השופט י. שנלר: 1. כנגד שני נאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, נסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ. בהתאם לאמור בכתב האישום, קשרו הנאשמים יחד עם אחר, קשר לגרום בכוונת תחילה למותו של המתלונן, על-ידי הצמדת מטען חבלה רב עוצמה לרכבו. במסגרת הקשר ולשם מימושו, האחר יחד עם בן ישי, ובנוכחות המבקש, הכינו את מטען החבלה. האחר מסר את מטען החבלה לשני הנאשמים, אף זאת לפי כתב האישום, במסגרת הקשר ולשם מימושו, ואלו נסעו והניחו את המטען אשר התפוצץ עם תחילת נסיעת הרכב, וכתוצאה מכך הלך לעולמו בנו של המתלונן, והמתלונן עצמו נפצע. לימים, ובמסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן כנגד בן ישי. בכתב האישום המתוקן צויין כי האחר פנה לבן ישי, סיפר לו על כוונתו להמית אדם באמצעות מטען חבלה, אולם לא שיתף את בן ישי בזהות האדם שהמטען מיועד לו. האחר ביקש מבן ישי כי יסייע בידו בהכנת המטען, אותו מטען שהוצמד לרכבו של המתלונן. בן ישי הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירה של סיוע לרצח. כתב האישום המקורי נותר על כנו, ביחס לנאשם הנוסף, הוא המבקש. בבקשה דנן טוען הנאשם הנוסף, הוא המבקש (להלן - המבקש), כי על בית המשפט להורות לתביעה לתקן את כתב האישום המקורי, שהוגש כנגדו, באופן שיהיה תואם בעובדותיו לכתב האישום המתוקן שהוגש נגד בן ישי. עיקר טיעונו, כי לא ייתכן כי התביעה תדבר ב"שני קולות". מנגד, התביעה טוענת כי אין להעתר לבקשתו, כי יש להותיר את כתב האישום המקורי נגד המבקש על כנו, ולהמשיך בשמיעת הראיות. זאת השאלה העומדת להכרעה בבקשה דנן. 2. העובדות הקשורות לנשוא הבקשה, פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 27.11.05 (להלן - ההחלטה). לאחר שהוגש כתב האישום המתוקן נגד בן ישי, אשר הודה והורשע בהתאם לו, עתרה התביעה להפרדת המשפט, ואילו המבקש עתר לאפשר לו להעלות טענות מקדמיות. בהחלטה ניתן צו להפרדת המשפט, באופן שמשפטו של המבקש הוא זה שיופרד. בנוסף, ניתנה הוראה כי התביעה תגיש כתב אישום מתוקן כנגד המבקש, וניתנה הרשות למבקש להגיש כל בקשה שימצא לנכון, בעקבות האמור. התביעה הגישה כתב אישום מתוקן כנגד המבקש, אשר זהה בעיקרו לכתב האישום המקורי, שהוגש כנגדו. כפי שפורט בהרחבה בהחלטה, לכאורה, מכתב האישום המתוקן כנגד בן ישי, עולה כי האחרון לא ידע, כאמור, את זהות האדם אשר בכוונת האחר לגרום למותו. מכאן, כי לכאורה לא יכול היה בן ישי להיות מעורב בקשר זה או אחר לגרום למותו של המתלונן. כל שצויין בכתב האישום המתוקן, כי המטען הונח תחת הרכב, ומבלי לקשור זאת לבן ישי. בלשון אחרת, בהתאם לכתב האישום המקורי, קשרו המבקש ובן ישי, יחד עם אחר, את הקשר להמית את המתלונן, הכינו יחדיו את המטען, קיבלו אותו מהאחר והניחו אותו ברכב. מנגד, לפי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד בן ישי, האחרון כלל לא ידע את זהות הקורבן המיועד, דהיינו, לא נטל חלק בקשר זה או אחר. בנוסף, על-פי כתב האישום המתוקן נגד בן ישי, הוא אינו מעורב כלל בכל אשר אירע מעת סיום הכנת המטען ואילך. כאמור, גם לאחר תיקונו של כתב האישום שהוגש נגד בן ישי, התביעה בחרה להותיר את העובדות כפי שנטענו בכתב האישום המקורי, גם בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש, לאור הפרדת המשפט. 3. עתירתו דנן של המבקש, הינה כי בית המשפט יורה לתביעה לתקן את עובדות כתב האישום המתוקן באופן שהעובדות הנטענות בו לא תעמודנה בסתירה לעובדות המוכחות בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד בן ישי. כן עתר להבהיר לתביעה, כי על-פי ההלכה המשפטית, היא מנועה מלטעון באותו עניין בשתי לשונות. 4. לטענת המבקש, נפל פגם בכתב האישום, שעניינו עצם השוני בין שני כתבי האישום. המבקש נסמך על אשר נקבע בדנ"פ 4971/02 זגורי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 583 (להלן - זגורי). לדבריו ההלכה המשפטית מחייבת לא רק את בתי המשפט, אלא גם את התביעה. לדידו מדובר בשני קולות מטעם התביעה. מנגד טענה התביעה, כי יכול ותתקבלנה הכרעות סותרות ביחס לשאלות עובדתיות ומשפטיות, כשכל מקרה נבחן לגופו, לרבות לאור התשתית הראייתית העובדתית שהובאה בכל מקרה ומקרה. לטענתה, אכן ייתכן ובמקרים כאלו, יימצאו בתי המשפט מדברים בשני קולות, דבר אשר יכול ויפגע באמון הציבור בבתי המשפט. עם זאת, אמון הציבור ייפגע שבעתיים מעת שעבריין ייצא לחופשי. עוד טוענת התביעה, כי הפסיקה, בעת ששללה את הדיבור בשני קולות, עשתה זאת לאחר שניתנו הכרעות סותרות ולא בשלב מקדמי, וזאת כדי למנוע מתן הכרעה אשר אינה מתיישבת עם הכרעה