דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן, (לא פורסמה, 27.3.2006); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933 (2003)). כך ככלל, וכך בפרט, כאשר עניינה של ההחלטה הינו עיכוב ההליכים המשפטיים בשל קיומו של הסכם בוררות. בעניין זה, רק במקרים נדירים עשויה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה (רע"א 4882/96 נאסר נ' ספרא (לא פורסמה, 6.3.1997); רע"א 1860/02 חברת מלונות דן בע"מ נ' Industrial Construction of Doors (לא פורסמה, 26.5.2002); ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 390 (1976)). ניתן להוסיף ולומר, כי הביקורת הערעורית מצומצמת עוד יותר כאשר מדובר בענין של עיכוב הליכים על פי סעיף 6 לחוק הבוררות, החל במקום שעל תניית הבוררות חלה אמנה בינלאומית, שאז מצטמצם עוד יותר שיקול הדעת השיפוטי לסרב לבקשת העיכוב. בענייננו, בקשת המבקשות אינה נופלת לגדר אותם מקרים נדירים, החורגים מעניינם המוגדר של הצדדים, או היוצרים עיוות דין בולט, שעשויים היו להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט. 18. למעלה מן הצורך, אעיר כי גם לגוף העניין בקשת רשות הערעור אינה נשענת על יסוד מוצק. בית המשפט המחוזי קבע בתורת ממצא עובדתי, כי גם אם נניח לשיטתן של המבקשות, כי הסכם הבלעדיות אכן נכרת - דבר שהמשיבה חולקת עליו - גם אז מדובר בהסכם שהוא חלק בלתי נפרד מהסכם ההפצה, ומשתלב בו למערכת הסכמים אחת. הסכם הבלעדיות מאריך את תוקפו של הסכם ההפצה, ומייבא את תנאיו אל תוכו, ובכך מטמיע אל קרבו גם את תניית הבוררות שבאותו הסכם. המבקשים טוענים אמנם כי הסכם הבלעדיות הוא הסכם שונה ונפרד מהסכם ההפצה הן מבחינת הצדדים לו והן מבחינת נושאיו. אולם קביעתו של בית המשפט המחוזי במישור העובדתי, שנתקבלה לאחר שמיעת ראיות, לרבות חקירת המצהירים מטעם הצדדים, היא שונה. הוא קובע, כי ככל שהסכם הבלעדיות קיים על פי גרסת המבקשות, הוא מהווה חלק מהסכם ההפצה. כמו כן, הוא קובע כי יש לראות את A.N.C. ואת סברילון כתאגידים הפועלים יחדיו באינטרסים משותפים כאשר סברילון בהסכם הבלעדיות פועלת מטעמה ולקידום עניינה של A.N.C.. A.N.C. היא צד להסכם ההפצה הכולל את תניית הבוררות. במבנה הסכמי זה, סברילון הכפיפה עצמה, למעשה, למערכת ההסכמית הכוללת ובכלל זה, לתניית הבוררות שבין ANC לסיטריקס בהסכם ההפצה. על פי מבנה זה, שני ההסכמים שלובים זה בזה, והצדדים בשני ההסכמים הם הצדדים השותפים למערכת ההסכמית המשולבת. תניית הבוררות חלה, אפוא, על כל הצדדים להסכמים המשולבים. ראייה זו, המתבססת על ניתוח עובדתי ומשפטי של המערכת החוזית הנטענת בין הצדדים, אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. 19. אין מקום להתערב גם במסקנת בית המשפט קמא בענין תחולת סעיף 6 לחוק הבוררות על ענייננו, ובדבר העדר עילה שיפוטית למנוע עיכוב הליכים במקרה זה. 20. סעיף 5 לחוק הבוררות בדבר עיכוב הליכים בבית המשפט קובע: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". סעיף 6 לחוק הבוררות בענין עיכוב הליכים על פי אמנה בינלאומית קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". 