מבוא 1. לפניי תביעת התובעים, כנגד הנתבעת ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (להלן: "הנתבעת"). זאת בגין איחור של למעלה מ-14 שעות בהטסתם מהארץ לפריז ביום 20.8.12. 2. אין חולק, כי התובעים רכשו אצל הנתבעת 2 כרטיסים לטיסה סדירה מנתב"ג לפריז ליום 20.8.12, בשעה 17:45. אולם לאחר המתנות ולינה בביתם, טסו לפריז למחרת היום בשעה 08:07. יצוין כי הנתבעת סיפקה על חשבונה לינה לנוסעי טיסה זו, ברם התובעים בחרו ללון בבתיהם. 3. לטענת התובעים, כתוצאה מדחיית מועד הטיסה נאלצו לקצר את חופשתם. בנוסף, נגרם להם הפסד בגין תשלום לינה עבור לילה אחד בפריז. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 5,000 ₪ לכל אחד, בטענה כי עומדת להם עילת תביעה כנגד הנתבעת בין היתר, בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב 2011 (להלן: "חוק פיצוי וסיוע"). 4. לטענת הנתבעת, העיכוב בטיסה נבע מתקלה טכנית בלתי צפויה, אשר מטבע הדברים לא הייתה בשליטתה. מה גם שעשתה את כל המאמצים האפשריים כדי למצוא פתרון חלופי בזמן אמת, ולהקל על נוסעיה כאשר במקביל דאגה לטפל בהם. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי כתוצאה מאותה תקלה טכנית באחד ממנועי המטוס שהצריכה החלפת המנוע, עשתה את כל המאמצים על מנת למצוא פתרון חלופי להטסת הנוסעים לפריז בשיא עונת הקיץ - כך עלה בידיה לחכור מטוס של חברה צ'כית, אשר הטיס את התובעים לפריז למחרת היום בשעה 07:50. 5. לטענת הנתבעת עשתה ועושה כל שלאיל ידה, על מנת למנוע תקלות במטוסיה כפי שניתן ללמוד מהתיעוד שהוגש על ידה והמלמד לטענתה על כשירות מטוסיה. 6. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בהתאם להוראות ס' 6 (ה) (1) לחוק פיצוי וסיוע, דין התביעה להידחות. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת. הכרעה המצב המשפטי 8. חוק פיצוי וסיוע נכנס לתוקף ביום 16.8.12 - ימים ספורים לפני מועד טיסתם של התובעים. אביא להלן את ההוראות הרלוונטיות לדיון שבפנינו: "1. ... "טיסה שבוטלה" - כל אחת מאלה... (1) טיסה שלא התקיימה; (2) טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח); ... 6. (א) נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה: (1) שירותי סיוע; (2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה. ... (ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו - לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות; (2) הטיסה בוטלה בשל שביתה או השבתה מוגנות; (3) הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול שבת או חג. ... תוספת ראשונה (סעיף 3(א)(4)) פיצוי כספי מרחק הטיסה (בק"מ) הסכום (בשקלים חדשים) עד 2,000 1,270 עד 4,500 2,040 מעל 4,500 3,060 9. בעבר נדונה אחריותו של מוביל אווירי עפ"י חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית"), שהחיל בישראל את הוראות האמנה לאיחוד כללים בדבר תובלה אווירית בינלאומית, היא אמנת ורשה. ס' 19 לאמנת ורשה קובע: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או טובין". ס' 20 לאמנת ורשה מטיל סייג על חבות זו: "לא ישא המוביל באחריות, אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידו האפשרות לנקוט בהם". 