אחרת. בנוסף, בענייננו הופרד המשפט, ובמיוחד, הרשעתו של בן ישי לפי כתב האישום המתוקן, נעשתה במסגרת הסדר טיעון. מסגרת שכזאת והרשעה לפיה, אינה זהה לטענת התביעה, להכרעת דין לאחר שמיעת ראיות. כך גם התשתית הראייתית בעניינו של בן ישי, שונה מהתשתית הראייתית בעניינו של המבקש. עוד יש להבחין, לטענת התביעה, בין אמת משפטית ואמת עובדתית, תוך מתן הסבר לנימוקי התביעה לאותו הסדר טיעון עם בן ישי במסגרת הסדר טיעון. מכל מקום, הדגישה התביעה כי האמת העובדתית לדידה, הינה בעובדות כפי שפורטו הן בכתב האישום המקורי והן בכתב האישום המתוקן, שהוגש כנגד המבקש, חרף העובדות כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד בן ישי. המבקש טוען בתגובתו, כי הבחינה של דיבור בשני קולות, הינה בחינה מהותית ואין בהפרדת המשפטים מאומה. גם אם מדובר בהסדר טיעון, אין בכך לשנות מהכרעת בית המשפט, ואין הבדל בין הכרעה לאחר הודאה של נאשם, לבין הכרעה לאחר שמיעת ראיות. במיוחד יפים הדברים, מעת שמדובר במשפט שנדון בפני אותו מותב. 5. במסגרת ההחלטה הרחבנו בשאלת הדיבור בשני קולות, על המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה בשאלה זו. נוסיף, כי לאחר מתן ההחלטה, ניתן פסק הדין בע"פ 4391/03, 9465/03, 9499/03 יוסף אבו ריא ואח' נ' מדינת ישראל (ט.פ.), בו קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי התערבות בפסיקה סותרת תיעשה במשורה, ולא בכל מצב של אי התאמה. "כך הוא גם כאשר זיכויו של האחר נשען על הסכם עד מדינה או הסדר טיעון שנקשרו עמו...". ראו גם מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מדינת ישראל (ט.פ. - מיום 28.12.05). מאידך, מן הראוי להפנות להנחיות פרקליטת המדינה (עדכון אחרון 1.1.03), לסעיף י'1, לפיו: "על התובע לוודא שהסדר הטיעון עם הנאשם עולה בקנה אחד עם חלקם של שותפיו לעבירה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בכתב האישום נגדם או בפסק הדין נגדם. יש לוודא שוויתור על חלק מהמעשים המיוחסים לנאשם שעמו נערך הסדר הטיעון, לא ישמיט את הקרקע, ולא יגרום לחוסר סבירות או לסתירה מהותית ביחס לחלקם של הנאשם האחרים". הוראה דומה מצויה גם בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19) (הסדרי טיעון), תשנ"ה-1995, ה"ח 2374. וראו גם הפסיקה הרבה שפורטה בהחלטה. 6. אכן, לכאורה קיימת סתירה בין שני כתבי האישום. אולם, השאלה הניצבת בפנינו הינה, האם שומה על בית המשפט, בגין הנטען, להורות לתביעה לתקן את כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש, כעתירתו. על פניו, כתב האישום המתוקן אינו מגלה פגם או פסול, המחייב כבר עתה את תיקונו. אכן, קיימת הכרעת דין בעניינו של בן ישי, בהתאם לכתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו, אשר לכאורה סותר את כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש. אולם כל עוד לא ניתנה הכרעת דין בעניינו של המבקש, המרשיעה את המבקש תוך קביעות עובדתיות כאמור בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו, לא היה מתעורר הצורך להתייחס לשאלת הדיבור בשני קולות על כל היבטיה וגווניה. לא כך המצב דהיום בפנינו. קיימת הכרעת דין אחת וטרם ניתנה הכרעת דין אחרת. בית המשפט טרם דיבר בשני קולות. ייתכן ובסופו של יום - ואין אנו מכריעים בשאלה זו עתה - תהא משמעות לנטען על-ידי המבקש. אולם בשלב זה, ענייננו מתמצה בשאלה, האם עלינו לכוף על התביעה לתקן את כתב האישום הואיל ולכאורה התביעה היא זאת המדברת בשני קולות. התשובה לכך שלילית. התביעה סוברנית לכלכל את צעדיה בהגשת כתב אישום זה או אחר כנגד נאשם זה או אחר. על פניו, אין בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש, פגם המחייב תיקונו. המבקש בחר "לתקוף" את פעולות התביעה בפנינו דווקא, ובשאלה קונקרטית של תיקון פגם שנפל בכתב האישום ולא מעבר לכך. 7. יוער, כי במקרה דנן, בכתב האישום המקורי לא יוחסה למי מהנאשמים, עבירת הקשר לכשעצמה. כך גם אין להתעלם מטענת התביעה, לפיה גם אם קיימת לכאורה סתירה עובדתית בנושא הקשר לכשעצמו, לא קיימת שכזו - לפחות לפי טענת התביעה - בשאלת זהות מניחי המטען, וכי לדידה, גם אם במסגרת הסדר הטיעון "ויתרה" התביעה מלייחס לבן ישי את קבלת המטען והנחתו, אין בכך למנוע ממנה להוכיח כי העובדות בשאלה זו, הנן כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש. לצורך ההחלטה דנן, לא מצאנו לנכון להרחיב מעבר לאמור. 8. אשר על כן, אנו דוחים את עתירת המבקש, להורות לתביעה לתקן את כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו. משפט פליליניסיון לרצחרצח