21. על ענייננו חלה אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958. על פי סעיף 2(3) לאמנה זו, על בית המשפט להפנות את הצדדים לבוררות במידה שאחד הצדדים להסכם הבוררות מבקש זאת, זולת אם מתקיים אחד משלושה החריגים הבאים: ההסכם בטל ומבוטל; ההסכם משולל כוח פעולה; או ההסכם אינו בר ביצוע. 22. בפרשת Hotels, עמד בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) בהרחבה על פרשנותו של סעיף 6 לחוק הבוררות, ועל הכללים בדבר עיכוב הליכים על-פיו בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית. כן עמד על היחס בינו לבין סעיף 5 לחוק, הדן בעיכוב הליכים בבוררות מקומית רגילה. שם נפסק, כי הטעם המרכזי העומד ביסוד סעיף 2(3) לאמנת ניו-יורק, הדן בעיכוב הליכים על פי האמנה, הינו קידום הוודאות המשפטית ביחס להסכמי בוררות בינלאומיים, על רקע החשש לפיו ערכאות שיפוטיות במדינות השונות ייטו להעדיף את האינטרסים של בעל הדין המקומי ויימנעו מכיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים, המורים על קיום בוררות במדינה זרה. על רקע זה, קובעת האמנה מסגרת צרה ביותר של שיקול דעת לבית המשפט המקומי לסרב לבקשת עיכוב הליכים לצורך העברת הענין לבוררות. 23. פועל יוצא מפרשנות זו הוא, כי מרחב שיקול הדעת השיפוטי, המצומצם בלאו הכי בענין עיכוב הליכים בבוררות רגילה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, צר עוד יותר כאשר חלה על הסכם הבוררות אמנת ניו-יורק, וכאשר הוא נשלט על ידי סעיף 6 לחוק הבוררות. ענין הנדון בבית משפט, שחל עליו הסכם בוררות הכפוף לאמנה, יועבר, אפוא, לבוררות, למעט בהתקיים אחד משלושת החריגים המוגדרים באמנה, דהיינו: ההסכם בטל ומבוטל, או שההסכם משולל כוח פעולה, או שהוא אינו בר ביצוע. אמנם, כפי שהובהר בעניין Hotels, ניתן להניח כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם רשאי יהיה בית המשפט בישראל להימנע מעיכוב הליכים, גם אם לא התקיים אחד משלושת החריגים האמורים. אולם נוכח תכליתה של אמנת ניו-יורק, והוראות חוק הבוררות, הדבר יתרחש במקרים נדירים בלבד. 24. עולה שאלת היחס בין סעיף 6 לחוק הבוררות העוסק בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית, לבין התנאים והחריגים השונים לעיכוב הליכים החלים על בוררות רגילה, שחל עליה סעיף 5 לחוק. שאלה זו מתקשרת למקומם ולאופיים של החריגים הנדירים לעיכוב הליכים בבורות בינלאומית אליהם התייחס פסק הדין בענין Hotels. שאלת היחס המדויק בין הוראות סעיף 5 להוראות סעיף 6 לחוק הבוררות טרם לובנה באופן ממצה. סעיף 6 בנוסחו מפנה את בית המשפט במפורש לסמכויות הנתונות לו בסעיף 5 גם כשהוא דן בבוררות על פי אמנה בינלאומית, תוך שהוא מורה, בה בעת, על כפיפותו של בית המשפט להוראות האמנה החלה בנושא עיכוב ההליכים. האם משמעות הדבר היא כי לצורך סעיף 6 כאמור אין כל נפקות לתנאים לעיכוב הליכים המפורטים בסעיף 5 לצורך בוררות רגילה, או שמא יש להם מקום אך תוך "כפיפות להוראות האמנה", ואם כך - מה משמעות הדבר. לשאלות אלה טרם ניתנה תשובה נחרצת. 