10. ביום 20.3.11, נכנסה לתוקף "אמנה בדבר איחוד כללים מסויימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול, 28.05.1999" (להלן: "אמנת מונטריאול"). אמנת מונטריאול החליפה את אמנת ורשה. ס' 19 לאמנת מונטריאול קובע כדלקמן: "המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור, הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם". 11. השוואת הוראות ס' 19-20 לאמנת ורשה, להוראת ס' 19 לאמנת מונטריאול מלמדת כי לא חל שינוי של ממש בהוראות ככל שעסקינן באיחור בתובלה. 12. השוואת הוראות חוק פיצוי וסיוע בכל הנוגע לביטול טיסה כהגדרתה, להוראות אמנת מונטריאול, מלמדת כי כוונת המחוקק היתה לשפר את מצבם של הנוסעים בהתמודדותם עם מובילים אוויריים, שעה שטיסתם בוטלה בנסיבות שנקבעו בחוק פיצוי וסיוע - זאת תוך קביעת מגבלות כספיות מדורגות הן בהתייחס למשך האיחור בטיסה, והן באשר למרחק הטיסה. ככל שהאיחור גדול יותר וככל שמרחק הטיסה גדול יותר, כך גדל הפיצוי - אך תוך קביעת סכום פיצוי קבוע, המביא בחשבון הלכה למעשה את עלות כרטיס הטיסה (ככל שהטיסה קצרה יותר מטבע הדברים מחירה נמוך יותר ולהיפך). 13. חוק פיצוי וסיוע נדרש לנושא אחד בלבד, והוא פיצוי בגין איחור/ביטול/שינוי כרטיס טיסת נוסע. זאת להבדיל מחוק התובלה האווירית ואמנת מונטריאול, העוסקים גם באיחור בתובלה כבודה או טובין. החוק נועד לצמצם את התופעה של נוסעים הנאלצים להמתין ולעיתים אף לישון בנמל התעופה בחוסר אונים בהמתנה לטוס, ותוך סבל רב המשבית לא אחת את חווית נסיעתם. משכך, לדעתי יש לבחון את הוראות חוק הפיצוי והסיוע במשקפיים שונות מאלו שבחנו את הוראות אמנת ורשה, וזאת עוד בטרם נדרשנו להבדלים שבין הוראותיו להוראות אמנת ורשה. 14. הוראות ס' 20 לאמנת ורשה, פטרו את המוביל היה ויוכח אחד מהתנאים: "נקט בכל האמצעים הדרושים" או "לא היתה בידיו כל אפשרות לנקוט בהם". לעומתו, הוראות חוק פיצוי וסיוע מורות כי על המוביל להוכיח מס' תנאים מצטברים: "נסיבות מיוחדות" "שלא היו בשליטתו", "גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו לא יכול היה למנוע בשל אותן נסיבות" ואוסיף "מיוחדות". 15. דברי ההסבר להצעת חוק פיצוי וסיוע, מלמדים כי נועדה "...להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם ובתוך כך לקבוע כללים ואמות מידה לזכאותם הן להטבות כספיות והן לסיוע". 