25. בעניין רע"א 8024/06 Dolphine Maritime Ltd. נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (לא פורסם, 28.5.2007), עלתה שאלת היחס בין סעיף 5(ב) לחוק הבוררות, המציב תנאי מוקדם להעברת הסכסוך לבוררות רגילה בהעלאת טענת הבוררות לא יאוחר מהיום שבו טען המבקש לראשונה לגוף התובענה, לבין בקשת עיכוב הליכים בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית והיא נדונה על פי סעיף 6 לחוק הבוררות. בהערת אגב הבעתי את העמדה, כי אין לשלול את האפשרות כי איחור בהעלאת טענת הבוררות יכול שיצדיק בנסיבות נדירות הימנעות מעיכוב הליכים, גם כאשר אמנת ניו-יורק חלה על הסכם הבוררות. אולם זאת - ובהתאמה להלכת Hotels - בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד, כגון שמדובר במהלך דיוני הגובל בחוסר תום לב, בפגיעה ממשית בבעל הדין שכנגד, או בסטייה מהותית מכללי דיון בסיסיים היורדת לשורש תקינותו של ההליך השיפוטי. 26.בענין רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies, Inc. (לא פורסם, 11.10.2009) הבעתי את העמדה כי גם כאשר מדובר בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית, מקור הסמכות הנתון לבית המשפט בעיכוב הליכים נובע מסעיף 5, בכפוף להוראות האמנה. כפיפות זו אינה שוללת בהכרח את תחולתן של הוראות סעיף 5(ג) לחוק, המסמיך שלא לעכב הליכים מטעם מיוחד, אלא שבנסיבות בהן כפופה הבוררות לאמנה בינלאומית - "שיקול הדעת השיפוטי שלא לעכב הליכים מצומצם ביותר, לאור ההיבט הבינלאומי הנילווה לבוררות. בגדרו של שיקול דעת צר זה, עניינים היורדים לשורש תקנת הציבור בישראל, בין במישור המהותי ובין במישור הדיוני, עשויים להצדיק סירוב לעכב הליכים גם בבוררות הכפופה לאמנה בינלאומית" (שם, פסקה 6; ראו גם: בוררות בינלאומית ב-ICC - מורה נבוכים לפרקליט הישראלי (רונן סטי, עורך) 57 ואילך (2009)). יש להניח, כי היחס המדויק בין סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות בענין היקף שיקול הדעת של בית המשפט המתבקש לעכב הליכים בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית עוד יבחן ויבורר בעתיד, ואין צורך להעמיק בו בענייננו כאן. 27.בהקשר שלפנינו, נפסק על ידי בית משפט קמא לגופם של דברים כי במישור העובדתי, אין מקום לטענה כי סיטריקס לא העלתה את טענת הבוררות במועד, וכי ויתרה על דרישת קיום הבוררות מעצם הסכמתה להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט בתל-אביב. נקבע, כי ההליכים הזמניים הוחרגו במפורש מחובת הבוררות בהסכם 1997, ומכל מקום, סיטריקס העלתה את נושא הבוררות גם במסגרת ההליכים הזמניים. יתר על כן, ההסכמה להעברת הדיון לבית המשפט בתל-אביב היתה רק לצורך ההליכים הזמניים, והיא אינה שקולה כויתור על דרישת קיום הבוררות. על פי קביעות בית המשפט, הדרישה לקיים את הבוררות הועלתה בטרם ננקטה עמדת סיטריקס לגופה של המחלוקת במשפט עצמו. בנסיבות אלה, נתקיימו התנאים לעיכוב הליכים והעברה לבוררות אפילו היה מדובר בבוררות רגילה שחל עליה סעיף 5 לחוק. על אחת כמה וכמה, כאשר הבוררות כפופה לאמנה, ועל בקשת העיכוב חל סעיף 6 לחוק. 28.ממכלול טעמים אלה, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשות תשאנה בשכ"ט המשיבה בסך 10,000 ש"ח. משפט בינלאומייישוב סכסוכיםאמנה בינלאומיתבוררות