16. הצדדים לא נדרשו לשאלה איזו הוראת דין יש להחיל על המקרה דנן - הוראות אמנת מונטריאול או הוראות חוק פיצוי וסיוע. לדעתי, הוראות חוק פיצוי וסיוע נכנסו לתוקפן לאחר הוראות אמנת מונטריאול ומשעסקינן בהוראת חוק שדרגתה גבוהה יותר מדרגתה של אמנה - יש להידרש להוראות חוק פיצוי וסיוע בלבד. 17. לדעתי, הוראות חוק פיצוי וסיוע החמירו עם המוביל האווירי - הן בהוספת המונח "מיוחדות" והן בכך שעליו להוכיח כי גם אם היה נוקט בכל האמצעים למנוע נסיבות מיוחדות שאינן בשליטתו, עדיין הייתה מוטלת עליו חבות אם לא יעלה בידיו להוכיח כי לא יכול היה למנוע את ביטולה למרות הנסיבות (יחד עם זאת, תוך איזון ומגבלות כמפורט בהמשך). סבורני כי המחוקק ביקש להחמיר עם המוביל האווירי, אולם אך ורק ביחס להובלת נוסעים, להבדיל מהובלת כבודה או טובין. אירוע טרור כמו גם אירוע של הפסקת החשמל הגדולה כפי שארעה בארה"ב בשנת 2003, הינם מסוג האירועים שנכנסים בגדר נסיבה מיוחדת ובלתי צפויה שבנסיבותיה המוביל לא יכול היה למנוע את ביטול הטיסה. 18. הנתבעת הפנתה לפסיקה שעסקה בנסיבות שאירעו לפני חקיקת חוק פיצוי וסיוע. חיפוש באתרים העלה שני פסקי דין שדנו בנסיבות שאירעו לאחר חקיקת חוק פיצוי וסיוע. כבוד הרשמת הבכירה רנה הירש דנה בת"ק (ראשל"צ) 26665-09-12 קנר נ' ארקיע קווי תעופה ישראלית בע"מ (13.12.13), בתביעה בגין טיסה שהייתה מתוכננת מפריז לישראל ביום 15.8.12 בשעה 22:00 ושנדחתה שלוש פעמים, כאשר בסופו של יום התבצעה יומיים לאחר מכן, ביום 17.8.12 בשעה 12:00. כבוד הרשמת דנה בהוראות חוק פיצוי וסיוע, והגיעה למסקנה כי דין התביעה להידחות מהטעמים כדלקמן: "החוק אינו דורש כי חברת התעופה תעשה כל שביכולתה כדי לקצר את העיכוב לאחר ביטול הטיסה, אלא שתעשה כל האפשר כדי למנוע את ביטול הטיסה. מכאן, שהנתבעת צריכה להוכיח רק כי לא היתה לה כל שליטה על ביטול הטיסה וכי גם אם היתה עושה כל אשר ביכולתה, לא היתה יכולה למנוע את ביטול הטיסה. הנתבעת אינה מחייבת לעשות "כל אשר ביכולתה" כדי למצוא טיסה חלופית לזו שבוטלה, מוקדם ככל האפשר ובכל עלות שהיא. לדעתי אין לחייבה לעשות כן ללא מגבלה תקציבית או שיקול כלכלי כלשהו. לטעמי, אין חולק שביטול טיסה בשל תקלה טכנית ממשית אינה בשליטת הנתבעת. כך גם ביטול הסיכום לחכירת מטוס חלופי מחברת התעופה הטורקית לא היה בשליטת הנתבעת. אני סבורה שהנתבעת יצאה ידי חובתה באיתור וחכירה של מטוס חלופי (וזאת לא פעם אחת כי אם פעמיים) ולא ניתן להטיל עליה חובה מעבר לכך, חובה שתהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין. לפיכך אני קובעת כי במקרה נשוא התביעה לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בנסיבות האמורות, ולפיכך התובע אינו זכאי לפיצוי כספי על פי החוק, אלא להשבת יתרת הוצאותיו בלבד". 19. כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר סבר אחרת. בת"ק (ת"א) 32988-10-12 איילה שושנה גסקו נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (22.3.13), דן בשאלה האם למוביל אווירי עומדת הגנה בנסיבות של ביטול טיסה עקב תקלה טכנית. הרשם לכנר סבר כדלקמן: "נסיבה מיוחדת שאינה בשליטת הנתבעת יכולה להיות תנאי מזג אויר קיצוניים, אירוע מלחמה, בעיה באספקת דלק וכו'. מדובר ברשימה שאינה סגורה. לטעמי תקלה טכנית הינה בשליטה של הנתבעת, אם על ידי קניית מטוסים חדשים יותר, או העמדת מטוס חלופי . הובאה לעיוני פסק דינה של כב' הרשמת הבכירה רנה הירש בת.ק. 26665-09-12 שם נקבע כי תקלה טכנית ואי מציאת מטוס חלופי הינן נסיבות מיוחדות . לטעמי, לא תקלה טכנית ולא אי מציאת מטוס חלופי אינן נסיבות מיוחדות ואם מקבלים את הפרשנות המוצעת שם הרי שהחוק למעשה לא בא לשנות את המצב שהיה קיים בטרם כניסתו של החוק לתוקף וחזקה על המחוקק שהוא רצה לשנות את המצב הקיים. על המחוקק לתת את דעתו האם קיימת סתירה בין החוק לבין האמנה (אמנת מונטריאול), אולם הפרשנות הנכונה של החוק לטעמי היא כי תקלה טכנית חמורה ככל שתהיה ובלתי נמנעת ככל שתהיה אינה מהווה נסיבה מיוחדת . כפי שתקלה טכנית באוטובוס אינה מהווה נסיבה מיוחדת המביאה לידי סיכול החוזה שנחתם בין חברת הסעות לבין המזמין, כך לטעמי גם תקלה טכנית במטוס אינה מהווה נסיבה מיוחדת הפוטרת את חברת התעופה מתשלום . אם המחוקק רצה לציין תקלה טכנית כנסיבה מיוחדת היה מציין זאת במפורש בחוק . הגבלת סכום הפיצוי הקבוע בחוק בתוספת הראשונה מחזקת את מסקנתי מאחר וחברת התעופה אינה חשופה יותר לתשלום סכום בלתי מוגבל כתוצאה מתקלה טכנית אלא סכום הפיצוי מוגבל כפי שקבוע בתוספת הראשונה לחוק ולכן לא קיים חשש כי יישום החוק יביא לקריסת חברות התעופה אלא יביא לכך שחברות התעופה ידאגו לצמצום התקלות הטכניות, לשימוש במטוסים חדשים יותר ולמטוסים חלופיים. (עמ' 2 לפסה"ד). 20. מילון אבן שושן מגדיר את המילה "מיוחד" כ: "נבדל", דהיינו שונה. לדעתי, המחוקק נקט בלשון ייחודית בעת שעשה שימוש במילה "מיוחדת" ולא במונח "חריגות", "בלתי צפויות" וכו'. האמנם תקלה טכנית אינה בשליטת המוביל והאמנם גם אם היה עושה כל שביכולתו לא יכול היה למונעה? איני סבור כך. לטעמי, תקלות טכניות המתרחשות בשל פגם נסתר במטוס, שנגרם במהלך ייצורו של המטוס והמביא להחלטה של יצרנית המטוס על קרקוע כל המטוסים המשמשים את כל חברות התעופה בעולם, עד לאיתור הגורם או תיקון התקלה, יכול להיחשב כנסיבה מיוחדת המקנה פטור למוביל. סבורני כי תקלה טכנית אינה נסיבה מיוחדת משעסקינן בכלי תחבורה שמאופיים ואופן תפעולם תתכנה תקלות שהן גם פונקציה של שימוש ורמת תחזוקה. 21. גם אם היה מקום לקבוע כי תקלה טכנית הינה בגדר נסיבה "מיוחדת", עדיין היה על המוביל להוכיח כי אותה תקלה ספציפית לא הייתה בשליטתו, וכי גם אם היה עושה כל שביכולתו לא היה יכול למונעה. במקרה דנן, הנתבעת הסתפקה בהגשת תיעוד המלמד על טיפולים ותחזוקה במטוסיה, מבלי להידרש למטוס המסוים נשוא התביעה ולמהות התקלה, ומבלי להבהיר ולהוכיח מדוע לא התגלתה ומדוע לא נמנעה עוד קודם לכן. לגופו של עניין 22. הוכח כי טיסת התובעים נדחתה מס' פעמים ועל כן היא עונה על הגדרת "טיסה שבוטלה", כמשמעה בחוק פיצוי וסיוע. עפ"י התוספת הראשונה, זכאי כל אחד מהתובעים לפיצוי בסך של 2,040 ₪. 23. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 2,040 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 150 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אלא אם ישולמו בתוך 30 יום מהיום. תביעות נגד חברות תעופהתעופהביטול טיסהאמנת ורשהאמנה בינלאומית